דרשני:טעמי איסור בישול בשר בחלב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (6 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
ה[[רמב"ם]] בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין, אך ב[[מורה נבוכי]]ם (ח"ג,פמ"ח) אומר שדבר זה הוא אסור לפי שכך נהגו עובדי ע"ז לערב בשר בחלב ולכן הרחיקה אותנו התורה מערבוב זה. | ה[[רמב"ם]] בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין, אך ב[[מורה נבוכי]]ם (ח"ג,פמ"ח) אומר שדבר זה הוא אסור לפי שכך נהגו עובדי ע"ז לערב בשר בחלב ולכן הרחיקה אותנו התורה מערבוב זה. | ||
===הרחקה מעבודה זרה=== | |||
ה[[רמב"ם]] בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין. מאידך, ב[[מורה נבוכים]] (ח"ג,פמ"ח) הרמב"ם מוסיף שהאיסור נובע ממנהגם של עובדי [[עבודה זרה]] לערב בשר בחלב, והתורה ציוותה להרחיק אותנו מדרכיהם ומערבוב זה. | |||
===ערבוב כוחות רוחניים=== | ===ערבוב כוחות רוחניים=== | ||
[[ספר החינוך]] | [[ספר החינוך]] {{#makor-new:פרשת אם כסף צב|מצוות-חינוך-אם-כסף|צב|null}} מסביר ששורש האיסור נובע מהאיסור לערבב כוחות רוחניים שונים. לדבריו, בדומה לאיסור [[כלאיים]] התורה אוסרת על האדם לערבב שני כוחות שונים משום שדבר זה מרמז שיש בנו רצון להחליף דבר במעשי האל. | ||
ה[[זוהר]]{{הערה| שמות, קכה, ב}} הסביר את הכוחות הרוחניים העומדים מאחורי פירושו של החינוך, וביאר כי הבשר מסמל את כוח הדין הרוחני, בעוד החלב מסמל את כוח הרחמים. ערבוב שתי הכוחות מערבב את מידת החסד יחד עם מידת הדין ומערב מוות בחיים וטוב ברע ולכן חל איסור בישול בשר בחלב. | |||
===מניעת האכזריות=== | ===מניעת האכזריות=== | ||
ה[[רשב"ם]] | ה[[רשב"ם]] וכן ה[[רמב"ן]] {{הערה|שמות כג,יט}} הסבירו שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד, ולאמן יש חלב מרובה. המנהג הקדום היה לבשל את הגדי בחלב אמו באופן מיידי לאחר לידתו. לשיטתו, אכילה שכזו היא "דרך גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו, ולכן אסרה זאת התורה. | ||
[[רבינו בחיי]] (כג,יט) גם מסביר שטעם האיסור הוא משום אכזריות, אך מסיבה אחרת. לפירושו, חלב הבהמה נוצר מן הדם ובתהליך הייצור הוא מקבל חלק ממזגו הרע של הדם שעלול להוליד באדם אכזריות. בשתיית חלב רגילה אין חשש משום שהחלב כבר השתנה, אך כאשר האדם מערבו יחד עם הבשר, הרי הוא חוזר לטבעו הראשוני {{ציטוטון|שמוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל}} וממילא גם אסור לאוכלו. | |||
[[רבינו בחיי]] (כג,יט) | |||
=== | ===החילוק שבין שתי סוגי האכילות=== | ||
[[הרצי"ה | [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] מפרש ב[[חזון הצמחונות והשלום]] {{הערה| פסקה יב, וראה גם בדברי בנו הרצי"ה שמרחיב את דבריו ב"מתוך התורה הגואלת" עמ' 117}} כי סיבת האיסור נעוצה בהבדל שבין שתי סוגי האכילות, אכילת החלב ואכילת הבשר. לשיטתו, אכילת הבשר לא הותרה מתחילתה, ורק לבני נוח ניתן לאכול בשר החיות משום שלא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית המתאימה. אכילת הבשר היא אכילה תאוותנית, כדברי הפסוק "כי תאווה נפשך לאכול בשר", ויש בה פגם מוסרי משום שהיא כרוכה בנטילת נשמת הבהמה. מאידך, בניגוד לבשר, אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית משום שאיננה פוגעת בנפש החיה, ואכילתה הותרה אף לפני שהושחתה הארץ בדור המבול. על מנת להדגיש את החילוק בין שני סוגי האכילה, אכילת החלב המותרת לכתחילה ואכילת הבשר שהותרה רק בדיעבד, אסרה התורה לערבב ביניהם בכל צורה שהיא{{הערה|באותו האופן מסביר הרב קוק גם את איסור השעטנז. לדבריו, יש להבדיל בין הצמר שנלקח מהבהמה לצורך האדם, לבין הפשתן שנוצר מהצומח ואין בו השתלטות ולקיחה מבהמה את צמרה}}. | ||
===ריסון התאוות=== | ===ריסון התאוות=== | ||
הרש"ר הירש (שמות כג,יט) מסביר שהאיסור בא לסמל רעיון רוחני. איסור בשר וחלב כמו איסור כלאיים הוא האיסור לשנות את חוקי הבריאה שאף שמותר לאדם לפעול בעולם ולחרוש או ללבוש בגד וכן כשמבשל ואוכל עדיין חובה עליו לשמור שכל מין ומין מהעולם יישאר על מקומו ויישאר כבשעת הבריאה "למינו". | [[הרש"ר הירש]] (שמות כג,יט) מסביר שהאיסור בא לסמל רעיון רוחני. איסור בשר וחלב כמו איסור כלאיים הוא האיסור לשנות את חוקי הבריאה שאף שמותר לאדם לפעול בעולם ולחרוש או ללבוש בגד וכן כשמבשל ואוכל עדיין חובה עליו לשמור שכל מין ומין מהעולם יישאר על מקומו ויישאר כבשעת הבריאה "למינו". לפי הסבר זה גם מסביר למה איסור זה בא שלושה פעמים בסופם של חוקי בין אדם לחבירו לבטא שקיום חוקי התורה אין עיקרו להיות נאכף ע"י שוטרים אלא שכל אחד יאכפו על עצמו כמו ששומר בין בשר לחלב ושומר על חוקי ה'. וממילא לא הפחד מהעונש יביא לקיום המצוות אלא הנאמנות לציווי ה' ולחוקיו. ומלבד זאת שמבטא את השמירה על חוקי הבריאה ועל קיום מצוות ה' מרצוננו יש גם סמליות באיסור זה שהבשר מבטא את רעיון החיות והתנועה שהוא מה שמייחד את החי מהצומח התנועה שלו לעומת זאת החלב מבטא את כח ההזנה והרבייה של החי. ולכן כאשר מערבים את כח ההזנה שהוא כח התאווה עם החיות אנו בעצם משעבדים את החיות והתנועה בשביל ההזנה ודבר זה באה התורה לשלול שהאדם אינו כבהמה שכל חיותה ותנועתה היא למען ההזנה שלה אלא לאדם יש גם נפש אלוקית עם רצון חופשי ויכול להתעלות מעל למגבלות ההזנה ולחיות למען דברים נעלים יותר. | ||
==רמז לשיטות בסוגיות הגמרא== | |||
ניתן למצוא הד לטעמי מצוות אלו בסוגית הגמרא. בגמרא (חולין קיד ע"א) מובא שאין לבשל גדי בחלב פרה כשם שאין לבשל גדי בחלב אמו. הגמרא לומדת זאת בקל וחומר מכך שאם גדי אסור בחלב אמו למרות שהם אינם אסורים בכלאיים, קל וחומר שיהיה אסור בחלב פרה עימה קיים איסור כלאיים. מדברי הגמרא ניתן להבין שככל שהחיה "קרובה" יותר לחיה ממנה נלקח החלב- כך הסבירות לאסור בה את אכילתה גבוה. מדברים אלו ניתן להבין כטעם החינוך המובא לעיל ומשווה בין איסור בשר בחלב לאיסור כלאיים, ומסביר ששורש שניהם הוא משום שאין לאדם לערבב בין מינים שונים. | |||
מאידך, מהמשך הגמרא ניתן להבין את טעם המצווה באופן אחר. לאחר הקל וחומר, הגמרא מביאה הצעה לפירכא ללימוד הקל וחומר משום שניתן לומר שדווקא גדי בחלב אמו חמור יותר משום ששניהם אסורים ב[[אותו ואת בנו]] ולא ניתן ללמוד מכאן לגדי בחלב פרה שאינם אסורים בכך. פירכת הגמרא מסתמכת על כך שככל שישנה יותר אכזריות בחיבור שבין חלב החיה האחת ובשר האחרת, כך יש יותר סברא לאוסרם. סברא זו היא כטעמם של הרשב"ם והרמב"ן המובא לעיל שהשימוש בחלב האם לבישול בשר הולד עלול להשריש אכזריות בלב האדם, וכן שזו דרך גנאי ורעבתנות. | |||
==סיכום השיטות== | ==סיכום השיטות== | ||
לסיכום, ניתן לומר שאיסור בישול בשר בחלב אין עניינו כשאר מאכלות אסורות שבא רק מאכילה של המאכל אלא אף בבישולם ובא למונענו מערבוב כוחות רוחניים בין הדינים שבבשר לחסד שבחלב לחינוך ולרדב"ז או למונענו מעבודה זרה לרמב"ם. הרמב"ן מסביר דין זה בתור דין בבישול שמראה אכזריות שאנו מבשלים את הבשר בחלב אמו והרשב"ם אומר שבא להרחיקנו מאכזריות אבל מאופן אחר שע"י בישול הבשר בחלב אנו מחזירים לחלב את שורשו הרע שבא מהדם ולכן אל לנו לאוכלו (ואיסור הבישול בא להרחיקנו מזה או שיש גם רע בעצם העניין שאנו מחזירים את הטבע הרע לחלב). | לסיכום, ניתן לומר שאיסור בישול בשר בחלב אין עניינו כשאר מאכלות אסורות שבא רק מאכילה של המאכל אלא אף בבישולם ובא למונענו מערבוב כוחות רוחניים בין הדינים שבבשר לחסד שבחלב לחינוך ולרדב"ז או למונענו מעבודה זרה לרמב"ם. הרמב"ן מסביר דין זה בתור דין בבישול שמראה אכזריות שאנו מבשלים את הבשר בחלב אמו והרשב"ם אומר שבא להרחיקנו מאכזריות אבל מאופן אחר שע"י בישול הבשר בחלב אנו מחזירים לחלב את שורשו הרע שבא מהדם ולכן אל לנו לאוכלו (ואיסור הבישול בא להרחיקנו מזה או שיש גם רע בעצם העניין שאנו מחזירים את הטבע הרע לחלב). לעומתם הרש"ר הירש ו[[הרב קוק]] הסבירו איסור זה בתור דבר יותר סימבולי שבא ללמדנו על ההבדל בין אכילת הבשר הדיעבדית לאכילת החלב הלכתחילאית או ללמדנו שאל לנו לשעבד את תאוותינו ואת כוחות ההזנה שמתבטאים בחלב לכוחות | ||
לעומתם הרש"ר הירש | |||
[[קטגוריה: מוסר_ומחשבה_(דרשני)]] | [[קטגוריה: מוסר_ומחשבה_(דרשני)]] | ||
{{הערות שוליים}} | |||
גרסה אחרונה מ־19:07, 11 בפברואר 2021
|
|
אחד מהאיסורים הנוכחים ביותר במטבח היהודי הוא האיסור לבשל בשר בחלב. במאמר זה אנסה לפרוש השיטות השונות בהסבר טעמו של האיסור.
השוני בין איסור בישול ואיסור אכילת טריפות
בפרשת משפטים מופיע דין של איסור בישול בשר בחלב ודין זה מופיע אח"כ בשנית בפרשת ראה. דין זה בשונה משאר דיני טריפות ונבילות ושאר דיני בהמות כשרות וטמאות אינו רק נאסר מתי שהאדם אוכל את הבשר אלא האיסור הוא גם לבשל ואף ליהנות ממנו.
האיסור גם בבישול ובהנאה
הרש"ר הירש מסביר לימוד זה שאוסרים בשר בחלב אף בהנאה אע"פ שבפשט התורה אוסרת רק בבישול בגדי בחלב אמו שמזה שהתורה בפרשת ראה (דברים יד,כא) מביאה את איסור אכילת נבילה ואומרת שמותר למוכרה ומביאה בהמשך הפס' באופן ניגודי "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלעומת הנבילה שמותרת בהנאה מה שבושל בבשר וחלב אסור אף בהנאה (אוה"ח מסביר שהסיבה שהפס' במשפטים סומך "ראשית ביכורי אדמתך" ל"לא תבשל גדי בחלב אמו" ללמד שאסורים בהנאה כמו שהביכורים אסורים בהנאה). וכך מסביר את דרשת הגמ' שנכתב איסור זה שלוש פעמים אחד לאסור בבישול אחד לאסור באכילה ואחד לאסור בהנאה. ולכן בניגוד לאיסורי נבילות וטריפות שבהם התורה מתבטאת ב"אל תשקצו את נפשותיכם" או ב"ולא תטמאו את נפשכם" שמשמע שע"י האכילה הנפש של האדם תטמא כאן שהאיסור הוא אף בהנאה א"א לומר כן.
ההסברים השונים בטעם האיסור
הראשונים והאחרונים נתנו טעמים שונים לאיסור בישול בשר בחלב:
הרחקה מעבודה זרה
הרמב"ם בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין, אך במורה נבוכים (ח"ג,פמ"ח) אומר שדבר זה הוא אסור לפי שכך נהגו עובדי ע"ז לערב בשר בחלב ולכן הרחיקה אותנו התורה מערבוב זה.
הרחקה מעבודה זרה
הרמב"ם בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין. מאידך, במורה נבוכים (ח"ג,פמ"ח) הרמב"ם מוסיף שהאיסור נובע ממנהגם של עובדי עבודה זרה לערב בשר בחלב, והתורה ציוותה להרחיק אותנו מדרכיהם ומערבוב זה.
ערבוב כוחות רוחניים
ספר החינוך פרשת אם כסף צב מסביר ששורש האיסור נובע מהאיסור לערבב כוחות רוחניים שונים. לדבריו, בדומה לאיסור כלאיים התורה אוסרת על האדם לערבב שני כוחות שונים משום שדבר זה מרמז שיש בנו רצון להחליף דבר במעשי האל. הזוהר[1] הסביר את הכוחות הרוחניים העומדים מאחורי פירושו של החינוך, וביאר כי הבשר מסמל את כוח הדין הרוחני, בעוד החלב מסמל את כוח הרחמים. ערבוב שתי הכוחות מערבב את מידת החסד יחד עם מידת הדין ומערב מוות בחיים וטוב ברע ולכן חל איסור בישול בשר בחלב.
מניעת האכזריות
הרשב"ם וכן הרמב"ן [2] הסבירו שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד, ולאמן יש חלב מרובה. המנהג הקדום היה לבשל את הגדי בחלב אמו באופן מיידי לאחר לידתו. לשיטתו, אכילה שכזו היא "דרך גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו, ולכן אסרה זאת התורה.
רבינו בחיי (כג,יט) גם מסביר שטעם האיסור הוא משום אכזריות, אך מסיבה אחרת. לפירושו, חלב הבהמה נוצר מן הדם ובתהליך הייצור הוא מקבל חלק ממזגו הרע של הדם שעלול להוליד באדם אכזריות. בשתיית חלב רגילה אין חשש משום שהחלב כבר השתנה, אך כאשר האדם מערבו יחד עם הבשר, הרי הוא חוזר לטבעו הראשוני "שמוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל" וממילא גם אסור לאוכלו.
החילוק שבין שתי סוגי האכילות
הרב אברהם יצחק הכהן קוק מפרש בחזון הצמחונות והשלום [3] כי סיבת האיסור נעוצה בהבדל שבין שתי סוגי האכילות, אכילת החלב ואכילת הבשר. לשיטתו, אכילת הבשר לא הותרה מתחילתה, ורק לבני נוח ניתן לאכול בשר החיות משום שלא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית המתאימה. אכילת הבשר היא אכילה תאוותנית, כדברי הפסוק "כי תאווה נפשך לאכול בשר", ויש בה פגם מוסרי משום שהיא כרוכה בנטילת נשמת הבהמה. מאידך, בניגוד לבשר, אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית משום שאיננה פוגעת בנפש החיה, ואכילתה הותרה אף לפני שהושחתה הארץ בדור המבול. על מנת להדגיש את החילוק בין שני סוגי האכילה, אכילת החלב המותרת לכתחילה ואכילת הבשר שהותרה רק בדיעבד, אסרה התורה לערבב ביניהם בכל צורה שהיא[4].
ריסון התאוות
הרש"ר הירש (שמות כג,יט) מסביר שהאיסור בא לסמל רעיון רוחני. איסור בשר וחלב כמו איסור כלאיים הוא האיסור לשנות את חוקי הבריאה שאף שמותר לאדם לפעול בעולם ולחרוש או ללבוש בגד וכן כשמבשל ואוכל עדיין חובה עליו לשמור שכל מין ומין מהעולם יישאר על מקומו ויישאר כבשעת הבריאה "למינו". לפי הסבר זה גם מסביר למה איסור זה בא שלושה פעמים בסופם של חוקי בין אדם לחבירו לבטא שקיום חוקי התורה אין עיקרו להיות נאכף ע"י שוטרים אלא שכל אחד יאכפו על עצמו כמו ששומר בין בשר לחלב ושומר על חוקי ה'. וממילא לא הפחד מהעונש יביא לקיום המצוות אלא הנאמנות לציווי ה' ולחוקיו. ומלבד זאת שמבטא את השמירה על חוקי הבריאה ועל קיום מצוות ה' מרצוננו יש גם סמליות באיסור זה שהבשר מבטא את רעיון החיות והתנועה שהוא מה שמייחד את החי מהצומח התנועה שלו לעומת זאת החלב מבטא את כח ההזנה והרבייה של החי. ולכן כאשר מערבים את כח ההזנה שהוא כח התאווה עם החיות אנו בעצם משעבדים את החיות והתנועה בשביל ההזנה ודבר זה באה התורה לשלול שהאדם אינו כבהמה שכל חיותה ותנועתה היא למען ההזנה שלה אלא לאדם יש גם נפש אלוקית עם רצון חופשי ויכול להתעלות מעל למגבלות ההזנה ולחיות למען דברים נעלים יותר.
רמז לשיטות בסוגיות הגמרא
ניתן למצוא הד לטעמי מצוות אלו בסוגית הגמרא. בגמרא (חולין קיד ע"א) מובא שאין לבשל גדי בחלב פרה כשם שאין לבשל גדי בחלב אמו. הגמרא לומדת זאת בקל וחומר מכך שאם גדי אסור בחלב אמו למרות שהם אינם אסורים בכלאיים, קל וחומר שיהיה אסור בחלב פרה עימה קיים איסור כלאיים. מדברי הגמרא ניתן להבין שככל שהחיה "קרובה" יותר לחיה ממנה נלקח החלב- כך הסבירות לאסור בה את אכילתה גבוה. מדברים אלו ניתן להבין כטעם החינוך המובא לעיל ומשווה בין איסור בשר בחלב לאיסור כלאיים, ומסביר ששורש שניהם הוא משום שאין לאדם לערבב בין מינים שונים.
מאידך, מהמשך הגמרא ניתן להבין את טעם המצווה באופן אחר. לאחר הקל וחומר, הגמרא מביאה הצעה לפירכא ללימוד הקל וחומר משום שניתן לומר שדווקא גדי בחלב אמו חמור יותר משום ששניהם אסורים באותו ואת בנו ולא ניתן ללמוד מכאן לגדי בחלב פרה שאינם אסורים בכך. פירכת הגמרא מסתמכת על כך שככל שישנה יותר אכזריות בחיבור שבין חלב החיה האחת ובשר האחרת, כך יש יותר סברא לאוסרם. סברא זו היא כטעמם של הרשב"ם והרמב"ן המובא לעיל שהשימוש בחלב האם לבישול בשר הולד עלול להשריש אכזריות בלב האדם, וכן שזו דרך גנאי ורעבתנות.
סיכום השיטות
לסיכום, ניתן לומר שאיסור בישול בשר בחלב אין עניינו כשאר מאכלות אסורות שבא רק מאכילה של המאכל אלא אף בבישולם ובא למונענו מערבוב כוחות רוחניים בין הדינים שבבשר לחסד שבחלב לחינוך ולרדב"ז או למונענו מעבודה זרה לרמב"ם. הרמב"ן מסביר דין זה בתור דין בבישול שמראה אכזריות שאנו מבשלים את הבשר בחלב אמו והרשב"ם אומר שבא להרחיקנו מאכזריות אבל מאופן אחר שע"י בישול הבשר בחלב אנו מחזירים לחלב את שורשו הרע שבא מהדם ולכן אל לנו לאוכלו (ואיסור הבישול בא להרחיקנו מזה או שיש גם רע בעצם העניין שאנו מחזירים את הטבע הרע לחלב). לעומתם הרש"ר הירש והרב קוק הסבירו איסור זה בתור דבר יותר סימבולי שבא ללמדנו על ההבדל בין אכילת הבשר הדיעבדית לאכילת החלב הלכתחילאית או ללמדנו שאל לנו לשעבד את תאוותינו ואת כוחות ההזנה שמתבטאים בחלב לכוחות