שמשון בן מנוח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:
'''שמשון בן מנוח''' היה השופט השלושה-עשר, והאחרון המוזכר ב[[ספר שופטים]]. בן שבט [[דן]].  
'''שמשון בן מנוח''' היה השופט השלושה-עשר, והאחרון המוזכר ב[[ספר שופטים]]. בן שבט [[דן]].  


==חייו==
==קורות חייו==
===לידתו===
===לידתו===
אמו של שמשון (חז"ל מוסרים כי שמה הוא "הצללפוני"<ref>{{מקור|בבלי בבא בתרא צא}} ו{{מקור|במדבר רבה י ה}}</ref>), היתה עקרה. באחד הימים, כאשר היתה בשדה עם בעלה מנוח, נגלה אליהם מלאך והודיעם כי יולד להם בן, וציוה כי הילד יהיה [[נזיר]] וכ הוריו ימנעו משתית יין ותספורת עד לידתו. ואכן, נולד שמשון ונוהג בעצמו מנהגי נזירות ([[נזירות שמשון]]) והופך להיות גיבור חיל.  
בתקופה שקדמה ללידת שמשון, חזרו ישראל לעשות הרע בעיני ה', ונמסרו בידי פלשתים במשך ארבעים שנה.
 
מנוח, אביו של שמשון, גר בעיר צרעה, ואשתו - ששמה לא מוזכר במקרא, אך מובא כי שמה היה "הצללפוני"<ref>{{מקור|בבלי בבא בתרא צא}} ו{{מקור|במדבר רבה י ה}}</ref> - היתה עקרה. באחד הימים, כאשר היתה בשדה ללא בעלה, נגלה אליה מלאך, והודיע לה שבקרוב יוולד לה בן, וציוה כי הילד יהיה [[נזיר]], וכי אמו תמנע משתית יין ומאכילת מאכלים טמאים עד לידתו - והילד יושיע את ישראל מיד פלשתים.
 
אשת-מנוח לא ידעה שהוא מלאך, וסיפרה לבעלה שפגשה נביא שהורה לה לנהוג כך, ושיוולד להם בן. מנוח התפלל ש-ה' ישלח להם שוב את הנביא, והמלאך פגש שוב את האישה כשהיתה בשדה. האישה רצה וקראה לבעלה, וכשבא מנוח חזר המלאך על הוראותיו הקודמות. מנוח שאל אותו לשמו, וביקש לתת לו בשר לאכול, אך המלאך לא הסכים לגלות לו את שמו, ואמר שאם מנוח רוצה - שיעלה קרבן ל-ה'. מנוח הקריב את גדי העזים, וכשעלתה האש מעל הקרבן, עלה איתה המלאך לשמים.
 
לאחר זמן אכן ילדה האישה בן, וקראה את שמו שמשון.
 
 





גרסה מ־13:26, 17 ביוני 2012

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

שמשון בן מנוח היה השופט השלושה-עשר, והאחרון המוזכר בספר שופטים. בן שבט דן.

קורות חייו

לידתו

בתקופה שקדמה ללידת שמשון, חזרו ישראל לעשות הרע בעיני ה', ונמסרו בידי פלשתים במשך ארבעים שנה.

מנוח, אביו של שמשון, גר בעיר צרעה, ואשתו - ששמה לא מוזכר במקרא, אך מובא כי שמה היה "הצללפוני"[1] - היתה עקרה. באחד הימים, כאשר היתה בשדה ללא בעלה, נגלה אליה מלאך, והודיע לה שבקרוב יוולד לה בן, וציוה כי הילד יהיה נזיר, וכי אמו תמנע משתית יין ומאכילת מאכלים טמאים עד לידתו - והילד יושיע את ישראל מיד פלשתים.

אשת-מנוח לא ידעה שהוא מלאך, וסיפרה לבעלה שפגשה נביא שהורה לה לנהוג כך, ושיוולד להם בן. מנוח התפלל ש-ה' ישלח להם שוב את הנביא, והמלאך פגש שוב את האישה כשהיתה בשדה. האישה רצה וקראה לבעלה, וכשבא מנוח חזר המלאך על הוראותיו הקודמות. מנוח שאל אותו לשמו, וביקש לתת לו בשר לאכול, אך המלאך לא הסכים לגלות לו את שמו, ואמר שאם מנוח רוצה - שיעלה קרבן ל-ה'. מנוח הקריב את גדי העזים, וכשעלתה האש מעל הקרבן, עלה איתה המלאך לשמים.

לאחר זמן אכן ילדה האישה בן, וקראה את שמו שמשון.



דמותו

התייחסות חז"ל לשמשון מורכבת. מחד גיסא, חז"ל מבקרים אותו, באמרם (משנה סוטה א ח): "שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו", אך מאידך הם משבחים אותו ומכנים אותו "צדיק"(דרוש מקור), וכן אומרים (ירושלמי סוטה י) כי הוא נקרא על שם ה' שנאמר (תהלים יד פב) "כי שמש ומגן ה' אלהים" ואמרו(דרוש מקור): "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" גם יחד".


הערות שוליים