תל אביב: הבדלים בין גרסאות בדף

תל אביב מכונה בתור "העיר העברית הראשונה". יום יסודה של העיר נחשב ה' בחול המועד פסח, כ' בניסן תרס"ט, ( 11 באפריל 1909). הוא יום הגרלת המגרשים בין חברי אגודת "אחוזת בית" - מקימי השכונה החדשה. אבן הפינה למבנה הראשון, "גימנסיה הרצליה", הונח ב-י' באב תרס"ט (28 ביולי 1909).^[2] לפי ^[3].

"תל אביב-יפו" היא העיר השנייה בגודלה במדינת ישראל. ב-30 ספטמבר 2008 היא מנתה לפי אומדן 392 אלף נפש ^[4]

מטרופולין תל אביב

תל אביב היא במרכזו של המטרופולין הגדול במדינה, דהיינו אזור עירוני - כמעט רצוף - מאשדוד בדרום , חדרה בצפון ומודיעין במזרח . בתל-אביב מתרכזת הפעילות הכלכלית והתרבותית העיקרית של תושבי המטרופולין ואליה מגיעים יום-יום לעבודה או לבילוי. המטרופולין מכונה לעיתים גוש דן.

לסוף שנת 2007 הוא מנה 255 יישובים ^[5] עם אוכלוסייה של 3,154 אלף נפש - 95% מהם יהודים. (במדינת ישראל 7,180 אלף נפש מהם: 80% יהודים}. הצפיפות לקמ"ר היא גבוהה : 2.085 לעומת 315.6 - ממוצע ארצי. שיעור הגידול שנתי 1.8% של המטרופולין זהה לשיעור הגידול הארצי[2]

מרכיבי המטרופולין ^[6]

יסוד תל אביב

השכונה הראשונה של העיר תל אביב הייתה אחוזת בית. בהמשך הוסב שמה לתל אביב. אליה צורפו השכונות היהודיות בפרברי יפו: נוה שלום, נוה צדק, שכונת שבזי ועוד. שכונות אלו היו הבסיס הראשוני של העיר.

שמה של השכונה "אחוזת בית" היה שמה של האגודה שנוסדה בשנת 1906 על ידי קבוצת יהודים מיפו במטרה לבנות עיר עברית חדשה בארץ ישראל. על האגודה נימנו כמאה ועשרים איש . התוכנית הייתה לבנות עיר עברית חדישה ומתוכננת, שתשנה את פני ההתיישבות בארץ. "וכמו שהעיר ניו יורק מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ-ישראלית", כך תיאר ויס את העיר שחזה בעלון תעמולה, שכתב בקיץ 1906 ושהופץ בין יהודי יפו.

נווה צדק, אשר נוסדה 22 שנה לפני תל אביב, בשנת 1887, על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה. היוזמה להקמת השכונה באה מחברת "עזרת ישראל" מיפו במטרה לפעול לטובת הציבור. היוזם היה אלעזר רוקח אחיו של שמעון רוקח. המפעל הראשון של החברה היה הקמת בית חולים לעניי העיר ולפועלים שבמושבות שבאו לביקור אצל הרופאים בעיר. באחת האסיפות של מנהלי עזרת ישראל הוחלט לבנות שכונה יהודית מיוחדת על גבול יפו. הם קנו מגרש בים פרדסים בדרך לירושלים, חילקו אותו לחלקים, מכרו אותו לתושבי יפו וקראו לשכונה "נוה שלום". כאשר ניגשו לבנייה הגיעו למסקנה כי על מנת להגיע לבאר מים יידרש מהם סכום כסף שאינו ברשותם.

אהרן שלוש שהיו לא הרבה קרקעות על גבול יפו הציע להם לקנות מגרש לבניית השכונה החדשה. ההנחה של שלוש הייתה שאם יתחילו לבנות שכונה על אדמתו, יגדל היישוב היהודי מחוף ליפו ויעלה ערך אדמותיו. לפי כך הסכים למכור למנהלי "עזרת ישראל" אדמה במחיר זול מאוד - עשרים אלף אמה באלפים וחמש מאות פרנק בערך. וגם את ה"תשלום הפעוט" הסכים לדחות לשנה . אך היה לו תנאי אחד, במשך השנה יש להתחיל בבניה. הצעת שלוש התקבלה. השטח חןלק ל-48 חלקות, שלוש מאות אמה החלק, מלבד השטח שהוקצב לרחובות . לשכונה החדשה קראו "נוה צדק".

עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לנווה צדק, וביניהן "נווה שלום" (נוסדה ב-1890 על ידי זרח ברנט]] והתאחדה תוך זמן קצר עם נווה צדק), "מחנה יהודה" (1896) ו"מחנה יוסף" (1904). "מחנה יהודה" ו"מחנה יוסף" נוסדו על ידי עולים מתימן, וכעבור שנים התאחדו לשכונה אחת בשם שכונת שבזי, כשם הרחוב המפריד בינה לבין שכונת נווה צדק.

הגירוש מתל אביב

גירוש תל אביב הוא גירושם של תושבי תל אביב, יפו ו|מושבות יהודה על ידי טורקים בימי מלחמת העולם הראשונה. הגירוש יצא לפועל בערב פסח תרע"ז, (6 באפריל 1917) לאחר מועד זה התרוקנה תל אביב מתושביה. אלפי גולים (ישנם אומדנים שונים - 5,000 עד 10,000) יצאו מתל אביב ומושבות יהודה לירושלים, למרכז הארץ : פתח תקוה וכפר סבא ולצפונה והתפזרו במושבות הגליל התחתון, ובערים: טבריהוצפת. בתי היהודים ורכושם בעיר הנטושה נשמרו ברשות השלטונות על ידי קומץ שומרים יהודיים. גורלם היה רעב ומחלות וחלק מתו במקום גלותם : כפר סבא, טבריה, יבניאל.

להמחשת התופעה נצטט קטע ממאמרם של דן גלעדי ומרדכי נאור המביא את תאורו של אהרון אהרונסון , המתיחס ללא-יהודים: "בינתיים גוועים אנשים מרעב, פשוטו כמשמעו. מראות זועה ראו עינינו: זקנים נשים וטף משוטטיפ, רעב ובלהות-טירוף בעיניהם הגוססות ומאפס מזון נופלים תחתם ומתים". הם מוסיפים כי גם מצב היהודים היה בכי רע. עד ראיה מספר כי אפילו אנשים אמידים בירושלים "הולכים ונעשים למקבלים (של נדבות) ואף מחזרים על הפתחים". ^[8]

המגורשים הם היו אוכלוסיה חלשה מבחינה סוציו-אקונומית. מהם כ-450 איש, בעיקר ילדים וזקנים, לא שרדו את התנאים הקשים ונפטרו ממחלות ומזקנה. "העירונים מתל אביב" לא הסתגלו לתנאי השדה הקשים ששררו במושבות, ובפריפריה. היו בעיקר מבין תושבי טבריה שלא תמיד קיבלה היטב את המגורשים, חלקם בעיקר החרדים שבהם, חששו לתחרות מצד המגורשים על המעט שהיה ל"וותיקים" ממקורות כספי החלוקה ובכלל, וחלקם בתחושות ששררו כבר אז נגד "המתיישבים החדשים" בישראל.

רק לאחר כיבוש החלק הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 יכלו הגולים לשוב לבתיהם. חלק מהמגורשים עזבו את הארץ למצרים ולסוריה וחלק אחר לאמריקה או אירופה.

בין מלחמות העולם

בשנת 1920 הגיעו לתל אביב בני ה"עליה השלישית". אומנם רובה הלכו להתיישבות, אך גם הגיעו לתל אביב והעיר מנתה בשנת 1922 12,862 נפש. ה"עלייה הרביעית" שהחלה בשנת 1924 והמשיך במשך שנתיים, הביא להתפתחות עירונית מהירה לעיר. בשנת 1931 מנתה העיר 31,000. בינואר 1934 הוקמה "עירית תל אביב". בשנת 1936 הוקם נמל תל אביב. וערב מלחמת העולם השנייה היו כבר בעיר 165,000 נפש. במלחמת העולם השנייה הופצצה העיר על ידי מטוסים איטלקים .

במדינת ישראל

בימים הראשונים להקמת המדינה שימשה תל אביב, בפועל, הבירה של מדינת ישראל. בה התכנסה הכנסת ופעלו משרדי הממשלה. משנות השישים עד לשלהי שנות השמונים הייתה עזיבה של עסקים מהעיר והחל משנות התשעים פריחה מחודשת.

בשנת 1963 האוכלוסייה הגיע אביב לשיא :394,400 איש. בשנת 1975 איבדה תל אביב את מקומה כעיר המאוכלסת בישראל לטובת ירושלים. משנת 1989 ניכרת תופעה של גידול במספר התושבים, הנובעת מהגידול בבנייה בשכונות החדשות של העיר ובניית רבי קומות.

כיום, ממשיכה תל אביב להוות את מרכזה הכלכלי והתרבותי של ישראל .

החיים הדתיים

במרכזה של תל אביב , ברחוב אלנבי נמצא בית הכנסת הגדול של העיר. יום מקיף את הבניין אזור עסקים תושבים אין באזור ולכן בית הכנסת פועל במתכונת מצומצת - רק באולמות הקטים מתקיימת תפילה. המבנה המרשים פתוח השבתות ומועדי שיראל ומשמש לקיום שמחות.

בשנים שבין שתי מלחמות העולם ישבו בתל אביב עשרות אדמו"רים. המרכז הישן של תל-אביב, בין הרחובות מלצ"ט אחד-העם ושינקין היו בתי כנסת רבים. גם בדרומה של העיר הייתה שוקקת בתי כנסת, מכל עדות ישראל. לאחר קום המדינה, עברו בני העיר שומרי המסורת לערים אחרות עם אוכלוסיה דתית והיום מעטים הם בתי הכנסת שניתן למצוא בהם מניין מיידי יום ביומו. יש נסיון של גרעינים תורניים לחזור ולהקים קהילות דתיות בעיר.

על שלושה בתי כנסת הפועלים עדיין במרכז העיר מספר ראובן גפני ^[9]:

• בית החסידות הוסיאטין - נמצא ברחוב ביאליק. נבנה בשנת 1931 בתור וילה פרטית וסנטוריום. האדמו"ר שעלה ארצה בשנת תרצ"ז (1937) שכר את הבית ומאז הוא משמש בית כנסת. המקום נראה מפואר וציורי קיר מרהיבים מצויים באולם המרכזי. בבית הכנסת מתנהלות התפילות כסדרן וכן שיעורי תורה.
• בית המדרש של חסידי גור - נוסד בשנת תשל"ד (1974). הוא אינו נראה לעוברים ושבים. מתפלליו הם בעיקר חסידי גור היוצאים לעבודתם בתל אביב. מספרם בתל אביב מועט. חסידי גור מפעילים צרכניה עבור ציבור החרדים בעיר ובסביבה.
• מרכז חסידות באלז - ברחוב אחד העם הוא המבנה המרשים שנותר במרכז העיר. הוא מרכז מוסדות חינוך לציבור החרדי בעיר.

המועצה הדתית מפרסמת רשימת בתי כנסת ברשימה כ-300 בתי כנסת]

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• פייבל כהנוב, התרחבות הישוב ביפו הקמת שכונת נוה צדק , 1888 - 1887, {בתוך) [[אברהם יערי

קישורים חיצוניים

• נדב שרגאי מדוע לא מנציחה עיריית תל אביב את נספי גירוש 1917? "הארץ" - 12/09/2007