פרשני:בבלי:חולין צב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין צב א

חברותא[עריכה]

ומתרצינן: "ברוך" לא המלאכים אומרים אלא אופנים, שהם מכסא הכבוד עצמו הוא דאמרי ליה, וכי אמרינן שאין מלאכי השרת מזכירין את השם אלא אחרי ג' תבות איירי במלאכים.
ואיבעית אימא, כיון דאיתיהיב רשותא למלאכים להזכיר את השם לאחר שאמרו שלש תיבות של "קדוש", איתיהיב להם רשות לאחר שהזכירוהו, מעתה, להזכירו אפילו ללא הקדמת שלש תיבות.
כתיב בספר הושע על מלחמתו של יעקב במלאך: "וישר אל מלאך, ויוכל. בכה, ויתחנן לו".
איני יודע מי נעשה שר למי? האם הפירוש הוא: וישר יעקב אל מלאך - שיעקב נעשה שר על המלאך, ויוכל יעקב לו.
או שהכונה היא: וישר אל יעקב מלאך - שהמלאך נהיה שר על יעקב, ויוכל המלאך לו.
כשהוא אומר "כי שרית עם אלקים, ותוכל" הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך!
וכן הא דכתיב "בכה ויתחנן לו". איני יודע מי בכה למי?
כשהוא אומר: "ויאמר שלחני", הוי אומר: מלאך בכה ליעקב!
כתיב "כי שרית עם אלקים ועם אנשים".
אמר רבה: רמז רמז לו המלאך ליעקב, שעתידים שני שרים לצאת ממנו: ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל! שהנשיא שבארץ ישראל הוא "סמוך" לדון דיני קנסות, ונקרא "אלהים", כמו שנאמר "עד האלהים יבא דבר שניהם". ו"עם אנשים" היינו ראש הגולה שאינו "סמוך". מכאן רמז לו - גלות! שהזכיר לו את ראש הגולה.
כתיב בחלום שר המשקים "ובגפן שלשה שריגים". אמר רבי חייא בר אבא אמר רב: אלו שלשה שרי גאים, שהם עשירים ומקורבים למלכות, היוצאים מישראל בכל דור ודור. (שגפן רומז לישראל, שנמשלו לגפן).
פעמים ששנים מהם כאן, בבבל, ואחד בארץ ישראל. פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן.
יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בריה ברתיה דרב שהם שני "שרי גאים" שבבבל.
רבא אמר: שלשה שריגים - אלו שלשה שרי גויים, שהם מלאכים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור.
תניא: רבי אליעזר אומר:
"גפן" - זה העולם.
"שלשה שריגים" - זה אברהם יצחק ויעקב.
"והיא כפורחת עלתה נצה" - אלו האמהות, שהנץ אינו חשוב כמו השריג שהוא ענף קשה.
"הבשילו אשכלותיה ענבים" - אלו השבטים!
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: וכי מראין לו לאדם בחלום מה שהיה? והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות!? והרי כל אלו כבר היו.
אלא, "גפן" - זה תורה.
"שלשה שריגים" - אלו משה ואהרן ומרים.
"והיא כפורחת עלתה נצה" - אלו סנהדרין.
"הבשילו אשכלותיה ענבים" - אלו צדיקים שבכל דור ודור, העתידים להיות.
אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו לדברי רבי אליעזר המודעי, דמוקים ליה כוליה קרא בחד מקום. שרבי אליעזר המודעי אומר:
"גפן" - זה ירושלים.
"שלשה שריגים" - זה מקדש, מלך, וכהן גדו ל.
"והיא כפורחת עלתה נצה" - אלו פרחי כהונה המשרתים במקדש.
"הבשילו אשכלותיה ענבים" - אלו נסכים שהיין נעשה מענבים.
רבי יהושע בן לוי מוקים לה לקרא במתנות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל.
דאמר רבי יהושע בן לוי: "גפן" זה - תורה.
"שלשה שריגים" זה באר, עמוד וענן, ומן.
"והיא כפורחת עלתה נצה" - אלו הבכורים! שנתן להם ארץ משובחת בפירות שמביאין מהם בכורים.
"הבשילו אשכלותיה ענבים" - אלו נסכים שמביאין אותן מענבי ארץ ישראל.
רבי ירמיה בר אבא אמר:
"גפן" - אלו ישראל וכן הוא אומר "גפן ממצרים תסיע" שהוציא את ישראל ממצרים.
"שלשה שריגים" - אלו שלשה רגלים, שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה.
"היא כפורחת" - הגיע זמנן של ישראל לצאת ממצרים, ולפרות ולרבות. וכן הוא אומר "ובני ישראל פרו וישרצו".
"עלתה נצה" - הגיע זמנן של ישראל ליגאל. וכן הוא אומר בפורענות שהקב"ה יביא על בבל "ויז נצחם (דמם - שהדם הוא תוקפו ונצחונו של האדם) על בגדי, וכל מלבושי אגאלתי", יהיו מגואלים בדם. וכמו כן כן "עלתה נצה" ביאורו הוא שהגיע הזמן להזות דם נצחן של מצרים. "הבשילו אשכלותיה ענבים", הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה.
והיינו דאמר רבא: שלשה כוסות האמורות במצרים בחלום שר המשקים למה? אחד ששתה בימי משה. ואחד ששתה בימי פרעה נכה בזמן נבוכדנצר. ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים לעתיד לבא.
אמר ליה רבא אבא לרבי ירמיה בר אבא: כי דריש להו רב להני קראי דחלום שר המשקים באגדתא, כוותך דריש להו.
אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו ישראל כגפן נמשלה כדלעיל, שנאמר "גפן ממצרים תסיע": זמורות שבה אלו בעלי בתים. כשם שהזמורות עיקר הגפן כך בעלי בתים, מתקיימין ישראל על ידיהם, שהם גומלי חסדים ומחזיקים ידי עניים ומשחדים בממונם את המלכות. אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים. עלין שבה אלו עמי הארץ. כמו שהעלין מגינים על האשכולות שלא ינזקו משמש ורוח, כך עמי הארץ חורשין וזורעים לצורך תלמידי חכמים.
קנוקנות שבה, ענבים שלא התבשלו שאין בהם שום תועלת, אלו ריקנים שבישראל.
והיינו דשלחו מתם מארץ ישראל: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, האשכולות יבקשו רחמים על העלין, דאילמלא עליא, לא מתקיימין איתכליא. וכך מסייעים כל חלקי עם ישראל לתלמידי החכמים.
כתיב "ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים". אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: "ואכרה" - אין "כירה" אלא לשון "מכירה", שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", שיעקב קנה מעשיו את הקבר, "בחמשה עשר" זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים, "כסף" אלו צדיקים וכן הוא אומר "צרור הכסף לקח בידו" (עיין רש"י) שהקב"ה אומר שקניתי את עם ישראל בט"ו בניסן בשביל הצדיקים. "חמר שערים" שהוא שלשים סאה "ולתך שערים" שהוא חמשה עשר סאה אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם. ואיני יודע אם שלשים כאן בבבל וט"ו בארץ ישראל או אם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן? כשהוא אומר "ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר" הוי אומר: שלשים בארץ ישראל ששם בית ה' וט"ו כאן.
אמר אביי: ורובייהו של הצדיקים שבארץ ישראל משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא מתחת ליציע בבית הכנסת.
והיינו דכתיב "ואומר עליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו". שהקב"ה אמר להם: אם אתם חוטאים, החזירו לי את הצדיקים שהייתם מקבלים בזכותם שכר.
"וישקלו את שכרי שלשים כסף" מלמד הכתוב שלעולם יהיו בישראל שלשים צדיקים.
רב יהודה אומר: אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימין עליהם.
עולא אמר: אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה.

דרשני המקוצר[עריכה]