בית הכנסת העתיק בעין גדי: הבדלים בין גרסאות בדף

בית הכנסת העתיק בעין גדי הוא שריד לבית כנסת עתיק שהיה בעין גדי שבמדבר יהודה. בעין גדי היה ישוב בתקופות עתיקות והוא מוזגר במקרא, בין השאר במגילת שיק השירים. הממצאים שהתגלו מבית הכנסת הם מהמאה ההשלישית. תקופה שבה התחדש הישוב היהודי לאחר שנחרב במרד בר כוכבא. במאה השישית אז חרב המקום שוב, ובית הכנסת נשרף.

הממצאים החשובים שהתגלו באתר היו: "רצפת פסיפס" שהשתמרה להפליא ופסיפס מאוחר יותר ובו כתובות בשפה הארמית. אחת הכתובות מזהירה מגילוי סודה של העיר לזרים – השמן שהופק מפרי האפרסמון. "אוסביוס מקיסריה" שחי במאה הרביעית כולל את עין גדי בתחום דרומא וכותב עליה: "כפר גדול מאוד של יהודים".

איזכורים מקראיים

עין גדי המקראית התפרסמה בזכות הבשמים הנדירים שנרקחו בעיר: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי." (שיר השירים א', 14-13).

בתנ"ך מוזכרת עין גדי כמקום של "מצדות" וכ"מדבר" , אליו בורח דוד המלך מפני שאול המלך: "וַיַּעַל דָּוִד, מִשָּׁם; וַיֵּשֶׁב, בִּמְצָדוֹת עֵין-גֶּדִי" (שמואל א' כ"ג, 29). וכן, בהמשך "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּדוּ לוֹ, לֵאמֹר, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. {כ"ד, א') בדברי הימים ב' מכונה עין גדי בתור "חצצון תמר, מקום בו התרכזו צבאות זרים ללחימה בממלכת יהודה , כאמור: "וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ בְנֵי-מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים, עַל-יְהוֹשָׁפָט--לַמִּלְחָמָה. ב וַיָּבֹאוּ, וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר, בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵאֲרָם; וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר, הִיא עֵין גֶּדִי. (כ'. א'-ב')

בסוף ספר ירמיהו , כאשר מתוארת היציאה לגלות בבל כתוב: "וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ--הִשְׁאִיר, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים: לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים.(נ"ב, ט"ז") במסכת שבת כתב רב יוסף:"אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" (כ"ו, א').

ניתן לראות במקום שרידים המעידים על 1300 שנים של התיישבות יהודית רצופה באזור, החל מהמאה השביעית לפני-הספירה עד למאה השישית.

בחפירות ארכאולוגיות, שנערכו בתל גורן, מקום מושבה של העיר עין גדי הקדומה, בין נחל דוד לנחל ערוגות, נחשפו ממצאים שראשיתם בימי המלוכה בישראל והם מגיעים עד להתקופה הרומית - התקופה הביזנטית. היישוב היהודי במקום נהרס לאחר שנבוכדנצאר צר על ירושלים. הוא התחדש עם שיבת ציון ועמד בשגשוגו עד תקופת בית שני.

בימי מרד בר כוכבא, הוא ניטש מיושביו ונהרס. בהמאה השלישית נבנתה עין גדי מחדש ושרידי בית הכנסת הם מתקופה זו.

מימצאי החפירות

בשנת 1965, בשעת חריש בשדה, נחשפו מימצאים שהעידו על קיום בית כנסת. החפירות הארכיאולוגיות בוצעו בשנים 1970- 1972 על ידי בר"ג, י.פורת ואהוד נצר. בית הכנסת היה קיים כ-400 שנה.

במקום נחשף בית כנסת ששלבו הראשון היה מהמאה הרביעית . ציר האורך של בית הכנסת היה לכיוון ירושלים. הפתח היה מצפון, כך שנכנסו לבית הכנסת כאשר הגב לכיוון ירושלים (בשלב שני נפתח הפתח מדרום}. משלב זה רצפת פסיפס ובה "צלב קרס" – סמל שנמצא גם בבתי הכנסת בבית הכנסת העתיק בקצרין ובגמלא ועוד. מצד מזרח, הוקן בקיר מושב לראש הקהל, המכונה במקורות "קתדרא דמשה".

השלב השני הושלם במאה השישית. הבנין הורחב , נוספו פתחים וחדרים נוספים. בצמוד לקיר הדרומי הוקמו ספסלים. התגלה מתקן דמוי "במה" , מעברו מדרגה, אולי "דוכן" להנחת ספר תורה. בין הממצאים שבו: [רצפת פסיפס שהשתמרה להפליא על אף היותה העתיקה ביותר בארץ, ופסיפס מאוחר יותר ובו כתובות בשפה הארמית. תוכן הכתובות הוא:^[1]

1. רשימת הדורות מאדם ועד יפת (ויפית) – במקור הארמי.
2. רשימת והמזלות: בעברית: טלה, שור, תאומים,סרטן, ארי, בתובה מאוזניים, עקרב, קישת, גדי ודלי דגים. כמו כן, רשימת החודשים העבריים , לפי מקובל היום ומוזכרים גם "חנניה מישאל ועזריה – שלום על ישראל".
3. כתובת המוקדשת לתורמים להקמת בית הכנסת, שלושה אחים: יוסי, עזרין וחזקין הבנים של דחלפי.
4. כתובת ארוכה וחשובה, שאין לה דוגמא מבתי כנסת אחרים. היא מתייחסת להתנהגות באי בית הכנסת: כל מי שיעשה את אחד מהגברים הבאים:
   1. יגרום למחלוקת בין אדם לחברו.
   2. יספר לשון הרע על חברו לגוים.
   3. גונב את חפצי חברו.
   4. הי מן גדלי רזה בקרתה – יגלה את סודה של ה"קריה"

"זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה" ^[2]

הרצפה כללה דגמי מנורת ברונזה קטנה יצוקה שבעת הקנים (22 ס"מ על 14 ס"מ)^[3] , פסיפסים בעלי מבנה של מרובעים ומשולשים בהם דגמי צומח ועופות כמו עגורים, כן נמצא במקום אוצר של 5,000 מטבעות מהמאה ה-4 עד זמנו של יוסטינוס השני (565-578)

הכתובת מתייחסת לסוד גידול האפרסמון, עץ פרי שתנאי הסביבה מאפשרים את גידולו באזור. עץ שאת טיבו איננו יודעים. מפריו הופק בושם משובח כבר בשלהי תקופת הבית הראשון. הוא נחשב לבושם משובח והיה מוצר יצוא בתקופת בית שני.

בית הכנסת נחרב בשריפה. כמו כן, בתי מגורים שנמצאו לידו, אף הן נחרבו בשריפה.

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל – משרד הביטחון - ההוצאה לאור , 1991