רבי חנינא בן דוסא: הבדלים בין גרסאות בדף

תנא מהדור הראשון לתנאים. מסופרים עליו סיפורי ניסים רבים, וכן על כוח תפילתו.

כוח תפילתו

במשנה (ברכות ה',ה') נאמר: "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף".

הגמרא (ברכות לד:) מספרת: "תנו רבנן: מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל, שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים. כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים. בירידתו, אמר להם: לכו - שחלצתו חמה. אמרו לו: וכי נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקבלני: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף. ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה. וכשבאו אצל רבן גמליאל, אמר להן: העבודה! לא חסרתם ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה, באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות. ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים - וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו - לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך". "ת"ר: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו, יכשל בו זרעו?" (יבמות קכא:, בבא קמא נ.)

הסתפקותו במועט

"אמר רב: לא איברי עלמא (לא נברא העולם) אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן דוסא. לאחאב בן עמרי - העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא - העולם הבא". (ברכות סא:)

"אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת". (תענית כד:)

מעשי ניסים

ישנם מעשי ניסים רבים המסופרים על רחב"ד.

העלאת האבן לירושלים

"רבי חנינא בן דוסא ראה בני עירו שהיו מעלין נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלים ואני איני מעלה, יצא לעיר וראה אבן אחת וכתתה וסדקה ואמר עלי להעלותה לירושלים, נזדווגו לו חמשה בני אדם אמר להם מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו, נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם את הסלעים ולא מצאם נכנס ללשכת הגזית ואמרו לו שמא מלאכי השרת היו וקראו עליו חזית איש מהיר במלאכתו". (ילקוט שמעוני, מלכים א', רמז קפ"ב)

דליקת החומץ

"חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה: בתי למאי עציבת? (תרגום: ערב שבת אחד ראה את ביתו עצובה. א"ל: למה את עצובה?)- אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. - אמר לה: בתי, מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה." (תענית כה.)

החלות בתנור

"הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא (הייתה רגילה אשתו להחם התנור כל ערב שבת ולשים בפנים חומר מעלה עשן)משום כיסופא (מפני הבושה שלא היה לה מה לאפות), הוה לה הך שיבבתא בישתא (הייתה לה שכנה רעה). אמרה (השכנה): מכדי, ידענא דלית להו ולא מידי, מאי כולי האי? (הרי אני יודעת שאין לה דבר, א"כ מה כל זה?) אזלא וטרפא אבבא (הלכה ודפקה בדלת), איכספא ועיילא לאינדרונא (התביישה אשת רחב"ד ונכנסה לחדר הפנימי), איתעביד לה נסא דחזיא לתנורא מלא לחמא, ואגנא מלא לישא (נעשה לה נס שראתה תנור מלא לחם וקערה מלאה בצק). אמרה לה: פלניתא, פלניתא! אייתי מסא, דקא חריך לחמיך ("פלונית פלונית! הביא מרדה שנשרף לחמך"). אמרה לה: אף אנא להכי עיילי (אף אני לכך נכנסתי להביא מרדה). תנא: אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בנסים." (תענית כד:)

הערוד

"תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא". (ברכות לג.)

העיזים

"רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי (היו לו אותם עיזים), אמרו ליה: קא מפסדן (אמרו לו השכנים שהן מפסידות אתם). אמר: אי קא מפסדן - ניכלינהו דובי (אם הם מפסידות אתכם - יאכלום דובים), ואי לא - כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו (כל אחת ואחת תביא בערב דוב בקרניה). לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו (בערב הביאה כל אחת דוב בקרניה)". (תענית כה.)

צדקתו

"משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה" (סוטה ט, טו).

השבת אבידה

"אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? - אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין". (תענית כה.)

אמרותיו

"רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת". (אבות ג',ט).

יראתו קודמת למעשיו

הרב בנימין לאו בספרו "חכמים" משווה בן רחב"ד לחוני המעגל וטוען כי רחב"ד היה דמות האמונה התמימה בה', בניגוד לחוני המעגל שעושה "משא ומתן" עם ה', רבי חנינא מתחנן לפני ה' ומבקש, אך בוטח בו באמונה תמימה גם בלי קבלת שכר, ומשום כך נעשים לו ניסים. כך לדוגמא במעשה האבן, טורח רחב"ד להכין אבן לבית המקדש ומחפש פועלים, ומתוך כך נעשה לו נס שמגיעים מלאכים. או בסיפור החומץ, הוא בוטח בה' שאם ירצה יכול לגרום גם לחומץ לדלוק.