רבי אלעזר הקליר: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי אלעזר בירבי קליר מקרית ספר היה פייטן פורה שחיבר מאות פיוטים.

חי בארץ ישראל (או בטבריה או באיזור יהודה, בסוף התקופה הבזינטית. חיבר מאות פיוטים, ופיוטיו נכתבו בשפה עשירה, אם כי לעיתים אינה ברורה לנו דיה.

רבי אברהם אבן עזרא, בפירושו לקהלת א, ב מביע דברי ביקורת על הקליר: "וכלל אומר יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים..." . כמו כן, גם המשכילים בקרו אותו על לשונו בפיוטיו לפורים: "אץ קוצץ בן קוצץ". עם זאת, רבים מאד מפיוטיו התקבלו בנוחי התפילה כיוצרות, קרובות (פיוטים לתפילת שחרית של שבתות ומועדים), שבעתות (לתפילת מוסף, מנחה וערבית), קינות לתשעה באב, הושענות לסוכות פיוטים לברכת המזון, פיוטי טל לפסח, פיוטי גשם לשמיני עצרת, קרוב"ץ לפורים ועוד. הקליר היה מראשוני הפייטנים שכתבו קרובות, שתפקידן היה להחליף חלקים מסוימים בתפילה ובדרשה שנאסרו בגזירת מלך בתקופה הביזנטית, והצריכו את מחבריהן להכניס את התוכן לחרוזים וסימנים (אקרוסטיכון), ולכן פעמים רבות לשונן לא מובנת.

את פיויטיו חותם בסימנים (אקרוסטיכון) של א'-ב', תשר"ק ושמו, בהטיות שונות (אלעזר, לעזר, בירבי קליר, קיליר, קלר ולעיתים בכינוי "מקרית ספר"). בביאור השם "קליר" ניתנו השערות שונות, בהן שזוהי הטיה של השם הביזנטי "קיריל". רבי נתן מרומי בספרו "הערוך" (ערך "קלר") מסביר כי שמו ניתן לו משום שאכל עוגה שהיה בה קמיע שהאיר עיניו "משום שיש מקום שקורין עוגה קליר".

היו שהחשיבו אותו לאחד מהתנאים (תוספות חגיגה יג א; תבנית:תשובה מאהבה א א; רא"ש סוף פרק "אין עומדין" ועוד), ויש שאמרו שהוא רבי אלעזר ברבי שמעון (בנו של רשב"י), יש שאמרו כי הוא רבי אלעזר בן ערך (שו"ת הרשב"א א תסט; סדר הדורות). יש שאיחרו מעט את זמנו, וכתבו שהיה אחר דורו של רבי יהודה הנשיא ( ספר "מעדני מלך"), ויש טענו כי היה בתקופת הגאונים, בימי רס"ג (שו"ת זכרון יוסף יג) או לאחר ימי רב האי גאון (הרב וולף הידנהיים, הובא בתשובה מאהבה הנ"ל). כמו כן, סיפרו עליו (בארץ לומברדיאה) כי הוא תלמידו של הפייטן הקדום יניי, וכשראה יניי כי הקליר מצליח קינא בו והכניס עקרב בנעלו. בין החוקרים המאוחרים ישנה מחלוקת על זמנו המדויק, וההשערות נעות בין המאה ה-6 למאה ה-8 לספירה הנוצרית.

רבי אלעזר הקליר נחשב בעם ישראל כאחד מגדולי הפייטנים, והרמב"ן מכנה אותו "הפייטן הראשון". בספר שבלי הלקט נכתב בשם גאוני לותיר כי כאשר כתב את אחד מפיוטיו "ליהטה האש סביבו" (אליה רבה קיב). רבי אלעזר פלקלש כתב בתשובה לתלמידו (תשובה מאהבה א א): "מי שיש לו עינים לראות ואזנים לשמוע עיניו תראינה ובלבבו יבין שכל דברי הקליר מלאים זיו החכמה ומפיקים נוגה התבונה וברוח פיו אגדות ומדרשות סתומות ומפורשות את הכל יפה עשה בעתו עת לדבר ועת לחשות ומה שכל דבריו מלאים אגדות וחוד חידות הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו ערבים עליו דברי דודים רבותינו בעלי האגדה והתעטף באורם הגדול כשלמה ועשה מליצות משובצות זהב סביב והבהיק מזיום והדרם שיהיו כולם כדאים להשתמש באור הגדול...". המגן אברהם (סי ס"ח) כתב כי האר"י לא היה שר פיוטים, אלא רק את שיריהם של החכמים הראשונים כרבי אלעזר הקליר "שנתקנו על דרך אמת".