מעמד האשה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:23, 7 ביוני 2020

מעמד האשה הוא כינוי לנידון רחב שעוסק במידת השיוויון בין נשים לבין גברים, ובהיררכיה החברתית, והמעשית, המתקיימת בין נשים לגברים. נושא זה עומד במרכזו של תחום המכונה 'פמיניזם'. בתחום היהדות, שאלות מרכזיות בנידון זה, הן האם על פי התורה גברים חשובים יותר מאשר נשים; האם קיים שיוויון בחשיבות של גברים ונשים או שמא נשים חשובות יותר מאשר גברים, וכיוצא בשאלות אלה.

התייחסות לשינוי מעשי במעמדן של נשים בתקופה המודרנית[עריכה]

הרב משה פיינשטיין, בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ, סובר שההיררכיה לפיה אימת בעל על אשתו, אינה מצווה, ובעניין זה חל שינוי לטובה במציאות במאות השנים האחרונות: בבית יוסף איתא דהר"י בשם התוס' כתב שכל הנשים שלנו חשובות הן וצריכות הסיבה. (והב"ח הקשה להרשב"ם בפירוש עצמו שהוא מטעם אימת בעלה, הרי גם אשה חשובה צריך שתהא עליה אימת בעלה. ולא מובן קושייתו, וכי הוא מצווה ורצון החכמים שתהא אימת בעלה בדברים בעלמא שאינו נוגע לו, וגם בבטול מצווה?! וגם אין זה דבר טוב לפני הבעל שיקפיד על אשתו! כדחזינן שכמה מאות בשנים שלא מקפידין על זה, כדאיתא בב"י בשם הר"י בשם התוס', שכל הנשים חשובות הן וצריכות הסיבה, וגם מהמרדכי הביא כן. ולא שייך לפרש שכל הנשים נעשו חשובות ממש, דהבעל צריך לכבדן אף מדרך העולם. אלא בהכרח שהוא מצד שהכירו במשך הזמן שאין להאינשי במה להתגאות נגד נשותיהן, והנשי הכירו צורך הגדול שיש להאינשי בהן. והמיעוט חשובות שהיו בכל הזמנים, היו נשי כאלו שהכירו צורך הבעל בהן, כמו שיש להו צורך בבעליהן, והכירו שגם בעליהן יודעין זה). עכ"ל.

איש ואשה - שוויון ושונות[עריכה]

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (שיחות לחומש במדבר, עמ' 413-412^[1]) אמר:

"השוה הכתוב איש ואשה לכל הדינין שבתורה" (ב"ק טו.)... קודם כל הודיעו לנו כלל יסודי: שוויון! זה האלף שבאלף. מעבר ליסוד זה יש כמה פרטים שאין בהם שוויון. אבל אין הענין מתחיל מהפרטים. אין זה צודק ואמיתי להתחיל מהאי שוויון. הכלל הוא השוויון, שוויון בצלם אלוקים שבאדם. 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה שייכים שניהם לצלם אלוקים שבאדם. יחד עם זה יש גוונים, אבל לא מתחילים מפירוד אלא משוויון.

...לאור העובדה הזאת, יש מקום להתבונן בהבחנה שבין שני צדדים האלה של צלם אלוקים. יש כאן שני צדדים. וכי אפשר להתחמק מחילוקים אלה? קודם כל יש חילוקים ביולוגיים בין גוף האיש לגוף האשה. ריבונו של עולם 'יצר את האדם בחכמה' עם הבדלים בסדרי האיברים. האיש והאשה ביחד בונים גילוי שלם של צלם אלוקים של האדם בעולם הזה, ושניהם אחראים לקיום הדורות. צריך להבין שהאיברים הביולוגיים הגופניים והאורגניים השונים של האיש והאשה משלימים זה את זה ועושים יחד את בנין האדם. בנוסף לחילוקים הביולוגיים בצורת האיברים, קיימים גם חילוקים פסיכולוגיים, ואי אפשר להתחמק מכך."

ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון שחז"ל מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם בפסיכולוגיה המודרנית^[2] הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים^[3]. בדינים המבוארים בשולחן ערוך אבן העזר^[4],ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.

כבוד האִשה[עריכה]

חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האִשה, המתביישת בדרך כלל יותר מהאיש^[5], והדבר בא לידי ביטוי בכמה הלכות^[6]:

דעת חכמים שהאיש (שעבד עבודה זרה^[7]) ניתלה, ואין האִשה (שעבדה עבודה זרה) נִתלית (סנהדרין מה: סוטה כג.). ויש מי שכתב שהוא מפני כבודה^[8]. ולדעת רבי אליעזר אף האשה נִתלית, רק שפני האיש כלפי העם ופני האשה כלפי העץ (סנהדרין שם), והלכה כחכמים (רמב"ם פט"ו מהל' סנהדרין ה"ו).
כמו כן לדעת רבי יהודה בחייבי מלקויות - האיש שנתקלקל ברעי דווקא נפטר אבל לא במי רגליים, אך האישה נפטרה גם כשלקתה במים (לחכמים בין איש ובין אשה נפטרו בין ברעי ובין במים) (משנה מכות ג, יד).
אדם שקרע על מתו "על כל המתים כולן - שולל (- תופר, מחבר, בדרך עראי) לאחר שבעה, ומאחה (- תופר, מחבר, בדרך קבע) לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, מפני כבודה^[9]." (מו"ק כב: כו: שולחן ערוך יו"ד שמ, טו)
במקום שמחלקים מעשר עני - יש להקדים את הנשים, שלא תתבזנה לעמוד בתור (יבמות ק.).
במקום שצריכים לתת מכספי צדקה, האשה קודמת לאיש לכסות, מפני שבושתה מרובה (הוריות יג.). ואף למזון היא קודמת (כתובות סז. רמב"ם פ"ח מהל' מתנות עניים הט"ו; יו"ד סי' רנב סע' ח; תוס' יו"ט הוריות פ"ג מ"ז סוף ד"ה האיש קודם).
יש להקדים את הנשים בתור ההמתנה בבי"ד לגברים (יבמות שם; חו"מ סי' טו סע' ב), "לפי שבושת האשה מרובה" (רמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין ה"ו הובא בסמ"ע שם ס"ק ח).

יחסי כבוד והערכה בין בני זוג[עריכה]

הגמרא (ב"מ נט.) מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:

"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה...

אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו^[10]... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא (- עירו של רבא)^[11]: אוקירו לנשייכו (- כבדו נשותיכם) כי היכי דתתעתרו [- כדי שתתעשרו]."

וכתב הרמב"ם (פט"ו מהל' אישות הי"ט):

"וכן צוו חכמים^[12] (יבמות סב: סנהדרין עו:) שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו^[13] ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז."

עוד אמרו חכמים^[14] (חולין פד:):

"דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: ...לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו^[15], שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם."

וכן תקנו חז"ל ורבותינו שבכל דור הרבה תקנות לחיזוק חיי המשפחה ולטובת האשה, שלא ינהג בה הבעל שלא כהוגן^[16]. והזהירו הפוסקים בלשונות חריפים על בעל המכה את אשתו^[17], ואפילו כשסיכם עמה קודם שקידשה שתמחול לו - אין מחילתה מועילה^[18].

ומאידך, אף האשה מוזהרת על כבוד בעלה, כדברי הרמב"ם (שם ה"כ):

"וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא.

"וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח."

ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

צניעות - הפרדה בין המינים ולא הדרה או ביזוי[עריכה]

כפי שהתבאר, הרחקת אִשה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך (- גזענות מינית), איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות^[19]. מאידך, היהדות מחייבת הפרדה ושמירת מרחק בין גברים לנשים ואוסרת כל קשר על רקע מיני בין איש לאִשה האסורה עליו (שו"ע אה"ע רס"י כא).

אין איסור לגברים לשהות בסביבת נשים, ובלבד שלא יתייחד עם אשה שאיננה אשתו או אמו (שולחן ערוך אה"ע סי' כג). אך במצבים של התכנסות משותפת מסביב למטרה המאחדת את כל המשתתפים (כדוגמת חתונה או לוויה), לדעת רבים מהפוסקים^[20], ישנה חובה להפריד בין גברים ונשים. דבר זה נלמד משמחת בית השואבה שבה עשו "תיקון גדול"^[21], להפריד בין גברים לנשים^[22] (סוכה נא:). ויש מהאחרונים שכתבו שאף בחנות בשר צריך לעשות הפרדה בין גברים לנשים‏^[23]

וכך גם בבתי כנסיות יש חובה להעמיד מחיצה בין הנשים לגברים (הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, שו"ת שרידי אש, סי' ח אות ב, וש"נ), ולעִתים אף בונים רשות בפני עצמה המכונה עזרת נשים. בדרך כלל, עזרת הנשים נמצאת בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בעזרת הגברים.

כפי שנתבאר, לרוב השיטות, אין איסור בשהיית גברים ונשים יחדיו אלא בהתכנסות משותפת. עם זאת, ישנה עדיפות להפרדה בין המינים^[24], כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, בכדי לשמור על הצניעות ועל כבוד האשה, ובפרט במצבים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים^[25] או במקומות שהנשים אינן מתלבשות בצניעות^[26] או במקומות שקיים חשש גדול למגע בין גברים לנשים (כדוגמת תחבורה ציבורית^[27], בשל הדוחק וטלטולי הדרך), אף שאין בדבר איסור מעיקר הדין^[28] לדעת רבים מהפוסקים‏^[29].

מאידך יש מהפוסקים שכתבו שיש לגבר להימנע מלשבת מאחורי אִשה ברכב (שו"ת אז נִדברו, חי"ב סי' נו ס"ק א, עמ' קכב, בתו"ד; שם חי"ד סי' מז, עמ' צט, בהערה, בתו"ד; ועוד). לשיטה זו הפרדה באוטובוס היא חובה, שכן אין כל אפשרות לגברים לשבת מאחרי נשים.

על פי ההלכה, אין אפשרות לכפות הפרדה במקום ציבורי במצב בו אין חובה הלכתית^[30] (אלא בהסכמת הציבור).

בכל מקרה, אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור 'הפרדה'^[31], ובפרט במקום שהדבר איננו חובה מעיקר הדין (לדעת רבים מהפוסקים, והמקל יש לו על מי לסמוך). וכמו כן אסור לבייש אדם (בין איש ובין אשה), ויש לפעול תמיד בדרך ארץ^[32], ויש להיזהר בזה מאיסורי בין אדם לחבירו החמורים (שו"ת אז נִדברו, ח"י סי' כח, עמ' פא-פב), ולגבי התורה ומצוותיה נאמר: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז).

ישנם איסורים נוספים של קרבה ומפגש בין המינים‏^[33]: איסור נגיעה; איסור שמיעת קול שירתה; איסור הסתכלות; וחיובי הרחקה נוספים, שנידונו כל אחד בערכו.

ברכת "שלא עשני אשה"[עריכה]

ביאור ברכה זו ראה בערך אשה.

תכונותן של נשים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

בדברי חז"ל מצינו התייחסות רחבה לתכונותיה ומעלותיה של האשה, להלן מספר דוגמאות:

חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), ואשתו של און בן פלת (חז"ל).

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב:

"והוא ימשל בך - מלמד שהאשה תובעת בלב, והאיש תובע בפה, זו היא מידה טובה בנשים."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כא סימן ד:

"א"ר יהודה בר שלום בשם ר' אלעזר ב"ו אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוין לפניו: הנשים והעבדים והעניים והעשירים..."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה סימן ב:

"...דבר אחר א-להי הצבאות שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים... ופעמים עושה אותן עומדים... ופעמים עושה אותן בדמות נשים... ופעמים בדמות אנשים... ופעמים עושה אותן רוחות... ופעמים אש..."

שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כח סימן ב:

"כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע, ד"א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה, א"ר תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב".

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ב:

"אמר רבי יוסי בר ירמיה: למה נמשלו הנביאים כנשים? לומר לך מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה^[34], כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהם שבשמים."

תכונותיהן - חלשות, פוחדות (ישעיהו יט טז ובמפרשים; רד"ק ישעיהו ג יב). דברניות (דברים רבה (וילנא), כי תצא, פרשה ו סימן יא; ועי' קידושין מט:). "ר' לוי אמר ארבע מדות בנשים ואלו הן גרגרניות וצוותניות וקנאניות ועצלניות" (דברים רבה, שם, ע"ש) דרך ארץ אנשים דולים ונשים משקות (שמות רבה... גבי בנות יתרו). יש להן מלאכות מיוחדות (שמות רבה... גבי יעבידו מצרים את בנ"י בפרך). איש יכול ליטול עשר או מאה נשים ואשה אינה יכולה ליטול שני אנשים (שמות רבה... גבי עצת פרעה כל בן היילוד וכו'). נשים צדקניות לא היו ב[פתקא של חוה]] (שמות רבה... גבי ותהר האשה ותלד בן). "מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל... דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמין..." (אסתר רבה (וילנא) פרשה ג סימן י).

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י סימן ה:

"...אמר לו מנוח: עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה."

נשים בהיסטוריה של עם ישראל^[35][עריכה]

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ???^[36]:

"...רב הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג סימן ו:

"מוציא אסירים בכושרות (???) - על שהרחיקו עצמן מן הזנות הוציאן ממצרים, וכן שלמה אומר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחותי כלה וגו'. 'גן נעול' - אלו הבתולות, [דבר אחר: -???] 'גל נעול' - אלו נשי האנשים, 'מעין חתום' - אלו הפנויות, אמר להם הקב"ה: בזכותם אני גואל את בני... בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים, לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות".

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א סימן יב^[37]:

"דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, ומה עשו בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים... וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד... ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש... וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גביהן... ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה... וכיוון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם... וכשנגלה הקב"ה על הים, הם הכירוהו תחלה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט סימן יד:

"ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכלי ואלו הן מי כיור ולמה היו המים מן הכיור לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים שנאמר (שמות לח) ויעש את הכיור נחושת וגו' אותן נשים שאמרו האלהים מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים כשבא משה לעשות כיור אמר לו האלהים באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות והימנו תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הם כאמותיהן.

ד"א אמר האלהים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות וכן את מוצא כל נסים שעשה האלהים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה".

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג סימן ז:

"ד"א אז ישיר משה, הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים, א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים ולמה כך, אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים, משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדונינו מי יקלסך תחלה א"ל בני, מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני, כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה א"ל הקב"ה אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואח"כ אתם, הוי קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה."

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה סימן ט:

"...היאך הקול יוצא, אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): 'משה ידבר והא-להים יעננו בקול', בקול שהיה יכול לסובלו... ואף נשים מעוברות לפי כחן..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב אות טז:

"...בשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ...שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות, ראה מה כתיב (שמות לה) 'ויבאו האנשים על הנשים' - שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא ולשני בקרים הביאו כל הנדבה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא סימן י:

"ותקרבנה בנות צלפחד - אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד) וישובו וילינו עליו את כל העדה ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (שם /במדבר/ כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה איש ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים."

רות רבה (לרנר) פרשה ז אות טו:

"ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' [אשר לא השבית לך גואל] היום (רות ד, יד) מה היום הזה שולט ברקיע, כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל. אמר רב הונא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליא."

הסתכלו על דוד המלך כשריקד לפני הארון - במדבר רבה, במדבר, פרשה ד סימן כ.

איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן מה:

"על אלה אני בוכיה - אספסיאנוס מילא ג' ספניות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון (- בית זנות של משכב זכור) של רומי, עמדו ואמרו: 'לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ? אמרו לנשים: מבקשות אתון לכך (- להיבעל לזנות)? אמרו להם: 'לאו', אמרו (- הגברים): 'מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה'... והשליכו עצמן לים...

אמר (טרכינוס) לנשים: 'הִשמיעו [להיבעל] ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים' (שהרגם), אמרו לו עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקיפורוס נהר ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הרבי מביאלא, מבשר טוב - זכות נשים צִדקניות, שני חלקים, 900 עמ'
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שיחה מס' 9: איש ואשה'.
הרב אילן ציפורי, מימד האִשה, הוצאת עמותת 'תורה אחרי צבא'.
אילה גליקסברג, האשה ביהדות שווה יותר, תל אביב תשמ"ג.
הרב שמריהו ליב הורוויץ זצ"ל, כבוד האִשה, מתוך ספר 'אוצר התורה', ניו יורק תרפ"ו, עמ' 268 ואילך.
הרב שלמה קורח שליט"א, רבה של בני ברק, זאת אמונתי, עמ' קל"ב.

קישורים חיצוניים[עריכה]

מעמד האשה ביהדות[עריכה]

איש ואשה - שווים? (שיעורים על מעמד האשה באתר Yeshiva.org.il)
הרב שלמה אבינר, מעמד האִשה (שני מאמרים קצרים)
הרב שלמה אבינר, עוד בעניין מעמד האשה
מאמר בענין מבט היהדות על שיווין זכויות, ב"פורום מאוחד"
הרב שלמה אבינר, רשע, למה תכה אשתך? (מתוך באהבה ובאמונה)
אין חכמה לאשה... - פורום הישיבות
הרב שלמה אבינר, האם איש ואִשה שווים? (וידאו, 79 דקות, אתר 'מכון מאיר')

הערות שוליים

↑ מובא בחוברת 'בית חינוך ומשפחה' (עמ' 22).
↑ פרופ' סיימון בארון-כהן (מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה), בספרו "ההבדל המהותי, גברים נשים והמוח הגברי הקיצוני", יצא לאור בתרגום לעִברית בהוצאת עם עובד, עם עובד, תל-אביב, אפקים מדע, תשס"ו 2006 (ביבליוגרפיה: ע' .264-235 ספר לכל, 155.3, - ???).
↑ מתוך מאמר זכויות האשה בתורה (הדוס).
↑ ובפרט בדיני כתובות, מסימן סו עד סימן קיח
↑ ב"מ נט.: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה". וברש"י (יבמות סב:): "דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". בספר 'סוד הנישואין' (הרב יוסף אליהו שליט"א, ח"א שער ח הערה כב, עמ' ריח): "בספרי הפנימיות כתבו שעניינה הפנימי של האִשה - קשור להערכה ולכבוד" ע"ש.
↑ הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל (ראש אגודת הרבנים בארה"ב) בספרו 'חֹקֹת עולם' (חלק א סעיף יב, מהדורת קנזס-סיטי תש"י, עמ' 176 ומהדורת ירושלים תשס"ה, עמ' קיג) כותב: "ומצינו כבוד מיוחד לנשים, הן בנשים צדקניות, שיש לכבדן בכבוד הראוי, ואפילו שאר הנשים שינתה התורה בכמה דינים מפני כבוד האשה, כמו שאמרינן במס׳ סנהדרין איש נתלה ואין האשה נתלית. ועוד אמרינן במס׳ בבא מציעא נט. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו..."
↑ וה"ה למגדף. ולדעת רבי אליעזר כל הנִסקלים נִתלים (סנהדרין שם).
↑ הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל, שם וכנ"ל. וצ"ב שהוא לימוד מפס' "אותו ולא אותה" (סנהדרין מו.), ואפשר שכוונתו רק לתת טעם ללימוד, ולא שזהו עצם המקור והגדר של הדין. ור' סנהדרין מה. ותוס' (שם ד"ה הא אותה) שמשמע שאין המקור מחמת ביזיונה (בניגוד לדין שנסקלת בבגדיה, שהוא כן מחמת בזיונה) ע"ש. [ולא הבאתי זאת בפנים, משום שאפשר שאין כאן הקפדה יתירה על כבוד האשה (יותר מהאיש), אלא שְערוֹם הוא ביזיון יותר לאשה, וכדמשמע קצת בירושלמי סוף סוטה (פ"ג ה"ח) שניוולה (וממילא בזיונה) מרובה.]
↑ וזאת בניגוד לדיני הקריעה השונים שיש לאשה הנובעים מחמת ההקפדה על צניעותה (רש"י שם)
↑ ר' יבמות סב: "שרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה... במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה". ועי' תורת חיים כאן שהאריך בטעם שהברכה באה לאיש בשביל האשה מדברי חכמת הנסתר.
↑ ההוספות בסוגריים עגולים מדברי רש"י.
↑ ר' ערוך לנר (כריתות כה. ד"ה בגמרא הכל חייבים): "...שיהא אדם מכבד את אשתו - לא מצינו בלשון זה משמע לשון חיוב... דמשמע מלשון זה שמדת חסידות הוא שימחול על כבודו נגדה אבל על פי הדין היא חייבת בכבודו יותר" ע"ש. והנה ברמב"ם כאן כתב בלשון 'צוו חכמים', משמע שהוא חיוב (ואפשר שסבר שהוא מדין הונאה, שדִמעתה מצויה, כמבואר בפנים), אך עכ"פ נראה שחיוב האשה גדול יותר (לראותו כשר או מלך) ודו"ק.
↑ המהרש"א (חי' אגדות יבמות סב:) כתב שהכוונה שילביש אותה בבגדים יקרים משלו ע"ש. (ור' בפנים להלן שחייב לכבד אשתו יותר ממה שיש לו, וי"ל שהכוונה בלבוש וכד'). וכ"מ בשו"ת רבי אליהו מזרחי (סי' טז בתו"ד) שכתב: "כמנהג האנשים לקשט נשותיהם בכל יכולתם כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומכבדה יותר מגופו כל אחד כפי עושרו וכבודו", משמע שמדובר על הלבוש. אכן בספר היראה לרבנו יונה (בהוצאה עם ביאור 'מקור היראה', מאת הרב בנימין יהושע זילבר זצ"ל, אות רמה, עמ' סד, נגיש באינטרנט, ובמהדורת ב"ב תשכ"ט) כתב: "הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו: אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו", משמע דקאי גם בכבוד כפשוטו. וכ"ה להדיא בשו"ת בנימין זאב (ח"א, סי' פח, ד"ה והכי מייתי, נגיש באינטרנט; הובא בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ד סי' נג ד"ה אלא שמצאנו): "...ומצינו שרב נחמן היה מכבד אשתו, כדאיתא פ"ק דקדושין, ולא דווקא לאשתו אלא אפי' למי שנצרך ממנו פעם אחד יכבדהו, כדאיתא בבבא קמא פ' החובל (ב"ק צב:) 'אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור אינשי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא אמר ליה דכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'. ופירש רש"י 'דשתית מיניה - ששתית מיניה כבר בצמא. לא תשדי ביה קלא - כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו'. ואם על מי שנצרך פעם אחת לא יבזהו כ"ש באשתו שהיא כגופו, דנצרך אליה בכל עת שלא לבזותה ולא להכותה, אלא אדרבה ראוי לכבדה כדאיתא ביבמות... ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו..." עכ"ל, ומבואר שאסר לבזות אשתו.
↑ ראיתי באנציקלופדיה תלמודית (ערך 'בעל', כרך ד, סוף טור צב). ונראה שדבר זה איננו 'חיוב', אלא רק מידת חסידות, שהובאה ברמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"י) גבי תלמיד חכם, ע"ש.
↑ ברמב"ם (פ"ה מהל' דעות ה"י) נקט לשון: "יותר מן הראוי לו", ואפשר שכוונתו שאסור לאדם להוציא יותר ממה שיש לו.
↑ כתב הרב מנשה קליין בשו"ת מִשנה הלכות (ח"ט, סי' שי, נתיב ג, ד"ה וכשנתמעטו הלבבות, עמ' קח): "וכשנתמעטו הלבבות בדורות הבאים ורבו אינשי דלא מעלי ועל לא דבר גירשו נשותיהם, עמדו חז"ל ותקנו כתובה לאשה הרוצה לגרשה, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ועוד תיקן רבינו גרשום מאור הגולה ובני דורו שאל יגרש אדם אשה בעל כורחה. ועוד תקן שלא ישא אדם אשה על אשתו, והטילו חרם על העובר על זה, והדבר מפורסם לכל. והכל תקנו לטובת המשפחה וטובת האשה על פי רוב, וזה היה אפילו בשעה שהגויים החזיקו נשותיהם כשבויות חרב. ואמרו ז"ל: מכבדה יותר מגופו, ואסור להכותה ולבזותה, ועולה עמו ואין יורדת עמו, וחייב במזונותיה, עיין אה"ע (סי' סט) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזכה בה בארבעה דברים, וי"א דחייב להשכיר את עצמו כפועל ולזון את אשתו (טור בשם רבינו אלי' ומהר"ם בשם רבותינו שבצרפת), ועוד כמה תקנות שתקנו חז"ל לטובת שלימות המשפחה ושלומה ע"ש. ובאדם המורד על אשתו תקנו חז"ל מתחילה להוסיף על כתובתה כל זמן שתרצה היא ליישב תחתיו, ואם היא אינה רוצה להישאר תחתיו כך - כופין אותו להוציא מיד ולִתן כתובתה. עיין כתובות עז 'ואלו שכופין להוציא', ובשו"ע א"ע סימן קנ"ד, וז"ל הלבוש ס"א שם, הרבה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל שלא יהיו יושבות תחת בעליהן וליבעל לשׂנוי לה בעל כורכה כשבויה, ועוד לפעמים תיפוק מיניה חורבה שתצא לתרבות רעה כשתראה שלא תוכל ליפטר מבעלה, לפיכך אמרו ואלו שכופין אותם בשוטים להוציא ולִתן כתובה וכו' ע"ש" עכ"ל. ור' להלן בהערה מדברי הגהת המרדכי שאין דרך בני עמנו להכות, רק הגויים. (אכן, ר' להלן בהערה בשם היש"ש שיש שטעו שמותר להכות את אשתו לייסרה שתשמע בקולו).
↑ ור' מה שהובא בהערה לעיל משו"ת בנימין זאב (סי' פח): "...וכ"ש שלא לבזותה ושלא להכותה...". וכעי"ז בהגהות המרדכי (כתובות, פרק אף על פי, רמז קפו, - צויין באנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חובל', כרך יב ריש טור תרפא): "...שהבעל רגיל להכות את אשתו, והיא בקשה ממנו שלא להכותה עוד, ולא רצה להבטיחה שלא להכותה עוד... ולא כן משפט הבנות הכבודות וקיי"ל 'בעולת בעל' - 'בעלייתו של בעל ולא בירידתו' (כתובות סא.), 'לחיים נתנה ולא לצער' (כתובות שם), כ"ש שלא להכותה דקא עבר על 'לא יוסיף פן יוסיף' (דברים כה, ג, כתובות לג. וברש"י, רמב"ם ר"פ ה מהל' חובל; שו"ע חו"מ רס"י תכ וסמ"ע שם ס"ק א), דלא גרע מאחר, וק"ו הוא ומה אחר שאין חייב בכבודו - מצווה על הכאתו, אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה יותר מגופו... לא כ"ש... ועוד מספר כתובתה נלמוד דחייב בכבודה: 'ואנא אפלח ואוקיר' - לכבוד ניתנה ולא לבזיון, ואין דרך בני עמינו להכות נשותיהם כמנהג הגויים, חלילה לכל בני ברית לעשות כדבר הזה. ואם היה לפנינו דין זה היינו מחרימין עליו..." עכ"ל. וכ"פ הרמ"א בהגהתו לשו"ע (אה"ע סי' קנד סע' ג). והמהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ג סי' כא, הובא באנציקלופדיה תלמודית, שם) הביא נוסח זה בשם תשובת מהר"ם, והוסיף: "והנה חכמי ישראל מצינו שסבלו כמה צערות מנשותיהן, אשר קראו על עצמם 'מר ממות' (קהלת ז, כו), ומשלו ברוחם. כגון מעשה דרב ביבמות (סג.) ודוגמתו, וזכו לבנים כשרים... [ו]היכא שרגיל להכותה, שאפילו כופין אותו להוציאה, ולִתן כתובה. ומהר"ר שמחה כתב שכופין אותו ע"י גויים... ע"כ. ועוד נראה, שיש להחמיר בהכאתה. שהרי חמור דינו לעניין תשלומין יותר מאשר חבלו בה אחרים..." עכ"ל. וכבר נמצא כן בתשובות הגאונים (שערי צדק ח"ד שער א סי' יג, מהדורת ירושלים תשכ"ו, עמ' סט): "אבל (- באמת), זו אשתו היא ואין לו רשות עליה לא לביישה ולא לחבול בה, שאפילו עבדים שנאמר בהם לעולם בהם תעבודו אמרו חכמים לעבודה ניתנו ולא לבושת ניתנו, אשתו [ש]כך כותב לה: 'ואנא אפלח ואוקיר ואיזון יתיכי' לא כל שכן שאינו רשאי לא לבישה ולא לחבול בה... אבל יש מן הדין לפייס את אשתו ולרצותה, ואם ידו משגת יוסיף לה כלום על כתובתה ויאיים על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. וכיוון שהוא עושה כך כבר יצא ידי חובתו וראוי עליה שתשמע לו ותמחול ותתרצה לו".
↑ ר' יש"ש הנ"ל (ב"ק פ"ג סי' כא): "המזיק אשתו בתשמיש המיטה חייב (ב"ק לב.), אע"ג דברשות קעביד, משום דאיהו קעביד מעשה, והוה ליה לעיוני. מכאן מוכח, דלא שרי לבר ישראל כשר להכות את אשתו. אפי' בדבר מרידה קצת, ואין לומר דעל דעת הכי נסבה, להכותה וליסרה לצורכו כדי שתשמע לקולו, להכנע מלפניו, ורבים טעו בזה, כי אפילו תימא דעל דעת הכי נסבה, הוי כמתנה על מה שכתב בתורה. דעובר על לאו 'פן יוסיף'. צא וראה מה שחייבו חכמים אותו במזיקה בתשמיש. אף דלהכי נבראת ועומדת, ופשיטא דלהכי נסבה. אפ"ה צריך לעיוני, ולהתאפק ולמשול ביצרו שלא להזיקה. ק"ו שלא להכותה בעבור כעסו ורגזו" עכ"ל. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם (כרך יב עמ' תרפא הערה 23) שהיינו כשחזרה בה, אך אם עדיין מרשה לו להכותה - שרי ע"ש. וראה בפורום הישיבות
↑ מתוך הרצאת הרב זמיר כהן בנושא.
↑ שו"ת מִשנה הלכות (ח"ט סי' רעג, חי"ב סי' שח ושמב, חי"ד סי' פ-פא), ועוד. ור' שו"ת דברי יציב (חאה"ע סי מ) ושו"ת אז נִדברו (חי"ב סי' מו-מח), ובמה שככתבו בזה בפורום הישיבות.
↑ כמבואר בסוכה פ"ה מ"ב.
↑ וכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שם: "...שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים" עכ"ל. ורבי עובדיה מברטנורה (שם) כתב שהוא "כדי שלא יגיע לידי קלות ראש".
↑ ראה בנטעי גבריאל (אבלות), ובמה שדנו בזה בפורום 'אוצר החכמה'.
↑ הרב שלמה אבינר שליט"א בראיון באתר 'סרוגים': "באוטובוסים, כמובן שיותר טוב מקומות נפרדים, בלי צל של ספק. אוטובוס לנשים, אוטובוס לגברים, או אוטובוס שמלפנים יושבים הגברים ומאחור הנשים. אבל אי אפשר לכפות הפרדה באוטובוסים ציבוריים".
↑ ר' תשובת הרב אליקים לבנון: "מקומות עבודה - רצוי להפריד, מורים לחוד ומורות לחוד, מפני שזה שעות רבות של עבודה משותפת, וזה גורם לקלקול. אבל במפגשים אקראיים - רק לנהוג בצניעות" (ואין צורך בהפרדה פיזית).
↑ ראה תשובת הרב בן ציון מוצפי שליט"א (באתר דורש ציון, תשובה 34519).
↑ יש לציין, שבמחקר שנעשה על ידי 'הרשות לקידום מעמד האישה בישראל' במשרד ראש הממשלה^{(דרוש מקור)}, עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית (הכללית - לא דתית); 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.
↑ אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יד עמ' שכו-שכח). הרב שלמה אבינר שליט"א באתר כיפה.
↑ כפי שהוזכר, לשיטת הסוברים שאף כשאין התכנסות המשתפת את המשתתפים יש חובה לערוך הפרדה (כגון בחנויות וכד'), מסתבר שאף בתחבורה ציבורית ישנו חיוב להפריד בין גברים לנשים^{(דרוש מקור)}.
↑ הרב שלמה אבינר בראיון: "בטיול של הסניף, שזהו אוטובוס פרטי, צריך להפריד, אבל בקווים ציבוריים אי אפשר לכפות הפרדה". וכן התפרסם ב'כיכר השבת' בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
↑ ר' מכתב של הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א למקרה לא רצוי שאירע ברקע זה.
↑ ר' דברי הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א סביב לפולמוס על הדרת נשים.
↑ בעיקר בין גבר לבין אשה האסורה עליו מחמת ערווה (- אשת איש או קרובה משפחה) או איסור נדה.
↑ צ"ב דהלא היא מידה טובה בנשים שאינן תובעות בפה (עירובין ק:).
↑ יפורטו רק דברים שמציינים את הנשים ככלל, כמגזר ציבורי שלם, ולא דברים המתייחסים לנשים חריגות בלבד או לגברים ולנשים כאחד.
↑ וכ"ה בשיר השירים רבה ד, א, יב.
↑ מהד' שנאן, פרשה א, פרק א פס' יב.

[1] מובא בחוברת 'בית חינוך ומשפחה' (עמ' 22).

[2] פרופ' סיימון בארון-כהן (מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה), בספרו "ההבדל המהותי, גברים נשים והמוח הגברי הקיצוני", יצא לאור בתרגום לעִברית בהוצאת עם עובד, עם עובד, תל-אביב, אפקים מדע, תשס"ו 2006 (ביבליוגרפיה: ע' .264-235 ספר לכל, 155.3, - ???).

[3] מתוך מאמר זכויות האשה בתורה (הדוס).

[4] ובפרט בדיני כתובות, מסימן סו עד סימן קיח

[5] ב"מ נט.: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה". וברש"י (יבמות סב:): "דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". בספר 'סוד הנישואין' (הרב יוסף אליהו שליט"א, ח"א שער ח הערה כב, עמ' ריח): "בספרי הפנימיות כתבו שעניינה הפנימי של האִשה - קשור להערכה ולכבוד" ע"ש.

[6] הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל (ראש אגודת הרבנים בארה"ב) בספרו 'חֹקֹת עולם' (חלק א סעיף יב, מהדורת קנזס-סיטי תש"י, עמ' 176 ומהדורת ירושלים תשס"ה, עמ' קיג) כותב: "ומצינו כבוד מיוחד לנשים, הן בנשים צדקניות, שיש לכבדן בכבוד הראוי, ואפילו שאר הנשים שינתה התורה בכמה דינים מפני כבוד האשה, כמו שאמרינן במס׳ סנהדרין איש נתלה ואין האשה נתלית. ועוד אמרינן במס׳ בבא מציעא נט. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו..."

[7] וה"ה למגדף. ולדעת רבי אליעזר כל הנִסקלים נִתלים (סנהדרין שם).

[8] הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל, שם וכנ"ל. וצ"ב שהוא לימוד מפס' "אותו ולא אותה" (סנהדרין מו.), ואפשר שכוונתו רק לתת טעם ללימוד, ולא שזהו עצם המקור והגדר של הדין. ור' סנהדרין מה. ותוס' (שם ד"ה הא אותה) שמשמע שאין המקור מחמת ביזיונה (בניגוד לדין שנסקלת בבגדיה, שהוא כן מחמת בזיונה) ע"ש. [ולא הבאתי זאת בפנים, משום שאפשר שאין כאן הקפדה יתירה על כבוד האשה (יותר מהאיש), אלא שְערוֹם הוא ביזיון יותר לאשה, וכדמשמע קצת בירושלמי סוף סוטה (פ"ג ה"ח) שניוולה (וממילא בזיונה) מרובה.]

[9] וזאת בניגוד לדיני הקריעה השונים שיש לאשה הנובעים מחמת ההקפדה על צניעותה (רש"י שם)

[10] ר' יבמות סב: "שרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה... במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה". ועי' תורת חיים כאן שהאריך בטעם שהברכה באה לאיש בשביל האשה מדברי חכמת הנסתר.

[11] ההוספות בסוגריים עגולים מדברי רש"י.

[12] ר' ערוך לנר (כריתות כה. ד"ה בגמרא הכל חייבים): "...שיהא אדם מכבד את אשתו - לא מצינו בלשון זה משמע לשון חיוב... דמשמע מלשון זה שמדת חסידות הוא שימחול על כבודו נגדה אבל על פי הדין היא חייבת בכבודו יותר" ע"ש. והנה ברמב"ם כאן כתב בלשון 'צוו חכמים', משמע שהוא חיוב (ואפשר שסבר שהוא מדין הונאה, שדִמעתה מצויה, כמבואר בפנים), אך עכ"פ נראה שחיוב האשה גדול יותר (לראותו כשר או מלך) ודו"ק.

[13] המהרש"א (חי' אגדות יבמות סב:) כתב שהכוונה שילביש אותה בבגדים יקרים משלו ע"ש. (ור' בפנים להלן שחייב לכבד אשתו יותר ממה שיש לו, וי"ל שהכוונה בלבוש וכד'). וכ"מ בשו"ת רבי אליהו מזרחי (סי' טז בתו"ד) שכתב: "כמנהג האנשים לקשט נשותיהם בכל יכולתם כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומכבדה יותר מגופו כל אחד כפי עושרו וכבודו", משמע שמדובר על הלבוש. אכן בספר היראה לרבנו יונה (בהוצאה עם ביאור 'מקור היראה', מאת הרב בנימין יהושע זילבר זצ"ל, אות רמה, עמ' סד, נגיש באינטרנט, ובמהדורת ב"ב תשכ"ט) כתב: "הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו: אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו", משמע דקאי גם בכבוד כפשוטו. וכ"ה להדיא בשו"ת בנימין זאב (ח"א, סי' פח, ד"ה והכי מייתי, נגיש באינטרנט; הובא בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ד סי' נג ד"ה אלא שמצאנו): "...ומצינו שרב נחמן היה מכבד אשתו, כדאיתא פ"ק דקדושין, ולא דווקא לאשתו אלא אפי' למי שנצרך ממנו פעם אחד יכבדהו, כדאיתא בבבא קמא פ' החובל (ב"ק צב:) 'אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור אינשי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא אמר ליה דכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'. ופירש רש"י 'דשתית מיניה - ששתית מיניה כבר בצמא. לא תשדי ביה קלא - כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו'. ואם על מי שנצרך פעם אחת לא יבזהו כ"ש באשתו שהיא כגופו, דנצרך אליה בכל עת שלא לבזותה ולא להכותה, אלא אדרבה ראוי לכבדה כדאיתא ביבמות... ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו..." עכ"ל, ומבואר שאסר לבזות אשתו.

[14] ראיתי באנציקלופדיה תלמודית (ערך 'בעל', כרך ד, סוף טור צב). ונראה שדבר זה איננו 'חיוב', אלא רק מידת חסידות, שהובאה ברמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"י) גבי תלמיד חכם, ע"ש.

[15] ברמב"ם (פ"ה מהל' דעות ה"י) נקט לשון: "יותר מן הראוי לו", ואפשר שכוונתו שאסור לאדם להוציא יותר ממה שיש לו.

[16] כתב הרב מנשה קליין בשו"ת מִשנה הלכות (ח"ט, סי' שי, נתיב ג, ד"ה וכשנתמעטו הלבבות, עמ' קח): "וכשנתמעטו הלבבות בדורות הבאים ורבו אינשי דלא מעלי ועל לא דבר גירשו נשותיהם, עמדו חז"ל ותקנו כתובה לאשה הרוצה לגרשה, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ועוד תיקן רבינו גרשום מאור הגולה ובני דורו שאל יגרש אדם אשה בעל כורחה. ועוד תקן שלא ישא אדם אשה על אשתו, והטילו חרם על העובר על זה, והדבר מפורסם לכל. והכל תקנו לטובת המשפחה וטובת האשה על פי רוב, וזה היה אפילו בשעה שהגויים החזיקו נשותיהם כשבויות חרב. ואמרו ז"ל: מכבדה יותר מגופו, ואסור להכותה ולבזותה, ועולה עמו ואין יורדת עמו, וחייב במזונותיה, עיין אה"ע (סי' סט) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזכה בה בארבעה דברים, וי"א דחייב להשכיר את עצמו כפועל ולזון את אשתו (טור בשם רבינו אלי' ומהר"ם בשם רבותינו שבצרפת), ועוד כמה תקנות שתקנו חז"ל לטובת שלימות המשפחה ושלומה ע"ש. ובאדם המורד על אשתו תקנו חז"ל מתחילה להוסיף על כתובתה כל זמן שתרצה היא ליישב תחתיו, ואם היא אינה רוצה להישאר תחתיו כך - כופין אותו להוציא מיד ולִתן כתובתה. עיין כתובות עז 'ואלו שכופין להוציא', ובשו"ע א"ע סימן קנ"ד, וז"ל הלבוש ס"א שם, הרבה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל שלא יהיו יושבות תחת בעליהן וליבעל לשׂנוי לה בעל כורכה כשבויה, ועוד לפעמים תיפוק מיניה חורבה שתצא לתרבות רעה כשתראה שלא תוכל ליפטר מבעלה, לפיכך אמרו ואלו שכופין אותם בשוטים להוציא ולִתן כתובה וכו' ע"ש" עכ"ל. ור' להלן בהערה מדברי הגהת המרדכי שאין דרך בני עמנו להכות, רק הגויים. (אכן, ר' להלן בהערה בשם היש"ש שיש שטעו שמותר להכות את אשתו לייסרה שתשמע בקולו).

[17] ור' מה שהובא בהערה לעיל משו"ת בנימין זאב (סי' פח): "...וכ"ש שלא לבזותה ושלא להכותה...". וכעי"ז בהגהות המרדכי (כתובות, פרק אף על פי, רמז קפו, - צויין באנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חובל', כרך יב ריש טור תרפא): "...שהבעל רגיל להכות את אשתו, והיא בקשה ממנו שלא להכותה עוד, ולא רצה להבטיחה שלא להכותה עוד... ולא כן משפט הבנות הכבודות וקיי"ל 'בעולת בעל' - 'בעלייתו של בעל ולא בירידתו' (כתובות סא.), 'לחיים נתנה ולא לצער' (כתובות שם), כ"ש שלא להכותה דקא עבר על 'לא יוסיף פן יוסיף' (דברים כה, ג, כתובות לג. וברש"י, רמב"ם ר"פ ה מהל' חובל; שו"ע חו"מ רס"י תכ וסמ"ע שם ס"ק א), דלא גרע מאחר, וק"ו הוא ומה אחר שאין חייב בכבודו - מצווה על הכאתו, אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה יותר מגופו... לא כ"ש... ועוד מספר כתובתה נלמוד דחייב בכבודה: 'ואנא אפלח ואוקיר' - לכבוד ניתנה ולא לבזיון, ואין דרך בני עמינו להכות נשותיהם כמנהג הגויים, חלילה לכל בני ברית לעשות כדבר הזה. ואם היה לפנינו דין זה היינו מחרימין עליו..." עכ"ל. וכ"פ הרמ"א בהגהתו לשו"ע (אה"ע סי' קנד סע' ג). והמהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ג סי' כא, הובא באנציקלופדיה תלמודית, שם) הביא נוסח זה בשם תשובת מהר"ם, והוסיף: "והנה חכמי ישראל מצינו שסבלו כמה צערות מנשותיהן, אשר קראו על עצמם 'מר ממות' (קהלת ז, כו), ומשלו ברוחם. כגון מעשה דרב ביבמות (סג.) ודוגמתו, וזכו לבנים כשרים... [ו]היכא שרגיל להכותה, שאפילו כופין אותו להוציאה, ולִתן כתובה. ומהר"ר שמחה כתב שכופין אותו ע"י גויים... ע"כ. ועוד נראה, שיש להחמיר בהכאתה. שהרי חמור דינו לעניין תשלומין יותר מאשר חבלו בה אחרים..." עכ"ל. וכבר נמצא כן בתשובות הגאונים (שערי צדק ח"ד שער א סי' יג, מהדורת ירושלים תשכ"ו, עמ' סט): "אבל (- באמת), זו אשתו היא ואין לו רשות עליה לא לביישה ולא לחבול בה, שאפילו עבדים שנאמר בהם לעולם בהם תעבודו אמרו חכמים לעבודה ניתנו ולא לבושת ניתנו, אשתו [ש]כך כותב לה: 'ואנא אפלח ואוקיר ואיזון יתיכי' לא כל שכן שאינו רשאי לא לבישה ולא לחבול בה... אבל יש מן הדין לפייס את אשתו ולרצותה, ואם ידו משגת יוסיף לה כלום על כתובתה ויאיים על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. וכיוון שהוא עושה כך כבר יצא ידי חובתו וראוי עליה שתשמע לו ותמחול ותתרצה לו".

[18] ר' יש"ש הנ"ל (ב"ק פ"ג סי' כא): "המזיק אשתו בתשמיש המיטה חייב (ב"ק לב.), אע"ג דברשות קעביד, משום דאיהו קעביד מעשה, והוה ליה לעיוני. מכאן מוכח, דלא שרי לבר ישראל כשר להכות את אשתו. אפי' בדבר מרידה קצת, ואין לומר דעל דעת הכי נסבה, להכותה וליסרה לצורכו כדי שתשמע לקולו, להכנע מלפניו, ורבים טעו בזה, כי אפילו תימא דעל דעת הכי נסבה, הוי כמתנה על מה שכתב בתורה. דעובר על לאו 'פן יוסיף'. צא וראה מה שחייבו חכמים אותו במזיקה בתשמיש. אף דלהכי נבראת ועומדת, ופשיטא דלהכי נסבה. אפ"ה צריך לעיוני, ולהתאפק ולמשול ביצרו שלא להזיקה. ק"ו שלא להכותה בעבור כעסו ורגזו" עכ"ל. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם (כרך יב עמ' תרפא הערה 23) שהיינו כשחזרה בה, אך אם עדיין מרשה לו להכותה - שרי ע"ש. וראה בפורום הישיבות

[19] מתוך הרצאת הרב זמיר כהן בנושא.

[20] שו"ת מִשנה הלכות (ח"ט סי' רעג, חי"ב סי' שח ושמב, חי"ד סי' פ-פא), ועוד. ור' שו"ת דברי יציב (חאה"ע סי מ) ושו"ת אז נִדברו (חי"ב סי' מו-מח), ובמה שככתבו בזה בפורום הישיבות.

[21] כמבואר בסוכה פ"ה מ"ב.

[22] וכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שם: "...שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים" עכ"ל. ורבי עובדיה מברטנורה (שם) כתב שהוא "כדי שלא יגיע לידי קלות ראש".

[23] ראה בנטעי גבריאל (אבלות), ובמה שדנו בזה בפורום 'אוצר החכמה'.

[24] הרב שלמה אבינר שליט"א בראיון באתר 'סרוגים': "באוטובוסים, כמובן שיותר טוב מקומות נפרדים, בלי צל של ספק. אוטובוס לנשים, אוטובוס לגברים, או אוטובוס שמלפנים יושבים הגברים ומאחור הנשים. אבל אי אפשר לכפות הפרדה באוטובוסים ציבוריים".

[25] ר' תשובת הרב אליקים לבנון: "מקומות עבודה - רצוי להפריד, מורים לחוד ומורות לחוד, מפני שזה שעות רבות של עבודה משותפת, וזה גורם לקלקול. אבל במפגשים אקראיים - רק לנהוג בצניעות" (ואין צורך בהפרדה פיזית).

[26] ראה תשובת הרב בן ציון מוצפי שליט"א (באתר דורש ציון, תשובה 34519).

[27] יש לציין, שבמחקר שנעשה על ידי 'הרשות לקידום מעמד האישה בישראל' במשרד ראש הממשלה^{(דרוש מקור)}, עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית (הכללית - לא דתית); 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.

[28] אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יד עמ' שכו-שכח). הרב שלמה אבינר שליט"א באתר כיפה.

[29] כפי שהוזכר, לשיטת הסוברים שאף כשאין התכנסות המשתפת את המשתתפים יש חובה לערוך הפרדה (כגון בחנויות וכד'), מסתבר שאף בתחבורה ציבורית ישנו חיוב להפריד בין גברים לנשים^{(דרוש מקור)}.

[30] הרב שלמה אבינר בראיון: "בטיול של הסניף, שזהו אוטובוס פרטי, צריך להפריד, אבל בקווים ציבוריים אי אפשר לכפות הפרדה". וכן התפרסם ב'כיכר השבת' בשם הרב יוסף שלום אלישיב.

[31] ר' מכתב של הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א למקרה לא רצוי שאירע ברקע זה.

[32] ר' דברי הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א סביב לפולמוס על הדרת נשים.

[33] בעיקר בין גבר לבין אשה האסורה עליו מחמת ערווה (- אשת איש או קרובה משפחה) או איסור נדה.

[34] צ"ב דהלא היא מידה טובה בנשים שאינן תובעות בפה (עירובין ק:).

[35] יפורטו רק דברים שמציינים את הנשים ככלל, כמגזר ציבורי שלם, ולא דברים המתייחסים לנשים חריגות בלבד או לגברים ולנשים כאחד.

[36] וכ"ה בשיר השירים רבה ד, א, יב.

[37] מהד' שנאן, פרשה א, פרק א פס' יב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{לשכתב|כל הערך=כן}}
+'''מעמד האשה''' הוא כינוי לנידון רחב שעוסק במידת השיוויון בין נשים לבין גברים, ובהיררכיה החברתית, והמעשית, המתקיימת בין נשים לגברים. נושא זה עומד במרכזו של תחום המכונה 'פמיניזם'. בתחום היהדות, שאלות מרכזיות בנידון זה, הן האם על פי התורה גברים חשובים יותר מאשר נשים; האם קיים שיוויון בחשיבות של גברים ונשים או שמא נשים חשובות יותר מאשר גברים, וכיוצא בשאלות אלה.
+==התייחסות לשינוי מעשי במעמדן של נשים בתקופה המודרנית==
+[[הרב משה פיינשטיין]], בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ, סובר שההיררכיה לפיה אימת בעל על אשתו, אינה מצווה, ובעניין זה חל שינוי לטובה במציאות במאות השנים האחרונות:
+בבית יוסף איתא דהר"י בשם התוס' '''כתב שכל הנשים שלנו חשובות הן וצריכות הסיבה'''. (והב"ח הקשה להרשב"ם בפירוש עצמו שהוא מטעם אימת בעלה, הרי גם אשה חשובה צריך שתהא עליה אימת בעלה. '''ולא מובן קושייתו, וכי הוא מצווה ורצון החכמים שתהא אימת בעלה בדברים בעלמא שאינו נוגע לו, וגם בבטול מצווה?!''' וגם '''אין זה דבר טוב לפני הבעל שיקפיד על אשתו!''' כדחזינן שכמה מאות בשנים שלא מקפידין על זה, כדאיתא בב"י בשם הר"י בשם התוס', שכל הנשים חשובות הן וצריכות הסיבה, וגם מהמרדכי הביא כן. ולא שייך לפרש שכל הנשים נעשו חשובות ממש, דהבעל צריך לכבדן אף מדרך העולם. אלא בהכרח שהוא מצד '''שהכירו במשך הזמן שאין להאינשי במה להתגאות נגד נשותיהן, והנשי הכירו צורך הגדול שיש להאינשי בהן. והמיעוט חשובות שהיו בכל הזמנים, היו נשי כאלו שהכירו צורך הבעל בהן, כמו שיש להו צורך בבעליהן, והכירו שגם בעליהן יודעין זה'''). עכ"ל.
+== איש ואשה - שוויון ושונות ==
+[[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] זצ"ל {{מקור|(שיחות לחומש במדבר, עמ' 413-412}}<ref>מובא ב[http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/A87FBDC4-FAF9-4E10-9D54-7910F193ED8A/137173/95.pdf חוברת 'בית חינוך ומשפחה'] {{מקור|עמ' 22|כן}}.</ref>{{מקור|)}} אמר:
+:"השוה הכתוב איש ואשה לכל הדינין שבתורה" {{מקור|בבלי בבא קמא טו א$ב"ק טו.|כן}}... קודם כל הודיעו לנו כלל יסודי: שוויון! זה האלף שבאלף. מעבר ליסוד זה יש כמה פרטים שאין בהם שוויון. אבל אין הענין מתחיל מהפרטים. אין זה צודק ואמיתי להתחיל מהאי שוויון. הכלל הוא השוויון, שוויון בצלם אלוקים שבאדם. 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו [[בצלם א-להים]] ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה שייכים שניהם לצלם אלוקים שבאדם. יחד עם זה יש גוונים, אבל לא מתחילים מפירוד אלא משוויון.
+:...לאור העובדה הזאת, יש מקום להתבונן בהבחנה שבין שני צדדים האלה של צלם אלוקים. יש כאן שני צדדים. וכי אפשר להתחמק מחילוקים אלה? קודם כל יש חילוקים ביולוגיים בין גוף האיש לגוף האשה. ריבונו של עולם 'יצר את האדם בחכמה' עם הבדלים בסדרי האיברים. האיש והאשה ביחד בונים גילוי שלם של צלם אלוקים של האדם בעולם הזה, ושניהם אחראים לקיום הדורות. צריך להבין שהאיברים הביולוגיים הגופניים והאורגניים השונים של האיש והאשה משלימים זה את זה ועושים יחד את בנין האדם. בנוסף לחילוקים הביולוגיים בצורת האיברים, קיימים גם חילוקים פסיכולוגיים, ואי אפשר להתחמק מכך."
+ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון ש[[חז"ל]] מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם בפסיכולוגיה המודרנית<ref>פרופ' [http://he.wikipedia.org/wiki/סיימון_ברון-כהן סיימון בארון-כהן] {{מקור|מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה|כן}}, בספרו "ההבדל המהותי, גברים נשים והמוח הגברי הקיצוני", יצא לאור בתרגום לעִברית בהוצאת עם עובד, עם עובד, תל-אביב, אפקים מדע,  תשס"ו 2006 {{מקור|ביבליוגרפיה: ע' .264-235 ספר לכל, 155.3,  - ???|כן}}.</ref> הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים<ref>מתוך מאמר [http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=427 זכויות האשה בתורה] (הדוס).</ref>. בדינים המבוארים ב[[שולחן ערוך]] [[אבן העזר]]<ref>ובפרט בדיני כתובות, מסימן סו עד סימן קיח</ref>,ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.
 == [[כבוד]] האִשה ==
-[[חז"ל]] שקדו והקפידו על כבודה של האישה, [[בושה|המתייבשת]] בדרך כלל יותר מה[[איש]]<ref>{{מקור|בבלי:בבא מציעא נט א$ב"מ נט.}}: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר ב[[הונאת דברים|אונאת]] אשתו, שמתוך '''שדמעתה מצויה''' אונאתה קרובה". וב[[רש"י]] {{מקור|רש"י יבמות סב ב$יבמות סב: ד"ה יותר מגופו|כן}}: "דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". בספר 'סוד הנישואין' {{מקור|(הרב יוסף אליהו שליט"א, ח"א שער ח הערה כב, עמ' ריח)}}: "בספרי הפנימיות כתבו שעניינה '''הפנימי''' של האִשה - קשור להערכה ולכבוד" ע"ש.</ref>, והדבר בא לידי ביטוי בכמה [[הלכה|הלכות]]<ref>הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל {{מקור|(ראש אגודת הרבנים בארה"ב)}} בספרו 'חֹקֹת עולם' {{מקור|(חלק א סעיף יב,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2225&st=&pgnum=182 מהדורת קנזס-סיטי תש"י, עמ' 176] {{מקור|ו}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40410&st=&pgnum=121 מהדורת ירושלים תשס"ה, עמ' קיג]{{מקור|)}} כותב: "ומצינו כבוד מיוחד לנשים, הן בנשים צדקניות, שיש לכבדן בכבוד הראוי, ואפילו שאר הנשים שינתה התורה בכמה דינים מפני כבוד האשה, כמו שאמרינן במס׳ סנהדרין איש נתלה ואין האשה נתלית. ועוד אמרינן במס׳ בבא מציעא נט. לעולם  יהא  אדם  זהיר בכבוד אשתו..."</ref>:
+חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האִשה, [[בושה|המתביישת]] בדרך כלל יותר מה[[איש]]<ref>{{מקור|בבלי:בבא מציעא נט א$ב"מ נט.}}: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר ב[[הונאת דברים|אונאת]] אשתו, שמתוך '''שדמעתה מצויה''' אונאתה קרובה". וב[[רש"י]] {{מקור|רש"י יבמות סב ב$יבמות סב: ד"ה יותר מגופו|כן}}: "דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". בספר 'סוד הנישואין' {{מקור|הרב יוסף אליהו שליט"א, ח"א שער ח הערה כב, עמ' ריח|כן}}: "בספרי הפנימיות כתבו שעניינה '''הפנימי''' של האִשה - קשור להערכה ולכבוד" ע"ש.</ref>, והדבר בא לידי ביטוי בכמה [[הלכה|הלכות]]<ref>הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל {{מקור|ראש אגודת הרבנים בארה"ב|כן}} בספרו 'חֹקֹת עולם' {{מקור|(חלק א סעיף יב,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2225&st=&pgnum=182 מהדורת קנזס-סיטי תש"י, עמ' 176] {{מקור|ו}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40410&st=&pgnum=121 מהדורת ירושלים תשס"ה, עמ' קיג]{{מקור|)}} כותב: "ומצינו כבוד מיוחד לנשים, הן בנשים צדקניות, שיש לכבדן בכבוד הראוי, ואפילו שאר הנשים שינתה התורה בכמה דינים מפני כבוד האשה, כמו שאמרינן במס׳ סנהדרין איש נתלה ואין האשה נתלית. ועוד אמרינן במס׳ בבא מציעא נט. לעולם  יהא  אדם  זהיר בכבוד אשתו..."</ref>:
-* דעת חכמים שהאיש {{מקור|(שעבד}} [[עבודה זרה]]<ref>וה"ה ל[[מגדף]]. ולדעת רבי אליעזר כל הנִסקלים נִתלים {{מקור|בבלי:סנהדרין מה ב$סנהדרין שם|כן}}.</ref>{{מקור|)}} ניתלה, ואין האִשה {{מקור|שעבדה עבודה זרה|כן}} נִתלית {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סנהדרין מה ב$סנהדרין מה:}} {{מקור|בבלי:סוטה כג א$סוטה כג.}}{{מקור|)}}. ויש מי שכתב שהוא מפני כבודה<ref>הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל, שם וכנ"ל. {{מקור|וצ"ב שהוא לימוד מפס' "אותו ולא אותה"}} {{מקור|בבלי:סנהדרין מו א$סנהדרין מו.|כן}}{{מקור|, ואפשר שכוונתו רק לתת}} [[טעמא דקרא|טעם]]{{מקור| ללימוד, ולא שזהו עצם המקור והגדר של הדין. ור'}} {{מקור|בבלי:סנהדרין מה א$סנהדרין מה.}} {{מקור|ותוס' (שם ד"ה הא אותה) שמשמע שאין המקור מחמת ביזיונה (בניגוד לדין שנסקלת בבגדיה, שהוא כן מחמת בזיונה) ע"ש. [ולא הבאתי זאת בפנים, משום שאפשר שאין כאן הקפדה יתירה על כבוד האשה (יותר מהאיש), אלא שְערוֹם הוא ביזיון יותר לאשה, וכדמשמע קצת בירושלמי סוף סוטה (פ"ג ה"ח) שניוולה (וממילא בזיונה) מרובה.]}}</ref>. ולדעת [[רבי אליעזר]] אף האשה נִתלית, רק שפני האיש כלפי העם ופני האשה כלפי העץ {{מקור|בבלי:סנהדרין מה ב$סנהדרין שם|כן}}, והלכה כחכמים {{מקור|רמב"ם סנהדרין טו ו$רמב"ם פט"ו מהל' סנהדרין ה"ו|כן}}.
+* דעת חכמים שהאיש {{מקור|(שעבד}} [[עבודה זרה]]<ref>וה"ה ל[[מגדף]]. ולדעת רבי אליעזר כל הנִסקלים נִתלים {{מקור|בבלי:סנהדרין מה ב$סנהדרין שם|כן}}.</ref>{{מקור|)}} ניתלה, ואין האִשה {{מקור|שעבדה עבודה זרה|כן}} נִתלית {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:סנהדרין מה ב$סנהדרין מה:}} {{מקור|בבלי:סוטה כג א$סוטה כג.}}{{מקור|)}}. ויש מי שכתב שהוא מפני כבודה<ref>הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל, שם וכנ"ל. {{מקור|וצ"ב שהוא לימוד מפס' "אותו ולא אותה"}} {{מקור|בבלי:סנהדרין מו א$סנהדרין מו.|כן}}{{מקור|, ואפשר שכוונתו רק לתת}} [[טעמא דקרא|טעם]]{{מקור| ללימוד, ולא שזהו עצם המקור והגדר של הדין. ור'}} {{מקור|בבלי:סנהדרין מה א$סנהדרין מה.}} {{מקור|ותוס' (שם ד"ה הא אותה) שמשמע שאין המקור מחמת ביזיונה (בניגוד לדין שנסקלת בבגדיה, שהוא כן מחמת בזיונה) ע"ש. [ולא הבאתי זאת בפנים, משום שאפשר שאין כאן הקפדה יתירה על כבוד האשה (יותר מהאיש), אלא שְערוֹם הוא ביזיון יותר לאשה, וכדמשמע קצת בירושלמי סוף סוטה (פ"ג ה"ח) שניוולה (וממילא בזיונה) מרובה.]}}</ref>. ולדעת [[רבי אליעזר]] אף האשה נִתלית, רק שפני האיש כלפי העם ופני האשה כלפי העץ {{מקור|בבלי:סנהדרין מה ב$סנהדרין שם|כן}}, והלכה כחכמים {{מקור|רמב"ם סנהדרין טו ו$רמב"ם פט"ו מהל' סנהדרין ה"ו|כן}}.{{ש}}כמו כן לדעת [[רבי יהודה]] בחייבי מלקויות - האיש שנתקלקל ברעי דווקא נפטר אבל לא ב[[מי רגליים]], אך האישה נפטרה גם כשלקתה במים (לחכמים בין איש ובין אשה נפטרו בין ברעי ובין במים) ({{מקור|משנה:מכות ג יד$משנה מכות ג, יד}}).
-* אדם ש[[קריעה|קרע]] על [[מת|מתו]] "על כל המתים כולן - שולל {{מקור|- מחבר בדרך עראי|כן}} לאחר שבעה, ומאחה {{מקור|- מחברבדרך קבע|כן}} לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, '''מפני כבודה'''<ref>וזאת בניגוד לדיני הקריעה השונים שיש לאשה הנובעים מחמת ההקפדה על [[צניעות|צניעותה]] {{מקור|רש"י מועד קטן כב ב$רש"י שם ד"ה האשה|כן}}</ref>." {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:מועד קטן כב ב$מו"ק כב:}} {{מקור|בבלי:מועד קטן כו ב$כו:}} {{מקור|שו"ע יו"ד שמ טו$שו"ע יו"ד סי' שמ סע' טו}}{{מקור|)}}
+* אדם ש[[קריעה|קרע]] על [[מת|מתו]] "על כל המתים כולן - שולל {{מקור|- תופר, מחבר, בדרך עראי|כן}} לאחר שבעה, ומאחה {{מקור|- תופר, מחבר, בדרך קבע|כן}} לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, '''מפני כבודה'''<ref>וזאת בניגוד לדיני הקריעה השונים שיש לאשה הנובעים מחמת ההקפדה על [[צניעות|צניעותה]] {{מקור|רש"י מועד קטן כב ב$רש"י שם ד"ה האשה|כן}}</ref>." {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:מועד קטן כב ב$מו"ק כב:}} {{מקור|בבלי:מועד קטן כו ב$כו:}} {{מקור|שולחן ערוך יו"ד שמ, טו}}{{מקור|)}}
 * במקום שמחלקים [[מעשר עני]] - יש להקדים את הנשים, שלא תתבזנה לעמוד בתור {{מקור|בבלי:יבמות ק א$יבמות ק.|כן}}.
 * במקום שצריכים לתת מכספי [[צדקה]], האשה קודמת לאיש לכסות, מפני שבושתה מרובה {{מקור|בבלי:הוריות יג א$הוריות יג.|כן}}. ואף למזון היא קודמת {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:כתובות סז א$כתובות סז.}} {{מקור|רמב"ם:מתנות עניים ח טו$רמב"ם פ"ח מהל' מתנות עניים הט"ו}}{{מקור|;}} {{מקור|שו"ע יו"ד רנב ח$יו"ד סי' רנב סע' ח}}{{מקור|; תוס' יו"ט הוריות פ"ג מ"ז סוף ד"ה האיש קודם)}}.
 * יש להקדים את הנשים בתור ההמתנה בבי"ד לגברים {{מקור|(}}{{מקור|בבלי יבמות ק א$יבמות שם}}{{מקור|;}} {{מקור|שו"ע חו"מ טו ב$חו"מ סי' טו סע' ב}}{{מקור|)}}, "לפי שבושת האשה מרובה" {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם סנהדרין כא ו$רמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין ה"ו}} {{מקור|הובא ב}}{{מקור|סמ"ע שם ס"ק ח}}{{מקור|)}}.
 === יחסי כבוד והערכה בין בני זוג ===
 ה[[גמרא]] {{מקור|בבלי:בבא מציעא נט א$ב"מ נט.|כן}} מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:
 ::"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה...
-::אמר רבי חלבו: '''לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו'''<ref>ר' {{מקור|בבלי:יבמות סב ב$יבמות סב:}} "שרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה, בלא [[טובה]], בלא [[שמחה]]... [[במערבא]] אמרי: בלא [[תורה]] בלא חומה". ועי' תורת חיים כאן שהאריך בטעם שהברכה באה לאיש בשביל האשה מדברי [[קבלה|חכמת הנסתר]].</ref>... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא {{מקור|(- עירו של רבא)}}<ref>{{מקור|ההוספות בסוגריים עגולים מדברי רש"י.}}</ref>: אוקירו לנשייכו {{מקור|(- כבדו נשותיכם)}} כי היכי [[עושר|דתתעתרו]] {{מקור|[- כדי שתתעשרו]}}."
+::אמר רבי חלבו: '''לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו'''<ref>ר' {{מקור|בבלי:יבמות סב ב$יבמות סב:}} "שרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה, בלא [[טובה]], בלא [[שמחה]]... [[במערבא]] אמרי: בלא [[תורה]] בלא חומה". ועי' תורת חיים כאן שהאריך בטעם שהברכה באה לאיש בשביל האשה מדברי [[קבלה|חכמת הנסתר]].</ref>... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא {{מקור|- עירו של רבא|כן}}<ref>{{מקור|ההוספות בסוגריים עגולים מדברי רש"י.}}</ref>: אוקירו לנשייכו {{מקור|- כבדו נשותיכם|כן}} כי היכי [[עושר|דתתעתרו]] {{מקור|[- כדי שתתעשרו]}}."
 וכתב הרמב"ם {{מקור|רמב"ם:אישות טו יט$פט"ו מהל' אישות הי"ט|כן}}:
 ::"וכן '''צוו חכמים'''<ref>{{מקור|ר' ערוך לנר (כריתות כה. ד"ה בגמרא הכל חייבים): "...שיהא אדם מכבד את אשתו - לא מצינו בלשון זה משמע לשון חיוב... דמשמע מלשון זה שמדת חסידות הוא שימחול על כבודו נגדה אבל על פי הדין היא חייבת בכבודו יותר" ע"ש. והנה ברמב"ם כאן כתב בלשון 'צוו חכמים', משמע שהוא חיוב (ואפשר שסבר שהוא מדין הונאה, שדִמעתה מצויה, כמבואר בפנים), אך עכ"פ נראה שחיוב האשה גדול יותר (לראותו כשר או מלך) ודו"ק.}}</ref> {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:יבמות סב ב$יבמות סב:}} {{מקור|בבלי:סנהדרין עו ב$סנהדרין עו:}}{{מקור|)}} '''שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו'''<ref>ה[[מהרש"א]] {{מקור|חי' אגדות יבמות סב:|כן}} כתב שהכוונה שילביש אותה ב[[בגד|בגדים]] יקרים משלו ע"ש. {{מקור|(ור' בפנים להלן שחייב לכבד אשתו יותר ממה שיש לו, וי"ל שהכוונה בלבוש וכד').}} וכ"מ ב[[שו"ת]] [[רבי אליהו מזרחי]] {{מקור|סי' טז בתו"ד|כן}} שכתב: "כמנהג האנשים לקשט נשותיהם בכל יכולתם כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומכבדה יותר מגופו כל אחד כפי עושרו וכבודו", משמע שמדובר על הלבוש.
@@ שורה 26: / שורה 41: @@
 "והנה [[חכמי ישראל]] מצינו שסבלו כמה צערות מנשותיהן, אשר קראו על עצמם 'מר ממות' {{מקור|קהלת ז כו$קהלת ז, כו|כן}}, ומשלו ברוחם. כגון מעשה ד[[רב]] ביבמות {{מקור|בבלי:יבמות סג א$סג.|כן}} ודוגמתו, וזכו לבנים כשרים... {{מקור|[ו]}}היכא שרגיל להכותה, שאפילו [[כפיית גט|כופין אותו להוציאה]], ולִתן כתובה. ומהר"ר שמחה כתב שכופין אותו ע"י גויים... ע"כ. ועוד נראה, שיש להחמיר בהכאתה. שהרי חמור דינו לעניין תשלומין יותר מאשר חבלו בה אחרים..." עכ"ל.
-וכבר נמצא כן בתשובות [[הגאונים]] {{מקור|(שערי צדק ח"ד שער א סי' יג,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21939&st=&pgnum=78 מהדורת ירושלים תשכ"ו, עמ' סט]{{מקור|)}}: "אבל {{מקור|(- באמת)}}, זו אשתו היא ואין לו רשות עליה לא לביישה ולא לחבול בה, שאפילו עבדים שנאמר בהם לעולם בהם תעבודו אמרו חכמים לעבודה ניתנו ולא לבושת ניתנו, אשתו {{מקור|[ש]}}כך כותב לה: 'ואנא אפלח ואוקיר ואיזון יתיכי' לא כל שכן שאינו רשאי לא לבישה ולא לחבול בה... אבל יש מן הדין לפייס את אשתו ולרצותה, ואם ידו משגת יוסיף לה כלום על כתובתה ויאיים על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. וכיוון שהוא עושה כך כבר יצא ידי חובתו וראוי עליה שתשמע לו ותמחול ותתרצה לו".</ref>, ואפילו כשסיכם עמה קודם [[קידושין|שקידשה]] שתמחול לו - אין מחילתה מועילה<ref>ר' יש"ש הנ"ל {{מקור|(ב"ק פ"ג סי' כא)}}: "ה[[מזיק|מזיק]] אשתו ב[[תשמיש המיטה]] חייב {{מקור|בבלי:בבא קמא לב א$ב"ק לב.|כן}}, אע"ג דברשות קעביד, משום דאיהו קעביד מעשה, והוה ליה לעיוני. מכאן מוכח, דלא שרי לבר ישראל כשר להכות את אשתו. אפי' בדבר מרידה קצת, ואין לומר דעל דעת הכי נסבה, להכותה וליסרה לצורכו כדי שתשמע לקולו, להכנע מלפניו, ורבים טעו בזה, כי אפילו תימא דעל דעת הכי נסבה, הוי כ[[מתנה על מה שכתב בתורה]]. דעובר על לאו 'פן יוסיף'. צא וראה מה שחייבו חכמים אותו במזיקה בתשמיש. אף דלהכי נבראת ועומדת, ופשיטא דלהכי נסבה. אפ"ה צריך לעיוני, ולהתאפק ולמשול ביצרו שלא להזיקה. ק"ו שלא להכותה בעבור כעסו ורגזו" עכ"ל. ור' באנציקלופדיה תלמודית {{מקור|שם (כרך יב עמ' תרפא הערה 23)}} שהיינו כשחזרה בה, אך אם עדיין מרשה לו להכותה - שרי ע"ש.</ref>.
+וכבר נמצא כן בתשובות [[הגאונים]] {{מקור|(שערי צדק ח"ד שער א סי' יג,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21939&st=&pgnum=78 מהדורת ירושלים תשכ"ו, עמ' סט]{{מקור|)}}: "אבל {{מקור|- באמת|כן}}, זו אשתו היא ואין לו רשות עליה לא לביישה ולא לחבול בה, שאפילו עבדים שנאמר בהם לעולם בהם תעבודו אמרו חכמים לעבודה ניתנו ולא לבושת ניתנו, אשתו {{מקור|[ש]}}כך כותב לה: 'ואנא אפלח ואוקיר ואיזון יתיכי' לא כל שכן שאינו רשאי לא לבישה ולא לחבול בה... אבל יש מן הדין לפייס את אשתו ולרצותה, ואם ידו משגת יוסיף לה כלום על כתובתה ויאיים על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. וכיוון שהוא עושה כך כבר יצא ידי חובתו וראוי עליה שתשמע לו ותמחול ותתרצה לו".</ref>, ואפילו כשסיכם עמה קודם [[קידושין|שקידשה]] שתמחול לו - אין מחילתה מועילה<ref>ר' יש"ש הנ"ל {{מקור|ב"ק פ"ג סי' כא|כן}}: "ה[[מזיק|מזיק]] אשתו ב[[תשמיש המיטה]] חייב {{מקור|בבלי:בבא קמא לב א$ב"ק לב.|כן}}, אע"ג דברשות קעביד, משום דאיהו קעביד מעשה, והוה ליה לעיוני. מכאן מוכח, דלא שרי לבר ישראל כשר להכות את אשתו. אפי' בדבר מרידה קצת, ואין לומר דעל דעת הכי נסבה, להכותה וליסרה לצורכו כדי שתשמע לקולו, להכנע מלפניו, ורבים טעו בזה, כי אפילו תימא דעל דעת הכי נסבה, הוי כ[[מתנה על מה שכתב בתורה]]. דעובר על לאו 'פן יוסיף'. צא וראה מה שחייבו חכמים אותו במזיקה בתשמיש. אף דלהכי נבראת ועומדת, ופשיטא דלהכי נסבה. אפ"ה צריך לעיוני, ולהתאפק ולמשול ביצרו שלא להזיקה. ק"ו שלא להכותה בעבור כעסו ורגזו" עכ"ל. וראה באנציקלופדיה תלמודית {{מקור|שם (כרך יב עמ' תרפא הערה 23)}} שהיינו כשחזרה בה, אך אם עדיין מרשה לו להכותה - שרי ע"ש. וראה ב[http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=31&tid=0&id=119971 פורום הישיבות]</ref>.
 ומאידך, אף האשה מוזהרת על כבוד בעלה, כדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם:אישות טו כ$שם ה"כ|כן}}:
 ::"וכן '''צוו חכמים''' על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה [[מורא]], ותעשה כל מעשיה על פיו '''ויהיה בעיניה כמו שר או [[מלך]]''', מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא.
 ::"וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח."
 ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.
-==שוויון זכויות בראי היהדות==
+== [[צניעות]] - הפרדה בין המינים ולא הדרה או ביזוי ==
+כפי שהתבאר, הרחקת אִשה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך {{מקור|(-}} [http://he.wikipedia.org/wiki/שוביניזם גזענות מינית]{{מקור|)}}, איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות<ref>מתוך [http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=13583  הרצאת הרב זמיר כהן בנושא].</ref>. מאידך, היהדות מחייבת הפרדה ושמירת מרחק בין גברים לנשים ואוסרת כל קשר על רקע מיני בין איש לאִשה האסורה עליו {{מקור|שו"ע אה"ע כא א$שו"ע אה"ע רס"י כא|כן}}.
+אין איסור לגברים לשהות בסביבת נשים, ובלבד שלא [[ייחוד|יתייחד]] עם אשה שאיננה אשתו או אמו {{מקור|שולחן ערוך אה"ע כג א$שולחן ערוך אה"ע סי' כג|כן}}. אך במצבים של התכנסות משותפת מסביב למטרה המאחדת את כל המשתתפים {{מקור|(כדוגמת}} [[חתונה]] {{מקור|או}} [[לוויה]]{{מקור|)}}, לדעת רבים מהפוסקים<ref>שו"ת מִשנה הלכות {{מקור|ח"ט סי' רעג, חי"ב סי' שח ושמב, חי"ד סי' פ-פא|כן}}, ועוד. ור' שו"ת דברי יציב {{מקור|חאה"ע סי מ|כן}} ושו"ת אז נִדברו {{מקור|חי"ב סי' מו-מח|כן}}, ובמה שככתבו בזה ב[http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=30&tid=0&id=122164 פורום הישיבות].</ref>, ישנה חובה להפריד בין גברים ונשים. דבר זה נלמד מ[[שמחת בית השואבה]] שבה עשו "[[תיקון גדול]]"<ref>כמבואר ב{{מקור|משנה:סוכה ה ב$סוכה פ"ה מ"ב}}.</ref>, להפריד בין גברים לנשים<ref>וכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שם: "...שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו '''כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים'''" עכ"ל. ו[[רבי עובדיה מברטנורה]] {{מקור|שם|כן}} כתב שהוא "כדי שלא יגיע לידי [[קלות ראש]]".</ref> {{מקור|בבלי:סוכה נא ב$סוכה נא:|כן}}. ויש מהאחרונים שכתבו שאף בחנות בשר צריך לעשות הפרדה בין גברים לנשים{{הערה|1=ראה [http://www.otzar.org/aspcrops/52816_458_1718696999-1232013.asp בנטעי גבריאל (אבלות)], ובמה שדנו בזה ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=12905 פורום 'אוצר החכמה'].}}
+וכך גם ב[[בית כנסת|בתי כנסיות]] יש חובה להעמיד [[מחיצה]] בין הנשים לגברים {{מקור|הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, שו"ת שרידי אש, סי' ח אות ב, וש"נ|כן}}, ולעִתים אף בונים [[רשות]] בפני עצמה המכונה [[עזרת נשים]]. בדרך כלל, עזרת הנשים נמצאת בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש ב[[עזרת הגברים]].
-ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון ש[[שחז"ל]] מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם בפסיכולוגיה המודרנית<ref>פרופסור סיימון ברון, בספרו "'''ההבדל המהותי, גברים נשים והמוח הגברי הקיצוני'''", אנגליה</ref> הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים<ref>מתוך מאמר [http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=427 זכויות האשה בתורה]</ref>. בדינים המבוארים ב[[שולחן ערוך]] [[אבן העזר]]<ref>ובפרט בדיני כתובות, מסימן סו עד סימן קיח</ref>,ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.
+כפי שנתבאר, לרוב השיטות, אין איסור בשהיית גברים ונשים יחדיו אלא בהתכנסות משותפת. עם זאת, ישנה עדיפות להפרדה בין המינים<ref>[[הרב שלמה אבינר]] שליט"א [http://www.srugim.co.il/26707-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A8-%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%A9-%D7%A1%D7%AA%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%92 בראיון באתר 'סרוגים']: "באוטובוסים, כמובן שיותר טוב מקומות נפרדים, בלי צל של ספק. אוטובוס לנשים, אוטובוס לגברים, או אוטובוס שמלפנים יושבים הגברים ומאחור הנשים. אבל אי אפשר לכפות הפרדה באוטובוסים ציבוריים".</ref>, כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, בכדי לשמור על הצניעות ועל כבוד האשה, ובפרט במצבים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים<ref>ר' [http://www.yelm.co.il/show.asp?id=31759 תשובת] [[הרב אליקים לבנון]]: "מקומות עבודה - רצוי להפריד, מורים לחוד ומורות לחוד, מפני שזה שעות רבות של עבודה משותפת, וזה גורם לקלקול. אבל במפגשים אקראיים - רק לנהוג בצניעות" {{מקור|ואין צורך בהפרדה פיזית|כן}}.</ref> או במקומות שהנשים אינן מתלבשות בצניעות<ref>ראה [http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=34591 תשובת הרב בן ציון מוצפי שליט"א (באתר דורש ציון, תשובה 34519)].</ref> או במקומות שקיים חשש גדול למגע בין גברים לנשים {{מקור|(כדוגמת תחבורה ציבורית}}<ref>יש לציין, שבמחקר שנעשה על ידי 'הרשות לקידום מעמד האישה בישראל' במשרד ראש הממשלה{{דרוש מקור}}, עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית {{מקור|הכללית - לא דתית|כן}}; 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.</ref>{{מקור|, בשל הדוחק וטלטולי הדרך)}}, אף שאין בדבר איסור מעיקר הדין<ref>אגרות משה {{מקור|(}}{{מקור|אגרות משה אה"ע ב יד$אה"ע ח"ב סי' יד}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=918&st=&pgnum=328 עמ' שכו-שכח]{{מקור|)}}. הרב שלמה אבינר שליט"א ב[http://www.kipa.co.il/jew/33821.html אתר כיפה].</ref> לדעת רבים מהפוסקים{{הערה|כפי שהוזכר, לשיטת הסוברים שאף כשאין התכנסות המשתפת את המשתתפים יש חובה לערוך הפרדה (כגון בחנויות וכד'), מסתבר שאף בתחבורה ציבורית ישנו '''חיוב''' להפריד בין גברים לנשים{{דרוש מקור}}.}}.
-==חילוק בין "הדרת נשים" לבין "הפרדה"==
+מאידך יש מהפוסקים שכתבו שיש לגבר להימנע מלשבת מאחורי אִשה ברכב {{מקור|(שו"ת אז נִדברו, חי"ב סי' נו ס"ק א,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=885&st=&pgnum=101 עמ' קכב]{{מקור|, בתו"ד; שם חי"ד סי' מז,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=886&st=&pgnum=96 עמ' צט]{{מקור|, בהערה, בתו"ד; ועוד)}}. לשיטה זו הפרדה באוטובוס היא חובה, שכן אין כל אפשרות לגברים לשבת מאחרי נשים.
-הרחקת אישה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך, איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות<ref>מתוך[http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=13583  הרצאה בנושא].</ref>, ואכן מה שמצינו מושג של "הפרדה" בין גברים לנשים ביהדות, אינו על רקע גזענות מינית, אלא על רקע הרחקה מעבירות. לפי ה[[הלכה]] קיים איסור על הגבר להביט ביופיין של הנשים להנאתו (מלבד אשתו בשעה שהיא מותרת לו), כמבואר ב[[שולחן ערוך]], חלק אבן העזר סימן כא, ולכן, במקרים ובמקומות מסויימים (כפי שיבואר) נהגו "להפריד" בין גברים לנשים, כדי למנוע מציאות שיכשלו באיסור זה. אמנם אין חיוב הלכתי שגברים יהיו מופרדים מנשים, ולפי ההלכה אסור רק שאיש [[יחוד |יתיחייד]] עם אישה (שאיננה אשתו או אמו וכיוצא בזה), ואין איסור בשהיית גבר בקרבת נשים, עם זאת, במקרים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים, כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, ישנה עדיפות ליצור מצב של "הפרדה" (מהנימוק האמור), ובפרט בעת שמחה שדעתו של אדם קלה יותר, והמקור לכך מה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]]<ref>פרק ה משנה ב</ref>, שמתואר שם שב[[בית המקדש]] עשו גדר ב"[[עזרת נשים]]" ובכך תיקנו "תיקון גדול", וביאר להרמב"ם בפירושו על המשנה: ''כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים'' עכ"ל. ומטעם זה נהוג בכל קהלות ישראל ב[[בית הכנסת |בתי כנסיות]] להעמיד [[מחיצה]] בין הנשים לגברים, ולעיתים אף בונים רשות בפני עצמו המכונה [[עזרת נשים]]. מסיבה טכנית, ה"עזרת נשים" עומד בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בתפילה, כיון שלפי חז"ל אין חשש שנשים יסתכלו על גברים להנאה (לפי חז"ל חשש כזה קיים בעיקר ביצר הגברי).
+על פי ה[[הלכה]], אין אפשרות [[כפיה|לכפות]] הפרדה במקום ציבורי במצב בו אין חובה הלכתית<ref>הרב שלמה אבינר ב[http://www.srugim.co.il/26707-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A8-%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%A9-%D7%A1%D7%AA%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%90%D7%92?di=1 ראיון]: "בטיול של הסניף, שזהו אוטובוס פרטי, צריך להפריד, אבל בקווים ציבוריים אי אפשר לכפות הפרדה". וכן [http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%9C-%D7%9E%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%9B%D7%9A-%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%94-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%99.html התפרסם ב'כיכר השבת'] בשם [[הרב יוסף שלום אלישיב]].</ref> (אלא בהסכמת הציבור).
-ומסיבה זו, בכמה מגזרים הקפידו ליצור "הפרדה" גם בתחבורה ציבורית, ובפרט שבתחבורה זו מצוי שהמקום לא מכיל את הנוכחים בהרווחה, כך שבאים גם לידי איסור נגיעה<ref>ובהתאם לגישה זו יש לציין שבמחקר שנעשה על ידי "רשות לקידום מעמד האישה בישראל" במשרד ראש הממשלה{{דרוש מקור}}, עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית (הכללית - לא דתית); 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.</ref>.
+בכל מקרה, אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור 'הפרדה'<ref>ר' [http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=33483 מכתב של הגאון הרב עובדיה יוסף] שליט"א למקרה לא רצוי שאירע ברקע זה.</ref>, ובפרט במקום שהדבר איננו חובה מעיקר הדין {{מקור|לדעת רבים מהפוסקים, והמקל יש לו על מי לסמוך|כן}}. וכמו כן אסור [[הלבנת פנים|לבייש]] אדם (בין איש ובין אשה), ויש לפעול תמיד ב[[דרך ארץ]]<ref>ר' [http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%9E%D7%90%D7%A8-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%A9-%D7%9C.html דברי הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א] סביב לפולמוס על הדרת נשים.</ref>, ויש להיזהר בזה מאיסורי [[בין אדם לחבירו]] החמורים {{מקור|(שו"ת אז נִדברו, ח"י סי' כח,}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=65 עמ' פא]{{מקור|-פב)}}, ולגבי התורה ומצוותיה נאמר: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" {{מקור|משלי ג, יז|כן}}.
-על פי ההלכה אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור "הפרדה"<ref>[http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=33483 מכתב של הגאון הרב עובדיה יוסף] שליט"א למקרה לא רצוי שאירע ברקע זה.</ref>. וכמו כן אין לגרום לתחושת בושה לנשים, ויש לפעול תמיד בדרך ארץ<ref>[http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%9E%D7%90%D7%A8-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%A9-%D7%9C.html התייחסותו של הראשון לציון הרב שלמה עמאר] סביב לפולמוס על הדרת נשים.</ref>. ונאמר במשלי פרק ג' לגבי התורה ומצוותיה: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
+ישנם איסורים נוספים של קרבה ומפגש בין המינים{{הערה|בעיקר בין גבר לבין אשה האסורה עליו מחמת [[ערווה]] (- אשת איש או קרובה משפחה) או [[איסור נדה]].}}: [[לא תקרבו|איסור נגיעה]]; איסור [[קול באשה ערווה|שמיעת קול שירתה]]; [[ולא תתורו|איסור הסתכלות]]; וחיובי הרחקה נוספים, שנידונו כל אחד בערכו.
 ==ברכת "שלא עשני אשה"==
@@ שורה 51: / שורה 73: @@
 ביאור ברכה זו ראה בערך [[אשה]].
-== ראה גם ==
+==תכונותן של נשים==
-* [[אשה]]
-* [[צניעות]]
+{{להשלים|כל הפרק=כן}}
+בדברי חז"ל מצינו התייחסות רחבה לתכונותיה ומעלותיה של האשה, להלן מספר דוגמאות:
+חכמות נשים בנתה ביתה {{מקור|משלי יד א|כן}}, ואשתו של [[און בן פלת]] (חז"ל).
+תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב:
+:"והוא ימשל בך - מלמד שהאשה תובעת בלב, והאיש [[תובעת בפה|תובע בפה]], זו היא מידה טובה בנשים."
+שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כא סימן ד:
+:"א"ר יהודה בר שלום בשם ר' אלעזר ב"ו אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוין לפניו: '''הנשים''' וה[[עבד|עבדים]] וה[[עני|עניים]] וה[[שעיר|עשירים]]..."
+שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה סימן ב:
+:"...דבר אחר א-להי הצבאות שהוא עושה צביונו ב[[מלאך|מלאכיו]], כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים... ופעמים עושה אותן עומדים... ופעמים עושה אותן בדמות נשים... ופעמים בדמות אנשים... ופעמים עושה אותן רוחות... ופעמים אש..."
+שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כח סימן ב:
+:"כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע, ד"א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה, א"ר תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב".
+שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ב:
+:"אמר [[רבי יוסי בר ירמיה]]: למה נמשלו ה[[נביא|נביאים]] כנשים? לומר לך מה אשה זו אינה [[בושה|מתביישת]] לתבוע צרכי ביתה מבעלה<ref>צ"ב דהלא היא מידה טובה בנשים שאינן [[תובעת בפה|תובעות בפה]] {{מקור|בבלי:עירובין ק ב$עירובין ק:|כן}}.</ref>, כך הנביאים אין מתביישים לתבוע [[צרכיהן של ישראל]] מן אביהם שבשמים."
+תכונותיהן - חלשות, פוחדות {{מקור|ישעיהו יט טז ובמפרשים; רד"ק ישעיהו ג יב|כן}}. דברניות {{מקור|דברים רבה (וילנא), כי תצא, פרשה ו סימן יא; ועי' קידושין מט:|כן}}. "ר' לוי אמר ארבע מדות בנשים ואלו הן גרגרניות וצוותניות וקנאניות ועצלניות" {{מקור|דברים רבה, שם, ע"ש|כן}} דרך ארץ אנשים דולים ונשים משקות {{מקור|שמות רבה... גבי בנות יתרו|כן}}. יש להן מלאכות מיוחדות {{מקור|שמות רבה... גבי יעבידו מצרים את בנ"י בפרך|כן}}. איש יכול ליטול עשר או מאה נשים ואשה אינה יכולה ליטול שני אנשים {{מקור|שמות רבה... גבי עצת פרעה כל בן היילוד וכו'|כן}}. נשים צדקניות לא היו ב[פתקא של חוה]] {{מקור|שמות רבה... גבי ותהר האשה ותלד בן|כן}}. "מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל... דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמין..." {{מקור|אסתר רבה (וילנא) פרשה ג סימן י|כן}}.
-== לקריאה נוספת ==
+במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י סימן ה:
-*אילה גליקסברג, '''האשה בהידות שווה יותר''', תל אביב תשמ"ג.
+:"...אמר לו [[מנוח]]: עד כאן ששמעתי מן האשה '''והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן''', אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה."
-* הרב שמריהו ליב הורוויץ זצ"ל, '''כבוד האִשה''', מתוך [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2583&st=&pgnum=263 ספר 'אוצר התורה', ניו יורק תרפ"ו, עמ' 268] ואילך.
-* [[הרב שלמה קורח]] שליט"א, רבה של בני ברק, '''זאת אמונתי''', עמ' קל"ב.
-==קישורים חיצוניים==
+==נשים ב[[:קטגוריה:תולדות עם ישראל|היסטוריה של עם ישראל]]<ref>יפורטו רק דברים שמציינים את הנשים ככלל, כמגזר ציבורי שלם, ולא דברים המתייחסים לנשים חריגות בלבד או לגברים ולנשים כאחד.</ref>==
+ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ???<ref>וכ"ה בשיר השירים רבה ד, א, יב.</ref>:
+:"...[[רב הונא]] בשם [[רבי חייא בר אבא]] אמר [[שרה אמנו]] ירדה ל[[מצרים]] וגדרה עצמה מן ה[[ערוה]] ונגדרו כל הנשים בזכותה..."
+במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג סימן ו:
+:"מוציא אסירים בכושרות {{מקור|???|כן}} - על שהרחיקו עצמן מן ה[[זנות]] הוציאן ממצרים, וכן [[שלמה]] אומר {{מקור|שיר השירים ד יב$שיר השירים ד, יב|כן}}: גן נעול אחותי כלה וגו'. 'גן נעול' - אלו הבתולות, {{מקור|[דבר אחר: -???]}} 'גל נעול' - אלו נשי האנשים, 'מעין חתום' - אלו הפנויות, אמר להם הקב"ה: בזכותם אני גואל את בני... '''בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים''', לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות".
+שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א סימן יב<ref>מהד' שנאן, פרשה א, פרק א פס' יב.</ref>:
+:"'''דרש [[רבי עקיבא]]: בשכר [[נשים צדקניות]] שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים''', ומה עשו בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של [[חמין]] ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים... וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן [[לידה|מולידיהם]] הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד... ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש... וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גביהן... ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה... וכיוון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם... וכשנגלה הקב"ה על הים, הם הכירוהו תחלה..."
+במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט סימן יד:
+:"ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכלי ואלו הן מי כיור ולמה היו המים מן הכיור לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים שנאמר (שמות לח) ויעש את הכיור נחושת וגו' אותן נשים שאמרו האלהים מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים כשבא משה לעשות כיור אמר לו האלהים באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות והימנו תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הם כאמותיהן.
+:ד"א אמר האלהים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות וכן את מוצא כל נסים שעשה האלהים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה".
+שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג סימן ז:
+:"ד"א אז ישיר משה, הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים, א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים ולמה כך, אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים, משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדונינו מי יקלסך תחלה א"ל בני, מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני, כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה א"ל הקב"ה אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואח"כ אתם, הוי קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה."
+שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה סימן ט:
+:"...היאך הקול יוצא, אצל כל [[ישראל]] כל אחד ואחד לפי כחו, ה[[זקן|זקנים]] לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, '''והנשים לפי כחן''', ואף [[משה]] לפי כחו, שנאמר {{מקור|שמות יט יט$שמות יט, יט|כן}}: 'משה ידבר והא-להים יעננו בקול', בקול שהיה יכול לסובלו... ואף נשים מעוברות לפי כחן..."
+במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב אות טז:
+:"...בשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת ה[[משכן]] ...שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות, ראה מה כתיב (שמות לה) ''''ויבאו האנשים על הנשים' - שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא''' ולשני בקרים הביאו כל הנדבה..."
+במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא סימן י:
+:"ותקרבנה [[בנות צלפחד]] - '''אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים''', שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן ב[[חטא המרגלים|מרגלים]] ש[[הוצאת דבה|הוציאו דבה]] (במדבר יד) וישובו וילינו עליו את כל העדה ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (שם /במדבר/ כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה איש ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים."
+רות רבה (לרנר) פרשה ז אות טו:
+:"ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' [אשר לא השבית לך גואל] היום {{מקור|רות ד, יד|כן}} מה היום הזה שולט ברקיע, כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל. '''אמר רב הונא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליא'''."
-===מעמד האשה ביהדות===
+הסתכלו על [[דוד המלך]] כשריקד לפני ה[[ארון הברית|ארון]] - במדבר רבה, במדבר, פרשה ד סימן כ.
-*הרב זמיר כהן, [http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=11442 מעמד האישה ביהדות], באתר הידברות.
-*הרב זמיר כהן, [http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=12575 הרצאה על כוחה של האישה], באתר הידברות.
-*מאמר בענין [http://vitaminim.org/1/index.php?topic=19201.0 מבט היהדות על שיווין זכויות], ב"פורום מאוחד".
-===אודות הפולומוס התקשורתי סביב ל"הדרת נשים"===
+איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן מה:
-*הרצאת וידיאו "[http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=13583 הדרת נשים - האמנם?]", באתר הידברות
+:"על אלה אני בוכיה - [[אספסיאנוס]] מילא ג' ספניות מגדולי [[ירושלים]] להושיבן בקלון {{מקור|- בית זנות של משכב זכור|כן}} של [[רומי]], עמדו ואמרו: 'לא דיינו שהכעסנוהו ב[[מקדש|מקדשו]] אלא אף ב[[חוצה לארץ]]? '''אמרו''' לנשים: מבקשות אתון לכך''' {{מקור|- להיבעל לזנות|כן}}'''? אמרו להם: 'לאו'''', אמרו {{מקור|- הגברים|כן}}: 'מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה'... והשליכו עצמן לים...
-*[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=112524 מאמר בענין הפולמוס החברתי סביב ל"הדרת נשים"]
+:אמר {{מקור|טרכינוס|כן}} לנשים: 'הִשמיעו {{מקור|[להיבעל]}} ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים' {{מקור|שהרגם|כן}}, אמרו לו עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקיפורוס נהר ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה.
-*הרב מרדכי נויגרשל, [http://www.mnoy.net/Article.aspx?articleID=61 מאמר בנושא הדרת נשים והיהדות]
-*הרב דניאל זר, [http://rabenu.com/?nav=player&File_Name=141&code=mms://rabanim.info/shidurim/הרב_דניאל_זר/לצפייה/תשעב/281211.wmv&navme=1 הדרת נשים מול יהדות חלק א]
-*הרב דניאל זר, [http://rabenu.com/?nav=player&File_Name=142&code=mms://rabanim.info/shidurim/הרב_דניאל_זר/לצפייה/תשעב/040112.wmv&navme=1 הדרת נשים מול יהדות חלק ב]
+== ראו גם ==
+* [[אשה]]
+* [[אשה במצוות]]
+* [[המצוות ההכרחיות]]
+* [[צניעות]]
+* [[אשה קודמת לאיש להוציאה מבית השבי]]
+== לקריאה נוספת ==
+* הרבי מביאלא, '''מבשר טוב - זכות נשים צִדקניות''', שני חלקים, 900 עמ'
+* [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] זצ"ל, שיחה מס' 9: '''איש ואשה'.
+* הרב אילן ציפורי, '''מימד האִשה''', הוצאת עמותת 'תורה אחרי צבא'.
+* אילה גליקסברג, '''האשה ביהדות שווה יותר''', תל אביב תשמ"ג.
+* הרב שמריהו ליב הורוויץ זצ"ל, '''כבוד האִשה''', מתוך [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2583&st=&pgnum=263 ספר 'אוצר התורה', ניו יורק תרפ"ו, עמ' 268] ואילך.
+* [[הרב שלמה קורח]] שליט"א, רבה של בני ברק, '''זאת אמונתי''', עמ' קל"ב.
+==קישורים חיצוניים==
-==הערות שוליים==
+===מעמד האשה ביהדות===
+* [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=208 איש ואשה - שווים?] (שיעורים על מעמד האשה באתר Yeshiva.org.il)
+* [[הרב שלמה אבינר]], [http://www.havabooks.co.il/shutSearch.asp?q=%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93%20%D7%94%D7%90%D7%A9%D7%94 מעמד האִשה] (שני מאמרים קצרים)
+* הרב שלמה אבינר, [http://www.havabooks.co.il/shutSearch.asp?q=%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93%20%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94 עוד בעניין מעמד האשה]
+* מאמר בענין [http://vitaminim.org/1/index.php?topic=19201.0 מבט היהדות על שיווין זכויות], ב"פורום מאוחד"
+* הרב שלמה אבינר, [http://www.kipa.co.il/family/175/20331.html רשע, למה תכה אשתך?] (מתוך [http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=73 באהבה ובאמונה])
+* [http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=29&tid=0&id=121918 אין חכמה לאשה...] - פורום הישיבות
+* הרב שלמה אבינר, [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4874&cat_id=3825 האם איש ואִשה שווים?] (וידאו, 79 דקות, אתר 'מכון מאיר')
-<references />
+{{הערות שוליים|טורים=כן}}
 [[קטגוריה:מבט על המציאות]]
-[[קטגוריה:אמונה ומחשבת ישראל]]
-[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]]
-[[קטגוריה:בין אדם לחברו]]

מעמד האשה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:23, 7 ביוני 2020

תוכן עניינים

התייחסות לשינוי מעשי במעמדן של נשים בתקופה המודרנית[עריכה]

איש ואשה - שוויון ושונות[עריכה]

כבוד האִשה[עריכה]

יחסי כבוד והערכה בין בני זוג[עריכה]

צניעות - הפרדה בין המינים ולא הדרה או ביזוי[עריכה]

ברכת "שלא עשני אשה"[עריכה]

תכונותן של נשים[עריכה]

נשים בהיסטוריה של עם ישראל^[35][עריכה]

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

מעמד האשה ביהדות[עריכה]

הערות שוליים

תפריט ניווט

מעמד האשה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:23, 7 ביוני 2020

התייחסות לשינוי מעשי במעמדן של נשים בתקופה המודרנית[עריכה]

איש ואשה - שוויון ושונות[עריכה]

כבוד האִשה[עריכה]

יחסי כבוד והערכה בין בני זוג[עריכה]

צניעות - הפרדה בין המינים ולא הדרה או ביזוי[עריכה]

ברכת "שלא עשני אשה"[עריכה]

תכונותן של נשים[עריכה]

נשים בהיסטוריה של עם ישראל[35][עריכה]

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

מעמד האשה ביהדות[עריכה]

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש

נשים בהיסטוריה של עם ישראל^[35][עריכה]