ספר הושע: הבדלים בין גרסאות בדף

הספר מכיל את נבואותיו של הושע בן בארי שהתנבא בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל, ועוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו, מלכי יהודה. עיקר הספר הוא נבואות תוכחה ופורענות על עם ישראל.

מבנה הספר

ספר הושע מחולק לשני חלקים עיקריים:

• פרקים א'-ג': החלק הסיפורי של הספר, נישואיו של הושע לאשת הזנונים וילדיהם.
• פרקים ד'-י"ד: נבואות הספר הכוללות תוכחות חברתיות לעם, קריאה לתשובה, חטאי ישראל (אפרים) ועוד. נבואותיו של הושע מהוות מעין נמשל ליחסים בינו לבין אשת הזנונים ולמעשה מתארות את הקשר בין עם ישראל לקב"ה כקשר דומה של אישה הבוגדת בבעלה הדואג לה.

הושע ואשת הזנונים

בתחילת הספר מובא ציוויו של הקב"ה להושע לקחת לו אשת זנונים כהכנה למה שעתיד להתרחש "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'". הושע לוקח לו לאישה את "גומר בת דבליים" שהייתה ככל הנראה אשת זנות ידועה ‏^[1].

מטרת הציווי

לשיטת חז"ל בגמרא מטרת נישואי הושע לגומר בת דבליים הייתה ללמדו על הקשר החזק הקיים בין איש ואשתו ומכך ללמדו גם על הקשר שבין הקב"ה ועם ישראל. דבר זה מתכתב עם העובדה שסיפור האישה המנאפת התרחש לפני נבואותיו של הושע לאחריהם‏^[2], וככל הנראה נבואותיו הושפעו מהתהליך שעבר בנישואין אלו. לפי חז"ל חלק מתהליך זה מובא גם בפסוקי הנחמה בתחילת פרק ב' שקוטעים את רצף התוכחות ולדבריהם מבטאים את התהליך שעבר הושע בעקבות הקשר שלו עם גומר

	אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: "בניך חטאו" והיה לו לומר: "בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן!" לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו: רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת. אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה? אומר לו "לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים" ואחר כך אומר לו "שלחה מעל פניך" אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל... לאחר שנולדו שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה?! אף אתה בדול עצמך ממנה! אמר לו: ריבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב... ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים
– פסחים פז א

.

הולדת הילדים

גומר יולדת להושע בן, והקב"ה מצווה עליו לקרוא לו יזרעאל "כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל". ביזרעאל התרחש חטא כרם נבות שבגללו נהרג נבות בידי איזבל ואחאב, ושם גם התנבא אליהו לאחאב כי יהוא עתיד להשמיד את ביתו. אמנם, גם יהוא שהחליף את אחאב לא הלך בדרכו של הקב"ה ועל כן הושע מתנבא כי גם עליו עתידה להגיע הפורענות.

לאחר הולדת יזרעאל גומר יולדת בת. אמנם, בניגוד להולדת יזרעאל שם נאמר "ותהר ותלד לו בן", בהולדת הבת נאמר רק "ותהר ותלד בת". יש מהפרשנים שהציעו כי אכן הושע לא ידע האם הבת (וגם הבן שיוולד לאחריה) אכן היו ילדיו או שלא היו ילדיו אלא "ילדי זנונים". הקב"ה מצווה על הושע לקרוא לבת "לא רוחמה" "כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם".

לאחר הולדת לא רוחמה, מובא כי ישנו הפסק בהולדת הילדים ולאחריו נולד בן נוסף "וַתִּגְמֹל אֶת-לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. וַיֹּאמֶר, קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי". ניתן להבחין נסיגה ביחסו של הקב"ה לעם וכן להושע ביחס כלפי שמות הילדים וכן ביחס של הקב"ה להושע. בעוד השם יזרעאל עשוי לחפון בתוכו משמעות חיובית (כפי שמובא בהמשך שהקב"ה זורע את העם בארץ) השם "לא רוחמה" מבטא את כעסו של הקב"ה כלפי העם, אך השם השלישי- "לא עמי" כבר אינו מבטא כעס, שעדיין מרמז על קשר בין הקב"ה לעמו, אלא ממש ניתוק מהעם ואמירה כי הם כבר לא עמו ‏^[3].

והיה עם ישראל כחול הים

באמצע תיאור היחסים בין הושע וגומר מובאת באופן מפתיע נבואת גאולה על "יום יזרעאל" בו יעלו בני יהודה חזרה לארץ וממנו עולה יחס שונה לחלוטין בין הקב"ה לישראל וכפי שכבר הקשה על כך רבי "פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב" ‏^[4]. כמובא לעיל, הגמרא (פסחים פז,א) מציגה את ההבדל בין הנבואות כחלק מהתהליך שעובר הושע שלאחריו הוא מצליח לסנגר על עם ישראל. בחלק זה הושע מתאר את המצב העתידי שאליו יוכל להגיע עם ישראל במידה ויעזוב את העבודה הזרה ואת ההישענות על אומות העולם ויחזרו לעבוד את ה'

בגידת הרעייה

לאחר נבואת הנחמה, חוזר הושע לדברי התוכחה על בגידת האישה "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ" ועל סילוקה. לא ברור האם פסוקים אלו הינם חלק מהמשל, כלומר שאכן גומר בגדה בהושע או שמדובר רק בנמשל ובבגידת ישראל בקב"ה, אם כי ניתן להניח שמדובר גם בבגידתה הצפויה של גומר אשת הזנונים וגם בתוכחה על מעשי עם ישראל. הושע מתאר כי לאחר סילוק האישה, עם ישראל, היא תאמר "אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי" ובכך מבטאת את כפיות הטובה בה למרות שהקב"ה נותן לה את צרכיה היא בטוחה שהיא מקבלת אותם ממאהביה. בגלל זאת, הקב"ה ייקח ממנה את הדגן והתירוש שנתן לה והיא בתגובה תחשוב לחזור אל אישי הראשון "כי טוב לי אז מעתה". אמנם, נראה כי על אף חזרתה של האישה היא עדיין לא יודעת כי הקב"ה הוא שנתן לה את השפע, אלא היא רק חוזרת אל הקב"ה כי אז היה לה טוב יותר, ולא ממניעים אידיאולוגיים.

האם המעשה אירע באמת?

הציווי שמקבל הושע בתחילת הספר להינשא לאשת זנונים נראה שציווי קשה הסותר את מצוות התורה וגרם לחלק מהפרשנים להסביר כי המקרה לא אירע במציאות.

האבן עזרא פירש כי לקיחת גומר בת דבליים הייתה רק חיזיון נבואי בחלום הלילה ולא קרתה במציאות בדומה לנבואות קשות אחרות כגון ציוויו של הקב"ה לישעיהו ללכת ערום יחף וכן הציווי ליחזקאל לשכב על צידו השמאלי מאות ימים. באותו האופן גם הרמב"ם במורה נבוכים חלק ב מו מסביר כי הכל היה משל במראה הנבואה, ולכן גם הכתוב לא היה לכתוב במפורש כי הדבר לא התרחש. הרמב"ם מסביר כי לא ייתכן שהקב"ה יצווה על הנביאים לעבור על מצוות כגון כאן בנישואי גומר בת דבליים או בחיוב הנביא יחזקאל להוריד את שערו בניגוד לאיסור הקפת הראש.

מנגד, הגמרא פסחים פז א מסבירה שהנישואין אכן קרו במציאות ושהם היו כעונש להושע על שהציע לקב"ה להחליף את עם ישראל באומה אחרת. "אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל".

האברבנאל הושע א פירש גם הוא כדעת חז"ל כי המקרה אירע במציאות, ואף הוסיף שקשה לראות את הסיפור כמשל בלבד. לדבריו, האמירה כי חלק מסיפורי התנ"ך הינם משלים עלולה להיות מסוכנת שכן "אם יש לנו פתח פתוח להכחיש פשוטי הספורים ולומר זה היה במראה הנבואה מפעל הדמיון וזה היה בפעל איש ככל הישר בעיניו... והוא הכחשת רוב ספורי הנביאים". לשיטתו, לא ייתכן שהפרשנים יחליטו כרצונם איזה סיפור קרה במציאות ואיזה כדרך משל, שהרי אם כן גם ניתן לפרש כי כל סיפורי הנביאים הינם משלים בלבד ולא התרחשו במציאות, ואין לדבר סוף. כמו כן, האברבנאל מוסיף כי האות והמופת בנבואה קיים דווקא כאשר הנביא עושה את המעשה בפועל ולא רק שמתאר שזה קרה בחלום או במראה הנבואה. לדבריו, במידה והנביא לא יעשה את הפעולות בפועל אלא רק יספר עליהם לשומעים הם עלולים לומר כי "החלומות שווא ידברו" ולא להאמין לדבריו. על טענותיו של הרמב"ם כי לא ייתכן שהקב"ה יחייב את הנביאים לעשות דברים שיזלזלו בנביא, מפרש האברבנאל כי מטרת הנביאים איננה לפאר ולכבד את עצמם אלא להיות שלוחי האל לתקן את העם ולהחזירו בתשובה, וממילא הקב"ה יצווה עליהם כל מה שיוכל לסייע להם במשימתם.

ריב לה' עם יושבי הארץ

הושע מבקר את העם על חטאים שבין אדם לחברו "שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַה' עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ. אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ"‏^[5]. הושע גם מבקר את העם על כך שהם מסרבים לקבל ביקורת, וכן על הכהנים שבמקום ללמד את העם תורה, שוכחים את ה' ורק מחכים שהעם יחטא על מנת שיוכלו לאכול קורבנות חטאת. בעקבות חטאים אלו, הושע מתנבא כי הארץ עתידה להיות שממה ועם ישראל יחד עם הכהנים עתיד לגלות ממנה.

הושע מבאר כי חטאי העם נובעים מ"רוח הזנונים" שיש בו שמפתה אותו ללכת אחרי החטא ולבגוד בקב"ה, ככל הנראה בהקבלה לאשת הזנונים שהקב"ה אמר לו לשאת בתחילת הספר‏^[6]. רוח זנונים זו מובילה את העם לעבודה זרה ולניחוש ואף לזנות כללית. הושע מזהיר את יהודה שלא ללמוד מחטאי ישראל ומהעבודה הזרה שלהם. ישראל, המכונים כאן אפרים ככל הנראה על שם שבטו של ירבעם בן נבט, מוגדרים כמחוברים לעבודה הזרה ושעל יהודה להתרחק מהם.

הערות שוליים