פרשני:בבלי:חולין לה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין לה ב

חברותא[עריכה]

אמר רבא: מדרסות קאמרת שהם ראיה לפרות של תרומה? שאני מדרסות שיש לחשוש בהם  שמא תשב עליהן אשתו נדה כי זה דבר מצוי,
אבל בפירי של תרומה שאין מצוי כל כך שיטמאו  281  לא אמרינן שהם בחשש טומאה, שהרי לא מצינו שכל תרומה טהורה תהיה טמאה לגבי קדש!

 281.  צריך עיון, הלוא אם בגדי האוכל תרומה הם בחשש מדרס, הרי כשלובשם הוא נטמא ונעשה ראשון, והתרומה שנוגע בה נעשית שניה! (מקדש דוד סי' מ' אות ד' ד"ה והנה).
ורבי יצחק סובר: בפירי של תרומה נמי אמר התנא שחוששים שנגעו במדרס והם טמאים לקדש.
מתיב רבי ירמיה מדיפתי: ומי אמרינן בפירי דתרומה שהם טמאים לגבי קדש?
והתנן: נאמנים עמי הארץ על הפרושים על טהרת יין של קדש, שאם לא יקריבו על גבי המזבח את הנסכים שלהם, יהיו בונים במה לעצמם. אבל על התרומה אינם נאמנים, וכהן חבר שהביא לו עם הארץ חבית של תרומה לא יקבל ממנו. אבל אם אמר עם הארץ: הפרשתי לתוכה רביעית קדש - נאמן אף על התרומה מתוך שנאמן על הקדש  282 . (משנה חגיגה כ"ד ב). ובודאי שלא קא מטמא ליה תרומה לקודש. ומקשה רבי ירמיה: ואי אמרת: טהרתה של תרומה אפילו של חבר טומאה היא אצל הקדש, תטמא תרומה שבחבית לקדש שבו  283 !

 282.  נשאלת השאלה: איך יוכל הכהן לאכול את התרומה, הלוא קדש מעורב בה! אומרים תוספות: מדובר שכאשר הקדיש עשה העם הארץ תנאי שמה שעתיד להוציא הוא יהיה הקדש, וזה מועיל למאן דאמר "יש ברירה" (תוד"ה ואם).   283.  צריך להבין, מהי קושית רבי ירמיה, הלוא מוכרח להיות שכשם שהוא נאמן על הקדש כך הוא נאמן על התרומה כמו שהשיב רבי יצחק! אומרים תוספות: דעת רבי ירמיה היא, שאם כל תרומה היא בחשש טומאה לגבי קדש ואף אם היא של חבר, יכולים אנו להעמיד את הדין על עיקרו שהקדש של עם הארץ הוא בחשש טומאה ואין לנו לחשוש שיהיה בונה במה לעצמו, שהרי אומרים לו שכל תרומה היא בחשש טומאה אצל קדש.
אמר ליה רבי יצחק: טומאה בתרומה כשהיא היתה תמיד עם הקדש בחיבורין קאמרת שתהיה לפי דעתי? והלוא טומאה בחיבורין שאני, דמגו דמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה שכל השמירה שנעשתה בשביל הקדש נעשתה גם לתרומה.
מתיב רב הונא בר נתן מברייתא  284  על רבי יצחק: השני שבחולין מטמא משקה חולין ועושה אותו לראשון, ופוסל אוכלי תרומה. והשלישי מטמא משקה קדש שאף בזה החמירו במשקין שכל הפוסל את הקדש מטמא משקה קדש להיות תחילה  285 , ופוסל אוכלי קדש. והשלישי בחולין קיים בחולין שנעשו על טהרת הקדש. מפורש בברייתא שחולין שנעשו על טהרת הקדש עושים רביעי בקדש!

 284.  עיקר דין הברייתא שהשלישי פוסל אוכלי קדש ומטמא משקה קדש נמצא במשנה במסכת טהרות (פ"ב מ"ו) אלא שהמשנה מדברת על שלישי של תרומה והברייתא מדברת בחולין שנעשו על טהרת הקדש.   285.  כך כתב הר"ש במשנה בטהרות פ"ב מ"ו. וכתב הרמב"ם: "אבל אם נגע שלישי שבתרומה במשקה תרומה הרי הוא טהור". (פי"א מאבות הטומאות ה"ח). בסוגיא לעיל יש משא ומתן בין רבי אליעזר ורבי יהושע בטומאת הגויה ואמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: "לדבריך, שאתה אומר על ראשון - שני, יפה אתה אומר, שני - שני למה? אמר לו: מצינו שהשני עושה שני על ידי משקין". ובהמשך שם שאל רבי אליעזר את רבי יהושע: "שלישי - שני למה? אמר לו: אף אני לא אמרתי אלא בתרומה שטהרתה - טומאה היא אצל הקדש" (לעיל לד א ו ב). ומקשה הראש יוסף: מדוע לא ענה רבי יהושע לרבי אליעזר על השאלה השניה אותה תשובה שענה על השאלה הראשונה, שהרי שלישי מטמא משקה קדש והאוכל הנוגע בו נעשה לשני, ואם כן מצינו שהשלישי עושה שני על ידי משקין של קדש, ולכן האוכל שלישי נעשה שני לקדש! (ראש יוסף לעיל).
ומתרצינן: תנאי היא שנחלקו בחולין שנעשו על טהרת הקדש. דתניא: חולין שנעשו על טהרת הקדש, הרי הן כחולין ואין בהם שלישי.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: הרי הן כתרומה שאם נגע אב הטומאה באחד מהם, יכול לטמא שנים מהם ולעשותם ראשון ושני ויוכלו לטמא אחרים ולפסול אחד ויעשה שלישי ולא יוכל לפסול אחר ולעשותו רביעי.
מצאנו בדברי התנאים שלש דעות בחולין שנעשו על טהרת הקדש. לדעת תנא קמא דינם כחולין, לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק דינם כקדש אלא שאין בהם רביעי כדעת רבי יצחק  286 , ולדעת התנא של הברייתא הראשונה הם עושים רביעי בקדש.

 286.  רש"י. ולדעת הראשונים שהבאנו בהערה 275 שמפרשים שרבי יצחק סובר שחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי כלל, דעת רבי יצחק כתנא קמא של הברייתא.
שנינו במשנתנו: רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.
אמר רב אסי: אומר היה רבי שמעון: כל השוחט - שחיטתו מכשרת את הבשר, מפני שהיא מתירה אותו ובכך מחשיבה אותו לאוכל  287 , ולא דם השחיטה מכשיר, וכשהוא נפל על הזרעים אין מכשיר אותם, כי הדם שמכשיר הוא דוקא דם חלל, שנאמר "ודם חללים ישתה" (במדבר כ"ג כ"ד) והנשחט לא נקרא בשם חלל.

 287.  הר"ן אומר, שהכשר זה הוא מדרבנן אף לרבי שמעון. (חידושי הר"ן ל"ו ב ד"ה מתיב).
לימא מסייע ליה: כתוב במשנה: רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.
מאי לאו (האם לא משמע), שכל הכשר הבשר תלוי בשחיטה ולא בדם?
ודחינן: לא משמע מהמשנה כך, ואפשר לפרש שההכשר הוא אף בשחיטה אם אין דם שמכשיר.
תא שמע ראיה לרב אסי מברייתא: אמר להן רבי שמעון: וכי הדם מכשיר את הבשר, והלא שחיטה עצמה מכשרת. משמע שהדם אינו מכשיר לדעת רבי שמעון.
ודחינן: ניתן לומר שהכי קאמר להן רבי שמעון: וכי דם בלבד מכשיר? אף שחיטה נמי מכשרת אם אין דם שחיטה.
תא שמע קושיא על רב אסי: רבי שמעון אומר: דם המת של בעל חי  288  - אינו מכשיר. מאי לאו - הא דם שחיטה שאינו דם של מת מאליו מכשיר!

 288.  רש"י מפרש שדברי רבי שמעון נאמרו בבהמה. תוספות מקשים על רש"י, שבבהמה יש לומר מתה, לשון נקבה. לכן כתבנו "בעל חי" שהוא זכר. תוספות הבינו מרש"י, שבעלי חיים הרוגים נקראים חללים לכולי עלמא ודמם מכשיר, ונחלקו רבנן ורבי שמעון בבעלי חיים המתים, וכן נחלקו לקמן בברייתא בדם מכה שלהם שלרבנן הוא נכלל בדם חללים ומכשיר ולרבי שמעון - לא. ודעת רבינו תם, שדם חללים הוא דם בני אדם בלבד, ובדם אדם מת ובדם מכה של אדם נחלקו רבנן ורבי שמעון, ובבהמה רק דם שחיטה מכשיר ולא כל דם אחר, ולדברי רב אסי חלק רבי שמעון אף על דם שחיטה. רבינו תם מביא ראיה לדעתו מהגמרא לקמן (לו א) שאומרת שאם אין שחיטה אלא בסוף, בתחילת השחיטה נחשב הדם לדם מכה ואינו מכשיר, ושם מדובר לפי רבנן דרבי שמעון הסוברים שדם שחיטה מכשיר. לשיטת רש"י, שרבי שמעון מדבר בבהמה, מובן מה שהגמרא מדייקת מדבריו בדם בהמה מתה ודם מגפתה שהם לא מכשירים, שדם שחיטה מכשיר נגד דברי רב אסי, ואילו לדעת רבינו תם יש להבין מה ענין דם שחיטה לדברי רבי שמעון שנאמרו בדם אדם? ועיין בתוספות ד"ה לשמעינן. והלב אריה מתרץ את רש"י, שגם הוא מודה שלרבנן אין דם חללים אלא באדם, אלא שבו אף דם מת ודם מכה הם דם חללים ומכשירים, ורבי שמעון סובר שדם חללים נאמר גם בבהמה, ובין באדם בין בבהמה דוקא דם הרוגים מכשיר ולא דם מת או דם מכה.
ומתרצינן: לא משמע מדרבי שמעון אלא הא דם חללים שהוא דם אדם ובהמה שנהרגו - מכשיר.
ומקשינן: אבל דם שחיטה מאי? אתה אומר שאף הוא לא מכשיר, אם כן לישמעינן דם שחיטה, וכל שכן דם המת, שלא מכשיר  289 !

 289.  כתב הראש יוסף, שבפשטות יש לפרש, שהמקשן סבר שדם שחיטה ראוי יותר להקרא בשם דם חללים מדם המת, לכן אם היה רבי שמעון משמיענו שדם שחיטה לא מכשיר היינו למדים מזה שדם המת לא מכשיר, והמתרץ אומר שדם מת ראוי יותר להקרא בשם דם חללים, לכן אין ללמדו מדם שחיטה. ואומר הראש יוסף, שרש"י לא פירש כן, אלא פירש שהחידוש הגדול יותר בדם שחיטה שאינו מכשיר הוא שיש בו היקש למים, מה שאין כן בדם המת שלא הוקש למים. אמנם אומר הראש יוסף, שלפי זה לא מובנת הקושיא, כיון שמצד שני יש חידוש בדם המת שנקרא דם חלל לרבנן, ולרבי שמעון לא מכשיר כי לא נקרא דם חלל, ואין ללמדו מדם שחיטה שיש בו חידוש אחר! והלב אריה מפרש את רש"י, שהמקשן סבר, שבדם שחיטה יש שתי סיבות שיכשיר, גם מפני שנקרא דם חללים, ובזה הוא שוה לדם המת, וגם מפני שהוקש למים ובזה הוא עדיף מדם המת ויש בו חידוש יותר גדול שאינו מכשיר. והמתרץ אומר שמצד ענין הכשר דם חללים יש מקום לומר שדם המת יכשיר יותר מדם שחיטה.
ומתרצינן: דם המת איצטריכא ליה להשמיע בו חידוש שאין ללמוד מדם שחיטה, סלקא דעתך אמינא: דם המת ראוי יותר להקרא בשם דם חלל, שכן מה לי קטליה איהו, מה לי קטליה מלאך המות, קא משמע לן שאין המת בכלל חלל, אבל השחוט בודאי שלא נקרא בשם חלל אלא בשם זבוח.
תא שמע קושיא על רב אסי מברייתא: רבי שמעון אומר: דם מגפתו (מכתו) של בעל חיים - אינו מכשיר. מאי לאו - הא דם שחיטה שממיתה - מכשיר.
ומתרצינן: לא משמע אלא הא דם חללים - מכשיר. ומקשינן: אבל דם שחיטה מאי? אתה אומר שאף הוא לא מכשיר, אם כן, לשמעינן דם שחיטה שיש בו חידוש גדול, וכל שכן דם מגפתו שלא מכשיר!
ומתרצינן: דם מגפתו איצטריכא ליה, ואין ללמדו מדם שחיטה.
סלקא דעתך אמינא שדם המכה נחשב יותר כדם חלל, שכן, מה לי קטליה כולה מה לי קטליה פלגא. (מה החילוק בין הריגת כל הגוף להריגת חלקו).
ומקשינן ארב אסי: ומאי שנא דם חללים דמכשיר לדעת רבי שמעון, דכתיב "ודם חללים ישתה", דם שחיטה נמי יש לו להכשיר, דהא כתיב "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים" (דברים יב טו - טז).
הקיש הכתוב את דם השחיטה למים לומר שהוא מכשיר כמותם!

דרשני המקוצר[עריכה]