רבי יוחנן טברסקי מטולנא: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי יוחנן טברסקי היה האדמו"ר הקודם, הרביעי במספר, של חסידות טולנא ומייסד מוסדות החסידות בארץ ישראל.

תולדות חייו

נולד בי' באלול תרס"ו בטולטשין שבאוקראינה לאביו רבי דוד מרדכי טברסקי, וגדל אצל סבו האדמו"ר רבי מנחם נחום טברסקי מטולנא (נכדו של מייסד השושלת רבי דוד מטולנא). אמו היתה בתו של ר' שלמה זלמינא מראשקוב. בשנת תרע"ג נמלט עם משפחתו לניו יורק מפני אי התייצבותו של אביו לצבא. בניו יורק למד בישיבה הקטנה "עץ חיים" ואצל מלמדים פרטיים ששכר לו אביו. בהיותו בר מצווה חשקה נפשו לעלות לארץ ישראל, אולם אביו סרב מפני שהיה בן יחיד. לאחר שהבטיח לאביו כי יולד לו בן נוסף וכך היה, נאות אביו לאפשר לו לעלות לא"י, תוך התייעצות עם ידידו הרב יצחק ירוחם דיסקין. בירושלים למד בישיבת אהל משה של הרי"י דיסיקן בעיר העתיקה, שם שקד על תלמודו והחל סולל את דרכו בעבודת ה'. הוא למד בחברותא מדי יום עם הרבדיסקין למשך שנה ולאחר מכן מדי שבוע. כמו כן למד בחברותא עם רבי דוד יונגרייז (לימים חבר העדה החרדית) ורבי זלמן וובר (לימים ראש ישיבת פרשבורג) וכן עם מארחו הרב שמחה בונים ורנר. הוא שמע שיעורים והושפע מרבני ירושלים בהם רבי יוסף חיים זוננפלד, ר' דוד ור' זלמן בהר"ן, ר' שמואל דייטש ועוד. הוא הצטרף לחבורת "שומרי אמונים" שהתגבשה סביב רבי אהרן ראטה עם בואו לירושלים. מדי פעם היה נוסע לבקר את דודו (גיס אמו) רבי יעקב ישראל רבינוביץ', האדמו"ר מחרסון, שהתגורר בתל אביב. הוא הוסמך על ידי הרב ורנר, העדה החרדית, הרב זוננפלד ועוד. כמו כן, בירושלים החל לנתב לעצמו דרך בחסידות ובעבודת ה' ולנהוג במנהגי פרישות. לאחר שלוש שנים וחצי בירושלים, שב לניו יורק בשנת תרפ"ו, תוך שהוא מקבל על עצמו הנהגות נוספות לשמירה בסביבה הקשה של ארה"ב. בניו יורק ייסד קבוצה של בני שושלות אדמו"רים שהתגוררו בעיר בשם "זרע קודש" שמטרתה לשמור שילכו בדרכי התורה והחסידות. הוא העביר שיעורים ותורות בפני חברי הקבוצה. הוא עמד בקשרים עם אדמו"רי ארה"ב בהם רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ, רבי מרדכי שלמה מבויאן (ואף קיבל את מרותו) ועוד. בהמלצת רבי מאיר שפירא מלובלין נישא בשנת תרפ"ח לפערל בת רבי משה לנגר, האדמו"ר מסטרטין- טורונטו. הוא החל לעזור לאביו בניהול חצרו, וכן כיהן כרב קהילת "רומינשע שול" בניו יורק. לאחר מכן, החל בהוראת אביו (וכן סבתו אשת ר' מנחם נחום) לכהן כאדמו"ר, תחילה בטורנטו לצד חמיו ולאחר מכן במונטריאול. הוא אף קיבל מכתבי "הסמכה לאדמו"רות" מהאדמו"ר מבויאן, מהאדמו"ר מקופיטשניץ ומר' אברהם יהושע העשיל ממונסטריץ'. בית מדרשו במרכז העיר הפך אבן שואבת ליהודים חסידים שהחלו להסתופף בצילו, וכן לפילטים רבים שנלמו לקנדה לאחר השואה מאירופה. מבין המסתופפים בצלו בולטים הרב פנחס הירשפרונג (לימים רבה של מונטריאול וראש הישיבה) והרב אברהם מרדכי הרשברג- לימים רבה של מקסיקו סיטי). במהלך השואה פעל להצלת יהודים, בעיקר ע"י גיוס כספים, סיוע בקבלות אשרות כניסה לקנדה ליהודים מסלובקיה ומצ'כיה ועוד וכן פעל לשחרור אסירים יהודים ממחנות מעצר בריטיים בקנדה. הרבה מפעולות ההצלה שלו נעשו תוך סיכון עצמי גבוה.

בפסח תש"י בא לבקר את בתו שעלתה לא"י, והחליט לעלות. לאור זאת, פסק לו הרב איסר יהודה אונטרמן (אז- רבה של תל אביב) כי אין עליו לחגוג יום טוב שני של גלויות. הוא חזר לקנדה על מנת להתכונן לעילה, אולם בעקבות לחץ של חסידיו בקנדה, התארכו ההכנות לעליה הלמשך כשלוש שנים. בשנת תשי"ג עלה לירושלים, והתגורר תחילה בבית הנופש של רבי יעקב פרידמן (האדמו"ר מהוסיאטין בשכונת קרית משה, ולאחר מכן התגורר תקופה קצרה בשכונת רחביה סמוך לשכונת שערי חסד, אז התיידד עם הרב דב בעריש וידנפלד (הרב מטשעבין) והרב שלמה זלמן אויערבאך, תושבי שערי חסד. לאחר מכן ייסד בית כנסת בשכונת בית הכרם שהיתה שכונה חילונית ללא בית כנסת כלל. לאחר כשנתיים ייסד בית מדרש בשכונת בית וגן, שם התיידד עם אדמו"רי השכונה רבי חנוך העניך בורנשטיין מסוכטשוב ורבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מחסידות אמשינוב ועם הרב יחזקאל אברמסקי והרב מנצור בן שמעון שהתגוררו אף הם בבית וגן.

בשנת תשמ"ה ייסד מפעל משניות במסגרתו נבחנו אלפי לומדים מרחבי העולם בכל הגילאים. בשנת תשמ"ט חנך בתי מדרש נוספים בשכונת הבוכרים ובבני ברק וכן גאל את אדמות ה"קלויז" של חסידי טולנא בצפת, שהתקיים עוד מימי ר' דוד מטולנא.

בשנותיו האחרונות סבל מייסורים קשים. נפטר בליל כ"ה בכסליו, נר ראשון של חנוכה תשנ"ט, ונקבר בחלקת החסידים שבהר הזיתים.

נכדו (בן בתו גיטל מירל בריינדל לאה) רבי יצחק מנחם ויינברג ממשיכו באדמו"רות בבית מדרשו ב שכונת הבוכרים בירושלים. נינו רבי אמיתי טברסקי מכהן כאדמו"ר מטולנא- אשדוד.

מצבת קברו במרומי הר הזיתים

דרכו

ר' יוחנן התאפיין בהנהגה צנועה. הוא הסתפק בחצר קטנה על מנת שלא תיפסק השושלת, ונמנע מלהגדיל את מספר חסידיו. הוא ביטל עצמו כליפ אדמו"רים אחרים (בארה"ב- רבי יוחנן פרלוב מלוצק וקרובו רבי יעקב יוסף טברסקי מ[[חסידות סקווירא{סקווירא]] ובא"י- רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מקלויזנבורג, רבי חיים מאיר הגר מחסידות ויז'ניץ, קרובו רבי יוחנן טברסקי מרחמיסטריווקא ובייחוד רבי אהרן רוקח מחסידות בעלז ולאחר פטירתו ברבי ישראל אלתר מחסידות גור).

הוא ראה בעין חיובית את תקומת מדינת ישראל, וביום העצמאות תשנ"ג שתה "לחיים" ואמר: "אין לנו ספק שהמדינה רוחקה להיות גאולה אמיתית עבורנו, צריכים אנו למדינה ההולכת בדרכי התורה ונמשלת על ידי מלך המשיח... אבל אנחנו יהודים נצטוינו להודות על כל דבר הקטן והגדול... הנה ב"ה אנו נמצאים כאן בארץ הקודש תחת ממשלת יהודים ולא תחת הגוים וזה עצמו בודאי חסד גדול מאת הקב"ה... לא צריכים להיות קיצוני ולומר הלל עם ברכה על הגאולה שעוד רחוקה מאד מאתנו בעוונותינו הרבים, אבל גם אין להיות כה קנאי ולומר שהדבר כה גרוע ח"ו...^[1]".

ספריו

• שיח יחוננו- על ענייני חנוכה וליקוטים
• כי חיים הם למוצאיהם- בענייני תפילין ובר מצווה.

לקריאה נוספת

• נכדו ר' מרדכי וינברג, אמרתך חייתני, י-ם תשס"ב
• והחשכתי לארץ ביום אור- קובץ שיצא במלאות שנה לפטירתו ובו תולדות, הנהגות, מאמרים, תמונות ועוד, בני ברק תש"ס.

הערות שוליים