תלמיד שאינו הגון: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| (14 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
תלמיד שאינו הגון על-פי ההגדרה ההלכתית הוא תלמיד שמפאת התנהגותו אסור ללמדו [[תורה]]. | תלמיד שאינו הגון על-פי ההגדרה ההלכתית הוא תלמיד שמפאת התנהגותו אסור ללמדו [[תלמוד תורה|תורה]]. | ||
==מקור האיסור== | ==מקור האיסור== | ||
האיסור מובא בכמה מקומות ב[[תלמוד הבבלי]]. המקור המרכזי ב[[מסכת חולין]], | האיסור מובא בכמה מקומות ב[[תלמוד הבבלי]]. המקור המרכזי ב[[מסכת חולין]], ב{{מקור|בבלי חולין קלג א$דף קלג ע"א}}: | ||
"א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב? א"ל: בשונה לתלמיד שאינו הגון, דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר (איוב כ) כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא ת"ח, שנאמר (יואל ג) ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן ל[[מרקוליס]], שנאמר (משלי | "א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב? א"ל: בשונה לתלמיד שאינו הגון, דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר ({{מקור|איוב כ כו}}) כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא ת"ח, שנאמר ({{מקור|יואל ג ה}}) ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן ל[[מרקוליס]], שנאמר ({{מקור|משלי כו ח}}) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתיב: ({{מקור|משלי יט י}}) לא נאוה לכסיל תענוג". | ||
מקורות נוספים בגמרא ב[[מסכת תענית]] | מקורות נוספים בגמרא ב[[מסכת תענית]] ב{{מקור|בבלי תענית ז ע"א$דף ז}}, וב[[מסכת מכות]] ב{{מקור|בבלי מכות י ע"א$דף י}}. | ||
ישנם בחז"ל גם מקורות הפוכים, לדוגמא ב[[מסכת ברכות]] דף כח ובמסכת [[אבות דרבי נתן]] פרק | ישנם בחז"ל גם מקורות הפוכים, לדוגמא ב[[מסכת ברכות]] {{מקור|בבלי ברכות כח ע"א$דף כח}} ובמסכת [[אבות דרבי נתן]] {{מקור|מסכתות קטנות אבות דרבי נתן נוסחא א ב$פרק ג}}. | ||
[[הרמב"ם]] פוסק דין זה להלכה | [[הרמב"ם]] פוסק דין זה להלכה ב{{מקור|רמב"ם תלמוד תורה ד א$הלכות תלמוד תורה פרק רביעי}}: | ||
"אין שונין אלא לתלמיד הגון הנאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא ישרה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ואח"כ מלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו". | "אין שונין אלא לתלמיד הגון הנאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא ישרה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ואח"כ מלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו". | ||
וכן | וכן פסקו ה{{מקור|טור יורה דעה רמו$טור}} וה[[שולחן ערוך]] ב[[יורה דעה]] {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה רמו$סימן רמו}}. | ||
==הגדרת תלמיד שאינו הגון== | ==הגדרת תלמיד שאינו הגון== | ||
נחלקו ה[[אחרונים]] בהגדרת המושגים 'הגון הנאה במעשיו', 'תם' ו'הולך בדרך שאינה ישרה'. | נחלקו ה[[אחרונים]] בהגדרת המושגים 'הגון הנאה במעשיו', 'תם' ו'הולך בדרך שאינה ישרה'. | ||
לדעת ה[[כסף משנה]] | לדעת ה[[רבי יוסף קארו|כסף משנה]] וה[[רבי אברהם די בוטון|לחם משנה]] על הרמב"ם, הגדרת תם היא שאין אנו יודעים אם מעשיו נאים או לא. | ||
[[הרב ישראל מאיר לאו]] | [[הרב ישראל מאיר לאו]], בספרו [[שו"ת]] יחל ישראל {{מקור|יחל ישראל ב$סימן ב|כן}} סובר שהגדרת תם היא כפשוטה של המילה תם בעברית, כלומר, לא בעל חריפות, כדברי [[רש"י]] על הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" {{מקור|בראשית כה כז|כן}} שפרש את המילה 'תם': "שאינו חריף לרמות" {{מקור|רש"י בראשית כה כז|כן}}. לדעתו, הגדרת המילה הגון היא שמידותיו הפנימיות ישרות וטבות, ונאה במעשיו הכוונה שגם התנהגותו היא נאה ומכבודת. | ||
==טעמי האיסור== | ==טעמי האיסור== | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
כמו כן, הסבירו המפרשים את הסיבה שהשונה לתלמיד שאינו הגון מושווה לזורק אבן למרקוליס. | כמו כן, הסבירו המפרשים את הסיבה שהשונה לתלמיד שאינו הגון מושווה לזורק אבן למרקוליס. | ||
מסביר ה[[פרישה]] על ה[[טור]] שהטעם הוא משום שהזורק אבן למרקוליס חושב שהוא מקיים בזה מצווה של ביזוי עבודה זרה, שהרי זורק עליה אבן שזהו ביזוי גדול, אולם באמת, הוא בעצמו עובר בזה באיסור [[עבודה זרה]], שהרי בכך דרך עבודתה, אף כאן, המלמד לתלמיד שאינו הגון חושב שהוא עושה דבר טוב שמפיץ תורה, אבל באמת עושה הוא דבר מזיק. | מסביר ה[[פרישה]] על ה[[טור]] שהטעם הוא משום שהזורק אבן למרקוליס חושב שהוא מקיים בזה מצווה של ביזוי עבודה זרה, שהרי זורק עליה אבן שזהו ביזוי גדול, אולם באמת, הוא בעצמו עובר בזה באיסור [[עבודה זרה]], שהרי בכך דרך עבודתה, אף כאן, המלמד לתלמיד שאינו הגון חושב שהוא עושה דבר טוב שמפיץ תורה, אבל באמת עושה הוא דבר מזיק. | ||
ה[[מהר"ל]] מפראג, מסביר בספר חידושי אגדות, שהסיבה להשוואה למרקוליס היא כי בזה ששונה לתלמיד שאינו הגון הופך את התורה כביכול לאבן, לדבר דומם שאין בו ממש. ועוד, שהתורה נקראת אבן | ה[[מהר"ל]] מפראג, מסביר בספר חידושי אגדות, שהסיבה להשוואה למרקוליס היא כי בזה ששונה לתלמיד שאינו הגון הופך את התורה כביכול לאבן, לדבר דומם שאין בו ממש. ועוד, שהתורה נקראת אבן {{מקור|עירובין נד ע"א}}), לפיכך מי שמלמדה למי שאינו ראוי לה, כאילו זורקה למרקוליס. סיבה נוספת שמביא המהר"ל בשם 'יש מפרשים', שהזורק אבן למרקוליס גורם שימשכו אחריו אנשים אחרים שרואים אבנים ליד המרקוליס עדות לכך שאנשים עובדים אותו, ויעבדו גם הם, אותו דבר השונה לתלמיד שאינו הגון, שגורם לאנשים לטעות ולהמשך אחריו כי יראו שיש בו תורה. ברם, המהר"ל בעצמו מעיד שם "ופירוש ראשון עיקר". | ||
==היתרים== | ==היתרים== | ||
נמצאו כמה היתרים ללמד תורה גם לתלמידים שאינם הגונים | {{לא הלכה}} | ||
[[רבי שניאור זלמן מלאדי]], "בעל התניא", כותב בספרו 'הלכות תלמוד תורה', שצריך קודם כל לנסות ולתת הזדמנות לתלמיד להכנס לביהמ"ד ואולי ע"י כך הוא יחזור למוטב, ורק אם כבר ניסו ללמדו ובכל זאת לא שב מסורו, אזי יש להוציאו מבית המדרש. | נמצאו כמה היתרים ללמד תורה גם לתלמידים שאינם הגונים. | ||
*[[רבי שניאור זלמן מלאדי]], "בעל התניא", כותב בספרו 'הלכות תלמוד תורה', שצריך קודם כל לנסות ולתת הזדמנות לתלמיד להכנס לביהמ"ד ואולי ע"י כך הוא יחזור למוטב, ורק אם כבר ניסו ללמדו ובכל זאת לא שב מסורו, אזי יש להוציאו מבית המדרש. | |||
[[החיד"א]] כותב בפירושו 'פתח עינים' ל[[מסכת אבות]], שאם ברור שהרחקת התלמיד מביהמ"ד לא תעזור והתלמיד לא ישפר את מעשיו ע"י כך, מותר ועדיף ללמדו. | *[[החיד"א]] כותב בפירושו 'פתח עינים' ל[[מסכת אבות]], שאם ברור שהרחקת התלמיד מביהמ"ד לא תעזור והתלמיד לא ישפר את מעשיו ע"י כך, מותר ועדיף ללמדו. | ||
ה[[אדמו"ר]] מצאנז-קלויזנבורג, [[רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם]], כותב בספרו שו"ת דברי יציב שהאיסור ללמד לתלמיד שאינו הגון הוא רק כשמלמדו ביחידות, ב[[חברותא]] | *ה[[אדמו"ר]] מצאנז-קלויזנבורג, [[רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם]], כותב בספרו שו"ת {{מקור|דברי יציב יו"ד קלז}} שהאיסור ללמד לתלמיד שאינו הגון הוא רק כשמלמדו בקבוצה, אבל אם מלמדו ביחידות, ב[[חברותא]], אין בזה איסור. כיוצא בזה כתב גם רבי שמעון גרינפלד- המהרש"ג. | ||
בספר | *בספר [[עין יעקב]] (ובעוד ספרים נוספים) מובא שרק ביחידות אסור ללמד תלמיד שאינו הגון, אולם בתוך קבוצה שיש בה גם תלמידים שאינם הגונים- מותר. | ||
[[הרב | *בספר מעשה איש על ה[[חזון איש]] מסופר שפעם החזון איש נשאל אודות לימוד לקבוצת נערים שאינה מקפידה על ההלכות, והורה בכל זאת ללמדם, כי במציאות של ימינו דין זה לא קיים, כי בימי קדם שיעורי התורה היו חלק בלתי נפרד מחיי החברה היהודית, וגם מי שהיה בעל אופי מושחת ולא רצה באמת ללמוד נאלץ ללמוד כחלק מהחברה היהודית. תלמידים אלו אסור ללמד. אבל תלמידים שבאים מרוצנם ללמוד, עליהם לא נאמר הדין הזה. כמו כן מבא בשם החזון איש במקום אחר שאמר אותו דבר ונימק בכך שבימי קדם אם תלמיד היה נפלט מספסל הלימודים, היה נפלט לרחוב מלא קדושה והיה מתבייש בסילוקו ולכן היה משתדל לחזור למוטב, אולם בימינו, חשש כבד שאם יוציאוהו מבית המדרש, לא יחזור לצור מחצבתו אלא יצא לתרבות רעה או יתדרדר מבחינה רוחנית. | ||
*[[הרב יצחק יוסף]], בספר 'קיצור שולחן ערוך [[ילקוט יוסף]]', כותב שסתם אדם בחזקת הגון, ואם אינו הגון, יש לתלות שהוא [[תינוק שנשבה]] ומצווה ללמדו ולקרבו. | |||
[[קטגוריה:תלמוד תורה]] | |||
גרסה אחרונה מ־14:45, 14 באוקטובר 2011
|
|
תלמיד שאינו הגון על-פי ההגדרה ההלכתית הוא תלמיד שמפאת התנהגותו אסור ללמדו תורה.
מקור האיסור[עריכה]
האיסור מובא בכמה מקומות בתלמוד הבבלי. המקור המרכזי במסכת חולין, בדף קלג ע"א: "א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב? א"ל: בשונה לתלמיד שאינו הגון, דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר (איוב כ כו) כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא ת"ח, שנאמר (יואל ג ה) ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר (משלי כו ח) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתיב: (משלי יט י) לא נאוה לכסיל תענוג". מקורות נוספים בגמרא במסכת תענית בדף ז, ובמסכת מכות בדף י.
ישנם בחז"ל גם מקורות הפוכים, לדוגמא במסכת ברכות דף כח ובמסכת אבות דרבי נתן פרק ג.
הרמב"ם פוסק דין זה להלכה בהלכות תלמוד תורה פרק רביעי: "אין שונין אלא לתלמיד הגון הנאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא ישרה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ואח"כ מלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו". וכן פסקו הטור והשולחן ערוך ביורה דעה סימן רמו.
הגדרת תלמיד שאינו הגון[עריכה]
נחלקו האחרונים בהגדרת המושגים 'הגון הנאה במעשיו', 'תם' ו'הולך בדרך שאינה ישרה'. לדעת הכסף משנה והלחם משנה על הרמב"ם, הגדרת תם היא שאין אנו יודעים אם מעשיו נאים או לא. הרב ישראל מאיר לאו, בספרו שו"ת יחל ישראל (סימן ב) סובר שהגדרת תם היא כפשוטה של המילה תם בעברית, כלומר, לא בעל חריפות, כדברי רש"י על הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה כז) שפרש את המילה 'תם': "שאינו חריף לרמות" (רש"י בראשית כה כז). לדעתו, הגדרת המילה הגון היא שמידותיו הפנימיות ישרות וטבות, ונאה במעשיו הכוונה שגם התנהגותו היא נאה ומכבודת.
טעמי האיסור[עריכה]
המפרשים הסבירו מעט על טעמי האיסור. הטעם העיקרי המובא במפרשים הוא, שהתלמיד שבא בגישה לא כשרה ללימוד התורה, ישתמש בדברי התורה שלמד למטרות פסולות, בדומה לדין לימוד תורה לנשים. כמו כן, הסבירו המפרשים את הסיבה שהשונה לתלמיד שאינו הגון מושווה לזורק אבן למרקוליס. מסביר הפרישה על הטור שהטעם הוא משום שהזורק אבן למרקוליס חושב שהוא מקיים בזה מצווה של ביזוי עבודה זרה, שהרי זורק עליה אבן שזהו ביזוי גדול, אולם באמת, הוא בעצמו עובר בזה באיסור עבודה זרה, שהרי בכך דרך עבודתה, אף כאן, המלמד לתלמיד שאינו הגון חושב שהוא עושה דבר טוב שמפיץ תורה, אבל באמת עושה הוא דבר מזיק. המהר"ל מפראג, מסביר בספר חידושי אגדות, שהסיבה להשוואה למרקוליס היא כי בזה ששונה לתלמיד שאינו הגון הופך את התורה כביכול לאבן, לדבר דומם שאין בו ממש. ועוד, שהתורה נקראת אבן עירובין נד ע"א), לפיכך מי שמלמדה למי שאינו ראוי לה, כאילו זורקה למרקוליס. סיבה נוספת שמביא המהר"ל בשם 'יש מפרשים', שהזורק אבן למרקוליס גורם שימשכו אחריו אנשים אחרים שרואים אבנים ליד המרקוליס עדות לכך שאנשים עובדים אותו, ויעבדו גם הם, אותו דבר השונה לתלמיד שאינו הגון, שגורם לאנשים לטעות ולהמשך אחריו כי יראו שיש בו תורה. ברם, המהר"ל בעצמו מעיד שם "ופירוש ראשון עיקר".
היתרים[עריכה]
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!
נמצאו כמה היתרים ללמד תורה גם לתלמידים שאינם הגונים.
- רבי שניאור זלמן מלאדי, "בעל התניא", כותב בספרו 'הלכות תלמוד תורה', שצריך קודם כל לנסות ולתת הזדמנות לתלמיד להכנס לביהמ"ד ואולי ע"י כך הוא יחזור למוטב, ורק אם כבר ניסו ללמדו ובכל זאת לא שב מסורו, אזי יש להוציאו מבית המדרש.
- החיד"א כותב בפירושו 'פתח עינים' למסכת אבות, שאם ברור שהרחקת התלמיד מביהמ"ד לא תעזור והתלמיד לא ישפר את מעשיו ע"י כך, מותר ועדיף ללמדו.
- האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, כותב בספרו שו"ת דברי יציב יו"ד קלז שהאיסור ללמד לתלמיד שאינו הגון הוא רק כשמלמדו בקבוצה, אבל אם מלמדו ביחידות, בחברותא, אין בזה איסור. כיוצא בזה כתב גם רבי שמעון גרינפלד- המהרש"ג.
- בספר עין יעקב (ובעוד ספרים נוספים) מובא שרק ביחידות אסור ללמד תלמיד שאינו הגון, אולם בתוך קבוצה שיש בה גם תלמידים שאינם הגונים- מותר.
- בספר מעשה איש על החזון איש מסופר שפעם החזון איש נשאל אודות לימוד לקבוצת נערים שאינה מקפידה על ההלכות, והורה בכל זאת ללמדם, כי במציאות של ימינו דין זה לא קיים, כי בימי קדם שיעורי התורה היו חלק בלתי נפרד מחיי החברה היהודית, וגם מי שהיה בעל אופי מושחת ולא רצה באמת ללמוד נאלץ ללמוד כחלק מהחברה היהודית. תלמידים אלו אסור ללמד. אבל תלמידים שבאים מרוצנם ללמוד, עליהם לא נאמר הדין הזה. כמו כן מבא בשם החזון איש במקום אחר שאמר אותו דבר ונימק בכך שבימי קדם אם תלמיד היה נפלט מספסל הלימודים, היה נפלט לרחוב מלא קדושה והיה מתבייש בסילוקו ולכן היה משתדל לחזור למוטב, אולם בימינו, חשש כבד שאם יוציאוהו מבית המדרש, לא יחזור לצור מחצבתו אלא יצא לתרבות רעה או יתדרדר מבחינה רוחנית.
- הרב יצחק יוסף, בספר 'קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף', כותב שסתם אדם בחזקת הגון, ואם אינו הגון, יש לתלות שהוא תינוק שנשבה ומצווה ללמדו ולקרבו.