הוצאה מרשות לרשות: הבדלים בין גרסאות בדף
(אין קשר ישיר בין הוצאה למוקצה, ערכים נוספים שלא קשורים ישירות להן מיועדת הקטגוריה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אסור להוציא בשבת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת''' {{מקור| | '''אסור להוציא בשבת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת''' {{מקור|הסוגיא בשבת ב.-ט.|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', אסור לאדם שעומד בתוך הבית (רשות היחיד) להוציא חפץ אל אדם שעומד בחוץ (רשות הרבים) {{מקור| | '''לדוגמא''', אסור לאדם שעומד בתוך הבית (רשות היחיד) להוציא חפץ אל אדם שעומד בחוץ (רשות הרבים) {{מקור|בבלי:שבת ב.|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורה''' יש שלוש דרשות {{מקור|(ותוס' שבת ב. (ד"ה פשט) ביארו למה צריך את שלושתן)}}: | '''במקורה''' יש שלוש דרשות {{מקור|(ותוס' שבת ב. (ד"ה פשט) ביארו למה צריך את שלושתן)}}: | ||
@ במשכן הורידו קרשים מהעגלה (רשות היחיד) לקרקע (רשות הרבים), ואת מלאכות שבת לומדים מהמשכן {{מקור| | @ במשכן הורידו קרשים מהעגלה (רשות היחיד) לקרקע (רשות הרבים), ואת מלאכות שבת לומדים מהמשכן {{מקור|בבלי:שבת מט:|כן}}. | ||
@ הפסוק "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" {{מקור| | @ הפסוק "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" {{מקור|שמות לו-ו|כן}}, ודורשת הגמרא {{מקור|בבלי:שבת צו:|כן}} שמשה אסר עליהם להביא עוד נדבה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. | ||
@ הפסוק בפרשת המן "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" {{מקור| | @ הפסוק בפרשת המן "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" {{מקור|שמות טז-כט|כן}} ודורשים "אל יצא" - אל יוציא {{מקור|בבלי:ערובין יז:|כן}}. לרש"י {{מקור|שם ד"ה אל יצא כתיב|כן}} הוא רק להו"א, ולמסקנה נדחה לימוד זה, אך לתוס' {{מקור|שם ד"ה לאו ושבת ב. ד"ה פשט|כן}} הוא גם למסקנה. | ||
'''במהותה''' חקרו האחרונים שלוש חקירות: | '''במהותה''' חקרו האחרונים שלוש חקירות: | ||
@ המלאכה היא ההעברה מרשות לרשות, או העקירה וההנחה {{מקור| | @ המלאכה היא ההעברה מרשות לרשות, או העקירה וההנחה {{מקור|המידות לחקר ההלכה ד-ט בשם הגר"ח מבריסק: רק העקירה וההנחה. פרי משה שבת ל-ב|כן}}. | ||
@ המלאכה היא הוצאת החפץ מהרשות הקודמת, או הכנסתו לרשות החדשה {{מקור| | @ המלאכה היא הוצאת החפץ מהרשות הקודמת, או הכנסתו לרשות החדשה {{מקור|מי טל הוצאה לח|כן}}. | ||
@ המלאכה היא שינוי בחפץ - שמקומו (רשותו) של החפץ השתנה, או שינוי ברשות - שברשות הקודמת היה חפץ ונעשה חלל, וברשות החדשה היה חלל ונעשה חפץ {{מקור| | @ המלאכה היא שינוי בחפץ - שמקומו (רשותו) של החפץ השתנה, או שינוי ברשות - שברשות הקודמת היה חפץ ונעשה חלל, וברשות החדשה היה חלל ונעשה חפץ {{מקור|מי טל הוצאה לט|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''הוצאה מלאכה גרועה היא''', דהיינו שיש בה חידוש, כך כתבו הראשונים. אמנם נחלקו הראשונים מהו החידוש בה: תוס' ביארו שהחידוש הוא שיש חילוק בין מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים לבין מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד {{מקור|(תוס' שבת ב. ד"ה פשט. והרמב"ן הוסיף שברשות היחיד מותר לישא אפילו משא גדול, ולרשות הרבים אסור להוציא אפילו כגרוגרת (הרמב"ן הראשון במסכת, וכן כתב הרשב"א))}}. והאור זרוע {{מקור| | '''הוצאה מלאכה גרועה היא''', דהיינו שיש בה חידוש, כך כתבו הראשונים. אמנם נחלקו הראשונים מהו החידוש בה: תוס' ביארו שהחידוש הוא שיש חילוק בין מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים לבין מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד {{מקור|(תוס' שבת ב. ד"ה פשט. והרמב"ן הוסיף שברשות היחיד מותר לישא אפילו משא גדול, ולרשות הרבים אסור להוציא אפילו כגרוגרת (הרמב"ן הראשון במסכת, וכן כתב הרשב"א))}}. והאור זרוע {{מקור|ח"ב פב בשם ר"ת|כן}} כתב שיש בה חידוש משום שלא נעשה שינוי בחפץ, שהרי החפץ לא השתנה ע"י ההוצאה מרשות לרשות. | ||
'''הנחה''' - חקר האפיקי ים {{מקור| | '''הנחה''' - חקר האפיקי ים {{מקור|ח"ב ד-ח ד"ה והנלע"ד|כן}} האם היא חלק מהמלאכה או שהיא רק גזירת הכתוב. דהיינו, האם אדם שעקר ולא הניח לא עשה את מלאכת ההוצאה כלל, או שעשה את מלאכת הוצאה, ורק שגזירת הכתוב שפטור. | ||
'''כל האוכלין מצטרפין בכגרוגרת להוצאת שבת''' המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות, אינו חייב אלא אם כן הוציא כשיעור גרוגרת; וכל האוכלים מצטרפים זה עם זה לשיעור גרוגרת. לכן, למשל, מי שהוציא בשבת לחם וירק שאין בכל אחד מהם כשיעור גרוגרת, הרי הם מצטרפים שניהם לכגרוגרת, והמוציאם - חייב. | '''כל האוכלין מצטרפין בכגרוגרת להוצאת שבת''' המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות, אינו חייב אלא אם כן הוציא כשיעור גרוגרת; וכל האוכלים מצטרפים זה עם זה לשיעור גרוגרת. לכן, למשל, מי שהוציא בשבת לחם וירק שאין בכל אחד מהם כשיעור גרוגרת, הרי הם מצטרפים שניהם לכגרוגרת, והמוציאם - חייב. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
==ד' רשויות== | ==ד' רשויות== | ||
{{ערך מורחב|ערכים=[[רשות היחיד]], [[רשות הרבים]], [[כרמלית]], [[מקום פטור]]}} | {{ערך מורחב|ערכים=[[רשות היחיד]], [[רשות הרבים]], [[כרמלית]], [[מקום פטור]]}} | ||
'''ארבע רשויות''' - לבבלי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור {{מקור| | '''ארבע רשויות''' - לבבלי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור {{מקור|בבלי:שבת ו.|כן}}. אך לירושלמי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומבואות שאינן מפולשין {{מקור|בבלי:שבת א-א ברבע האחרון של המשנה, ג.|כן}}. | ||
'''בגדר כרמלית''' חקרו האם חכמים תיקנו שהיא תהיה רשות בפני עצמה, או שהיא עדיין מקום פטור, וחכמים רק גזרו עליה חומרות של רשות היחיד ושל רשות הרבים {{מקור| | '''בגדר כרמלית''' חקרו האם חכמים תיקנו שהיא תהיה רשות בפני עצמה, או שהיא עדיין מקום פטור, וחכמים רק גזרו עליה חומרות של רשות היחיד ושל רשות הרבים {{מקור|פרי משה שבת לו-א|כן}}. | ||
==רשות היחיד== | ==רשות היחיד== | ||
'''בגדר רשות היחיד''' חקרו האחרונים האם היא מקום שגדור ע"י מחיצות, או מקום שאינו מעורב ופרוץ עם מה שסביבו (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) {{מקור| | '''בגדר רשות היחיד''' חקרו האחרונים האם היא מקום שגדור ע"י מחיצות, או מקום שאינו מעורב ופרוץ עם מה שסביבו (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) {{מקור|ברכת אברהם סוכה טו. סימן "פרוץ כעומד" א. עיון בלומדות יא "הגדרת מחיצה בשבת ובסוכה": שאינו מעורב עם מה שסביבו, וחילק שם שבדופן לסוכה צריך רק שתחשב מחיצה ע"פ גדרי התורה|כן}}. | ||
'''מחיצות רשות היחיד גובהן עשרה טפחים''' {{מקור| | '''מחיצות רשות היחיד גובהן עשרה טפחים''' {{מקור|בבלי:סוכה ה., ה:, ו:|כן}}. וחקר הגר"ח {{מקור|על הרמב"ם שבת יז-יב|כן}} האם המחיצות עצמן צריכות להיות עשרה טפחים, או שהמקום בגובה עשרה טפחים צריך להיות מוקף מחיצות. ונפק"מ למחיצות העשויות מלחי של אשירה: המחיצות לא נחשבות עשרה טפחים כי כתותי מיכתת שיעוריה, אך מקום עשרה מוקף מחיצות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמקום צריך להיות מוקף. | ||
'''רשות היחיד עולה עד לרקיע''' {{מקור| | '''רשות היחיד עולה עד לרקיע''' {{מקור|בבלי:שבת ז.|כן}}. וחקר הגר"ח {{מקור|על הרמב"ם סוכה ד-יא ד"ה והנראה|כן}} האם הוא משום שנחשב כאילו יש מחיצות עד לרקיע (מדין גוד אסיק), או שהמחיצות שלמטה מספיקות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמחיצות התחתונות מספיקות. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
* [[לבוד]] | * [[לבוד]] | ||
* [[מלאכות שבת]] {{מקור| | * [[מלאכות שבת]] {{מקור|לגבי איסור עשיית מלאכה בכלל|כן}}. | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה: שבת]] | [[קטגוריה: שבת]] | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־09:11, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== אסור להוציא בשבת חפץ מרשות אחת לרשות אחרת (הסוגיא בשבת ב.-ט.).
לדוגמא, אסור לאדם שעומד בתוך הבית (רשות היחיד) להוציא חפץ אל אדם שעומד בחוץ (רשות הרבים) (שבת ב.).
מקור וטעם
במקורה יש שלוש דרשות (ותוס' שבת ב. (ד"ה פשט) ביארו למה צריך את שלושתן):
- במשכן הורידו קרשים מהעגלה (רשות היחיד) לקרקע (רשות הרבים), ואת מלאכות שבת לומדים מהמשכן (שבת מט:).
- הפסוק "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" (שמות לו-ו), ודורשת הגמרא (שבת צו:) שמשה אסר עליהם להביא עוד נדבה משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים.
- הפסוק בפרשת המן "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז-כט) ודורשים "אל יצא" - אל יוציא (בבלי:ערובין יז:). לרש"י (שם ד"ה אל יצא כתיב) הוא רק להו"א, ולמסקנה נדחה לימוד זה, אך לתוס' (שם ד"ה לאו ושבת ב. ד"ה פשט) הוא גם למסקנה.
במהותה חקרו האחרונים שלוש חקירות:
- המלאכה היא ההעברה מרשות לרשות, או העקירה וההנחה (המידות לחקר ההלכה ד-ט בשם הגר"ח מבריסק: רק העקירה וההנחה. פרי משה שבת ל-ב).
- המלאכה היא הוצאת החפץ מהרשות הקודמת, או הכנסתו לרשות החדשה (מי טל הוצאה לח).
- המלאכה היא שינוי בחפץ - שמקומו (רשותו) של החפץ השתנה, או שינוי ברשות - שברשות הקודמת היה חפץ ונעשה חלל, וברשות החדשה היה חלל ונעשה חפץ (מי טל הוצאה לט).
פרטי הדין
הוצאה מלאכה גרועה היא, דהיינו שיש בה חידוש, כך כתבו הראשונים. אמנם נחלקו הראשונים מהו החידוש בה: תוס' ביארו שהחידוש הוא שיש חילוק בין מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים לבין מוציא מרשות היחיד לרשות היחיד (תוס' שבת ב. ד"ה פשט. והרמב"ן הוסיף שברשות היחיד מותר לישא אפילו משא גדול, ולרשות הרבים אסור להוציא אפילו כגרוגרת (הרמב"ן הראשון במסכת, וכן כתב הרשב"א)). והאור זרוע (ח"ב פב בשם ר"ת) כתב שיש בה חידוש משום שלא נעשה שינוי בחפץ, שהרי החפץ לא השתנה ע"י ההוצאה מרשות לרשות.
הנחה - חקר האפיקי ים (ח"ב ד-ח ד"ה והנלע"ד) האם היא חלק מהמלאכה או שהיא רק גזירת הכתוב. דהיינו, האם אדם שעקר ולא הניח לא עשה את מלאכת ההוצאה כלל, או שעשה את מלאכת הוצאה, ורק שגזירת הכתוב שפטור.
כל האוכלין מצטרפין בכגרוגרת להוצאת שבת המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות, אינו חייב אלא אם כן הוציא כשיעור גרוגרת; וכל האוכלים מצטרפים זה עם זה לשיעור גרוגרת. לכן, למשל, מי שהוציא בשבת לחם וירק שאין בכל אחד מהם כשיעור גרוגרת, הרי הם מצטרפים שניהם לכגרוגרת, והמוציאם - חייב.
כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת, חייב עליו חטאת כל דבר שראוי להצניעו ולשמור עליו, מפני שיש לאדם תועלת בו, ויש בדבר זה שיעור, שרוב בני אדם עשויים להחשיבו ולהצניעו, והוציאו אדם בשבת מרשות לרשות בשוגג, אף אם המוציא הוא אדם עשיר, ואין הדבר חשוב בעיניו, הרי זה חייב חטאת. אבל דבר שאין ראוי להחשיבו, מפני שאין לאדם תועלת בו, או שאין בו שיעור שרוב בני אדם עשויים להחשיבו ולהצניעו, אלא שאחד החשיבו והצניעו, אם הוציאו בשבת בשוגג זה שהצניעו, הריהו חייב חטאת, אבל אם הוציאו אחר, אינו חייב, שלגביו אין זו מלאכה.
כל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת, אינו חייב אלא המצניעו דבר שאינו ראוי להצניעו ולשמור עליו, מפני שאין לאדם תועלת בו, או שאין בו שיעור שרוב בני אדם עשויים להחשיבו ולהצניעו, אלא שאחד החשיבו והצניעו, אם הוציאו בשבת זה שהצניעו, הריהו חייב, אבל אם הוציאו אחר, אינו חייב, שלגביו אין זו מלאכה. אך דבר שראוי להצניעו ולשמור עליו, מפני שיש לאדם תועלת בו, ויש בדבר זה שיעור, שרוב בני אדם עשויים להחשיבו ולהצניעו, והוציאו אדם בשבת מרשות לרשות, אף אם המוציאו הוא עשיר, ואין הדבר חשוב בעיניו, הרי זה חייב.
ד' רשויות
- ערכים מורחבים - רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, מקום פטור
ארבע רשויות - לבבלי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור (שבת ו.). אך לירושלמי הן רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומבואות שאינן מפולשין (בבלי:שבת א-א ברבע האחרון של המשנה, ג.).
בגדר כרמלית חקרו האם חכמים תיקנו שהיא תהיה רשות בפני עצמה, או שהיא עדיין מקום פטור, וחכמים רק גזרו עליה חומרות של רשות היחיד ושל רשות הרבים (פרי משה שבת לו-א).
רשות היחיד
בגדר רשות היחיד חקרו האחרונים האם היא מקום שגדור ע"י מחיצות, או מקום שאינו מעורב ופרוץ עם מה שסביבו (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) (ברכת אברהם סוכה טו. סימן "פרוץ כעומד" א. עיון בלומדות יא "הגדרת מחיצה בשבת ובסוכה": שאינו מעורב עם מה שסביבו, וחילק שם שבדופן לסוכה צריך רק שתחשב מחיצה ע"פ גדרי התורה).
מחיצות רשות היחיד גובהן עשרה טפחים (בבלי:סוכה ה., ה:, ו:). וחקר הגר"ח (על הרמב"ם שבת יז-יב) האם המחיצות עצמן צריכות להיות עשרה טפחים, או שהמקום בגובה עשרה טפחים צריך להיות מוקף מחיצות. ונפק"מ למחיצות העשויות מלחי של אשירה: המחיצות לא נחשבות עשרה טפחים כי כתותי מיכתת שיעוריה, אך מקום עשרה מוקף מחיצות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמקום צריך להיות מוקף.
רשות היחיד עולה עד לרקיע (שבת ז.). וחקר הגר"ח (על הרמב"ם סוכה ד-יא ד"ה והנראה) האם הוא משום שנחשב כאילו יש מחיצות עד לרקיע (מדין גוד אסיק), או שהמחיצות שלמטה מספיקות. והסיק בדעת הרמב"ם שהמחיצות התחתונות מספיקות.
ראה גם
- מלאכות שבת (לגבי איסור עשיית מלאכה בכלל).