שמשון בן מנוח: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 2: | שורה 2: | ||
'''שמשון בן מנוח''' היה השופט השלושה-עשר, והאחרון המוזכר ב[[ספר שופטים]]. בן שבט [[דן]]. | '''שמשון בן מנוח''' היה השופט השלושה-עשר, והאחרון המוזכר ב[[ספר שופטים]]. בן שבט [[דן]]. | ||
==חייו== | ==קורות חייו== | ||
===לידתו=== | ===לידתו=== | ||
בתקופה שקדמה ללידת שמשון, חזרו ישראל לעשות הרע בעיני ה', ונמסרו בידי פלשתים במשך ארבעים שנה. | |||
מנוח, אביו של שמשון, גר בעיר צרעה, ואשתו - ששמה לא מוזכר במקרא, אך מובא כי שמה היה "הצללפוני"<ref>{{מקור|בבלי בבא בתרא צא}} ו{{מקור|במדבר רבה י ה}}</ref> - היתה עקרה. באחד הימים, כאשר היתה בשדה ללא בעלה, נגלה אליה מלאך, והודיע לה שבקרוב יוולד לה בן, וציוה כי הילד יהיה [[נזיר]], וכי אמו תמנע משתית יין ומאכילת מאכלים טמאים עד לידתו - והילד יושיע את ישראל מיד פלשתים. | |||
אשת-מנוח לא ידעה שהוא מלאך, וסיפרה לבעלה שפגשה נביא שהורה לה לנהוג כך, ושיוולד להם בן. מנוח התפלל ש-ה' ישלח להם שוב את הנביא, והמלאך פגש שוב את האישה כשהיתה בשדה. האישה רצה וקראה לבעלה, וכשבא מנוח חזר המלאך על הוראותיו הקודמות. מנוח שאל אותו לשמו, וביקש לתת לו בשר לאכול, אך המלאך לא הסכים לגלות לו את שמו, ואמר שאם מנוח רוצה - שיעלה קרבן ל-ה'. מנוח הקריב את גדי העזים, וכשעלתה האש מעל הקרבן, עלה איתה המלאך לשמים. | |||
לאחר זמן אכן ילדה האישה בן, וקראה את שמו שמשון. | |||
גרסה מ־13:26, 17 ביוני 2012
|
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
שמשון בן מנוח היה השופט השלושה-עשר, והאחרון המוזכר בספר שופטים. בן שבט דן.
קורות חייו
לידתו
בתקופה שקדמה ללידת שמשון, חזרו ישראל לעשות הרע בעיני ה', ונמסרו בידי פלשתים במשך ארבעים שנה.
מנוח, אביו של שמשון, גר בעיר צרעה, ואשתו - ששמה לא מוזכר במקרא, אך מובא כי שמה היה "הצללפוני"[1] - היתה עקרה. באחד הימים, כאשר היתה בשדה ללא בעלה, נגלה אליה מלאך, והודיע לה שבקרוב יוולד לה בן, וציוה כי הילד יהיה נזיר, וכי אמו תמנע משתית יין ומאכילת מאכלים טמאים עד לידתו - והילד יושיע את ישראל מיד פלשתים.
אשת-מנוח לא ידעה שהוא מלאך, וסיפרה לבעלה שפגשה נביא שהורה לה לנהוג כך, ושיוולד להם בן. מנוח התפלל ש-ה' ישלח להם שוב את הנביא, והמלאך פגש שוב את האישה כשהיתה בשדה. האישה רצה וקראה לבעלה, וכשבא מנוח חזר המלאך על הוראותיו הקודמות. מנוח שאל אותו לשמו, וביקש לתת לו בשר לאכול, אך המלאך לא הסכים לגלות לו את שמו, ואמר שאם מנוח רוצה - שיעלה קרבן ל-ה'. מנוח הקריב את גדי העזים, וכשעלתה האש מעל הקרבן, עלה איתה המלאך לשמים.
לאחר זמן אכן ילדה האישה בן, וקראה את שמו שמשון.
דמותו
התייחסות חז"ל לשמשון מורכבת. מחד גיסא, חז"ל מבקרים אותו, באמרם (משנה סוטה א ח): "שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו", אך מאידך הם משבחים אותו ומכנים אותו "צדיק"(דרוש מקור), וכן אומרים (ירושלמי סוטה י) כי הוא נקרא על שם ה' שנאמר (תהלים יד פב) "כי שמש ומגן ה' אלהים" ואמרו(דרוש מקור): "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד".
תקופת השופטים | ||
---|---|---|
השופטים | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • אבימלך בן גדעון • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון בן מנוח • עלי הכהן | |
דמויות נוספות | ברק בן אבינועם • יעל • סיסרא • יותם בן גדעון • בת יפתח • עגלון מלך מואב • רות המואביה • נעמי • בועז • אלקנה בן ירוחם • חנה • פנינה • שמואל • חפני ופינחס | |
אירועים | מגילת רות • שירת דבורה • פילגש בגבעה • פסל מיכה • משל יותם |