רבי לוי בן חביב: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) מ (מהרלב"ח הועבר לרבי לוי בן חביב) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי לוי בן חביב''' (מכונה '''המהרלב"ח''') היה מגדולי ה[[פוסק]]ים בתחילת תקופת ה[[אחרונים]]. | '''רבי לוי בן חביב''' (מכונה '''המהרלב"ח''') היה מגדולי ה[[פוסק]]ים בתחילת תקופת ה[[אחרונים]]. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בסביבות שנת ר"מ בסאמורה שבספרד לאביו, [[רבי יעקב בן חביב]], בעל הספר "[[עין יעקב]]" על אגדות הש"ס. בשנת רנ"ב, גורש ב[[גירוש ספרד]]. על פי עדותו, היה אז צעיר, ולכם לא זוכר הרבה דברים ממנהיג יהדות ספרד {{מקור|מהרלב"ח קכב$שו"ת מהרלב"ח סימן קכב|כן}}. משפחתו התיישבה בליסבון שבפורטוגל, עד שגורשה משם בשנת רנ"ז ב[[גירוש יהודי פורטוגל]]. מליסבון עברולסלוניקי שביוון. בסלוניקי נפטר אביו מהר"י בן חביב, ורבי לוי השלים את ספרו "עין יעקב". בסלוניקי התרועע ר' לוי עם גדולי סלוניקי, ובהם רבי יוסף | נולד בסביבות שנת ר"מ בסאמורה שבספרד לאביו, [[רבי יעקב בן חביב]], בעל הספר "[[עין יעקב]]" על אגדות הש"ס. בשנת רנ"ב, גורש ב[[גירוש ספרד]]. על פי עדותו, היה אז צעיר, ולכם לא זוכר הרבה דברים ממנהיג יהדות ספרד {{מקור|מהרלב"ח קכב$שו"ת מהרלב"ח סימן קכב|כן}}. משפחתו התיישבה בליסבון שבפורטוגל, עד שגורשה משם בשנת רנ"ז ב[[גירוש יהודי פורטוגל]]. מליסבון עברולסלוניקי שביוון. בסלוניקי נפטר אביו מהר"י בן חביב, ורבי לוי השלים את ספרו "עין יעקב". בסלוניקי התרועע ר' לוי עם גדולי סלוניקי, ובהם [[רבי יוסף טאיטצאק]] (מאבותיו של [[בנימין זאב הרצל]]). בסלוניקי כיהן כראש [[ישיבה]], ובין השאר לימד את [[רבי שמואל די מודינה]]- המהרשד"ם. לאחר כמה שנים, הלחיט לעלות ל[[ארץ ישראל]], ובדרכו התעכב זמן מה בסוריה, שם מצא "אנשים נבונים קובעים עתים לתורה לומדים שמה בכל יום [[הלכה]], ולמדתי בחברתם באהבה ובחיבה". הוא התיישב ב[[צפת]], שם נודע בעיקר בזכות התנגדותו לחידוש הסמיכה של מהר"י בירב. בשנת רע"ג עלה ל[[ירושלים]], משם עבר לדמשק לזמן קצר, וחזר לירושלים בשנת רפ"ה. בירושלים מונה לראש ישיבה ו[[רב]]. הוא פעל בכל התחומים, הגשמי והרחוני, לשיפור מצבם של יהודי העיר. הוא טיפל בעולים שהגיעו לירושלים, ודאג לעניים. בהיותו בארץ, התעסק הרבה בחקר ה[[מצוות התלויות בארץ]], וחידש חידושים רבים בנושא זה. הוא התנגד בתוקף לתנועות משיחיות שקמו בזמנו (כנראה של דוד הראובני ושלמה מולכו). כאשר פרצה בירשלים מגפה ורבים מתושבי העיר ברחו, נשאר ר' לוי עם התושבים שנשארו, וסרב לעזוב. | ||
היה [[סופר סת"ם]] מומחה, וספר התורה שכתב נקנה מאוחר יותר על ידי מהר"י קשטרו, מגדולי חכמי מצרים. דבק בשיטה הפשטנית, והתנגד לפלפלנות יתר, כפי שהיה מקובל באשכנז. | היה [[סופר סת"ם]] מומחה, וספר התורה שכתב נקנה מאוחר יותר על ידי מהר"י קשטרו, מגדולי חכמי מצרים. דבק בשיטה הפשטנית, והתנגד לפלפלנות יתר, כפי שהיה מקובל באשכנז. | ||
נפטר בירושלים בשנת ש"א (ולפי גרסאות אחרות ש"ג, ש"ד או ש"ה). | נפטר בירושלים בשנת ש"א (ולפי גרסאות אחרות ש"ג, ש"ד או ש"ה). | ||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
*'''[[שו"ת]] מהרלב"ח'''. | *'''[[שו"ת]] מהרלב"ח'''. | ||
גרסה מ־08:09, 17 במאי 2011
|
|
רבי לוי בן חביב (מכונה המהרלב"ח) היה מגדולי הפוסקים בתחילת תקופת האחרונים.
תולדות חייו
נולד בסביבות שנת ר"מ בסאמורה שבספרד לאביו, רבי יעקב בן חביב, בעל הספר "עין יעקב" על אגדות הש"ס. בשנת רנ"ב, גורש בגירוש ספרד. על פי עדותו, היה אז צעיר, ולכם לא זוכר הרבה דברים ממנהיג יהדות ספרד (שו"ת מהרלב"ח סימן קכב). משפחתו התיישבה בליסבון שבפורטוגל, עד שגורשה משם בשנת רנ"ז בגירוש יהודי פורטוגל. מליסבון עברולסלוניקי שביוון. בסלוניקי נפטר אביו מהר"י בן חביב, ורבי לוי השלים את ספרו "עין יעקב". בסלוניקי התרועע ר' לוי עם גדולי סלוניקי, ובהם רבי יוסף טאיטצאק (מאבותיו של בנימין זאב הרצל). בסלוניקי כיהן כראש ישיבה, ובין השאר לימד את רבי שמואל די מודינה- המהרשד"ם. לאחר כמה שנים, הלחיט לעלות לארץ ישראל, ובדרכו התעכב זמן מה בסוריה, שם מצא "אנשים נבונים קובעים עתים לתורה לומדים שמה בכל יום הלכה, ולמדתי בחברתם באהבה ובחיבה". הוא התיישב בצפת, שם נודע בעיקר בזכות התנגדותו לחידוש הסמיכה של מהר"י בירב. בשנת רע"ג עלה לירושלים, משם עבר לדמשק לזמן קצר, וחזר לירושלים בשנת רפ"ה. בירושלים מונה לראש ישיבה ורב. הוא פעל בכל התחומים, הגשמי והרחוני, לשיפור מצבם של יהודי העיר. הוא טיפל בעולים שהגיעו לירושלים, ודאג לעניים. בהיותו בארץ, התעסק הרבה בחקר המצוות התלויות בארץ, וחידש חידושים רבים בנושא זה. הוא התנגד בתוקף לתנועות משיחיות שקמו בזמנו (כנראה של דוד הראובני ושלמה מולכו). כאשר פרצה בירשלים מגפה ורבים מתושבי העיר ברחו, נשאר ר' לוי עם התושבים שנשארו, וסרב לעזוב.
היה סופר סת"ם מומחה, וספר התורה שכתב נקנה מאוחר יותר על ידי מהר"י קשטרו, מגדולי חכמי מצרים. דבק בשיטה הפשטנית, והתנגד לפלפלנות יתר, כפי שהיה מקובל באשכנז.
נפטר בירושלים בשנת ש"א (ולפי גרסאות אחרות ש"ג, ש"ד או ש"ה).
ספריו
דבריו מובאים ביו השאר בספרים: "אבקת רוכל" לרבי יוסף קארו (סי' יד), שו"ת מהר"ם אלשקר (סימן טז), שו"ת רדב"ז ( אלף שצ"ז), שו"ת המבי"ט (חלק א סימן נא), שו"ת אהלי יעקב למהר"י קשטרו, שו"ת מהרי"ט, שו"ת מהרשד"ם ועוד.