רבי חסדאי קרשקש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: בסוף תקופת הגאונים נוצר זרם חדש ביהדות שהשפיע רבות, וייצג את טובי וגדולי החכמים - הפילוסופיה האלוקית ה…)
 
 
(21 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
בסוף תקופת הגאונים נוצר זרם חדש ביהדות שהשפיע רבות, וייצג את טובי וגדולי החכמים - הפילוסופיה האלוקית היהודית.  
{{להשלים|כל הערך=כן}}
[[תמונה:Or Hashem.jpg|שמאל|200px|ממוזער|ספר אור ה' דפוס פירארה שי"ח]]
'''רבי חסדאי ב"ר אברהם קרשקש (רח"ק)''' היה תלמיד חכם חכם ו[[פילוסופיה|פילוסוף]] בספרד, מחבר ספר '''[[אור השם]]'''.  


נשאלת השאלה מה גרם להופעת זרם זה בתוך התרבות היהודית? תופעה זו של פילוסופיה יהודית היא חדשה. העיון ההלכתי היה קיים כמובן מאז שניתנה התורה. גם חכמת הסוד, שאמנם השפה והמונחים השתנו מפעם לפעם, מלווה את תורת ישראל מאז ומקדם. הוא הדין למדרש, לפרשנות המקרא ולמוסר. ואילו הפילוסופיה היא תופעה חדשה בצורתה הספרותית, בדרך העיון שבה ובמגמותיה המופנות הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.
==תולדות חייו==
רבי חסדאי נולד סביב שנת ק' בברצלונה שבספרד לר' אברהם, בנו של [[רבי חסדאי קרשקש הראשון]], וכפי הנראה היה נינו של "החכם השלם [[רבי יהודה ב"ר חסדאי]]" המוזכר רבות בפירוש ה[[ר"ן]] לתלמוד. למד תלמוד (ואולי גם פילוסופיה) אצל ה[[ר"ן]] בברצלונה, שם התוודע ל[[רבי יצחק ב"ר ששת]] והפך לחברו הקרוב. הם עמדו ביניהם בחליפת מכתבים ושאלות בהלכה, ומתוכם ניכרת ההערכה ההדדית ששרה ביניהם<ref>מכתבי הריב"ש לרח"ק: {{מקור|ריב"ש רצ$שו"ת ריב"ש}}, {{מקור|ריב"ש שלא$שלא}}, {{מקור|ריב"ש שלב$שלב}}, {{מקור|ריב"ש שעב$שעב}}, {{מקור|ריב"ש שעג$שעג}}, {{מקור|ריב"ש שפ$שפ}}, {{מקור|ריב"ש שצה$שצה}}, {{מקור|ריב"ש תמז$תמז}}. מכתב מרח"ק לריב"ש הודפס ב{{מקור|ריב"ש רסט$סימן רסט}}.</ref>. הריב"ש כינה את רח"ק בתארי כבוד כדגומת "הנשיא החכם משיח ה', או "החכם הנבון" ועוד, ואילו רח"ק כינה את הריב"ש: "אנת מלכא מלך מלכיא, מלכותא דריקעא יהב לך חסנא ויקרא וזיוולא כבר בתיה". במהלך [[גזירות קנ"א]] נהרג בנו יחידו בן העשרים. לאחר הפרעות שלח אגרת לקהילת אוויניון שבצרפת, בה מודיעם את גדול הפרעות. לאחר הפרעות עזב את ברצלונה ועבר לסרגוסה, שם כנראה ישב על כסאו של חברו הריב"ש ברבנות הקהילה. שמו התפרסם ברחבי ספרד כגדול בתורה. שאלות וחיבורים הלכתיים הופנו אליו מכל רחבי המדינה. הוא אף התמנה על ידי המלכה ל[[דיין]] מדינת אראגון.  היה מקורב לבית המלוכה, והתמנה כיועץ המלך<ref>"אור החיים" ללרב יעבץ</ref>. במסגרת זו, פעל למען זכויות היהודים בקטלוניה. בסרגוסה ניהל ישיבה, בה למדו גדולי תורה חשובים בהם [[רבי יוסף אלבו]], בעל "[[ספר העיקרים]]", ו[[רבי יוסף חביבא]], בעל "נמוקי יוסף". בישיבתו עסקו הלמידים, לצד עיון ההלכה, גם בפילוסופיה.  


במאה התשיעית והעשירית עלתה מאד קרנה של התרבות דוברת הערבית של הארצות המוסלמיות. תרבות, פירושו של דבר, עיסוק בחכמה, במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בהנדסה ואדריכלות, בייצור מתכות, בתיאוריה מדינית, בכתיבה ספרותית-מדעית-ודתית מרובה בשפה הערבית. למעשה, המורשת הפילוסופית של הזמן הקדום, היווני, התרכזה באיזור הזה, במזרח התיכון. מרכזי התרבות היוונית הקדומה היו באלכסנדריה שבמצרים, בדמשק שבסוריה, באנטיוכיה שבתורכיה, ועוד. למעשה, הספרים של סוקרטס, אפלטון, אריסטו, תלמי ואחרים, היו מצויים בשפה היוונית. מכיוון שכל השטח הזה נכבש על ידי הערבים, כאשר בא תור הפריחה, תורגמו הספרים הללו לשפה הערבית וזכו לפירושים חדשים. קמו פילוסופים, הוגים ופרשנים דוברי וכותבי ערבית, כמו אל-פאראבי ואל-גזאלי, ואחר מכן אבן רשד ואחרים.
היה ידוע ב[[חסידות]]ו הגדולה. [[רבי אברהם סבע]] מספר כי פעם אחת בעת עצירת גשמים, הוציאו ראשי העיר את כל היהודים מן העיר וסגרו את שעריה עד שיביאו היהודים מים לעיר. רח"ק דרש דרשה ובתחילת דבריו קרא את הפסוק "לנו המים" {{מקור|בראשית כו|כן}}, ואכן ירדו גשמים {{מקור|צרור המור פרשת בחקתי|כן}}. ככלל, יחסם של חכמי דורו אליו היה יחס של הערכה גדולה, כפי שניכר מתארי הכבוד שנתן לו הריב"ש בתשובותיו, וכן מדבריו של [[רבי פרופיאט דוראן]] ("האפודי") "מופת לאומי וגם הוד לעמו" {{מקור|ספר "כלימת הגויים"|כן}}.  


הפילוסופיה מתפתחת בשני כיוונים: כיוון אחד הוא הכיוון הביקורתי כלפי הדת, שהיתה יסוד התרבות בכלל והתרבות המוסלמית בפרט. הועלו שאלות קשות על טבעו של האל, על טבעו של העולם, על טיב ההכרה האנושית, על היכולת להוכיח במופת ובראיה, או בדרך הגיונית אחרת את עיקרי האמונה. הפילוסופיה הביקורתית היתה נחלת חוג קטן וצר מאד של אנשים, שלא פגעה באושיות החברה הערבית המוסלמית, מפני שרוב האוכלוסיה לא היו מודעים לה. אבל היה זה נושא מדובר ונלמד בחוגי המלומדים.
נפטר בסרגוסה בסביבות שנת ק"ע<ref>ב"סדר הדורות" בערכו נכתב כי נפטר בשנת ק"מ, אולם זו טעות, מכיוון שבסוף הספר נכתב כי הוא הושלם בשנת ק"ע, וכן במאמר שלישי כלל ח פרק ב נכתב כי שנת קס"ה (על פי הגהתו של הרב פרופ' ש"ב אורבאך, עמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמ' 16</ref>.  


הכיוון השני ניסה דווקא להתאים בין הפילוסופיה והדת. ניסיון להוכיח או לפחות לתאר במונחים פילוסופיים את העקרונות הדתיים. נוצרו אסכולות מסויימות שכל אחת מהן התבססה על הנחות יסוד משלה.


באוירה הזאת, הן השאלות הביקורתיות והן ההוכחות לעיקרי הדת, היוו אתגר לקהילה היהודית ולעומדים בראשה - חכמי ישראל. כיצד להגיב הן על הביקורת הכללית על הדת, והן על הוכחות לדת מסוימת, האם הן מתאימות גם לדת היהודית או שמא ההוכחות מתאימות דווקא לאסלם. אלו היו הגורמים החיצוניים שהביאו לתגובה של חכמי ישראל.
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=5100|מספר שנים=70}}


גורם פנימי נוסף שתבע תשובות והתייחסות שיטתית ומסודרת נוצר בעקבות הפילוג הקשה בקהילה היהודית בבבל, פילוג שהתפשט גם לכיוון מצרים וארץ ישראל. זהו הפילוג הקראי. באמצע המאה השמינית קם ענן בן דוד, שמסיבות שונות, אידיאולוגיות או אינטרסים אישיים לאחר שנעלב מכך שלא הוענק לו כתר ריש גלותא, מרד במסורת הרבנית של תורה שבעל-פה, והכריז שהתורה שבעל-פה ונציגיה, גאוני סורא ופומבדיתא, מאחזי עיניים. תורה שבעל-פה אינה אלא המצאה של חכמים. עיקר העיקרים היא התורה שבכתב ואין צורך כלל בתורה שבעל-פה. עצם מציאותה של התורה שבעל-פה פוגעת בתורה שבכתב, באומרה שהתורה האלוקית שניתנה על ידי הקב"ה לא יכולה להיות מובנת ללא תוספות, המצאות ופירושים, ולכן, זו פגיעה במעשה האלוקי של מתן התורה. מכאן שאין צורך בתורה שבעל-פה וכל אחד יכול לפרש את התורה כראות עיניו, ובלבד שידקדק היטב בפסוקים ובמילים.  
==הגותו==
רח"ק היה מראשוני המתנגדים לפילוסופיה היוונית - [[אריסטו]]טלית שרווחה עד אז בקרב ההוגים היהודים, ובראשם כנגד ספר [[מורה הנבוכים]] ל[[רמב"ם]]. הוא חלק בתוקף על ההנחה שהניח אריסטו שהזמן קשור לחומר{{דרושה הבהרה}}. כמו כן, חלק על דעת הרמב"ם ואריסטו כי לא נתין לייחס לבורא תארים חיוביים אלא רק שליליים. גם חלק על שיטת הרמב"ם שהמתים שיקומו ב[[תחיית המתים]] יחיו חיים רוחניים בלבד ללא גוף.  
===עיקרי האמונה===
רח"ק בנה את אמונת היהדות על ששה עיקרים:
* ידיעת ה'
* [[השגחה]]
* היות הבורא כל-יכול.
* [[נבואה]]
* [[בחירה]]
* היות הבריאה בעלת תכלית מוסרית.  


קמו לקראים חכמים משל עצמם, מדקדקים במקרא, שפרסמו כתבים, שלגלגו על התורה שבעל-פה בכללותה ועל חכמי התורה שבעל-פה ופירושיהם, ולגלגו על המדרש ועל שיטות הסקת המסקנות ההלכתיות. נוצרה מבוכה גדולה, ולא מעט אנשים, יש אומרים שכרבע מן היהודים, נמשכו אחר הכת החדשה. חכמי ישראל השיבו מלחמה שערה, וחיזקו גם את לימודי המקרא. הראו שרבי
==ספריו==
ם מאד מפירושי התורה שבעל-פה מתאימים ביותר לפסוקים, משלימים אותם ומשתמעים מהם ומהווים המשך אורגני וישיר לתורה שבכתב.  
* ספרו המפורסם ביותר הוא '''[[אור השם]]'''- חיבור פילוסופי מקיף. היה אמור להוות חלק מחיבור כללי יותר בשם "נר אלהים" שיעסוק במצוות התורה, ופרטיהן, בדומה ל"[[משנה תורה]]" שכתב הרמב"ם (כאשר "אור השם" מקביל ל"ספר המדע" במשנה תורה). הספר כולל השגות על ספר מורה הנבוכים לרמב"ם ועל הפילוסופיה האריסטוטלית שרווחה בקרב ההוגים היהודים עד אז. בספר גם מונה את ששת עיקרי היהדות, לשיטתו. הספר יצא לאור בשנתו האחרונה של רח"ק, ועד לשנת תש"ן לא זכה למהדורה מוגהת. בשנת תש"ן הוציאו [[הרב שלמה פישר]].  


נוצר צורך לענות על השאלות העקרוניות של התורה שבעל-פה, עניינה ויחסה אל המקרא, ולהעמיד את היהדות על תילה. לצורך זה נכתב ספרו של ר' סעדיה גאון "אמונות ודעות", ולאחריו ר' יהודה הלוי הקדיש פרקים אחדים בספר "הכוזרי" לענין זה, ואפילו בכותרת עצמה נאמר: "נגד טענותיהם של החולקים על דתינו: מבין הנמשכים אחר הפילוסופיה, ומבין מאמיני דתות אחרות, ומבין המינים מבני ישראל" - אלו הקראים. ובמידה מסוימת, בעקיפין, אפילו ב"מורה נבוכים", אף שלמעשה הקראות כבר לא היתה גורם מאיים על היהדות, יש התייחסות סמויה לבעיית הקשר שבין המקרא והתורה שבעל-פה, בכך שעם תחילת החלק הראשון, עוסק הרמב"ם בדקדוק המקראות ופירושיהן, מעמיד שוב ושוב את הפרשנות הראויה והנכונה ביחס ללשונות המקרא, שתתאים לפירוש חכמי התורה שבעל-פה. כלומר, באופן עקיף, יש בספר זה התייחסות לטענות הקראים.  
השגותיו על שיטת הרמב"ם ספגו ביקרות קשה בקרב תומכי שיטת הרמב"ם. [[רבי שם טוב אבן שם טוב (השני)]], בפירושו למורה הנבוכים, כינה אותן "הזיות", ו[[רבי יצחק אברבנאל]] וה[[רשב"ץ]] השיגו עליהן בתוקף. 
* '''ספר ביטול עיקרי ה[[נצרות|נוצרים]]'''- חיבור הדוחה את יסודות הנצרות בדרך לוגית. נכתב בספרדית ותורגם על ידי [[רבי יוסף אבן שם טוב]].
* '''דרשת הפסח'''- הרצאה פילוסופית שפותחת במילים "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר". הדרשה הודפסה לראשונה בכתב העת "החלוץ" שנה ז עמ' 93.


אם כן, שתי המציאויות הללו, הגורם החיצוני שהעמיד אתגרים חדשים, הן מצד הביקורת הגלויה על הדת בכלל, על הנחות היסוד שלה, והן מצד הפילוסופיה המוסלמית שניסתה ככל יכולתה להגן על האיסלם, ובכך ערערה על אמיתות הדתות האחרות ובכללן היהדות. והן הגורם הפנימי שנתהווה ממחלוקת הקראים. כל זה יצר צורך בחיבור מסוג חדש, חיבור שיטתי, על פי השיטה הפילוסופית ולא על פי השיטה היהודית המקובלת, כמו הפרשנות לתורה, או דיון מדרשי הלכתי. בשונה מן הדיון התלמודי, שם מובאת דעה, קושיה עליה, דעה אחרת, תשובה, וקושיה, והולך ומתעבה המעגל, במרכזו דיון ולא הרצאה רציפה של הנחה ומסקנה. כאן נוצרה שיטה חדשה שיש בה הנחות יסוד, חלוקה לפרקים ולנושאים, והרצאה רציפה לפי הגיון ליניארי-קווי, כלומר, דבר אחר דבר, סיבה ותוצאה, הנחה ומסקנה.  
==קישורים חיצוניים==
 
* [http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=153 ספר אור השם (מהדורת הרב פישר)], אתר "דעת".  
הספרות הפילוסופית היהודית, ברובה הגדול, נכתבה ערבית. אמנם, כבר נכתבו חיבורים הלכתיים של הגאונים בשפה ערבית. לכך יש שתי סיבות: האחת כדי שהדברים יהיו מובנים לכמה שיותר יהודים ולא-יהודים. על אף שבדרך כלל החיבורים נכתבו בכתב עברי ולא בכתב ערבי ולכן לא יכלו להקרא במישרין על ידי לא-יהודים. אך בעקיפין הנגישות גם ללא-יהודים היתה רבה ונוחה יותר. הסיבה השניה היא מפני שהשפה הערבית היתה שפת התרבות, בה היו כבר כל המונחים והמושגים. לעומת זאת, השפה העברית לא היתה מספיק מפותחת בתחום זה, מפני שלא היתה שפת דיבור, ולא התפתחה במהלך הדורות, וממילא לא קלטה, באופן טבעי, את כל המילים החדשות והמושגים החדשים.
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1589 רבי חסדאי קרשקש], אנציקלופדיה יהודית "דעת".
 
{{הערות שוליים}}
לכן, מפעל התרגום הגדול של משפחת אבן תיבון 1 , מפעל אדירים היה. כאן היה צורך להמציא את השפה כמעט מחדש. ההכרח להביא ליהודים שלא קראו ערבית, יהודי פרובנס ולאחר מכן יהודי אשכנז, את הספרות הגדולה הזו, רק הוא יצר את המפעל התרבותי הגדול של התרגום, ואיתו את מילון המונחים הפילוסופיים שהיה בשימוש מאז משך מאות שנים בקרב הוגים, מלומדים ותלמידי חכמים שעסקו בפילוסופיה והשכלה יהודית.
{{מיון רגיל:קרשקש חסדאי}}
 
[[קטגוריה: גדולי וחכמי ישראל]]
[[קטגוריה: ראשונים]]
[[קטגוריה: ראשונים]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:חכמי ספרד]]

גרסה אחרונה מ־09:35, 1 בספטמבר 2020

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
ספר אור ה' דפוס פירארה שי"ח

רבי חסדאי ב"ר אברהם קרשקש (רח"ק) היה תלמיד חכם חכם ופילוסוף בספרד, מחבר ספר אור השם.

תולדות חייו[עריכה]

רבי חסדאי נולד סביב שנת ק' בברצלונה שבספרד לר' אברהם, בנו של רבי חסדאי קרשקש הראשון, וכפי הנראה היה נינו של "החכם השלם רבי יהודה ב"ר חסדאי" המוזכר רבות בפירוש הר"ן לתלמוד. למד תלמוד (ואולי גם פילוסופיה) אצל הר"ן בברצלונה, שם התוודע לרבי יצחק ב"ר ששת והפך לחברו הקרוב. הם עמדו ביניהם בחליפת מכתבים ושאלות בהלכה, ומתוכם ניכרת ההערכה ההדדית ששרה ביניהם[1]. הריב"ש כינה את רח"ק בתארי כבוד כדגומת "הנשיא החכם משיח ה', או "החכם הנבון" ועוד, ואילו רח"ק כינה את הריב"ש: "אנת מלכא מלך מלכיא, מלכותא דריקעא יהב לך חסנא ויקרא וזיוולא כבר בתיה". במהלך גזירות קנ"א נהרג בנו יחידו בן העשרים. לאחר הפרעות שלח אגרת לקהילת אוויניון שבצרפת, בה מודיעם את גדול הפרעות. לאחר הפרעות עזב את ברצלונה ועבר לסרגוסה, שם כנראה ישב על כסאו של חברו הריב"ש ברבנות הקהילה. שמו התפרסם ברחבי ספרד כגדול בתורה. שאלות וחיבורים הלכתיים הופנו אליו מכל רחבי המדינה. הוא אף התמנה על ידי המלכה לדיין מדינת אראגון. היה מקורב לבית המלוכה, והתמנה כיועץ המלך[2]. במסגרת זו, פעל למען זכויות היהודים בקטלוניה. בסרגוסה ניהל ישיבה, בה למדו גדולי תורה חשובים בהם רבי יוסף אלבו, בעל "ספר העיקרים", ורבי יוסף חביבא, בעל "נמוקי יוסף". בישיבתו עסקו הלמידים, לצד עיון ההלכה, גם בפילוסופיה.


היה ידוע בחסידותו הגדולה. רבי אברהם סבע מספר כי פעם אחת בעת עצירת גשמים, הוציאו ראשי העיר את כל היהודים מן העיר וסגרו את שעריה עד שיביאו היהודים מים לעיר. רח"ק דרש דרשה ובתחילת דבריו קרא את הפסוק "לנו המים" (בראשית כו), ואכן ירדו גשמים (צרור המור פרשת בחקתי). ככלל, יחסם של חכמי דורו אליו היה יחס של הערכה גדולה, כפי שניכר מתארי הכבוד שנתן לו הריב"ש בתשובותיו, וכן מדבריו של רבי פרופיאט דוראן ("האפודי") "מופת לאומי וגם הוד לעמו" (ספר "כלימת הגויים").

נפטר בסרגוסה בסביבות שנת ק"ע[3].


תקופת חייו של רבי חסדאי קרשקש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הגותו[עריכה]

רח"ק היה מראשוני המתנגדים לפילוסופיה היוונית - אריסטוטלית שרווחה עד אז בקרב ההוגים היהודים, ובראשם כנגד ספר מורה הנבוכים לרמב"ם. הוא חלק בתוקף על ההנחה שהניח אריסטו שהזמן קשור לחומר[דרושה הבהרה]. כמו כן, חלק על דעת הרמב"ם ואריסטו כי לא נתין לייחס לבורא תארים חיוביים אלא רק שליליים. גם חלק על שיטת הרמב"ם שהמתים שיקומו בתחיית המתים יחיו חיים רוחניים בלבד ללא גוף.

עיקרי האמונה[עריכה]

רח"ק בנה את אמונת היהדות על ששה עיקרים:

ספריו[עריכה]

  • ספרו המפורסם ביותר הוא אור השם- חיבור פילוסופי מקיף. היה אמור להוות חלק מחיבור כללי יותר בשם "נר אלהים" שיעסוק במצוות התורה, ופרטיהן, בדומה ל"משנה תורה" שכתב הרמב"ם (כאשר "אור השם" מקביל ל"ספר המדע" במשנה תורה). הספר כולל השגות על ספר מורה הנבוכים לרמב"ם ועל הפילוסופיה האריסטוטלית שרווחה בקרב ההוגים היהודים עד אז. בספר גם מונה את ששת עיקרי היהדות, לשיטתו. הספר יצא לאור בשנתו האחרונה של רח"ק, ועד לשנת תש"ן לא זכה למהדורה מוגהת. בשנת תש"ן הוציאו הרב שלמה פישר.

השגותיו על שיטת הרמב"ם ספגו ביקרות קשה בקרב תומכי שיטת הרמב"ם. רבי שם טוב אבן שם טוב (השני), בפירושו למורה הנבוכים, כינה אותן "הזיות", ורבי יצחק אברבנאל והרשב"ץ השיגו עליהן בתוקף.

  • ספר ביטול עיקרי הנוצרים- חיבור הדוחה את יסודות הנצרות בדרך לוגית. נכתב בספרדית ותורגם על ידי רבי יוסף אבן שם טוב.
  • דרשת הפסח- הרצאה פילוסופית שפותחת במילים "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר". הדרשה הודפסה לראשונה בכתב העת "החלוץ" שנה ז עמ' 93.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מכתבי הריב"ש לרח"ק: שו"ת ריב"ש, שלא, שלב, שעב, שעג, שפ, שצה, תמז. מכתב מרח"ק לריב"ש הודפס בסימן רסט.
  2. "אור החיים" ללרב יעבץ
  3. ב"סדר הדורות" בערכו נכתב כי נפטר בשנת ק"מ, אולם זו טעות, מכיוון שבסוף הספר נכתב כי הוא הושלם בשנת ק"ע, וכן במאמר שלישי כלל ח פרק ב נכתב כי שנת קס"ה (על פי הגהתו של הרב פרופ' ש"ב אורבאך, עמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמ' 16