תענית בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף
(ביטול גרסה 159516 של 147.235.215.32 (שיחה)) תגית: ביטול |
|||
| (32 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תענית בכורים''' | [[תענית בכורות]] (מוכרת גם בשם '''תענית בכורים''') היא מנהג שבו הבכורות צמים בערב פסח יום יד ניסן. המנהג המקובל כיום הוא לפטור את הצום בסיום מסכת ובסעודת מצווה לאחריו. | ||
==מקור== | ==מקור== | ||
במסכת סופרים {{ | במסכת סופרים {{#makor-new:מסכת סופרים כא ג|מסכתות-קטנות-סופרים|כא|ג}} מובא: {{ציטוטון|אין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח}}. ב[[ירושלמי]] {{הערה| ריש פרק ערבי פסחים}} ישנם שתי גרסאות בדבר, לפי גירסא אחת הבכורות מתענים, בעוד שלפי גירסא שניה אין הם מתענים. | ||
רוב הראשונים (ה[[רמב"ן]] ה[[ר"ן]] ועוד) גרסו בירושלמי שיש לצום, אך ה[[ראבי"ה]] כתב שאין לצום וכן פסק ה[[גר"א]]. ה[[מרדכי]] הביא את שיטת רבי יחיאל הסובר שמנהג הבכורים להתענות הוא רק בלחם ומיני מזונות, אבל מותר להם לאכול מיני תרגימא כגון בשר, דגים או פירות וירקות. | |||
להלכה, ה[[שו"ע]] {{#makor-new:אורח חיים תע א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תע|א}} פסק שהמנהג לצום כשיטת רוב הראשונים, וה[[משנה ברורה]] {{#makor-new:משנה ברורה תע ב|פרשנות-שו"ע-מ"ב-או"ח|תע|ב}} הוסיף שבשעת הצורך ניתן להקל כר' יחיאל ולהימנע רק מלחם ומיני מזונות. | |||
==טעם התענית== | ==טעם התענית== | ||
במסכת סופרים בה מובאת לראשונה התענית לא מוזכר טעמה, והפוסקים הביאו לה טעמים שונים: | |||
===זכר למכת בכורות=== | |||
ה[[טור]] {{#makor-new:אורח חיים תע|טור-אורח-חיים|תע|null}} כתב שטעם התענית הוא {{ציטוטון|זכר לנס שניצולו ממכת בכורות}} בה נהרגו בכורי מצרים, בעוד לבכורי ישראל לא ארע דבר. אמנם, [[הרב צבי פסח פרנק]] בספרו מקראי קודש {{הערה| פסח ח"ב, סימן כב}} הקשה, שלפי טעם זה לא מובן מדוע קבעו דווקא תענית בתור זכר לנס, ולא סעודה ושמחה כמו שתיקנו חז"ל בפורים? | |||
===צום בכורי ישראל בערב פסח=== | |||
הרב צבי פסח פרנק הסביר {{הערה|על פי הזכרון יהודה או"ח סימן קלג}} שהתענית היא זכר לתענית שהתענו הבכורות בערב פסח במצרים. לשיטתו, לאחר שנאמר לבני ישראל כי כל בכורי מצרים עתידים למות באותו הלילה, וכי משה הזהיר את עם ישראל "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" {{#makor-new:שמות יב כב|תנ"ך-שמות|יב|כב}} מן הסתם התענו בכורי ישראל בערב פסח והתפללו לרחמים, כשם שגם אמר [[רבינו יונה]] {{הערה| ברכות ב,ב בדפי הרי"ף}} שכתב שהיו הבכורות מפחדים ומתפללים לבוא ו{{ציטוטון|דרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטא}}. ממילא, כזכר לתענית זו מתענים הבכורים כשם שהתענו בכורי ישראל ביציאת מצרים ודבר זה הוא חלק מהמצווה לחוות מחדש את יציאת מצרים ולהראות כאילו גם אנו יצאנו ממצרים. | |||
הד לשיטה זו ניתן גם למצוא בשיטות הסוברות ש[[תענית אסתר]] נקבעה כזכר לתענית שצמו היהודים לפני המלחמה, ועל מנת לחוות מחדש את החג ואת יציאת מצרים הנהיגו שהבכורים שבכל דור יצומו כבימי יציאת מצרים. | |||
===הכנעת יצר הרע=== | |||
[[רבי יוסף קארו]] בספרו מגיד מישרים (פרשת ויקהל) מביא טעם נוסף למנהג התענית וכותב כי מטרתה היא להכניע את היצר הרע שעלול להתעורר בעקבות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר: "סמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות... וזהו סוד ג"כ שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני אדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא ישטינו עליהם סמאל ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם". יחד עם הכנעת יצר הרע, רבי יוסף קארו מוסיף כי יש בתענית זו גם אמירה כי השתייה והאכילה איננה למען התאווה אלא לעבודת הקב"ה, ולכן מקדימים להתענות קודם לחג על מנת להכניע את היצר הרע. | |||
===צער על נטילת הזכות להקריב=== | |||
טעם נוסף פירש [[הרב שלמה זלמן אויערבך]] {{הערה| הליכות שלמה פרק שמיני הערה א' וכן מובא בספר שלמי מועד פרק עה}} שתענית הבכורות היא משום צערם על שניטלה מהם הזכות להקריב קורבנות. | טעם נוסף פירש [[הרב שלמה זלמן אויערבך]] {{הערה| הליכות שלמה פרק שמיני הערה א' וכן מובא בספר שלמי מועד פרק עה}} שתענית הבכורות היא משום צערם על שניטלה מהם הזכות להקריב קורבנות. | ||
== | מתחילה, היו אמורים הבכורים לשמש בכהונה, ורק לאחר שחטאו בחטא העגל נטל מהם הקב"ה את תפקידם והעבירו לשבט [[לוי]], ועל כן הבכורים צריכים להתענות ולשוב בתשובה. לפי פירוש זה, הטעם שקבעו תענית זו ב[[ערב פסח]] מפני שאז ניכר ביותר חטא הבכורות שהרי ביום זה מגיעים רוב [[ישראל]] ל[[עזרה]] לשחוט פסחיהם ומצויים שם קרבנות רבים וניכר חטאם ביותר. אמנם, הקושי בפירוש זה הוא בכך שגם בכורי כהנים ולווים מחוייבים להתענות, על אף שמהם לא ניטלה זכות הכהונה. | ||
תענית בכורות כוללת את כל הבכורים הזכרים משום שכל בכורי מצרים מתו: גם בכור שהיה פטר רחם לאמו, וגם בכור לאביו שזוכה לחלק כפול בירושתו. לכן, גם בכור לאביו שאינו בכור לאמו או בכור לאמו ואינו בן בכור לאביו חייבים בתענית. בנוסף, גם בכורי לווים וכהנים מחויבים להתענות {{הערה| | |||
==בכור מהאם ובכור מהאב== | |||
תענית בכורות כוללת את כל הבכורים הזכרים משום שכל בכורי מצרים מתו: גם בכור שהיה פטר רחם לאמו, וגם בכור לאביו שזוכה לחלק כפול בירושתו. לכן, גם בכור לאביו שאינו בכור לאמו או בכור לאמו ואינו בן בכור לאביו חייבים בתענית. בנוסף, גם בכורי לווים וכהנים מחויבים להתענות {{#makor-new:אורח חיים תע א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תע|א}}. | |||
בכור הנולד בניתוח קיסרי נחלקו הפוסקים האם חייב בתענית, משום שאינו נחשב כבכור לעניין פטר רחם {{הערה| יו"ד סימן שה}} וכן אינו מוגדר כבכור לעניין ירושה {{#makor-new:חושן משפט רעז ז|שולחן-ערוך-חושן-משפט|רעז|ז}}. למעשה מכיוון שהספק הוא במנהג, הוא אינו חייב בתענית, אך ראוי שישמע סיום מסכת {{מקור|כף החיים תע,ג}}. | |||
נהגו שגם מי שאינו בכור, אך נולד לו בן בכור, צם במקום בנו הבכור עד שיגדל {{הערה|רמ"א שם}}. במידה וגם האב בכור, צום האב עולה לבנו וכן כאשר האב אוכל בסעודת מצווה, הוא נפטר גם מהצום עבור בנו. | |||
==נשים בתענית בכורות== | |||
בשולחן ערוך נפסק כי {{ציטוטון|יש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה}} אך הרמ"א כתב שאין נוהגים כך. יש האומרים שדבר זה הוא על פי דברי המדרש {{הערה|שמות רבה}} האומר שרק בכורי מצרים הזכרים מתו במכה ולא הנקבות ולכן אין הנשים מחויבות להתענות {{הערה| לפי כל אחד מהטעמים לעיל- או משום שלא היו צריכות לצום לפני המכה או משום שלא נעשה להן נס}}. בנוסף, ייתכן שהפטור לנשים נובע גם מכך שבניגוד לגברים שעבדו עבודה זרה במצרים, הנשים נשארו בצדקתן ולכן לא היה חשש מלכתחילה שייפגעו מהמכה. | |||
להלכה, פוסקי אשכנז הלכו בעקבות הרמ"א וכתבו שאין חיוב על הנשים להתענות בעוד יש מהפוסקים הספרדים שכתבו בעקבות פסיקת השו"ע שראוי לנשים להחמיר ולשמוע את סיום המסכת מעזרת הנשים, או לכל הפחות שייתנו להם לאכול מסעודת המצווה {{מקור|יביע אומר ח"ד סי' מב}}. | |||
==סיום מסכת לפטירת הצום== | ==סיום מסכת לפטירת הצום== | ||
ה[[מגן אברהם]] {{ | ה[[מגן אברהם]] {{#makor-new:מגן אברהם תע א|פרשנות-שו"ע-מ"א-או"ח|תע|א}} כתב בשם ה[[עולת שבת]]: {{ציטוטון|דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה, והמחמיר תבוא עליו ברכה}}. ה[[משנה ברורה]] הרחיב דין זה לכלל סעודות המצווה (כגון פדיון הבן). הוא הביא כי יש מקומות שכתבו שמי שאכל בסעודת מצווה צריך לפרוע את התענית ביום אחר לאחר הפסח, אך כתב שנוהגים הבכורות להקל לשמוע סיום מסכת ולהצטרף לסעודת המצווה ולפטור עצמם בכך מן הצום. מנגד, בעל [[התשובה מאהבה]] חלק ופסק שאין להשתתף בסיום מסכת רק על מנת להיפטר מן הצום, וכן שאף מי שמקל לפטור עצמו מן התענית על ידי הסיום, צריך ללמוד בעצמו את המסכת ולא יכול להצטרף לסיום מסכת של אחרים. | ||
למרות דעות אלו, מכיוון שמקור התענית הוא רק ממנהג, וכן שבדורנו לא נוהגים להרבות בתעניות ויש חשש שהתענית תפריע לליל הסדר שלאחריה {{הערה| ערוך השולחן או"ח סימן תע סעיף ה}}, המנהג הרווח כיום הוא להקל. נוהגים בבתי הכנסת ובבתי המדרש לכוון שיהיו סיומי מסכתות בערב פסח ולעשות סיומי מסכת המוניים בשביל לפטור את הבכורים. הסיום מתקיים לרוב מיד לאחר תפילת שחרית של ערב פסח, והבכורים מקפידים להשתתף בסיום ובסעודת המצוה שלאחריו. לאחר האכילה בסעודת המצוה, מותר לבכורים לאכול גם בשאר שעות היום. | |||
אמנם, יש מגדולי ישראל שנהגו גם בדורנו לצום בערב פסח כגון [[הרב קוק]] {{מקור|עולת ראיה ח"ב עמ' רמג|כן}} [[הבן איש חי]] ({{#makor-new:חלק ד - אורח חיים לה|שות-רב-פעלים-ד-או"ח|לה|null}}) [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]] {{מקור|שיחת י"ט כסלו תשט"ז|כן}} ועוד. | |||
במידה ויש קושי להשתתף בסיום, כגון שנמצא בצבא או שאינו יכול להגיע למקום בו מסיימים ניתן לערוך סיום גם מרחוק באמצעות הטלפון או באמצעים דיגיטליים אחרים {{הערה|תשובת [[הרב דב ליאור]] ו[[הרב יעקב אריאל]] באתר ישיבה}}. | |||
בכור שקשה לו להתענות ואינו יכול לשמוע סיום מסכת רשאי לפדות את הצום בצדקה {{הערה| כף החיים סימן ת"ע}}. | |||
===מה מוגדר כסיום=== | ===מה מוגדר כסיום=== | ||
סיום המוגדר כסעודת מצווה הפוטר את כל המשתתפים בו הוא סיום מסכת מהתלמוד הבבלי או הירושלמי, וכן סיום סדר שלם מששה סדרי משנה ובתנאי שהלימוד היה בהבנה ולא בקריאה בלבד {{הערה| פניני הלכה פסח}}. ה[[אגרות משה]] { | סיום המוגדר כסעודת מצווה הפוטר את כל המשתתפים בו הוא סיום מסכת מהתלמוד הבבלי או הירושלמי, וכן סיום סדר שלם מששה סדרי משנה ובתנאי שהלימוד היה בהבנה ולא בקריאה בלבד {{הערה| פניני הלכה פסח}}. ה[[אגרות משה]] {{#makor-new:אורח חיים חלק א קנז|שות-אגרות-משה-או"ח-א|קנז|null}} כתב שניתן לעשות סיום גם על ספר נביאים שלם בעיון כי לא תיקנו סיום מסכת רק על מסכת מהגמרא. אמנם, במידה והסיום לא מקובל כסיום חשוב, רק המסיים עצמו נפטר בסעודת המצווה ואין אחרים נפטרים מסעודת סיום זו {{מקור|יביע אומר או"ח כו}}. | ||
==ערב פסח שחל בשבת== | |||
כאשר ערב פסח חל בשבת, נחלקו הפוסקים מתי יש לקיים את התענית. בעל תרומת הדשן פסק כי יש להקדים את התענית ליום חמישי {{הערה|מכיוון שגם ביום שישי קשה להתענות}}, אך יש מן הפוסקים שכתבו שמכיוון שתענית זו איננה חיוב גמור, במידה והיא נופלת בשבת אין להתענות כלל מכיוון שהואיל ונדחה בעקבות השבת יידחה לגמרי. | |||
ה[[שולחן ערוך]] {{#makor-new:אורח חיים תע ב|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תע|ב}} פסק כדעה האחרונה כי אין להתענות כלל בשנה זו, אך ה[[רמ"א]] כתב שנהגו להקדים את התענית ליום חמישי כדברי תרומת הדשן. [[הרב עובדיה יוסף]] כתב כי על אף דברי השולחן ערוך, ראוי לבכורות להשתתף בסיום מסכת או בסעודת מצווה ביום זה, אך אב שרגיל להתענות בכל שנה עבור בנו הבכור, או נקבות בכורות שנוהגות להחמיר על עצמן ולצום- בשנה זו פטורות לגמרי {{הערה|חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד ק}}. | |||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
* [[תבנית:הידעת?/י"ד ניסן ה'תשע"ב]] | * [[תבנית:הידעת?/י"ד ניסן ה'תשע"ב]] | ||
[[קטגוריה: פסח]] | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [ | * עיקר [https://www.yeshiva.org.il/midrash/27665 הלכות תענית בכורות] באתר ישיבה | ||
*דין [https://www.yeshiva.org.il/ask/85878 גר בכור בתענית בכורות] תשובת [[הרב יעקב אריאל]] באתר ישיבה | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:צומות]] | [[קטגוריה:צומות]] | ||
[[קטגוריה:פסח]] | [[קטגוריה:פסח]] | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:35, 6 באפריל 2023
|
|
תענית בכורות (מוכרת גם בשם תענית בכורים) היא מנהג שבו הבכורות צמים בערב פסח יום יד ניסן. המנהג המקובל כיום הוא לפטור את הצום בסיום מסכת ובסעודת מצווה לאחריו.
מקור[עריכה]
במסכת סופרים מסכת סופרים כא ג מובא: "אין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח". בירושלמי [1] ישנם שתי גרסאות בדבר, לפי גירסא אחת הבכורות מתענים, בעוד שלפי גירסא שניה אין הם מתענים.
רוב הראשונים (הרמב"ן הר"ן ועוד) גרסו בירושלמי שיש לצום, אך הראבי"ה כתב שאין לצום וכן פסק הגר"א. המרדכי הביא את שיטת רבי יחיאל הסובר שמנהג הבכורים להתענות הוא רק בלחם ומיני מזונות, אבל מותר להם לאכול מיני תרגימא כגון בשר, דגים או פירות וירקות.
להלכה, השו"ע אורח חיים תע א פסק שהמנהג לצום כשיטת רוב הראשונים, והמשנה ברורה משנה ברורה תע ב הוסיף שבשעת הצורך ניתן להקל כר' יחיאל ולהימנע רק מלחם ומיני מזונות.
טעם התענית[עריכה]
במסכת סופרים בה מובאת לראשונה התענית לא מוזכר טעמה, והפוסקים הביאו לה טעמים שונים:
זכר למכת בכורות[עריכה]
הטור אורח חיים תע כתב שטעם התענית הוא "זכר לנס שניצולו ממכת בכורות" בה נהרגו בכורי מצרים, בעוד לבכורי ישראל לא ארע דבר. אמנם, הרב צבי פסח פרנק בספרו מקראי קודש [2] הקשה, שלפי טעם זה לא מובן מדוע קבעו דווקא תענית בתור זכר לנס, ולא סעודה ושמחה כמו שתיקנו חז"ל בפורים?
צום בכורי ישראל בערב פסח[עריכה]
הרב צבי פסח פרנק הסביר [3] שהתענית היא זכר לתענית שהתענו הבכורות בערב פסח במצרים. לשיטתו, לאחר שנאמר לבני ישראל כי כל בכורי מצרים עתידים למות באותו הלילה, וכי משה הזהיר את עם ישראל "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" שמות יב כב מן הסתם התענו בכורי ישראל בערב פסח והתפללו לרחמים, כשם שגם אמר רבינו יונה [4] שכתב שהיו הבכורות מפחדים ומתפללים לבוא ו"דרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטא". ממילא, כזכר לתענית זו מתענים הבכורים כשם שהתענו בכורי ישראל ביציאת מצרים ודבר זה הוא חלק מהמצווה לחוות מחדש את יציאת מצרים ולהראות כאילו גם אנו יצאנו ממצרים.
הד לשיטה זו ניתן גם למצוא בשיטות הסוברות שתענית אסתר נקבעה כזכר לתענית שצמו היהודים לפני המלחמה, ועל מנת לחוות מחדש את החג ואת יציאת מצרים הנהיגו שהבכורים שבכל דור יצומו כבימי יציאת מצרים.
הכנעת יצר הרע[עריכה]
רבי יוסף קארו בספרו מגיד מישרים (פרשת ויקהל) מביא טעם נוסף למנהג התענית וכותב כי מטרתה היא להכניע את היצר הרע שעלול להתעורר בעקבות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר: "סמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות... וזהו סוד ג"כ שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני אדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא ישטינו עליהם סמאל ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם". יחד עם הכנעת יצר הרע, רבי יוסף קארו מוסיף כי יש בתענית זו גם אמירה כי השתייה והאכילה איננה למען התאווה אלא לעבודת הקב"ה, ולכן מקדימים להתענות קודם לחג על מנת להכניע את היצר הרע.
צער על נטילת הזכות להקריב[עריכה]
טעם נוסף פירש הרב שלמה זלמן אויערבך [5] שתענית הבכורות היא משום צערם על שניטלה מהם הזכות להקריב קורבנות.
מתחילה, היו אמורים הבכורים לשמש בכהונה, ורק לאחר שחטאו בחטא העגל נטל מהם הקב"ה את תפקידם והעבירו לשבט לוי, ועל כן הבכורים צריכים להתענות ולשוב בתשובה. לפי פירוש זה, הטעם שקבעו תענית זו בערב פסח מפני שאז ניכר ביותר חטא הבכורות שהרי ביום זה מגיעים רוב ישראל לעזרה לשחוט פסחיהם ומצויים שם קרבנות רבים וניכר חטאם ביותר. אמנם, הקושי בפירוש זה הוא בכך שגם בכורי כהנים ולווים מחוייבים להתענות, על אף שמהם לא ניטלה זכות הכהונה.
בכור מהאם ובכור מהאב[עריכה]
תענית בכורות כוללת את כל הבכורים הזכרים משום שכל בכורי מצרים מתו: גם בכור שהיה פטר רחם לאמו, וגם בכור לאביו שזוכה לחלק כפול בירושתו. לכן, גם בכור לאביו שאינו בכור לאמו או בכור לאמו ואינו בן בכור לאביו חייבים בתענית. בנוסף, גם בכורי לווים וכהנים מחויבים להתענות אורח חיים תע א.
בכור הנולד בניתוח קיסרי נחלקו הפוסקים האם חייב בתענית, משום שאינו נחשב כבכור לעניין פטר רחם [6] וכן אינו מוגדר כבכור לעניין ירושה חושן משפט רעז ז. למעשה מכיוון שהספק הוא במנהג, הוא אינו חייב בתענית, אך ראוי שישמע סיום מסכת כף החיים תע,ג.
נהגו שגם מי שאינו בכור, אך נולד לו בן בכור, צם במקום בנו הבכור עד שיגדל [7]. במידה וגם האב בכור, צום האב עולה לבנו וכן כאשר האב אוכל בסעודת מצווה, הוא נפטר גם מהצום עבור בנו.
נשים בתענית בכורות[עריכה]
בשולחן ערוך נפסק כי "יש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה" אך הרמ"א כתב שאין נוהגים כך. יש האומרים שדבר זה הוא על פי דברי המדרש [8] האומר שרק בכורי מצרים הזכרים מתו במכה ולא הנקבות ולכן אין הנשים מחויבות להתענות [9]. בנוסף, ייתכן שהפטור לנשים נובע גם מכך שבניגוד לגברים שעבדו עבודה זרה במצרים, הנשים נשארו בצדקתן ולכן לא היה חשש מלכתחילה שייפגעו מהמכה.
להלכה, פוסקי אשכנז הלכו בעקבות הרמ"א וכתבו שאין חיוב על הנשים להתענות בעוד יש מהפוסקים הספרדים שכתבו בעקבות פסיקת השו"ע שראוי לנשים להחמיר ולשמוע את סיום המסכת מעזרת הנשים, או לכל הפחות שייתנו להם לאכול מסעודת המצווה יביע אומר ח"ד סי' מב.
סיום מסכת לפטירת הצום[עריכה]
המגן אברהם מגן אברהם תע א כתב בשם העולת שבת: "דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה, והמחמיר תבוא עליו ברכה". המשנה ברורה הרחיב דין זה לכלל סעודות המצווה (כגון פדיון הבן). הוא הביא כי יש מקומות שכתבו שמי שאכל בסעודת מצווה צריך לפרוע את התענית ביום אחר לאחר הפסח, אך כתב שנוהגים הבכורות להקל לשמוע סיום מסכת ולהצטרף לסעודת המצווה ולפטור עצמם בכך מן הצום. מנגד, בעל התשובה מאהבה חלק ופסק שאין להשתתף בסיום מסכת רק על מנת להיפטר מן הצום, וכן שאף מי שמקל לפטור עצמו מן התענית על ידי הסיום, צריך ללמוד בעצמו את המסכת ולא יכול להצטרף לסיום מסכת של אחרים.
למרות דעות אלו, מכיוון שמקור התענית הוא רק ממנהג, וכן שבדורנו לא נוהגים להרבות בתעניות ויש חשש שהתענית תפריע לליל הסדר שלאחריה [10], המנהג הרווח כיום הוא להקל. נוהגים בבתי הכנסת ובבתי המדרש לכוון שיהיו סיומי מסכתות בערב פסח ולעשות סיומי מסכת המוניים בשביל לפטור את הבכורים. הסיום מתקיים לרוב מיד לאחר תפילת שחרית של ערב פסח, והבכורים מקפידים להשתתף בסיום ובסעודת המצוה שלאחריו. לאחר האכילה בסעודת המצוה, מותר לבכורים לאכול גם בשאר שעות היום.
אמנם, יש מגדולי ישראל שנהגו גם בדורנו לצום בערב פסח כגון הרב קוק (עולת ראיה ח"ב עמ' רמג) הבן איש חי (חלק ד - אורח חיים לה) רבי יוסף יצחק שניאורסון (שיחת י"ט כסלו תשט"ז) ועוד.
במידה ויש קושי להשתתף בסיום, כגון שנמצא בצבא או שאינו יכול להגיע למקום בו מסיימים ניתן לערוך סיום גם מרחוק באמצעות הטלפון או באמצעים דיגיטליים אחרים [11].
בכור שקשה לו להתענות ואינו יכול לשמוע סיום מסכת רשאי לפדות את הצום בצדקה [12].
מה מוגדר כסיום[עריכה]
סיום המוגדר כסעודת מצווה הפוטר את כל המשתתפים בו הוא סיום מסכת מהתלמוד הבבלי או הירושלמי, וכן סיום סדר שלם מששה סדרי משנה ובתנאי שהלימוד היה בהבנה ולא בקריאה בלבד [13]. האגרות משה אורח חיים חלק א קנז כתב שניתן לעשות סיום גם על ספר נביאים שלם בעיון כי לא תיקנו סיום מסכת רק על מסכת מהגמרא. אמנם, במידה והסיום לא מקובל כסיום חשוב, רק המסיים עצמו נפטר בסעודת המצווה ואין אחרים נפטרים מסעודת סיום זו יביע אומר או"ח כו.
ערב פסח שחל בשבת[עריכה]
כאשר ערב פסח חל בשבת, נחלקו הפוסקים מתי יש לקיים את התענית. בעל תרומת הדשן פסק כי יש להקדים את התענית ליום חמישי [14], אך יש מן הפוסקים שכתבו שמכיוון שתענית זו איננה חיוב גמור, במידה והיא נופלת בשבת אין להתענות כלל מכיוון שהואיל ונדחה בעקבות השבת יידחה לגמרי.
השולחן ערוך אורח חיים תע ב פסק כדעה האחרונה כי אין להתענות כלל בשנה זו, אך הרמ"א כתב שנהגו להקדים את התענית ליום חמישי כדברי תרומת הדשן. הרב עובדיה יוסף כתב כי על אף דברי השולחן ערוך, ראוי לבכורות להשתתף בסיום מסכת או בסעודת מצווה ביום זה, אך אב שרגיל להתענות בכל שנה עבור בנו הבכור, או נקבות בכורות שנוהגות להחמיר על עצמן ולצום- בשנה זו פטורות לגמרי [15].
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- עיקר הלכות תענית בכורות באתר ישיבה
- דין גר בכור בתענית בכורות תשובת הרב יעקב אריאל באתר ישיבה
הערות שוליים
- ↑ ריש פרק ערבי פסחים
- ↑ פסח ח"ב, סימן כב
- ↑ על פי הזכרון יהודה או"ח סימן קלג
- ↑ ברכות ב,ב בדפי הרי"ף
- ↑ הליכות שלמה פרק שמיני הערה א' וכן מובא בספר שלמי מועד פרק עה
- ↑ יו"ד סימן שה
- ↑ רמ"א שם
- ↑ שמות רבה
- ↑ לפי כל אחד מהטעמים לעיל- או משום שלא היו צריכות לצום לפני המכה או משום שלא נעשה להן נס
- ↑ ערוך השולחן או"ח סימן תע סעיף ה
- ↑ תשובת הרב דב ליאור והרב יעקב אריאל באתר ישיבה
- ↑ כף החיים סימן ת"ע
- ↑ פניני הלכה פסח
- ↑ מכיוון שגם ביום שישי קשה להתענות
- ↑ חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד ק