מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת[עריכה]

זהו הכרוז עליו משיב הראי"ה באגרת זו:

חדוש פני האדמה!

קול קורא לאחינו היקרים נדיבי ישראל.

אנחנו צעירי ירושלים ואברכיה, היושבים לפני ה' על התורה ועל העבודה ונזונים מפתותי הלחם שאחינו הרחמנים לועסים לנו, כאם רחמניה הלועסת בעד "גמולה" ונותנת אל פיהו, כאשר נועדנו יחדו לחשוב דרכנו ולהתבונן לעתידותנו, למצוא פתרון מעשי לשאלת קיומנו בארץ הקדושה ביום שידובר בה, בראותנו כי משענת התמיכה הנהוגה פה משנים קדמוניות – משענת קנה רצוץ היא בימים האלה, באשר ירושלים איננה עוד מה שהייתה לפנים בימי נעורי הישוב הקדוש, כי רוב יושביה היו אז אנשים זקנים שכבר גמרו חשבונותיהם עם העולם הזה, ויעלו ירושלימה להסתופף בחצרות קדש ולבלות בקרבה יתר שנותיהם, ועלותם בהר ה' הייתה בעיניהם כעין הכנה לעלות משם השמימה. לא כן בימים האלה, שכבר הייתה ירושלים עיר גדולה לאלוקים מרובה באוכלוסין ומלאה צאן אדם ככלוב מלא עוף, זקנים וצעירים בחורים וגם בתולות, כן ירבו וכן יפרצו. וכל אלה דורשים תפקידם וחפצים חיים לחיות לכל הפחות בדוחק, וקערת ה"חלוקה" איננה מתרחבת בערך התרחבות הישוב ההולך ומתרחב משנה לשנה, ואפילו כשהשנים כתקונן אין בכח הקערה הזו להספיק כל צרכי החיים שבלעדיהם אי אפשר לחיות על פני האדמה הזאת, ומה גם בשנים האחרונות האלה שהן הוחזקו לבלתי היות כתקונן, היוקר הנורא הולך וגדל מיום אל יום, לא רק במזונות ומים אלא גם בכל צרכי הגוף, כמלאכה, פחמים, עצים, שמן מאור, בגדים וכיוצא בהם; עד שהייתה איפת פחמים בחצי פראנק, ואיפת קמח בפראנק ושליש, ותיבת נפט בשמונה פראנק, ומי ידבר מבשר וחלב דגים ותפוחי אדמה! וכמעט נשכחו שנות הזול מלבנו, כי לרגלי שפעת העמיגראנטיס הזורמים לארץ הקדושה בשנים האחרונות – ורובם מתיישבים בירושלים, ולרגלי השתנות סדרי בראשית שנשתנו עלינו בשנים האחרונות, הוקרו כל המזונות וכל הצרכים על אחת שבע מכפי שהיו בימי בנעורי הישוב, ולולא רחמי אחינו המרגישים העדינים בחוץ לארץ, שהתעוררו לקול צעקת העיר האומללה מרכז תורתנו הקדושה בתבל ומרכז עמנו, שהרבו לשלוח לנו קמח וכסף ביד נדיבה – ישלם ה' פועלם – מי יודע מה הייתה אחריתנו בשנה זו? ומי יודע איזה אחרית ותקוה עומדות לפנינו בשנים הבאות – אם חלילה לא ימהר השי"ת להחיש פדות לעמו; כי בראשית ימי הקיץ הזה כאשר נראו סימני ברכה בקציר השנה, ושער התבואות ירד בשעור הגון, כמעט חדלו אחינו הנדיבים לשלוח את קמחם, החל השער לעלות שנית לאט לאט במעלות אשר ירד. ועל כל פנים רואים אנחנו כי במצב כזה אי אפשר עוד לחיות מאיפת רזון של התמיכה הזעומה – אפילו חיי צער, ומה נעשה לצאצאינו הקטנים לכשיגדלו? החנוך בעיר גדולה שפרנסתה קלוטה מן האויר ודאגת מחר ממלאת כל חללו של הלב – קשה עלינו כקריעת ים סוף. ואחר החנוך תגיע עת דודים וצריכים פרנסת נשואין, ונשואי צעירים כפי המובן אינם עוד קצה אופקם של ההוצאות הדרושות. העניות רבה, והמצב הולך ורע עד לבלתי נשוא. הרוח מלא שממון מדאגת היום הבא, הלב מלא יאוש, והגוף הולך ומתנונה לרגלי הדוחק והלחץ בפרנסת הבית, ולרגלי המחלות הרבות השוררות במעונותינו הצרים אשר זיכו אותנו בעלי טובותינו ואשר נבנו מתחילתם שלא על פי חוקי הבריאות. המחלות התמידיות המבקרות מעונותינו הצרים כפעם בפעם, וביחוד מחלת העינים הבאה מאבק חוצות הממלא כל חצרות בתינו באין מים להרביצו – אוכלות חלק גדול מתמיכתנו הדלה ומשאירות לפנינו עצמות יבשות. ומלבד כל אלה – רע עלינו המעשה מאד מאד, שאנשים צעירים כמונו המוכשרים לעבודת הגוף – לוא אך תִמָצֶא לפנינו – יזדקקו להתפרנס מחסד הכלל! ואם הרשות נתונה לתלמידי חכמים מצוינים או לזקנים וחלשים שאינם מוכשרים לעבודה גופנית, לפרוק מעליהם עול דרך ארץ ולחייב את הכלל לדאוג לפרנסתם בזכות שבתם לפני ה' בעיר הקדש, המקום היחידי בתבל המיועד לעבודת השם יתברך, האם גם אנשים צעירים ובריאים – שעל כל פנים מפני הריחים שבצווארם לא תוכל להיות תורתם אומנותם, יהיו מוכרחים או נאותים ברצון נפשם ליהנות מן הזכות הזאת! זהו עוול גדול שאין רוח הבריות העדינות יכולה להיות נוחה הימנו. ולבקש פה עבודת כפים בבתי מסחר או בבתי חרושת – הרי זה כמבקש לשלות דגים ביבשה, כי אין בארצנו הקדושה לא בתי מסחר ולא בתי חרושת לקבל בתוכם המון צעירי ירושלים המבקשים חיים מעמל כפיים.

אשר על כן חשבנו דרכנו ובאנו לידי מסקנה זו, כי לאנשים כמונו נכון מאד מאד לשמוע לעצת חכמינו ז"ל (יבמות ס"ג א): "עתידים כל בעלי אומנויות שיעמדו על הקרקע", ופרש"י ז"ל: "יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר" והרי דברים קל וחומר ומה אם בעלי אומנויות שתמיד פתם מצויה לפניהם באומנותם, ואף על פי שאין עשירות מן האומנות – אין בה גם עניות (קדושין פ"א א') ושב שני כפנא ואבבא דאומנא לא חליף (סנהדרין כ"ט א') – מכל מקום עתידים הם להניח אומנותם ולעמוד על הקרקע בשביל שגם האומנות איננה בטוחה באריכות ימיה לרגלי המכונות החדשות הנוצרות לבקרים ולרגלי הזקנה הקופצת על האומנים בלא עת, כאמנו האדמה החולצת שדיה לעובדיה החרוצים תמיד, כי האדמה לא תזקן ולא תמיש מעשות פרי אם יעבדוה בהשכל ודעת גם עד זקנה ושיבה; ככה עתידים בני אומניות לעשות, שלמראה עינים הנם בטוחים בפרנסתם, קל וחומר אנשים כמונו שאינם בעלי אומניות אלא עוסקים בתורה – שמחויבים אנו מצד תורתנו הקדושה להתפשר עמה לעמוד על הקרקע ולעסוק גם בדרך ארץ לקיים מה שנאמר: (קהלת ז', י"ח) "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך", וכמו שאמרו רבותינו: (ברכות ח' א') "גדול הנהנה מיגיעו (בצירוף מדרגה מספקת של יראת שמים ועסק התורה) יותר מירא שמים" (בלבד – בלי צירוף שום מדרגה של יגיע כפים) וכשיטת ר' ישמעאל (שם ל"ה ב'): "הנהג בהם (בדברי תורה) מנהג דרך ארץ", לחרוש בעת חרישה ולקצור בשעת קצירה, שלפי עדות אביי הרבה עשו כמוהו ועלתה בידם, ורבא צוה לתלמידיו הגדולים אדירי התורה שעליהם העולם עומד – "במטותא מנייכו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן (ימי קציר) ולא ביומי תשרי (דריכת הגתות והבדים) כי היכי דלא תטרדו כולא שעתא במזונייכו" (שם), ושאל את תלמידיו המובהקים רב פפא ורב הונא בר"י: "איעתריתו פורתא? אמרו ליה: אין, דזבנן קטינא דארעא" (הוריות י' ע"ב). עינינו הרואות שאפילו רב פפא שנתעשר ממלאכת השכר (פסחים קי"ג א') לא נחשב בעיניו לעשיר עד דזבין קטינא דארעא. ואמר רבי אלעזר (יבמות ס"ג א'): "כל מי שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר: "והארץ נתן לבני אדם", וריש לקיש אמר (סנהדרין נ"ח ב'): "מ"ד "עובד אדמתו ישבע לחם", אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם", ועבודת האדמה מחזקת בלבו של אדם את האמונה באלקי אמן והבטחון בו, כי יאמין בה' ית' להפקיד זרעו בבטן האדמה, מעט הזרע אשר רכש לו בזעת אפו, באמונתו ובבטחונו החזק בבעל הרחמים שיתן לו מטר ארצו בעתו, ואמרו רבותינו: (במדבר רבה פרשה נ"ג סי' ט"ז) "עדות ה' נאמנה – זה סדר זרעים שמאמין בחי עולמים וזורע", (ובשבת ל"א א'): "אמונה זה סדר זרעים", כי האמונה ועבודת האדמה אחיות תאומות הן והקדימו לסדר הזה את מסכת ברכות המדברת מיחוד השם יתברך ומהתפלות והברכות וההודאות לשמו הגדול על כל הטוב והחסד שהוא עושה עמנו יום יום, שזהו מראשית תנאי עבודת האדמה, להתפלל אליו שישלח ברכה במעשה ידינו ולהודות לו על השפעת הברכה בתבואת אדמתנו. ורוב מצוותיה של תורתנו הקדושה ומוסריה ותוכחותיה ויעודיה – על עבודת האדמה כוננו. ובכן רוצים אנחנו צעירי ירושלים ילידי ציון המצוינת להתנער מעפר שפלות "התמיכה" שאין בה אחרית ותקוה לא לאבות ולא לבנים, וללכת בדרך הכבושה לעם ישראל כשהיו שרוים על אדמתם לעמוד על הקרקע ולעבוד את האדמה על פי התורה והמצוה להוציא לחם מן הארץ בעמל כפינו, להיות מזונותינו אפילו מרורים כזית מידו של הקב"ה ולא מתוקים כדבש מידו של בשר ודם, ולבלתי היות עוד לשמצה ולבוז ולקלסה בעיני הבריות כי אך שנוררים אנחנו האוכלים ואינם עושים.

חֶפצנוּ מצער בראשיתו, לרכוש לנו הרחק איזה שעות מן העיר בקרבת הכפרים הפוריים, שעור קרקע המספקת חברי אגודתנו, שיגיע לכל משפחה ומשפחה כברת ארץ הראויה לבית דירה עם רפת לבהמה ולול לתרנגולים ולגן ירק. המעלות אשר להישוב במקומות כאלה אין ספורות, האדמה הטובה הנמצאת למכביר הרחק מעט מן העיר, האויר הטהור, מי מעינות הזכים והבריאים, קרפף רחב ידים לפני כל בית לנטיעת עצי פרי ולגנות ירק, לגדול עופות ובהמות ביתיות, נשותינו ובנותינו תתעסקנה בעבודת הגן ובגדול הבהמות והעופות הנותנות חצי מחית בתינו, ואנחנו נהיה נקיים לתורה ולעבודה ולהשגיח על חנוך בנינו בדרך אבותינו, כל אלה ירגילונו לאט לאט בחיי אכרים גמורים, אכרים שרוח המקום ורוח הבריות נוחה מהם, יחזקו את גופנו ויאמצו את רוחנו, יסירו דאגה מלבנו ומחלה מקרבנו – ויכשירונו לעבודת אדמה גמורה ואז נשתדל להשיג בקרבת המקום אשר אוינו למושב לנו שעור קרקע הראויה לכלכל נפשות ביתנו על ידי עבודת האדמה ועמל כפיים.

אבל איך ובאיזה אופן נעמוד על הקרקע? ומאין נקח מוצא לכסף לקנות לנו הקרקע הדרושה וכל מכשירי העבודה? פתרון השאלה הזאת אנחנו מוסרים לידכם אחינו נדיבינו היקרים, אשר בחסדכם הגדול ובצדקת פזרונכם – הנכם משפיעים לנו גם היום הרבה מאד; אנחנו גלינו לפניכם את רצוננו החזק, אשר ממנו לא נזוע כל עוד נשמת שדי תחיינו, כי חפצנו וחשק לבנו לעבוד אדמת הקדש בחפץ כפים, להוציא לחמנו מן הארץ לחם לפי הטף, הא לכם רצוננו, כי יותר מזה לא נוכל לתת, ואתם בחכמתכם תמצאו בלא ספק את הדרך הסלולה איך להוציא את הרעיון הנכבד הזה לפעולות אדם להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה. דרך משל להוציא למטרה זו מספר ידוע של אקציות בנות ליטרא אחת וליסד ועדים בעירות נכבדות למכירת האקציות האלה, וכאשר יתקבץ תחת ידכם סכום הגון תתחילו בקנית האדמה ובהתנחלות משפחותינו לאט לאט. ככה תפרחנה בקרב הימים מושבות חדשות בארצנו הקדושה, ואחיכם אנשי גאולתכם עובדים שם את האדמה בחריצות ונהנים מיגיע כפיהם בדרך כבוד והולכים בדרך התורה והמצוה ואשרם ולאושר כל ארץ קודשנו. וכאשר יעזרנו השם יתברך וישלח ברכה במעשה ידינו, נוכל גם אנחנו לתמוך בידי היושבים לפני ה' בעיר הקדש על התורה ועל העבודה כברכת ה' עלינו. אחינו היקרים! עשו נא אותנו דוגמא נגדה נא לכל הארץ! יראו כל יושבי תבל כי לא מעצלות ורפיון ידים ולא מחסרון רגש כבוד סומכים יושבי ירושלים ראשם ורבם על "החלוקה" המבולקה, אלא מחסרון עבודה! וממנו יראו וכן יעשו כל אחינו בארצנו הקדושה – להפלות בין צעירים לזקנים, הזקנים ותלמידי החכמים שיש לעולם צרך בתורתם וחכמתם, ישבו לפני ה' בהר הקדש בירושלים לעסוק בתורה ועבודה, כי להם נאה כי להם יאה, כי אין מקום יותר מוכשר למרכז התורה והעבודה כירושלים, והצעירים המלאים כח עלומים ועבוד ולמשא – יעמדו על הקרקע לעבדה ולשמרה. ואז יסתתמו פיות כל מקטרגי "התמיכה" בקרב אחינו שבגולה, וירושלים תשוב להיות מה שהיא צריכה להיות באמת מרכז הגולה אשר ממנו תצא תורה והוראה לכל ישראל, כי באופן כזה היתה התורה נלמדת בתוכה מתוך רוח ושלות השקט בדעה צלולה, לא מתוך עני ולחץ וחוסר כל אשר בימים האלה. והכל בא על מקומו בשלום.

אחים יקרים! הצענו לפניכם את בקשתנו, ואתם עשו כתבונתכם ודאגו נא לאחריתנו להעמדינו על הקרקע, כי להתפרנס תמיד מחסד נדיבים – אין אחרית ותקוה. וה' הרואה ללבב, היודע ועד שכונתנו לשמים-יחננו לחן ולסד ולרחמים בעיניכם ויופיע על עצתנו ויראנו בישועתנו.

חברי ועד אגודת קהלת יעקב פה קרתא קדישתא ירושלים תובב"א

צמח בהרב הצדיק מו"ה פנחס הכהן זצ"ל מפ"ב אברהם אהרן זאננעפעלד הק' שמעון וויס.

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים[עריכה]

נמען האגרת[עריכה]

האגרת[עריכה]

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"א אייר תרס"ח.

שלו' וברכה אין קץ לכבוד האגודה היקרה "קהלת יעקב"^[1] ולכל מסעדיה, ברכת עולמים.

ברק אור של שמחה פרץ אל לבבי למראה החוברת, אשר הואלתם בטובכם לשלחה אלי. בשביל החפץ הנכבד לבדו, מטרתכם הקדושה כשהיא לעצמה, ג"כ הנכם ראויים לתודה ולברכה מכל אוהב לראות בטוב ד' בארץ חיים. הנני חפץ לקוות, שכל גדולי ישראל, מקרוב ומרחוק, יתנו לכם יד. הגיע הזמן, אחים יקרים, שכל החרדים באמת לאהבת שם ד', והמיחלים לאור דברי קדשו על אדמת הקודש, יצאו חוצץ לכבש את העולם המעשי שבאה"ק, לא בתגרות ובמריבות, לא בדברים שוללים כ"א בפעולות חיוביות, לבנות ולכונן מקורות לפרנסה ולכלכלה, ע"י עבודה ובנין, לרוב בני תורה ביחוד, אשר רק באופן זה יוכלו להשאר היותר מצויינים והראויים להיות גדולי הדור להיות קבועים באהלה של תורה בהרחבת דעת ורב כשרון וחכמת אמת, והחיל כולו אשר נגע ד' בלבבם יתרומם כבודם וערכם, וארחות חייהם, המבוססים על יסוד התורה ואמונת אמן באחיזה של בנין עולם והרחבת הישוב המעשי בארץ הקודש, יהיו למופת לכל המון אחינו המתנחלים בישוב החדש מיד ולדורות. וכל אשר תוסיף החריצות המעשית, ועמה ההצלחה בברכת ד' על הולכי בדרכיו, בהיותם ג"כ עמוסים בדרך ארץ ויגיע כפים, המנעימים את החיים ומבריאים את הגוף ואת הנשמה ביחד, כן תוסיף הפעולה הרוממה הזאת להרחיב את חוגה ולאגד את משמרת ד' בהליכות החיים של תורה ומצוה עם תחיית האומה המעשית על ארץ חמדתנו, שזה הוא באמת יסוד הצמחת קרן ישועה לבית ישראל.

ע"כ אחים אהובים, חזקו ואמצו את הדגל הקדוש הרם והנשא, של חפץ בנין אה"ק בפועל, על יסוד אהבת התורה והמצוה והרחבת גבולם בחיים המעשיים של ארץ ישראל, המתרחבת והולכת לעינינו, את דגל קודש זה אל תעזובו, הרעיון הנצחי הזה, הנובע ממקור חי העולמים ב"ה, יתן לכם עז ועצמה, למען תגיעו למטרתכם הקדושה, אשר גם אם יהיה ראשיתה מצער יש תקוה שאחריתה ישגה מאד.

אחיכם המברך אתכם בכל לב בתחיית רוח וחיים של חילוץ עצמות, למען נחלת ד' גאון יעקב אשר נאהב סלה,

הק' אברהם יצחק הכהן קוק הנ"ל. דף 173@

אזכורים בספרים ובמאמרים[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים