רבי צדוק: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
|בית מדרש= | |בית מדרש= | ||
}} | }} | ||
'''רבי צדוק''' היה [[תנא]] בדור השני. מוצאו היה מ[[שבט בנימין]].{{מקור| | '''רבי צדוק''' היה [[תנא]] בדור השני. מוצאו היה מ[[שבט בנימין]].{{מקור|ירושלמי שקלים ד ג|כן}} | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד. | רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד. | ||
ארבעים שנה לפני [[חורבן בית המקדש השני]], היה מתענה מדי יום שלא יחרב, ובלילה היה אוכל{{ | ארבעים שנה לפני [[חורבן בית המקדש השני]], היה מתענה מדי יום שלא יחרב, ובלילה היה אוכל{{מקור|בבלי גיטין נו א|כן}} כאשר צרו הרומאים על [[ירושלים]] במטרה להחריבה, ביקש [[רבן יוחנן בן זכאי]] מאספסיאנוס שלושה דברים, ואחד מהם, שיתן לו אמצעים לרפא רבי צדוק ( בגרא {{מקור|שם ע"ב|כן}} מסופר בהרחבה על אודות הדרך שבה ריפאוהו). לאחר החורבן התיישב בעיירה סמוכה ל[[חיפה]] | ||
==דרך מוסרית והלכתית== | ==דרך מוסרית והלכתית== | ||
רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת ה[[חתונה]] של בנו של [[רבן גמליאל דיבנה]], ישבו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי יהושע]] לפני השולחן, בעוד רבן גמליאל – [[נשיא ישראל]] – עומד ומוזג להם כוסות [[יין]] ומשמשם. כאשר נתן כוס יין לרבי אליעזר, סרב לקבלו, מפני שלא רצה שישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... [[אברהם]] אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה [[גדול הדור]], ושימש את [[אורח]]יו, כאמור ב[[פרשת חיי שרה]]: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כ[[מלאכי השרת]]? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו? {{ | רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת ה[[חתונה]] של בנו של [[רבן גמליאל דיבנה]], ישבו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי יהושע]] לפני השולחן, בעוד רבן גמליאל – [[נשיא ישראל]] – עומד ומוזג להם כוסות [[יין]] ומשמשם. כאשר נתן כוס יין לרבי אליעזר, סרב לקבלו, מפני שלא רצה שישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... [[אברהם]] אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה [[גדול הדור]], ושימש את [[אורח]]יו, כאמור ב[[פרשת חיי שרה]]: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כ[[מלאכי השרת]]? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו? {{מקור|בבלי קידושין לב ב|כן}}. | ||
באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של | באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של רבי אליעזר בהלכות [[התרת נדרים]],{{מקור|בבלי נדרים סד א|כן}}, שכאשר אדם בא לפני [[רב]]שיתיר לו את הנדר, מותר לפתוח לו בכבוד אביו ואמו, ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי המלך {{מקור|ספרי בתחילת פרשת מטות, מובא בר"ן שם|כן}}. | ||
כן | |||
כמו כן, היה מהדר בכבוד התורה. ב{{מקור|משנה אבות ד ה}} מובאת אמרה אחת ותמציתית של רבי צדוק: "אל תעשם (את דברי התורה), כעטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהן וכן היה [[ההל הזקן|הלל]] אומר: ודאשתמש בתגא חלף. הא למדת שכל [[איסור הנאה מדברי תורה|הנהנה מדברי תורה]] נוטל חייו מן העולם". | |||
==עמידה בנסיונות קשים== | ==עמידה בנסיונות קשים== | ||
רבי צדוק עמד בפני נסיונות קשים. אחת משרות המלוכה, תבעה אותו | רבי צדוק עמד בפני נסיונות קשים. אחת משרות המלוכה, תבעה אותו לחטוא עמה. רבי צדוק ידע, שאין בידו לסרב, שכן נתון היה בידה לחיים ולמוות, וכדי להבהיר לה את חומרת הדבר, הוא אמר לה שמכיוון שהוא מתענה מדי יום, הוא לא יכול לחטוא עמה, עד שיינתן לו לאכול דבר מה. משנענה שיש רק דבר טמא, הוא נענה בפליאה: ומה החילוק בין דבר טמא לטהור? מי שחוטא בביאות אסורות אוכל גם דברים טמאים! כאשר הסיקו את התנור כדי לבשל את חתיכת הבשר, הוא הפיל את עצמו לתוך האש הבוערת בתנור. שאלה אותו השרה: מה פשר הדבר? ענה לו רבי צדוק: מי שחוטא בחטאים אלו, נופל בזה (אש הגיהנום). נענתה השרה בהנצלות: לא ידעתי כמה הדבר חמור עליכם, לא הייתי מצערת אותך אם הייתי יודעת {{מקור|בבלי קידושין מ א|כן}} | ||
==זהותו== | |||
קיימת | קיימת דעה כי היו שני חכמים שנקראו רבי צדוק, וייתכן שמעשה זה היה ברבי צדוק השני{{הערה| 1=[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2873 דעת].}} | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
לרבי צדוק היה בן | לרבי צדוק היה בן תנא, המוזכר ב[[משנה]] פעמים רבות, ושמו [[רבי אלעזר בר צדוק]] {{מקור|משנה טהרות ב ח|כן}}. גרסא אחרת היא "רבי אל'''י'''עזר בר צדוק".{{מקור|ירושלמי שקלים ד ג|כן}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| שורה 34: | שורה 33: | ||
{{תנאים}} | {{תנאים}} | ||
{{מיון רגיל:צדוק}} | |||
[[קטגוריה:תנאים]] | [[קטגוריה:תנאים]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:01, 17 באוגוסט 2011
|
|
| רבי צדוק | |
|---|---|
| דור | דור שני לתנאים |
| חבריו | רבי יהושע בן חנניה, רבן גמליאל דיבנה |
רבי צדוק היה תנא בדור השני. מוצאו היה משבט בנימין.(ירושלמי שקלים ד ג)
תולדות חייו[עריכה]
רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד.
ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני, היה מתענה מדי יום שלא יחרב, ובלילה היה אוכל(בבלי גיטין נו א) כאשר צרו הרומאים על ירושלים במטרה להחריבה, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מאספסיאנוס שלושה דברים, ואחד מהם, שיתן לו אמצעים לרפא רבי צדוק ( בגרא (שם ע"ב) מסופר בהרחבה על אודות הדרך שבה ריפאוהו). לאחר החורבן התיישב בעיירה סמוכה לחיפה
דרך מוסרית והלכתית[עריכה]
רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת החתונה של בנו של רבן גמליאל דיבנה, ישבו רבי אליעזר ורבי יהושע לפני השולחן, בעוד רבן גמליאל – נשיא ישראל – עומד ומוזג להם כוסות יין ומשמשם. כאשר נתן כוס יין לרבי אליעזר, סרב לקבלו, מפני שלא רצה שישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... אברהם אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה גדול הדור, ושימש את אורחיו, כאמור בפרשת חיי שרה: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כמלאכי השרת? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו? (בבלי קידושין לב ב).
באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של רבי אליעזר בהלכות התרת נדרים,(בבלי נדרים סד א), שכאשר אדם בא לפני רבשיתיר לו את הנדר, מותר לפתוח לו בכבוד אביו ואמו, ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד המקום ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי המלך (ספרי בתחילת פרשת מטות, מובא בר"ן שם).
כמו כן, היה מהדר בכבוד התורה. במשנה אבות ד ה מובאת אמרה אחת ותמציתית של רבי צדוק: "אל תעשם (את דברי התורה), כעטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהן וכן היה הלל אומר: ודאשתמש בתגא חלף. הא למדת שכל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם".
עמידה בנסיונות קשים[עריכה]
רבי צדוק עמד בפני נסיונות קשים. אחת משרות המלוכה, תבעה אותו לחטוא עמה. רבי צדוק ידע, שאין בידו לסרב, שכן נתון היה בידה לחיים ולמוות, וכדי להבהיר לה את חומרת הדבר, הוא אמר לה שמכיוון שהוא מתענה מדי יום, הוא לא יכול לחטוא עמה, עד שיינתן לו לאכול דבר מה. משנענה שיש רק דבר טמא, הוא נענה בפליאה: ומה החילוק בין דבר טמא לטהור? מי שחוטא בביאות אסורות אוכל גם דברים טמאים! כאשר הסיקו את התנור כדי לבשל את חתיכת הבשר, הוא הפיל את עצמו לתוך האש הבוערת בתנור. שאלה אותו השרה: מה פשר הדבר? ענה לו רבי צדוק: מי שחוטא בחטאים אלו, נופל בזה (אש הגיהנום). נענתה השרה בהנצלות: לא ידעתי כמה הדבר חמור עליכם, לא הייתי מצערת אותך אם הייתי יודעת (בבלי קידושין מ א)
זהותו[עריכה]
קיימת דעה כי היו שני חכמים שנקראו רבי צדוק, וייתכן שמעשה זה היה ברבי צדוק השני[1]
משפחתו[עריכה]
לרבי צדוק היה בן תנא, המוזכר במשנה פעמים רבות, ושמו רבי אלעזר בר צדוק (משנה טהרות ב ח). גרסא אחרת היא "רבי אליעזר בר צדוק".(ירושלמי שקלים ד ג).
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אהרן היימאן, "רבי צדוק", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 202, באתר HebrewBooks
- רבי צדוק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"