שקר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טעות הקלדה) |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו. | ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו. | ||
=== לשנות מפני השלום === | === לשנות מפני השלום === | ||
* מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני ה[[שלום]]. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ל[[יוסף]] אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין [[אברהם]] ל[[שרה]], שנאמר ({{מקור|תנ"ך:בראשית יח יב$בראשית יח, יב}}): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה '''ואדוני זקן'''", ולאברהם אינו אומר כן, אלא | * מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני ה[[שלום]]. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ל[[יוסף]] אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין [[אברהם]] ל[[שרה]], שנאמר ({{מקור|תנ"ך:בראשית יח יב$בראשית יח, יב}}): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה '''ואדוני זקן'''", ולאברהם אינו אומר כן, אלא {{מקור|בראשית יח יג$שם פס' יג|כן}}: "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד '''ואני זקנתי"'''. וכן מובא ביבמות ({{מקור|בבלי:יבמות סה ב$סה, ב}}). | ||
* כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח. | * כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח. | ||
* אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת [[ענוה]] היא. | * אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת [[ענוה]] היא. | ||
גרסה מ־05:09, 21 בפברואר 2012
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית |
שקר משמעותו: כזב, סילוף, הפך האמת.
אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה.
האיסור ומקורו
הוזהרנו בתורה על איסור שקר באיסור לאו ובמצות עשה. היכן? נאמר בפרשת קדֹשים (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ", הרי איסור לאו בגניבה, בכחש ובשקר. ובפרשת משפטים (שמות כג, ז) נאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", הרי מצות עשה להתרחק משקר.
חומרתו
חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו חז"ל (שבת נה. יומא סט: סנהדרין סה. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח. ועוד). והוא "רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו; תהלים פו, טו). ואמר הכתוב (שמואל א טו, כט): "נֵצַח יִשְׂרָאֵל [- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל[1]] לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי ו, טז-יז). ועוד כתוב: "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ" (משלי יב, כב).
בגמרא (סנהדרין קג.) מובא:
- "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לֵצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.
- משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".
והמתהלך בדרכיו של מקום[2], שהם חסד ואמת[3], נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב (משלי יג, ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". ועוד כתוב (משלי יז, ז): "לֹא נָאוָה [- לא נאה[4]]... לְנָדִיב [- לחכם[5]] שְׂפַת שָׁקֶר".
וישראל נִשתבחו במידת האמת, שנאמר (ישעיהו סג, ח): "וַיֹּאמֶר [ה']: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ[6] וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לו.): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה התדמו אליו עד שנקראו בניו (מלמד התלמידים פרשת צו).
ועוד שתורה שנתן לנו הקב"ה אמת היא[7], שנאמר (תהלים קיט, קמב): "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ (רד"ק ומלבי"ם תהלים קיט, קסג). ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו (מצודת דוד שם).
ולכך אמר דוד המלך ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" (תהִלים שם פס' קד). "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" (שם פס' קסג). "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי [- בהבטחתי]" (שם פט, לו).
ואמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב): "תלמיד חכם צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם[8]... דובר שקרים הוא זה" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר).
והנביאים הוכחו את ישראל בימי בית ראשון על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, איכה ועוד...
משלי יב, יט...
מדרגות בשקר
שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא
מתכוון מתחילה לשקר מול אמר ואח"כ לא מקיים דיבורו – ביאור הגר"א משלי יב, כב: שקר וכזב.
שמיעת דבר שקר
ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל.
אותיות ש.ק.ר.
גדרי האיסור
איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפיקדון וכדומה; מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שם). אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת". (פניני הלכה הלכות אמירת אמת)
מצבים שמותר לשקר
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.
לשנות מפני השלום
- מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני השלום. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר (בראשית יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", ולאברהם אינו אומר כן, אלא (שם פס' יג): "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי". וכן מובא ביבמות (סה, ב).
- כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח.
- אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת ענוה היא.
- שאלוהו על דבר צניעות שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות.
גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.
ראו גם
- ↑ ר' רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון שואל א טו כט שם.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (דברים ח, ו; שם יט, ט; שם כו יז; שם כח, ט; שם ל, טז; מלכים א ב, ג; תהלים קכח, א).
- ↑ כלשון הכתוב (תהלים כה, י): "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל ( מדרש תנאים לדברים יג, ה; תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י; ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך): "כשאמר משה לישראל: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר (נחום א, ג): 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר (תהלים עז, כ): 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת שנאמר כל ארחותיו חסד ואמת".
- ↑ ר' מצודת דוד ומצודת ציון שם.
- ↑ ר' מצודת דוד שם. ויתכן לפרש ג"כ אדם ישר (ר' מצודת ציון ישעיהו לב, ה; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן).
- ↑ והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה (- היותנו בנים למקום) תלוי בזה (שלא נשקר)".
- ↑ ככתוב בספר עזרא (נחמיה ט, יג): "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן בברכות התורה אומרים אנו: "ונתן לנו [את תורתו] תורת אמת" מסכת סופרים יג, ו. ור' ברכות ה: "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח, נט.) ובאיכה רבה (פתיחתא ב). ור' מדרש תהלים (קי, ד, מהדורת ר"ש בובר): "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת (תהלים יט, י)". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי קורח מודים: "משה אמת ותורתו אמת" (ב"ב עד. סנהדרין קי במדבר רבה, קורח, יח, כ). וע"ע תנחומא, צו, סימן ז.
- ↑ נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה (כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה), שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה 'מתכבד בקלון חברו' שאין לו חלק לעולם הבא (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז; בראשית רבה פרשה א סי' ה; רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג ופ"ג מהל' תשובה הי"ד, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד), ובוודאי ת"ח איננו חשוד על עבירה זו.