תפילה לשלום המדינה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←נוסח התפילה) |
מ (←תיקון אמירתה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
תפילה לשלום [[מדינת ישראל]], שנתקנה ע"י [[הרבנות הראשית]]. | תפילה לשלום [[מדינת ישראל]], שנתקנה ע"י [[הרבנות הראשית]]. | ||
==תיקון אמירתה== | ==תיקון אמירתה== | ||
התפילה לשלום המדינה נתקנה ע"י [[הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ו[[הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל]], הרבנים הראשיים לישראל, בסיועו של הסופר ש"י עגנון. כדי שיהיה נוסח אחיד ומוסכם על כולם, עוכב פרסום הנוסח הסופי, והוא עבר תחת עיניהם של רבני שלוש הערים הגדולות בארץ דאז, [[תל אביב]] ([[הרב איסר יהודה אונטרמן]] ו[[הרב יעקב משה טולידאנו]]), [[חיפה]] ([[הרב ברוך מרקוס]] ו[[הרב נסים אוחנה]]) ו[[פתח תקווה]] ([[הרב ראובן כ"ץ]]). כמו כן, עבר הגהה של חברי מועצת הרבנות הראשית דאז ([[הרב צבי פסח פראנק]], הרב יעקב קלמס, הרב א.מ. וולקובסקי, הרב חזקיה שבתאי, הרב אברהם אבוכזיר והרב יוסף הלוי)<ref>ראה בהרחבה אודות כך בספר '''הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה ליסודה''' חלק ב' עמ' 823-824 ובהערות מס' 37-38. </ref>. התקנה נסמכה על אמירתו של [[רבי חנינא סגן הכהנים]] {{מקור|משנה אבות ג ב|כן}} "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה, איש רת רעהו חיים בלעו". אמירה זו נפסקה ל[[הלכה]] ב[[אבודרהם]] {{מקור|אבודרהם, סוף הלכות קריאת התורה|כן}}: "ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתוב {{מקור|ירמיהו פרק כט פסוק ט|כן}} "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". ושלום העיר הוא שיתפלל לשם שינצח המלך את אויביו. ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה {{מקור|בבלי עבודה זרה ג ב|כן}} אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב {{מקור|חבקוק פרק א פסוק ד|כן}} "ותעשה אדם כדגי הים כרומש לא מושל בו" מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והיינו דתנן רבי חנניא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'. | התפילה לשלום המדינה נתקנה ע"י [[הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ו[[הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל]], הרבנים הראשיים לישראל, בסיועו של הסופר ש"י עגנון. כדי שיהיה נוסח אחיד ומוסכם על כולם, עוכב פרסום הנוסח הסופי, והוא עבר תחת עיניהם של רבני שלוש הערים הגדולות בארץ דאז, [[תל אביב]] ([[הרב איסר יהודה אונטרמן]] ו[[הרב יעקב משה טולידאנו]]), [[חיפה]] ([[הרב ברוך מרקוס]] ו[[הרב נסים אוחנה]]) ו[[פתח תקווה]] ([[הרב ראובן כ"ץ]]). כמו כן, עבר הגהה של חברי מועצת הרבנות הראשית דאז ([[הרב צבי פסח פראנק]], הרב יעקב קלמס, הרב א.מ. וולקובסקי, הרב חזקיה שבתאי, הרב אברהם אבוכזיר והרב יוסף הלוי)<ref>ראה בהרחבה אודות כך בספר '''הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה ליסודה''' חלק ב' עמ' 823-824 ובהערות מס' 37-38. </ref>. | ||
התקנה נסמכה על אמירתו של [[רבי חנינא סגן הכהנים]] {{מקור|משנה אבות ג ב|כן}} "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה, איש רת רעהו חיים בלעו". אמירה זו נפסקה ל[[הלכה]] ב[[אבודרהם]] {{מקור|אבודרהם, סוף הלכות קריאת התורה|כן}}: "ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתוב {{מקור|ירמיהו פרק כט פסוק ט|כן}} "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". ושלום העיר הוא שיתפלל לשם שינצח המלך את אויביו. ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה {{מקור|בבלי עבודה זרה ג ב|כן}} אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב {{מקור|חבקוק פרק א פסוק ד|כן}} "ותעשה אדם כדגי הים כרומש לא מושל בו" מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והיינו דתנן רבי חנניא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'. | |||
בתקנת הרבנות על אמירת התפילה לשלום המדינה נכתב כי יש לאמרה ע"י הרב או שליח הציבור, בשבתות ובמועדים אחרי קריאת התורה. התקנה פורסמה לראשונה בעיתון "הצופה" ט"ו-ט"ז ב[[אלול]] תש"ח. | בתקנת הרבנות על אמירת התפילה לשלום המדינה נכתב כי יש לאמרה ע"י הרב או שליח הציבור, בשבתות ובמועדים אחרי קריאת התורה. התקנה פורסמה לראשונה בעיתון "הצופה" ט"ו-ט"ז ב[[אלול]] תש"ח. | ||
גרסה מ־04:46, 13 ביולי 2012
|
|
תפילה לשלום מדינת ישראל, שנתקנה ע"י הרבנות הראשית.
תיקון אמירתה
התפילה לשלום המדינה נתקנה ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, בסיועו של הסופר ש"י עגנון. כדי שיהיה נוסח אחיד ומוסכם על כולם, עוכב פרסום הנוסח הסופי, והוא עבר תחת עיניהם של רבני שלוש הערים הגדולות בארץ דאז, תל אביב (הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יעקב משה טולידאנו), חיפה (הרב ברוך מרקוס והרב נסים אוחנה) ופתח תקווה (הרב ראובן כ"ץ). כמו כן, עבר הגהה של חברי מועצת הרבנות הראשית דאז (הרב צבי פסח פראנק, הרב יעקב קלמס, הרב א.מ. וולקובסקי, הרב חזקיה שבתאי, הרב אברהם אבוכזיר והרב יוסף הלוי)[1].
התקנה נסמכה על אמירתו של רבי חנינא סגן הכהנים (משנה אבות ג ב) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה, איש רת רעהו חיים בלעו". אמירה זו נפסקה להלכה באבודרהם (אבודרהם, סוף הלכות קריאת התורה): "ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתוב (ירמיהו פרק כט פסוק ט) "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". ושלום העיר הוא שיתפלל לשם שינצח המלך את אויביו. ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (בבלי עבודה זרה ג ב) אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב (חבקוק פרק א פסוק ד) "ותעשה אדם כדגי הים כרומש לא מושל בו" מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והיינו דתנן רבי חנניא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'.
בתקנת הרבנות על אמירת התפילה לשלום המדינה נכתב כי יש לאמרה ע"י הרב או שליח הציבור, בשבתות ובמועדים אחרי קריאת התורה. התקנה פורסמה לראשונה בעיתון "הצופה" ט"ו-ט"ז באלול תש"ח.
מנהג אמירתה
את התפילה נהוג לומר בבתי הכנסת שמתפלליהם נמנים על הציבור הדתי לאומי, בתפילת שחרית של שבתות וחגים לאחר קריאת התורה, לפני תפילת מוסף. לפי מנהג חלק מקהילות הספרדים אומרים אותה בפתיחת ארון הקודש להוצאת ספר תורה. כמו כן אומרים אותה בתפילת יום העצמאות. ברוב הקהילות נהוג גם לומר מי שברך לחיילי צה"ל שתיקן הרב שלמה גורן- הרב הראשי לצה"ל ולישראל. נהגו לעמוד בעת אמירת התפילה[2].
שינויים ביחס לתפילה ובנוסחה בעקבות הגירוש מגוש קטיף
לאחר הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון - ישנם קהילות בציבור הדתי-לאומי שנמנעו מלאומרה או ששינו בנוסחה, בעיקר בהשמטת השורה "שלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה"[3]. הרב זלמן ברוך מלמד שינה את הנוסח ל-"והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלוקים, אנשי אמת שונאי בצע". בישיבת מרכז הרב וברוב הקהילות הציוניות-דתיות אומרים עד היום את הנוסח המלא והמקורי.
נוסח התפילה
"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ[4]. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךְ: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל,ד-ה). וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ. וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּות מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתו בַּכּל מָשָׁלָה". אָמֵן סֶלָה."
לקריאה נוספת
- הרב שלמה סוקניק, כוננה עלינו.
הערות שוליים
- ↑ ראה בהרחבה אודות כך בספר הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה ליסודה חלק ב' עמ' 823-824 ובהערות מס' 37-38.
- ↑ אין לכך מקור, והדבר כנראה נובע מתחושת ההזדהות של הציבור עם התפילה, עד שמנהג זה השתרש בציבור, וכיום, אי עמידה בעת התפילה נחשבת בציבור כזלזול בתפילה ובמדינה.
- ↑ על פי פסקו של הרב דב ליאור ועוד.
- ↑ ביטוי המבוסס על ההשקפה כי המדינה היא "אתחלתא דגאולה".