מבחני סמיכה לרבנות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
UpgradeBot (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{לא להלכה} | |||
'''מבחני סמיכה לרבנות''' הם מבחנים בנושאים שונים, שהרבנות עורכת למבקשים [[סמיכה לרבנות]]. | '''מבחני סמיכה לרבנות''' הם מבחנים בנושאים שונים, שהרבנות עורכת למבקשים [[סמיכה לרבנות]]. | ||
באתר [[הרבנות הראשית לישראל]] קיימים [http://www.rabanut.gov.il/show_item.asp?levelId=61891 מבחני סמיכה לרבנות משנים קודמות]. | |||
==מבחנים בהלכות חופה וקידושין== | ==מבחנים בהלכות חופה וקידושין== | ||
| שורה 7: | שורה 11: | ||
'''תשובות למבחן זה''' | '''תשובות למבחן זה''' | ||
'''תשובה לשאלה א -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ב -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ג -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ד -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:''' | '''תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:''' | ||
| שורה 16: | שורה 28: | ||
'''תשובה לשאלה ו - עדות [[עם הארץ]]''' | '''תשובה לשאלה ו - עדות [[עם הארץ]]''' | ||
* '''ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא ב[[מסכת פסחים דף מט]] ע"ב, לבין הגמרא ב[[מסכת חגיגה דף כב]] ע"א''': * בבית יוסף [[חושן המשפט סימן לד]] מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא | * '''ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא ב[[מסכת פסחים דף מט]] ע"ב, לבין הגמרא ב[[מסכת חגיגה דף כב]] ע"א''': * בבית יוסף [[חושן המשפט סימן לד]] מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא כ� אחד ואחד בונה במה לעצמו". הרי"ף מיישב שבחגיגה מדובר בעם הארץ שישנו בדרך ארץ, ובפסחים מדובר בע� הארץ שאינו בדרך ארץ. ולפי זה הנאמר בפסחים ש"אין מקבלים ממנו עדות" היינו אפילו בדיעבד, שהרי מי שאינו בדרך ארץ אפילו בדיעבד אין מקבלים ממנו עדות. רש"י בחגיגה שם מיישב ששתי הסוגיות עוסקות בעם הארץ שאינו במקרא ובמשנה אבל ישנו בדרך ארץ ובמצוות, וכשר לעדות, ורק הגמרא בפסחים סוברת שאין מקבלים ממנו עדות לכתחילה, ובדיעבד מקבלים ממנו עדות, ורב פפא בחגיגה חולק על כך וסובר שאפ����לו לכתחיל���� מקבלין ממנו עדות. והר"ן כתב שדברי רש"י יותר נכונים מדברי הרי"ף. והרא"ש סובר שכלל אין סתירה בין שתי הסוגיות - הסוגייה בפסחים אומרת את עיקר הדין, שאין מקבלים ממנו עדות, והסוגיה בחגיגה אומרת שלמרות שמעיקר הדין אין מקבלים עדות, מ"מ תקנו חכמים לקבל עדותם כדי שלא יעשו דת לעצמם וימנו דיינים לעצמם. והבית יוסף מבאר שדעת הטור שהרא"ש לא בא לפסוק הלכה שמקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ, אלא סבירא ליה שאין מקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ. הבית יוסף מביא דעת הגאונים שמי שאינו זריז בתפילה ובמצוות ואין בו דרך ארץ פסול לעדות, שהוא בכלל דת התורה ובמצוות ובדרך ארץ אבל אינו בן תורה, לכתחילה אין מקבלים עדותו ובדיעבד מקבלים<ref> כך נתבאר הדבר בהגהות פרישה ודרישה</ref>. | ||
* יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך [[חושן המשפט סימן לד]] סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות. | * יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך [[חושן המשפט סימן לד]] סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות. | ||
| שורה 23: | שורה 35: | ||
* נאמר בגמרא ב[[מסכת פסחים דף קב]] ע"ב "[[בני חבורה]] שקדש עליהם היום בעינן ב' כוסות, על [[כוס]] אחד אומר [[ברכת המזון]] ועל השני אומר קידוש היום". ב[[אבן העזר סימן סב]] הלכה ט מבואר בשם הטור שכתב על פי דברי התוס' בסוגיית בני חבורה שקדש עליהן היום, שאין לומר שש ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר, ואומר עליו שש ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון, ואומר עליו [[בורא פרי הגפן]]. וכן דעת הרא"ש, וכתב הטור שכן המנהג באשכנז וצרפת. '''וטעם שיטה זו הוא משום [[אין עושין מצוות חבילות חבילות]]'''. אך שיטת [[רבינו משולם]] שמובאת בתוספות שם, וכן מנהג ספרד המובא בטור, שאין צריכים שתי כוסות, אלא על כוס של ברכת המזון מברך שבע ברכות. '''וסברת שיטה זו שאין כאן חבילות חבילות, כיון שברכת המזון ושבע ברכות שניהם על עניין אחד, הנישואין, ואינו דומה לברכת המזון וקידוש היום, שברכת המזון על לשעבר, הסעודה שאכלו לפני שקדש היום, וקידוש היום על לשהבא, היום שמתקדש עליהם''' (מבואר בט"ז). והרמ"א כתב שמנהג מדינות בני אשכנז כסברה ראשונה, ואפילו ל[[ברכת אשר ברא]] לבדה וברכת המזון, צריכים שתי כוסות. | * נאמר בגמרא ב[[מסכת פסחים דף קב]] ע"ב "[[בני חבורה]] שקדש עליהם היום בעינן ב' כוסות, על [[כוס]] אחד אומר [[ברכת המזון]] ועל השני אומר קידוש היום". ב[[אבן העזר סימן סב]] הלכה ט מבואר בשם הטור שכתב על פי דברי התוס' בסוגיית בני חבורה שקדש עליהן היום, שאין לומר שש ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר, ואומר עליו שש ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון, ואומר עליו [[בורא פרי הגפן]]. וכן דעת הרא"ש, וכתב הטור שכן המנהג באשכנז וצרפת. '''וטעם שיטה זו הוא משום [[אין עושין מצוות חבילות חבילות]]'''. אך שיטת [[רבינו משולם]] שמובאת בתוספות שם, וכן מנהג ספרד המובא בטור, שאין צריכים שתי כוסות, אלא על כוס של ברכת המזון מברך שבע ברכות. '''וסברת שיטה זו שאין כאן חבילות חבילות, כיון שברכת המזון ושבע ברכות שניהם על עניין אחד, הנישואין, ואינו דומה לברכת המזון וקידוש היום, שברכת המזון על לשעבר, הסעודה שאכלו לפני שקדש היום, וקידוש היום על לשהבא, היום שמתקדש עליהם''' (מבואר בט"ז). והרמ"א כתב שמנהג מדינות בני אשכנז כסברה ראשונה, ואפילו ל[[ברכת אשר ברא]] לבדה וברכת המזון, צריכים שתי כוסות. | ||
* על פי המבואר, [[ברכת אירוסין]] ו[[ברכת נישואין]], צריכות שתי כוסות, ואפילו אם הוא [[קידושין|מקדש]] בשעת החופה עצמה, שהרי רגילים באירוסין בלא נישואין, וגם רגילים להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה. (החלקת מחוקק מוסיף ש[[ברכת בורא פרי הגפן]] צריכים לברך על כל כוס בפני עצמו (אם שתה [[רביעית]]), אבל [[ברכת על הגפן]] מברך פעם אחת על שתי הכוסות, אחר הכוס האחרון). | |||
'''תשובה לשאלה ח - חישוב [[שבעת ימי המשתה]]''' | |||
* מבואר ברמ"א ב[[אבן העזר סימן סב]] סעיף ז, ששבעת ימי המשתה מתחילים מיד לאחר שבע ברכות שבירך בחופה. ולפי זה, חופה שנערכה קודם השקיעה, וסעודת הנישואין נערכה בלילה, [[שבעת ימי המשתה]] מתחילים מיום החופה. וכתב החלקת מחוקק שם, ששבעת ימי המשתה מתחילים מיום החופה ולא מהסעודה שאחרי החופה. וב[[פתחי תשובה]] שם סקי"ב הביא שכן מבואר ב[[סידור דרך החיים]] להגאון מליסא, וכן נראה דעת הרמ"א. אך הביא שבשו"ת [[כנסת יחזקאל]], שכתב שמתחילים מהסעודה הראשונה שהיתה אחרי החופה בעשרה, ולא מהחופה עצמה. ולפי זה אם החופה נערכה קודם השקיעה והסעודה אחר השקיעה, מתחילים שבעת ימי המשתה מהסעודה הראשונה. | |||
* נישואין שנערכו ביום רביעי לפני חצות, כתב הפתחי תשובה שם, שלפי דעת הכנסת יחזקאל, אין מחשבים שבעה ימים מעת לעת, אלא [[מקצת היום ככולו]] - מהסעודה הראשונה שברכו בה שבע ברכות. אך ב[[שערי תשובה]] על [[אורח חיים סימן קלא]] מביא בשם שו"ת [[גינת ורדים]] סימן כח, שצריכים שבעה ימים מעת לעת. וה[[מחזיק ברכה]] הסתפק בדבר. וב[[ספר המקנה]] הכריע שאפילו שעה אחת סמוך לערב נחשבת ליום אחד למניין שבעה, ש[[מקצת היום ככולו]]. | |||
'''תשובה לשאלה ט - [[מסדר קידושין]]-''' | |||
* '''טעימה מכוס ברכת אירוסין''' ו'''טעימה מכוס ברכות נישואין''': חובת הטעימה של מסדר הקידושין מן הכוס, תלוייה בשאלה האם הכוס בברכת האירוסין או בברכת הנישואין היא חובה, ואז ברכתה היא [[ברכת המצוות]], ואין חובה על המברך לטעום, שבברכת המצוות מוציא אף על פי שלא טעם. או, שאין הכוס חובה, ואז ברכתה היא [[ברכת הנהנין]] ומחוייב המברך לטעום. ב[[אבן העזר סימן לד]] מבואר שלדעת הרמב"ם, בברכת האירוסין, אין הכוס מעכבת, ולפיכך ברכה על הכוס היא ברכת הנהנין, והמברך חייב לטעום, אך דעת הרשב"ץ וה[[רי"ץ גיאת]] שאין המברך טועם, אלא החתן והכלה. היינו שהם סוברים שברכה זו היא ברכת המצוות, ולפיכך אין צריך לטעום. להלכה, יש לטעום מעט לחוש לשיטת הרמב"ם, שלא תהיה ברכתו לבטלה. לגבי טעימה מהכוס בברכת הנישואין, ב[[אבן העזר סימן סב]] מבואר שלדעת הרמב"ם בברכת הנישואין אין הכוס מעכבת, ולדעת הרא"ש מעכבת, ולפיכך לדעת הרמב"ם חייב המברך לטעום מהכוס, ולדעת הרא"ש אינו חייב לטעום <ref>ביאור המחלוקת מובא בספר שולחן שמואל בשם יביע אומר חלק אבן העזר, ה, סימן י, אותיות ו-ז</ref>. | |||
* '''כתיבת התאריך בכתובה - לדוגמה: יום ה', ל' אדר א', תשע"ו (בהקפדה על לשון זכר ונקבה, וכתיב מלא וחסר):''' | |||
* '''כשרותו של מסדר קידושין בתור עד על הקידושין, כשהוא מקבל משכורת מהרבנות, האם עדותו נחשבת עדות בשכר?: ''' מבואר ב[[מסכת קידושין דף נח]] עמוד ב, ש[[הנוטל שכר להעיד, עדותיו בטלין|הנוטל שכר להעיד, עדותו בטלה]], ולפי זה לכאורה היה צריך לפסול עדותו של מסדר הקידושין. אך, מבואר בראשונים שעדותו בטלה משום תקנת חכמים לבטל עדותו, כיון שאסור לקחת שכר על עדות. ואין הוא נעשה רשע בכך. וכאן, כיון שאינו לוקח שכר על העדות אלא על דברים שמותר לקחת עליהם שכר, אין עדותו פסולה. ועוד, שכתב הרמ"א בשו"ע [[חושן המשפט סימן לד]] סעיף יח: "...וכל זה בעדים שכבר ראו המעשה ומחוייבים להעיד, כמו שאדם מחוייב לדון בין אדם לחבירו. '''אבל מי שאינו מחויב להעיד, ונוטל שכר לילך ולראות הענין שיהיה עד, מותר''' (ב"י סימן כ"ח בשם רשב"א)", ו[[מסדר קידושין|מסדר הקידושין]], אף אם מקבל שכר על העדות עצמה, מ"מ לולי השכר, לא היה מחוייב לבוא למקום החופה לראות את הקידושין, אלא בא לשם כדי לרואת העניין, שעל ידי זה יהיה עד, וזה מותר. | |||
* '''כתובה הנערכת ביום, והקידושין והחופה, בלילה שאחריו, לגבי [[קנין סודר|מעשה הקניין]], חתימת העדים, וציון התאריך:''' | |||
* '''כשרות הקרובים למסדר הקידושין, לעדות על הקידושין:''' | |||
'''תשובה לשאלה י - פסולי עדות מחמת קירבה:''' | |||
* '''להעיד לאבא חורג של אשתו''': | |||
* '''להעיד לבעל אחות אשתו:''' | |||
* '''להעיד לאח של אשת אחיו:''' | |||
* '''להעיד לאחות אשת בנו:''' | |||
'''תשובה לשאלה יא - פסולי עדות מחמת רשעה:''' | |||
'''עבר עבירה שאין בה מלקות, האם פסולו מדאורייתא או מדרבנן, והאם צריך [[הכרזה]]:''' | |||
===מבחן רבנות חופה וקידושין תשרי תשע"ו=== | |||
* [http://www.rabanut.gov.il/VF/ib_items/836/16.pdf מבחן רבנות חופה וקידושין תשרי תשע"ו] | |||
'''תשובות למבחן זה''' | |||
'''תשובה לשאלה א -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ב -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ג - קידושין על מנת להחזיר, שאמר לה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו על מנת להחזיר לי אותה":''' | |||
מבואר בגמרא [[מימרא]] דרבא, [[מסכת קידושין דף ו]] ע"ב, שאין אשה מתקדשת ב[[מתנה על מנת להחזיר]] מהבעל, משום שאין אשה נקנית ב[[חליפין]]. והיינו שמדאורייתא היא מקודשת בכך, ונחלקו הראשונים אם הכוונה שמדאורייתא מקודשת, אלא שחכמים תקנו שלא תתקדש בכך והפקיעו הקידושין ממנו, שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, והם יכולים להפקיע הקידושין ממנו (- ראה חלקת מחוקק) - וכשיטה זו נראית דעת רוב הראשונים. או, שתקנת חכמים היא שאין לעשות כן, ואם עשה כן הרי שהיא מקודשת מדאורייתא, וצריכה גט, ואם יבוא שני ויקדשנה צריכה גט מראשון ומשני, וזאת שיטת [[רבי יצחק אור זרוע]] שהביא ב[[הגהות אלפסי]]. הדין נמצא שו"ע [[אבן העזר סימן כט]] סעיף א. הבית שמואל מביא דעת הב"ח שאיירי דווקא בעשה [[תנאי כפול]] שרק אז התנאי קיים ונמצא שדומה לחליפין, אבל בלי תנאי כפול, הרי לא חל התנאי, ונמצא שקבלה כסף הקידושין ואינה צריכה להחזירו ואינו דומה לחליפין, והוי קידושין גמורים. אמנם הבית שמואל כתב שגם בלי תנאי כפול, יתכן שאינה מקודשת, כיון שלא סמכא דעתה, שהרי היא סבורה שתצטרך להחזיר, ויתכן להיפך, שכיון שעל פי האמת אינה צריכה להחזיר, אף שחושבת שתצטרך להחזיר, מ"מ כיון שהאמת שאינה צריכה להחזיר, הרי זה דומה לחליפין, ואינה מקודשת. | |||
'''תשובה לשאלה ד - דקדוקים בנוסח ברכת אירוסין:''' | |||
'''ב[[אבן העזר סימן לד]] מבוארים פרטים בברכת אירוסין''': | |||
א. אף על פי שהמקדש יכול לברך בעצמו, כתב רמ"א שנהגו שאחר מברך. ומבואר בנו"כ שהוא כדי שלא לבייש את מי שלא יודע לברך. | |||
ב. נוסח הברכה כתב המחבר : "...אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות, ואסר לנו הארוסות, והתיר לנו הנשואות, על ידי חופה בקידושין, בא"י מקדש עמו ישראל". הרמ"א מביא שיש שאמרו בנוסח אחר: "...והתיר לנו הנשואות על ידי חופה וקידושין, בא"י מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין" (כ"כ הרא"ש, וכן המנהג במדינות אלו). | |||
ג. מברך לפני הקידושין, ש[[כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן]] (- חלקת מחוקק, בית שמואל). (ויש שכתבו לברך אחר הקידושין, שמא תחזור ולא תרצה לקבל הקידושין, אך המחבר הכריע לברך לפני הקידושין). וכתב הרא"ש שאף שיש לברך לפני הקידושין, אם שכח ולא בירך קודם הקידושין, יכול לברך אחר הקידושין. | |||
ד. נהגו להסדיר ברכה זו על כוס של יין. | |||
ה. ברכת אירוסין צריכה עשרה לכתחילה. היינו שניים כשרים לעדות, ועוד שמונה אפילו קרובים. | |||
'''תשובה לשאלה ה - נוסח הכתובה, והבדלים בין נוסח ספרד לנוסח אשכנז:''' | |||
* | |||
{להשלים} כל הערך אינו להלכה למעשה | |||
'''תשובה ו - תחליף לטבעת ולכתובה:''' | |||
* '''כשהחתן שכח את טבעת הנישואין בבית:''' יש כמה אפשרויות שעולות על הדעת: להקנות את הטבעת שבבית בקניין סודר. אפשרות זאת יש חיסרון שנראה כאילו הקידושין הם על ידי הקנין סודר, וחכמים תקנו שלא לקדש במתנה על מנת להחזיר משום שאין אשה נקנית בחליפין. מסיבה זו, מובא בנו"כ, שיש מחלוקת אם ניתן לקדש על ידי הקנאת הטבעת בקניין סודר. אפשרות נוספת היא לתת לחתן במתנה גמורה טבעת של מישהו באולם, וישתמש בה. ואף אם אחרי שקידש את הכלה בטבעת שקבל במתנה, תרצה הכלה להחזירה למי שנתן אותה לחתן, אין בכך פסול. ואף אם מי שנתן את הטבעת לחתן במתנה יתנה איתו שזו מתנה על מנת להחזיר, אין בכך פסול, כיון שהחתן מצידו נותן את הטבעת לכלה במתנה גמורה, וכל מה שיש לו בטבעת הוא נותן לה, ובתנאי שהיא נתונה לה למשך זמן ששימוש בה שווה פרוטה, שהרי צריך שיתן לה דבר הנאה ששווה פרוטה כדי לקדשה. אפשרות נוספת, היא לקדש בכסף, מטבעות כסף שיש לחתן, שאין חובה לקדש בטבעת נישואין, אלא זהו מנהג שנהגו מכמה וכמה סיבות הלכתיות, ומעוד סיבות, אבל במקרה שאין טבעת, יכול החתן לקדש בכסף ממש שיתן בידה. אפשרות נוספת שעולה על הדעת היא שהחתן ישכיר את המקום שבו הטבעת נמצאת לכלה ותקנה אותו בקניין סודר ואת הטבעת תקנה בקניין חצר, אלא שבזה נכנסים לשאלה האם טלי קידושייך מעל גבי קרקע דומה לטלי גיטך מעל גבי קרקע שאינו מועיל. | |||
* '''כשהכתובה התקלקלה ואי אפשר להשיג אחרת:''' יעשה קניין בפני שני עדים שהוא מתחייב לכלה את סכום הכתובה, וכיון שסתם קנין לכתיבה עומד, הרי שהיא יכולה לכתוב שטר, וממילא חל שיעבוד על כל נכסיו, וכשיבואו הביתה יכתוב הכתובה. ויותר טוב אם יש לו איתו ממון, או חפץ יקר בשווי הכתובה, שיכול לתת לה, כנגד הכתובה, ואז השיעבוד חל על כל נכסיו וגם מוכן בידה ממון וסמכא דעתה. (ומבואר בחלקת מחוקק שבשעת הדחק מותר אפילו לבוא עליה על סמך דין זה שסתם קנין לכתיבה עומד ושהקנה לה נכסים כנגד. (ועוד, שרמ"א כתב שכיום יש קולא מסויימת בכתובה, כיון שאין חשש שמא תהיה קלה בעיניו להוציאה על ידי חרם דרבנו גרשום. אלא שהחלקת מחוקק כתב שבקל יש לחלק בין איסור להוציאה דאונס שממנו למד רמ"א קולא זו, לבין איסור חרם דר"ג). | |||
===מבחן רבנות חופה וקידושין תמוז תשע"ד=== | |||
'''תשובות למבחן זה''' | |||
'''תשובה לשאלה א -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ב -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ג -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ד -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ה -''' שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות. | |||
'''תשובה לשאלה ו- קידושי ביאה:''' | |||
א. '''תוקפם של קידושי ביאה, מדאורייתא ומדרבנן:''' | |||
* ב[[אבן העזר סימן כו]] סעיף ד מבואר שאסרו חכמים לקדש בביאה, משום פריצות. מקור הדין ב[[מסכת קידושין דף יב]] ע"ב: '''רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה'''. ואם עבר וקידש בביאה, מכין אותו מכת מרדות, והקידושין חלים. ומבואר ב[[פתחי תשובה]] שם בשם ספר [[ישועות יעקב]] שמשמע מלשון המחבר ושאר פוסקים שמכין רק את הבעל ולא את האשה, אף שגם היא עשתה איסור שנתרצתה להתקדש בביאה. | |||
* כתב המחבר [[אבן העזר סימן כו]] סעיף ד, שאם עבר וקידש בביאה, מכין אותו מכת מרדות. ומבואר ב[[פתחי תשובה]] שם בשם ספר [[ישועות יעקב]] שמשמע מלשון המחבר ושאר פוסקים שמכין רק את הבעל ולא את האשה, אף שגם היא עשתה איסור שנתרצתה להתקדש בביאה. | |||
* [[נישואין אזרחיים]] האם יש להם תוקף מחמת חשש קידושי ביאה? - ב[[אבן העזר סימן כו]] סעיף א, מבואר ברמ"א שמשומד שנשא משומדת בנימוסיהן של הגויים, שזה דומה לנישואים אזרחיים, אין חשש קידושין, ומבואר שכיון שיצא מן הדת, הרי עושה בעילתו בעילת זנות ולא נתכוון לקידושין. ומבואר שם בנו"כ, שאם היה מן האנוסים שנזהרים בנידה ובמקווה טהרה, יש לחוש לקדושין מחמת קידושי ביאה שהרי נתייחדו בפני הרבה לשם נישואין. ומכאן, שבנישואין אזרחיים במקום שייתכן שאינו פרוץ לעשות בעילתו בעילת זנות, אלא התכוון לשם נישואין, ורק מסיבה צדדית נשא בנישואין אזרחיים, יש מקום לחשוש לקידושין מטעם אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר ובעל לשם קידושין. אבל, במקום שהיה יכול להנשא כדת משה וישראל, ופרץ להינשא בנישואין אזרחיים, וכל אורח חייו אינו לפי התורה, ואינו מקפיד על נידה וטבילה, משמע מדברי החלקת מחוקק שאין לחוש, ואינה מקודשת. ולמעשה נחלקו בזה דעות הפוסקים האחרונים. | |||
'''תשובה לשאלה ז - מתנה על מנת להחזיר:''' | |||
* ראה בתשובות למבחן רבנות חופה וקידושין תשרי תשע"ו | |||
* '''קידשה במתנה על מנת להחזיר, וקבלה קידושין מאחר''': ב[[אבן העזר סימן כט]] סעיף א, כתב המחבר שאם קדשה במתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת. וכתב החלקת מחוקק שם, שמשמע שאינה מקודשת כלל, ואינה צריכה ממנו גט. ואף שמן התורה הוי קידושין, חכמים עקרו הקידושין לגמרי ד[[כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש]]. אבל הגהות אלפסי בשם ריא"ז כתב שחכמים אסרו לקדש במתנה על מנת להחזיר, גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין, ולא עקרו הקידושין לגמרי, ואם תקבל קידושין מאחר, צריכה גט משניהם. | |||
* '''כשהאשה נתנה לאיש מתנה על מנת להחזיר, וקדשה בה''': שם, ברמ"א מובא בשם תשובות הרא"ש שמקודשת. | |||
'''שאלה ח - ברכת האירוסין''' | |||
* '''זמן ברכת האירוסין לכתחילה, ובדיעבד:''' ראה [[אבן העזר סימן לד]] סעיף א, וסעיף ג. | |||
* '''ברכת אירוסין בקידושי קטן:''' הפת"ש מביא דברי הנו"ב שבחתן חרש, אין על המסדר קידושין לברך, כיון שזו חובה של החתן, ואם הוא פטור גם המסדר קידושין אינו יכול לברך. לכאורה לפי זה הוא הדין קטן, ויברך בעצמו. | |||
'''לאחר קידושי טעות, האם חוזר ומברך ברכת אירוסין?''' | |||
==ראה גם== | |||
* [[סמיכה לרבנות]] | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־17:48, 6 במרץ 2017
|
|
{לא להלכה}
מבחני סמיכה לרבנות הם מבחנים בנושאים שונים, שהרבנות עורכת למבקשים סמיכה לרבנות.
באתר הרבנות הראשית לישראל קיימים מבחני סמיכה לרבנות משנים קודמות.
מבחנים בהלכות חופה וקידושין[עריכה]
מבחן רבנות חופה וקידושין ניסן תשע"ו[עריכה]
תשובות למבחן זה
תשובה לשאלה א - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ב - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ג - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ד - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:
- ערב - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ב שאם אמרה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך, ונתן לו, ואמר לה הרי את מקודשת לי לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך, הרי זו מקודשת. וזה מדין ערב המבואר בגמרא מסכת קידושין דף ו עמוד ב - מימרא דרבא שמקודשת מדין ערב - כמו שמצאנו שערב משתעבד למלוה אף שלא הגיע הנאה לידו של הערב, בכך שהלווה לו על פי דיבורו, גם אשה שאמרה לו תן מנה לפלוני ונתן, משעבדת עצמה ומקנה עצמו לו, בהנאה זו שנתן המנה על פיה. וכתב החלקת מחוקק, שלדעת הב"ח דווקא אם אמר לה מיד בשעת מתן מעות שנותן על פיה הרי היא מקודשת, אבל אם לא אמר מיד, הרי זו כשתיקה דלאחר מתן מעות. והחלקת מחוקק עצמו סובר שמקודשת גם אם אמר אח"כ, שהרי בשעה שאמר לה נהנית שמתקיים דיבורה, והודעה זו שמודיעה לה, היא כמתן מעות. ואף אם נודע לה קודם שאמר לה, מ"מ לא גרע מעסוקים באותו עניין.
- עבד כנעני - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ה, שאם אמר לה "הילך דינר משלי והתקדשי לפלוני" ואותו פלוני עשאו שליח, או אפילו אם אותו פלוני לא עשאו שליח, אבל אמר לו בעצמו "התקדשי לי במנה שנתן לך פלוני", הרי זו מקודשת מדין עבד כנעני המבואר בגמרא מסכת קידושין דף ז ע"א.
- עבד כנעני וערב - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ג, שאם אמרה לו "תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו", וקידשה אותו פלוני ואמר לה "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך" הרי זו מקודשת. ומקור דין זה בגמרא מסכת קידושין דף ז ע"א, ומבואר שם שמקודשת מדין ערב ועבד כנעני ביחד. [1]
תשובה לשאלה ו - עדות עם הארץ
- ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא במסכת פסחים דף מט ע"ב, לבין הגמרא במסכת חגיגה דף כב ע"א: * בבית יוסף חושן המשפט סימן לד מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא כ� אחד ואחד בונה במה לעצמו". הרי"ף מיישב שבחגיגה מדובר בעם הארץ שישנו בדרך ארץ, ובפסחים מדובר בע� הארץ שאינו בדרך ארץ. ולפי זה הנאמר בפסחים ש"אין מקבלים ממנו עדות" היינו אפילו בדיעבד, שהרי מי שאינו בדרך ארץ אפילו בדיעבד אין מקבלים ממנו עדות. רש"י בחגיגה שם מיישב ששתי הסוגיות עוסקות בעם הארץ שאינו במקרא ובמשנה אבל ישנו בדרך ארץ ובמצוות, וכשר לעדות, ורק הגמרא בפסחים סוברת שאין מקבלים ממנו עדות לכתחילה, ובדיעבד מקבלים ממנו עדות, ורב פפא בחגיגה חולק על כך וסובר שאפ����לו לכתחיל���� מקבלין ממנו עדות. והר"ן כתב שדברי רש"י יותר נכונים מדברי הרי"ף. והרא"ש סובר שכלל אין סתירה בין שתי הסוגיות - הסוגייה בפסחים אומרת את עיקר הדין, שאין מקבלים ממנו עדות, והסוגיה בחגיגה אומרת שלמרות שמעיקר הדין אין מקבלים עדות, מ"מ תקנו חכמים לקבל עדותם כדי שלא יעשו דת לעצמם וימנו דיינים לעצמם. והבית יוסף מבאר שדעת הטור שהרא"ש לא בא לפסוק הלכה שמקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ, אלא סבירא ליה שאין מקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ. הבית יוסף מביא דעת הגאונים שמי שאינו זריז בתפילה ובמצוות ואין בו דרך ארץ פסול לעדות, שהוא בכלל דת התורה ובמצוות ובדרך ארץ אבל אינו בן תורה, לכתחילה אין מקבלים עדותו ובדיעבד מקבלים[2].
- יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך חושן המשפט סימן לד סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות.
תשובה לשאלה ז - כוס שבע ברכות
- נאמר בגמרא במסכת פסחים דף קב ע"ב "בני חבורה שקדש עליהם היום בעינן ב' כוסות, על כוס אחד אומר ברכת המזון ועל השני אומר קידוש היום". באבן העזר סימן סב הלכה ט מבואר בשם הטור שכתב על פי דברי התוס' בסוגיית בני חבורה שקדש עליהן היום, שאין לומר שש ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר, ואומר עליו שש ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון, ואומר עליו בורא פרי הגפן. וכן דעת הרא"ש, וכתב הטור שכן המנהג באשכנז וצרפת. וטעם שיטה זו הוא משום אין עושין מצוות חבילות חבילות. אך שיטת רבינו משולם שמובאת בתוספות שם, וכן מנהג ספרד המובא בטור, שאין צריכים שתי כוסות, אלא על כוס של ברכת המזון מברך שבע ברכות. וסברת שיטה זו שאין כאן חבילות חבילות, כיון שברכת המזון ושבע ברכות שניהם על עניין אחד, הנישואין, ואינו דומה לברכת המזון וקידוש היום, שברכת המזון על לשעבר, הסעודה שאכלו לפני שקדש היום, וקידוש היום על לשהבא, היום שמתקדש עליהם (מבואר בט"ז). והרמ"א כתב שמנהג מדינות בני אשכנז כסברה ראשונה, ואפילו לברכת אשר ברא לבדה וברכת המזון, צריכים שתי כוסות.
- על פי המבואר, ברכת אירוסין וברכת נישואין, צריכות שתי כוסות, ואפילו אם הוא מקדש בשעת החופה עצמה, שהרי רגילים באירוסין בלא נישואין, וגם רגילים להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה. (החלקת מחוקק מוסיף שברכת בורא פרי הגפן צריכים לברך על כל כוס בפני עצמו (אם שתה רביעית), אבל ברכת על הגפן מברך פעם אחת על שתי הכוסות, אחר הכוס האחרון).
תשובה לשאלה ח - חישוב שבעת ימי המשתה
- מבואר ברמ"א באבן העזר סימן סב סעיף ז, ששבעת ימי המשתה מתחילים מיד לאחר שבע ברכות שבירך בחופה. ולפי זה, חופה שנערכה קודם השקיעה, וסעודת הנישואין נערכה בלילה, שבעת ימי המשתה מתחילים מיום החופה. וכתב החלקת מחוקק שם, ששבעת ימי המשתה מתחילים מיום החופה ולא מהסעודה שאחרי החופה. ובפתחי תשובה שם סקי"ב הביא שכן מבואר בסידור דרך החיים להגאון מליסא, וכן נראה דעת הרמ"א. אך הביא שבשו"ת כנסת יחזקאל, שכתב שמתחילים מהסעודה הראשונה שהיתה אחרי החופה בעשרה, ולא מהחופה עצמה. ולפי זה אם החופה נערכה קודם השקיעה והסעודה אחר השקיעה, מתחילים שבעת ימי המשתה מהסעודה הראשונה.
- נישואין שנערכו ביום רביעי לפני חצות, כתב הפתחי תשובה שם, שלפי דעת הכנסת יחזקאל, אין מחשבים שבעה ימים מעת לעת, אלא מקצת היום ככולו - מהסעודה הראשונה שברכו בה שבע ברכות. אך בשערי תשובה על אורח חיים סימן קלא מביא בשם שו"ת גינת ורדים סימן כח, שצריכים שבעה ימים מעת לעת. והמחזיק ברכה הסתפק בדבר. ובספר המקנה הכריע שאפילו שעה אחת סמוך לערב נחשבת ליום אחד למניין שבעה, שמקצת היום ככולו.
תשובה לשאלה ט - מסדר קידושין-
- טעימה מכוס ברכת אירוסין וטעימה מכוס ברכות נישואין: חובת הטעימה של מסדר הקידושין מן הכוס, תלוייה בשאלה האם הכוס בברכת האירוסין או בברכת הנישואין היא חובה, ואז ברכתה היא ברכת המצוות, ואין חובה על המברך לטעום, שבברכת המצוות מוציא אף על פי שלא טעם. או, שאין הכוס חובה, ואז ברכתה היא ברכת הנהנין ומחוייב המברך לטעום. באבן העזר סימן לד מבואר שלדעת הרמב"ם, בברכת האירוסין, אין הכוס מעכבת, ולפיכך ברכה על הכוס היא ברכת הנהנין, והמברך חייב לטעום, אך דעת הרשב"ץ והרי"ץ גיאת שאין המברך טועם, אלא החתן והכלה. היינו שהם סוברים שברכה זו היא ברכת המצוות, ולפיכך אין צריך לטעום. להלכה, יש לטעום מעט לחוש לשיטת הרמב"ם, שלא תהיה ברכתו לבטלה. לגבי טעימה מהכוס בברכת הנישואין, באבן העזר סימן סב מבואר שלדעת הרמב"ם בברכת הנישואין אין הכוס מעכבת, ולדעת הרא"ש מעכבת, ולפיכך לדעת הרמב"ם חייב המברך לטעום מהכוס, ולדעת הרא"ש אינו חייב לטעום [3].
- כתיבת התאריך בכתובה - לדוגמה: יום ה', ל' אדר א', תשע"ו (בהקפדה על לשון זכר ונקבה, וכתיב מלא וחסר):
- כשרותו של מסדר קידושין בתור עד על הקידושין, כשהוא מקבל משכורת מהרבנות, האם עדותו נחשבת עדות בשכר?: מבואר במסכת קידושין דף נח עמוד ב, שהנוטל שכר להעיד, עדותו בטלה, ולפי זה לכאורה היה צריך לפסול עדותו של מסדר הקידושין. אך, מבואר בראשונים שעדותו בטלה משום תקנת חכמים לבטל עדותו, כיון שאסור לקחת שכר על עדות. ואין הוא נעשה רשע בכך. וכאן, כיון שאינו לוקח שכר על העדות אלא על דברים שמותר לקחת עליהם שכר, אין עדותו פסולה. ועוד, שכתב הרמ"א בשו"ע חושן המשפט סימן לד סעיף יח: "...וכל זה בעדים שכבר ראו המעשה ומחוייבים להעיד, כמו שאדם מחוייב לדון בין אדם לחבירו. אבל מי שאינו מחויב להעיד, ונוטל שכר לילך ולראות הענין שיהיה עד, מותר (ב"י סימן כ"ח בשם רשב"א)", ומסדר הקידושין, אף אם מקבל שכר על העדות עצמה, מ"מ לולי השכר, לא היה מחוייב לבוא למקום החופה לראות את הקידושין, אלא בא לשם כדי לרואת העניין, שעל ידי זה יהיה עד, וזה מותר.
- כתובה הנערכת ביום, והקידושין והחופה, בלילה שאחריו, לגבי מעשה הקניין, חתימת העדים, וציון התאריך:
- כשרות הקרובים למסדר הקידושין, לעדות על הקידושין:
תשובה לשאלה י - פסולי עדות מחמת קירבה:
- להעיד לאבא חורג של אשתו:
- להעיד לבעל אחות אשתו:
- להעיד לאח של אשת אחיו:
- להעיד לאחות אשת בנו:
תשובה לשאלה יא - פסולי עדות מחמת רשעה: עבר עבירה שאין בה מלקות, האם פסולו מדאורייתא או מדרבנן, והאם צריך הכרזה:
מבחן רבנות חופה וקידושין תשרי תשע"ו[עריכה]
תשובות למבחן זה
תשובה לשאלה א - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ב - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ג - קידושין על מנת להחזיר, שאמר לה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו על מנת להחזיר לי אותה": מבואר בגמרא מימרא דרבא, מסכת קידושין דף ו ע"ב, שאין אשה מתקדשת במתנה על מנת להחזיר מהבעל, משום שאין אשה נקנית בחליפין. והיינו שמדאורייתא היא מקודשת בכך, ונחלקו הראשונים אם הכוונה שמדאורייתא מקודשת, אלא שחכמים תקנו שלא תתקדש בכך והפקיעו הקידושין ממנו, שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, והם יכולים להפקיע הקידושין ממנו (- ראה חלקת מחוקק) - וכשיטה זו נראית דעת רוב הראשונים. או, שתקנת חכמים היא שאין לעשות כן, ואם עשה כן הרי שהיא מקודשת מדאורייתא, וצריכה גט, ואם יבוא שני ויקדשנה צריכה גט מראשון ומשני, וזאת שיטת רבי יצחק אור זרוע שהביא בהגהות אלפסי. הדין נמצא שו"ע אבן העזר סימן כט סעיף א. הבית שמואל מביא דעת הב"ח שאיירי דווקא בעשה תנאי כפול שרק אז התנאי קיים ונמצא שדומה לחליפין, אבל בלי תנאי כפול, הרי לא חל התנאי, ונמצא שקבלה כסף הקידושין ואינה צריכה להחזירו ואינו דומה לחליפין, והוי קידושין גמורים. אמנם הבית שמואל כתב שגם בלי תנאי כפול, יתכן שאינה מקודשת, כיון שלא סמכא דעתה, שהרי היא סבורה שתצטרך להחזיר, ויתכן להיפך, שכיון שעל פי האמת אינה צריכה להחזיר, אף שחושבת שתצטרך להחזיר, מ"מ כיון שהאמת שאינה צריכה להחזיר, הרי זה דומה לחליפין, ואינה מקודשת.
תשובה לשאלה ד - דקדוקים בנוסח ברכת אירוסין: באבן העזר סימן לד מבוארים פרטים בברכת אירוסין:
א. אף על פי שהמקדש יכול לברך בעצמו, כתב רמ"א שנהגו שאחר מברך. ומבואר בנו"כ שהוא כדי שלא לבייש את מי שלא יודע לברך.
ב. נוסח הברכה כתב המחבר : "...אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות, ואסר לנו הארוסות, והתיר לנו הנשואות, על ידי חופה בקידושין, בא"י מקדש עמו ישראל". הרמ"א מביא שיש שאמרו בנוסח אחר: "...והתיר לנו הנשואות על ידי חופה וקידושין, בא"י מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין" (כ"כ הרא"ש, וכן המנהג במדינות אלו).
ג. מברך לפני הקידושין, שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן (- חלקת מחוקק, בית שמואל). (ויש שכתבו לברך אחר הקידושין, שמא תחזור ולא תרצה לקבל הקידושין, אך המחבר הכריע לברך לפני הקידושין). וכתב הרא"ש שאף שיש לברך לפני הקידושין, אם שכח ולא בירך קודם הקידושין, יכול לברך אחר הקידושין.
ד. נהגו להסדיר ברכה זו על כוס של יין.
ה. ברכת אירוסין צריכה עשרה לכתחילה. היינו שניים כשרים לעדות, ועוד שמונה אפילו קרובים.
תשובה לשאלה ה - נוסח הכתובה, והבדלים בין נוסח ספרד לנוסח אשכנז:
{להשלים} כל הערך אינו להלכה למעשה
תשובה ו - תחליף לטבעת ולכתובה:
- כשהחתן שכח את טבעת הנישואין בבית: יש כמה אפשרויות שעולות על הדעת: להקנות את הטבעת שבבית בקניין סודר. אפשרות זאת יש חיסרון שנראה כאילו הקידושין הם על ידי הקנין סודר, וחכמים תקנו שלא לקדש במתנה על מנת להחזיר משום שאין אשה נקנית בחליפין. מסיבה זו, מובא בנו"כ, שיש מחלוקת אם ניתן לקדש על ידי הקנאת הטבעת בקניין סודר. אפשרות נוספת היא לתת לחתן במתנה גמורה טבעת של מישהו באולם, וישתמש בה. ואף אם אחרי שקידש את הכלה בטבעת שקבל במתנה, תרצה הכלה להחזירה למי שנתן אותה לחתן, אין בכך פסול. ואף אם מי שנתן את הטבעת לחתן במתנה יתנה איתו שזו מתנה על מנת להחזיר, אין בכך פסול, כיון שהחתן מצידו נותן את הטבעת לכלה במתנה גמורה, וכל מה שיש לו בטבעת הוא נותן לה, ובתנאי שהיא נתונה לה למשך זמן ששימוש בה שווה פרוטה, שהרי צריך שיתן לה דבר הנאה ששווה פרוטה כדי לקדשה. אפשרות נוספת, היא לקדש בכסף, מטבעות כסף שיש לחתן, שאין חובה לקדש בטבעת נישואין, אלא זהו מנהג שנהגו מכמה וכמה סיבות הלכתיות, ומעוד סיבות, אבל במקרה שאין טבעת, יכול החתן לקדש בכסף ממש שיתן בידה. אפשרות נוספת שעולה על הדעת היא שהחתן ישכיר את המקום שבו הטבעת נמצאת לכלה ותקנה אותו בקניין סודר ואת הטבעת תקנה בקניין חצר, אלא שבזה נכנסים לשאלה האם טלי קידושייך מעל גבי קרקע דומה לטלי גיטך מעל גבי קרקע שאינו מועיל.
- כשהכתובה התקלקלה ואי אפשר להשיג אחרת: יעשה קניין בפני שני עדים שהוא מתחייב לכלה את סכום הכתובה, וכיון שסתם קנין לכתיבה עומד, הרי שהיא יכולה לכתוב שטר, וממילא חל שיעבוד על כל נכסיו, וכשיבואו הביתה יכתוב הכתובה. ויותר טוב אם יש לו איתו ממון, או חפץ יקר בשווי הכתובה, שיכול לתת לה, כנגד הכתובה, ואז השיעבוד חל על כל נכסיו וגם מוכן בידה ממון וסמכא דעתה. (ומבואר בחלקת מחוקק שבשעת הדחק מותר אפילו לבוא עליה על סמך דין זה שסתם קנין לכתיבה עומד ושהקנה לה נכסים כנגד. (ועוד, שרמ"א כתב שכיום יש קולא מסויימת בכתובה, כיון שאין חשש שמא תהיה קלה בעיניו להוציאה על ידי חרם דרבנו גרשום. אלא שהחלקת מחוקק כתב שבקל יש לחלק בין איסור להוציאה דאונס שממנו למד רמ"א קולא זו, לבין איסור חרם דר"ג).
מבחן רבנות חופה וקידושין תמוז תשע"ד[עריכה]
תשובות למבחן זה
תשובה לשאלה א - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ב - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ג - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ד - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ה - שאלה זו מניסן תשע"ז אינה כלולה בהיקף הלימוד החדש של מבחן הרבנות.
תשובה לשאלה ו- קידושי ביאה:
א. תוקפם של קידושי ביאה, מדאורייתא ומדרבנן:
- באבן העזר סימן כו סעיף ד מבואר שאסרו חכמים לקדש בביאה, משום פריצות. מקור הדין במסכת קידושין דף יב ע"ב: רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה. ואם עבר וקידש בביאה, מכין אותו מכת מרדות, והקידושין חלים. ומבואר בפתחי תשובה שם בשם ספר ישועות יעקב שמשמע מלשון המחבר ושאר פוסקים שמכין רק את הבעל ולא את האשה, אף שגם היא עשתה איסור שנתרצתה להתקדש בביאה.
- כתב המחבר אבן העזר סימן כו סעיף ד, שאם עבר וקידש בביאה, מכין אותו מכת מרדות. ומבואר בפתחי תשובה שם בשם ספר ישועות יעקב שמשמע מלשון המחבר ושאר פוסקים שמכין רק את הבעל ולא את האשה, אף שגם היא עשתה איסור שנתרצתה להתקדש בביאה.
- נישואין אזרחיים האם יש להם תוקף מחמת חשש קידושי ביאה? - באבן העזר סימן כו סעיף א, מבואר ברמ"א שמשומד שנשא משומדת בנימוסיהן של הגויים, שזה דומה לנישואים אזרחיים, אין חשש קידושין, ומבואר שכיון שיצא מן הדת, הרי עושה בעילתו בעילת זנות ולא נתכוון לקידושין. ומבואר שם בנו"כ, שאם היה מן האנוסים שנזהרים בנידה ובמקווה טהרה, יש לחוש לקדושין מחמת קידושי ביאה שהרי נתייחדו בפני הרבה לשם נישואין. ומכאן, שבנישואין אזרחיים במקום שייתכן שאינו פרוץ לעשות בעילתו בעילת זנות, אלא התכוון לשם נישואין, ורק מסיבה צדדית נשא בנישואין אזרחיים, יש מקום לחשוש לקידושין מטעם אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר ובעל לשם קידושין. אבל, במקום שהיה יכול להנשא כדת משה וישראל, ופרץ להינשא בנישואין אזרחיים, וכל אורח חייו אינו לפי התורה, ואינו מקפיד על נידה וטבילה, משמע מדברי החלקת מחוקק שאין לחוש, ואינה מקודשת. ולמעשה נחלקו בזה דעות הפוסקים האחרונים.
תשובה לשאלה ז - מתנה על מנת להחזיר:
- ראה בתשובות למבחן רבנות חופה וקידושין תשרי תשע"ו
- קידשה במתנה על מנת להחזיר, וקבלה קידושין מאחר: באבן העזר סימן כט סעיף א, כתב המחבר שאם קדשה במתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת. וכתב החלקת מחוקק שם, שמשמע שאינה מקודשת כלל, ואינה צריכה ממנו גט. ואף שמן התורה הוי קידושין, חכמים עקרו הקידושין לגמרי דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. אבל הגהות אלפסי בשם ריא"ז כתב שחכמים אסרו לקדש במתנה על מנת להחזיר, גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין, ולא עקרו הקידושין לגמרי, ואם תקבל קידושין מאחר, צריכה גט משניהם.
- כשהאשה נתנה לאיש מתנה על מנת להחזיר, וקדשה בה: שם, ברמ"א מובא בשם תשובות הרא"ש שמקודשת.
שאלה ח - ברכת האירוסין
- זמן ברכת האירוסין לכתחילה, ובדיעבד: ראה אבן העזר סימן לד סעיף א, וסעיף ג.
- ברכת אירוסין בקידושי קטן: הפת"ש מביא דברי הנו"ב שבחתן חרש, אין על המסדר קידושין לברך, כיון שזו חובה של החתן, ואם הוא פטור גם המסדר קידושין אינו יכול לברך. לכאורה לפי זה הוא הדין קטן, ויברך בעצמו.
לאחר קידושי טעות, האם חוזר ומברך ברכת אירוסין?
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ועיין באבני מילואים סק"ח שהקשה במקרה זה מדוע צריך צירוף של דין עבד כנעני כדי שיהיו קידושין, הרי זה שהמקדש קיבל את הכסף על פי דיבורה, נחשב להנאה שהוא נותן לה, ובדומה לדין אדם חשוב, ואין כאן אלא דין ערב.
- ↑ כך נתבאר הדבר בהגהות פרישה ודרישה
- ↑ ביאור המחלוקת מובא בספר שולחן שמואל בשם יביע אומר חלק אבן העזר, ה, סימן י, אותיות ו-ז