דבורה הנביאה: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==חייה== | ==חייה== | ||
היתה מ[[שבט אפרים]]. דבורה היתה יושבת תחת "תומר דבורה" שבין [[הרמה]] ובין [[בית אל]] בהר אפרים ושפטה את ישראל, בזמן שהיו משועבדים ליבין מלך [[כנען]] ו[[סיסרא]] שר צבאו. יבין היה בעל צבא עוצמתי, והוא שיעבד את ישראל בחזקה {{מקור|שופטים ד ג|כן}}. בני ישראל צעקו אל ה', והוא הציווה את דבורה לשלוח את [[ברק בן אבינועם]] מ[[שבט נפתלי]], להושיע את ישראל מיד יבין. דבורה מצווה את ברק לאסוף עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומ[[שבט זבולון|בני זבולון]] בהר תבור. היא מתנבאת לו כי ה' יוליך לפניו את צבא סיסרא לנחל קישון, ויתנו ביד ברק. ברק התנה את צאתו לשליחות זו בתנאי שדבורה תלך עמו, ודבורה אמרה כי אמנם תלך, אך בגלל זאת ה' ימסור את סיסרא בידי אשה ולא בידי ברק. כפי שנתנבאה, אכן צבא סיסרא ניגף לפני ברק, וסיסרא עצמו נהרג בידי [[יעל] אשת חבר הקיני. לאחר הנצחון, שרה דבורה את שריתה המפורסמת (ראה לקמן). היא ששפטה את ישראל במשך ארבעים שנה {{מקור|שופטים ד}}. | היתה מ[[שבט אפרים]]. דבורה היתה יושבת תחת "תומר דבורה" שבין [[הרמה]] ובין [[בית אל]] בהר אפרים ושפטה את ישראל, בזמן שהיו משועבדים ליבין מלך [[כנען]] ו[[סיסרא]] שר צבאו. יבין היה בעל צבא עוצמתי, והוא שיעבד את ישראל בחזקה {{מקור|שופטים ד ג|כן}}. בני ישראל צעקו אל ה', והוא הציווה את דבורה לשלוח את [[ברק בן אבינועם]] מ[[שבט נפתלי]], להושיע את ישראל מיד יבין. דבורה מצווה את ברק לאסוף עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומ[[שבט זבולון|בני זבולון]] בהר תבור. היא מתנבאת לו כי ה' יוליך לפניו את צבא סיסרא לנחל קישון, ויתנו ביד ברק. ברק התנה את צאתו לשליחות זו בתנאי שדבורה תלך עמו, ודבורה אמרה כי אמנם תלך, אך בגלל זאת ה' ימסור את סיסרא בידי אשה ולא בידי ברק. כפי שנתנבאה, אכן צבא סיסרא ניגף לפני ברק, וסיסרא עצמו נהרג בידי [[יעל] אשת חבר הקיני. לאחר הנצחון, שרה דבורה את שריתה המפורסמת (ראה לקמן). היא ששפטה את ישראל במשך ארבעים שנה {{מקור|שופטים ד}}. | ||
==שירת דבורה== | ==[[שירת דבורה]]== | ||
לאחר הנצחון, דבורה שרה יחד עם ברק את שירתה, בה היא מתארת את המצב העגום בו שרו ישראל, מתארת את הנצחון, משבחת את ה' על ההצלה, מציינת לשבח את המתנדבים למלחמה, בני שבט [[שבט אפרים|אפרים]], [[שבט בנימין|בנימין]], חלק מ[[שבט מנשה|מנשה]], זבולון, נפתלי ו[[שבט יששכר|יששכר]], ומגנה את המתשתמטים בני שבט [[שבט ראובן|ראובן]], חלק משבט מנשה, ו[[שבט דן|דן]], וכן יושבי העיר מרוז הסמוכה למלחמה שלא חשו לעזרה. היא משבחת גם את יעל, שהרגה את סיסרא, ומזכירה את אם סיסרא שמצפה לשוב בנה כגיבור מן המלחמה ובוכה כאשר הא מבושש לבוא. היא מסיימת בתפילה: "כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגברתו" {{מקור|שופטים ה|כן}}. | לאחר הנצחון, דבורה שרה יחד עם ברק את שירתה, בה היא מתארת את המצב העגום בו שרו ישראל, מתארת את הנצחון, משבחת את ה' על ההצלה, מציינת לשבח את המתנדבים למלחמה, בני שבט [[שבט אפרים|אפרים]], [[שבט בנימין|בנימין]], חלק מ[[שבט מנשה|מנשה]], זבולון, נפתלי ו[[שבט יששכר|יששכר]], ומגנה את המתשתמטים בני שבט [[שבט ראובן|ראובן]], חלק משבט מנשה, ו[[שבט דן|דן]], וכן יושבי העיר מרוז הסמוכה למלחמה שלא חשו לעזרה. היא משבחת גם את יעל, שהרגה את סיסרא, ומזכירה את אם סיסרא שמצפה לשוב בנה כגיבור מן המלחמה ובוכה כאשר הא מבושש לבוא. היא מסיימת בתפילה: "כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגברתו" {{מקור|שופטים ה|כן}}. | ||
גרסה מ־10:26, 4 במאי 2012
|
|
דבורה אשת לפידות היתה נביאה ושופטת, החמישית מבין השופטים.
חייה
היתה משבט אפרים. דבורה היתה יושבת תחת "תומר דבורה" שבין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ושפטה את ישראל, בזמן שהיו משועבדים ליבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו. יבין היה בעל צבא עוצמתי, והוא שיעבד את ישראל בחזקה (שופטים ד ג). בני ישראל צעקו אל ה', והוא הציווה את דבורה לשלוח את ברק בן אבינועם משבט נפתלי, להושיע את ישראל מיד יבין. דבורה מצווה את ברק לאסוף עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון בהר תבור. היא מתנבאת לו כי ה' יוליך לפניו את צבא סיסרא לנחל קישון, ויתנו ביד ברק. ברק התנה את צאתו לשליחות זו בתנאי שדבורה תלך עמו, ודבורה אמרה כי אמנם תלך, אך בגלל זאת ה' ימסור את סיסרא בידי אשה ולא בידי ברק. כפי שנתנבאה, אכן צבא סיסרא ניגף לפני ברק, וסיסרא עצמו נהרג בידי [[יעל] אשת חבר הקיני. לאחר הנצחון, שרה דבורה את שריתה המפורסמת (ראה לקמן). היא ששפטה את ישראל במשך ארבעים שנה שופטים ד.
שירת דבורה
לאחר הנצחון, דבורה שרה יחד עם ברק את שירתה, בה היא מתארת את המצב העגום בו שרו ישראל, מתארת את הנצחון, משבחת את ה' על ההצלה, מציינת לשבח את המתנדבים למלחמה, בני שבט אפרים, בנימין, חלק ממנשה, זבולון, נפתלי ויששכר, ומגנה את המתשתמטים בני שבט ראובן, חלק משבט מנשה, ודן, וכן יושבי העיר מרוז הסמוכה למלחמה שלא חשו לעזרה. היא משבחת גם את יעל, שהרגה את סיסרא, ומזכירה את אם סיסרא שמצפה לשוב בנה כגיבור מן המלחמה ובוכה כאשר הא מבושש לבוא. היא מסיימת בתפילה: "כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שופטים ה).
בשירתה, אומרת דבורה בהקשר למצב הקשה בו היו ישראל בימי שטון יבין: "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", וחז"ל לימדו אותנו כי כעונש על כך היא כביכול נרדמה ונאלצה לעורר את עצמה במילים "עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר" (דרוש מקור).
שירת דבורה נקראת כהפטרת פרשת בשלח (למנהג האשכנזים קוראים גם את סיפור המלחמה ולמנהג הספרדים קוראים רק את השירה).
| תקופת השופטים | ||
|---|---|---|
| השופטים | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • אבימלך בן גדעון • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון בן מנוח • עלי הכהן | |
| דמויות נוספות | ברק בן אבינועם • יעל • סיסרא • יותם בן גדעון • בת יפתח • עגלון מלך מואב • רות המואביה • נעמי • בועז • אלקנה בן ירוחם • חנה • פנינה • שמואל • חפני ופינחס | |
| אירועים | מגילת רות • שירת דבורה • פילגש בגבעה • פסל מיכה • משל יותם | |