יעקב אבינו: הבדלים בין גרסאות בדף
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) מ (זוטות) |
|||
| (30 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Jacob | [[תמונה:Cenotaph of Jacob.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציון קברו של יעקב אבינו ב[[מערת המכפלה]]]] | ||
[[ | '''יעקב אבינו''' (2108-2255) ל[[הבריאה|בריאת העולם]] נמנה על [[האבות|שלושת האבות]], יחד עם [[אברהם אבינו]] ו[[יצחק אבינו]], ואף נקרא בפי חז"ל "בחיר האבות". הקב"ה מוסיף לו שם - "ישראל", ואנו נקראים על שמו - "עם ישראל". | ||
שתי נשיו [[רחל]] ו[[לאה]] הן מ[[ארבע האמהות]]. כל שנים עשר בניו (שנולדו מהן ומשפחותיהן [[בלהה]] ו[[זלפה]]) ממשיכים את הברית עם הקב"ה, ומהווים "שבטי ישראל". | |||
יעקב נחשב מידת ה"אמת", "תתן אמת ליעקב", ובספירות היא מידת "תפארת". | |||
חייו רצופים התמודדויות עם עשיו, לבן, שוב עשיו, מאבק עם מלאך, סיפור דינה בשכם, העלמות יוסף ("טרוף טורף יוסף", אך בפועל - מכירתו), חשדות בבניו שהם מרגלים (באמת העמדת פנים של יוסף) והירידה למצרים. | |||
יעקב נולד ליצחק ו[[רבקה]] לאחר עשרים שנות עקרות יחד עם תאום - [[עשיו]], כאשר עשיו הבכור ויעקב השני. כבר בזמן ההריון נודע לאימו בנבואה:" וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר{{מקור|בראשית, כה, כג}}. | |||
יעקב קנה מעשיו את הבכורה, ולאחר מכן קיבל במרמה את הברכה שיצחק ייעד לעשיו, לאחר מכן, יעקב קיבל את ברכת אברהם מיצחק, ולאחר מכן הקב"ה מתגלה אליו ב"חלום סולם יעקב" ואומר לו שרק הוא ממשיך את הברית שה' כרב עם אבותיו אברהם ויצחק - את בניית עם ישראל. | |||
יעקב ברח לחרן, ועבד אצל לבן אחי אימו 20 שנים - 7 שנים תמורת רחל בתו הקטנה, אך לבן רימה אותו ונתן לו את לאה בתו הבכורה, ואז גם את רחל תמורת 7 שנים נוספות. ב6 השנים האחרונות הוא עבד בשכר. | |||
לבסוף יעקב ברח מלבן חזרה לארץ כנען, ווהתכונן בחשש גדול למפגש עם עשיו ב"דורון, תפילה ומלחמה". בלילה יעקב נלחם עם מלאך. | |||
כבר | ==יעקב ועשיו== | ||
* | כבר בהריון רבקה אימם חשה במצוקה: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה" {{מקור|בראשית, כה, כב}}. | ||
* וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת | והיא זוכה לתשובה נבואית: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"{{מקור|בראשית, כה, כג}}. המצוקה הגופנית מתבארת כשמחה של תאומים, אך רבקה מזהה גם התרוצצות רוחנית בבטנה, ועליה נאמר לה שאין זו סתירה אלא מאבק בין שני כוחות אדירים. | ||
עם לידתם השוני בולט לעיני כל: | |||
* וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" | |||
* וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב {{מקור|בראשית, כה, כה-כו}} | |||
והשוני החיצוני מתבלט בהבדלי האישיות: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים"(כ"ז). | |||
==מכירת הבכורה== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[מכירת הבכורה]]}} | |||
המקרה הראשון בו מתוארת דמותו של יעקב לאחר לידתו מובא ב[[פרשת תולדות]] שם נאמר כי עשיו חוזר עייף מן השדה ומבקש מיעקב להביא לו מנזיד העדשים אותו הוא מבשל. יעקב מציע לעשיו למכור לו את בכורתו תמורת הנזיד ועשיו מסכים מפני שהוא סובר שממילא הוא "הולך למות" וכן משום שהוא מבזה את הבכורה. מכירת הבכורה ליעקב מוזכרת גם לאחר מכן בדברי עשיו כמעשה רמייה שיעקב עשה לו לאחר שהבין שיעקב גם קנה את בכורתו וגם לקח לאחר מכן את ברכת יצחק "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". | |||
==ברכות יצחק לבניו== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[גניבת הברכות]]}} | |||
== | יצחק אבינו מתכוון להעניק ברכה לבנו עשיו, אך רבקה אימנו יוזמת מהלך כי הברכה של יצחק אבינו תיפול בחיקו של יעקב אבינו. | ||
[[מדרש תנחומא]] מוסיף את הרקע להתרחשות: "'''ותכהין עיניו''' - למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך. | |||
יצחק אבינו מתכוון להעניק ברכה לבנו עשיו, אך רבקה אימנו יוזמת מהלך כי הברכה של יצחק אבינו תיפול בחיקו של יעקב אבינו. [[מדרש תנחומא]] מוסיף את הרקע להתרחשות: "'''ותכהין עיניו''' - למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך. | |||
'''ויקרא את עשו בנו הגדול''' - ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן. | '''ויקרא את עשו בנו הגדול''' - ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן. | ||
לפי שראה שהעולם הזה בידו, קרא לו בנו הגדול. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת. אבל לעתיד לבא, אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר: ([[ספר עובדיה]] א') ו"עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, אותה שעה והייתה לה' המלוכה". | לפי שראה שהעולם הזה בידו, קרא לו בנו הגדול. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת. אבל לעתיד לבא, אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר: ([[ספר עובדיה]] א') ו"עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, אותה שעה והייתה לה' המלוכה". | ||
ואכן יעקב אבינו זוכה בברכה: | |||
" | "וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וְיִשְׁתַּחֲוֻ) [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" {{מקור|כ"ז,כ"ח-כ"ט|כן}}. | ||
== יעקב לעומת ישראל== | == יעקב לעומת ישראל== | ||
| שורה 27: | שורה 39: | ||
[[הרב ד"ר ירמיה מלחי]] מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מקדיש לנושא:[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/mela.html לא יעקב יקרא שמך עוד כי אם ישראל] מאמר בדף השבועי ל[[פרשת השבוע]]. תחילה נסקור את תולדות חייו של יעקב אבינו בשלושת הפרשות הראשונות: | [[הרב ד"ר ירמיה מלחי]] מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מקדיש לנושא:[http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/mela.html לא יעקב יקרא שמך עוד כי אם ישראל] מאמר בדף השבועי ל[[פרשת השבוע]]. תחילה נסקור את תולדות חייו של יעקב אבינו בשלושת הפרשות הראשונות: | ||
* "... '''וְיַעֲקֹב אִישׁ | * "... '''וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם''' - יֹשֵׁב אֹהָלִים" <ref>כ"ה,כ"ז</ref> - זהו התיאור הראשוני בפרשת תולדות. ולפי חז"ל מידתו של יעקב אבינו היא מידת האמת כפי שכתוב :"כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו. אברהם תפס את ברית המלה, יצחק תפס את התפלה ויעקב תפס את האמת שנאמר '''תתן אמת ליעקב'''" {{מקור|ילקוט שמעוני פרשת שלח רמ"ז תשמג|כן}}, ב[[ספר מיכה]] מצאנו את הכתוב :" תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם." <ref>ז',כ'</ref> . | ||
* '''יעקב - | * '''יעקב - עניין התרמית והערמה''' - בא מייד לאחר מכן. הפרשנים שואלים כיצד ? [http://www.tora.us.fm/tnk/wikia/index_487.html כתב] [[הרב בנימין אפרתי]]: "כשגדלו, קנה יעקב את בכורתו של עשיו תמורת נזיד עדשים. עשיו ראה בזה ניצול חולשה ושקר: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" <ref>בראשית פרק כ"ז</ref> ופירש [[יונתן בן עוזיאל]]: " ויאמר באמת קרא שמו יעקב וישקר לי בזאת שתי פעמים את בכורתי לקח והנה עתה קיבל ברכתי " (תרגום לפירוש יב"ע שם) בהמשך, יעקב משקר לאביו העיוור (בהוראת אימו), וטוען כי הוא עשיו, ובכך מקבל את ברכת יצחק, ברמאות. הדברים כה נחרצים, עד כי אנו מוצאים שכשהנביא רוצה לבטא את השקר והעורמה המשחיתה את ישראל, הוא משווה אותם ליעקב, ברמיזה: "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ '''כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב''' וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" <ref>ירמיהו, ט'</ref>. | ||
* ''' | * '''וְלָמָּה רִמִּיתָנִי''' זועק יעקב אחרי "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ" {{מקור|כ"ט,כ"ה|כן}}. [[מדרש תנחומא]] מספר על [[לאה אימנו]] כיצד הוכיחה אותו: "מכל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רימית אביך?! כשאמר לך: 'האתה זה בני עשו?' אמרת לו 'אנכי עשו בכורך' ואתה אומר 'למה רימיתני?!' ואביך לא אמר עליך: 'בא אחיך במרמה'?! <ref>מדרש תנחומא ישן, ויצא, י"א</ref> | ||
* ''' | * ''' וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב''' -, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא.{{מקור|ל"א,כ'|כן}}. רק כך הוא מצליח להמלט מלבן כאשר מצבו הכלכלי בשיא, כפי שנאמר: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים <ref>ל',מ"ג</ref>. | ||
נמשיך בקצרה: ב[[פרשת וישלח]] תקיים מפגש | נמשיך בקצרה: ב[[פרשת וישלח]] תקיים מפגש עשָׂו אחיו כאשר - כל השיטות כשרות - דורון, תפילה למלחמה. בין לבין , מתואר המאבק של יעקב עם ה"איש" המסתורי שלפי פירוש חז"ל הוא "שרו של עשו". יעקב נאבק עִמו "עַד עֲלוֹת הַשָּחַר" (ל"ב,כ"ה). ואז הוא גם זוכה בשם החדש '''ישראל''':"וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. <ref>ל"ב,כ"ט</ref>. | ||
לשינוי שמו מביאים הפרשנים את הטעמים הבאים: | לשינוי שמו מביאים הפרשנים את הטעמים הבאים: | ||
| שורה 38: | שורה 50: | ||
* [[רמב"ן]] ו[[ספורנו]] מפרשים שיעקב לא ייקרא עוד "יעקב" מלשון עקב ושפלות, אלא "ישראל" - לשון שררה וגדולה לעתיד לבוא. | * [[רמב"ן]] ו[[ספורנו]] מפרשים שיעקב לא ייקרא עוד "יעקב" מלשון עקב ושפלות, אלא "ישראל" - לשון שררה וגדולה לעתיד לבוא. | ||
הרב ד"ר ירמיה מלחי מציג הסבר נוסף: "אילו כל המאורעות המסופרים כאן קרו לאדם מן השורה, הרי יכולים אנו לתאר לעצמנו באיזו קלות יכלו מעשים כאלו להפוך את לבו של האדם עד שלא יהיה צדיק תמים. וכבר ראינו שמעשים כאלה עשו לבן וגם | הרב ד"ר ירמיה מלחי מציג הסבר נוסף: "אילו כל המאורעות המסופרים כאן קרו לאדם מן השורה, הרי יכולים אנו לתאר לעצמנו באיזו קלות יכלו מעשים כאלו להפוך את לבו של האדם עד שלא יהיה צדיק תמים. וכבר ראינו שמעשים כאלה עשו לבן וגם עשָׂו, ובכל זאת לבן נשאר לבן הארמי, ועשָׂו נשאר עשָׂו הרשע, ואילו יעקב אחרי הכול נשאר יעקב אבינו, "הבחיר שבאבות". על עניין גדול זה עמד המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה': <ref>רבי יהודה ליוואי בר' בצלאל (מהר"ל מפראג), גבורות ה' פרק נד (ירושלים תשנ"א), עמ' רלז.</ref> | ||
והמסקנה: בעולמנו , ששולטים בו עשָׂו ולבן, אנו הולכים בדרכי יעקב אבינו שלימדנו להיות הולכי תמים ופועלי צדק ודוברי אמת בלבבנו, אבל פעמים שעל כורחנו עלינו לעשות כמעשה עשָׂו ולבן. הוא מביא את דברי מחבר הפירוש "ליקוטי אנשי שם" לספר בראשית: | |||
בעניין הוא המשורר הק' (=הקדוש) אמר 'עִם-נָבָר תִּתָּבָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל' (תה' יח: כז) ירצה, כי באותה מידה שרצה ה' לזכות את ישראל וכו' כן באותה מידה מצווה עלינו להתנהג בכל מיני ערמה ומרמה נגד רשעים, נחשים ערומים, תיתו טרף, אשר במחשך יערימו ויתכלו עלינו. וכמו שמצווה התורה עלינו 'לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ' (ויק' י"ט,ט"ז) היינו שהחיוב לעשות כמה תחבולות להציל את חברנו הטובע בנהר וכדומה, כן מצוות התורה 'הבא להרגך השכם להורגו' ולולא זה יהיה צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו וכו'. | |||
יחד עם זאת, מסיים הרב : "גם כשאנו נאלצים לעשות כמעשיהם, לא תמוש מנגד עיננו דמותו של יעקב אבינו, איש האמת, שגם כשנאלץ לעשות כמעשיהם לא הפך לבו להיות כמותם, ובפנימיותו נשאר הפכם של לבן ועשָׂו, כדברי המהר"ל מפראג שהובאו לעיל. כך באין ברֵרה צריך לנהוג בעולמנו זה, עד שיפציע שחר גאולתנו, כדברי המלאך ליעקב "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּחַר". ועל תקופה זו, כשיהיה ה' אחד ושמו אחד, נתברך יעקב מפי המלאך, והסכים הקב"ה עִמו כי "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל". באותם ימים לא יצטרך עוד יעקב לנהוג בעקבה ובמרמה אלא בשם "יִשְׂרָאֵל" יכונה, וכל הנהגתו תהיה של "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". ולימים אלו, שבהם תפציע שמשו של יעקב ותתגלה צדקתו, מייחלים אנו שיבואו ויגיעו בקרוב." | |||
==חלום יעקב== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[חלום יעקב]]}} | |||
לאחר שיעקב מרמה את יצחק אביו ומקבל את ברכתו במקום עשיו אחיו, עשיו מתכנן להורגו. על מנת להגן עליו ולהרחיק אותו מעשיו, רבקה דוחקת ביצחק שישלח את יעקב למצוא אישה מפדן ארם. יצחק משלח את יעקב למצוא לעצמו אישה ממשפחתה של אימו ומברך אותו, ויעקב יוצא לדרכו הן כבריחה מפני עשיו אחיו והן על מנת למצוא אישה בבית בתואל בפדן ארם. יעקב יוצא לדרכו לחרן, ולאחר שהשמש שוקעת הוא לוקח אחת מאבני המקום ומניחה מתחת לראשו ונרדם, ובחלומו מתגלה אליו הקב"ה ומראה לו סולם הניצב ארצה וראשו מגיעה השמיימה ועליו מלאכים עולים ויורדים. הקב"ה מבטיח ליעקב כי הוא וזרעו עתידים לנחול את הארץ וכן שהוא ישמור עליו בדרכו לבית חרן וידאג להשיבו ארצה לאחר מכן. יעקב מתעורר משנתו ומגלה בעקבות ההתגלות כי המקום בו הוא ישן הוא מקום קדוש "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". יעקב מקים מצבה וקורא למקום בית אל. כהמשך להבטחות ה' לשומרו, יעקב נודר נדר כי כאשר הוא ישוב למקומו הוא יעבוד את ה' במקום ההתגלות. | |||
==מאבק יעקב והמלאך== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[מאבק יעקב והמלאך]]}} | |||
כחלק מההכנה למפגש עם עשיו, יעקב מחלק את משפחתו לשתי מחנות וחנה לפני מעבר יבוק כאשר הוא שולח שליחים עם מנחה לעשיו אחיו שילכו לפניו. אמנם, באמצע הלילה יעקב קם ומעביר אותם יחד עם כל רכושם לצד השני של נחל יבוק דרך מעבר יבוק. לאחר שיעקב מעביר את כל משפחתו, מובא לפתע כי הוא נותר לבדו ואז הוא הותקף על ידי איש וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". על אף שבפסוק נאמר כי יעקב נאבק עם "איש", המפרשים הסבירו כי מדובר במלאך שרק נדמה ליעקב כאיש בדומה למלאכים שנתגלו לאברהם בפרשת וירא שגם הם נכתבו כ"אנשים". בפסוקים מתואר כי כאשר המלאך ראה כי הוא לא מצליח להכניע את יעקב, הוא נגע בכף ירכו וכתוצאה מנגיעה זו נקעה ירך יעקב במהלך המאבק. המלאך פונה ליעקב ומבקש ממנו לשחררו, כאשר יעקב בתמורה מבקש שהמלאך יברך אותו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". המלאך בתגובה שואל לשמו של יעקב ומשנה את שמו לישראל "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם". | |||
ה[[רד"ק]]{{הערה|ובדומה לכך גם בפירוש הרשב"ם}} מפרש ששליחת המלאך מהווה סימן ליעקב משמיים לחזק ליבו שלא יפחד מעשיו. לפירושו, הקב"ה רצה לסמן ליעקב כי הוא "פושע במחשבתו" בכך שכל כך חשש מעשיו לאחר שהקב"ה הבטיח לו שיגן עליו והוא לא היה צריך להתכונן כל כך לקראת עשיו במתנות וחנופה. בכך שיעקב הצליח להיאבק במלאך ולהתישו עד עלות השחר היה בכך רמז בשבילו שלאחר המאבק עם עשיו תהיה לו אורה והצלחה. אמנם, גם לאחר שלא הצליח המלאך לנצחו, הוא הצליח לפגוע בו בכף ירכו ובכך סימן לו שעל אף שעשיו לא יצליח לפגוע בו, הוא יצליח לפגוע בצאצאיו- ב[[מעשה דינה]]. במדרש{{הערה|בראשית רבה עז, ג}} לומדים מדברי יעקב לעשיו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים" כי המלאך עימו נאבק יעקב היה שרו של עשיו וכי ניצחון יעקב על המלאך היווה הקדמה למפגש בינו לבין עשיו בו עשיו לא פגע בו. | |||
בסיום המאבק עם המלאך, מובא כי כזכר למעשה הונהג איסור [[גיד הנשה]] בדומה למקום בו נפגע יעקב בהאבקו עם המלאך- בכף ירכו "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה". | |||
==בני יעקב== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[בני יעקב]]}} | |||
'''בני יעקב''' הם הבנים של [[יעקב אבינו]]. בני יעקב, אשר היו הבסיס לשבטי [[עם ישראל]] ולחלוקת [[נחלות שבטי ישראל]]. סמליהם מופיעים גם על אבני [[חשן משפט]]. | |||
המדרש <ref name=A>ילקוט שמעוני לפרשת שמות </ref>. מספר כי [[יוסף]] מת הראשון ו[[לוי]] "האריך ימים מכולם".וכתוב <ref name=B>סדר עולם רבה </ref>:"נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין" | |||
==בין יעקב לבין ישראל בברכות== | |||
הבאנו לעיל את דברי הרמב"ן וספורנו כי השם "יעקב" הוא מלשון עקב ושפלות ואילו השם "ישראל" -מסמל שררה וגדולה לעתיד לבוא. השימוש בשני השמות, כל פעם למטרה הייחודית שלו, בולטת ב[[ברכות יעקב]]. | |||
[[הרב בנימין לאו]] <ref>[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1053919 אנחה באמצע הברכה] - "הארץ"</ref> מציג את הקטבים בשמות. | |||
* "במהותו הוא יעקב - אוחז בעקב אחיו ונוהג בעורמת החלש, שכוחו בפיתוליו. בחלומו הוא סולם הניצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נלחם במלאך ויכול לו." | |||
* את השם הלאומי שלו, "ישראל", קיבל לאור החלום הזה, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". | |||
וכך לאורך כל ספר בראשית יש לנו זהות כפולה. לעתים הוא "יעקב": משתחווה, מתרפס ומבקש לשרוד. לעתים הוא "ישראל" - זקוף, תובע את זכותו ונאבק על מקומו. לעתים, ילדיו מזכירים לו את היותו ישראל (כמו בסיפור חטיפת דינה בשכם). | |||
המחשה טובה לכך יש בברכה לשמעון ולוי. מצד אחד הוא דוחה אותם באומרו :"בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי". אך מצד שני הוא מסיים את ברכתו במלים: "אחלקם ביעקב, '''אפיצם בישראל'''". הרב לאו מבחין בין "אחלקם" לבין "אפיצם" הוא פשוט. אם "לחלק" פירושו לקחת את השלם ולהפוך אותו לפיסות קטנות הרי "להפיץ" פירושו להכפיל. '''הפצה אינה מחלקת את השלם אלא מעצימה אותו'''. | |||
כאשר שהוא חושב על "ישראל", על הלאום ועל המאבקים שמחכים לבני בניו לאורך ההיסטוריה, הוא מבין שבלי הכוח המניע הזה אין כלל סיכוי, לכן "אפיצם בישראל". | |||
ומסיים הרב: "בכל דור צריך שיהיה משהו מאותו כוח של "מי לה' אלי" שמסמל את הקנאות של שבט לוי. זו הקנאות של פינחס, זו הקנאות של המכבים וזו קנאות של ישראלים שמבקשים לעמוד זקופים על משמר חייהם." | |||
==יעקב אבינו לא מת== | |||
ב[[מסכת תענית]] מצאנו כתוב משמו של רבי יוחנן "יעקב אבינו לא מת", ומיד נשאלה שם השאלה שעולה אצל כולנו: וכי סתם ספדו לו, חנטו וקברו אותו? ענה ר' יצחק לשואל שהוא לומד זאת מהפסוק בירמיה ל': "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שִבְיָם". הפסוק מקיש את יעקב לזרעו, והלימוד מכך - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". | |||
הרב יורם אליהו <ref>[http://www.kipa.co.il//jew/show.asp?id=30947&from=m במאמרו יעקב אבינו לא מת] באתר כיפה</ref> מביא את דברי ה[[מהר"ל]]: שכיון שיעקב הוא אחרון האבות לכן הוא תכלית האבות "וממנו יורשים ישראל תכליתם ואחריתם... ויעקב רוב ימיו היה בצרה שהיה נרדף עד שבסוף נח מצרתו וממנו היה דומה לזה תכלית ואחרית ישראל". היון ותכלית ישראל הוא נצחי לכן אמרו חז"ל ש"יעקב אבינו לא מת" ...וזה מורה על טוב ישראל שיהיו נצחיים". נמצא שחז"ל רצו לבטא בכך את נצחיותם של עם ישראל, שאף על פי שהם עוברים צרות וייסורים, תכליתם היא נצחית ובלא שינוי, כפי שנאמר ש"יעקב לא מת". | |||
[[הרב צבי יהודה קוק]] מוסיף "שיעקב אבינו הוא כלל ישראל. הוא אישיות מיוחדת, בריה מיוחדת, מציאות מיוחדת, שמזדהה הזדהות ממשית עם עניין הבנים, לכן מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" - יעקב מזדהה עם זרעו. עניין האבא הוא עניין הבנים. אצל יעקב אבינו מתגלה כבר האתחלתא של עם ישראל, האתחלתא של שבטי ישראל. אברהם אבינו היה הגרעין שלנו, הזרע שלנו. אצל יעקב אבינו, מתגלה כבר משפחה, בית יעקב, זאת דרגת האבהיות המיוחדת שלו: הוא אישיות יחודית, והוא כבר התחלת כלל ישראל" <ref>שיחות הרצי"ה על בראשית 259</ref> . | |||
<center><div style="font-size:11px; text-align:center; background-color:#DFDFFF; width:450px;">'''[[האבות|אבות האומה]]''' | <center><div style="font-size:11px; text-align:center; background-color:#DFDFFF; width:450px;">'''[[האבות|אבות האומה]]''' | ||
| שורה 74: | שורה 115: | ||
<center><div style="font-size:11px; text-align:center; background-color:#DFDFFF; width:450px;">'''[[יעקב אבינו|בני יעקב]]''' | |||
[[ראובן בן יעקב|ראובן]], [[שמעון בן יעקב|שמעון]], [[לוי בן יעקב|לוי]], [[יהודה בן יעקב|יהודה]] | |||
[[יששכר בן יעקב|יששכר]], [[זבולון בן יעקב|זבולון]], [[דן בן יעקב|דן]], [[נפתלי בן יעקב|נפתלי]] | |||
[[גד בן יעקב|גד]], [[אשר בן יעקב|אשר]], [[יוסף הצדיק|יוסף]], [[בנימין בן יעקב|בנימין]] | |||
</div> | |||
</center> | |||
== הערות שוליים == | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:אבות האומה]] | |||
[[קטגוריה:דורו של יעקב]] | [[קטגוריה:דורו של יעקב]] | ||
[[קטגוריה: האושפיזין]] | |||
[[קטגוריה:אישים בספר בראשית]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:30, 23 בינואר 2023
|
|
יעקב אבינו (2108-2255) לבריאת העולם נמנה על שלושת האבות, יחד עם אברהם אבינו ויצחק אבינו, ואף נקרא בפי חז"ל "בחיר האבות". הקב"ה מוסיף לו שם - "ישראל", ואנו נקראים על שמו - "עם ישראל". שתי נשיו רחל ולאה הן מארבע האמהות. כל שנים עשר בניו (שנולדו מהן ומשפחותיהן בלהה וזלפה) ממשיכים את הברית עם הקב"ה, ומהווים "שבטי ישראל". יעקב נחשב מידת ה"אמת", "תתן אמת ליעקב", ובספירות היא מידת "תפארת". חייו רצופים התמודדויות עם עשיו, לבן, שוב עשיו, מאבק עם מלאך, סיפור דינה בשכם, העלמות יוסף ("טרוף טורף יוסף", אך בפועל - מכירתו), חשדות בבניו שהם מרגלים (באמת העמדת פנים של יוסף) והירידה למצרים.
יעקב נולד ליצחק ורבקה לאחר עשרים שנות עקרות יחד עם תאום - עשיו, כאשר עשיו הבכור ויעקב השני. כבר בזמן ההריון נודע לאימו בנבואה:" וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִירבראשית, כה, כג. יעקב קנה מעשיו את הבכורה, ולאחר מכן קיבל במרמה את הברכה שיצחק ייעד לעשיו, לאחר מכן, יעקב קיבל את ברכת אברהם מיצחק, ולאחר מכן הקב"ה מתגלה אליו ב"חלום סולם יעקב" ואומר לו שרק הוא ממשיך את הברית שה' כרב עם אבותיו אברהם ויצחק - את בניית עם ישראל. יעקב ברח לחרן, ועבד אצל לבן אחי אימו 20 שנים - 7 שנים תמורת רחל בתו הקטנה, אך לבן רימה אותו ונתן לו את לאה בתו הבכורה, ואז גם את רחל תמורת 7 שנים נוספות. ב6 השנים האחרונות הוא עבד בשכר. לבסוף יעקב ברח מלבן חזרה לארץ כנען, ווהתכונן בחשש גדול למפגש עם עשיו ב"דורון, תפילה ומלחמה". בלילה יעקב נלחם עם מלאך.
יעקב ועשיו[עריכה]
כבר בהריון רבקה אימם חשה במצוקה: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה" בראשית, כה, כב. והיא זוכה לתשובה נבואית: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"בראשית, כה, כג. המצוקה הגופנית מתבארת כשמחה של תאומים, אך רבקה מזהה גם התרוצצות רוחנית בבטנה, ועליה נאמר לה שאין זו סתירה אלא מאבק בין שני כוחות אדירים. עם לידתם השוני בולט לעיני כל:
- וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו"
- וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב בראשית, כה, כה-כו
והשוני החיצוני מתבלט בהבדלי האישיות: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים"(כ"ז).
מכירת הבכורה[עריכה]
- ערך מורחב - מכירת הבכורה
המקרה הראשון בו מתוארת דמותו של יעקב לאחר לידתו מובא בפרשת תולדות שם נאמר כי עשיו חוזר עייף מן השדה ומבקש מיעקב להביא לו מנזיד העדשים אותו הוא מבשל. יעקב מציע לעשיו למכור לו את בכורתו תמורת הנזיד ועשיו מסכים מפני שהוא סובר שממילא הוא "הולך למות" וכן משום שהוא מבזה את הבכורה. מכירת הבכורה ליעקב מוזכרת גם לאחר מכן בדברי עשיו כמעשה רמייה שיעקב עשה לו לאחר שהבין שיעקב גם קנה את בכורתו וגם לקח לאחר מכן את ברכת יצחק "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי".
ברכות יצחק לבניו[עריכה]
- ערך מורחב - גניבת הברכות
יצחק אבינו מתכוון להעניק ברכה לבנו עשיו, אך רבקה אימנו יוזמת מהלך כי הברכה של יצחק אבינו תיפול בחיקו של יעקב אבינו. מדרש תנחומא מוסיף את הרקע להתרחשות: "ותכהין עיניו - למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך.
ויקרא את עשו בנו הגדול - ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן. לפי שראה שהעולם הזה בידו, קרא לו בנו הגדול. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת. אבל לעתיד לבא, אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר: (ספר עובדיה א') ו"עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, אותה שעה והייתה לה' המלוכה".
ואכן יעקב אבינו זוכה בברכה:
"וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וְיִשְׁתַּחֲוֻ) [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (כ"ז,כ"ח-כ"ט).
יעקב לעומת ישראל[עריכה]
קורותיו של יעקב אבינו מתוארים בספר בראשית על פני שבע פרשיות: מפרשת תולדות עד לפרשת ויחי [1]. הסיבה העיקרית לכך היא פרשת חייו המיוחדת במינה, חייו היו סוערים מאוד מרובי נפתולים וסיבוכים .
הרב ד"ר ירמיה מלחי מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מקדיש לנושא:לא יעקב יקרא שמך עוד כי אם ישראל מאמר בדף השבועי לפרשת השבוע. תחילה נסקור את תולדות חייו של יעקב אבינו בשלושת הפרשות הראשונות:
- "... וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם - יֹשֵׁב אֹהָלִים" [2] - זהו התיאור הראשוני בפרשת תולדות. ולפי חז"ל מידתו של יעקב אבינו היא מידת האמת כפי שכתוב :"כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו. אברהם תפס את ברית המלה, יצחק תפס את התפלה ויעקב תפס את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב" (ילקוט שמעוני פרשת שלח רמ"ז תשמג), בספר מיכה מצאנו את הכתוב :" תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם." [3] .
- יעקב - עניין התרמית והערמה - בא מייד לאחר מכן. הפרשנים שואלים כיצד ? כתב הרב בנימין אפרתי: "כשגדלו, קנה יעקב את בכורתו של עשיו תמורת נזיד עדשים. עשיו ראה בזה ניצול חולשה ושקר: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" [4] ופירש יונתן בן עוזיאל: " ויאמר באמת קרא שמו יעקב וישקר לי בזאת שתי פעמים את בכורתי לקח והנה עתה קיבל ברכתי " (תרגום לפירוש יב"ע שם) בהמשך, יעקב משקר לאביו העיוור (בהוראת אימו), וטוען כי הוא עשיו, ובכך מקבל את ברכת יצחק, ברמאות. הדברים כה נחרצים, עד כי אנו מוצאים שכשהנביא רוצה לבטא את השקר והעורמה המשחיתה את ישראל, הוא משווה אותם ליעקב, ברמיזה: "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" [5].
- וְלָמָּה רִמִּיתָנִי זועק יעקב אחרי "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ" (כ"ט,כ"ה). מדרש תנחומא מספר על לאה אימנו כיצד הוכיחה אותו: "מכל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רימית אביך?! כשאמר לך: 'האתה זה בני עשו?' אמרת לו 'אנכי עשו בכורך' ואתה אומר 'למה רימיתני?!' ואביך לא אמר עליך: 'בא אחיך במרמה'?! [6]
- וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב -, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא.(ל"א,כ'). רק כך הוא מצליח להמלט מלבן כאשר מצבו הכלכלי בשיא, כפי שנאמר: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים [7].
נמשיך בקצרה: בפרשת וישלח תקיים מפגש עשָׂו אחיו כאשר - כל השיטות כשרות - דורון, תפילה למלחמה. בין לבין , מתואר המאבק של יעקב עם ה"איש" המסתורי שלפי פירוש חז"ל הוא "שרו של עשו". יעקב נאבק עִמו "עַד עֲלוֹת הַשָּחַר" (ל"ב,כ"ה). ואז הוא גם זוכה בשם החדש ישראל:"וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. [8].
לשינוי שמו מביאים הפרשנים את הטעמים הבאים:
- רש"י מפרש: "לא יאמר עוד שהברכות באו אליך בעקבה ובמרמה כי אם בשררה וגילוי פנים" (ל"ב,כ"ט).
- רמב"ן וספורנו מפרשים שיעקב לא ייקרא עוד "יעקב" מלשון עקב ושפלות, אלא "ישראל" - לשון שררה וגדולה לעתיד לבוא.
הרב ד"ר ירמיה מלחי מציג הסבר נוסף: "אילו כל המאורעות המסופרים כאן קרו לאדם מן השורה, הרי יכולים אנו לתאר לעצמנו באיזו קלות יכלו מעשים כאלו להפוך את לבו של האדם עד שלא יהיה צדיק תמים. וכבר ראינו שמעשים כאלה עשו לבן וגם עשָׂו, ובכל זאת לבן נשאר לבן הארמי, ועשָׂו נשאר עשָׂו הרשע, ואילו יעקב אחרי הכול נשאר יעקב אבינו, "הבחיר שבאבות". על עניין גדול זה עמד המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה': [9]
והמסקנה: בעולמנו , ששולטים בו עשָׂו ולבן, אנו הולכים בדרכי יעקב אבינו שלימדנו להיות הולכי תמים ופועלי צדק ודוברי אמת בלבבנו, אבל פעמים שעל כורחנו עלינו לעשות כמעשה עשָׂו ולבן. הוא מביא את דברי מחבר הפירוש "ליקוטי אנשי שם" לספר בראשית:
בעניין הוא המשורר הק' (=הקדוש) אמר 'עִם-נָבָר תִּתָּבָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל' (תה' יח: כז) ירצה, כי באותה מידה שרצה ה' לזכות את ישראל וכו' כן באותה מידה מצווה עלינו להתנהג בכל מיני ערמה ומרמה נגד רשעים, נחשים ערומים, תיתו טרף, אשר במחשך יערימו ויתכלו עלינו. וכמו שמצווה התורה עלינו 'לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ' (ויק' י"ט,ט"ז) היינו שהחיוב לעשות כמה תחבולות להציל את חברנו הטובע בנהר וכדומה, כן מצוות התורה 'הבא להרגך השכם להורגו' ולולא זה יהיה צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו וכו'.
יחד עם זאת, מסיים הרב : "גם כשאנו נאלצים לעשות כמעשיהם, לא תמוש מנגד עיננו דמותו של יעקב אבינו, איש האמת, שגם כשנאלץ לעשות כמעשיהם לא הפך לבו להיות כמותם, ובפנימיותו נשאר הפכם של לבן ועשָׂו, כדברי המהר"ל מפראג שהובאו לעיל. כך באין ברֵרה צריך לנהוג בעולמנו זה, עד שיפציע שחר גאולתנו, כדברי המלאך ליעקב "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּחַר". ועל תקופה זו, כשיהיה ה' אחד ושמו אחד, נתברך יעקב מפי המלאך, והסכים הקב"ה עִמו כי "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל". באותם ימים לא יצטרך עוד יעקב לנהוג בעקבה ובמרמה אלא בשם "יִשְׂרָאֵל" יכונה, וכל הנהגתו תהיה של "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". ולימים אלו, שבהם תפציע שמשו של יעקב ותתגלה צדקתו, מייחלים אנו שיבואו ויגיעו בקרוב."
חלום יעקב[עריכה]
- ערך מורחב - חלום יעקב
לאחר שיעקב מרמה את יצחק אביו ומקבל את ברכתו במקום עשיו אחיו, עשיו מתכנן להורגו. על מנת להגן עליו ולהרחיק אותו מעשיו, רבקה דוחקת ביצחק שישלח את יעקב למצוא אישה מפדן ארם. יצחק משלח את יעקב למצוא לעצמו אישה ממשפחתה של אימו ומברך אותו, ויעקב יוצא לדרכו הן כבריחה מפני עשיו אחיו והן על מנת למצוא אישה בבית בתואל בפדן ארם. יעקב יוצא לדרכו לחרן, ולאחר שהשמש שוקעת הוא לוקח אחת מאבני המקום ומניחה מתחת לראשו ונרדם, ובחלומו מתגלה אליו הקב"ה ומראה לו סולם הניצב ארצה וראשו מגיעה השמיימה ועליו מלאכים עולים ויורדים. הקב"ה מבטיח ליעקב כי הוא וזרעו עתידים לנחול את הארץ וכן שהוא ישמור עליו בדרכו לבית חרן וידאג להשיבו ארצה לאחר מכן. יעקב מתעורר משנתו ומגלה בעקבות ההתגלות כי המקום בו הוא ישן הוא מקום קדוש "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". יעקב מקים מצבה וקורא למקום בית אל. כהמשך להבטחות ה' לשומרו, יעקב נודר נדר כי כאשר הוא ישוב למקומו הוא יעבוד את ה' במקום ההתגלות.
מאבק יעקב והמלאך[עריכה]
- ערך מורחב - מאבק יעקב והמלאך
כחלק מההכנה למפגש עם עשיו, יעקב מחלק את משפחתו לשתי מחנות וחנה לפני מעבר יבוק כאשר הוא שולח שליחים עם מנחה לעשיו אחיו שילכו לפניו. אמנם, באמצע הלילה יעקב קם ומעביר אותם יחד עם כל רכושם לצד השני של נחל יבוק דרך מעבר יבוק. לאחר שיעקב מעביר את כל משפחתו, מובא לפתע כי הוא נותר לבדו ואז הוא הותקף על ידי איש וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". על אף שבפסוק נאמר כי יעקב נאבק עם "איש", המפרשים הסבירו כי מדובר במלאך שרק נדמה ליעקב כאיש בדומה למלאכים שנתגלו לאברהם בפרשת וירא שגם הם נכתבו כ"אנשים". בפסוקים מתואר כי כאשר המלאך ראה כי הוא לא מצליח להכניע את יעקב, הוא נגע בכף ירכו וכתוצאה מנגיעה זו נקעה ירך יעקב במהלך המאבק. המלאך פונה ליעקב ומבקש ממנו לשחררו, כאשר יעקב בתמורה מבקש שהמלאך יברך אותו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". המלאך בתגובה שואל לשמו של יעקב ומשנה את שמו לישראל "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם".
הרד"ק[10] מפרש ששליחת המלאך מהווה סימן ליעקב משמיים לחזק ליבו שלא יפחד מעשיו. לפירושו, הקב"ה רצה לסמן ליעקב כי הוא "פושע במחשבתו" בכך שכל כך חשש מעשיו לאחר שהקב"ה הבטיח לו שיגן עליו והוא לא היה צריך להתכונן כל כך לקראת עשיו במתנות וחנופה. בכך שיעקב הצליח להיאבק במלאך ולהתישו עד עלות השחר היה בכך רמז בשבילו שלאחר המאבק עם עשיו תהיה לו אורה והצלחה. אמנם, גם לאחר שלא הצליח המלאך לנצחו, הוא הצליח לפגוע בו בכף ירכו ובכך סימן לו שעל אף שעשיו לא יצליח לפגוע בו, הוא יצליח לפגוע בצאצאיו- במעשה דינה. במדרש[11] לומדים מדברי יעקב לעשיו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים" כי המלאך עימו נאבק יעקב היה שרו של עשיו וכי ניצחון יעקב על המלאך היווה הקדמה למפגש בינו לבין עשיו בו עשיו לא פגע בו.
בסיום המאבק עם המלאך, מובא כי כזכר למעשה הונהג איסור גיד הנשה בדומה למקום בו נפגע יעקב בהאבקו עם המלאך- בכף ירכו "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה".
בני יעקב[עריכה]
- ערך מורחב - בני יעקב
בני יעקב הם הבנים של יעקב אבינו. בני יעקב, אשר היו הבסיס לשבטי עם ישראל ולחלוקת נחלות שבטי ישראל. סמליהם מופיעים גם על אבני חשן משפט.
המדרש [12]. מספר כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".וכתוב [13]:"נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין"
בין יעקב לבין ישראל בברכות[עריכה]
הבאנו לעיל את דברי הרמב"ן וספורנו כי השם "יעקב" הוא מלשון עקב ושפלות ואילו השם "ישראל" -מסמל שררה וגדולה לעתיד לבוא. השימוש בשני השמות, כל פעם למטרה הייחודית שלו, בולטת בברכות יעקב.
הרב בנימין לאו [14] מציג את הקטבים בשמות.
- "במהותו הוא יעקב - אוחז בעקב אחיו ונוהג בעורמת החלש, שכוחו בפיתוליו. בחלומו הוא סולם הניצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נלחם במלאך ויכול לו."
- את השם הלאומי שלו, "ישראל", קיבל לאור החלום הזה, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
וכך לאורך כל ספר בראשית יש לנו זהות כפולה. לעתים הוא "יעקב": משתחווה, מתרפס ומבקש לשרוד. לעתים הוא "ישראל" - זקוף, תובע את זכותו ונאבק על מקומו. לעתים, ילדיו מזכירים לו את היותו ישראל (כמו בסיפור חטיפת דינה בשכם).
המחשה טובה לכך יש בברכה לשמעון ולוי. מצד אחד הוא דוחה אותם באומרו :"בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי". אך מצד שני הוא מסיים את ברכתו במלים: "אחלקם ביעקב, אפיצם בישראל". הרב לאו מבחין בין "אחלקם" לבין "אפיצם" הוא פשוט. אם "לחלק" פירושו לקחת את השלם ולהפוך אותו לפיסות קטנות הרי "להפיץ" פירושו להכפיל. הפצה אינה מחלקת את השלם אלא מעצימה אותו.
כאשר שהוא חושב על "ישראל", על הלאום ועל המאבקים שמחכים לבני בניו לאורך ההיסטוריה, הוא מבין שבלי הכוח המניע הזה אין כלל סיכוי, לכן "אפיצם בישראל".
ומסיים הרב: "בכל דור צריך שיהיה משהו מאותו כוח של "מי לה' אלי" שמסמל את הקנאות של שבט לוי. זו הקנאות של פינחס, זו הקנאות של המכבים וזו קנאות של ישראלים שמבקשים לעמוד זקופים על משמר חייהם."
יעקב אבינו לא מת[עריכה]
במסכת תענית מצאנו כתוב משמו של רבי יוחנן "יעקב אבינו לא מת", ומיד נשאלה שם השאלה שעולה אצל כולנו: וכי סתם ספדו לו, חנטו וקברו אותו? ענה ר' יצחק לשואל שהוא לומד זאת מהפסוק בירמיה ל': "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שִבְיָם". הפסוק מקיש את יעקב לזרעו, והלימוד מכך - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
הרב יורם אליהו [15] מביא את דברי המהר"ל: שכיון שיעקב הוא אחרון האבות לכן הוא תכלית האבות "וממנו יורשים ישראל תכליתם ואחריתם... ויעקב רוב ימיו היה בצרה שהיה נרדף עד שבסוף נח מצרתו וממנו היה דומה לזה תכלית ואחרית ישראל". היון ותכלית ישראל הוא נצחי לכן אמרו חז"ל ש"יעקב אבינו לא מת" ...וזה מורה על טוב ישראל שיהיו נצחיים". נמצא שחז"ל רצו לבטא בכך את נצחיותם של עם ישראל, שאף על פי שהם עוברים צרות וייסורים, תכליתם היא נצחית ובלא שינוי, כפי שנאמר ש"יעקב לא מת".
הרב צבי יהודה קוק מוסיף "שיעקב אבינו הוא כלל ישראל. הוא אישיות מיוחדת, בריה מיוחדת, מציאות מיוחדת, שמזדהה הזדהות ממשית עם עניין הבנים, לכן מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" - יעקב מזדהה עם זרעו. עניין האבא הוא עניין הבנים. אצל יעקב אבינו מתגלה כבר האתחלתא של עם ישראל, האתחלתא של שבטי ישראל. אברהם אבינו היה הגרעין שלנו, הזרע שלנו. אצל יעקב אבינו, מתגלה כבר משפחה, בית יעקב, זאת דרגת האבהיות המיוחדת שלו: הוא אישיות יחודית, והוא כבר התחלת כלל ישראל" [16] .
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לאברהם שלוש פרשיות, וליצחק פרשה אחת
- ↑ כ"ה,כ"ז
- ↑ ז',כ'
- ↑ בראשית פרק כ"ז
- ↑ ירמיהו, ט'
- ↑ מדרש תנחומא ישן, ויצא, י"א
- ↑ ל',מ"ג
- ↑ ל"ב,כ"ט
- ↑ רבי יהודה ליוואי בר' בצלאל (מהר"ל מפראג), גבורות ה' פרק נד (ירושלים תשנ"א), עמ' רלז.
- ↑ ובדומה לכך גם בפירוש הרשב"ם
- ↑ בראשית רבה עז, ג
- ↑ ילקוט שמעוני לפרשת שמות
- ↑ סדר עולם רבה
- ↑ אנחה באמצע הברכה - "הארץ"
- ↑ במאמרו יעקב אבינו לא מת באתר כיפה
- ↑ שיחות הרצי"ה על בראשית 259