מלאכות שבת

הגדרה[עריכה]

מלאכות שאסור לעשותן בשבת מדאורייתא (הסוגיא בשבת עג. במשנה ובגמרא שאחריה באריכות).

אבות המלאכות האסורות בשבת הן: זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש, אופה, גוזז, מלבן, מנפץ, צובע, טווה, מיסך, עושה שתי בתי נירין, אורג שני חוטין, פוצע שני חוטין, קושר, מתיר, תופר קורע, צד, שוחט, מפשיט, מולח, מעבד ממחק, מחתך, כותב, מוחק, בונה, סותר, מכבה, מבעיר, מכה בפטיש ומוציא מרשות לרשות (שבת עג. במשנה).

מקור וטעם[עריכה]

מקורם מהיקש מהמשכן לדיני שבת: (שמות לה-ב) "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' וגו' קחו מאתכם תרומה לה' כל וגו'" (שבת עג: ובשיירי קרבן על הירושלמי ערובין ח-ח חידש שריש לקיש סובר דלא ילפינן מלאכות שבת ממשכן, והוסיף שיש גם תנאים שסוברים כך).

באופן הלימוד מההיקש נחלקו רש"י ותוס' בכמה וכמה מקומות, שלרש"י לומדים מההיקש רק את עיקר המלאכה, אך פרטיה נלמדים מסברא, אמנם לתוס' לומדים מההיקש גם את פרטי המלאכות.

ונביא לכך שלוש דוגמאות:

מלאכה שאין צריך לגופה, כגון המוציא את המת מרשות היחיד לרשות הרבים, שאין מטרתו לצורך המת, לרש"י היא מוגדרת כמלאכה שאינו צריך אותה אלא לסלקה מעליו (שבת צג: ד"ה ורבי שמעון פוטר), ולר"י היא מלאכה שאינו לצורך שהיו צריכים לה במשכן (צד. ד"ה רבי שמעון פוטר).
חי נושא את עצמו, דהיינו שהמוציא את החי מרשות היחיד לרשות הרבים פטור - לרש"י הוא מסברא, שהחי מקל את עצמו ונושא את עצמו (שבת צג: ד"ה את החי במיטה), ולר"י נלמד מהמשכן שלא היו נושאים דברים חיים (צד. ד"ה שהחי).
הנחה על גבי מקום ארבעה על ארבעה, דהיינו שהמניח חפץ על פחות מארבעה על ארבעה פטור - לרש"י הוא מסברא, שמקום כזה הוא חשוב (ד. ד"ה מעל גבי מקום ד) ולר"ת הוא משום שמסתמא כך היו מניחים במשכן (שם ד"ה והא, בפירוש הראשון בתוס').

במהות דיני שבת חקרו כמה וכמה חקירות:

מצווה לנוח, או שאסור לעשות מלאכה (מפענח צפונות ו-ה).
מצווה שהאדם ינוח בשבת (שלא יעשה מלאכה), או שהעולם ינוח בשבת (שלא תעשה בו מלאכה) (מי טל מרקד לו-יג. ומעין זה חילק הצפנת פענח איסורי ביאה יז-כא שמלאכת הוצאה היא באדם ושאר המלאכות הן בפעולה).
אסור לעשות את המלאכה (פעולה), או ליצור את תוצאתה (תוצאה) (עיון בלומדות יג. גר"ש שקאפ יבמות לז ד"ה וע"כ: פעולה. פרי משה שבת ב. ומעין זה חקר בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד רסא האם האיסור הוא כשהמלאכה מתייחסת אליו, או כשהיא נעשית בגופו).
מצווה נפרדת על כל שבת, או מצווה אחת כללית על כל השבתות (מפענח צפונות ה-יד).
חיוב כל רגע ורגע, או חיוב אחד מתחילת השבת על כולה (קובץ שיעורים ביצה יז, מפענח צפונות ה-טו).

פרטי הדין[עריכה]

בחצי שיעור בשבת יש שלוש דעות:

בפשטות הוא תלוי במחלוקת האחרונים בשאר האיסורים שאינם איסורי אכילה^[1].
אפילו לדעה שבכל האיסורים (שאינם אכילה) אסור מן התורה, באיסורי שבת מותר מן התורה, מגזירת הכתוב "בעשותה" (קרית ספר שביתת עשור פ"ב ושבת פי"ח).
אפילו לדעה שבכל האיסורים מותר מן התורה, בשבת אסור מהתורה מגזירת הכתוב (ברכת שמעון שבת לד, הובא בליקוטי הערות על החכם צבי פו אות ד ד"ה בס' (ולא ביאר מהי הגזיה"כ). ורש"י שבת עד. (ד"ה וכי) כתב שחצי שיעור בשבת אסור מן התורה, ולא ביאר את הטעם לזה).

חצי מלאכה בשבת, כגון שאינו מעביר חצי גרוגרת ארבע אמות ברשות הרבים, שזהו החצי שיעור הרגיל, אלא שמעביר שתי אמות ברשות הרבים, או העוקר ואינו מניח, וכן התופר תפירה אחת, או הכותב אות אחת - בפשטות מותר מן התורה לכו"ע (אפילו לרבי יוחנן, ואפילו לדעות שחצי שיעור בשבת אסור מן התורה) (אבני נזר רא-ו בשם מגן אבות, ספר קובץ שבת יב-ט). ויש שחידשו שאסור מן התורה (רש"ש שבת ג. על רש"י ד"ה פטורי, לחם שמיים המובא בספר קובץ שם).

תולדות - חקרו האם הן מוסיפות על אבות המלאכות וכלולות בהם, או איסור נפרד (עיון בלומדות א. קונטרסי שיעורים בבא קמא ג-ז).

ל"ט המלאכות[עריכה]

עיין ערך אבות מלאכות.

אופה - המלאכה היא עשיית הפת, או שינוי העיסה (מי טל אופה א).

אורג שני חוטים - הוא שיעור ככל השיעורים, או שבחוט אחד לא נחשבת אריגה כלל (עיון בלומדות י).

גרופה וקטומה - הפחתת חום האש, או היכר במקום החיתוי (מנוחת עמי טז-3 עמוד 112).

כותב - המלאכה היא מעשה הכתיבה (ציור האותיות), או יצירת התוכן שבכתב (המשמעות שבמילים) (פרי משה שבת כד-א, מי טל כותב א).

כתב על גבי כתב -א) פטור משום שלא נחשב כתב, או שאינה מלאכת מחשבת (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד שב).

כשהעליון אינו כתב - פטור ממוחק משום שלא נחשב שנמחק, או שנמחק אך אינו על מנת לכתוב (גר"ח סטנסיל קמה).

מבעיר - המלאכה היא עשיית האש, או כילוי העצים (מי טל מבעיר א).

מבשל -

התקנת האוכל ע"י הבישול, או חימומו (שחימומו הוא התקנתו) (אבן האזל שבת כב-ד: באוכל - התקנה, במים - חימום. מנוחת עמי ה-3 עמוד 30).
לא היה ראוי לאכילה ונעשה ראוי (הצורך בבישול), או השבחת המאכל (גם אם היה ראוי כבר קודם) (מנוחת עמי ה-1 עמוד 27).
תלוי רק במאכל המתבשל (הפעולה), או גם באש המבשלת (הפועל) (מנוחת עמי ה-5 עמוד 32).

מהלך כעומד -

עומד ממש (מציאות), משום שיש זמן שבו שתי רגליו עומדות על הקרקע, או שרק מתייחסים אליו כאילו הוא עומד (דין), משום שמתייחסים בכל רגע לרגל שעומדת (פרי משה שבת לד-ב).
כעומד במקומו בדיוק, או שנחשב עומד ברשות שבה נמצא, אך לא במקום מסוים (עיון בלומדות ט).

מוחק -

המלאכה היא הסרת האותיות, או יצירת האפשרות לכתוב מחדש (פרי משה שבת כה-ב, מי טל מוחק א).ב) היפוכה של מלאכת כותב, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).

מוחק על מנת לכתוב - אם אינו על מנת לכתוב אינה כלל מלאכת מוחק, או שהיא מלאכה, אך הוא מקלקל (מחלוקת ראשונים, דן בזה אבני נזר או"ח קפו).

מחתך - המלאכה היא הסרת חלק הפסולת, או תיקון החלק שנשאר (מי טל מחתך ח).

מכבה -

המלאכה היא ביטול האש, או קיום העץ (שלא ישרף) (מי טל מכבה א).ב) היפוכה של מלאכת מבעיר, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92, מי טל מכבה א).

מכה בפטיש - גמר מלאכה של ל"ח המלאכות האחרות, או כל תיקון שיהיה (מנוחת עמי ג-2 עמוד 15).

ממחק - המלאכה היא שמסיר את השערות מהעור, או שעושה את העור חלק (מי טל ממחק א).

מעמר - משום תיקון הפרי, שע"י איסופו נשמר יותר טוב, או משום שזו דרך עבודת השדה (פרי משה שבת יד-ב).

מפשיט - המלאכה היא שהעור יפרד מהבשר, או שהבשר יפרד מהעור (מי טל מפשיט א).

מצטמק ויפה לו (או ורע לו) - יפה (ורע) לתבשיל, שהוא משתבח (או נחסר), או לאדם, שהאדם שמח (או עצוב) (אגרות ראי"ה ח"א מב בשם ספר אורה המיוחס לרש"י: לאדם).

מתיר - היפוכה של מלאכת קושר, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).

סותר -

המלאכה היא מעשה הסתירה, או האפשרות לבנות מחדש (מי טל סותר א).
היפוכה של מלאכת בונה, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).

פוצע - היפוכה של מלאכת אורג, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).

צד -

המלאכה היא השינוי במצב בעל החיים (שכעת הוא ניצוד), או התועלת לאדם (שמחזיק בבעל החיים ויכול בקלות לתפוס את בעל החיים) (פרי משה שבת כו-ב, מי טל צד א).ב) המלאכה היא המעשה לצוד (וצריך שכוונתו תהיה לצוד, ואם לא כיוון אינה מלאכה כלל), או שבעל החיים נכנס לרשותו (וגם בלא כוונה היא מלאכה) (גר"ש שקאפ כתובות ד ד"ה ועפ"ז: המעשה).

קורע - היפוכה של מלאכת תופר, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).

קושר - המלאכה היא יצירת הקשר (שיוצר דבר חדש), או חיבור שני דברים נפרדים (פרי משה שבת כז-ב, מי טל קושר א, מנוחת עמי ד-2 עמוד 21).

שוחט - המלאכה היא שמפסיק לחיות, או שנעשה מת (מי טל שוחט א).

תופר - האיסור לחבר שני דברים, או שהאיסור לתפור (מנוחת עמי ד-2 עמוד 21).

אנשים[עריכה]

גר תושב נחלקו בו הראשונים: לרש"י חייב לשמור שבת, משום שדין שבת כאיסור עבודת כוכבים, שחל גם על גר תושב (יבמות מח: ד"ה גר תושב), אך לתוס' פטור משמירת שבת (שם ד"ה זה).