הבדלה: הבדלים בין גרסאות בדף

ההבדלה היא ברכה הנאמרת על כוס יין במוצאי שבת ויום טוב, שתוכנה: הבדלה בין הקודש לבין החול. יחד עם ברכת ההבדלה מברכים גם ברכה על בשמים וכן את ברכת מאורי האש.

מקור[עריכה]

הגמרא פסחים קו א לומדת מהפסוק "זכור את יום השבת לקודשו" כי יש לזכור את השבת בקידוש בליל השבת וביומו. הרמב"ם הלכות שבת כ א הבין שכחלק מהחיוב לזכור את השבת בכניסתה כך יש לזוכרה ביציאתה וכדבריו "צריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה" וממילא מדובר בחיוב דאורייתא. מנגד, שאר הראשונים סברו שמדובר בחיוב דרבנן שרק מרחיב את דין התורה בית הבחירה למאירי ברכות כ,ב.

על אף שמדברי הרמב"ם משמע שחיוב המצווה הוא מהפסוק "זכור את יום השבת לקודשו", המגיד משנה למד כי החיוב הוא מהפסוק "להבדיל בין הקודש ובין החול". הוא מסתמך על דברי הגמרא שבועות יח ב הלומדת את חשיבות ההבדלה מפסוק זה.

טעם[עריכה]

ספר החינוך הסביר בטעם המצווה בדומה לשיטת הרמב"ם כי ההבדלה היא חלק מזכירת השבת כאשר יש לזכור את השבת על ידי "דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו".

אמירת ההבדלה על כוס יין[עריכה]

החיוב המקורי של ההבדלה היה להבדיל בתפילה ללא אמירת ההבדלה על כוס יין. הגמרא ברכות לג א מסבירה כי בתחילה היו ישראל עניים ולא רצו חכמים להטיל עליהם הוצאה נוספת של יין להבדלה. אמנם, לאחר שהתעשרו ישראל הוסיפו חכמים את החיוב לומר את ההבדלה על היין משום שאמירת דברים על כוס יין נותנת להם חשיבות.

החיוב לומר את ההבדלה על היין הוא תקנת חכמים לפי כולם, ולכן גם הסוברים שחיוב ההבדלה הוא מדאורייתא מודים שלאחר שהאדם כבר הבדיל בתפילתו, ההבדלה אותה הוא עושה על הכוס הינה מדרבנן בלבד. מטעם זה, מי ששכח לומר את נוסח ההבדלה בתפילה אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא יוצא ידי חובתו בהבדלה על הכוס אורח חיים רצד א.

ברכת הבשמים[עריכה]

תקנו חכמים לצרף לברכת ההבדלה גם את ברכת הבשמים משום שבמהלך השבת מתווספת לאדם נשמה יתירה המסתלקת ממנו במוצאי שבת- ובשביל לרומם את רוחו יש להריח בשמים שאמרו בגמרא שהנשמה נהנית מהם. לכן, כאשר מבדילים במוצאי יום טוב אין מבדילים עם בשמים משום שאין נשמה יתירה ביום טוב, וכן במקרה בו חל יום טוב לאחר שבת אין לברך על בשמים בהבדלה משום ששמחת יום טוב ומאכליו משמחים את הנפש אורח חיים תצא א.

למנהג האשכנזים, מכיוון שחלק גדול מהאנשים איננו בקיא בברכות הבשמים, נהגו לברך על כל הבשמים בהבדלה ברכת "בורא מיני בשמים" על מנת לצאת מידי ספק. מנגד, הספרדים נוהגים לברך על כל מין את ברכתו המיוחדת כבכל זמן משנה ברורה רטז לט.

ברכת הנר[עריכה]

ערך מורחב - ברכת מאורי האש

בגמרא פסחים נג ב מבואר כי הסיבה שמברכים על האש במוצאי שבתות היא משום שהאש עצמה נבראה במוצאי שבת. הירושלמי, וכן במדרש רבה בראשית רבה יא ב מובא את הסיפור המלא של בריאת האש. נאמר כי האור שנברא ביום הראשון לבריאה שימש את האדם עד לצאת השבת ורק לקראת סוף השבת החל להתעמעם האור. התחיל האדם הראשון להתיירא שמא האור נפסק מפני חטא עץ הדעת, ובאותה שעה "זימן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן האור... ובירך עליה בורא מאורי האש".

הרמב"ן הסביר שברכת "מאורי האש" מוגדרת כברכת השבח שאנו מברכים את הקב"ה על כך שהביא לנו את האש. לדבריו, הסיבה שאנו לא מברכים את הברכה בכל יום היא משום שאנו משתמשים באש בכל ימות השבוע ויש רצף של שימוש, ורק כאשר אין אפשרות יותר להשתמש באש- בשבתות וביום הכיפורים, אנו מברכים מחדש על חזרת היכולת להשתמש באש.

נוסח ההבדלה[עריכה]

בנוסח ההבדלה נאמרים פסוקים שונים ולאחר מכן מברכים על היין את ברכת "בורא פרי הגפן". ברכה שנייה היא ברכת הריח (לאשכנזים מברכים בורא מיני בשמים ולספרדים מברכים לפי סוג הבושם). לאחר מכן מברכים ברכת הנר- "בורא מאורי האש" ומביטים על כפות הידיים והצפרניים לאור הנר. מצוה מן המובחר לברך את "ברכת הנר" על אבוקה- נר שיש לו שתי פתילות, או שני נרות שהאש שלהם נוגעת זו בזו. הברכה הרביעית, היא הברכה העיקרית: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה', המבדיל בין קודש לחול".

סימן לסדר הברכות בהבדלה במוצאי שבת הוא יבנ"ה - יין, בשמים, נר, הבדלה. יש שדרשו כי סדר הברכות הוא לפי הרוחניות שיש בהנאה שלהן- כאשר ההנאה הגשמית היא בשתיית יין בעוד הבשמים הינם הנאה רוחנית יותר של ריח ולבסוף הנאה של מראה וברכת ההבדלה שהינה רוחנית לחלוטין.

הבדלה במוצאי ימים טובים ויום הכיפורים[עריכה]

כשם שמבדילים במוצאי שבת, כן מבדילים במוצאי ימים טובים, אלא שאין מברכים בהם על הנר ועל הבשמים.

במוצאי יום הכיפורים, מברכים את "ברכת הנר", אך אין מברכים את "ברכת הריח".

כאשר יום טוב חל ביום ראשון, אומרים בקידוש בליל יום טוב (שהוא מוצאי שבת) נוסח הבדלה שבו מבדילים "בין קודש לקודש".

כאשר החג חל ביום שישי, אין מבדילים במוצאי החג שהוא ליל שבת, כי יוצאים מקדושה קלה (קדושת יום טוב) לקדושה חמורה (קדושת שבת).

חיוב נשים בהבדלה[עריכה]

הגמרא ברכות כ ב לומדת שלמרות שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמה, הן חייבות במצוות הקידוש שכן "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" כלומר, היקש הפסוקים בין החיוב לשמור שלא לחלל את השבת והחיוב לזכור אותה מלמד שכל מי שחייב בשמירת השבת חייב גם בזכירתה וממילא נשים שחייבות בשמירת שבת חייבות גם בקידוש. מאידך לגבי חיוב נשים בהבדלה הדברים אינם כה ברורים.

לפי שיטת הרמב"ם שהובאה לעיל הסובר שחיוב ההבדלה הוא חלק מחיוב זכירת השבת, ממילא גם הנשים חייבות מדאורייתא בהבדלה כשם שחייבות בקידוש. מנגד, לשאר הראשונים הסוברים שההבדלה היא חיוב דרבנן נפרד מהקידוש יש להסתפק בדבר. רבינו יונה פסק שלמרות שההבדלה מוגדרת כתקנת חכמים, עדיין היא הוגדרה כהרחבה של מצוות הזכירה בשבת וממילא גם הנשים חייבות בהבדלה מדרבנן כגברים, ואילו האורחות חיים הלכות הבדלה סימן יח פסק נשים אינם יכולות להבדיל לעצמן משום שחיוב ההבדלה הוא אסמכתא ואינו קשור לשמירת השבת בה הן חייבות.

הריטב"א מביא ראייה שנשים חייבות בהבדלה מכך שמסופר בגמרא פסחים נד א כי רבי היה נוהג לברך את ברכות ההבדלה לעצמו ולאחר מכן היה מוציא את "בניו ובני ביתו"- ומשמע מכאן שגם הנשים חייבות בהבדלה.

להלכה, השו"ע אורח חיים רצו ח הביא את שתי הדעות, והרמ"א הוסיף שמכיוון שיש בדבר ספק ראוי שנשים לא יבדילו לעצמן. המשנה ברורה משנה ברורה רצו לה הוסיף שלמרות שלכתחילה ראוי שהאיש יוציא את האשה ידי חובה, במידה והאיש כבר הבדיל לעצמו- עדיף שהאישה תבדיל לעצמה ולא שהוא יבדיל שוב בשבילה מכיוון שיש חשש לברכה לבטלה.

אמנם, הרב עובדיה יוסף חזון עובדיה (ב, עמוד שעב) והרב בן ציון אבא שאול אור לציון כב ,ג פסקו שמנהג הספרדים שנשים עושות הבדלה לעצמן, ואף אם הגבר שמע הבדלה כבר יכול להבדיל בשבילן (וטוב שהן תברכנה על הנר).

מנהגים ודינים[עריכה]

לפני ההבדלה אסור לאכול או לשתות, מלבד מים.

בקהילות הספרדים רבים נהגו לצחוק לאחר ברכת בורא פרי הגפן כסגולה לשבוע משמח נפש החיים לרבי חיים פלאג'י.

כבכל כוס של ברכה יש לאחוז את הכוס ביד ימין משום חשיבות, וכאשר מברכים על הנר והבשמים יש לאחוז גם בהם ביד ימין. יש הנוהגים להמשיך ולאחוז את הכוס ביד שמאל גם כאשר מברכים על הנר והבשמים.

יש שנהגו, בעיקר בעדות המזרח, לקחת מיין ההבדלה שכיבו בו את הנר ולשים מעט בזויות העינים, על עצם הלוז, ובכיסים לסגולה ולפרנסה.

נוהגים להסתכל על הציפורניים בעת הברכה על הנר מכיוון שיש לברך על הנר כאשר נהנים מאורו.

השומעים צריכים לשתוק עד שהמבדיל יסיים לשתות 'מלא לוגמיו', שכיוון שמצוות ההבדלה לאומרה על הכוס, רק לאחר שהמבדיל יסיים לשתות 'מלא לוגמיו' תסתיים ההבדלה. בדיעבד, אם השומע דיבר לפני שהמבדיל התחיל לשתות מהכוס, יצא ידי מצוות הבדלה שמירת שבת כהלכתה ס, לט

שתיית היין לנשים[עריכה]

נהוג שהנשים אינן מבדילות לעצמן וגם אינן שותות מיין ההבדלה כאשר מצוי איש שמבדיל ומוציא אותן ידי חובה. בשו"ת הר צביהר צבי אורח חיים חלק א' סימן קנד הובא רמז למנהג זה מהרב איסר זלמן מלצר בכך שאנו חוששים שמא הלכה כשיטת האומרים שנשים פטורות מהבדלה, ולשיטה זו האמן שהיא עושה על ברכת האור וההבדלה הוי הפסק בין בורא פרי הגפן שיוצאת מפי הבעל לשתייה. אך גם לפי טעם זה מדובר במנהג שהרי נשים חייבות להבדיל מספק וממילא אין בכך חשש הפסק. טעם קבלי למנהג מביא השל"ה בשם התולעת יעקב, ומסביר כי הדבר קשור לכך שחטא עץ הדעת היה גפן ‏^[1]. לשיטתו, חווה סחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון ובכך החטיאה אותו, ובגלל חטא שנעשה ביין זה אין הנשים טועמות מיין ההבדלה.

כיבוי נר ההבדלה ביין[עריכה]

רבים נהגו לכבות את הנר על ידי טבילתו ביין ההבדלה ולא על ידי נשיפה בו כדברי הרמ"א אורח חיים רצו א. רוב הפוסקים הספרדים לא הזכירו מנהג זה, וגם אצל האשכנזים לא כולם נוהגים בכך. הטעם שמופיע בפוסקים לעניין זה, הוא כדי להראות שהנר אינו נר רגיל שהודלק להאיר את הבית, אלא זהו נר שהודלק במיוחד לצורך ההבדלה - לשם כך מכבים אותו מיד לאחר ההבדלה, ואף מכבים אותו ביין של ההבדלה עצמה (לבוש רצ"ו, א; שו"ע הרב רצ"ו, ה). יש שאמרו שלפי טעם זה- בימינו, כשיש לנו תאורה חשמלית, ברור שאין מדליקים את הנר לשם אור אלא לשם הבדלה ואין לחוש למנהג זה.

הבדלה על חמר מדינה[עריכה]

בגמרא פסחים קז א מובא כי אמימר לא הסכים להבדיל על שיכר שהביאו לפניו כשהגיע לעיר מסוימת, אך בשנה לאחר מכן כאשר שוב הביאו לפניו שיכר הסכים להבדיל עליו מפני שהבין שבמקום זה השיכר הינו חשוב ומוגדר כ'חמר מדינה'. הפוסקים למדו מכך שעל אף שלכתחילה יש לומר את ההבדלה על היין משום החשיבות שבו, כאשר אין יין ניתן להבדיל גם על חמר מדינה- כלומר המשקה החשוב אותו רגילים לשתות במדינה אורח חיים רצו ב. מדברים אלו ניתן להבין שכמעט כל משקה ראוי להבדלה, אך החיד"א כתב שאין להבדיל על חלב וכן פסק במשנה ברורה משנה ברורה רצו כד.

בנוסף, נחלקו הפוסקים האם כדי שמשקה יחשב ל"חמר מדינה" צריך שיהיה בו אלכוהול. הרב עובדיה יוסף כתב שיש להבדיל דווקא על משקה משכר לפי שיטת בעל הלכות קטנות לפי שרק משקה אלכוהולי הוא משקה חשוב. מנגד, לדעת המקילים, הכלל הוא שכל משקה שאפשר לכבד בו אורחים חשובים, ואנשים רגילים לעיתים לשבת בחברת ידידים ולשתותו, הרי הוא נחשב משקה חשוב, ואפשר להבדיל עליו. לפיכך אפשר להבדיל על קפה ותה, או על מיץ תפוזים או תפוחים טבעי, וכן אפשר להבדיל על בירה שחורה, שכל אלו משקאות חשובים וכן כתבו האגרות משה אורח חיים חלק ב עה ושמירת שבת כהלכתה להקל בשעת הדחק.

עד מתי אפשר להבדיל?[עריכה]

לכתחילה יש להבדיל בצאת השבת, אך במידה ואדם שכח להבדיל, הגמרא פסחים קז א מביאה מחלוקת אמוראים האם ניתן להבדיל עד יום ראשון בלבד או שניתן להבדיל עד יום שלישי. גם הראשונים נחלקו בהלכה זו כאשר הרי"ף פסק שניתן להבדיל עד יום ראשון בלבד משום שיום ראשון הוא עדיין זמן ההבדלה משום שהיום הולך האחר הלילה, בעוד הרמב"ם הלכות שבת כט ד פסק שניתן להבדיל עד יום שלישי משום ששלושת הימים הראשונים של השבוע עדיין קשורים לשבת שעברה.

להלכה, פוסק השו"ע כי ניתן להבדיל בברכה עד סוף יום שלישי אורח חיים רצט ו, אמנם כאשר האדם לא מבדיל במוצאי שבת אין מברכים על הבשמים והנר אלא רק על היין וההבדלה מכיוון שהם שייכים רק למוצאי שבת שכן רק במוצאי שבת יש צורך להשיב את הנפש בריח הבשמים, וגם ברכת הנר נתקנה לזכר האש שגילה אדם הראשון במוצאי שבת, וביום אחר כבר לא שייך לברך עליהם.

לקריאה נוספת[עריכה]

• פירוש על הלכות הבדלה מפרויקט פרשני
• חיוב נשים בהבדלה מפרויקט פרשני

קישורים חיצוניים[עריכה]

• סדר הבדלה נוסח אשכנזי באתר ישיבה
• דיני הבדלה ומוצאי שבת הרב אליעזר מלמד
• מותר להבדיל על קולה? הרב אליעזר מלמד

הערות שוליים