ספק ספיקא: הבדלים בין גרסאות בדף

ספק התלוי בספק אחר. במקרה כזה ניתן להקל אפילו באיסור דאורייתא.

הגדרה

מקרה התלוי בספק, וספק זה תלוי בספק אחר, היות ויש כאן שני ספיקות ניתן ליסמוך עליהם אפילו לקולא (כתובות ט., בסוגיא זו האריך הש"ך יו"ד סי' קי כללי ספק ספיקא, וסיים (בקיצור כללי ספק ספיקא): "דיני ספק ספיקא עמוקים ורחבים מני ים, ויש בהם כללים ועניינים הרבה").

לדוגמא, הנושא בתולה וטוען "פתח פתוח מצאתי" (- והיא איננה בתולה אלא בעולה, ואשת איש שזנתה אסורה לבעל ולבועל- עי' סוטה כה.), נידון זה תלוי בשני ספיקות:

1. ספק נבעלה לפני שהתארסה ומותרת לו, ספק נבעלה תחתיו,
2. ואם נבעלה תחתיו - ספק באונס (ומותרת לבעלה - כתובות ג: ועוד) ספק ברצון (כתובות ט.).

החולק על דין זה - הסתפק הראש יוסף (חולין יא) האם רבי מאיר דחייש למיעוטא חולק גם על דין ספק ספיקא ומחמיר בו. אך השב שמעתתא (א-יח) וההפלאה (כתובות טו) כתבו בפשטות שאפילו רבי מאיר מקל בספק ספיקא. ולהלכה מקילים בספק ספיקא. ובגליוני הש"ס (כתובות ט.) כתב: "וע' חידוש בספר באר יעקב חיו"ד סי' קג, דף נח ע"ב, דשריותא דס"ס אינו ברור, דיש תנאים דלית להו שריותא דס"ס כלל באיסורין ע"ש, ועי' מרדכי, יבמות רמז כא, והוא משו"ת מהר"ם בן ברוך סי' תקס עש"ה. וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' לב, עש"ה מ"ש ור"ג דפסיל בס"ס כו' וגם לר' יהודה לא מהני ס"ס כלל בע"ז עש"ה" עכ"ל.

יש הטוענים שדין אין ספק מוציא מידי ודאי הוא בעצם "ספק ספיקא", אך יש אומרים שהם דינים נפרדים.

בפסיקת הלכה

בגמרא מובאות דוגמאות של "ספק ספיקא" ששני הספקות הם ספיקות מציאותיים. אולם בספרי הפוסקים נמצא פעמים רבות ספק ספיקא גם בנידון שנתון בשתי מחלוקות הלכתיות.

לדוגמא,

טעם ההיתר

מצינו מחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים בטעם דין זה, שהרי בספק איסור מן התורה עלינו להחמיר (ביצה ג: ועוד), ומדוע כשיש "ספק ספיקא" ניתן להקל?

• יש הטוענים שבסיס ההיתר של ספק ספיקא הוא מדין רוב^[1] (פני יהושע כתובות ט. (בתוד"ה אבעית אימא), ד"ה "בא"ד [דספק אונס", בשם הרשב"א, ועי' היטב בלשון שו"ת הרשב"א ח"א סי' תא; נתיבות המשפט, דיני תפיסה בעדים - לאחר סי' כה, ביאורים ס"ק כד בתו"ד: "וכן ס"ס הוא מטעם רובא"; ועוד).

והאחרונים דנו האם הכוונה שרוב הסיכויים המציאותיים ("רוב מקרים") הם של היתר^[2] או שהכוונה שרוב האפשרויות ("רוב צדדים") הן של היתר^[3], שכן בספק ספיקא ישנם שני סיבות של היתר^[4] ואפשרות אחת של איסור^[5]. רבים מהאחרונים נטו לצד השני (חי' הגרנ"ט, הוצאת אורייתא, רס"י כה; קהלות יעקב כתובות, מהדו' תשמ"ח סי' ח, ענף ב ד"ה ולפ"ז הא, מהדו' תשמ"ט סי' יא, עמ' מד-מה; ועוד. מאידך - עי' בשערי יושר שער א פי"ט ד"ה ונ"ל, עמ' נז, שדייק נגד הסבר זה מהלשון "ספק ספיקא" ולא "שתי ספיקות", משמע שסיבת ההיתר איננה מחמת ריבוי הצדדים).

• שיטת הרמב"ם (פי"ח מהל' איסורי ביאה הי"ז ועוד; עי' שב שמעתתא א, א^[6]) שספק איסור מן התורה מותר, ורק חכמים החמירו ואסרוהו, ולכן במקום שיש "ספק ספיקא", דהיינו: ספק האם יש ספק, זה בעצם ספיקא דרבנן, שכן בספק אחד החיוב להחמיר הוא רק מדרבנן, ולכן הספק השני הוא האם יש כאן חיוב להחמיר מדרבנן (פנ"י כתובות ט. בתוד"ה לא צריכא; גליוני הש"ס שם בשם שו"ת הרד"ך בית כח חדר ב ד"ה ולענ"ד; ועוד), וספיקא דרבנן לקולא (ביצה ג:).

[ויש מפרשים שכתבו שגם לדעת הרשב"א (קידושין עג. ד"ה ממזר ודאי; ועי' שב שמעתתא הנ"ל[7]) שבספק צריך להחמיר מדאורייתא, מ"מ היות ויש כאן חזקת היתר - החיוב להחמיר בספק הוא רק מדרבנן, ולכן בספק ספיקא ניתן להקל, שהרי ספק דרבנן לקולא וכפי שנבאר בשיטת הרמב"ם].

• הגרנ"ט (הוצאת אורייתא, סי' כה ד"ה ולפי"ז י"ל, עמ' טו-טז) מסביר שדין ספק דאורייתא לחומרא מן התורה (לדעת הרשב"א הנ"ל), הוא מגזירת הכתובולא מסברא. וא"כ י"ל שגזירת הכתוב נאמרה דוקא בספק אחד ולא בספק ספיקא.

• רבי שמעון שקאפ (שערי ישר שער א פי"ט ד"ה ונ"ל, ח"א עמ' נז) מסביר שדין ספיקא דאורייתא לחומרא הינו דין של הרחקה מהאיסור^[8] (ולא שעלינו להחמיר משום שאולי נעשה איסור), ולכן אין חיוב על האדם להתרחק מספק איסור, שכן כל דין הספק הוא הרחקה.

בדינים שונים

באיסורים - ספק ספיקא מועיל (כתובות ט. אמנם יש דעה שבאיסורין ספק ספיקא לא מועיל כלל (גליוני הש"ס כתובות ט. (ד"ה ספק ספיקא הוא) בשם באר יעקב)).

בפיקוח נפש - בפשטות מחללים שבת לפיקוח נפש אפילו בספק ספיקא, אך יש ראשונים שחולקים. כגון לפקח את הגל (מפולת) על אדם שיש ספק האם הוא חי או מת ויש גם ספק האם הוא ישראל או נכרי (מאירי יומא פה. (ד"ה פיקוח) הביא את המחלוקת).

בממונות - עיין לקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק. {{מקור|

פרטי הדין

מתהפך - לרוב הדעות הספק ספיקא צריך להתהפך, דהיינו שאפשר להסתפק בספק הראשון גם אחרי השני, אך ספק ספיקא שאי אפשר להופכו לא נחשב ספק ספיקא אלא כספק יחיד.

למשל, שחט ולאחר השחיטה נמצאה הסכין פגומה. לכאורה יש כאן ספק ספיקא: [א] ספק אולי נפגמה רק בעצם המפרקת, כלומר בסוף השחיטה, אך השחיטה עצמה היתה כשרה, [ב] גם אם נפגמה בשחיטה עצמה - אולי נפגמה רק במיעוט האחרון של השחיטה, ורוב השחיטה היתה כשרה.

אך את הספיקות האלו אי אפשר להפוך, שהרי לא שייך להסתפק [א] אולי נפגמה במיעוט האחרון של השחיטה, [ב] וגם אם נפגמה בתחילת השחיטה - אולי נפגמה במפרקת. זה לא שייך, שהרי אם נפגמה בתחילת השחיטה היא כבר טריפה. ולכן אין דינו כספק ספיקא (ש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא אות יג).

ויש חולקים וסוברים שגם מקרה כזה הוא ספק ספיקא (מהרי"ט ח"ב יו"ד ב ועוד, מובאים בפרי משה רוב כב-ג).

כשאחד מהספיקות לא שקול, דהיינו שיש לתלות באיסור יותר מבהיתר, או שהאיסור שכיח יותר, נחלקו המפרשים האם נחשב ספק ספיקא (הביאם שב שמעתתא א-יח. ש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא לג - אינו ספק ספיקא).

אשם תלוי - דעה מחודשת היא דעת התוס' שחייבים על ספק ספיקא אשם תלוי (כריתות יח: ד"ה מדסיפא, והשדי חמד ח"א עמ' 474 תמה עליהם).

כשהספק הראשון אסור מדאורייתא, חידש הבדק הבית שאינו נחשב ספק ספיקא, והספק השני עדיין ישאר אסור מדרבנן (כגון שהספק הראשון הוא ספק טריפה, שהוא אסור מדאורייתא, והיא נתערבה באחרות). וכל מה שספק ספיקא מותר הוא רק כשהספק הראשון מותר מדאורייתא, שאז הספק השני מתירו לגמרי (כגון שהספק הראשון הוא שהאיסור נתערב בהיתר, שהרי תערובת מותרת מדאורייתא) (בדק הבית (על תורת הבית) בית ד שער ב ד"ה וכתב רבנו יצחק).

בספק ספיקא להחמיר גם הרמב"ם מודה שיש להחמיר מדאורייתא, אפילו שבשאר ספיקא דאורייתא סובר שמחמירים רק מדרבנן^[9] (נודע ביהודה מהדורא תנינא לח, שער המלך טומאת מת ט-יב (לא: בדפיו)).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[10].

רוב, כתב הרשב"א שספק ספיקא כמותו, ואולי אפילו עדיף ממנו (שו"ת הרשב"א ח"א תא. וכן כתב פסקים וכתבים קכט (הובא בכללי התלמוד מספר כנסת הגדולה (בסוף מסכת ברכות) כללי רובא וחזקה ומיגו וחזקה י) שספק ספיקא עדיף מרוב). אך יש אומרים שרוב עדיף (הובאו בשב שמעתתא א-כ).

חזקה דמעיקרא - לרשב"א הספק ספיקא גובר, משום שלשיטתו הוא מדין רוב^[11], ורובא וחזקה רובא עדיף (שו"ת ח"א תא). והרבה חולקים על זה (ש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא כט, שב שמעתתא א-כ) משום שהספק הראשון נחשב כאיסור ודאי^[12], וא"כ נשאר רק ספק אחד, וספיקא דאורייתא לחומרא (ש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא כז).

מוחזק, לרוב הדעות ספק ספיקא לא מוציא ממנו (ורק דעת התוס' והמהרי"ב שמוציא (קונטרס הספיקות ו-ז, שב שמעתתא א-כ, תקפו כהן קכא הגהה טו, טז. דן בזה גם קהילות יעקב כתובות ח). והפני יהושע הקשה איך יוציא והרי טעמו של ספק ספיקא הוא מדין רוב)^[13] (ואין הולכין בממון אחר הרוב, ולכן סובר שמוציא רק עם ברי ושמא (כתובות ט:). עוד אפשר לומר שהוא רובא דאיתא קמן)^[14](, ויש דעה שרובא דאיתא קמן כן מוציא ממון)^[15].

ספק טומאה (שברשות היחיד טמא וברשות הרבים טהור) עדיף מספק ספיקא. ולכן בספק ספיקא לטהר ברשות היחיד - עדיין טמא (קהילות יעקב כתובות ח, קובץ שיעורים בבא בתרא רמו).

בספק ספיקא להחמיר בדרבנן נחלקו המפרשים האם גם בזה מקילים (דברי סופרים א-מג בדעת הרמב"ם) או שמחמירים (גליון מהרש"א תחילת קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך יו"ד קי).

ובצירוף חזקת היתר מותר (שם).

ובספק ברכות נחלקו האחרונים האם מברכים בספק ספיקא: הלחם משנה (ברכות ד-ו) כתב שמברכים, והמשנה ברורה (רטו-כ) פסק שאין לברך. ואולם, עיין במ"ב בהלכות ספירת העומר שכתב שבספק ספקא אם חייב לספור, שיש לספור עם ברכה

מרא קמא נגד ספק ספיקא - דינו כספק, וחולקין (נחל יצחק כה קונטרס תפיסה ע"י שליח ב-ד).

כללים

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

בדבר שיש לו מתירין, כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, נחלקו האם אפשר לסמוך עליו, וטוב להחמיר (רמ"א יו"ד קי-ח).

בספק שאפשר לבררו, לרש"י צריך לברר, ותוס' חולקים עליו (הובאו בחתם סופר כתובות מהדורא בתרא ב. ד"ה שאם. וכן הש"ך יו"ד קי קיצור כללי ספק ספיקא לה הביא שיש בזה מחלוקת). והרשב"א כתב שצריך לברר, אף על פי שברוב כתב שאין צריך לברר, והקשו עליו שהרי הוא סובר שספק ספיקא מטעם רוב^[16] (פרי משה רוב ה-ג).

ובשני מקרים לכו"ע אין צריך לברר: כאשר אפשר לברר רק ספק אחד, וכן כאשר אפשר לברר רק האם הוא אסור בוודאי ואי אפשר לברר האם הוא מותר בוודאי (פתחי תשובה יו"ד קי על קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך לה).

בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, האם יהיה כמחצה על מחצה (ספק שקול) כדינו ברובא דאיתא קמן, או שהספק ספיקא יועיל, נחלקו בזה האחרונים לשלוש דעות:

1. הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) כתב שהספק ספיקא יועיל (ודין קבוע נאמר רק ברובא דאיתא קמן, וביאר זאת על פי דברי הר"ן^[17] שקבוע הוא חידוש, ולכן לא לומדים ממנו).
2. החוות דעת (קי חידושים יב) חולק וסובר שהקבוע כן מועיל וכמחצה על מחצה דמי.
3. הפרי מגדים (מובא בקובץ ביאורים שם) מסתפק בזה (בכל זה דן הפרי משה רוב יא-ג).

בספיקא דדינא - כשאינו ספק במציאות אלא מחלוקת הפוסקים, לא אומרים ספק ספיקא (שב שמעתתא א-כג בשם המהריב"ל).

בספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין - מותר, והיש לו מתירין לא אוסר (אלא רק בספק במציאות) (רעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי (בסופו)).

ראה גם

• ספק ספק ספיקא

קישורים חיצוניים

שיעורים בענין ספק ספיקא:

• שיעור מאת הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א
• שיעור מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שליט"א
• שיעור מאת הרב יהושע ויצמן שליט"א
• דף קשר של ישיבת הר עציון
• הערות מאת הרב משה טרגין
• שיעור נוסף בענין זה, מאתר ישיבת שילה
• שיעור בספר שב שמעתתא

• שאלה ותשובה לגבי צירוף ל"ספק ספיקא" להקל בהלכה

הערות שוליים