איסור משכב זכר: הבדלים בין גרסאות בדף

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

משכב זכר הוא איסור לזכר לבוא על זכר אחר.

מקור האיסור בפסוק: "וְאֶת-זָכָר - לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא יח, כב). ועונשו מצויין בהמשך: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה - תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ, יג).

האיסור[עריכה]

איסור זה מסווג כמצוות לא תעשה (ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שנ; ספר החינוך מצוה רט). על פי ההלכה העונש לעובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה^[1] והעובר בשוגג חיב חטאת^[2].

משכב זכר נחשב בהלכה כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים עליהם אדם צריך ליהרג ולא לעבור, והוא חל גם על בני נוח^[3].

דיני המצווה[עריכה]

איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי אישות בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת"^[4]. יחסים ללא חדירת אבר המין בין שני גברים אסורים משום איסור "לא תקרבו" - קירבה לעריות שגם זכר כלול בהן, ובנוסף עשויים להיאסר גם משום שפיכת זרע לבטלה.

חז"ל הוסיפו סייגים נוספים לאיסור זה, במטרה "להרחיק את האדם מן העבירה", לדוגמה: האיסור (לדעת חלק מהחכמים) על שני רווקים לישון תחת שמיכה אחת קידושין פב א, והמליצו להימנע מייחוד של שני זכרים‏‏ בדורות שרבה הפריצות בתחום^[5].

יחסי אישות^{[דרושה הבהרה]} בין שתי נשים אינם נחשבים על פי ההלכה כביאה^[6], אך קיום יחסי מין לסביים (בין שתי נשים) מכונה בתלמוד הבבלי (יבמות עו. שבת סה.) "נשים המסוללות זו בזו^[7]" ודבר המוגדר על ידי רב הונא כ"זְנוּת" (הפוסלת אשה שעשתה זאת מלהינשא לכהן) ועל ידי רבא כ"פריצותא בעלמא" (= סתם פריצות). הרמב"ם (פכ"א מהל' איסורי ביאה ה"ח) והשולחן ערוך (אה"ע כ, ב) פסקו - בעקבות הספרא^{(דרוש מקור)} - שמעשה זה הוא איסור שנכלל בפסוק "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח, ג), מפני שאצל המצרִים היה מקובל שאיש נושא איש ואישה נושאת אישה (נישואיים חד-מיניים) ואישה נישאת לשני אנשים (פוליאנדריה)^[8]. ונחלקו הפוסקים אם איסור זה הוא מהתורה ממש^[9] (והוא לאו שבכללות), או שאינו אלא איסור דרבנן^[10] (ואיסור התורה הוא רק באישה הנישאת לשני אנשים).

טעמי המצווה[עריכה]

התורה עצמה לא כתבה את טעם האיסור והמפרשים נתנו לכך פירושים שונים:

השחתת זרע ותאווה[עריכה]

ספר החינוך פרשת אחרי מות רט כתב ששורש האיסור נובע מהשחתת זרע האדם והפסקת התרבות המין האנושי בעוד הקדוש ברוך הוא חפץ ביישוב עולמו אשר ברא. לדבריו, מדובר במעשה מכוער של השחתת הזרע שאין בו כל תועלת ומהווה רק סיפוק תאוותני. כעין דבריו כתב גם הרמב"ן No result בפירושו על הפסוק ואמר כי מדובר בדבר נתעב שאיננו ממשיך את קיום המין, ואף משווה זאת למשכב בהמה שגם הוא נאסר משום השחתת הזרע למעשה שאיננו ממשיך את המין האנושי.

היפוך טבע האדם[עריכה]

האבן עזרא ויקרא יח יז מוסיף פן נוסף לאיסור ומסביר כי יש בכך היפוך טבע האדם. לדבריו "טבע הזכר לעשות והנקבה להיעשות" ובאיסור זה יש היפוך דברי ה' וטבע האדם כעין איסור כלאיים.

חומרת האיסור[עריכה]

התלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה (בעת שנאנסה) ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד." (סוכה כט.)

במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות (סנהדרין כו:) הסבירו את ההבחנה בכך, שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך". הרא"ש (שם פ"ג סי' יג) חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאווה אינה חזקה כל כך.

בשער הגילגולים (מכתבי האר"י) מופיע העונש הצפוי למקיימים יחסי מין הומוסקסואלים: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."‏^[11]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים