גיור

תהליך בו בית דין הופך גוי הרוצה להיות ישראל ומקבל על עצמו שמירת תורה ומצוות, לגר.

מהות הגיור: כניסה לעם ישראל וקבלת מצוות[עריכה]

עיקר מהותו של הגיור הוא הכניסה לעם ישראל^[1]. כמובן, שאין הכוונה לכניסה למסגרת חברתית-אתנית בלבד, אלא למסגרת קדושתית הלכתית. לכן, עיקר מהות הגירות^[2] היא שהגר מקבל על עצמו לקיים את כל מצוות התורה^[3], לכן "קבלת מצוות" היא חלק מרכזי ומהותי בגיור^[4].

מטעם זה, נפסק להלכה שבכל מרכיבי הגירות ניתן לוותר על הצורך בשלושה דיינים^[5], מלבד בקבלת המצוות (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג), משום שקבלת המצוות היא "גוף הגירות" (לשון הלבוש שם; וכעי"ז בט"ז שם ס"ק ט בשם הרא"ש יבמות פ"ד סי' לא).

לכן^[6], הסכימו גדולי דורינו, ש'גיורים' רפורמים או קונסרבטיביים - אין להם שם גירות כלל, והלה נשאר גוי גמור לכל דבר וענין (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה וגם לא; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; מכתב הרבנים הראשיים לישראל; ועוד).

בדומה לזה, לדעת הסוברים שהכותים גרי אריות הם וגירותם לא תפסה (ר' חולין ג. קידושין עה: נדה נו: ב"ק לח: ועוד), טעמם משום שהם עבדו עבודה זרה (תוס' יבמות כד: ד"ה הלכה כדברי; רשב"א שם ד"ה הא גיורת; תוס' הרא"ש וריטב"א שם ד"ה הלכה כולן; מאירי שם; רמב"ן קידושין עה: ד"ה דאמר כותים; תוס' הראש וריטב"א שם ד"ה סבר לה; תוס' ותוס' הרא"ש חולין ג: ד"ה קסבר כותיים; תוס' ב"ק שם ד"ה גרי אריות; מאירי שם ד"ה זה שאנו; ספר הישר לרבנו תם, חלק החידושים סי' תקמב; תוס' הרא"ש סוכה ח: ד"ה סוכת כותים; ועוד) וגוי שמתגייר ולא מקבל עליו לשמור מצוות - אין גירותו גירות (שו"ת דעת כהן, להראי"ה קוק זצ"ל, סוס"י קמח; שו"ת מנחת יצחק, לרבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, ח"ו ר"ס קז, עמ' קמד; שו"ת דברי יציב יו"ד סי' קסח ס"ק ה, עמ' שפה; ועוד). והסובר שהכותים הם גרי אמת סובר שהם חזרו ותגיירו בשנית (תוס' הרא"ש בסוכה הנ"ל), או שבשעת הגיור נתכוונו לשמור את כל המצוות, ורק אח"כ חזרו לקילקולם (הריטב"א בקידושין הנ"ל; ועי' תוס' הרא"ש יומא סט. ד"ה כיון שהגיעו).

במה דברים אמורים? במי שאיננו מקבל עליו לקיים תורה ומצוות, אבל מי שמקבל עליו לקיים את כל המצוות שישראל חייבים בהם, אלא שלא ידע שישראל חייבים במצוה מסויימת^[7] - הרי זה גר. ואפילו אם לא ידע שישראל אסור בעבודה זרה או שלא ידע כלל שאסור לעשות מלאכה בשבת (כן הוכיחו האח'^[8] מגמ' שבת סח: ע"ש). ויש מי שמסייג קביעה זו, ואומר שהיא אמורה בכל המצוות שבתורה מלבד בעבודה זרה, שהיא עיקר היהדות, ואין גירות מבלי החלטה שלא לעבוד עבודה זרה (צל"ח שבת סז:).

דברים שבלב[עריכה]

גר שנתגייר ואח"כ חזר לסורו והפסיק לשמור מצוות - דינו כישראל מומר (יבמות מז:[9]). אולם במה דברים אומרים? כשחזר בו לאחר מכן^[10], אולם אם מראש לא הייתה בגרותו קבלת מצוות - איננו גר (שו"ע יו"ד רסח, ג, - הנ"ל; ועוד).

כפי שנתבאר, קבלת מצוות איננה אמירה כל שהיא, אלא החלטה פנימית של המתגייר לשמור מכאן ולהבא את כל המצוות. רבי יצחק שמעלקיס זצ"ל (שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק אות ט, דף פו:) כותב שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" (קידושין מט:-נ.) איננו נוגע לגירות, וזאת משום שכלל זה, לדבריו, נוהג רק בהלכות שבין אדם לחברו כדיני ממונות וכיו"ב, אבל לא במצוות שבין אדם למקום^[11]. ולכן, אם המתגייר הצהיר בפיו על קבלת המצוות, אך בלבו התכוון שלא לקיימן - גיורו איננו תופס והוא גוי לכל דבר.

יש שרצו לבאר באופן זה, את דברי הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הט"ו) שבי"ד לא קרב ולא ריחק את המתגיירים הרבים בימי דוד ושלמה, "עד שתראה אחריתן"^[12] (שהם שומרים תומ"צ). לדבריהם, לא די באמירות הגלויות, אלא כל זמן שלא התברר לנו שבאמת כוונתו הייתה לשמור תורה ומצוות באופן מלא - הרי הוא ספק גר (הגר"א שפירא זצ"ל, מנחת אברהם ח"א עמ' סט-ע).

לעומת זאת, רבים מהאחרונים נקטו שאפילו אם באמת, בלבו לא קיבל מצוות - הגיירות חלה, וזאת משום שסברו שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" נוהג גם לגבי גיור, אא"כ ישנה אומדנא מובהקת שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות, שכן במקום שישנה הערכה ברורה שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות - אין כל משמעות להצהרתו החיצונית^[13] והגירות איננה חלה (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ריש אות ג; שו"ת דעת כהן סי' קנג ד"ה ותמהני מאד; ועוד).

יש מי שרצה לומר בדעת הרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה) - דבר חידוש, שבשעת הדחק גדול, ניתן לקבל גרים גם אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות, אם יש חשש שהדברים עלולים להביא לנישואי תערובת^[14].

אולם שאר הפוסקים דחו חידוש מופלג זה בשתי ידיים, ונקטו שבמקום שברור שאין קבלת מצוות בלב, אמירה חיצונית של נוסח קבלת המצוות - היא חסרת משמעות ואין זו גירות כלל (הסכמת כל האח' הנ"ל: האחיעזר, הדעת כהן^[15], האג"מ, השבט הלוי, המנחת יצחק^[16], הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ויבלטו"א הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ, ועוד רבים; וכ"כ בספר דת והלכה, להרב משה שטרנבוך שליט"א, ירושלים תש"ל, סי' ג ע"ש).

יתירה מכך, יש אומרים שדיין המגייר גרים שישנה אומדנא ברורה שאינם מקבלים תורה ומצוות הוא עבריין ופסול להעיד ולדון (הרב משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרי-תריא, עמ' תו-תז; שם ח"ד סי' רל, עמ' רכד; ועוד^[17]), ויש אומרים שיש לדונו כשוגג שאיננו פסול לדון ולהעיד (הרב גדליה אקסלרוד שליט"א בשו"ת מגדל צופים ח"ג סי' לט).

יש מי שכתב שגר שנתגייר וכוונתו הכנה והאמִתית לקבל מצוות, אלא שהדיינים יודעים שקרוב לוודאי שהלה לא יצליח לממש את כוונותיו (מחמת שהוא גר בסביבה קלוקלת או שמשפחתו, בן זוגו וקרוביו אינם שומרי תורה ומצוות, וכד') - אין זה מעכב את קבלת המצוות, והרי הוא גר (הרב ישראל רוזן שליט"א בספרו).

נשות שלמה לשיטת הרמב"ם[עריכה]

כתב הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הל' יד-יז):

אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה... או מפני הפחד בא להכנס לדת, ...ובודקים אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית...

לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות^[18], והיו בי"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.

ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בי"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות עבודה זרה שלהן ובנו להן במות, והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר (מלכים א יא, ז): אז יבנה שלמה במה.

גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו [שכר]^[19] המצות ועונשן... הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר... וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל מומר... ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן.

הרמב"ם מנמק את העובדה ששלמה ושמשון לא גרשו את נשותיהן בכך שנשותיהן התגיירו, וגיור לשם אישות תופס בדיעבד^[20]. אולם, לאור מה שנתבאר לגבי קבלת מצוות כרכיב מעכב בגיור, בכך לא די, שכן נשות שלמה לא שמרו מצוות^[21].

נחלקו המפרשים בכוונת הרמב"ם, מקצתם פירשו שהרמב"ם סובר שגירות ללא קבלת מצוות מועילה בדיעבד, ולכן שלמה נהג כהוגן שלא גרשו את נשותיהן. לשיטה זו, הרמב"ם חולק על שאר הראשונים (תוס' סנהדרין סח: ועוד) ועל הכרעת השו"ע (יו"ד סי' רסח סע' ג הנ"ל) שקבלת מצוות בפני בי"ד מעכבת בגיור.

שאר המפרשים סברו שאין לפרש כך את דברי הרמב"ם, משום ש"דבר כזה יקעקע את כל העניין של הגירות וקדושת ישראל" (הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל בספרו דברי הגות והערכה, עמ' 47 הערה 22, בשם אביו), ובפרט שכפי שנתבאר, ישנם ראיות רבות^[22] שמהות הגיור היא קבלת המצוות^[23].

בנוסף, רבים מפרשים את דברי הרמב"ם הנ"ל (בסוף דבריו), שהמתגייר ואין בכוונתו לשמור תורה ומצוות נשאר בגויותו. ולכן, המתגייר לשום אישות או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן - בי"ד "חוששין לו עד שתתברר צדקתו", ואם לא התבררה צדקתו הוא איננו ישראל (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ס"ק ג וכ"מ קצת בשו"ת שו"ת אפרקסתא דעניא, לרבי דוד שפרבר זצ"ל, ח"ג יו"ד סימן קצא, עמ' קכה, ד"ה ואולי י"ל, וכן בשו"ת דעת כהן, להראי"ה קוק זצ"ל, סי' קנד ד"ה ואע"ג דקיי"ל, עמ' רפ, וכן בשו"ת עזרת כהן, סי' יד ד"ה וע"ד הגר, וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב, להר"י ברייש זצ"ל מציריך, יו"ד סי' קנ ס"ק א, ה, וכן בשו"ת מנחת יצחק, לרבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, ח"ו סי' קז, עמ' קמו, ד"ה ונחזור לדברי; וע"ע שו"ת היכל יצחק, להגרי"א הרצוג זצ"ל, אה"ע ח"א סוף סי' כ ס"ק ז, עמ' קז, ד"ה והנה הרמב"ם ז"ל). וא"כ מפורש בדברי הרמב"ם שגירות ללא קבלת מצוות - איננה תופסת כלל^[24].

לכן מציעים המפרשים להסביר את דברי הרמב"ם באופן אחר:

נשות שלמה שמרו מצוות עד זקנותו. לכן, אין לפקפק בקבלת המצוות שלהן, שהרי הן התגיירו ע"מ להנשא למלך צדיק, בזמן שכל עם ישראל מקפיד על קיום התורה והמצוות, ובודאי לא עלה על דעת אדם שיתאפשר להן לחטוא. ואף שלאחר שנים רבות חזרו לסורן "והוכיח סופן על תחילתן"^[25], מ"מ בשעת הגירות לא היה חסרון בקבלת המצוות שלהן (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סי' קח, עמ' שנב-שנג, ד"ה ועיין ברמב"ם; ועוד).

יתירה מזו, יש מי שמסביר, שנשות שלמה כבר התבררה צדקתן, וגם כשעבדו ע"ז "ונגלה סודן" שאין רצונן בשמירת המצוות, מ"מ ספק אם זו הייתה כוונתן מתחילה, שכן במשך שנים הן שמרו תורה ומצוות (שו"ת דברי יציב, לאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל ח"ה - אה"ע סי' סג ס"ק ה-ו, עמ' קפט).

קבלת מצוות חלקית[עריכה]

המגייר: בית דין[עריכה]

גוי איננו יכול להתגייר אלא במעמד שלושה ישראלים המגיירים אותו (יבמות מו: וקידושין סב:), מפני שבתורה^[26] כתוב "משפט" בהקשר לגיור, והדבר בא ללמדנו שכמו שלמשפט צריך שלושה דיינים - כך אף בגיור (גמ' שם).

המחיל את הגירות - נחלקו התוס' האם בית דין מחילים את הגירות או המתגייר בעצמו (קובץ שיעורים כתובות אות לג).

דייני הגיור[עריכה]

נחלקו הראשונים מי יכול להחשב כ"דיינים" בגיור?

יש אומרים ((תוס' יבמות שם סוף[27] ד"ה משפט כתיב; ועוד^[28]) שצריך דוקא דיינים מומחים (- סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו). מבואר בגמרא (גיטין פח: ב"ק פד:), שאף במקום שצריכים מומחים, דייני בבבל (שאין שם סמוכים) עושים את שליחותם של הדיינים הסמוכים בארץ ישראל, וכן בדורות בהם בטלה הסמיכה עושים הדיינים את שליחות של הסמוכים בדורות שקדמו.

ויש אומרים שגם שלושה הדיוטות (- ישראלים פשוטים שאינם סמוכים) כשרים לדון. ושני הסברים בדבר: (א) מפני שלא הושוו דיני גיור למשפט לחלוטין (הרמב"ן יבמות שם ד"ה ובעי; הרשב"א שם ד"ה דלמא איקלעי - בתי' ראשון; מאירי שם ד"ה אע"פ). (ב) משום שכתוב בתורה "לדורותיכם" בהקשר לגירות, וידעה התורה שתתבטל הסמיכה, ולכן ברור שלא הוצרכו סמוכים (הר"ר נתנאל - מובא בתוס' קידושין שם סוף ד"ה גר צריך; רשב"א יבמות הנ"ל בתירוץ השני; ריטב"א יבמות שם בשם ר"י). יש מי שאומר שאף לדעה זו, לכתחילה צריך לקחת שלושה תלמידי חכמים (המאירי הנ"ל - יבמות מו. ד"ה אע"פ).

בזמנינו שאין סמוכים, אין מחלוקת שגם בית דין של הדיוטות - יכולים לגייר. אולם יש אומרים שגם בזמנינו ישנה משמעות למחלוקת זו, וזה במקרה שבו לכתחילה אסור לגייר (כגון: המתגייר לשם אישות^[29]), לשיטת הראשונה (שצריך דיינים סמוכים, ובזמנינו עושים את שליחות הסמוכים הקדמונים) מסתבר שהגירות איננה תופסת גם בדיעבד, משום שהסמוכים לא שלחו אותם רק לגייר כהלכה, ולא לקלקל בקבלת גרים שלא כדין, ואילו לשיטה השניה (שגם הדיוטות כשרים מן התורה לגייר) הגיור תופס בדיעבד (אור שמח פי"ד מהל' איסורי ביאה הי"ג ד"ה ובזה א"ש; שו"ת משיב דבר, חלק ה, ירושלים תשנ"ג, סי' מו, עמ' כא, ד"ה אבל מכ"מ).

ומ"מ לא נחלקו שהדיינים צריכים להיות אנשים כשרים, ולא עבריינים, וכל פסולי עדות הם פסולים ג"כ להיות דיינים בגיור (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג, בש"ך שם ס"ק ח ועוד). ולכן אם הדיינים רפורמים או קונסרווטיבים^[30] (ואפילו אחד מדיינים רפורמי או קונסרוטיבי) - אין כאן גירות^[31] (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה ואומר בקיצור; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; ועוד).

מטעם זה, יש מי שכתב שהדיינים יהרהרו בתשובה קודם הגיור (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרטז).

סדר תהליך הגיור וניפוי מעומדים לא רלוונטיים[עריכה]

ישנם שלושה שלבים לתהליך הגיור: (א) מילה, (ב) טבילה, (ג) קורבן. אולם קודם לכל התהליך, צריך לברר שהבא להתגייר כוונתיו טהורות, ולהוציא את מי שאיננו מתאים. לכן יש שלב מקדמי של סינון מעומדים לא מתאימים.

שלב הניפוי: את מי מגיירים?[עריכה]

לפני שמתחילים בתהליך הגיור ממש, צריך לנפות ולהוציא את המעוניינים בגיור מסיבות חיצוניות, שכן אנו מעוניינים רק בגרים שכוונתם לשם שמים (ר' מאירי יבמות קט: ד"ה לעולם יהא; קובץ מאמרים להרב יחזקאל אברמסקי ז"ל, מהד' ירושלים תש"ס, עמ' קה-קט; ועוד).

וכך מתואר בגמרא (יבמות מז.):

"תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: 'מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?' אם אומר: 'יודע אני ואיני כדאי' (- ואיני רואה להשתתף בצרתן, מי יתן ואזכה לכך, רש"י), מקבלין אותו מיד.

ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצות.

אומרים לו: 'הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חֵלֶב - אי אתה ענוש כרת, חללת שבת - אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב - ענוש כרת, חללת שבת - ענוש סקילה.

וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.

מקורם של פרטי הגיור (שאין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו) נלמדים מהגיור של רות, שכתוב עליה (רות א, טז): "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות ושם אקבר" (יבמות מז:).

הודעת מצוות אינה מעכבת - שו"ע יו"ד סוף סי' רסח סע' יב.

החילוק בין הודעת מצוות לקבלת מצוות -

גירות לשם מטרות צדדיות[עריכה]

מילה[עריכה]

מל ולא טבל או טבל ולא מל, דנו בו האחרונים, ושלוש דעות בדבר:

1. הוא כבר חצי ישראל (שו"ת בני ציון צא).
2. הוא עדיין גוי גמור (קובץ הערות עג-יא דן בשתי האפשרויות הללו).
3. מל ולא טבל הוא גוי גמור, אך טבל ולא מל הוא כבר חצי ישראל (אבני נזר יו"ד שדמ-ה, חלקת יואב ח"א מהדורא תנינא ח, והביא שם גם את שו"ת בני ציון הנ"ל).

במילת הגר יש שתי מצוות: פעולת המילה, ותוצאת המילה (- שהוא מהול) (צפנת פענח, כללי התורה והמצוות, ד"ה גירות, אות מו).

טבילה[עריכה]

הבאת קורבן[עריכה]

כתוב במסכת גרים (פ"ב ה"ד):

"כשם שישראל נכנסו לברית בשלש מצוות, כך גרים נכנסין במילה ובטבילה ובקרבן. שנים מעכבין ואחד אינו מעכב, רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הקרבן מעכב, כך היה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר שנתגייר צריך להפריש רביעית לקינו, רבי שמעון אומר אינו צריך."

כתב הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ה):

"ומהו קרבן הגר? עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן."

הלכות נוספות[עריכה]

גוי שנתגייר חציו (פשטה קדושה) נחלקו האחרונים האם אומרים שפשטה קדושתו ונעשה כולו ישראל (קובץ הערות סי' נו ס"ק יח בדרך אפשר), או שנשאר חצי גר וחצי גוי, משום שהקדושה מתפשטת רק במקרה שהחצי הקדוש לא יוכל להתקיים בלי החצי האחר (קונטרסי שיעורים קידושין סי' יא אות ח ד"ה ובמה).

הגר[עריכה]

ערך מורחב - גר

הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן:

• הגר חייב במצוות כמו כל ישראל.
• אסור לצער את הגר ולהזכיר לו את עברו.
• אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.
• אסור לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.
• התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.

ראו גם[עריכה]

• גר
• שיחרור (- גוי שנמכר לעבד כנעני, בשעת השיחרור שלו עובר תהליך מקביל לגיור)

קישורים חיצוניים[עריכה]

• דיון בפורום "עצור כאן חושבים" בגדרי "קבלת מצוות" הנדרשת בגיור ומימושה בפועל^[32]
• שיעורים בענייני גיור באתר ישיבה
• על פולמוס הגיור: הלכה ו/או השקפת עולם? - הרב פרופ' נריה גוטל
• כל המידע על תהליך הגיור הרשמי במדינת ישראל

הערות שוליים[עריכה]