רבי יהושע בן חנניה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←מתולדותיו: תיקנתי שגיאה) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (10 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי יהושע בן חנניה''', [[תנא]] בדור השני, בן [[שבט לוי]], ראש ישיבה ב[[פקיעין]] שב[[הגליל|גליל]]. | '''רבי יהושע בן חנניה''', [[תנא]] בדור השני, בן [[שבט לוי]], ראש ישיבה ב[[פקיעין]] שב[[הגליל|גליל]]. | ||
== מתולדותיו == | |||
עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" <ref>תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות ח ע"ב</ref>, ועל כך שבחו רבו - [[רבן יוחנן בן זכאי]] "אשרי יולדתו"<ref>מסכת אבות ב' ח'</ref>. | |||
עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" <ref>תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות ח ע"ב</ref>, ועל כך שבחו רבו - [[רבן יוחנן בן זכאי]] "אשרי יולדתו"<ref>מסכת אבות ב' | |||
אחרי שגדל התמחה ב[[נגינה]] ועבד ב[[בית המקדש השני]] כ[[שבט לוי|לוי משורר]]. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם [[פילוסופיה|פילוסופים]] בדורו. | אחרי שגדל התמחה ב[[נגינה]] ועבד ב[[בית המקדש השני]] כ[[שבט לוי|לוי משורר]]. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם [[פילוסופיה|פילוסופים]] בדורו. | ||
| שורה 10: | שורה 9: | ||
תלמידו הגדול היה [[רבי עקיבא]]. | תלמידו הגדול היה [[רבי עקיבא]]. | ||
== רבי יהושע == | |||
כל רבי יהושע שמוזכר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] בלי הזכרת שם אביו הוא רבי יהושע בן חנניה. | |||
==משנתו החינוכית== | ==משנתו החינוכית== | ||
| שורה 27: | שורה 29: | ||
===המחלוקת בנושא עיבור החודש=== | ===המחלוקת בנושא עיבור החודש=== | ||
במשנה ב[[מסכת ראש השנה]]<ref>ראש השנה, פרק ב' משניות ח'-ט'</ref> מסופר כי חלק על רבן גמליאל בעיבור | במשנה ב[[מסכת ראש השנה]]<ref>ראש השנה, פרק ב' משניות ח'-ט'</ref> מסופר כי חלק על רבן גמליאל בעיבור חודש אלול, וסבר כמו [[רבי יוחנן בן נורי]] ו[[רבי דוסא בן הרכינס]], שטענו שהעדים שקיבל רבן גמליאל היו עדי שקר ולכן ההכרזה על [[ראש השנה]] מקורה היה בטעות. כאשר שמע על כך רבן גמליאל הנשיא, שלח לו "גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך, ביום שחל [[יום הכיפורים]] להיות בחשבונך." ולאחר ש[[רבי עקיבא]] ורבי דוסא בן הרכינס שכנעוהו שגם אם מדובר בטעות יש להשמע לרבן גמליאל מטעמים שונים, "נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ל[[יבנה]] אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו". כאשר ראה אותו רבן גמליאל, אמר לו: "בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דבריי". | ||
===המחלוקת בנושא בכורות=== | ===המחלוקת בנושא בכורות=== | ||
ב[[מסכת בכורות]]<ref> בבלי, בכורות ל"ו א'</ref> מסופר שלרבי צדוק היה בכור (בהמה) שנפל בו מום בשפתיים. ההלכה אומרת שבכור מתים נאכל לכהן רק אחרי שהוא מקריב את האימורים על המזבח; בכור בעל מום נאכל לכהן בלי הקרבה על המזבח, כבשר חולין. חז"ל גזרו על כהן שמביא בכור שנפל בו מום בעת שהבהמה הייתה ברשותו שאסור לאוכלו, כי ההכהנים נחשדו להפיל מום בבכורות בכוונה.<ref>כדי לאוכלם בלי הטירחה של ההקרבה במזבח</ref> [[רבי צדוק]] שאל את רבי יהושע, האם הגזירה הנ"ל תקיפה גם לגבי כהנים [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] או רק לכהנים [[עם הארץ|עמי הארץ]]? רבי יהושע ענה שהגזירה היא רק לכהנים עמי הארץ. כשרבן גמליאל בא לבית המדרש, רבי צדוק שאל גם אותו והוא ענה שאין הבדל בין כהן תלמיד חכמים לכהן עם הארץ. מכאן והלאה, הסיפור זהה לסיפור על תפילת ערבית - בהתחלה רבי יהושע הכחיש שהוא חלק על דעתו של רבן גמליאל, אחר כך הוא | ב[[מסכת בכורות]]<ref> בבלי, בכורות ל"ו א'</ref> מסופר שלרבי צדוק היה בכור (בהמה) שנפל בו מום בשפתיים. ההלכה אומרת שבכור מתים נאכל לכהן רק אחרי שהוא מקריב את האימורים על המזבח; בכור בעל מום נאכל לכהן בלי הקרבה על המזבח, כבשר חולין. חז"ל גזרו על כהן שמביא בכור שנפל בו מום בעת שהבהמה הייתה ברשותו שאסור לאוכלו, כי ההכהנים נחשדו להפיל מום בבכורות בכוונה.<ref>כדי לאוכלם בלי הטירחה של ההקרבה במזבח</ref> [[רבי צדוק]] שאל את רבי יהושע, האם הגזירה הנ"ל תקיפה גם לגבי כהנים [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] או רק לכהנים [[עם הארץ|עמי הארץ]]? רבי יהושע ענה שהגזירה היא רק לכהנים עמי הארץ. כשרבן גמליאל בא לבית המדרש, רבי צדוק שאל גם אותו והוא ענה שאין הבדל בין כהן תלמיד חכמים לכהן עם הארץ. מכאן והלאה, הסיפור זהה לסיפור על תפילת ערבית - בהתחלה רבי יהושע הכחיש שהוא חלק על דעתו של רבן גמליאל, אחר כך הוא הודה, רבן גמליאל העליב אותו (על ידי שהוא השאיר אותו עומד בעת ששאר התלמידים ישבו) עד שהעם התלונן והגנו על כבודו של רבי יהושע. | ||
===המחלוקת בנושא תפילת ערבית=== | ===המחלוקת בנושא תפילת ערבית=== | ||
ב[[מסכת ברכות]] | ב[[מסכת ברכות]] {{#makor-new:ברכות כז ב|בבלי-ברכות|כז|ב}} מובאת מחלוקת בין רבי יהושע לרבן גמליאל שהיתה בעלת משמעות מיוחדת: | ||
== | {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{#makor-new:ברכות כז ב|בבלי-ברכות|כז|ב}}|אנגלית=|תוכן=מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות? אמר לו: המתן עד שייכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר לו רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות? אמר לו: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת. עכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי? {{מקור|ועל כרחך אני צריך להודות שאמרתי לו רשות - רש"י|כן}}. היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן {{מקור|שהיה עומד ומשמיע לרבים את דרשתו של רבן גמליאל - רש"י|כן}}: עמוד {{מקור|שתוק - רש"י|כן}}, ועמד. אמרי עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד ציעריה; בבכורות במעשה דרבי צדוק ציעריה; הכא נמי ציעריה, תא ונעבריה {{מקור|בואו ונעבירו מהנשיאות - רש"י|כן}}. מאן נוקים ליה? נוקמיה לרבי יהושע? בעל מעשה הוא {{מקור|ודבר זה היה מצער את רבן גמליאל ביותר|כן}}. נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה {{מקור|רבן גמליאל|כן}}, דלית ליה זכות אבות. אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא}}. | ||
רבי יהושע | תלמיד שאל את רבי יהושע האם תפילת ערבית חובה או רשות וענה לו: רשות. (התפילות באות להחליף את [[קרבן התמיד]] ביום, ואלו הן [[תפילת שחרית|תפילות שחרית]] ו[[תפילת מנחה|מנחה]]. לעומת זאת, תפילת ערבית היא כנגד איכול איברי הקרבן על המזבח במשך הלילה.) אותו תלמיד הלך ושאל את הנשיא, רבן גמליאל: "תפילת ערבית - חובה או רשות?" רבן גמליאל השיב: חובה, והתלמיד ענה לו שרבי יהושע בן חנניה אמר שהתפילה היא רשות. בבית המדרש שאל רבן גמליאל את רבי יהושע "תפילת ערבית - חובה או רשות?", והפעם ענה רבי יהושע: חובה. בעקבות זאת הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד בשעת הדרשה. בעקבות זאת דרשו הנוכחים בבית המדרש מ[[רבי חוצפית המתורגמן]] להפסיק בתרגום דבריו של רבן גמליאל, והחליטו להעביר את רבן גמליאל מתפקידו. במקומו מינו לתקופה קצרה את רבי [[רבי אלעזר בן עזריה]], שהיה בן 18 באותו הזמן [ויש אומרים 17]. עוד מסופר בגמרא שלאחר מכן, פייס רבן גמליאל את רבי יהושע, והושב לנשיאות, כשהוא משמש בתפקיד שלושה (ולפי מקורות אחדים, ארבעה) שבועות בכל חדש, ו[[רבי אלעזר בן עזריה]] שבוע אחד. | ||
==תורתו ושיטתו== | |||
רבי יהושע היה מבית הלל ("בושני מדבריכם בית שמאי" - חגיגה כב:). לכן הוא מיקל יותר, מתחשב במציאות, מעדיף את הכמות, את הבפועל , ומקרב גרים. | |||
* בו ביום מחקו סאה - לא טוב עשו בית שמאי שגזרו י"ח דבר, שהרבו לגזור יותר מדאי, ומקשים על האנשים {{מקור|שבת קנג:}}. | * בו ביום מחקו סאה - לא טוב עשו בית שמאי שגזרו י"ח דבר, שהרבו לגזור יותר מדאי, ומקשים על האנשים {{מקור|שבת קנג:}}. | ||
| שורה 62: | שורה 67: | ||
* העולם נברא מן הצדדין {{מקור|יומא נד:}}. | * העולם נברא מן הצדדין {{מקור|יומא נד:}}. | ||
* העננים באים מהרקיע {{מקור|צד העולם}} {{מקור|תענית ט:}}. | * העננים באים מהרקיע {{מקור|צד העולם}} {{מקור|תענית ט:}}. | ||
כללים {{מקור|בלשון "כלל אמר רבי יהושע"}} {{מקור|המידות לחקר ההלכה במבוא ג-יט}} | |||
* כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה בשחיטה נבילה {{מקור|חולין ב-ד}}. | |||
* כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה {{מקור|מעילה א-א}}. | |||
* כלל אמר רבי יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחילה {{מקור|מעילה ד-ג}}. | |||
* כלל אמר רבי יהושע כל שטומאתו ושיעורו שווין מצטרפין {{מקור|מעילה יז.}}. | |||
"שמעתי" | |||
יש מי שפירש שאת שמועות אלה שמע כשאימו הוליכה עריסתו לבית הכנסת כדי שידבקו אזניו בדברי תורה {{מקור|ירושלמי יבמות א-ו}}, ובאותו הזמן לא היה בר הכי לדרוש שיפרשו לו {{מקור|ניצוצי אור ערלה א-ז}}. | |||
* שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש {{מקור|יבמות עט:}}. | |||
* שמעתי שתמורת פסח קריבה, ותמורת פסח אינה קריבה, ואין לי לפרש {{מקור|פסחים צו:}}. | |||
* שמעתי באוכל מזבח אחד מחמישה תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחד ואחד {{מקור|כריתות טו:}}. | |||
* שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית {{מקור|עדויות ח-ו}}. | |||
* שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלין בשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי {{מקור|ערלה א-ז}}. | |||
* אני לא שמעתי אלא בתולה {{מקור|דייה שעתה ולא מטמאה מעת לעת למפרע}} {{מקור|נידה ז.}}. | |||
* מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב וכו' {{מקור|עדויות ח-ז}}. | |||
* שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ורבי יהושע וכו' אמרו לו לא שמענו {{מקור|כריתות טו. פעמיים}}. | |||
* העיד רבי יהושע {{מקור|עדויות פרקים ו עד ח במקומות רבים}}. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
* הרב יואל שוורץ, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47365&pgnum=1 '''רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו'''], סדרת גדולי ישראל, תש"ס | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{תנאים}} | {{תנאים}} | ||
| שורה 68: | שורה 92: | ||
[[קטגוריה:לויים]] | [[קטגוריה:לויים]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:תלמידי רבן יוחנן בן זכאי]] | |||
גרסה אחרונה מ־17:09, 2 באוגוסט 2021
|
|
רבי יהושע בן חנניה, תנא בדור השני, בן שבט לוי, ראש ישיבה בפקיעין שבגליל.
מתולדותיו[עריכה]
עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" [1], ועל כך שבחו רבו - רבן יוחנן בן זכאי "אשרי יולדתו"[2].
אחרי שגדל התמחה בנגינה ועבד בבית המקדש השני כלוי משורר. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם פילוסופים בדורו.
רבי יהושע היה פחמי, כלומר התפרנס ממכירת פחמים.
תלמידו הגדול היה רבי עקיבא.
רבי יהושע[עריכה]
כל רבי יהושע שמוזכר במשנה ובתלמוד בלי הזכרת שם אביו הוא רבי יהושע בן חנניה.
משנתו החינוכית[עריכה]
רבי יהושע העריך מאד את החברות כדבר המשפיע על דרכו של האדם. להשגת שלימות האדם מבחינת "דרך ישרה שיבור לו האדם" קבע את המדד לפי התחברות עם אדם טוב ואת הדרך שיתרחק ממנה האדם - התחברות עם אדם רע.
אמרה שמצוטטת משמו במסכת אבות היא:
דרכו של רבי יהושע הייתה מתונה, הן בחיים האישיים והן בהנהגה הציבורית. את המתינות הפוליטית קיבל כנראה מרבו ריב"ז, והיה בין אלו שעזרו לו לעזוב את ירושלים הנצורה, כדי להדבר עם הרומאים, ולהציל מה שניתן (גיטין נ"ו א'). לאחר חורבן בית המקדש השני מסופר כי רבי יהושע ניסה להחזיר את החיים לתלם, ניחם את היהודים, והדריך אנשים לא להתאבל יותר מדי על החורבן.
כאשר הקיסר אדריאנוס ביטל את כוונתו לבנות את בית המקדש והיהודים התכנסו בבקעת בית רימון בכוונה למרוד בו, ביקש להרגיעם והשתמש במשל האריה והחסידה ממשלי איזופוס, ואמר 'דיינו שנכנסו ללוע הארי ויצאנו בשלום'. (ב"ר פס"ד). אך הניסיון להרגיע את המרד לא צלח בידו. במדרשים מסופר על שיח והתפלמסויות שונות שהיו בין רבי יהושע לאדריאנוס.
מחלוקות מפורסמות[עריכה]
מפורסמת מאוד מחלוקתו של רבי יהושע עם רבי אליעזר בן הורקנוס בעניין תנורו של עכנאי. לרבי יהושע בן חנניה היו שלוש מחלוקות עם רבן גמליאל דיבנה, בנושאי קדושת בכור, עיבור החודש ותפילת ערבית.
המחלוקת בנושא עיבור החודש[עריכה]
במשנה במסכת ראש השנה[3] מסופר כי חלק על רבן גמליאל בעיבור חודש אלול, וסבר כמו רבי יוחנן בן נורי ורבי דוסא בן הרכינס, שטענו שהעדים שקיבל רבן גמליאל היו עדי שקר ולכן ההכרזה על ראש השנה מקורה היה בטעות. כאשר שמע על כך רבן גמליאל הנשיא, שלח לו "גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך." ולאחר שרבי עקיבא ורבי דוסא בן הרכינס שכנעוהו שגם אם מדובר בטעות יש להשמע לרבן גמליאל מטעמים שונים, "נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו". כאשר ראה אותו רבן גמליאל, אמר לו: "בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דבריי".
המחלוקת בנושא בכורות[עריכה]
במסכת בכורות[4] מסופר שלרבי צדוק היה בכור (בהמה) שנפל בו מום בשפתיים. ההלכה אומרת שבכור מתים נאכל לכהן רק אחרי שהוא מקריב את האימורים על המזבח; בכור בעל מום נאכל לכהן בלי הקרבה על המזבח, כבשר חולין. חז"ל גזרו על כהן שמביא בכור שנפל בו מום בעת שהבהמה הייתה ברשותו שאסור לאוכלו, כי ההכהנים נחשדו להפיל מום בבכורות בכוונה.[5] רבי צדוק שאל את רבי יהושע, האם הגזירה הנ"ל תקיפה גם לגבי כהנים תלמידי חכמים או רק לכהנים עמי הארץ? רבי יהושע ענה שהגזירה היא רק לכהנים עמי הארץ. כשרבן גמליאל בא לבית המדרש, רבי צדוק שאל גם אותו והוא ענה שאין הבדל בין כהן תלמיד חכמים לכהן עם הארץ. מכאן והלאה, הסיפור זהה לסיפור על תפילת ערבית - בהתחלה רבי יהושע הכחיש שהוא חלק על דעתו של רבן גמליאל, אחר כך הוא הודה, רבן גמליאל העליב אותו (על ידי שהוא השאיר אותו עומד בעת ששאר התלמידים ישבו) עד שהעם התלונן והגנו על כבודו של רבי יהושע.
המחלוקת בנושא תפילת ערבית[עריכה]
במסכת ברכות ברכות כז ב מובאת מחלוקת בין רבי יהושע לרבן גמליאל שהיתה בעלת משמעות מיוחדת:
|
מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות? אמר לו: המתן עד שייכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל: תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר לו רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות? אמר לו: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת. עכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי? (ועל כרחך אני צריך להודות שאמרתי לו רשות - רש"י). היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן (שהיה עומד ומשמיע לרבים את דרשתו של רבן גמליאל - רש"י): עמוד (שתוק - רש"י), ועמד. אמרי עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד ציעריה; בבכורות במעשה דרבי צדוק ציעריה; הכא נמי ציעריה, תא ונעבריה (בואו ונעבירו מהנשיאות - רש"י). מאן נוקים ליה? נוקמיה לרבי יהושע? בעל מעשה הוא (ודבר זה היה מצער את רבן גמליאל ביותר). נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה (רבן גמליאל), דלית ליה זכות אבות. אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא |
|
| – ברכות כז ב | ||
.
תלמיד שאל את רבי יהושע האם תפילת ערבית חובה או רשות וענה לו: רשות. (התפילות באות להחליף את קרבן התמיד ביום, ואלו הן תפילות שחרית ומנחה. לעומת זאת, תפילת ערבית היא כנגד איכול איברי הקרבן על המזבח במשך הלילה.) אותו תלמיד הלך ושאל את הנשיא, רבן גמליאל: "תפילת ערבית - חובה או רשות?" רבן גמליאל השיב: חובה, והתלמיד ענה לו שרבי יהושע בן חנניה אמר שהתפילה היא רשות. בבית המדרש שאל רבן גמליאל את רבי יהושע "תפילת ערבית - חובה או רשות?", והפעם ענה רבי יהושע: חובה. בעקבות זאת הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד בשעת הדרשה. בעקבות זאת דרשו הנוכחים בבית המדרש מרבי חוצפית המתורגמן להפסיק בתרגום דבריו של רבן גמליאל, והחליטו להעביר את רבן גמליאל מתפקידו. במקומו מינו לתקופה קצרה את רבי רבי אלעזר בן עזריה, שהיה בן 18 באותו הזמן [ויש אומרים 17]. עוד מסופר בגמרא שלאחר מכן, פייס רבן גמליאל את רבי יהושע, והושב לנשיאות, כשהוא משמש בתפקיד שלושה (ולפי מקורות אחדים, ארבעה) שבועות בכל חדש, ורבי אלעזר בן עזריה שבוע אחד.
תורתו ושיטתו[עריכה]
רבי יהושע היה מבית הלל ("בושני מדבריכם בית שמאי" - חגיגה כב:). לכן הוא מיקל יותר, מתחשב במציאות, מעדיף את הכמות, את הבפועל , ומקרב גרים.
- בו ביום מחקו סאה - לא טוב עשו בית שמאי שגזרו י"ח דבר, שהרבו לגזור יותר מדאי, ומקשים על האנשים שבת קנג:.
- "אחרי רבים להטות" - פוסקים ע"פ רוב הכמות, כבית הלל בבא מציעא נט:.
- אין משגיחין בבת קול - פוסקים ע"פ העולם הזה בבא מציעא נט:.
- הערמה מותרת, כי כלפי חוץ לא עבר איסור שבת קיז:.
- בלילה החמה למטה, שזו המציאות הפשוטה כפי שאנו רואים שהיא יורדת בשקיעה בבא בתרא כה:.
- העננים באים מהרקיע, שזו המציאות הפשוטה שהם נמצאים בשמיים תענית ט:.
- מה ראתה אסתר שקראה להמן אל המשתה - "אם רעב שונאך האכילהו לחם" - להיטיב אפילו לשונאים מגילה טו:.
- יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה - משתמש בלשון עדינה נזיר ז-ד.
- לא אומרים הואיל, אלא מסתכלים על המציאות העכשווית - הבפועל פסחים מו:.
- העולם נברא בניסן. דהיינו שדנים לפי הבפועל, שבפועל נברא בניסן ראש השנה יא. ותוס' שם כז. ד"ה כמאן.
- להתאבל יותר מדאי על החורבן אי אפשר - מתחשב באנשים בבא בתרא ס:.
מקרב גרים, כהלל א. ארזי בספר שנה בשנה תשמ"ו
- גייר אישה, אפילו שהיא היתה חוטאת קהלת רבה א-כה.
- פייס בדברים את עקילס הגר בראשית רבה ע-ה.
מחלק אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות
- זכרים עצמם יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים וכו' אמר רבי עקיבא רבי יהושע חילק שקלים יב.
- אמר רבי: רבי יהושע חילק לגבי קטנה שנישאה יבמות קח..
- אני לא שמעתי אלא בתולה נידה ז. במשנה.
הדברים נוצרים מהצד משך חכמה בראשית א-ה
כללים בלשון "כלל אמר רבי יהושע" המידות לחקר ההלכה במבוא ג-יט
- כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה בשחיטה נבילה חולין ב-ד.
- כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה מעילה א-א.
- כלל אמר רבי יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחילה מעילה ד-ג.
- כלל אמר רבי יהושע כל שטומאתו ושיעורו שווין מצטרפין מעילה יז..
"שמעתי" יש מי שפירש שאת שמועות אלה שמע כשאימו הוליכה עריסתו לבית הכנסת כדי שידבקו אזניו בדברי תורה ירושלמי יבמות א-ו, ובאותו הזמן לא היה בר הכי לדרוש שיפרשו לו ניצוצי אור ערלה א-ז.
- שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש יבמות עט:.
- שמעתי שתמורת פסח קריבה, ותמורת פסח אינה קריבה, ואין לי לפרש פסחים צו:.
- שמעתי באוכל מזבח אחד מחמישה תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחד ואחד כריתות טו:.
- שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית עדויות ח-ו.
- שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלין בשרף העיקרין מותר, בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי ערלה א-ז.
- אני לא שמעתי אלא בתולה דייה שעתה ולא מטמאה מעת לעת למפרע נידה ז..
- מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב וכו' עדויות ח-ז.
- שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ורבי יהושע וכו' אמרו לו לא שמענו כריתות טו. פעמיים.
- העיד רבי יהושע עדויות פרקים ו עד ח במקומות רבים.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב יואל שוורץ, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, סדרת גדולי ישראל, תש"ס