שקר: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 40: | שורה 40: | ||
:נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' {{מקור|(עפ"י}} {{מקור|תהלים לד$תהִלים לד, יד-טו}}{{מקור|)}}.{{ש}} | :נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' {{מקור|(עפ"י}} {{מקור|תהלים לד$תהִלים לד, יד-טו}}{{מקור|)}}.{{ש}} | ||
:והנה פה ב[[ירושלים]] עיר הקודש תוב"ב, היה רגיל אצלי [[חסיד]] גדול מחסידי עליון, מהספרדיים, ואם היו נותנים לו כל חללי דעלמא, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור.{{ש}} | :והנה פה ב[[ירושלים]] עיר הקודש תוב"ב, היה רגיל אצלי [[חסיד]] גדול מחסידי עליון, מהספרדיים, ואם היו נותנים לו כל חללי דעלמא, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור.{{ש}} | ||
:וסיפר לי מנהג אביו, בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנה שנעשה איזה ענין שלא כהוגן, אמר {{מקור|[האב]}}: 'מי שיודה על חטאו ויאמר אמת - אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באִוָלְתוֹ; ואיזה {{מקור|[- ומי]}} שיכפור, ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכופר {{מקור| | :וסיפר לי מנהג אביו, בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנה שנעשה איזה ענין שלא כהוגן, אמר {{מקור|[האב]}}: 'מי שיודה על חטאו ויאמר אמת - אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באִוָלְתוֹ; ואיזה {{מקור|[- ומי]}} שיכפור, ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכופר {{מקור|(מלשון:}} [[כופר הכל]]{{מקור|, כלומר מתכחש)}}, אזי אעשה לו עונשים בכפלי כפליים'. וכן עשה, מי שהודה - מחל {{מקור|[האב]}} ונתן לו מתנה עוד איזה מטבעות בעבור שהודה באמת, ולהאחר ששיקר ענשו בעונשים גדולים. | ||
:כך היה מגדל בניו במידת האמת, והיה קונה האמת במטבעות, לקיים 'אמת קנה' {{מקור|משלי כג, כג|כן}}, ונעשה בבנו החסיד הנזכר לעיל טבע האמת עולמית.{{ש}} | :כך היה מגדל בניו במידת האמת, והיה קונה האמת במטבעות, לקיים 'אמת קנה' {{מקור|משלי כג, כג|כן}}, ונעשה בבנו החסיד הנזכר לעיל טבע האמת עולמית.{{ש}} | ||
וכל ערום יעשה בדעת, איך יגדל בניו ב[[מעשים טובים]], וב[[צדקות]], וב[[מידת חסידות|חסידות]], ובכל {{מקור|[ה]}}מידות {{מקור|[ה]}}ישרות.</ref> | וכל ערום יעשה בדעת, איך יגדל בניו ב[[מעשים טובים]], וב[[צדקות]], וב[[מידת חסידות|חסידות]], ובכל {{מקור|[ה]}}מידות {{מקור|[ה]}}ישרות.</ref> | ||
{{מקור|בבלי:יבמות סג א$יבמות סג.}} – חינוך [[רב (אמורא)|רב]] לבנו שלא לקשר ואפילו לתועלת. | {{מקור|בבלי:יבמות סג א$יבמות סג.}} – חינוך [[רב (אמורא)|רב]] לבנו שלא לקשר ואפילו לתועלת. | ||
גרסה מ־22:55, 22 בפברואר 2012
|
|
שקר משמעותו: כזב, סילוף, הפך האמת.
אמירת שקר, לעיתים, אסורה מן התורה, והיא מידה מגונה. במקרה ובה האדם העיד או נשבע לשקר - עבר באיסור נוסף.
האיסור ומקורו
הוזהרנו בתורה על איסור שקר באיסור לאו ובמצות עשה.
היכן? נאמר בפרשת קדֹשים (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ", הרי איסור לאו בגניבה, בכחש (- אמירת שקר) ובשבועת שקר [1].
ובפרשת משפטים (שמות כג, ז) נאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", הרי מצות עשה להתרחק משקר.
חומרתו
חותמו של הקב"ה: 'אמת', אמרו חז"ל (שבת נה. יומא סט: סנהדרין סד. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א, יח. ועוד). והוא "רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד, ו; תהלים פו, טו). ואמר הכתוב (שמואל א טו, כט): "נֵצַח יִשְׂרָאֵל [- כינוי לרִבונו של עולם, שהוא ניצחונם וחוזקם של ישראל[2]] לֹא יְשַׁקֵּר". וממילא מובן שאחד הדברים שהקב"ה שונא הוא "לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי ו, טז-יז). ועוד כתוב: "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ" (משלי יב, כב).
בגמרא (סנהדרין קג.) מובא:
- "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לֵצים, כת שקרנים, כת חנפים וכת מספרי לשון הרע... כת שקרנים, שנאמר (תהלים קא, ז): 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'.
- משל למה הדבר דומה? למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן למלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו! כך אמר הקב"ה: כל מי שהוא להוט אחר השקר, אינו ראוי לדור בעולמי! מפני שבראתי העולם באמת, שאלמלא כן, לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת".
והמתהלך בדרכיו של מקום[3], שהם חסד ואמת[4], נמנע מן השקר ומואס בו, כדברי הכתוב (משלי יג, ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק". ועוד כתוב (משלי יז, ז): "לֹא נָאוָה [- לא נאה[5]]... לְנָדִיב [- לחכם[6]] שְׂפַת שָׁקֶר".
וישראל נִשתָבְּחוּ במידת האמת, שנאמר (ישעיהו סג, ח): "וַיֹּאמֶר [ה']: אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ[7] וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ". אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לו.): "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום", ונקראו כן מפני שלִמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה התדמו אליו עד שנקראו בניו (מלמד התלמידים פרשת צו).
ועוד שתורה שנתן לנו הקב"ה אמת היא[8], שנאמר (תהלים קיט, קמב): "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת". ומי שאוהב את התורה - שונא את השקר, שהוא הופכָהּ (רד"ק ומלבי"ם תהלים קיט, קסג). ועוד יש לו לשנוא את השקר שהרי הזהירה התורה מפניו (מצודת דוד שם).
ולכך אמר דוד המלך ע"ה: "מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר" (תהִלים שם פס' קד). "שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי" (שם פס' קסג). "וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי [- בהבטחתי]" (שם פט, לו).
ואמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ פ"ו ה"ב): "תלמיד חכם צריך שיהא... רודף אחר האמת ולא אחר השקר". ואפילו אם מִיָד יגלה את האמת, כגון "היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חברו ואמר, הרי אני פורכה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם[9]... דובר שקרים הוא זה" (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ, ד"ה מדבר שקר).
והנביאים הוכחו את ישראל בימי בית ראשון על השקר, ר' ירמיהו, ישעיהו, איכה ועוד...
משלי יב, יט...
מדרגות בשקר
שערי תשובה שער שלישי סי' קעח-קפו; מסילת ישרים פרק יא
מתכוון מתחילה לשקר מול אמר ואח"כ לא מקיים דיבורו – ביאור הגר"א משלי יב, כב: שקר וכזב.
שמיעת דבר שקר
ביאור הגר"א משלי יג, ה: הצדיק שונא 'דבר שקר', אפילו לשמוע, מכל וכל.
אותיות ש.ק.ר.
חינוך לאמירת אמת
בעלי המוסר בדורות האחרונים הזהירו את ההורים לחנך את בניהם למידת האמת ושלא לומר דבר שקר, כחינוך יסודי וראשוני המהוה בסיס לחינוך לכל המעלות והמידות הטובות[10]
יבמות סג. – חינוך רב לבנו שלא לקשר ואפילו לתועלת.
גדרי האיסור
לא תכחשו
- ערך מורחב - לא תכחשו
איסור "לא תכחשו" נאמר כאשר אדם מכחיש שהוא חייב ממון, כגון שהוא כופר בהלוואה או בפיקדון וכדומה; מצות "מדבר שקר תרחק" מחייבת אותנו באופן כללי להתרחק מן השקר ככל יכולתנו. כך דעת בעל ספר חרדים (מ"ע בפה כ"ו), אך לדעת בעל ספר יראים (מצווה רל"ה) פסוק זה חל רק על שקרים שגורמים נזק, שכן המשך הפסוק הוא "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שם).
אולם צריך לדעת, שגם אם האיסור לשקר שקר שאינו גורם נזק ממוני אינו נלמד מהפסוק "מדבר שקר תרחק", ברור שיסודו מן התורה. שהרי מצווה מן התורה "והלכת בדרכיו", היינו להידבק במידותיו, ואחת המידות העיקריות שהקב"ה מתגלה בהן בעולם היא מידת האמת, שאמרו חז"ל: "חותמו של הקב"ה אמת" (פניני הלכה הלכות אמירת אמת).
מדבר שקר תרחק
- ערך מורחב - מדבר שקר תרחק
בגמרא (שבועות ל:-לא.) מבואר שקיים איסור לגרום לדין שקר, אף מבלי להוציא מהפה מילה של שקר.
מצבים שמותר לשקר
ישנם מקרים בהם מותר לאדם לשנות בדיבורו.
- מותר לאדם לשנות בדיבורו מפני השלום. כלומר: מי שרוצה להשכין שלום בין אדם לחברו או בין איש לאשתו וכדומה, מותר לו לשנות בדבריו כדי להביא לקירוב בין הצדדים. וכן אמרו חכמים: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה לנו לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא...". כמו כן מצינו ש"דיברה תורה לשון בדאי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר (בראשית יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", ולאברהם אינו אומר כן, אלא (שם פס' יג): "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי". וכן מובא ביבמות (סה, ב).
- כמו כן, מותר לשבח את המקח בעיני אדם שקנה חפץ מסויים, ולומר לו שהמקח היה כדאי והחפץ הינו משובח, והכל במטרה לשמחו ולחבב עליו את המקח. (כתובות יז.)
- אדם שנשאל אם הוא בקי במסכת מסויימת, למרות שהוא בקי, ישנה בדיבורו ויאמר: לאו, ומידת ענוה היא (ב"מ כג:).
- שאלוהו על דבר צניעות שבינו לבין אשתו, מותר לו לשנות בדיבורו ולא לגלות (ב"מ כג:).
גם במקרים שהותר לשקר בהם, לא הותר אלא כאשר אי אפשר להגיע לאותן תוצאות מבלי לשקר.
ראו גם
- אמת
- מדבר שקר תרחק
- לא תכחשו
- תוכו כברו
- אחד בפה ואחד בלב
- מחזי כשקרא
- שבועת שקר
- עד שקר
- נביא שקר
- הוחזק כפרן (- שקרן)
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ ר' ב"ק קה: ורמב"ם פ"א מהל' שבועות ה"ח וכן אצל מוני המצוות השונים (ספר המצוות לרמב"ם ל"ת רמט, סמ"ג לאו רמא וחינוך מצוה רכו) שפירוש "לא תשקרו" הוא: לא תשבעו לשקר.
- ↑ ר' רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון שואל א טו כט שם.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (דברים ח, ו; שם יט, ט; שם כו יז; שם כח, ט; שם ל, טז; מלכים א ב, ג; תהלים קכח, א).
- ↑ כלשון הכתוב (תהלים כה, י): "כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו". וכך אמרו חז"ל (מדרש תנאים לדברים יג, ה; תנחומא, מהדורת ורשא, וישלח סי' י; ילקוט שִמעוני, תהִלים, רמז תשב, ד"ה זכור רחמיך): "כשאמר משה לישראל: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו', אמרו לו: מי יוכל להלך בדרכיו? שכן הוא אומר (נחום א, ג): 'בסופה ובשערה דרכו', ואומר (תהלים עז, כ): 'בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך'. אמר להן משה: לא אמרתי לכם כך, אלא דרכיו חסד ואמת שנאמר כל אורחותיו חסד ואמת".
- ↑ ר' מצודת דוד ומצודת ציון שם.
- ↑ ר' מצודת דוד שם. ויתכן לפרש: לאדם ישר (ר' מצודת ציון ישעיהו לב, ה; - וצ"ב למה לא פירש כן אף כאן).
- ↑ והוסיף במסילת ישרים פרק יא: "הא למדת, שזה (- היותנו בנים למקום) תלוי בזה (שלא נשקר)".
- ↑ ככתוב בספר עזרא (נחמיה ט, יג): "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". וכן בברכות התורה אומרים אנו: "ונתן לנו [את תורתו] תורת אמת" מסכת סופרים יג, ו. ור' ברכות ה: "...אמת זו תורה..." וכ"ה בירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ח, נט.) ובאיכה רבה (פתיחתא ב). ור' מדרש תהלים (קי, ד, מהדורת ר"ש בובר): "...בתורה שנקראת אמת, שנאמר משפטי ה' אמת (תהלים יט, י)". ואין להאריך במקורות, אחרי שאפילו בלועי קורח מודים: "משה אמת ותורתו אמת" (ב"ב עד. סנהדרין קי במדבר רבה, קורח, יח, כ). וע"ע תנחומא, צו, סימן ז.
- ↑ נראה שמדובר במצב שחברו לא מתבזה (כי מיד הוכח שאמר כהלכה, או שאין בִּזיון כ"כ בטעות בהלכה), שהרי אם חברו מתגנה - הרי זה 'מתכבד בקלון חברו' שאין לו חלק לעולם הבא (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, עז; בראשית רבה פרשה א סי' ה; רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ג ופ"ג מהל' תשובה הי"ד, ע"ש בכסף משנה וביד המלך; ועוד), ובוודאי ת"ח איננו חשוד על עבירה זו.
- ↑ וכך כותב השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות דל"ת - דרך ארץ, אות כט-ל):
- "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.
- נמצא, כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצות אביו, כי ירא שישאלנו אביו: 'עשית כך וכך', או: 'מה המעשה הזה אשר עשית', והוא ישיב לו מפני היראה: 'אמת', כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי, ועונשו יהיה מרובה, ומכח שמוכרח לומר אמת - נמצא מוכרח להיות 'סור מרע ועשה טוב' (עפ"י תהִלים לד, יד-טו).
- והנה פה בירושלים עיר הקודש תוב"ב, היה רגיל אצלי חסיד גדול מחסידי עליון, מהספרדיים, ואם היו נותנים לו כל חללי דעלמא, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור.
- וסיפר לי מנהג אביו, בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנה שנעשה איזה ענין שלא כהוגן, אמר [האב]: 'מי שיודה על חטאו ויאמר אמת - אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באִוָלְתוֹ; ואיזה [- ומי] שיכפור, ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכופר (מלשון: כופר הכל, כלומר מתכחש), אזי אעשה לו עונשים בכפלי כפליים'. וכן עשה, מי שהודה - מחל [האב] ונתן לו מתנה עוד איזה מטבעות בעבור שהודה באמת, ולהאחר ששיקר ענשו בעונשים גדולים.
- כך היה מגדל בניו במידת האמת, והיה קונה האמת במטבעות, לקיים 'אמת קנה' (משלי כג, כג), ונעשה בבנו החסיד הנזכר לעיל טבע האמת עולמית.
- "כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר, אף בסתר, שלא בפני האב, יראה בכל כחו להדריכו במידת אמת, כמו שכתוב 'למדו לשונם דבר' אמת (ר' ירמיהו ט, ד). ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו, באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.