מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת[עריכה]

זהו נוסח המחאה אליה מתייחס הראי"ה באגרת זו:

מראשון לציון קבלנו את נוסח המחאה הגדולה של הישוב הבריא והרענן נגד מעלליהם של רבנים חשכים אחדים וזו היא נוסחת המחאה:

לאספת המחאה נגד תעלולי אי אלה מרבני ירושלים בדבר ענין השמיטה התאספו בראשון לציון ביום א' ב ז' תמוז בבית העם ועדי המושבות מראשון לציון, מרחובות, ואדי חנין, עקרון, גדרה, קסטיניה, באר יעקב (מפתח תקווה הביעו את צערם שאינם יכולים לבוא מסיבת אסון פתאומי אשר קרה שם).

... בית העם היה מלא עד אפס מקום והאספה נמשכה משעה שתים וחצי עד חצות הלילה, ואחרי וויכוחים ארוכים בחום והתלהבות נתקבלו ההחלטות האלו:

אספת המחאה שמעה בכובד ראש ובדאבון לב עמוק את כל ההרצאות והויכוחים על דבר האיסור הגלוי וה"חרם" בחשאי אשר גזרו אחדים מהרבנים הדיינים האשכנזים בירושלים על פירות ארצנו בשנה הזאת, הנחשבת לשנת השמיטה, וכן על דבר החוזה אשר בעזרת והסכמת הרבנים הדיינים האלה עשו אחדים ממוכרי יין בירושלים עם הנכרים להתחרות עם אחינו חלוצי הישוב החדש בא"י ועם פרי אדמתם שעלה לעם ישראל בכל כך הרבה עמל ודמים.

ובשום אל לב:

א) כי היתר השמיטה שהנהיגו הרבנים גאוני וגדולי ישראל ז"ל בשנת תרמט ושנתאשר מטעם הרה"ג קוק מיפו, הוא היסוד אשר על פיהו הננו נוהגים בשנות השמיטה מאז ועד הנה.

ב) כי כל מעשי הרבנים הדיינים שבירושלים בענין השמיטה, האיסור הגלוי בתחילה והחרם החשאי עכשיו, מטרתם אך להכעיס את האכרים העובדים את אדמתם ונהנים מעמל כפיהם והמה כצנינים בעיני אלה האנשים החיים על הבטלה, העצלות והקבצנות.

ג) כי הרבנים הדיינים האלה, ובראשם המכנה את עצמו רידב"ז אומרים לאסוף מאת נדיבים שונים כסף לטובת שומרי שביעית וכל ענין השמיטה נהיה להם ע"י זה פשוט עסק של שנוררות חדשה.

ד) כי מעשי הרבנים הדיינים האלה, המתאמרים לנושאי דגל התורה והיהדות, והמתאכזרים לאסור פרי עבודתם של אחינו בארץ יהודה ולעומת זה תומכים בפרי זרים הצוררים לנו בנכליהם על אדמת אבותינו, כי המעשים האלה עוטים בושה וחרפה על כל ישראל ומעוררים בלבנו ובלב בנינו רגשות היותר מרים ונוקבים עד הנפש.

החליטו:

א) כי הננו עומדים על יסוד ההיתר השמיטה שיש לנו מגאוני גדולי ישראל ז"ל משנת תרמ"ט עפ"י ההיתר הזה הננו נוהגים, ובשום אופן לא ניתן להוסיף על ההיתר הזה העומד וקים משנת תרמ"ט שום חומרות והוספות.

ב) להודיע גלוי לכל כי בתי הדינים של האשכנזים הפרושים העומדים כעת בירושלים הם למטה מכל בקורת ואינן כדאי כלל להקרא בשם בתי דינים. להדיינים אין כל ידיעה קלה בהוויות העולם. אין להם כל לב רגש לעניני כלל ישראל. שבאי הישוב החדש הם תכלית שנאה ומיום ששקעה שמשם של המאורות הגדולים, יש קופצים בראש ועושים בהבד"צ כל מה שלבם חפץ. בתי דינים כאלה העומדים כעת מטילים חרפה על עם ה' ועל ירושלים עיר קדשנו!! ממילא מובן כי לאיסורים וחרמות היוצאים מבתי דינים כאלה, ממחריבי הישוב, אין כל עסק כלל, כי הם בעינינו עוכרי ישראל, בוגדי עמנו וכל שומר נפשו ירחק מהם!!

ג) אין לנו חלק ונחלה עם מוכרי יי"נ שהתקשרו עם המכרים והוציאו פירות אחינו מפני פירות צוררינו. מהראוי לבלי לבוא עמהם במו"מ ולהתרחק מהם כמו שמתרחקים מעוכרי ישראל.

ד) בתור אמצעים עקריים ללחום נגד כל הקמים עלינו מבית ומחוץ הננו חושבים לנהוג:

1) להשתדל להרחיב את הישוב החדש ביחוד ע"י התרבות הפועלים העברים מבעלי המלאכה בכל מקצועות הישוב.
2) לחזק את הישוב העברי ע"י הסתדרות עברית כללית של יהודי א"י, להחל מבני הישוב החדש ולהכניס לאט לאט את כל היסודות הרעננים גם מבני הישוב הישן.

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים[עריכה]

נמען האגרת[עריכה]

האגרת^[1][עריכה]

אחים נכבדים חברי אסיפת המחאה בראשון לציון, שלום וברכה.

זה מקרוב באה אלי השמועה בדבר אסיפתכם הנכבדה ומטרתה למחות נגד הרדיפות, אשר בני המושבות סובלים מאחדים מיושבי ירושלים עה"ק ת"ו, ע"י הערעור שהם מחדשים על ההוראה המוחזקת מגאוני עולם נוחי נפש ז"ל בדבר השמיטה, ואשר הונהגה בלא ניגוד מעשי מאז החל הישוב בארץ.

מסופק אני בעצמי אם יש לי רשות להכנס בתחום שאינו שלי, להגיד איזו דרך לאנשים מעשיים כשהם רואים לעשות איזה דבר לטובת הישוב לפי נקודת השקפתם בדרך החיים והמעשה. בכל זאת, בתור איש מישראל האוהב את כל אחיו אהבת אמת וחפץ בטובתו של הישוב החדש והישן כאחד, ויחד עם זה הננו מתכנסים בעובי הקורה ביסוד הענין אשר גרם לכל הסיבוך, הנני מרשה לעצמי להעיר את כבוד הנאספים הנכבדים כולם, שישימו אל לבם כמה סבלנו מאז ע"י מלחמת אחים, שהניחה לנו לעזבון את "ימי המצרים" ונאד הדמעות שלהם.

ויראו נא דוקא כעת, בעת מרירות הנפש והתרגשות הלב, את גדולתם הרוחנית, את ישוב דעתם ורוממות רוחם להתנשא מעל לקטנות של קנתוריות כמו אלה, ישוו נא בדעתם כי כבודה של ירושלים הוא כבודנו, כבוד האומה כולה, שאנו מתאמצים תמיד להוקירו בגאון רוח ושכל טוב. אם יבוא הדבר שתסכים האסיפה הנכבדה לעבור על כל המאורע בשתיקה ותחת דבר שפתים לעסוק בפועל בהתעצמות ישובנו הקדוש בא"י בהשקט ובמנוחה, היה הענין מביא נחת רוח גדול להרבה ישרי לב המיושבים בדעתם והמצפים לטובת עתידנו על אדמת הקדש.

אבל אם גם יוחלט הדבר שתצא איזו הרצאה לרבים מכללות האסיפה, אחשוב שנאה והדור יהיה שלא ימצא בה שום דבר שלא כנמוס, שום פגיעה בכבודו של שום אדם ומפלגה, כי אם להודיע לכלל עמנו הפזור בגולה את הדבר הידוע, שהישוב החדש הולך הוא את דרכו במסילתו הבטוחה, ובכל דרכי החיים המעשיים, הנוגעים בגבול הדת וההוראה, איננו זז מהוראתם של הגאונים המפורסמים בישראל מאז בגדולת תורתם וצדקותם, שהכירו את ערכו הגדול של הישוב וידעו מה הוא לישראל ותקותו, ואיננו נותן שום ערך לדברי אחרים הבאים להצר את צעדיו. הסכמה ברורה זו, מוסכמת היא מכללות האומה כולה, אשר התנהגה בפועל ובמעשה ע"פ ההוראה המפורסמת, ביחוד בדבר שאלת השביעית, מאז אשר זכינו לראות ביסוד ישובנו החדש על אדמת קדשנו. דברים ברורים ורצוים כאלה היוצאים באמת מתוך הלב ראוים הם, לדעתי, לעשות את תפקידם, כמו שאמרו "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס - ויעלת חן"[אפשר להפנות לכתובות יז.].

ברגשי כבוד ויקר, בצפית ישועה מבין המצרים, ובברכת ד' מציון,

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

דף 372@

אזכורים בספרים ובמאמרים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים