גר (צדק): הבדלים בין גרסאות בדף

אדם, שהיה גוי ועבר תהליך גיור בכדי להצטרף לעם ישראל ואמונתו.

מעמדו ביחס לישראל רגיל

עליוניות בבחירתו המוסרית

הרמב"ם כותב, בסוף מכתב לרבי עובדיה הגר^[1], ביחס לדבריו שרבו כינה אותו 'כסיל':

"...הקב"ה בעצמו אוהב הגר שנאמר (דברים י, יח): 'אֹהב גר לתת לו לחם ושמלה'.

וזה שקרא לך 'כסיל' - תמיה גדול הוא! אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו [- עם ישראל], שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים^[2], והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק, והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם, זה מוסיף וזה גורע, זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן, זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות, והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקודש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו, רבן של כל הנביאים ע"ה, וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב^[3], - מי שזו מעלתו כסיל יקרא?!

חלילה לך, לא כסיל קרא ה' שמך אלא משכיל [ו]מבין ופקח והולך נכוחות, תלמידו של אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'.

ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא - הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך^[4], כי ה' דִבר טוב על ישראל^[5]."

לאור זאת, מובנים דברי מסכת גרים (פרק ד הל' ב-ד):

ב. חביבין הגרים שבכל מקום הכתוב מכנה אותן כישראל...

נאמר אהבה בישראל (- שה' אוהבם)... ונאמר אהבה בגרים...

נקראו ישראל עבדים (- של ה')... ונקראו גרים עבדים...

נאמר רצון בישראל (- הם רצויים לפני ה')... ונאמר רצון בגרים...

נאמר שמירה בישראל (- שה' שומר אותם)... ונאמר שמירה בגרים...

נאמר שירות בישראל (- שהם משרתי ה')... ונאמר שירות בגרים...

ג. חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו לא בן עשרים ולא בן שלשים אלא בן תשעים ותשע שנה, שאלו מל אברהם בן עשרים או בן שלשים לא היה גר שנתגייר מן עשרים שנה ומעלה או מן שלשים שנה ומעלה, אלא שהקדוש ברוך הוא היה ממשמש עמו ובא עד שהגיע לתשעים ותשע שנה, שלא לנעול דלת בפני הגרים, ולתת ימים לשבים, ולהרבות שכר לעושי רצונו...

ד. אברהם אבינו קרא עצמו 'גר'... דוד מלך ישראל קרא עצמו גר..."

במקומות רבים האריכו חז"ל בשבח הגרים.

סגולת ישראל

לדעת הכוזרי הוא איננו שווה לישראל רגיל, והוא איננו יכול להיות נביא. (לעומת זאת, לדעת הרמב"ם אפילו גוי יכול להיות נביא).

העדר קנין טבעי

ר' עין אי"ה שבת פ"ב סי' רצא

"אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת..." (בבלי יבמות מז: וקט: קידושין ע: נדה יג: כלה רבתי פ"ב ה"ד; מדרש שכל טוב, מהד' בובר, בראשית פרק יז ד"ה ורבותינו דרשו ובן; - מובא בילקוט שמעוני ישעיהו יד רמז תיז ד"ה ונספחו על, ובילקוט משלי רמז תתקמז ד"ה הולך רכיל מגלה). ורבו הפירושים על מאמר זה.

אהבת הגר, עלבונו ולחצו

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט ע"ב:

תנו רבנן: המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, והלוחצו עובר בשנים. מאי שנא מאנה - דכתיבי שלשה לאוין: +שמות כ"ב+ וגר לא תונה, +ויקרא י"ט+ וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו, +ויקרא כ"ה+ ולא תונו איש את עמיתו - וגר בכלל עמיתו הוא. לוחצו נמי, שלשה כתיבי: +שמות כב+ ולא תלחצנו, +שמות כג+ וגר לא תלחץ, +שמות כב+ ולא תהיה לו כנשה - וגר בכלל הוא! - אלא: אחד זה ואחד זה בשלשה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה בארבעים וששה מקומות בגר - מפני שסורו רע. מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים? (תנינא) +מסורת הש"ס: [תניא]+ רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא.

אגרת הרמב"ם לרבי עובדיה הגר^[6]:

"דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא. על האב ועל האם נצטוינו - בכבוד ומורא, ועל הנביאים - לשמוע להם, ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו, ועל הגרים צונו באהבה רבה המסורה ללב: ואהבתם את הגר וגו' (דברים י, יט), כמו שצונו לאהוב את שמו: ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה; שם יא, א)."

+עי' ס' המצות מ"ע סי' ר"ז וה' דעות פ"ו ה"ד+

ייחוסו ויחסו לבני משפחתו הנכרים

ישנו כלל בתלמוד: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (יבמות כב. מח: צז:)(הערה: בכל המקורות הנ"ל יש מחלוקת בדבר, ובחלקם פסקו הפוסקים שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אך לעומת זאת, ראה להלן שבמח' ריו"ח ור"ל ביבמות ובבכורות נפסק כריו"ח שגר אינו כקטן.

גר שהיו לו בן ובת בהיותו גוי והתגיירו - לדעת רבי יוחנן הוא קיים מצות פריה ורביה, משום שיש לו בנים והם מתייחסים אחריו, ואילו לדעת ריש לקיש הוא לא קיים מצות פריה ורביה, משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות סב. ובכורות מז.^[7]). והלכה כרבי יוחנן (רמב"ם פ"ו מהל' אישות הט"ו; טושו"ע אהע"ז סי' א סע' ז ונו"כ).

למחלוקת זו השלכה נוספת: גר שהיו לו ילדים בהיותו גוי והתגיירו ונולדו לו ילדים נוספים אחר גרותו - לדעת רבי יוחנן אין הבכור מהילדים שנולדו אחר הגיור יורש פי שנים, שכן אף הילדים שנולדו לו בהיותו גוי מתייחסים אחריו, ואילו לדעת ריש לקיש הבן שיולד ראשון לאחר הגיור יש לו את כל דיני וזכויות הבכור (יבמות ובכורות שם[8]). ואף כאן הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם פ"ב מהל' נחלות הי"ב; טושו"ע חו"מ סי' רעז סע' ט ונו"כ).

נהגו לקרא לגר: "בן אברהם [אבינו]^[9]" (חיי אדם ח"א כלל לא סע' לח; ועוד), וכן צריך הוא לכתוב בגיטו (שו"ת הרא"ש כלל ט סי' ד, - מובא בב"י אהע"ז סי' קכט אות כ, וכ"פ בלבוש שם, ועוד) ובכתובתו (שו"ת הרא"ש הנ"ל - מובא בב"י אהע"ז סי' סו אות יא).

יש מי שאומר שאם שינה וכתב רק "בן אברהם" (והשמיט המילה "אבינו"), ולא הזכיר כלל את עובדת היותו גר, - הגט או הכתובה פסולים, שכן הנוסח משתמע שהוא בן של אדם פרטי הנקרא 'אברהם' (הרב מרדכי זאב אייכלר שליט"א, בספר 'פסקי דין - ירושלים', דיני ממונות ובירורי יוחסין, ח"י עמ' תפו-תפז; וע"ע שם ח"ז עמ' תקכה-תקכו, וכן שם חי"א עמ' תרי ואילך, וכן שם עמ' תרסח ואילך, וכן בב"י אהע"ז קכט אות כ), אולם מצינו שאצל האנוסים (בספרד) נהגו לכתוב רק "בן אברהם", מפני הסכנה (שו"ת מהר"י בן לב ח"א סוף סי' כו; נחלת שבעה סי' מה אות ד בשם סדר הגט למהר"ם פדווא"ה סי' קג; שו"ת דברי יציב אהע"ז סי' קב ס"ק ח בשם הגט פשוט).

במה דברים אמורים? בגר שנתגייר ראשון או יחיד (ממשפחתו), אולם בגר שנתגייר עִם או אחַר אביו - יש לקרא לו "בן פלוני {{{1}}}" (שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' נט).

ויש מי שאומר שגר שגדלו ישראל בביתו יכולים לקרא לו לתורה בשם אביו שגדלו (בשו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קלו ס"ק ד מסתפק בזה).

הלכות נוספות

הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן:

• הגר חייב במצוות כמו כל ישראל.
• גר שחזר לסורו דינו כישראל מומר (טושו"ע יו"ד סי' רסח סע' ב).
• אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.
• אסור לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.
• התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.

ראה גם

• גירות
• גוי
• גר תושב
• עבד כנעני במצוות

הערות שוליים