|
|
| (45 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| '''יפו''' היא [[עיר נמל]] עתיקה ב[[ארץ ישראל]], לחוף [[הים התיכון]]. משנת 1949 מאוחדת העיר יפו עם [[תל אביב]] לתחומה העירוני של "עיריית תל אביב-יפו", אם כי ליפו היסטוריה עתיקה ושונה בתכלית מן ההיסטוריה של תל אביב. | | [[תמונה:Yaffo air Matanya.jpg|center|thumb|700px|יפו - תצלום אוויר - המקור:ויקישיתוף, התורם: מתניה]] |
| | '''יפו''' היא [[עיר נמל]] עתיקה ב[[ארץ ישראל]], לחוף [[הים התיכון]]. משנת 1950 העיר יפו מאוחדת עם [[תל אביב]] ושייכת לתחומה העירוני של "עיריית תל אביב-יפו". |
|
| |
|
| [[תמונה:yaffo_air.jpg|center|thumb|700px|יפו ([[תצלום אוויר]])]]
| | יפו מוזכרת ב[[תנ"ך]] כעיר ממנה יצא [[יונה הנביא]] למסעו. מאז ועד ראשית המאה ה-20 שימשה יפו כעיר נמל חשובה בארץ ישראל.עלייתה של תל אביב בסמוך לה, והשימוש בנמלים אחרים: נמלי [[חיפה]] ו[[אשדוד]], גרמו לכך כי הנמל והעיר ירדו מגדולתם. |
| יפו מוזכרת ב[[תנ"ך]], בין היתר כעיר הנמל ממנה יצא [[יונה הנביא]] למסעו. בזמן "מסעי הצלב" הייתה יפו מחוז ב"ירושלים הצלבנית". מאז ועד ראשית המאה ה-20 שימשה יפו כנמל ראשי וחשוב בארץ ישראל, אם כי עלייתה של תל אביב בסמוך לה, והשימוש בנמלים אחרים, כנמל [[חיפה]], הביאו לכך שהנמל, ולאחריו העיר, ירדו מגדולתם. ב[[מלחמת העצמאות]] נכבשה יפו על ידי כוחות ה[[אצ"ל]] ו[[ההגנה]] והדמוגרפיה שלה השתנתה, כתשעים אחוזים מתושביה הערבים נמלטו, ועולים חדשים התיישבו במקום. | |
|
| |
|
| [[תמונה:Old yaffo 3.jpg|left|thumb|350px|[[תל אביב]] מגבעת יפו]] | | בשנת 1948, ב[[מלחמת העצמאות]], נכבשה יפו על ידי כוחות ה[[אצ"ל]] ו[[ההגנה]]. כתשעים אחוזים מתושבי העיר הערבים נמלטו ממנה ועולים חדשים התיישבו במקום. |
|
| |
|
| ==גאוגרפיה== | | ==גאוגרפיה== |
| [[תמונה:Jaffa engraving.jpg|left|thumb|250px||חוף הים - 1837 - ראו את שרידי סלעי ה[[כורכר]] שנוצרו משחיקת גלי הים את הצוק עליו בנויה העיר]] | | [[תמונה:Old_jaffa_Sameack_bechelko.A.png|left|thumb|250px|תרשים העיר העתיקה - מעובד מהתרשיםהמקורית ביקישיתוף]] |
| '''יפו העתיקה''' נבנתה על צוק רם, מעין חצי אי שחודר אל הים המורכב מגבעת כורכר . הגבעה מהווה חלק מרכס הכורכר המערבי, אחד משלושת רכסי הכורכר החוצים לאורך את [[שפלת החוף]] של [[ארץ ישראל]]. "סלע אנדרומדה" והסלעים סביבו מהווים אף הם חלק מרכס כורכר זה, שכורסם על ידי גלי הים. רכס הכורכר בחוף הים חשוף לפעולות גלי הים ולכן הוא עובר תהליך של גידוד ונחשפות בסלע טבלאות גידוד, בצורת לוחות גדולים שגלי הים שחקו אותם. בחוף הים צפונה מיפו ניתן להבחין בלוחות אלה לאחר שהוצאו מהחוף כאשר הוכשר לרחצה.
| |
|
| |
|
| מזרחית לרכס הכורכר ביבשה, נוצרה "מרזבה", שטח נמוך , הכולל אדמות סחף. בשקע זה היה מצוי "אצטדיון האסה" היום "אצטדיון בלומפילד. לפני הקמת המגרש היו במקום ביצות - "אל-באסה" - . בבדיקות גאולוגייות שנערכו במקום הועלו מימצאים המעידים על האפשרות כי המוצא של נחל איילון היה באזור זה. ל]יהן ניתן להניח כי לאחר התגבשות רכס הכורכר השני - היום שכונת [[אבו כביר]] - נחסמה היציאה של הנחל אל הים ומוצא האיילון עבר צפונה והוא היה ליובל של [[נחל הירקון]]. היותו באסה, אזור טופוגרפי נמוך, העלה את הרעיון להקים בן מעגנה פנימית <ref>מקור : עדינה בנבנישתי [http://www.elirozner.com/israel_tour/tlv_01.htm טיול ביפו ובנווה צדק]</ref>.
| | '''יפו העתיקה''' נבנתה על צוק רם, מעין חצי אי שחודר אל הים המורכב מגבעת כורכר . הגבעה מהווה חלק מרכס הכורכר המערבי, אחד משלושת רכסי הכורכר החוצים לאורך את [[שפלת החוף]] של [[ארץ ישראל]]. "סלע אנדרומדה" והסלעים סביבו מהווים אף הם חלק מרכס כורכר זה, שכורסם על ידי גלי הים. |
|
| |
|
| הבקעה בין רכסי הכורכר במזרח של יפו, בעורף של העיר, משכה אליה חקלאים. באזור זה נמצאת קרקע סחף אשר הגיעה נסחפה באפיק נחל האיילון. הקרקע היא פוריה ומתאימה לעיבוד חקלאי. הקרקע ניתנות לעיבוד רב שנתי בתנאי חקלאות הבעל המסורתית ומאופיינת במקורות מים זמינים קבועים כגון בארות . וכך, בשנת 1831, בתקופת אברהים פחה, התיישבו באזור המרזבה מהגרים מ[[מצרים]] שהגיעו עם הצבא המצרי. רידים מוחשיים לעידן החקלאי של האזור ניתן למצוא בבתי הבאר החרבים שנמצאו באזור יפו <ref>[http://www.bateibeer.com/aboutus.html בתי הבאר - הארמונות הנעלמים של יפו]</ref>. בתי הבאר היו מבנים חקלאיים ששימשו את ענף ההדרים של יפו, והפכו לארמונות מפוארים של עשירי העיר. | | מזרחית לרכס הכורכר ביבשה, נוצרה "מרזבה", שטח נמוך, הכולל אדמות סחף. בשקע זה היה מצוי איצטדיון "האסה", היום איצטדיון "בלומפילד". בבדיקות גאולוגייות שנערכו במקום הועלו מימצאים המעידים על האפשרות כי המוצא של נחל איילון היה באזור זה. היותו באסה, אזור טופוגרפי נמוך, העלה את הרעיון להקים בן מעגנה פנימית <ref>מקור : עדינה בנבנישתי [http://www.elirozner.com/israel_tour/tlv_01.htm טיול ביפו ובנווה צדק]</ref>. |
| | |
| | הבקעה בין רכסי הכורכר במזרח של יפו, בעורף של העיר, משכה אליה חקלאים. באזור זה נמצאת קרקע סחף אשר הגיעה נסחפה באפיק נחל האיילון. הקרקע היא פוריה ומתאימה לעיבוד חקלאי. הקרקע ניתנות לעיבוד רב שנתי בתנאי חקלאות הבעל המסורתית ומאופיינת במקורות מים זמינים קבועים כגון בארות. שרידים מוחשיים לעידן החקלאי של האזור ניתן למצוא בבתי הבאר החרבים שנמצאו באזור יפו <ref>[http://www.bateibeer.com/aboutus.html בתי הבאר - הארמונות הנעלמים של יפו]</ref>. |
| | |
| | '''נמל יפו''' מצוי במפרץ טבעי שנוצר על ידי חצי האי. הסלעים מזדקרים שבמפרץ שימשו כעין שוברי גלים ואיפשרו לאוניות לעגון במפרץ ולהוריד את נוסעיהן ומטענן לסירות ועימם הגיעו למזח החוף. יחד עם זאת , היה בהם סכנה, בעת סערה האניות יכלו האוניות להתנפץ בסלעים. וזו מקורה של הקללה שרווחה בקרב יורדי הים הולנדיים בימי הביניים באירופה: "ללכת אל עזה" בהולנדית - Ma Jafa gaan - בקללה זו הם התכוונה לנסיעה רחוקה וקשה שספק אם יחזרו ממנה <ref>מקור: זאב וילנאי, [[זכרונות ארץ ישראל]] כרך ב' עמ' 317 </ref> |
|
| |
|
| '''נמל יפו''' מצוי במפרץ טבעי שנוצר על ידי חצי האי. הסלעים מזדקרים שבמפרץ שימשו כעין שוברי גלים ואיפשרו לאוניות לעגון במפרץ ולהוריד את נוסעיהן ומטענן לסירות ועימם הגיעו למזח החוף. יחד עם זאת , היה בהם סכנה, בעת סערה האניות יכלו האוניות להתנפץ בסלעים. וזו מקורה של הקללה שרווחה בקרב יורדי הים הולנדיים בימי הביניים באירופה: "ללכת אל עזה" בהולנדית - Ma Jafa gaan - בקללה זו הם התכוונה לנסיעה רחוקה וקשה שספק אם יחזרו ממנה <ref>מקור: זאב וילנאי, [[זכרונות ארץ ישראל]] כרך ב' עמ' 317 - וילנאי מציין כי הייתה סיבה נוספת לדאגה "שודדי הים שתקפו את הספינות ובזזו את נוסעיהן"</ref>
| |
| בעורפו, צוק בגובה שלושים וארבעה מטרים, עליו בנויה יפו העתיקה ומכונה היום גבעת יפו. הגבעה המשקיפה אל הים ונוחה לביצור ולהגנה שימשה בסיס להתיישבות האדם ביפו. | | בעורפו, צוק בגובה שלושים וארבעה מטרים, עליו בנויה יפו העתיקה ומכונה היום גבעת יפו. הגבעה המשקיפה אל הים ונוחה לביצור ולהגנה שימשה בסיס להתיישבות האדם ביפו. |
|
| |
|
| ==תולדות העיר== | | ==תולדות העיר== |
| [[תמונה:Jaffa.JPG|ממוזער|300px|שמאל|מזח החוף לאורך חומת העיר בימי קדם]] | | [[תמונה:Old_yaffo_4_Eyal72.jpg|left|thumb|250px|מקום שערי העיר במאה ה-13 לפנה"ס - המקור:ויקישיתוף, צילם: Eyal72]] |
| | | יפו, הוא לפי אחת האגדות הוכחה לכך שנבנתה על ידי [[יפת בן נח]] , ומכאן שמה.<ref> על שמו גם רחוב מרכזי בעיר רחוב יפת</ref>. השרידים הקדומים ביותר שנתגלו ביפו הם באזור '''מוזיאון יפו העתיקה''': שרידי חלקלקה שהקיפה את גבעת יפו מהמאה ה-18 לפנה"ס. |
| יפו היא מערי הנמל העתיקות בעולם. שמה, יפו, הוא לפי אחת האגדות הוכחה לכך שנבנתה על ידי [[יפת]] בנו של [[נח]] (על שמו גם [[רחוב יפת]] בעיר, ועתיקותה הינה עוד מתקופת [[המבול]]. בתעודות מצריות רשום שמה כ"יאפו", כלומר יופי, ולכן יש המייחסים את השם ליופיה של יפו. המסורת ההלניסטית מייחסת את השם "יפו" ל"יופיאה", היא [[קסיופיאה]] אמה של [[אנדרומדה]].
| |
| | |
| ===העת העתיקה===
| |
| השרידים הקדומים ביותר שנתגלו ביפו הם באזור '''מוזיאון יפו העתיקה ''' . בסביבתו נמצאו שרידי [[חלקלקה]] שהקיפה את גבעת יפו מתקופת השליטה של עם [[היקסוס]], ב[[המאה ה-18 לפנה"ס|מאה ה-18 לפנה"ס]]. בשטח הנמצא כיום בתוך "גן שער רעמסס" נתגלו שרידים של יישוב משלהי [[המאה ה-17 לפנה"ס]]והמחצית הראשונה של [[המאה ה-16 לפנה"ס]]. מ[[תקופת הברונזה ]]המאוחרת (מחצית שנייה של [[המאה ה-16 לפנה"ס]] ו[[המאה ה-15 לפנה"ס]] נתגלו שרידי בניינים בנויים [[לבנה |(בנייה)מלבנים]] על יסודות [[אבן גיר|אבן]]<ref name=sach> מקור: '''צבי שחם''' </ref> | |
| | |
| לראשונה נזכרת יפו באגרות [[מצרים|מצריות]] משנת [[1470 לפנה"ס]], המתפארות בכיבושה על ידי הפרעה [[תחותמס השלישי]], שהשתמש [[סוס טרויאני|בתחבולה הטרויינית]] שימיה כימי האנושות - הסתרת אנשי מלחמה חמושים בסלים, ומתן הסלים למושל העיר כמתנה. וכך מספר זאב וילנאי באגדות ארץ ישראל{{ציטוט|תוכן=מלך מצרים ניסה לכבוש את יפו פעמיים. שר הצבא הבטחי לו כי יוכל לכבוש את יפו בשני תנאים:
| |
| * ימסור לו את שרביטו.
| |
| * ירשה לו להשתמש בתכסיס.
| |
| המלך הסכים וקר הצבא הכין 500 כדים גדולים וובתוך 200 הוא הסתיר אנשי צבא חמושים, עם חבלים ומוטות. הוא נכנס לעיר, הגיע למושל בעיר הנצורה והודיע לו כי הוא ברח ממלכו עימו שלל ולהוכחה הוא הציג את השרביט. המושל ערך סעודה והסיר את השומרים מעל החומות. שר הצבא קם והכריז: "הנה לפניך, הו אתה המנצל, השרביט של מלך מצרים, בעל עיני האריה האדיר, אשר אביו האל אמון נתן לו חוזק ועוז! כאשר הושיט את ידו, שר הצבא היכהו על פניו, החיילים יצאו מהכדים ועם החבלים והמוטות יצאו לחומות העיר וכך נכבשה העיר.|מקור=כרך ב' עמ' 315|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| תאור מפורט של המלחמה הזאת מובא על גיליון [[גומא]] ב[[כתב הירוגליפי]] ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] ב[[לונדון]]
| |
|
| |
|
| גם ב[[מכתבי תל אל עמארנה]] נזכרת יפו, בשמה הפרעוני יא-פּוּ. העיר הייתה תחת שלטון מצרי עד לשנת [[800 לפנה"ס]] לערך.
| | בתעודות מצריות משנת 1470 לפנה"ס רשום שמה כ"יאפו", כלומר יופי, ולכן יש המייחסים את השם ליופיה של יפו. האגרות מצריות מספרות על כיבושה של העיר באמצעות תחבולה - הסתרת אנשי מלחמה חמושים בסלים, ומתן הסלים למושל העיר כמתנה. וכך מובא הסיפור מפי זאב וילנאי <ref>אגדות ארץ ישראל</ref> :"מלך מצרים ניסה לכבוש את יפו פעמיים. שר הצבא הבטיח לו כי יוכל לכבוש את יפו בשני תנאים: האחת, ימסור לו את שרביט השלטון והשני, ירשה לו להשתמש בתכסיס. המלך הסכים. השר הכין 500 כדים גדולים ובתוכם הסתיר אנשי צבא חמושים, עם חבלים ומוטות. שר הצבא נכנס, עם השי למלך 500 חמורים עמוסי כדים, הגיע למושל העיר והודיע לו כי הוא ברח ממלכו. ולהוכחה הוא הציג לו את שרביט המלוכה שגנב. המושל האמין לו וערך סעודה נצחון. בזמן השמחה, השומרים ירדו מהחומות. שר הצבא קם והכריז: "הנה לפניך, הן אתה המנצח, קבל את השרביט של מלך מצרים, בעל עיני האריה האדיר, אשר אביו האל אמון נתן לו חוזק ועוז! כאשר (מושל העיר) הושיט את ידו, שר הצבא היכהו על פניו, החיילים שהתחבאו בכדים יצאו לאור היום. הם לקחו עימם את החבלים והמוטות עלו לחומות וכבשו אץ העיר. <ref>מקור:כרך ב' עמ' 315 תאור מפורט של המלחמה הזאת מובא על גיליון גומא בכתב הירוגליפי במוזיאון הבריטיב[[לונדון]]</ref> |
|
| |
|
| =====אזכורים מקראיים=====
| | ===אזכורים מקראיים=== |
|
| |
|
| יפו נזכרת ב[[ספר יהושע]] בתחום נחלת [[שבט דן]]. אך נראה כי לא הצליח לכבוש את כל נחלתו. ב[[ספר שופטים]] כתוב: "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה". (פרק י"ח,א') . עם זאת בשירת [[דבורה]] הנביאה גוערת בשבט ואומרת : " וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (פרק ה' י"ז). | | יפו נזכרת ב[[ספר יהושע]] בתחום נחלת [[שבט דן]]. אך נראה כי השבט לא הצליח לכבוש את כל נחלתו. ב[[ספר שופטים]] כתוב: "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה". <ref>פרק י"ח,א'</ref> . עם זאת בשירת [[דבורה הנביאה]] גוערת בשבט ואומרת : " וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" <ref>פרק ה' י"ז</ref> - דהיינו, היה לו נמל. |
|
| |
|
| [[דוד המלך]] ובנו [[שלמה המלך]] כבר שלטו בעיר יפו, ודרכה הגיעו ה[[ארז|ארזים]] ששמשו לבניין [[בית המקדש]] הראשון כפי שכתוב: "וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ" ([[דברי הימים]] ב' ב' ט"ו) | | [[דוד המלך]] ובנו [[שלמה המלך]] כבר שלטו בעיר יפו, ודרכה הגיעו ה[[ארז|ארזים]] ששמשו לבניין [[בית המקדש הראשון]] כפי שכתוב ב[[דברי הימים]] : "וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, '''עַל-יָם יָפוֹ'''" <ref>ב' ב' ט"ו</ref> . בימי מלכי יהודה שימשה יפו כנמל לתושביה היהודים של הממלכה, ו[[יונה הנביא]] החל בה את מסעו אל העיר נינוה, שהתקיים כנראה בימי המלך "ירבעם השני". |
|
| |
|
| גם לאחר מכן, בימי מלכי יהודה שימשה יפו כנמל לתושביה היהודים של הממלכה, ו[[יונה הנביא]] החל בה את מסעו אל העיר נינוה, שהתקיים כנראה בימי המלך [[ירבעם השני]]. ב־[[701 לפנה"ס]] שימשה העיר לפלישתו של המלך [[סנחריב]], מלך [[אשור]], בימי המלך [[חזקיהו]].
| | [[חז"ל]] הוסיפו ליפו עוד שתי אגדות: ב[[ספר זכריה]] נאמר כי ירושלים תגיע באחרית הימים עד "וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל, עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ" <ref>י"ד, י'</ref>. חכמים דרשו על יקבי המלך. רבי זכאי רבה אמר " עד שיחיה דיפו - כלומר היקבים של [[שלמה המלך]] ביפו. כאשר הכינו דלתות ל[[בית המקדש השני]], יהודי עשיר מ[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]] בשם ניקנור הכין שתי דלתות יקרות לשער בית המקדש: כל דלת עשוחה [[נחושת]] ןמשובצת [[כסף (מתכת)|ככסף]] ו[[זהב]]. בדרל ממצרים הים סער ונאלצו להטיל את אחת משתי הדלות לים. כאשר רצו להטיל את השנייה , ניקנור בקש כי יטילו גם אותו לים וכך היא ניצלה. כאשר הגיעו ליפו, גילו את הדלת השנייה על החוף. הציבו אתם בבית המקדש והן נקראו '''דלתות ניקנור'''. |
|
| |
|
| [[חז"ל]] הוסיפו ליפו עוד שתי אגדות:
| | ===בתקופת החשמונאים=== |
| * לפי [[זכריה הנביא]] , ירושלים תגיע באחרית הימים עד "וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל, עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ" ( י"ד, י'. חכמים דרשו על יקבי המלך. רבי זכאי רבה אמר " עד שיחיה דיפו - כלומר היקבים של [[שלמה המלך]] ביפו.
| |
| * כאשר הכינו דלתות לל[[בית המקדש]] בימי [[בית שני]], יהודי עשיר מ[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]] בשם [[ניקנור]] הכין שתי דלתות יקרות לשער קדש-הקדשים: כל דלת עשוחה [[נחושת]] ןמשובצת [[כסף (מתכת)|ככסף]] ו[[זהב]]. בדרל ממצרים הים סער ונאלצו להטיל את אחת משתי הדלות לים. כאשר רצו להטיל את השנייה , ניקנור בקש כי יטילו גם אותו לים וכך היא ניצלה.עשאר הגיעו ליפו, גילו את הדלת השנייה על החוף. הציבו אתם בבית המקדש והן נקראו דלתות ניקנור.
| |
|
| |
| ====התקופה הפרסית==== | |
| יפו, ככל ערי יהודה, הייתה תחת שלטון [[האימפריה הפרסית]] אשר מסרה אותה ל[[פיניקים]]. מלך צידון, שהפך את חבל יפו ל"אסם התבואה" של ממלכתו, אשמנעזר בנה בה מקדש גדול לאל אשמון. ב[[ספר עזרא]] מוזכר כי בתקופה זו שוב שמשה יפו נמל דרכו הובאו ארזים לבניין [[הבית השני]].
| |
|
| |
| ====התקופה ההלניסטית והחשמונאים====
| |
|
| |
|
| [[תלמי הראשון]], כבש את ארץ ישראל בשנת [[301 לפנה"ס]]. בתקופתו הייתה יפו נמל חשוב, למרות שמרכז השלטון היה ב[[מצרים]] או ב[[אנטיוכיה]], שם ישב המלך, אם מ[[בית תלמי]] או מ[[סלאוקים|בית סלאוקוס]]. | | בימי מלכות בית חשמונאי הייתה יפו עיר עוינת ליהודים. תושבי העיר ההלניסטים התנכלו ליהודים והטביעו מאות מהם בים. כתגובה פשט [[יהודה המכבי]] על העיר והשמיד את הנמל ואת הספינות. יונתן, אחיו ויורשו, כבש שוב את העיר. וכך כתוב ב"ספר חשמונאים ב'" - "ואנשי יפו עשו מעשה מתעב זה בקראם ליהודים היושבים בקרבם לרדת הם נשיהם וטפיהם אל הסירות אשר הכינו כאלה אין בלבם כל שנאה אליהם . כי אם עשו זאת בדעת כל העיר . וכאשר קבלו עליהם ברצותם ליהיות בשלום ולא היה להם כל חשד ויוליכו אותם אל תוך הים ויטבעו אותם ( והם) לא פחות ממאתיים נפש . וכשמע יהודה על האכזריות אשר נעשתה לבני עמו ויעור את האנשים אשר אתו ויקרא האלוהים שופט הצדק ויעל על רוצחי אחיו ויטל בלילה דליקה בחוף ואת הסירות שרף ואת הנמלטים שמה המית. <ref>מקור:י"ב, ג' -ו'</ref> |
|
| |
|
| בימי [[חשמונאים|מלכות בית חשמונאי]] הייתה יפו עיר עוינת, שתושביה אויבים מרים ליהודים. בימי המרד התנכלו תושבי העיר ההלניסטים ליהודים והטביעו כמה מאות מהם בים. כתגובה פשט יהודה המקבי על העיר והשמיד את הנמל ואת הספינות. יונתן, אחיו ויורשו, כבש שוב את העיר. וכך כתוב ב[[ספר חשמונאים ב']]:{{ציטוט|תוכן= "ואנשי יפו עשו מעשה מתעב זה בקראם ליהודים היושבים בקרבם לרדת הם נשיהם וטפיהם אל הסירות אשר הכינו כאלה אין בלבם כל שנאה אליהם . כי אם עשו זאת בדעת כל העיר . וכאשר קבלו עליהם ברצותם ליהיות בשלום ולא היה להם כל חשד ויוליכו אותם אל תוך הים ויטבעו אותם ( והם) לא פחות ממאתיים נפש . וכשמע יהודה על האכזריות אשר נעשתה לבני עמו ויעור את האנשים אשר אתו ויקרא האלוהים שופט הצדק ויעל על רוצחי אחיו ויטל בלילה דליקה בחוף ואת הסירות שרף ואת הנמלטים שמה המית.|מקור=י"ב, ג' -ו'|מרכאות=כן}}
| | בשנת [[147 לפנה"ס]], [[שמעון התרסי]] ו[[יונתן הוופסי]] הצליחו לכבוש את העיר והיא הייתה לנמל חשוב לממלכת החשמונאים, ושימשה את המלכים: [[אלכסנדר ינאי]] ואשתו [[שלומציון המלכה]]. |
|
| |
|
| בשנת [[147 לפנה"ס]], [[שמעון התרסי]] ו[[יונתן הוופסי]] הצליחו לכבוש את העיר והיא הייתה לנמל חשוב לממלכת החשמונאים, ושימשה את [[אלכסנדר ינאי]] ואשתו [[שלומציון המלכה]].
| | ===במרד הגדול=== |
| | [[תמונה:IUDAEA NAVALIS.jpg|left|thumb|250px|מטבע הניצחון שהונפק על ידי הרומאיים - בתמונה: אישה עצובה המסמלת את יהודה הנכבשת, דקל - היא ארץ ישראל אשר בצילו היא חוסה ומאחוריה - מגיני מלחמה רומיים וכתובת IUDAEA NAVALIS יהודה הימית - ו Victoria Navalis (ניצחון ימי). <ref>יהודה הימית - כשם אחד הרחובות הראשיים ביפו של ימינו</ref> ]] |
| | יוסף בן מתתיהו מספר שיפו נבנתה מחדש בימי [[המרד הגדול]] על ידי יהודים מגורשו מערים אחרות. <ref>[[מלחמות היהודים]] [http://www.daat.ac.il/daat/vl/milhamot/milhamot10.pdf ספר ג' פרק ט] א'- ג'</ref> על התנהגות תושבי העיר הוא כתב שנמנע מהם "לפשוט על מקומות ביבשה והרבו לעשות חמס בדרך הים. הם בנו ספינות ושדדו אוניות בין פיניקיה לבין מצרים "עד אשר לא יכלה להפליג בים הזה מפחתדם וממוראם". אספסיאנוס, שר הצבא הרומאי בארץ ישראל, החליט להלחם ביהודי יפו. כאשר שמעו על בואו " רק ברחו אל אניותיהם ולנו נום, הרחק ממטחני קשת". |
|
| |
|
| ===התקופה הרומית ===
| | יוסף בן מתתיהו מתאר את גורל יהודי יפו שנסו לספינות:" ופתאם קם עליהם רוח סערה לפנות בקר, הוא הנקרא בפי יורדי הים הזה בשם "רוח הצפון השחור", והטביע ספינות רבות בהתנגחן אשה עם רעותה וספינות אחרות קפץ אל הסלעים. ורבים לא מצאו עצה בלתי-אם להמלט נגד הזרם אל לב הים, כי יראו יצוקי הסלעים אשר בחוף ומהרומאים העומדים עליהם ושם כסו עליהם גלי הים, אשר עלו למרום בסערה. הנמלטים לא מצאו מקום מנוס וגם הנשארים על עמדם לא הצילו נפשם, כי כח הסערה דחף אותם מתוך הים אל החוף, והרומאים הדפו אותם מן העיר. ונוראה הייתה צוחת האנשים בהתנגח הספינות ביניהן, ונורא היה קול נפץ הספינות ורבים מן ההמון הגדול מצאו להם קבר בגלי הים, ורבים נפצו במפלת המפינות, ורבים נפלו על חרבם, כי קל היה להם המות הזה מרדת אל מצולת הים. אולם רב האנעים נסחפו בזרם הים ונפצו אל צוקי הסלעים, עד אשר '''אדם הים מדמם למרחוק''', והחוף מלא חללים. וכאשר חתרו פליטים והגיעו אל ההוף. קמו עליהם הרומאים והמיתום. ומספר הפגרים, אשר הקיא הים, היה ארבעת אלפים ומאתים. ואחרי אשר כבשו הרומאים את העיר בלי מלחמה והפכו אותה לשממה.<br /> ואשר להמשך גורל העיר:<br /> |
|
| |
|
| [[פומפיוס]] קרע את יפו מעל [[ממלכת יהודה]], אך [[יוליוס קיסר]] הורה על השבתה אל הממלכה, לאחר שקיבל סיוע מן השליט [[בית חשמונאי|החשמונאי]] [[הורקנוס השני]] ויועצו [[אנטיפטרוס האדומי]]. [[מרקוס אנטוניוס]] נתן את האזור ל[[קליאופטרה]] ו[[הורדוס]] קיבל את השטח חזרה. בשנת [[67]] לספירה, בימי [[המרד הגדול]] כבשו הרומאים את העיר לאחר קרב ימי עז, הציתו אותה וערכו טבח בתושביה.
| | יפונפלה בידי הרומאים ןכך מסופר: "ולמען אשר לא יתקבצו שודדי-הים במקום הזה שנית, הקים אספסינוס מחנה במקום מצודת העיר והציג שם חיל רוכבים עם רגלים. על הרגלים צוה להשאר במקום ההוא ולשמור את.המחנה, ואת הרוכבים שלח לפשט על הכפריס הסמוכים וערי הפרזות מסביב ליפו להשחיתם. הם מלאו אחרי מצותו". |
|
| |
|
| [[יוסף בן מתתיהו]] מספר שיפו הוקמה בימי [[המרד הגדול]] על ידי יהודים מגורשו מערים אחרות. <ref>[[מלחמות היהודים]] [http://www.daat.ac.il/daat/vl/milhamot/milhamot10.pdf ספר ג' פרק ט] א'- ג'</ref> כי נמנע מהם "לפשוט על מקומות ביבשה והרבו לעשות חמס בדרך הים. הם בנו ספינות ושדדו אוניות בין פיניקיה לבין מצרים "עד אשר לא יכלה להפליג בים הזה מפחתדם וממוראם". [[אספסיאנוס]] - שר הצבא הרומאי בארץ ישראל החליט להלחם ביהודי יפו. כאשר שמעו על בואו " רק ברחו אל אניותיהם ולנו נום, הרחק ממטחני קשת". יוסף בן מתתיהו מתאר את גורל יהודי יפו שנסו לספינות:
| |
| [[תמונה:יהודה הימית.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע הניצחון שהונפק על ידי הרומאיים - בתמונה: אישה עצובה המסמלת את יהודה הנכבשת, דקל - היא ארץ ישראל אשר בצילו היא חוסה ומאחוריה - מגיני מלחמה רומיים וכתובת IUDAEA NAVALIS יהודה הימית]]
| |
| {{ציטוט|תוכן= " ופתאם קם עליהם רוח סערה לפנות בקר, הוא הנקרא בפי יורדי הים הזה בשם "רוח הצפון השחור", והטביע ספינות רבות בהתנגחן אשה עם רעותה וספינות אחרות קפץ אל הסלעים. ורבים לא מצאו עצה בלתי-אם להמלט נגד הזרם אל לב הים, כי יראו יצוקי הסלעים אשר בחוף ומהרומאים העומדים עליהם ושם כסו עליהם גלי הים, אשר עלו למרום בסערה. הנמלטים לא מצאו מקום מנוס וגם הנשארים על עמדם לא הצילו נפשם, כי כח הסערה דחף אותם מתוך הים אל החוף, והרומאים הדפו אותם מן העיר. ונוראה הייתה צוחת האנשים בהתנגח הספינות ביניהן, ונורא היה קול נפץ הספינות ורבים מן ההמון הגדול מצאו להם קבר בגלי הים, ורבים נפצו במפלת המפינות, ורבים נפלו על חרבם, כי קל היה להם המות הזה מרדת אל מצולת הים. אולם רב האנעים נסחפו בזרם הים ונפצו אל צוקי הסלעים, עד אשר '''אדם הים מדמם למרחוק''', והחוף מלא חללים. וכאשר חתרו פליטים והגיעו אל ההוף. קמו עליהם הרומאים והמיתום. ומספר הפגרים, אשר הקיא הים, היה ארבעת אלפים ומאתים. ואחרי אשר כבשו הרומאים את העיר בלי מלחמה והפכו אותה לשממה.<br /> ואשר להמשך גורל העיר:<br />
| |
| ככה נפלה העיר יפו בידי הרומאים שנית, אחרי עבור זמן קצר. ולמען אשר לא יתקבצו שודדי-הים במקום הזה שנית, הקים אספסינוס מחנה במקום מצודת העיר והציג שם חיל רוכבים עם רגלים. על הרגלים צוה להשאר במקום ההוא ולשמור את.המחנה, ואת הרוכבים שלח לפשט על הכפריס הסמוכים וערי הפרזות מסביב ליפו להשחיתם . הם מלאו אחרי מצותו.|מרכאות=כן}}
| |
|
| |
|
| הרומאים טבעו [[מטבע|מטבעות]] מיוחדים לזכר הניצחון בקרב זה, ועליהם הכיתוב Judea Navalis (יהודה הימית - כשם אחד הרחובות הראשיים ביפו של ימינו) ו Victoria Navalis (ניצחון ימי). בניצחון זה נחרבה העיר.
| | ===בית הקברות היהודי של יפו=== |
|
| |
|
| העיר נבנתה מחדש על ידי הרומאים, ונקראה "פלאביה יופיי" על שם המשפחה הפלאבית, היא משפחת הקיסרים שהקים [[אספסיאנוס]]. בתקופה זו הייתה בעיר אוכלוסייה יהודית, והיא מוזכרת במספר מקומות ב[[משנה]] וב[[תלמוד]].
| | [[תמונה:Jaffa_tom_Jew.jpg|left|thumb|250px|מצבה של יודן בן טרפון - תמונות נוספות של מצבות ב'''זאב וילנאי''']] |
| | בשנת 1871 ביקר ברכס גבעות הכורכר, מזרחית ליפו "אבו כביר הארכאולוג הצרפתי, שארל קלרמון-גנו. כאשר ערך חפירות באזור המנזר הרוסי, שהוקם באותה עת, הוא זיהה בית קברות יהודי. הוא איתר בו 34 מצבות שיש, שעליהן חרותות אותיות ב[[עברית]] וביוונית ואף היו חרוטים עליהם סמלים יהודיים כגון: [[לולב]], [[מנורה]] וכן המלה "שלום" - כנהוג במצבות יהודיות מאותה העת. הוא קבע כי הן מהמאה ה-1 עד המאה ה-3. בין השאר נמצאו בבית הקברות מצבות של יהודים אשר מוצאן מחדיאב, מקפדוקיה, מאלכסנדריה, מיוון ומלוב. מקצועות הנפטרים, כפי שנרשמו על המצבות, היו: סוחרים, פקידים, דייגים ורבנים . מכאן ניתן ללמוד כי הייתה ביפו קהילה יהודית מבוססת ועשירה. |
|
| |
|
| ====בית הקברות היהודי של יפו====
| | רובו של האוצר התגלגל לגן העצים של הברון פלאטון פון אוסטינוב במושבה הגרמנית שביפו. עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], נאלץ הברון, שהיה נתין מעצמה עוינת לטורקיה, לעזוב את הארץ. האוסף הארכאולוגי הגדול הגיע לאירופה. עד מהרה ירד האיש מנכסיו והאוסף נעלם <ref>מקור: עופר רגב '''ממוחמד עלי וחברה להגנת הטבע''', (מתוך) "טבע וארץ" טבת תשנ"ד. ינואר 1994 . חוברת מס' 2, מובא באתר סנונית [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/263044.html]</ref>. |
| [[תמונה:מצבת של יודן בן טרפון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבה של יודן בן טרפון - תמונות נוספות של מצבות ב'''זאב וילנאי''']] | |
|
| |
|
| בשנת 1871 ביקר ב[[אבו כביר]] ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוג]] וה[[מדינאי]] ה[[צרפת|צרפתי]] - [[שארל קלרמון-גנו]]. הוא חפר באזור ה[[מנזר]] ה[[רוסיה|רוסי]] שהוקם באותה עת. הוא זיהה בגבעה ממזרח לעיר יפו [[נקרופוליס]] - עיר קבורה יהודית. הוא איתר 34 מצבות שיש, שעליהן חרותות אותיות ב[[עברית]] וב[[יוון|יוונית]] ואף היו חרוטים עליהם סמלים יהודיים כגון: [[לולב]], [[מנורה]] וכן המלה "שלום" - כנהוג במצבות יהודיות מאותה העת. הוא קבע כי הן מה[[המאה ה-1]] עד [[המאה ה-3]] הם היו חלק מ[[בית קברות]] היהודי של קהילת יהודי יפו <ref>כאשר בקשו לסלול כביש החוצה את גבעות אבו כביר, הייתה התנגדות של החוגים הדתיים לסלילה בשל קיום בית הקברות. לפי כך נאלצו לסלול את תשתית הכביש בצורה ייחודית בהתאם להלכה היהודית</ref>. בין השאר נמצאו בבית הקברות מצבות מחדיאב, מקפדוקיה, מאלכסנדריה, מיוון ומלוב. לפי מקצועות הנפטרים כפי שנרשמו על המצבות: סוחרים, פקידים, דייגים ורבנים , ניתן ללמוד כי הייתה ביפו קהילה יהודית מבוססת ועשירה .
| | בשנת 1975 הצליח החוקר והעיתונאי צבי אילן לאתר את אוסף הברון אוסטינוב במרתף האוניברסיטה של אוסלו, לאחר מאמצים דיפלומטיים הוחזרו לארץ שבע המצבות. <ref> מקור: צבי אילן '''אתמולים'''.</ref>הן מוצגות ב'''מוזיאון יפו העתיקה''', ביפו. |
| | |
| רובו של האוצר התגלגל לגנו המפורסם של הברון פלאטון פון אוסטינוב במושבה הגרמנית. עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], נאלץ הברון, שהיה נתין מעצמה עוינת לטורקיה, לעזוב את הארץ. האוסף הארכאולוגי הגדול הגיע לאירופה. עד מהרה ירד האיש מנכסיו והאוסף נעלם <ref>מקור: עופר רגב '''ממוחמד עלי וחברה להגנת הטבע''', (מתוך) "טבע וארץ" טבת תשנ"ד. ינואר 1994 . חוברת מס' 2, מובא באתר סנונית [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/263044.html]</ref>.
| |
| | |
| בשנת 1975 הצליח החוקר והעיתונאי [[צבי אילן]] לאתר את אוסף הברון אוסטינוב במרתף האוניברסיטה של [[אוסלו]], לאחר מאמצים דיפלומטיים הוחזרו לארץ שבע המצבות. <ref> מקור: [[צבי אילן]] [[אתמולים]].</ref>הן מוצגות ב'''מוזיאון יפו העתיקה''', ביפו. | |
|
| |
|
| בשנת 1970 כאשר ניסו לסלול את המשכו של רחוב קיבוץ גלויות בתל אביב עם דרך שלמה ביפו, התגלו קברות יהודים באתר הסלילה. ולכן בקטע שבין רחוב שלבים ובין רחוב שניצלר נבנה מתחת לכביש כעין מנהרה בהתאם לדרישת ה[[הלכה]] <ref>מקור: [http://www.hofesh.org.il/yoman/01/06.html חופש - יומן אירועים - דת ומדינה]</ref> | | בשנת 1970 כאשר ניסו לסלול את המשכו של רחוב קיבוץ גלויות בתל אביב עם דרך שלמה ביפו, התגלו קברות יהודים באתר הסלילה. ולכן בקטע שבין רחוב שלבים ובין רחוב שניצלר נבנה מתחת לכביש כעין מנהרה בהתאם לדרישת ה[[הלכה]] <ref>מקור: [http://www.hofesh.org.il/yoman/01/06.html חופש - יומן אירועים - דת ומדינה]</ref> |
|
| |
|
| ===התקופה הביזנטית והצלבנית===
| | ==התקופה העות'מאנית == |
| [[תמונה:Saladin attakcs Jaffa crusades.jpg|ממוזער|200px|[[צלאח א-דין]] תוקף את יפו]]
| |
| | |
| ידוע מעט מאוד על יפו בימי ה[[ביזנטים]]. הכיבוש המוסלמי של הארץ, בשנת [[638]] הביא לירידתה, ואוכלוסייתה, כמו גם חשיבותה, נדלדלו מאד, שכן שכנתה [[רמלה]] הפכה לבירת הארץ המוסלמית.
| |
| | |
| כאשר [[מסע הצלב הראשון]] התקרב ליפו, המוסלמים הרסו את העיר ואת [[נמל יפו|הנמל]] והתושבים נטשו את העיר. הצלבנים בראשות [[גוטפריד מבויון]] שיקמו אותה. הם ראו חשובות בקיום הנמל. דרכו ניתן היה לשמור על קשר עם אירופה ולקבל אספקה ותגבורת חיילים. כמו כן, נמל יפו היה לשער לעולי הרגל. שימוש מיידי היה לנמל כאשר הגיעו אליו אוניות עם הציוד הדרוש להקמת מגדלי המצור שהיו דרושים לכיבוש ירושלים. חשיבותו של נמל יפו נשמרה עד לכיבוש נמלי [[עכו]] ו[[צור]].
| |
| | |
| בשנת 1011 הגיע לנמל יפו צי של 32 אניות מהנמל האיטלקי ב[[גנואה]]. הוא הביא עימו סוחרים ותושבים מהעיר והוענק להם רובע עצמאי.
| |
| | |
| לאחר סערה בשנת [[1102]] בה ניספו כאלף איש ונטרפו אוניות רבות. נוסע נוצרי מאותה תקופה, זוולף מתאר:" כאשר הגענו לחוף ראינו שסערה עזה מתחוללת וגלים אדירים התנשאו לגובה ההרים. גופות גברים ונשים לאין ספור טבעו והושלכו לחוף... שאון הים ומשבריו החרישו את קריאות ההמון וזעקות הספנים... לפתע ניתקו העוגנים ונקרעו היתרים והאוניות הופקרו לחסדי הגלים. חלק מהן הועלו למרומים , עד שנשברו לרסיסים. מ-30 אניות גדולות, הידועות לשמם , ועליהם נוסעים וסחורה נותרו 7 שלא התנפצו. יותר מאלף איש ניספו ביום הזה. '''פורענות גדולה מזו ביום אחד לא ראתה עין'''. <ref>מקור='''מירון בינבנשתי'''</ref>
| |
| במחצית השנייה של המאה ה-12 שיגשגה יפו הודות לסוחרי [[פיזה]]. ב- 1173 ביקר הנוסע היהודי רבי [[בנימין מטודילה]] ביפו, ומצא בה יהודי אחד, המתפרנס מצביעה. היישוב היהודי גדל, בעלי המלאכה נזכרים בתור בעלי מונופול ביצור כלי [[זכוכית]] ו[[חרס]] מצופה שתפסו מקום חשוב בייצוא לאירופה.
| |
| | |
| בשנת 1191, [[מסע הצלב השלישי]] בראשות ריצ'רד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה הגיע ליפו, מצא אותה הרוסה, עד שלא ניתן למצוא בה מקום לינה. הצבא נאלץ לחנות בכרמי זיתים מחוץ לעיר ו"סעדו לבם בהמון פירות, תאנים, ענבים, רימונים ואתרוגים - הגדלים בכל הסביבה". הם הצליחו להדוף מהעיר את צבאו של [[צלאח א-דין]].
| |
| | |
| ===התקופה העות'מאנית ===
| |
| [[תמונה:SABIL ABU NABUT JAFFA .jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[סביל]] אבו נבוט, על אם הדרך ל[[ירושלים]], צולם בין השנים 1892 -1914]]
| |
| [[תמונה:Jaffa Tour horloge.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מגדל השעון - נבנה לרגל מלאת 25 שנים לשלטון ה[[סולטן]] ה[[האימפריה העות'מאנית|טורקי]] [[עבדול חמיד השני]] בנייתו הושלמה בשנת [[1906]] ]]
| |
| העיר עמדה בחורבנה עד [[המאה ה-17]] . בשנת [[1776]] נכבשה העיר עלידי צבאות "מוחמד בֶּךּ אבו דהב " ה[[ממלוכים|ממלוכי]]. הנוסע היווני וולני שעבר בעיר מתאר את תוצאות הטבח שנעשה בעיר:" נשים וטף, זקנים וצעירים, כולם נגזרו לגזרים: ומוחמד האכזר והפראי מכולם ציווה להקים פירמידה מן הגולגלות של המעונים, האומללים האלה, כמצבת זיכרון לניצחונו.<ref> מקור=מסעות לסוריה ולמצרים מובא בספרה של '''רות קראק''', עמ' 11</ref> הגבעה כונתה תל א-רוס (גבעת הראשים).
| |
| | |
| לאחר מכן השתקמה העיר, עד ש[[נפוליאון]] הטיל עליה מצור בשנת [[1799]], במהלך [[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסעו בארץ ישראל]]. לאחר שעיר נכבשה, נפוליאון הורה לבצע טבח בחיילי חיל-המצב הטורקי שנכנעו ורוכזו על חוף ימה של יפו אחרי כיבושה: 2,440 שבויים. גם מושלה, [[אגא עבדאללה]] הוצא להורג.
| |
| מגיפות שפרצו בשל החללים שלא הובאו לקבורה, הביאו להרג רב הן בקרב תושבי העיר הנותרים, והן בקרב חיילי נפוליאון, אשר הורה ללא רחמים להרוג אף את חייליו שנדבקו במגפה.
| |
| | |
| בשנת 1804 [[סולימאן פחה]] כבש את העיר בעזרת מוחמד אבו נבוט ובתמורה לכך מינה אותו מושל הארץ [[אחמד אל ג'זאר]] למושל יפו. אבו נבוט פעל רבות לפיתוח העיר, בתקופת שלטונו, 15 שנה, העיר שוקמה, נבנתה והורחבה. נבנתה חומה לכיוון הים, שופצה חומת היבשה, נבנה שער ראשי בצד המזרחי של העיר והוצבו לצידו תותחים אחדים. בנוסף נבנתה המצודה מחדש ושתי מצודות נוספות הוקמו ליד הנמל בגבעת יפו של היום. [[מסגד אל מחמודיה]] נבנה מחדש ברחבה, המכונה היום ככר השעון. בה גם מצוי מזרקת מים , סיביל , לאספקת מי שתייה לתושבים. סיביל נוסף הוקם בדרך לירושלים, כיום דרך בן צבי, בסמוך למסגד שנקרא "חאן אל קמח". מעמדה של העיר שוקם, והצרפתים והאנגלים שיכנו בה קונסוליות.
| |
| | |
| ספינות קיטור שהגיעו לנמל הביאו עימם סוג חדש של מתיישבים חדשים - מ[[ארצות הברית]] מ[[גרמניה]] בני כת ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]].
| |
| | |
| הקבוצה הראשונה הגיע בשנת 1852. בראשה הייתה האישה קלורינדה מינור מ[[פילדלפיה]] במדינת ה[[מיין]]. הם קראו לישובם "גבעת התקוה" (Mount Hope), לימים נבנה במקום בית הספר המקצועי שבח והיום .. הייושב התקיים חמש שנים ונעזב. בהספד שכתב עליה רב באמריקה הוא כתב: "היא הייתה ידידה אמיתית של ישראל והאמינה שהמרת דתם בנצרות תעשה אותם למאושרים" <ref>מקור:'''זאב וילנאי''', עמ' 44</ref>
| |
| | |
| ניסיון אחר של התיישבות היה בהקמת "חוות מודל פרם" היה זה נוצרי שבקש להקים משק חקלאי לדוגמה. מבנה החווה שוחזר ומצוי היום בחצר משרדי [[חברת החשמל]] בתל אביב.
| |
| | |
| בשנת 1865 נעשה ניסיון נוסף להתיישב ביפו על ידי חברים ל"כנסייה של המשיח" (Church of Messiach) בראשות א. אדמס ו י ג'ייקובס. אלו הביאו עימם לוחות עץ לבניית בתים. חלק מבתים אלה שוקמו ומשמשים לאיכסון עד היום <ref>בבדיקות מעבדה שנעשו אכן התברר כי העץ מקורו מארצות הברית</ref> . ההתיישבות של האמריקאים עודדה את היהודים והאמינו כי הדבר ישפיע על התפתחות היישוב היהודי. עיתון [[הלבנון]] כתב בשנת 1867:" שמחתי יחד עם כל הדורשים לשלום ירושלים, בעת בוא לארץ הקדושה המתנדבים מארץ אמריקה לכונן קולוניה ולעבוד את האדמה בארץ הנשמה: בתקוותו כי מהם יראו גם אחינו נדיבי עם ה' וכן יעשו גם הםה ויתנו ידם לחברת ישוב ארץ ישראל <ref>מצוטט בספרו של '''זאב וילנאי''' עמ' 59</ref>. המושבה לא התקיימה זמן רב ובשנת 1868 נעזבה. עד היום הערבים קראו למקום "אלאמליקאן" שיבוש מהמילה האמריקאיים.
| |
| | |
| אחריהם הגיעו הגרמנים. תחילה הם הקימו שכונה זעירה בשם "ואלהאלה" (Walhalle) שפרושו "גן העדן של האלים הגרמנים הקדמונים. הם נטעו גן עצי פרי, אשר נתן השראה לראשוני המתיישבים במושבות אשר ראו בכך דוגמה לאפשרויות גידול עצים על אדמות הארץ ובתנאיה האקלימיים. הטמפלרים גידלו [[פרי הדר]] בפרדסים במושבות [[שרונה (מושבה)|שרונה]] ו[[וילהלמה]] ושיווקו דרך נמל יפו את תפוזיהם תחת שם המותג "[[תפוזי Jaffa|Jaffa Oranges]]" הקיים עד היום.
| |
| | |
| ==פני העיר יפו==
| |
| [[תמונה:Jaffa Prison.JPG|שמאל|ממוזער|250px|לשעבר בית הסוהר בעכו - בנוי לאורך שרידי החומה של יפו מצפון]]
| |
| | |
| [[משה ריישר]] ביקר בעיר בראשית [[המאה ה-19]] ובספרו [[שערי ירושלים (ספר)|שערי ירושלים]] הוא כותב על העיר {{ציטוט|תוכן= עיר ישנה על חוף ים התיכון. חוף לאוניות הרבה המוליכות אליה כל מיני סחורות אשר נתחלק לירושלים ולשאר היערות. רוכלות העמים ובפרט בבורית <ref>הבורית נחשבה למוצר חשוב בתהליך ייצור הסבון משמן זית, שיפו התמחתה בייצורו, עד שהסבון, מיפו ומשכם, שהתפרסם במוניטין שלו, נשלח למצרים ולאירופה</ref> שהמוקפת חומה גבוה עבה כשלש חומות ולמעלה נקיקים להעמדת כלי שריפה (קאנאנין) - היום [[תותח|תותחים]]. סביבה גנות ופרדסים נחמדים מכל עצי פרי תנובה הרבה מאד: ונשקפת על פני השרון כגן אלקים. לדעת קצת חכמים היא בנויה עוד מימי [[נח]] והוא קבור בה. בשנת תקצ"ז (1837) הייתה רעידת אדמה גדולה מאוד ושלשה עשר אלף איש ירדו שאולה ורוב הבתים נהרסו.|מקור=עמ' 25|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| [[פייבל כהנוב|שרגא פייבל כהנוב]], איש [[העלייה הראשונה]], יוצאי [[רוסיה]] כותב על מראה העיר בשנת 1885 . תחילה הוא מספר כי מספר היהודים בעיר הוא מועט ואחר כך הוא עובר לתאורם : {{ציטוט|תוכן= הם לא נבדלים מן הערבים לא בתלבושתם ולא בכיסוי-ראשם. ה[[יהדות ארצות האסלאם|ספרדים]] היפואים, יוצאי ה[[מגרב|מערב]] - [[מרוקו]], [[תוניס]] ו[[אלג'יר]] - לא נבדלו מן הערבים גם בלשונם. היהודים הראשונים שראינו ביפו, המה סרסורים, לא נבדלו מן הערבים גם במידת תרבותם".|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| והוא ממשיך בתאור העיר יפו. הוא רואה כי בעיר מסתובבים סרסורים יהודים, הבחרים (יורדי הים), הסבלים , החמרים (מובילי החמורים) והגמלים (מובילי הגמלים ) ואז הוא ממשיך בתיאורו: .{{ציטוט|תוכן= זעקותיהם וצריחותיהם הגסות החרישו את האזנים. ודומה כי עוד רגע אחד ויקומו איש על חברו וירצחו איש את חברו נפש. וכל זה נצטרף בלבי לרושם אחד: עיר שכולה ערבים.|מקור='''שרגא פייבל כהנוב'''|מרכאות=כן}}
| |
|
| |
|
| ====חידוש הקהילה היהודית====
| | [[תמונה:SABIL ABU NABUT JAFFA Avin.jpg|left|thumb|250px|"סביל" - מתקן למי שתיה - על אם הדרך לירושלים, צולם בין השנים 1892-1914 - המקור:ויקישיתוף, תרם: Avin]] |
| [[תמונה:חותמת הקהילה היהודית ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חותמת הקהילה היהודית]] | | יפו עמדה בחורבנה עד המאה ה-17 . בשנת 1799, לאחר שעיר השתקמה, [[נפוליאון]] בראש צבא מ[[צרפת]] הטיל עליה מצור במסגרת מסעו בארץ ישראל. לאחר שעיר נכבשה, נפוליאון הורה לבצע טבח בחיילי חיל-המצב הטורקי שנכנעו. מגיפות שפרצו בשל החללים שלא הובאו לקבורה, הביאו להרג רב הן בקרב תושבי העיר הנותרים, והן בקרב חיילי נפוליאון, אשר הורה ללא רחמים להרוג אף את חייליו שנדבקו במגפה. |
|
| |
|
| הרב [[יעקב שאול אלישר]] <ref>(יש"א ברכה) [[1817]] - [[1906]]) [[הראשון לציון]] מ-[[1893]] עד מותו. נצר ל[[משפחת אלישר]].</ref> מספר בזכרונותיו כי היהודים שהיו מגיעים ליפו, היו נוהגים להתאכסן, בבואם לארץ ישראל, בביתו של לא-יהודי. בעל האכסניה היה מודיע ל"פקיד העדה" בירושלים את מספר היהודים שהגיעו. הוא היה מארגן שיירה של חמורים, כולל תיבות מעין עריסות לנשיאת זקנים, וכך עלו לירושלים. בדרך הנוסעים לנו באכסניה יהודית ב[[רמלה]] ושילמו דמי מעבר ל[[שייח]] שהיה ב[[אבו גוש]] ובעוד "איזה כפרים (שילמו)מס קצוב".
| | בשנת 1804 נכבשה העיר מחדש על-ידי הטורקים. העיר שוקמה, נבנתה והורחבה. לכיוון הים נבנתה חומה, שופצה חומת היבשה, נבנה שער ראשי בצד המזרחי של העיר והוצבו לצידו תותחים אחדים. בנוסף נבנתה המצודה מחדש ושתי מצודות נוספות הוקמו ליד הנמל בגבעת יפו של היום. ספינות קיטור שהגיעו לנמל הביאו עימם סוג חדש של מתיישבים חדשים: מ[[ארצות הברית]] מ[[גרמניה]]. |
|
| |
|
| בשנת [[1820]] עלה לירושלים "הגביר" ר' ישעיהו אג'ימאן מ[[איסטנבול]], "איש עשיר ונכבד", שהיה ההשולחני, מנהל הכספים, [[דפתרדאר]] של ראש חיל "ייניצ’רים", כוחות העילית של [[האימפריה העות'מאנית]] . הוא קנה חצר ביפו והקים אכסניה עבור העולים המגיעים ל[[ארץ ישראל]] בדרכם לירושלים. היא כונתה בשם "דאר אל יאהוד" - דהיינו חצר היהודים. חדר אחד באכסניה הוא הקדיש לבית כנסת, שכן כבר היה מנין יהודים ביפו. | | בשנת 1852 הגיע הקבוצה הגרמנית הראשונה. הם קראו לישובם "גבעת התקוה" (Mount Hope), לימים נבנה במקום "בית הספר המקצועי שבח". ניסיון אחר להתיישב היה בהקמת "חוות מודל פרם" בו ציפו להקים משק חקלאי לדוגמה <ref>מבנה החווה שוחזר ומצוי היום בחצר משרדי חברת החשמל בתל אביב</ref>. בשנת 1865 נעשה ניסיון נוסף להתיישב ביפו על ידי אמריקאיים. אלו הביאו עימם לוחות עץ לבניית בתים. חלק מבתים אלה שוקמו ומשמשים לאיכסון עד היום <ref>בבדיקות מעבדה שנעשו אכן התברר כי העץ מקורו מארצות הברית</ref> . ההתיישבות של האמריקאים עודדה את היהודים. העיתון "הלבנון" כתב בשנת 1867:" שמחתי יחד עם כל הדורשים לשלום ירושלים, בעת בוא לארץ הקדושה המתנדבים מארץ אמריקה לכונן קולוניה ולעבוד את האדמה בארץ הנשמה: בתקוותו כי מהם יראו גם אחינו נדיבי עם ה' וכן יעשו גם הםה ויתנו ידם לחברת ישוב ארץ ישראל <ref>מצוטט בספרו של '''זאב וילנאי''' עמ' 59</ref>. |
|
| |
|
| בשנת 1832, תחת שלטון [[מוחמד עלי]], אשר הגביר את הביטחון הפנימי בארץ, החל היישוב היהודי ביפו לגדול. לעיר הגיעו יהודים מ[[מרוקו]] אשר ניסו להגיע ל[[צפת]] ו[[ספינה|ספינתם]] נטרפה בים מול [[חיפה]]. בחיפה העולים לא מצאו פרנסה. הם עברו ל[[עזה]] ושם הצליחו במסחר ה[[חיטה]], אשר [[ייצוא|ייצאו]] אותה לחו"ל דרך נמל יפו. העולי ממרוקו יחד עם משפחות מיוצאי מרוקו מירושלים הקימו בשנת 1838 שכונה קטנה מסביב לאותה האכסניה. לאחר שנים הם קנו חלקה לבית קברות ולא נאלצו יותר להוביל את הנפטרים לקבורה בירושלים. בשנת 1839 הגיע קבוצת [[אשכנזים]] ליפו. היות שהייתה [[מגפה]] בארץ הם לא הורשו לעלות לירושלים. כאשר בוטל האיסור לצאת את העיר אחדים מהם החליטו להמשיך ולהתגורר ביפו. הם הצטרפו לעדה הספרדים ויחד התפללו בבית כנסת אחד.
| | ==יהודי יפו== |
|
| |
|
| בשנת 1841 מונה הרב [[חיים אברהם גאגין]] ל[[חכם באשי]] הראשון בירושלים. הוא מינה את רבי [[יהודה מרגוזה|ר' יהודה הלוי מרגוזהּ]] יוצא העיר [[דוברובניק]] היום ב[[קרואטיה]] , שכבר היה בעיר ועסק במסחר, ל"ממלא מקומו" ביפו. תפקידו היה להסדיר את משלוח [[עלייה לרגל|עולי הרגל]] לירושלים באמצעות שיירות, אשר עד אז נעשה על ידי פקיד העדה מירושלים.
| | {{ערך מורחב|ערך=[[יהודי יפו]]}} |
|
| |
|
| בשנת 1856, אחרי [[מלחמת קרים]] וקביעת ההסדרים לגבי השליטה על [[כנסיית הקבר]] בירושלים , נחתמו ההסכמים בין מעצמות אירופה לבין [[האימפריה העות'מאנית]] על הנהגת משטר ה[[קפיטולציות]] , שסיפו ביטחון פיזי לאזרחים הזרים שבאו לצחום האימפריה. וכך גדל מספר עולי הרגל ה[[נוצרים]] לארץ הקודש, כאשר רובם הגיעו דרך נמל יפו. וכך זכתה העיר להתפתחות כלכלית ופיזית מהירה. היא הייתה זירה של התערבות אירופית מתעצמת, דבר שבא לידי ביטוי בהקמת נציגויות קונסולאריות, כנסיות, בתי-ספר, שירותי-רווחה ומוסדות-מסחר.
| | ההתיישבות היהודית ביפו החלה רק בראשית המאה ה-19. היישוב גדל עקב היותו שער הכניסה לארץ-ישראל. בו היה הנמל היחידי לארץ ואליו הגיעו קווי האוניות מאירופה. לשיא הגיע היישוב היהודי לפני מלחמת העולם הראשונה - 40,000 נפש. בשנת המלחמה גורשו תושבי העיר. מאז תל אביב החלה למלא את מקומה. |
|
| |
|
| {{הפניה לערך מורחב|חיים אמזלאג}}
| | ==מסילת הרכבת לירושלים== |
| | [[תמונה:Jafa_Station1891_Liesel.jpg|left|thumb|250px|תחנת הרכבת 1891 - ויקישיתוף, התורם:Liesel]] |
|
| |
|
| בעקבות גידול תנועת עולי הרגל ו העלייה בהיקף המסחר, החליטו אחדים מתושבי ירושלים עם [[חיים אמזלאג]] בראשם להשתקע ביפו. סיר אמזלאז ושותפיו הקימו בית מסחר בעיר ולאחר שנים אחדות הוא התמנה לסגן [[קונסול]][[בריטניה]] בעיר . "והדבר הואיל הרבה כמובן להרחבת היישוב היהודי בעיר. בעקבותיו ירדו לעיר אשכנזים נוספים ןכך נוסדה העדה האשכנזית ביפו.
| | יוסף נבון, ירושלמי, איש ציבור ידוע תעניין בסלילת מערכת רכבות בארץ כבר בשנת 1885. הוא נפגש עם המהנדס הצרפתי ג'ורג' פרנג'יה, אשר הגיע למסקנה כי קו רכבת בין ירושלים ליפו יניב רווח גדול. בשנת 1888 הצליח נבון להשיג זיכיון לרכבת לתקופה של 71 שנים. |
|
| |
| בשנת 1863 הקהילה היהודית ביפו החלה להתארגן . ר' יהודה הלוי מרגוזהּ יזם את הקמת "ועד העיר יפו". פעולתו הראשונה הייתה הקמת סניף של חברת [[כל ישראל חברים]], בנשיאות חיים אמזלאג וכך ב-12 במארס 1868 נוסד בית-ספר לבנים מטעם החברה.
| |
|
| |
| אביו של חיים אמזלג, יוסף אמזלג, שהגיע ליפו מעיר [[גיברלטר]], היה ידיד אישי של [[משה מונטפיורי]]. ואירח אותו בעת ביקוריו בעיר. בשנת [[1855]] מונטיפיורי רכש [[פרדס]] על מנת לספק תעסוקה ליהודים תושבי יפו.
| |
|
| |
|
| בשנת 1869 החלו לנסוע לירושלים בעגלות רתומים לסוסים במקום על חמורים. העגלה הראשונה שעלתה לירושלים נסע בה [[פרנץ יוזף הראשון|פרנץ יוזף]] [[קיסר]] [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אוסטרו-הונגרית]].וכך תארו אותה<span style="color: black;">:{{ציטוט|תוכן=נפלא היה בעיני בייחוד מראה מרכבת הקיסר...אמנם ידעתי עבר את רכבי פרעה מן החומש..אך מרכבת מוחשית-ממשית ראיתי לראשונה רק ביום הגדול ההוא.|מקור='''פ.כהנוב'''|מרכאות=כן}}</span> במסעו של הקיסר חנכו את הדרך החדשה לעיר, את הקמת פונדק הדרכים ב[[שער הגיא]] והחלה במסלול יפו-ירושלים תנועה עירנית של נוסעים ותיירים '''פ.כהנוב''' מספר בזכרונותיו כי העגלות הראשונות היו מ[[גרמניה]] ןמ[[מצרים]] אך אלו לא עמדו בתנאי הדרך ואז הביאו עגלות חזקות ה[[סוריה]]. בשנת 1875 היו כבר חמישים עגלות שנסעו בדרך לירושלים. אמנם לא היה קל לנוסעים: בעליות ביקשו מהם לרדת "משופ צער בעלי חיים", בירידות "משום חשש סכנה" ובמישור "תרדו ותטיילו לשם תענוג".
| | המסילה נמתחה מיפו לכיוון דרום-מזרח דרך לאורך [[נחל שורק]] הרכבת המשיכה לטפס בין הרי ירושלים לאורך יובל של נחל שורק . ב[[עמק רפאים]] היא הצפינה עד ל[[ירושלים]].אורך המסילה היה 87 קילומטרים וחלפה מעל 176 מעברי ביטון וברזל. הנחת המסילה הסתיימה באוגוסט 1892. ב-ה' בתשרי תרנ"ג (26 בספטמבר 1892) יצאה הרכבת הראשונה מ"תחנת הרכבת יפו" ל"תחנת הרכבת ירושלים" כשהיא עטורה בדגלי "האימפריה העות'מאנית". משך הנסיעה בקו החדש היה כארבע שעות. |
|
| |
|
| בין השנים [[1879]] - [[1868]] גדל מספר תושביה של העיר ונהרסו החומות שהקיפו אותה. בשנת 1887 הוקמה השכונה היהודית הראשונה בפרברי יפו [[נווה צדק]] ובשנת 1890 - השנייה ,[[נוה שלום]] ובהמשך הוקמו שכונות נוספות, בין השאר שכונת שבזי. שכונות אלה היו לחלק מ[[תל אביב]] לאחר הקמתה בשנת 1909.
| |
|
| |
|
| בשנת 1890 מסכם [[אברהם משה לונץ]] בספרו [[מורה דרך בארץ ישראל וסוריה]] מה ניתן לנוסע לצפות ביפו.
| | רונית סבירסקי, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3658555,00.html תמונות התחנה העומדת בפני שיקום ופתיחה לציבור הרחב] - Ynet |
| ביום שלישי מגיעות האוניות ליפו. "חוף בנוי מתוקן" אין. "אם הים גועש על הנוסע לסמוך על בעלי הסירות כי יביאו אותו לחוף". בעיר שלושה בתי מלון. לעשר מדינות יש [[קונסול]] בעיר היכולות לעזור לך בעת הצורך, חמישה שירותי דואר, חלפן כספים אחד ורופא יהודי אחד. בעיר 16,000 נפש מהם 2,700 יהודים: ספרדים - 1,100 ואשכנזים - 1,600.
| |
|
| |
|
| "סחר העיר הזאת רב כי אדמתה דשנה ופטריה". בקרבתה 300 פרדסים, ומיליוני [[תפוז|תפוזים]], [[לימון|לימונים]] ו[[אתרוג|אתרוגים]], נשלחים מכאן לחו"ל. יפו היא עיר נמל ובשנה שעברה עברו דרכה 399 אוניות קיטור ו-554 אוניות מפרש. בעיר "ועד הפועל" הדואג לעולים לארץ ישראל.
| | ==המנדט הבריטי== |
| | [[תמונה:British_soldier_a_jaffa.jpg|left|thumb|250px|j]פרשים בריטיים מול בית הממשל הטורקי - 1918]] |
| | [[תמונה:Herbert_Samuel_walking_into_Jaffa_Ceedjee.jpg|left|thumb|250px|הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, מגיע לנמל יפו - ויקישיתוף, התורם:Ceedjee]] |
|
| |
|
| בשנים אלו היה נמל יפו מרכז לבואם של עולי העליות הראשונות לארץ. באוקטובר [[1898]] ביקר [[בנימין זאב הרצל]] ביפו, ושהה בבית מלון [[מנחם מנדל מקאמיניץ|קאמיניץ]] . בשנת [[1895]] היו ביפו כשמונה עשר אלף תושבים, מהם כשלושת אלפים יהודים. באותה העת התיישב בעיר הברון הרוסי יוסטינוב, ופתח בה [[בית חולים]].
| | ב-6 בנובמבר 1917 נכבשה העיר על ידי צבא המשלוח הבריטי שהגיע ממצרים. היהודים שגלו מהעיר שבו אליה. נמנו בה 8,740 יהודים תושבים ועוד 1,248 בתל אביב. |
|
| |
|
| ====רבני יפו====
| | פרעות שנערכו ביהודים בשנים תר"פ - תרפ"א (1920ו-1921) הביאו לבריחת התושבים היהודים לתל אביב, אשר |
| היהודים ביפו התגבשו לכדי קהילה באמצע שנות השמונים של המאה ה-19. בתחילה בחרו ברב יהודה ליב חפץ, אחד הקנאים שבאנשי חוגו של הרב [[יהושע לייב דיסקין]]. הוא החזיק מעמד ברבנות במשך כששה חודשים אך במהרה שב לירושלים לאחר שהעיר החפשית יחסית לא מצאה חן בעיניו. לאחר מכן נבחר כרב הרב [[נפתלי צבי הרץ הלוי]], שהיה גם הוא איש ירושלים מחוגו של הרב דיסקין, אך בשונה מקודמו היה סבלן לכל והחזיק בתפקידו עד מותו ב [[י"ד בסיון]] תרס"ב. עוד קודם לכן פרשו מן הקהילה חלק מה[[חסידות|חסידים]] אשר הביאו לעצמם רב משלהם בשנת תר"ס. בשנת תרס"ד נבחר הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] לרבה של יפו והוא החזיק בתפקיד עד שנת תרע"ט, למרות שבפועל לא נכח בעיר החל משנת תרע"ד, קצת לפני פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] <ref>[http://www.hebrewbooks.org/root/data/pdfs/as/ohrhamiz1966.pdf אור המזרח, ניסן תשכ"ו], עמודים 140-141</ref>. | | הפכה למרכז העירוני היהודי החשוב ביותר. בשנת 1927 היה מספר תושבי תל אביב כשלושים ושמונה אלף.לעומת זאת, בתחומי העיר יפו נותרו אלפים בודדים של יהודים, רובם בשכונות שהיו על הגבול עם תל אביב. יפו הערבית הייתה כמעט ריקה מיהודים. |
|
| |
|
| ====בית ספר תחכמוני====
| | המרד הערבי הגדול, "מאורעות תרצ"ו" , הפתיע את היישוב. ארבע ימים לפני שהוא פרץ הייתה התקפה ערבית על רכב יהודי שנסע בין [[טול כרם]] ל[[ג'נין]]. אחד ההרוגים היה מיוצאי העיר [[סלוניקי]] . בהלוויה שקיימו יוצאי העיר " חסונים וחמי מזג" הותקפו הולכי רגל ערבים. ביפו הופצה שמועת שווא, כאילו היהודים רצחו 4 ערבים. ל[[ההגנה]] הייתה עמדת תצפית ביפו מול המסגד הגדול וכך ניתן היה לקבל מידע מראש על ההתארגנות ההמון הערבי בעת צאתו מן המסגדים<ref name=uri> מקור:'''אורי מילשטיין''' </ref>. מידע כזה לא התקבל בשבועות הבאים. עם זאת, ב-19 אפריל 1936 הוכרזה שביצה כללית ב[[נמל יפו]]. היה זה האות לפתיחת מארועות הדמים בארץ. ואכן לאחר זמן מה המון ערבי נזעם נאסף ליד הסראיה ותקף יהודים עוברי אורח ובמקומות עבודתם. גם תושבי השכונות שבגבול תל אביב ויפו: נווה שלום, שכונת שפירא ושכונת התקווה הותקפו בבתיהם ומן המארב. |
| | |
| {{הפניה לערך מורחב|תחכמוני (בית ספר)|בית ספר תחכמוני}}
| |
| | |
| ביוזמת הרב קוק הוקם ביפו בית ספר תחכמוני, הראשון מבין בתי הספר מסוגו בארץ ישראל. בית הספר "תחכמוני"
| |
| "מטרת התחכמוני ברורה היא, להרים את דגל היהדות האמתית בא"י באופן שתהיה מלאה בכל הטוב .... הנמצא בכל המפלגות השונות, ולעבד סגנון מיוחד..." (איגרות הראי"ה ב, עמ' י"ג)<ref> מקור:[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/kuk-2.htm הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו] - ניב המדרשיה יח-יט (תשמ"ה-מו) - אתר דעת - לימודי יהדות ורוח</ref> | |
| | |
| בית הספר זכה לברכתו של [[אברהם יצחק הכהן קוק |הרב קוק]] אשר כתב ב[[ה'תרס"ח]] ([[1908]]) אל חברי המזרחי ב[[אירופה]]:
| |
| {{ציטוט|תוכן=בעיר הקודש יפו כבר נמצא בית ספר אחד, אשר מטרתו מתאימה לחפץ כבודם, והוא בית ספר 'תחכמוני' שחברו בו תורה וחכמה, והשלטת השפה העברית, בתור שפת לימודים, והוא נוסד כולו על פי חפץ שלומי אמוני ישראל, באופן שכל יראי ה' והחרדים את דברו יוכלו למצוא בו חפץ, והכל יכנס תחת שם בית ספר "מזרחי".|מקור=הרב אברהם יצחק הכהן קוק, תרס"ח|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| ראשית "תחכמוני" ביפו בחדר מתוקן שהוקם בשנת 1905 על ידי אנשי אגודת "אחוה" במטרה לשלב מעט לימודי חול בתוכנית הלימודים, שרובה המכריע נותר עדיין בתחום לימודי הקודש. בשנת תרס"ח (1908) שלמדו בו כשמונים ילד.
| |
| בעקבות ביקור הרב י. ל. מימון בארץ ישראל בקיץ תרס"ח, כשליח מרכז מזרחי ברוסיה כדי לבחון את מצב החינוך הדתי בארץ ישראל. מרכז המזרחי בפרנקפורט אימץ את המלצת הרב מימון בדבר הענקת חסות המזרחי ל"תחכמוני", הרב ראה בתחכמוני בלם פוטנציאלי להתפתחות [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]] אשר נוסדה בשנת [[1905]] ביפו ההשפעה שרכשה הגמנסיה בקרב הקהילה היפואית ומחוצה לה, דירבנה את חרדי יפו בעידוד הרב ליזום הקמת מוסד דתי מקביל.
| |
| | |
| עם הקמת תל אביב בית הספר עבר לרחוב לילינבלום. בבניין בו שכן בי"ס תחכמוני, האולפנית של [[תל אביב]].
| |
| | |
| ====הגימנסיה העברית====
| |
| | |
| [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]] נוסדה בשנת [[1905]] ביפו על ידי ד"ר [[יהודה לייב מטמון-כהן]] ואשתו [[פניה מטמון-כהן]]. נסיון קודם שלהם היה בארגון חינוך עברי ב[[אודסה]] . בארץ הם ניסו להקים גימנסיה עברית ב[[ראשון לציון]] . באוקטובר 1905 הם פתחו לראשונה את הגימנסיה בביתם הפרטי וקראו לה "הגימנסיה העברית". הגימנסיה החלה עם 17 תלמידים ורק אחר כך היא גדלה, כאשר בתחילה אלו ילדים מהמיסיונים ביפו. עם הגידול הם עברו ל[[נווה שלום (שכונה)]].בשנת [[1909]] הועברה הגימנסיה ל[[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]] ב[[תל אביב]] ונקראה על שם [[בנימין זאב הרצל]], וכך זכתה לשם בו היא מוכרת כיום '''הגימנסיה העברית "הרצליה"'''. <ref>מקור:[http://www.israeliguide.com/index.aspx?id=2590 יפו נקודת חן]</ref>
| |
| | |
| מוסד חינוכי נוסף היה ביפו, ראשון מסוגו בארץ בית ספר ל[[מורה|מורות]] בניהולו של ד"ר [[ניסן טורוב]], אשר בין השאר נימנה על הכותבים לעיתון [[הארץ]][http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=109307&contrassID=2&subContrassID=0&sbSubContrassID=0].
| |
| | |
| [[אחד העם]] בקר בגימנסיה ושהה בה ימים אחדים. על רשמיו כתב [http://benyehuda.org/ginzberg/Gnz_126.html מאמר] בשנת [[1912]]. הוא מתריע על מצב לימודי היהדות בגימנסיה ועל הגישה ללימוד התנ"ך. הוא שולל את גישת מורי הגימנסיה להתעלם ממורשת היהודית של שנות הגלות ולנסות לקשור את התלמידים הנוכחיים בגימנסיה ישירות אל תקופת ה[[תנ"ך]] - בראשית [[העם היהודי]] והוא מסכם:{{ציטוט|תוכן= אבל אנו, בני הגלות, עם כל היותנו מבינים הלך רוחם של המורים האלה ועם כל הכבוד אשר ירחש לבנו למקור שגיאותיהם, לא נוכל בכל זאת לקבל באהבה גם עצם השגיאות. אי-אפשר לפסוח על אלפי שנה של היסטוריא ולחנך עכשו "יהודים קדמונים", כאלו חיו בדורו של ישעיהו. השלשלת ההיסטורית, אם מוציאים מתוכה את החוליות שבאמצע, אין ראשה וסופה מתאחדים לעולם. הילד היהודי בימינו, ואף זה שבארץ-ישראל, הוא פרי החיים ההיסטוריים של כל הדורות, ובשביל שיכיר את עצמו ואת עמו צריך שיכיר את קנינינו הלאומיים – וגם התנ"ך בכלל – לא רק בצורתם "המקורית", כי אם בכל הצורות שבהן נתלבשו במשך הדורות והיו לכחות פועלים בחיי העם. ואם תעלימו מן הילד את ההתפתחות ההיסטורית המאוחרת ותראו לו רק את "הזוהר הטבעי" של התקופה הקדמונית, לאמור: "כזה היו אבותיך, והיה אף אתה כמהם!" – יהיו תוצאותיו של החנוך הזה בכלל כתוצאותיו ביחס לידיעת התנ"ך בפרט: מרוב השתדלות לטהר רוח הילד מרשמי הגלות ולקרבו אל "המקור" הקדמוני, תעשו לו את הדברים מבולבלים כל-כך, עד שלא ידע, מה מקומו בעולם שהוא חי בו ומה הוא היחס בינו ובין שאר בני עמו, שעדיין "רוח הגלות" שולטת בהם....|מקור=מובא ב[[פרויקט בן יהודה]]|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| ====מסילת הרכבת לירושלים====
| |
| {{הפניה לערך מורחב|מסילת הרכבת לירושלים}}
| |
| [[תמונה:784px-Train jaffa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת ביפו - המבנה שוחזר בשנת (2007)]]
| |
| [[תמונה:Rail Station Jaffa 1929.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[תחנת רכבת|תחנת הרכבת]] ביפו, בשנת 1929 לערך]]
| |
| היזם הירושלמי [[יוסף נבון]], איש ציבור ידוע ביישוב היהודי ב[[ארץ ישראל]], החל להתעניין בסלילת מערכת רכבות בארץ בשנת [[1885]]. הוא נפגש עם המהנדס [[ג'ורג' פרנג'יה]], שהבטיח לו כי קו רכבת בין [[ירושלים]] ל[[השפלה|שפלת החוף]] יניב רווח גדול ויצריך השקעה קטנה שתחזיר את עצמה במהירות. נבון חתר להשגת זיכיון מהממשלה העות'מאנית להנחת מסילות רכבת בארץ ישראל, ולשם כך עבר ל[[קונסטנטינופול]] לשלוש שנים. בסופו של תהליך השתדלות ארוך אצל פקידי הממשלה, הצליח נבון ב-[[28 באוקטובר]] [[1888]] להשיג את הזיכיון. הממשלה העות'מאנית אישרה ל[[יוסף נבון]] להניח מסילת רכבת מיפו לירושלים וקצבה את הזיכיון להפעילה ל-71 שנים.
| |
| | |
| המסילה נמתחה מ[[תחנת הרכבת יפו]] לכיוון דרום-מזרח דרך [[מועצה אזורית עמק לוד|עמק לוד]] אל תחנות הרכבת [[תחנת הרכבת לוד|לוד]] ו[[תחנת הרכבת רמלה|רמלה]]. משם הדרימה המסילה עד [[תחנת הרכבת נחל שורק]] (כיום, במפגש הנחל עם [[כביש 3]]). המסילה התפתלה מזרחה לאורך [[נחל שורק]] דרך תחנות תפעוליות ליד הכפרים הערביים [[תחנת הרכבת סג'ד|סג'ד]], [[תחנת הרכבת בר גיורא|דיר א-שיח']] ו[[תחנת הרכבת בתיר|בתיר]]. הרכבת המשיכה לטפס בין הרי ירושלים ב"שביל החמורים", דרך עתיקה שהובילה אל העיר, לאורך יובל של נחל שורק הקרוי [[נחל רפאים]]. ב[[עמק רפאים]] הצפינה המסילה עד [[תחנת הרכבת ירושלים]] (שנבנתה בסמוך ל[[החאן הירושלמי|חאן הירושלמי]]). המסילה הייתה מסילה בודדת לכל אורכה והרוחב שלה עמד על 1000 מילימטר. לבסוף, נמתחה המסילה לאורך 87 קילומטרים וחלפה מעל 176 גשרים (מתוכם, שבעה גשרים ממתכת). הנחת המסילה הסתיימה באוגוסט [[1892]].
| |
| | |
| ב-[[ה' בתשרי]] [[תרנ"ג]] ([[26 בספטמבר]] [[1892]]) יצאה הרכבת הראשונה מ[[תחנת הרכבת יפו|יפו]] ל[[תחנת הרכבת ירושלים|ירושלים]] כשהיא עטורה בדגלי [[האימפריה העות'מאנית]]. משך הנסיעה בקו החדש היה כארבע שעות. בטקס חנוכת מסילת הברזל נכחו שליח מיוחד מטעם [[סולטן]] [[האימפריה העות'מאנית]], מושל מחוז ירושלים מטעם האימפריה, הקונסולים בירושלים ועיתונאים רבים.
| |
| | |
| בעיר יפו התגוררו בני כל הדתות - נוצרים מסוגים שונים ([[פרנציסקנים]], [[מארונים]] ו[[יוון|יוונים]]), [[מוסלמים]] ו[[יהודים]]. דרך עתיקה הובילה מן הנמל, אל ירושלים, בחומתה היה קבוע [[שער יפו]]. רחוב ראשי בירושלים נקרא "רחוב יפו" כשם שרחוב ראשי ביפו נקרא "רחוב ירושלים". דרך זו הייתה במאה התשע עשרה לרחוב משגשג, בו הוקמו בתי הארחה ובתי תפילה.
| |
| | |
| ====מרכז המושבות====
| |
| | |
| תחילת [[המאה ה-20]] הייתה תקופה שבה היה מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של התקופה שקדמה לקום המדינה: בשנת 1907 8,000 מתוך 40,000 תושביה היו יהודים. הייתה זאת רק חלק מהפעילות היהודית בעיר. יפו הייתה גם מרכז המושבות היהודיות בארץ. אליה הגיעו היהודים מהגולה וממנה פנו למושבות הראשונות. ביפו קבלו את המידע על הקרקעות העוטדות למכירה ועל מקומות העבודה הפנויים. פעילות זאת התרכזה סביב ב[[ח'אן מנולי]].
| |
| | |
| {{הפניה לערך מורחב|ח'אן מנולי}}
| |
| | |
| הח'אן היה אכסניה לעוברי אורח בבעלות [[ארמנים|ארמני]] בשם מנוּלי. היה שימשה תחנה מרכזית של העגלות שנסעו למושבות הראשונות. אליה הגיעו בני המושבות ליפו לקניית המוצרים שהיו דרושים להם ולשם שיווק תוצרתם.
| |
| | |
| אל החאן הגיעו גם העולים החדשים וכאן המתינו להם סוחרי הקרקעות. הח'אן כונה על ידי [[משה סמילנסקי]] "מרכז המושבות ביפו". בסביבתו היה גם המוסדות אשר סיוע לקליטת העולים : ועד [[חובבי ציון]] ו[[המשרד הארצישראלי]].
| |
| | |
| ב[[26 ביולי]] [[1903]] נפתח ביפו סניפו הראשון של "[[בנק אנגלו פלשתינה]]" שייקרא לימים "בנק לאומי". בשנת [[1921]] העביר הבנק את עסקיו לתל אביב.
| |
| | |
| בשנת [[1908]] פרץ גל של מעשי איבה נגד יהודים. ביפו, בניגוד ליתר הערים, יהודים לא חיו ברובע משלהם, אלא חיו בקרב האוכלוסייה הערבית והנוצרית. היו עסקים ביניהם וגם עסקים משותפים. בעקבות מהפכת [[הטורקים הצעירים]] ב[[טורקיה]] נוצרה אווירה אחרת בים הקהילות. באותה תקופה החלו גם להתפרסם עיתונים אנטי ציוניים. היה זה אות אשר בישר את אשר יקרה כאשר ידרדרו היחסים בין שתי האוכלוסיות בשנת 1921.
| |
| | |
| עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] היו בעיר כארבעים וחמישה אלף תושבים, וכרבע מהם יהודים. העיר שימשה כמרכז לבאים לארץ, (בין היתר התגורר בעיר בשנים אלו [[מוסטפה כמאל]], שהיה באותו הזמן קצין טורקי, ויהיה לימים לשליטה של [[טורקיה]]), והיו בה אכסניות רבות לעולים, ותעסוקה רבה שסיפקו הפרדסים, הנמל, והתנועה המתמדת של תיירים. עם פרוץ המלחמה היו בשכונה הצפונית, [[תל אביב]] אשר נבנתה מחוץ לעיר הצפופה, כאלף איש. | |
| | |
| [[30 במרץ]] [[1917]] - [[ז' בניסן]] - שבוע לפני חג ה[[פסח]] - גירוש תושבי העיר, יהודים וערבים ב[[מלחמת העולם הראשונה]] גירשו הטורקים את כל תושבי יפו (ויישובים נוספים, ראו [[גירוש תל אביב]]), בשל החשש כי הבריטים יכבשו את העיר. תושבי יפו הערבים יצאו לכפרים שבסביבת העיר ובהזדמנות הראשונה חזרו לבתיהם.
| |
| | |
| ===המנדט הבריטי===
| |
| [[תמונה:Jaffa Municipal Buildings.jpg|ממוזער|300px| חיילים בריטיים מול בניין המימשל הטורקי לאחר כיבןש העיר.]]
| |
| ב[[6 בנובמבר]] [[1917]] נכבשה העיר על ידי ה[[בריטניה|הבריטים]]. לאחר ששבו אליה רבים מתושביה היהודים שמצויים באר חלקי הארץ וב[[מצרים]] נמנו בה 8,740 יהודים ביפו ועוד 1,248 בתל אביב.
| |
| | |
| פרעות ביהודים בשנים [[1920]] ו-[[1921]] הביאו לבריחת התושבים היהודים שהתרכזו עתה ב[[תל אביב]] שהפכה למרכז העירוני היהודי החשוב ביותר. תחילתן של [[פרעות תרפ"א]] במצעד שנערך ביפו ב-[[1 במאי]] [[1921]] אשר הפך למאורעות דמים. בין היתר התנפלו הפורעים על "בית העולים" בעיר, והרגו ביושביו. בין ההרוגים בפרעות גם הסופר [[יוסף חיים ברנר]].
| |
| | |
| בסוף [[1922]] היו ביפו כשלושים ושנים אלף תושבים, ובתל אביב כחמישה עשר אלף. בשנת [[1927]] היה מספר תושבי תל אביב כשלושים ושמונה אלף. בתחומי העיר יפו נותרו מספר אלפי יהודים, אך רובם התרכזו בשכונות שהיו על הגבול עם תל אביב, וניתן היה לראותם כחלק מתל אביב. יפו הערבית הייתה כמעט ריקה מיהודים. בתחילת שנות השלושים היו בשתי הערים יחדיו כשמונים אלף תושבים.
| |
| | |
| המרד הערבי הגדול , המכונה "מאורעות תרצ"ו" , הפתיע את היישוב. ביפו הופצה שמועת שווא, כאילו היהודים רצחו 4 ערבים. ב-19 אפריל 1936 הוכרזה שביתה כללית ב[[נמל יפו]]. היה זה האות לפתיחת מאירועות הדמים בארץ. ואכן לאחר זמן מה המון ערבי נזעם נאסף ליד הסראיה ותקף יהודים עוברי אורח ובמקומות עבודתם. גם תושבי השכונות שבגבול תל אביב ויפו: נווה שלום, שכונת שפירא ושכונת התקווה הותקפו בבתיהם ומן המארב.
| |
|
| |
|
| במסגרת השביתה הכללית הושבת גם [[נמל יפו]] למשך ששה חודשים, דבר שנתן תמריץ לפתיחת [[נמל תל אביב]]. | | במסגרת השביתה הכללית הושבת גם [[נמל יפו]] למשך ששה חודשים, דבר שנתן תמריץ לפתיחת [[נמל תל אביב]]. |
|
| |
|
| במטרה לדכא את המאורעות ביפו, העיר הראשונה שבה הן פרצו, הכינו הבריטים את מבצע "עוגן". שם המבצע ניתן לפי המתווה שעשו מפקדי הצבא על מפה אוירית של העיר. הדרכים שנפרצו ניראו מהאוויר כעוגן . המטרה הייתה מטרה להשתלט על מרכזה של העיר, היום גבעת יפו וככר קדומים במרכזה על ידי פיצוץ מאות בתים, חלקם מהאוייר על מהת לפלס דרכים בתוך השטח העירוני הצפוף. נתיבים אלו הם מהווים את דרכי המעבר המודרניות של העיר העתיקה .
| | דיכוי המהומות ביפו, העיר הראשונה שבה הן פרצו, בוצע רק בשנת 1938 במבצע "עוגן". שם המבצע ניתן לפי המתווה שעשו מפקדי הצבא על מפה אוירית של העיר. לפי, נפרצו דרכים, בצורת "עוגן" בתוך העיר העתיקה וכך השתלטו על מרכזה של העיר. המרכז הוא היום ב"ככר קדומים". נתיבים שנפרצו מהווים עד היום דרכי המעבר המודרניות של העיר העתיקה . |
|
| |
|
| ===המערכה על יפו=== | | ==מלחמת העצמאות== |
| [[תמונה:UN Partition Plan Palestine.png |שמאל|ממוזער|150px|'''יפו''' בתוכנית החלוקה - '''מובלעת בתוך המדינה היהודית''' ]] | | [[תמונה:DAVIDKA 4.jpg|left|thumb|250px|הדוידקה, בעזרתה נכבשה יפו - היום במוזיאון ב[[מקוה ישראל]]]] |
| | [[תמונה:Arab_surrender.jpg|left|thumb|250px|משא ומתן על כניעת ערביי יפו]] |
| | [[תמונה:Zahal_enter_to_the_city.jpg|left|thumb|250px|צהל נכנס ליפו - מאי 1948]] |
|
| |
|
| המערכה על יפו החלה עם פרסום המלצות [[ועדת אונסקו"פ]], '''הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל''', שמונתה על ידי ה[[או"ם]] במאי [[1947]] לדון בשאלת [[ארץ ישראל]]. [[הנציב העליון]] הבריטי פנה אל מנהיג [[ערביי ארץ ישראל]] [[אמין אל-חוסייני]] בשאלה האם הצלחתו לשנות את ההצעה בכך שיפו תשאר בידי הערבים תגרום לתמיכתם ב[[תוכנית החלוקה]]. תשובתו הייתה: "לאוו נחרצת". שאלת עתיד ערביי יפו עלתה לסדר היום<ref name=uri/>. | | המערכה על יפו החלה עם פרסום המלצות '''הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל''', שמונתה על ידי האו"ם במאי 1947 לדון בשאלת ארץ ישראל. יפו הייתה לאחת המרכזים החשובים ביותר של האוכלוסייה הערבית בארץ ,ישבו חלק גדול ממערכות העיתונים והמוסדות המפלגתיים הערביים וגם הריכוז התקדם ביותר של האוכלוסייה. בספטמבר 1947 הוצע כי יפו שהייתה אמורה להכלל במדינה היהודית תהיה מובלעת, השייכת למדינה הערבית. ואכן, כך נקבע בסופו של דבר בתוכנית החלוקה. "הוועד הערבי העליון", המוסד העליון של ערביי ארץ ישראל, החל במאבק על ארץ ישראל . |
|
| |
|
| סירובו של המופתי הייתה מבוססת על העובדה כי יפו הייתה לאחת המרכזים החשובים ביותר של האוכלוסייה הערבית בארץ ,ישבו חלק גדול ממערכות העיתונים והמוסדות המפלגתיים הערביים וגם הריכוז התקדם ביותר של האוכלוסייה. בינתיים ההגנה המשיכה במעקב אחרי המתרחש ביפו.סוכנים של [[ש"י]] קיימו מעקב רצוף אחרי הלך הרוחות בעיר. בסתיו [[1947]] ביצרה [[ההגנה]] עמדות בשכונות הדרומיות של תל אביב אשר גבלו ביפו ואיישה אותן במגויסים .
| | יום אחד אחרי החלטת האו"ם, 30 בנובמבר 1947, נרצח יהודי בגבול תל אביב יפו. ההגנה על תל אביב מיפו נתקלה בקשיים : "משימת ההגנה על עיר מולדתם לא הלהיבה את דמיונם של צעירי תל אביב ...צעירי העיר לא תרמו אפילו גדוד אחד בעוד שהיו מסוגלים להכפיל את הכוח הנייד של הההגנה בארץ". למזלם תושבי יפו היו מפולגים: חלקם תמך במופתי וחלקם היו נגדו והזרים שהיו בעיר , ופגעו באוכלוסייה האזרחית, תרמו להורדת המורל ברחוב בערבי. הם הבחינו היטב בסכנה הצפויה. וכך כתב העיתון היפואי "א-דיפע" במאמר ראשי : "לשרתוק ניתן הכל מה שבקש...הוא קבל את יפו, המוקפת חומה של אדמות יהודיות ומוצפת נחשלו של איבה יהודית". <ref name=uri/>.ליפו הייהת נחיתות צבאית, הדרכים ליפו היו בשליטה יהודית וסכנת מצור ורעב נשקפה לתושביה. בנוסף לכך פיקוד צבאי אחיד לא היה להם וגם לא מטרת לחימה אחידה. אם כי סיוע עקיף הם קבלו מערביי [[רמלה]] ו[[לוד]] שחסמו ליהודים את הדרך לירושלים ומערביי "סלמה" וו"יאזור" שתקפו את השכונות הצזרחיות של תל אביב. |
|
| |
|
| בספטמבר 1947 משלחת ארצות הברית לאו"ם התבקשה "לעשות הכל כדי שתמצא פתרון לבעיית ארץ ישראל". וכך הוצע כי יפו שהייתה אמורה להכלל במדינה היהודית תהיה מובלעת, השייכת למדינה הערבית. יתרון נוסף היה להצעה, מספר הערבים בשטח מדינה היהודית המתוכננת יפחת ב-70,000. <ref name=uri/>. ואכן, כך נקבע בסופו של דבר בתוכנית החלוקה, למרות שהתנאי לא התקיים: הערבים לא ראו במחווה "פתרון לבעיית ארץ ישראל". לקראת ההצבעה באו"ם על החלטת החלוקה [[הוועד הערבי העליון]], המוסד העליון של ערביי ארץ ישראל, הקים ביפו, ובעוד ערים "ועד לאומי" , אשר אסף תרומות למען המאבק על ארץ ישראל .
| | '''פיצוץ בית הממשלה הטורקית''' (א-סראיה ) ביפו , לשעבר, היה מסמלי המימשל, היה תחילת המערכה על כיבוש יפו. בבנין שכנו בה משרדי "הוועדה הלאומית" של החוסיינים" . הוועדה שימשה מרכז-פיקוד לכל הכנופיות שפעלו באזור תל אביב וקבלה הוראות ישירות מחאג' אמין אל-חוסייני - מנהיג ערביי ארץ ישראל. |
|
| |
|
| ==כיבוש יפו==
| | כיתורה של יפו החל ב'''כיבוש שכונת אבו כביר''', אשר שלט על הכניסה היחידה לעיר. מרגמות [[דוידקה]] , שהופעלו לראשונה, הפגיזו את אבו כביר. קולות נפץ וענני עשן התאבכו אל על השפיעו פסיכולוגית והערבים נטשו את העמדות. אגדות ומעשיות נפוצו ביפו על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום" שהם הנשק הסודי של היהודים. בשלהי אפריל נטשו כל התושבים והלוחמים את אבו כביר. |
| [[תמונה:Tel_Aviv_Snipers.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עוברים ושבים ב[[שוק הכרמל]] תופסים מחסה מאש צלפים ממסגד חסן בק, פברואר 1948]]
| |
|
| |
|
| יום אחד אחרי החלטת האו"ם נרצח יהודי בגבול תל אביב יפו. ההגנה על תל אביב מיפו נתקלה בקשיים : "משימת ההגנה על עיר מולדתם לא הלהיבה את דמיונם של צעירי תל אביב ...צעירי העיר לא תרמו אפילו גדוד אחד בעוד שהיו מסוגלים להכפיל את הכוח הנייד של הההגנה בארץ". למזלם תושבי יפו היו מפולגים: חלקם תמך במופתי וחלקם היו נגדו והזרים שהיו בעיר , ופגעו באוכלוסייה האזרחית, תרמו להורדת המורל ברחוב בערבי. הם הבחינו היטב בסכנה הצפויה. וכך כתב העיתון היפואי "א-דיפע" במאמר ראשי : "לשרתוק ניתן הכל מה שבקש...הוא קבל את יפו, המוקפת חומה של אדמות יהודיות ומוצפת נחשלו של איבה יהודית". <ref name=uri/>.ליפו הייהת נחיתות צבאית, הדרכים ליפו היו בשליטה יהודית וסכנת מצור ורעב נשקפה לתושביה. בנוסף לכך פיקוד צבאי אחיד לא היה להם וגם לא מטרת לחימה אחידה. אם כי סיוע עקיף הם קבלו מערביי [[רמלה]] ו[[לוד]] שחסמו ליהודים את הדרך לירושלים ומערביי "סלמה" וו"יאזור" שתקפו את השכונות הצזרחיות של תל אביב.
| | '''כיבוש מנשיה''' ההגנה המתינה לשעת כושר על להשלים את כיבוש יפו. ניתוק יפו משאר חלקי הארץ קבע למעשה את גורל העיר. הייתה רק שאלה של העיתוי. האצ"ל החליט לא להמתין. ב־25 באפריל 1948 פתח האצ"ל במתקפה על יפו והחליט לנתק אותה מהשכונה הצפונית שלה מנשיה שחצצה בין יפו לבין תל אביב. '''מבצע חמץ''' הביא לסיום המערכה על יפו. הוא החל בעקבות התקפות של ה[[אצ"ל]] על שכונת מנשיה. כך החלה הנטישה של תושבי יפו אשר נמשכה עד ל-13 במאי 1948 עם כניעת האוכלוסייה הערבית. |
| | |
| [[תמונה:Scan0006.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משמאל - שרידי בנין הסרייה ביפו - המבנה פוצץ במלחמת השחרור]]
| |
| '''פיצוץ בית הממשלה הטורקית''' (א-סראיה ) ביפו , לשעבר, היה מסמלי המימשל, היה תחילת המערכה על כיבוש יפו . בין השאר, הודות למיקומו במרכז המינהלי של העיר - [[כיכר השעון]]. בבנין שכנו בה משרדי "הוועדה הלאומית" של החוסיינים" . הוועדה שימשה מרכז-פיקוד לכל הכנופיות שפעלו באזור תל אביב וקבלה הוראות ישירות מחאג' [[אמין אל-חוסייני]] - מנהיג ערביי ארץ ישראל.
| |
| | |
| לח"י הביא לקרבת המבנה מכונית תופת ופיצץ אותה. מחלקת הידיעות של לח"י האזינה לשיחות באותו יום וקלטה את הדיווח הבא:{{ציטוט|תוכן= '''איש מערכת א-דיפע''': ( בתגובה למידע ראשוני) יא שייח', עוד שתי פצצות כאלה ולא ישאר זכר ליפו ! איפוא כל השמירה שלנו !<br />'''העיתונאי המדווח מהשטח''': שאל את ד"ר הייכל ראש הוועדה הלאומית. הוא קבל 50 איש חמושים להגן על העיר: 25 שלח לביתו ורק 25 הואיל להפקיד על העיר<br />
| |
| | |
| '''דיווח לחג' אמין אל-חוסייני''': תשעה הרוגים, חמש עשרה עדין קבורים מתחת להריסות ומאה פצויים. '''המצב ביפו קשה - קשה לתארו'''.|מקור=[[אורי מילשטיין]], [[תולדות מלחמת העצמאות]]- כרך ג', עמ' 72|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| מושל המחוז הבריטי דיווח לנציב העליון שבהלה אחזה בתושבים, הצבא סגר את כל המבואות לעיר,והשאיר
| |
| רק מוצא אחד פתוח לשאר חלקי הארץ.
| |
| | |
| כיתורה של יפו החל ב'''כיבוש שכונת אבו כביר''', אשר שלט על הכניסה היחידה לעיר. [[תמונה:דוידקה 3.JPG||שמאל|ממוזער|250px|ה[[דוידקה]] במוזיאון ב[[מקווה ישראל]] , לשעבר המסגריה של [[דוד ליבוביץ]] יוצר המרגמה]] ב[[12 במרץ]] [[1948]] מרגמות [[דוידקה]] , שהופעלו לראשונה, הפגיזו את אבו כביר. קולות נפץ וענני עשן התאבכו אל על השפיעו פסיכולוגית והערבים נטשו את העמדות. אגדות ומעשיות נפוצו ביפו על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום" שהם הנשק הסודי של היהודים. בשלהי אפריל נטשו כל התושבים והלוחמים את אבו כביר.
| |
| | |
| | |
| | |
| | |
| [[תמונה:Tel Aviv Mosque.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המסגד במנשיה - ממנו צלפו על תל אביב]]
| |
| '''כיבוש מנשיה''' ההגנה המתינה לשעת כושר על להשלים את כיבוש יפו. ניתוק יפו משאר חלקי הארץ קבע למעשה את גורל העיר. הייתה רק שאלה של העיתוי. האצ"ל החליט לא להמתין. | |
| | |
| ב־[[25 באפריל]] [[1948]] פתח האצ"ל במתקפה על יפו והחליט לנתק אותה מהשכונה הצפונית שלה [[מנשיה]] שחצצה בין יפו לבין תל אביב. כוחות האצ"ל נתקלו בהתנגדות מצד האוכלוסייה שגובתה בעזרה צבאית מסיבית של כוחות בריטיים שהוזרמו לעיר. האצ"ל נדרש על ידי הבריטים לפנות את השכונה ובמשא ומתן עם "ההגנה" והבריטים סוכם, כי "ההגנה" תכנס לשכונה והבריטים יקבלו את יפו תחת חסותם והם יפרידו בין היהודים לערבים.
| |
| | |
| [[תמונה:Yaffow1.JPG|ימין|ממוזער|250px|חברי המשלחת הערבית שדנה על כניעת העיר שבים מתל אביב ליפו לאחר הכניעה]]
| |
| [[תמונה:Yaffow2.JPG|שמאל|ממוזער|250px|צה"ל נכנס ליפו, מאי 1948]]
| |
| | |
| '''מבצע חמץ''' הביא לסיום המערכה על יפו. הוא החל בעקבות התקפות של ה[[אצ"ל]] על שכונת מנשיה. כך החלה הנטישה של תושבי יפו אשר נמשכה עד ל-[[13 במאי]] [[1948]] עם כניעת האוכלוסייה הערבית. | |
| | |
| ב- [[28 באפריל]] [[1948]] החל כוח "ההגנה" מ[[חטיבת אלכסנדרוני]] לכתר את העיר [[יפו]], כדי להשתלט על מבואותיה המזרחיים והדרומיים של תל אביב. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. החלה בריחה המונית מיפו שנמלטו 70,000 מתושביה הערבים וב-[[13 במאי]] חתמו מנהיגיה על הסכם כניעה.
| |
|
| |
|
| רוב תושבי העיר נמלטו דרך נמל יפו והפליגו בעיקר ל[[בירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד<ref>http://www.palestineremembered.com/Jaffa/Jaffa/index.html</ref>, בעיקר מקרב דלי האמצעים. | | רוב תושבי העיר נמלטו דרך נמל יפו והפליגו בעיקר ל[[בירות]] ול[[עזה]]. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד<ref>http://www.palestineremembered.com/Jaffa/Jaffa/index.html</ref>, בעיקר מקרב דלי האמצעים. |
| שורה 279: |
שורה 126: |
| בשנות ה- 50 התיישבו ביפו החדשה, לאורך שדרות ירושלים משפחות עולים רבות , רובן מבולגריה . לפי שלטי הרחוה היה נדמה כאילו יפו היא עיר בולגרית. בשנת [[1960]] שוקמה העיר והפכה למרכז תיירות תוסס. כיום (2007), מתגוררים בעיר כ46,500 תושבים (30,000 יהודים, 16,000 ערבים) | | בשנות ה- 50 התיישבו ביפו החדשה, לאורך שדרות ירושלים משפחות עולים רבות , רובן מבולגריה . לפי שלטי הרחוה היה נדמה כאילו יפו היא עיר בולגרית. בשנת [[1960]] שוקמה העיר והפכה למרכז תיירות תוסס. כיום (2007), מתגוררים בעיר כ46,500 תושבים (30,000 יהודים, 16,000 ערבים) |
|
| |
|
| === מאורעות חשובים בתולדות העיר ===
| |
| [[תמונה:Jaffa from the Sea.jpg|מרכז|ממוזער|600px|מראה יפו מהים - 1917]]
| |
|
| |
|
| * [[המאה ה-13 לפנה"ס]] - [[יהושע בן נון]] מנחיל אותה לשבט [[דן]].
| |
| * [[המאה ה-10 לפנה"ס]] - [[שלמה המלך]] מביא דרך נמל יפו את [[ארז|ארזי ]] ה[[לבנון]] <ref>[[דברי הימים]] ב' ב' ט"ו</ref>.
| |
| * [[750 לפנה"ס]] - [[יונה הנביא]] בורח דרך נמל יפו <ref>[[יונה]] א' ג'</ref>.
| |
| * [[520 לפנה"ס]] - הבאת עצים ל[[הבית השני|בית המקדש השני]].
| |
| * [[301 לפנה"ס]] - [[תלמי הראשון]] כובש את העיר ומתיישבים בה יוונים .
| |
| * [[140 לפנה"ס]] - [[שמעון התרסי]] ו[[יונתן הוופסי]] כובשים את יפו.
| |
| * [[67 לפנה"ס]] - מרד התושבים ב[[הקיסרות הרומית|רומיים]] וטביעתם בים.
| |
| * [[1033]] - [[1068]] פקדו את חופי [[יפו]] גלי [[צונמי]] שגרמו בכל אחת מהפעמים לאלפי הרוגים. הגל של 1033 תואר כגל בגובה של 30 - 40 מטרים שהופיע בשעת אחר הצהריים אל חופי יפו, בעקבות רעש גאולוגי חזק באזור [[קפריסין]] לפי עדויות של ההיסטוריון הערבי "אבן אל עטיר".
| |
| * [[1743]] - [[1776]] - קהילה יהודית ראשונה ביפו.
| |
| * [[1799]] - כיבוש העיר על ידי [[נפוליאון בונפרטה]].
| |
| * [[1800]] - 1,000 - 1,500 תושבים
| |
| * [[1833]] - חידוש היישוב היהודי בעיר - העדה ספרדית.
| |
| * [[1836]] - 10,000 - 15,000 מזה 600 יהודים
| |
| * [[1837]] - רעידת אדמה <ref>המפורסמת ש[[צפת]] נהרסה ו[[טבריה]] נפגעה</ref> לפי [[משה ריישר]] ב[[שערי ירושלים]] "ושלוש עשרה אלף איש ירדו שאולה, ורוב הבתים נהרסו " <ref>מקור: עמ' 25</ref>.
| |
| * [[1840]] - 5,000 תושבים, מהם 120 יהודים.<ref> הירידה במספר התושבים נובעת מ[[רעידת אדמה]] שגרמה לאבדות רבות בנפש</ref>
| |
| * [[1848]] - 13,000 נפש מהם 300 יהודים
| |
| * [[1856]] - 65 משפחות יהודיות ספרדיות ו-3 אשכנזיות.
| |
| * [[1888]] - הריסת חומות העיר ובעקבותיה הקמת השכונות [[נווה צדק]] ו[[נוה שלום]]
| |
| * [[1890]] - פתיחת משרד [[חובבי ציון]] לטיפול בעולים.
| |
| * [[1892]] - הרכבת הראשונה יצא ל[[ירושלים]]]: 23,000 תושבים.
| |
| * [[1898]] - 35,000 תושבים, מהם 700 יהודים.
| |
| * [[1903]] - מגפת [[כולירה|חולירע]] בעיר שהפילה קרבנות רבים. החללים נקברים בבית הקברות החדש, רחוק ממקום מגורים - היום ב[[בית הקברות טרומפלדור]] ב[[תל אביב]]
| |
| * [[1907]] - 40,000 תושבים, מהם 8,000 יהודים.
| |
| * [[1907]] - יסוד המשרד הארץ ישראלי.
| |
| * [[30 במרץ]] [[1917]] - [[ז' בניסן]] - שבוע לפני חג ה[[פסח]] - גירוש תושבי העיר, יהודים וערבים ב[[מלחמת העולם הראשונה]]
| |
| * [[6 בנובמבר]] [[1917]] - כיבוש העיר על ידי ה[[בריטניה|הבריטים]]: 8,740 יהודים ביפו ועוד 1,248 - בתל אביב.
| |
| * [[1921]] - מאורעות דמים, [[יוסף חיים ברנר]] נרצח.
| |
| * [[1922]] - 32,000 תושבים, מהם 4,960 יהודים.
| |
| * [[13 במאי]] [[1948]] - כיבוש יפו. רוב תושבי העיר הערביים עזבו אותה.
| |
| * [[1950]] - יפו אוחדה עם תל אביב
| |
| * [[2006]] - 46,500 תושבים: 30,000 יהודים, 16,000 ערבים.
| |
|
| |
|
| <ref>מקור לחלק ניכר מהנתונים: '''זאב וילנאי''' ו-'''רות קרק'''</ref>
| | ==יפו - לעתיד לבוא== |
|
| |
|
| ==מסורת יהודי יפו==
| | [[משה ריישר]] בספרו [[שערי ירושלים (ספר)|שערי ירושלים]] כותב כי רבי [[אברהם אזולאי]], נכדו של [[חיים יוסף דוד אזולאי|החיד"א]] בספרו "חסד לאברהם" כותב על ימות המשיח :" ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותםבים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו והה"ד (הדא הוא דכתיב - וזה שה שכתוב) "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ <ref>בברכת משה ל[[שבט יששכר]] [[ספר דברים]] ל"ג, י"ט</ref>" עכ"ל (עד כאן לשונו).<ref>מקור=מעין ג' נהר כ"ב מצוטט בעמוד 25 לספר וגם [http://hebrew.grimoar.cz/azulaj/chesed_le-avraham</ref>.htm] |
| [[משה ריישר]] בספרו [[שערי ירושלים (ספר)|שערי ירושלים]] כותב כי רבי [[אברהם אזולאי]], נכדו של [[חיים יוסף דוד אזולאי|החיד"א]] בספרו "חסד לאברהם" כותב על ימות המשיח :{{ציטוט|תוכן= ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותםבים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו והה"ד (הדא הוא דכתיב - וזה שה שכתוב) "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ <ref>בברכת משה ל[[שבט יששכר]] [[ספר דברים]] ל"ג, י"ט</ref>" עכ"ל (עד כאן לשונו).|מקור=מעין ג' נהר כ"ב מצוטט בעמוד 25 לספר וגם [http://hebrew.grimoar.cz/azulaj/chesed_le-avraham.htm]|מרכאות=כן}} | |
|
| |
|
| ==מוקדי עניין בעיר== | | ==מוקדי עניין בעיר== |
| [[תמונה:Old yaffo 4.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שרידי שער העיר מ[[המאה ה-13 לפנה"ס]]]]
| |
| [[תמונה:Yaffo, Hamazreka.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המזרקה המשוחזרת]]
| |
|
| |
| * '''מוזיאון יפו העתיקה''' <ref>המוזיאון פתוח, בתיאום מראש, לקב' מאורגנות.</ref> משוכן בבית שהיה בשנת 1811 בית המושל העות'מאני, "סלים אבו נבוט". המבנה הוקם על שרידי מצודה צלבנית. עם המעבר של המושל לבית החדש, בככר השעון של היום, היה הבית לבית חרושת ל[[סבון]] מ[[שמן זית]]. המוזיאון הוקם בו בשנות ה-70 למאה הקודמת על ידי ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוג]] [[יעקב קפלן]] מחוקרי העיר תל אביב ויפו וסביבותיהם. במוזיאון ישנם ממצאים החל מ 6,000 שנה לפנה"ס : בין הממצאים: המזוזות של שער העיר יפו המצרית ושם רעמסס החקוק עליהם, צלמיות, כלי עבודה, מכלי אגירה, כלי ביתונוי, עששיות שמן, וכו'. בחלקם עדות לייצור מקומי, בחלקם יבוא מערים שלחופי הים התיכון. כן מצויות בו מצבות מבית עלמין היהודי הקדום של יפו שהוחזרו על ידי [[צבי אילן]] בשנת 1975 מאוסלו שבנורבגיה.
| |
|
| |
| * '''[[שדרות ירושלים]]'''- ה"רחוב הראשי" של העיר. השדרות ניטעו לראשונה על ידי מושל יפו חסן בק ונקרו על שם [[אחמד ג'מאל פאשה]] - מפקד הצבא הטורקי בארץ ישראל ובטורקיה. תלמידי [[מקווה ישראל]] נטעו את ה[[דקל|דקלים]] שהיוו את השדרה בראשיתה. הבריטים בכובשם את ארץ ישראל שינו את שמם של השדרות לשדרות [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג']]. הרחוב המהווה את המרכז מסחרי הגדול, ניתן בן לחוות את ההוויה היפואית היומיומית.
| |
| בשדרות ירושלים מבנה ה[[דואר]] המרכזי. אחד המבנים המנטוריים הטיפוסיים, בנוי כדוגמת בית הדור בירושלים. הקירות החיצוניים בנויים אבני גיר לבן, כאשר בחלק התחתון יש שורות של אכני [[בזלת]] שחורות היוצרות מראה דקורטיבי מיוחד במינו. בשדרות [[מזרקה]], אשר מקומו במקורי היה באמצע השדרה, בהצטלבות הדרכים . הבתים הישנים ברחוב בנויים מאבנים אשר נחצבו מ[[כורכר]].
| |
| * '''[[שוק הפשפשים ביפו|שוק הפשפשים]]''' - שוק עתיקות (אמיתיות ומחודשות) וכל חפץ משומש. במקום גם מספר מסעדות.
| |
| * '''רחוב אילת''', היה הרחוב הראשי והחשוב של יפו עד לנטיעת שדרות ירושלים. נקרא במקור רחוב בוסטרוס, על שם נג'יבּ בוסטרוס, ערבי נוצרי, שבנה פה שורה של חנויות. לפני בניית המרכז המסחרי היהודי בתל אביב, רבים מן החנויות היו של יהודים. באחד הבתים היה [[המשרד הארצישראלי]] - מוקד הפעילות הציונית בארץ ישראל, בית מלון [[מנחם מנדל מקאמיניץ|קאמיניץ]] - "בית האורחים (בית אשל) פאלעסטינא" בו התאכסן ד"ר [[בנימין זאב הרצל]] בשנת 1898, בעת ביקורו בעיר. בקצה הרחוב "ככר השעון" . ראו להלן)
| |
| ברחוב נסלל על ידי הבריטים, לאחר כיבוש ארץ ישראל, מסילת ברזל שהובילה מטענים מהנמל לתחנת הרכבת. קרונות הרכבת הובלו על ידי קטר מיוחדף עליו [[מפרש]] ונע בכוח רוח הים.
| |
|
| |
|
| |
|
| | * '''מוזיאון יפו העתיקה''' <ref>המוזיאון פתוח, בתיאום מראש, לקב' מאורגנות.</ref> משוכן בבית שהיה בשנת 1811 בית המושל העות'מאני. הוקם על שרידי מצודה צלבנית. המוזיאון הוקם בו בשנות ה-70 למאה הקודמת על ידי הארכאולוג יעקב קפלן מחוקרי העיר תל אביב ויפו וסביבותיהם. במוזיאון ישנם ממצאים החל מ 6,000 שנה לפנה"ס . כן מצויות בו מצבות מבית עלמין היהודי הקדום של יפו שהוחזרו על ידי צבי אילן בשנת 1975 מאוסלו שבנורבגיה. |
| | * '''שדרות ירושלים'''- ה"רחוב הראשי" של העיר. השדרות ניטעו לראשונה על ידי מושל יפו חסן בק - מפקד הצבא הטורקי בארץ ישראל ובטורקיה. תלמידי [[מקווה ישראל]] נטעו את ה[[דקל|דקלים]] שהיוו את השדרה בראשיתה. הבריטים בכובשם את ארץ ישראל שינו את שמם של השדרות לשדרות ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת. |
| | * '''שוק הפשפשים ''' - שוק עתיקות (אמיתיות ומחודשות) וכל חפץ משומש. |
| | * '''רחוב אילת''', היה הרחוב הראשי והחשוב של יפו עד לנטיעת שדרות ירושלים. באחד הבתים היה "המשרד הארצישראלי" - מוקד הפעילות הציונית בארץ ישראל, בית מלון מנחם מנדל מקאמיניץ - "בית האורחים (בית אשל) פאלעסטינא" בו התאכסן ד"ר [[בנימין זאב הרצל]] בשנת 1898, בעת ביקורו בעיר. ברחוב נסללה מסילת ברזל שהובילה מטענים מהנמל לתחנת הרכבת. קרונות הרכבת הובלו על ידי קטר מיוחד, עליו מפרש, ונע בכוח רוח הים. |
|
| |
|
| ==העיר העתיקה== | | ==העיר העתיקה== |
| [[תמונה:Antoine-Jean Gros - Bonaparte visitant les pestiférés de Jaffa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] מבקר את חייליו במנזר הארמני]] | | [[תמונה:Jaffa_Tour_horloge.jpg|left|thumb|200px|מגדל השעון - המקור:ויקישיתוף, תרם:CaptainHaddock]] |
| | | * '''כיכר השעון''', היה מרכז העיר העתיקה. הכיכר קיבלה את שמה בשל מגדל השעון אשר נמצא במרכזה. המגדל נחנך בשנת 1906, לרגל מלאת 25 שנים לשלטון הסולטן עבדול חמיד השניב ב[[האימפריה העות'מאנית|טורקי]]. '''בכיכר השעון מצויים המבנים הבאים''': |
| * '''[[כיכר השעון]]''', היא מרכז חיי העיר, הכיכר קיבלה את שמה בשל מגדל השעון אשר נמצא במרכזה, שנבנה לרגל מלאת 25 שנים לשלטון ה[[סולטן]] ה[[האימפריה העות'מאנית|טורקי]] [[עבדול חמיד השני]], אבן הפינה הונחה בשנת[[ 1900]] והבנייה הושלמה בשנת [[1906]]. בכיכר השעון המבנים הבאים: | | ** בניין השלטון הטורקי לשעבר (א-סראיה אל-ג'דידה ) שנבנה בשנת 1890. עליו היה הסמל הטורקי. הוא פוצץ על ידי [[לח"י]] במלחמת העצמאות ועומד להיות מרכז תרבות טורקית. |
| ** ממערב: בניין השלטון הטורקי (א-סראיה אל-ג'דידה - בטורקית = ארמון החדש, כונה גם בית האוצר) שנבנה בשנת 1890. עליו היה סמל [[האימפריה העות'מאנית]] (ראו תמונות מטה), פוצץ על ידי [[לח"י]] במלחמת העצמאות ב-4 ינואר 1948 ועומד להיות מרכז תרבות טורקי. | | ** שוק חנויות : נקרא "סוק אל-דר". בו היה מרכז המושבות היהודיות בראשית ההתיישבות :"ח'אן מנולי". |
| ** מערב דרום: שוק חנויות שנבנה על ה[[הכנסייה]] [[נצרות יוונית-אורתודוכסית|יוונית-אורתודוכסית]], ניכר לפי סמל הכנסייה על משקופי החנויות. נקרא "סוק אל-דר". שם היה מרכז המושבות [[ח'אן מנולי]]. | | ** מבנה המשטרה ובית הסוהר לשעבר. ציר האורך של המבנה, במקביל לכיכר, ההוא שריד של חומת העיר העתיקה. |
| ** ממזרח: מבנה המשטרה ובית הסוהר לשעבר. ציר האורך של המבנה, במקביל לכיכר, ההוא שריד של חומת העיר העתיקה. החלקים ממנו עדיין נראים סימני החומה. לידו "מסגד מחמודיה". | | * '''גבעת יפו''' - מרכז לחפירות ארכאולוגיות של העיר הקדומה. השריד הקדום ביותר הוא שערים מצריים בני למעלה מ-3,500 שנים ששוחזרו, במקום לוח הסבר לפיו ניתן להבין את מהלך החפירות ותבנית העיר הקדומה. |
| * '''גבעת יפו''' - מרכז ל[[אתר ארכאולוגי|חפירות ארכאולוגיות]] של העיר הקדומה. השריד הקדום ביותר הוא שערים מצריים בני למעלה מ-3,500 שנים ששוחזרו, במקום לוח הסבר לפיו ניתן להבין את מהלך החפירות ותבנית העיר הקדומה. | | * '''בית הכנסת לעולי לוב''' - המכונה "בית זונאנה" נרכש על ידי הגביר היהודי, ראש "ועד פקידי קושטא" יעקב בן דוד זונאנה ב-1740. [[חיים יוסף דוד אזולאי|החיד"א]] התארח במלון זה בשנת 1757 וכינה את בעליו"השר המעולה ג'וליפי, תואר כבוד בטורקית, יעקב זואנה <ref>מקור: '''שמואל אביצור''', עמ'15</ref>. בשנת 1948 החל לשמש כבית כנסת לעולי לוב. בשנת 1995 הפך למוזיאון. |
| * '''המנזר הארמני''' הוא בן ארבע מאות ומשהו שנים. במנזר הארמני שוכנו חיילי [[נפוליאון בונפרטה|נפוליון]] שנפגעו ממגפת ה[[דבר]]. בציור שנמצא במוזיאון הלובר בפריז. אנו רואים את החולים ואת נפוליאון ומהחלון את גבעת יפו
| | * '''בית עלמין ליהודי יפו''' 1840 - 1920. בו קבורים החולים מהמושבות הראשונות שנפטרו ממחלות הטיפוס והמלריה. בו גם קברו של רבה של יפו ר' יהודה הלוי מרגוזה.<ref> חללי מגפת ה"כולרה" מיפו, משנת 1902, נקברו ב"בית הקברות טרומפלדור" - היום בתל אביב- ומאז קברי היהודים רק בתל אביב.</ref>. |
| * '''בית הכנסת לעולי לוב''' - המכונה "בית זונאנה" נרכש על ידי הגביר היהודי, ראש [[ועד פקידי קושטא]] יעקב בן דוד זונאנה ב-[[1740]]. רב' [[יוסף חיים אזולאי]] החיד"א התארח במלון זה בשנת 1757 וכינה את בעליו"השר המעולה ג'וליפי, תואר כבוד בטורקית, יעקב זואנה <ref>מקור: '''שמואל אביצור''', עמ'15</ref> במאה ה-19 חדל מלשמש את היהודים ושימש כאכסניה וכבית חרושת לסבון. בשנת [[1948]] החל לשמש כבית כנסת לעולי לוב. בשנת [[1995]] הפך למוזיאון. | |
| * המשרד הראשון של [[בנק אנגלו פלשתינה|חברת אנגלו פלשתינה]] שנוסד בשנת 1903.
| |
| * '''בית עלמין ליהודי יפו''' 1840 - 1920. בו קבורים החולים מהמושבות הראשונות שנפטרו ממחלות הטיפוס והמלריה. בו גם קברו של רבה של יפו ר' יהודה הלוי מרגוזה. חללי מגפת ה[[כולרה]] מיפו, משנת 1902, נקברו ב[[בית הקברות טרומפלדור]] - היום בתל אביב. השלטונות ה[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|עות'מאניים]] אסרו לקבור את הנספים בבתי הקברות ביפו שהיו בתחומי העיר. כן מצויה בבית הקברות חלקת עלומי שם בה נקברו יהודים שהסתירו את דתם, כמו נזירות ואשר חשפו את סודם לפני מותם לבעלת חאן מנולי, היהודיה. | |
|
| |
|
| ==נמל יפו== | | ==נמל יפו== |
| [[תמונה:yafo.jpg|שמאל|ממוזער|300px|נמל יפו]] | | [[תמונה:The_rock_in_port_of_jaffa.jpg|left|thumb|250px|נמל יפו - 1837]] |
| [[תמונה:CapeJaffaLH 0666.jpg|שמאל|ממוזער|100px|המגדלור של יפו]]
| |
|
| |
|
| '''נמל יפו''' נחשב לאחד ה[[נמל|נמלים]] העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר ב[[ספר יונה]], כנמל שדרכו ברח [[יונה הנביא]] ל[[תרשיש (עיר)|תרשיש]]: {{ציטוטון|וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה|[[ספר יונה|יונה]], פרק א', ג}}. | | '''נמל יפו''' נחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח [[יונה הנביא]] לתרשיש . עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו העליות הראשונות. מימי נמל יפו היו רדודים, הספינות עגנו מערבית לסלעי החוף (לא היה שובר גלים), והעולים הורדו מן הספינות לחוף בסירות. |
|
| |
|
| עם ראשית ההתיישבות היהודית ב[[ארץ ישראל]] היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו [[העלייה הראשונה]], [[העלייה השנייה]] ו[[העלייה השלישית]] ו[[העלייה הרביעית]]. מימי נמל יפו היו רדודים, הספינות עגנו מערבית לסלעי החוף (לא היה שובר גלים), והעולים הורדו מן הספינות לחוף בסירות.
| | במאה ה-19 עברו בנמל אניות משש חברות ספנות אירופאיות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים. היה זה לאחר שהוקם ביפו מגדלור והותקנו קווי טלגרף תקינים, מלבד שרותי הדואר שכבר פעלו. |
|
| |
|
| באמצע [[המאה ה-19]] עברו בנמל אניות משש חברות ספנות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים. היה זה לאחר שהוקם ביפו [[מגדלור]] והותקנו קווי [[טלגרף]] תקינים, מלבד שרותי ה[[דואר]] שכבר פעלו.
| | ענף יצוא ה[[הדרים]] היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של יצוא זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ"תפוזי Jaffa]]. |
|
| |
|
| ענף יצוא ה[[הדרים]] היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של [[ארץ ישראל]]. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של יצוא זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ[[תפוזי Jaffa]].
| | מאז פתיחת נמל אשדוד בנובמבר 1965 הופסקה פעילותם של נמלי יפו ותל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות. עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל [[דיג]]. כיום מהווה הנמל מקום היסטורי ותיירותי. |
| | |
| מאז פתיחת [[נמל אשדוד]] בנובמבר [[1965]] הופסקה פעילותם של נמלי יפו ותל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות. עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל [[דיג]]. כיום מהווה הנמל מקום היסטורי ותיירותי. הנמל אמור להשתלב ברצף הטיילות של חופי של אביב ויפו. | |
| | |
| | |
| | |
| ==תמונות מיפו==
| |
| | |
| <gallery widths="200px" heights="180px" perrow="3">
| |
| תמונה:Jaffa fortifications.jpg|תרשים ביצורי יפו ב[[המאה ה-19]]
| |
| תמונה: Persian camp of pilgrims to Mecca, Jaffa, Palestine.jpg |מחני עולי רגל ל[[מכה]] - 1900
| |
| תמונה:Yaffo Sarahiya house.jpg|בניין ארמון הממשלה העות'מאנית - הסארייה
| |
|
| |
|
| == הערות שוליים == | | == הערות שוליים == |
| שורה 374: |
שורה 165: |
| == לקריאה נוספת == | | == לקריאה נוספת == |
|
| |
|
| * [[אברהם יערי]], [[זכרונות ארץ ישראל]] -כרך א' וכרך ב': | | * אברהם יערי, [[זכרונות ארץ ישראל]] -כרך א' וכרך ב': |
| ** פרק י"א, ראשית ההתחדשות היישוב היהודי ביפו, ר' י.ש. אלישר, במחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] | | ** פרק י"א, ראשית ההתחדשות היישוב היהודי ביפו, ר' י.ש. אלישר, במחצית הראשונה של המאה ה-19** פרק י"ב, עולי [[מרוקו]] מחדשים את היישוב היהודי ביפו, זכרונות זקני יפו מפי ש. בן ציון, 1838 |
| ** פרק י"ב, עולי [[מרוקו]] מחדשים את היישוב היהודי ביפו, זכרונות זקני יפו מפי ש. בן ציון, 1838 | |
| ** פרק כ"ג - יפו וירושלים והתחבורה ביניהן, פ.כהנוב, 1877 - 1885 - הנסיעה בין יפו וירושלים, יפו בשנת תרל"ז, ישראל דב פרומקין, חברת "עזרת אחים". | | ** פרק כ"ג - יפו וירושלים והתחבורה ביניהן, פ.כהנוב, 1877 - 1885 - הנסיעה בין יפו וירושלים, יפו בשנת תרל"ז, ישראל דב פרומקין, חברת "עזרת אחים". |
| ** פרק ס"ב, [[ח'אן מנולי|חן מנעוּלי]] מרכז המושבות ביפו, [[משה סמילנסקי]] 1890 - כרך ב' | | ** פרק ס"ב, חן מנעוּלי מרכז המושבות ביפו, משה סמילנסקי 1890 - כרך ב' |
| * [[זאב וילנאי]], '''מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב''', הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950 | | * זאב וילנאי, [[מדריך ארץ ישראל]] - תל אביב, השרון, השפלה והנגב''', הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950 |
| * [[שמואל אביצור]], '''נמל יפו בגאותו ובשקיעתו 1865 - 1965''', הוצאת מלוא, 1972 | | * שמואל אביצור, '''נמל יפו בגאותו ובשקיעתו 1865 - 1965''', הוצאת מלוא, 1972 |
| * [[אלי שילר]], '''יפו ואתריה''', (בתוך) קרדום מרץ - אפריל 1981 | | * אלי שילר, '''יפו ואתריה''', (בתוך) קרדום מרץ - אפריל 1981 |
| * [[מירון בנבנשתי]], '''ערי ארץ ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית''', הוצאת אריאל - ירושלים, 1984 - יפו , עמ' 63 - 66 | | * מירון בנבנשתי, '''ערי ארץ ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית''', הוצאת אריאל - ירושלים, 1984 - יפו , עמ' 63 - 66 |
| * רות קרק, '''יפו צמיחתה של עיר 1799 - 1917''', הוצאת [[יד יצחק בן צבי]], ירושלים, תשמ"ה - 1995 | | * רות קרק, '''יפו צמיחתה של עיר 1799 - 1917''', הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשמ"ה - 1995 |
| * [[זאב ענר]], '''לטייל עם ההיסטוריה''' - תעלומות ומסתורין בארץ ישראל, כנרת הוצאה לאור, 2007 - עלילות התייר הראשון בארץ ישראל // יפו - יפת העמים | | * זאב ענר, '''לטייל עם ההיסטוריה''' - תעלומות ומסתורין בארץ ישראל, כנרת הוצאה לאור, 2007 - עלילות התייר הראשון בארץ ישראל - יפו - יפת העמים. |
|
| |
|
| ==קישורים חיצוניים== | | ==קישורים חיצוניים== |
| {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Jaffa|שם ויקישיתוף=יפו}}
| | |
| * [http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Yafo/Index.asp אתר מישלמת יפו] | | * [http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Yafo/Index.asp אתר מינהלת יפו] |
| * [http://www.oldjaffa.co.il/ אתר החברה לפיתוח יפו העתיקה] | | * [http://www.oldjaffa.co.il/ אתר החברה לפיתוח יפו העתיקה] |
| * [http://lib.cet.ac.il/pages/SUB.ASP?item=0&str1=%D7%99%D7%A4%D7%95&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1&x=0&y=0 על יפו באתר מט"ח]
| |
| * [http://www.antiquities.org.il/article_Item_ido.asp?sec_id=17&sub_subj_id=290&id=407 על עתיקות יפו באתר של רשות העתיקות] | | * [http://www.antiquities.org.il/article_Item_ido.asp?sec_id=17&sub_subj_id=290&id=407 על עתיקות יפו באתר של רשות העתיקות] |
| *[http://www.tel-aviv.gov.il אתר עיריית תל אביב-יפו] | | *[http://www.tel-aviv.gov.il אתר עיריית תל אביב-יפו] |
| * צבי שחם, [http://www.oldjaffa.co.il/Articles/Article.asp?ArticleID=20&CategoryID=13 יפו העתיקה: עבר והווה] - החברה לפיתוח יפו העתיקה ( אם לא מגיעים לדף יש לרדת ללשונית "היסטוריה" )
| | |
| * צור שיזף [http://shezaf.net/zope/home/he/2/1182096099/ מדריך יפו]
| |
| * [http://www.bateibeer.com/ בתי הבאר של תל אביב - הארמונות הנעלמים של יפו] - [[אוניברסיטת תל אביב]] - [[משרד המדע, התרבות והספורט]]
| |
| * הניה מליכסון - [http://cms2.education.gov.il/NR/rdonlyres/BE283BB0-0CEC-46F9-BD40-D00553B6ADC8/32376/%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%A12.pps#340,22,Slide22 מצגת של מסלול טיול ביפו העתיקה]
| |
|
| |
|
| [[קטגוריה:ערים בארץ ישראל]] | | [[קטגוריה:ערים בארץ ישראל]] |
יפו - תצלום אוויר - המקור:ויקישיתוף, התורם: מתניה
יפו היא עיר נמל עתיקה בארץ ישראל, לחוף הים התיכון. משנת 1950 העיר יפו מאוחדת עם תל אביב ושייכת לתחומה העירוני של "עיריית תל אביב-יפו".
יפו מוזכרת בתנ"ך כעיר ממנה יצא יונה הנביא למסעו. מאז ועד ראשית המאה ה-20 שימשה יפו כעיר נמל חשובה בארץ ישראל.עלייתה של תל אביב בסמוך לה, והשימוש בנמלים אחרים: נמלי חיפה ואשדוד, גרמו לכך כי הנמל והעיר ירדו מגדולתם.
בשנת 1948, במלחמת העצמאות, נכבשה יפו על ידי כוחות האצ"ל וההגנה. כתשעים אחוזים מתושבי העיר הערבים נמלטו ממנה ועולים חדשים התיישבו במקום.
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
תרשים העיר העתיקה - מעובד מהתרשיםהמקורית ביקישיתוף
יפו העתיקה נבנתה על צוק רם, מעין חצי אי שחודר אל הים המורכב מגבעת כורכר . הגבעה מהווה חלק מרכס הכורכר המערבי, אחד משלושת רכסי הכורכר החוצים לאורך את שפלת החוף של ארץ ישראל. "סלע אנדרומדה" והסלעים סביבו מהווים אף הם חלק מרכס כורכר זה, שכורסם על ידי גלי הים.
מזרחית לרכס הכורכר ביבשה, נוצרה "מרזבה", שטח נמוך, הכולל אדמות סחף. בשקע זה היה מצוי איצטדיון "האסה", היום איצטדיון "בלומפילד". בבדיקות גאולוגייות שנערכו במקום הועלו מימצאים המעידים על האפשרות כי המוצא של נחל איילון היה באזור זה. היותו באסה, אזור טופוגרפי נמוך, העלה את הרעיון להקים בן מעגנה פנימית [1].
הבקעה בין רכסי הכורכר במזרח של יפו, בעורף של העיר, משכה אליה חקלאים. באזור זה נמצאת קרקע סחף אשר הגיעה נסחפה באפיק נחל האיילון. הקרקע היא פוריה ומתאימה לעיבוד חקלאי. הקרקע ניתנות לעיבוד רב שנתי בתנאי חקלאות הבעל המסורתית ומאופיינת במקורות מים זמינים קבועים כגון בארות. שרידים מוחשיים לעידן החקלאי של האזור ניתן למצוא בבתי הבאר החרבים שנמצאו באזור יפו [2].
נמל יפו מצוי במפרץ טבעי שנוצר על ידי חצי האי. הסלעים מזדקרים שבמפרץ שימשו כעין שוברי גלים ואיפשרו לאוניות לעגון במפרץ ולהוריד את נוסעיהן ומטענן לסירות ועימם הגיעו למזח החוף. יחד עם זאת , היה בהם סכנה, בעת סערה האניות יכלו האוניות להתנפץ בסלעים. וזו מקורה של הקללה שרווחה בקרב יורדי הים הולנדיים בימי הביניים באירופה: "ללכת אל עזה" בהולנדית - Ma Jafa gaan - בקללה זו הם התכוונה לנסיעה רחוקה וקשה שספק אם יחזרו ממנה [3]
בעורפו, צוק בגובה שלושים וארבעה מטרים, עליו בנויה יפו העתיקה ומכונה היום גבעת יפו. הגבעה המשקיפה אל הים ונוחה לביצור ולהגנה שימשה בסיס להתיישבות האדם ביפו.
תולדות העיר[עריכה]
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מקום שערי העיר במאה ה-13 לפנה"ס - המקור:ויקישיתוף, צילם: Eyal72
יפו, הוא לפי אחת האגדות הוכחה לכך שנבנתה על ידי יפת בן נח , ומכאן שמה.[4]. השרידים הקדומים ביותר שנתגלו ביפו הם באזור מוזיאון יפו העתיקה: שרידי חלקלקה שהקיפה את גבעת יפו מהמאה ה-18 לפנה"ס.
בתעודות מצריות משנת 1470 לפנה"ס רשום שמה כ"יאפו", כלומר יופי, ולכן יש המייחסים את השם ליופיה של יפו. האגרות מצריות מספרות על כיבושה של העיר באמצעות תחבולה - הסתרת אנשי מלחמה חמושים בסלים, ומתן הסלים למושל העיר כמתנה. וכך מובא הסיפור מפי זאב וילנאי [5] :"מלך מצרים ניסה לכבוש את יפו פעמיים. שר הצבא הבטיח לו כי יוכל לכבוש את יפו בשני תנאים: האחת, ימסור לו את שרביט השלטון והשני, ירשה לו להשתמש בתכסיס. המלך הסכים. השר הכין 500 כדים גדולים ובתוכם הסתיר אנשי צבא חמושים, עם חבלים ומוטות. שר הצבא נכנס, עם השי למלך 500 חמורים עמוסי כדים, הגיע למושל העיר והודיע לו כי הוא ברח ממלכו. ולהוכחה הוא הציג לו את שרביט המלוכה שגנב. המושל האמין לו וערך סעודה נצחון. בזמן השמחה, השומרים ירדו מהחומות. שר הצבא קם והכריז: "הנה לפניך, הן אתה המנצח, קבל את השרביט של מלך מצרים, בעל עיני האריה האדיר, אשר אביו האל אמון נתן לו חוזק ועוז! כאשר (מושל העיר) הושיט את ידו, שר הצבא היכהו על פניו, החיילים שהתחבאו בכדים יצאו לאור היום. הם לקחו עימם את החבלים והמוטות עלו לחומות וכבשו אץ העיר. [6]
אזכורים מקראיים[עריכה]
יפו נזכרת בספר יהושע בתחום נחלת שבט דן. אך נראה כי השבט לא הצליח לכבוש את כל נחלתו. בספר שופטים כתוב: "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה". [7] . עם זאת בשירת דבורה הנביאה גוערת בשבט ואומרת : " וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" [8] - דהיינו, היה לו נמל.
דוד המלך ובנו שלמה המלך כבר שלטו בעיר יפו, ודרכה הגיעו הארזים ששמשו לבניין בית המקדש הראשון כפי שכתוב בדברי הימים : "וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ" [9] . בימי מלכי יהודה שימשה יפו כנמל לתושביה היהודים של הממלכה, ויונה הנביא החל בה את מסעו אל העיר נינוה, שהתקיים כנראה בימי המלך "ירבעם השני".
חז"ל הוסיפו ליפו עוד שתי אגדות: בספר זכריה נאמר כי ירושלים תגיע באחרית הימים עד "וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל, עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ" [10]. חכמים דרשו על יקבי המלך. רבי זכאי רבה אמר " עד שיחיה דיפו - כלומר היקבים של שלמה המלך ביפו. כאשר הכינו דלתות לבית המקדש השני, יהודי עשיר מאלכסנדריה שבמצרים בשם ניקנור הכין שתי דלתות יקרות לשער בית המקדש: כל דלת עשוחה נחושת ןמשובצת ככסף וזהב. בדרל ממצרים הים סער ונאלצו להטיל את אחת משתי הדלות לים. כאשר רצו להטיל את השנייה , ניקנור בקש כי יטילו גם אותו לים וכך היא ניצלה. כאשר הגיעו ליפו, גילו את הדלת השנייה על החוף. הציבו אתם בבית המקדש והן נקראו דלתות ניקנור.
בתקופת החשמונאים[עריכה]
בימי מלכות בית חשמונאי הייתה יפו עיר עוינת ליהודים. תושבי העיר ההלניסטים התנכלו ליהודים והטביעו מאות מהם בים. כתגובה פשט יהודה המכבי על העיר והשמיד את הנמל ואת הספינות. יונתן, אחיו ויורשו, כבש שוב את העיר. וכך כתוב ב"ספר חשמונאים ב'" - "ואנשי יפו עשו מעשה מתעב זה בקראם ליהודים היושבים בקרבם לרדת הם נשיהם וטפיהם אל הסירות אשר הכינו כאלה אין בלבם כל שנאה אליהם . כי אם עשו זאת בדעת כל העיר . וכאשר קבלו עליהם ברצותם ליהיות בשלום ולא היה להם כל חשד ויוליכו אותם אל תוך הים ויטבעו אותם ( והם) לא פחות ממאתיים נפש . וכשמע יהודה על האכזריות אשר נעשתה לבני עמו ויעור את האנשים אשר אתו ויקרא האלוהים שופט הצדק ויעל על רוצחי אחיו ויטל בלילה דליקה בחוף ואת הסירות שרף ואת הנמלטים שמה המית. [11]
בשנת 147 לפנה"ס, שמעון התרסי ויונתן הוופסי הצליחו לכבוש את העיר והיא הייתה לנמל חשוב לממלכת החשמונאים, ושימשה את המלכים: אלכסנדר ינאי ואשתו שלומציון המלכה.
במרד הגדול[עריכה]
מטבע הניצחון שהונפק על ידי הרומאיים - בתמונה: אישה עצובה המסמלת את יהודה הנכבשת, דקל - היא ארץ ישראל אשר בצילו היא חוסה ומאחוריה - מגיני מלחמה רומיים וכתובת IUDAEA NAVALIS יהודה הימית - ו Victoria Navalis (ניצחון ימי).
[12]יוסף בן מתתיהו מספר שיפו נבנתה מחדש בימי המרד הגדול על ידי יהודים מגורשו מערים אחרות. [13] על התנהגות תושבי העיר הוא כתב שנמנע מהם "לפשוט על מקומות ביבשה והרבו לעשות חמס בדרך הים. הם בנו ספינות ושדדו אוניות בין פיניקיה לבין מצרים "עד אשר לא יכלה להפליג בים הזה מפחתדם וממוראם". אספסיאנוס, שר הצבא הרומאי בארץ ישראל, החליט להלחם ביהודי יפו. כאשר שמעו על בואו " רק ברחו אל אניותיהם ולנו נום, הרחק ממטחני קשת".
יוסף בן מתתיהו מתאר את גורל יהודי יפו שנסו לספינות:" ופתאם קם עליהם רוח סערה לפנות בקר, הוא הנקרא בפי יורדי הים הזה בשם "רוח הצפון השחור", והטביע ספינות רבות בהתנגחן אשה עם רעותה וספינות אחרות קפץ אל הסלעים. ורבים לא מצאו עצה בלתי-אם להמלט נגד הזרם אל לב הים, כי יראו יצוקי הסלעים אשר בחוף ומהרומאים העומדים עליהם ושם כסו עליהם גלי הים, אשר עלו למרום בסערה. הנמלטים לא מצאו מקום מנוס וגם הנשארים על עמדם לא הצילו נפשם, כי כח הסערה דחף אותם מתוך הים אל החוף, והרומאים הדפו אותם מן העיר. ונוראה הייתה צוחת האנשים בהתנגח הספינות ביניהן, ונורא היה קול נפץ הספינות ורבים מן ההמון הגדול מצאו להם קבר בגלי הים, ורבים נפצו במפלת המפינות, ורבים נפלו על חרבם, כי קל היה להם המות הזה מרדת אל מצולת הים. אולם רב האנעים נסחפו בזרם הים ונפצו אל צוקי הסלעים, עד אשר אדם הים מדמם למרחוק, והחוף מלא חללים. וכאשר חתרו פליטים והגיעו אל ההוף. קמו עליהם הרומאים והמיתום. ומספר הפגרים, אשר הקיא הים, היה ארבעת אלפים ומאתים. ואחרי אשר כבשו הרומאים את העיר בלי מלחמה והפכו אותה לשממה.
ואשר להמשך גורל העיר:
יפונפלה בידי הרומאים ןכך מסופר: "ולמען אשר לא יתקבצו שודדי-הים במקום הזה שנית, הקים אספסינוס מחנה במקום מצודת העיר והציג שם חיל רוכבים עם רגלים. על הרגלים צוה להשאר במקום ההוא ולשמור את.המחנה, ואת הרוכבים שלח לפשט על הכפריס הסמוכים וערי הפרזות מסביב ליפו להשחיתם. הם מלאו אחרי מצותו".
בית הקברות היהודי של יפו[עריכה]
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מצבה של יודן בן טרפון - תמונות נוספות של מצבות ב
זאב וילנאיבשנת 1871 ביקר ברכס גבעות הכורכר, מזרחית ליפו "אבו כביר הארכאולוג הצרפתי, שארל קלרמון-גנו. כאשר ערך חפירות באזור המנזר הרוסי, שהוקם באותה עת, הוא זיהה בית קברות יהודי. הוא איתר בו 34 מצבות שיש, שעליהן חרותות אותיות בעברית וביוונית ואף היו חרוטים עליהם סמלים יהודיים כגון: לולב, מנורה וכן המלה "שלום" - כנהוג במצבות יהודיות מאותה העת. הוא קבע כי הן מהמאה ה-1 עד המאה ה-3. בין השאר נמצאו בבית הקברות מצבות של יהודים אשר מוצאן מחדיאב, מקפדוקיה, מאלכסנדריה, מיוון ומלוב. מקצועות הנפטרים, כפי שנרשמו על המצבות, היו: סוחרים, פקידים, דייגים ורבנים . מכאן ניתן ללמוד כי הייתה ביפו קהילה יהודית מבוססת ועשירה.
רובו של האוצר התגלגל לגן העצים של הברון פלאטון פון אוסטינוב במושבה הגרמנית שביפו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ הברון, שהיה נתין מעצמה עוינת לטורקיה, לעזוב את הארץ. האוסף הארכאולוגי הגדול הגיע לאירופה. עד מהרה ירד האיש מנכסיו והאוסף נעלם [14].
בשנת 1975 הצליח החוקר והעיתונאי צבי אילן לאתר את אוסף הברון אוסטינוב במרתף האוניברסיטה של אוסלו, לאחר מאמצים דיפלומטיים הוחזרו לארץ שבע המצבות. [15]הן מוצגות במוזיאון יפו העתיקה, ביפו.
בשנת 1970 כאשר ניסו לסלול את המשכו של רחוב קיבוץ גלויות בתל אביב עם דרך שלמה ביפו, התגלו קברות יהודים באתר הסלילה. ולכן בקטע שבין רחוב שלבים ובין רחוב שניצלר נבנה מתחת לכביש כעין מנהרה בהתאם לדרישת ההלכה [16]
התקופה העות'מאנית[עריכה]
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
"סביל" - מתקן למי שתיה - על אם הדרך לירושלים, צולם בין השנים 1892-1914 - המקור:ויקישיתוף, תרם: Avin
יפו עמדה בחורבנה עד המאה ה-17 . בשנת 1799, לאחר שעיר השתקמה, נפוליאון בראש צבא מצרפת הטיל עליה מצור במסגרת מסעו בארץ ישראל. לאחר שעיר נכבשה, נפוליאון הורה לבצע טבח בחיילי חיל-המצב הטורקי שנכנעו. מגיפות שפרצו בשל החללים שלא הובאו לקבורה, הביאו להרג רב הן בקרב תושבי העיר הנותרים, והן בקרב חיילי נפוליאון, אשר הורה ללא רחמים להרוג אף את חייליו שנדבקו במגפה.
בשנת 1804 נכבשה העיר מחדש על-ידי הטורקים. העיר שוקמה, נבנתה והורחבה. לכיוון הים נבנתה חומה, שופצה חומת היבשה, נבנה שער ראשי בצד המזרחי של העיר והוצבו לצידו תותחים אחדים. בנוסף נבנתה המצודה מחדש ושתי מצודות נוספות הוקמו ליד הנמל בגבעת יפו של היום. ספינות קיטור שהגיעו לנמל הביאו עימם סוג חדש של מתיישבים חדשים: מארצות הברית מגרמניה.
בשנת 1852 הגיע הקבוצה הגרמנית הראשונה. הם קראו לישובם "גבעת התקוה" (Mount Hope), לימים נבנה במקום "בית הספר המקצועי שבח". ניסיון אחר להתיישב היה בהקמת "חוות מודל פרם" בו ציפו להקים משק חקלאי לדוגמה [17]. בשנת 1865 נעשה ניסיון נוסף להתיישב ביפו על ידי אמריקאיים. אלו הביאו עימם לוחות עץ לבניית בתים. חלק מבתים אלה שוקמו ומשמשים לאיכסון עד היום [18] . ההתיישבות של האמריקאים עודדה את היהודים. העיתון "הלבנון" כתב בשנת 1867:" שמחתי יחד עם כל הדורשים לשלום ירושלים, בעת בוא לארץ הקדושה המתנדבים מארץ אמריקה לכונן קולוניה ולעבוד את האדמה בארץ הנשמה: בתקוותו כי מהם יראו גם אחינו נדיבי עם ה' וכן יעשו גם הםה ויתנו ידם לחברת ישוב ארץ ישראל [19].
יהודי יפו[עריכה]
- ערך מורחב - יהודי יפו
ההתיישבות היהודית ביפו החלה רק בראשית המאה ה-19. היישוב גדל עקב היותו שער הכניסה לארץ-ישראל. בו היה הנמל היחידי לארץ ואליו הגיעו קווי האוניות מאירופה. לשיא הגיע היישוב היהודי לפני מלחמת העולם הראשונה - 40,000 נפש. בשנת המלחמה גורשו תושבי העיר. מאז תל אביב החלה למלא את מקומה.
מסילת הרכבת לירושלים[עריכה]
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
תחנת הרכבת 1891 - ויקישיתוף, התורם:Liesel
יוסף נבון, ירושלמי, איש ציבור ידוע תעניין בסלילת מערכת רכבות בארץ כבר בשנת 1885. הוא נפגש עם המהנדס הצרפתי ג'ורג' פרנג'יה, אשר הגיע למסקנה כי קו רכבת בין ירושלים ליפו יניב רווח גדול. בשנת 1888 הצליח נבון להשיג זיכיון לרכבת לתקופה של 71 שנים.
המסילה נמתחה מיפו לכיוון דרום-מזרח דרך לאורך נחל שורק הרכבת המשיכה לטפס בין הרי ירושלים לאורך יובל של נחל שורק . בעמק רפאים היא הצפינה עד לירושלים.אורך המסילה היה 87 קילומטרים וחלפה מעל 176 מעברי ביטון וברזל. הנחת המסילה הסתיימה באוגוסט 1892. ב-ה' בתשרי תרנ"ג (26 בספטמבר 1892) יצאה הרכבת הראשונה מ"תחנת הרכבת יפו" ל"תחנת הרכבת ירושלים" כשהיא עטורה בדגלי "האימפריה העות'מאנית". משך הנסיעה בקו החדש היה כארבע שעות.
רונית סבירסקי, תמונות התחנה העומדת בפני שיקום ופתיחה לציבור הרחב - Ynet
המנדט הבריטי[עריכה]
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
j]פרשים בריטיים מול בית הממשל הטורקי - 1918
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, מגיע לנמל יפו - ויקישיתוף, התורם:Ceedjee
ב-6 בנובמבר 1917 נכבשה העיר על ידי צבא המשלוח הבריטי שהגיע ממצרים. היהודים שגלו מהעיר שבו אליה. נמנו בה 8,740 יהודים תושבים ועוד 1,248 בתל אביב.
פרעות שנערכו ביהודים בשנים תר"פ - תרפ"א (1920ו-1921) הביאו לבריחת התושבים היהודים לתל אביב, אשר
הפכה למרכז העירוני היהודי החשוב ביותר. בשנת 1927 היה מספר תושבי תל אביב כשלושים ושמונה אלף.לעומת זאת, בתחומי העיר יפו נותרו אלפים בודדים של יהודים, רובם בשכונות שהיו על הגבול עם תל אביב. יפו הערבית הייתה כמעט ריקה מיהודים.
המרד הערבי הגדול, "מאורעות תרצ"ו" , הפתיע את היישוב. ארבע ימים לפני שהוא פרץ הייתה התקפה ערבית על רכב יהודי שנסע בין טול כרם לג'נין. אחד ההרוגים היה מיוצאי העיר סלוניקי . בהלוויה שקיימו יוצאי העיר " חסונים וחמי מזג" הותקפו הולכי רגל ערבים. ביפו הופצה שמועת שווא, כאילו היהודים רצחו 4 ערבים. לההגנה הייתה עמדת תצפית ביפו מול המסגד הגדול וכך ניתן היה לקבל מידע מראש על ההתארגנות ההמון הערבי בעת צאתו מן המסגדים[20]. מידע כזה לא התקבל בשבועות הבאים. עם זאת, ב-19 אפריל 1936 הוכרזה שביצה כללית בנמל יפו. היה זה האות לפתיחת מארועות הדמים בארץ. ואכן לאחר זמן מה המון ערבי נזעם נאסף ליד הסראיה ותקף יהודים עוברי אורח ובמקומות עבודתם. גם תושבי השכונות שבגבול תל אביב ויפו: נווה שלום, שכונת שפירא ושכונת התקווה הותקפו בבתיהם ומן המארב.
במסגרת השביתה הכללית הושבת גם נמל יפו למשך ששה חודשים, דבר שנתן תמריץ לפתיחת נמל תל אביב.
דיכוי המהומות ביפו, העיר הראשונה שבה הן פרצו, בוצע רק בשנת 1938 במבצע "עוגן". שם המבצע ניתן לפי המתווה שעשו מפקדי הצבא על מפה אוירית של העיר. לפי, נפרצו דרכים, בצורת "עוגן" בתוך העיר העתיקה וכך השתלטו על מרכזה של העיר. המרכז הוא היום ב"ככר קדומים". נתיבים שנפרצו מהווים עד היום דרכי המעבר המודרניות של העיר העתיקה .
מלחמת העצמאות[עריכה]
הדוידקה, בעזרתה נכבשה יפו - היום במוזיאון ב
מקוה ישראל
משא ומתן על כניעת ערביי יפו
המערכה על יפו החלה עם פרסום המלצות הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל, שמונתה על ידי האו"ם במאי 1947 לדון בשאלת ארץ ישראל. יפו הייתה לאחת המרכזים החשובים ביותר של האוכלוסייה הערבית בארץ ,ישבו חלק גדול ממערכות העיתונים והמוסדות המפלגתיים הערביים וגם הריכוז התקדם ביותר של האוכלוסייה. בספטמבר 1947 הוצע כי יפו שהייתה אמורה להכלל במדינה היהודית תהיה מובלעת, השייכת למדינה הערבית. ואכן, כך נקבע בסופו של דבר בתוכנית החלוקה. "הוועד הערבי העליון", המוסד העליון של ערביי ארץ ישראל, החל במאבק על ארץ ישראל .
יום אחד אחרי החלטת האו"ם, 30 בנובמבר 1947, נרצח יהודי בגבול תל אביב יפו. ההגנה על תל אביב מיפו נתקלה בקשיים : "משימת ההגנה על עיר מולדתם לא הלהיבה את דמיונם של צעירי תל אביב ...צעירי העיר לא תרמו אפילו גדוד אחד בעוד שהיו מסוגלים להכפיל את הכוח הנייד של הההגנה בארץ". למזלם תושבי יפו היו מפולגים: חלקם תמך במופתי וחלקם היו נגדו והזרים שהיו בעיר , ופגעו באוכלוסייה האזרחית, תרמו להורדת המורל ברחוב בערבי. הם הבחינו היטב בסכנה הצפויה. וכך כתב העיתון היפואי "א-דיפע" במאמר ראשי : "לשרתוק ניתן הכל מה שבקש...הוא קבל את יפו, המוקפת חומה של אדמות יהודיות ומוצפת נחשלו של איבה יהודית". [20].ליפו הייהת נחיתות צבאית, הדרכים ליפו היו בשליטה יהודית וסכנת מצור ורעב נשקפה לתושביה. בנוסף לכך פיקוד צבאי אחיד לא היה להם וגם לא מטרת לחימה אחידה. אם כי סיוע עקיף הם קבלו מערביי רמלה ולוד שחסמו ליהודים את הדרך לירושלים ומערביי "סלמה" וו"יאזור" שתקפו את השכונות הצזרחיות של תל אביב.
פיצוץ בית הממשלה הטורקית (א-סראיה ) ביפו , לשעבר, היה מסמלי המימשל, היה תחילת המערכה על כיבוש יפו. בבנין שכנו בה משרדי "הוועדה הלאומית" של החוסיינים" . הוועדה שימשה מרכז-פיקוד לכל הכנופיות שפעלו באזור תל אביב וקבלה הוראות ישירות מחאג' אמין אל-חוסייני - מנהיג ערביי ארץ ישראל.
כיתורה של יפו החל בכיבוש שכונת אבו כביר, אשר שלט על הכניסה היחידה לעיר. מרגמות דוידקה , שהופעלו לראשונה, הפגיזו את אבו כביר. קולות נפץ וענני עשן התאבכו אל על השפיעו פסיכולוגית והערבים נטשו את העמדות. אגדות ומעשיות נפוצו ביפו על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום" שהם הנשק הסודי של היהודים. בשלהי אפריל נטשו כל התושבים והלוחמים את אבו כביר.
כיבוש מנשיה ההגנה המתינה לשעת כושר על להשלים את כיבוש יפו. ניתוק יפו משאר חלקי הארץ קבע למעשה את גורל העיר. הייתה רק שאלה של העיתוי. האצ"ל החליט לא להמתין. ב־25 באפריל 1948 פתח האצ"ל במתקפה על יפו והחליט לנתק אותה מהשכונה הצפונית שלה מנשיה שחצצה בין יפו לבין תל אביב. מבצע חמץ הביא לסיום המערכה על יפו. הוא החל בעקבות התקפות של האצ"ל על שכונת מנשיה. כך החלה הנטישה של תושבי יפו אשר נמשכה עד ל-13 במאי 1948 עם כניעת האוכלוסייה הערבית.
רוב תושבי העיר נמלטו דרך נמל יפו והפליגו בעיקר לבירות ולעזה. מאוכלוסייה של כ-70,000 אלף ערבים לפני המלחמה נשארו בעיר כ-4,000 ערבים בלבד[21], בעיקר מקרב דלי האמצעים.
"גן הכובשים" בתל אביב, באזור שהיה לשעבר שכונת מנשיה, מנציח את זכרם של הרוגי האצ"ל וההגנה שנפלו בקרב על העיר.
מדינת ישראל[עריכה]
ב- 13 במאי 1948 נותרו ביפו 3,665 מוסלמים [22] בלבד מתוך מספר משוער של 70,000 . בקרבות על שחרור יפו , ערב קום המדינה ,נפגעו בתים רבים בעיר וחלקם נהרסו כליל . רוב התושבים הערבים נמלטו ויפו העתיקה הייתה לשטח ענק של חורבות . יפו הפך להיות למוקד קליטה של העולים שהחלו להגיע ארצה. אפילו היה לזה ביטוי בשינוי שם שכונה "ג'בליה הפכה להיות "גבעת עליה". בימי העלייה ההמונית בתחילת שנות החמישים יושבה יפו בעולים, מהם שהשתכנו בבתים נטושים של תושביה הערביים, ומהם שהתיישבו בשיכונים שהוקמו לקליטתם. במהלך השנים נהרסו בהדרגה חלק מהבתים הנטושים והוחלפו בשיכונים חדשים.
בשנת 1949 הוסר הממשל הצבאי מן העיר והיא הפכה ל"מינהל יפו" במסגרת עירית תל אביב. בראשית שנות החמישים אוחדו שתי הערים, לעיר ששמה תל אביב יפו.
בשנות ה- 50 התיישבו ביפו החדשה, לאורך שדרות ירושלים משפחות עולים רבות , רובן מבולגריה . לפי שלטי הרחוה היה נדמה כאילו יפו היא עיר בולגרית. בשנת 1960 שוקמה העיר והפכה למרכז תיירות תוסס. כיום (2007), מתגוררים בעיר כ46,500 תושבים (30,000 יהודים, 16,000 ערבים)
יפו - לעתיד לבוא[עריכה]
משה ריישר בספרו שערי ירושלים כותב כי רבי אברהם אזולאי, נכדו של החיד"א בספרו "חסד לאברהם" כותב על ימות המשיח :" ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותםבים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה הכל הקיא ים יפו ליבשה ומשם נתעשר שלמה, ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו והה"ד (הדא הוא דכתיב - וזה שה שכתוב) "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ [23]" עכ"ל (עד כאן לשונו).[24].htm]
מוקדי עניין בעיר[עריכה]
- מוזיאון יפו העתיקה [25] משוכן בבית שהיה בשנת 1811 בית המושל העות'מאני. הוקם על שרידי מצודה צלבנית. המוזיאון הוקם בו בשנות ה-70 למאה הקודמת על ידי הארכאולוג יעקב קפלן מחוקרי העיר תל אביב ויפו וסביבותיהם. במוזיאון ישנם ממצאים החל מ 6,000 שנה לפנה"ס . כן מצויות בו מצבות מבית עלמין היהודי הקדום של יפו שהוחזרו על ידי צבי אילן בשנת 1975 מאוסלו שבנורבגיה.
- שדרות ירושלים- ה"רחוב הראשי" של העיר. השדרות ניטעו לראשונה על ידי מושל יפו חסן בק - מפקד הצבא הטורקי בארץ ישראל ובטורקיה. תלמידי מקווה ישראל נטעו את הדקלים שהיוו את השדרה בראשיתה. הבריטים בכובשם את ארץ ישראל שינו את שמם של השדרות לשדרות ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת.
- שוק הפשפשים - שוק עתיקות (אמיתיות ומחודשות) וכל חפץ משומש.
- רחוב אילת, היה הרחוב הראשי והחשוב של יפו עד לנטיעת שדרות ירושלים. באחד הבתים היה "המשרד הארצישראלי" - מוקד הפעילות הציונית בארץ ישראל, בית מלון מנחם מנדל מקאמיניץ - "בית האורחים (בית אשל) פאלעסטינא" בו התאכסן ד"ר בנימין זאב הרצל בשנת 1898, בעת ביקורו בעיר. ברחוב נסללה מסילת ברזל שהובילה מטענים מהנמל לתחנת הרכבת. קרונות הרכבת הובלו על ידי קטר מיוחד, עליו מפרש, ונע בכוח רוח הים.
העיר העתיקה[עריכה]
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
מגדל השעון - המקור:ויקישיתוף, תרם:CaptainHaddock
- כיכר השעון, היה מרכז העיר העתיקה. הכיכר קיבלה את שמה בשל מגדל השעון אשר נמצא במרכזה. המגדל נחנך בשנת 1906, לרגל מלאת 25 שנים לשלטון הסולטן עבדול חמיד השניב בטורקי. בכיכר השעון מצויים המבנים הבאים:
- בניין השלטון הטורקי לשעבר (א-סראיה אל-ג'דידה ) שנבנה בשנת 1890. עליו היה הסמל הטורקי. הוא פוצץ על ידי לח"י במלחמת העצמאות ועומד להיות מרכז תרבות טורקית.
- שוק חנויות : נקרא "סוק אל-דר". בו היה מרכז המושבות היהודיות בראשית ההתיישבות :"ח'אן מנולי".
- מבנה המשטרה ובית הסוהר לשעבר. ציר האורך של המבנה, במקביל לכיכר, ההוא שריד של חומת העיר העתיקה.
- גבעת יפו - מרכז לחפירות ארכאולוגיות של העיר הקדומה. השריד הקדום ביותר הוא שערים מצריים בני למעלה מ-3,500 שנים ששוחזרו, במקום לוח הסבר לפיו ניתן להבין את מהלך החפירות ותבנית העיר הקדומה.
- בית הכנסת לעולי לוב - המכונה "בית זונאנה" נרכש על ידי הגביר היהודי, ראש "ועד פקידי קושטא" יעקב בן דוד זונאנה ב-1740. החיד"א התארח במלון זה בשנת 1757 וכינה את בעליו"השר המעולה ג'וליפי, תואר כבוד בטורקית, יעקב זואנה [26]. בשנת 1948 החל לשמש כבית כנסת לעולי לוב. בשנת 1995 הפך למוזיאון.
- בית עלמין ליהודי יפו 1840 - 1920. בו קבורים החולים מהמושבות הראשונות שנפטרו ממחלות הטיפוס והמלריה. בו גם קברו של רבה של יפו ר' יהודה הלוי מרגוזה.[27].
נמל יפו נחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש . עם ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היווה הנמל שער כניסה לארץ ישראל, דרכו נקלטו העליות הראשונות. מימי נמל יפו היו רדודים, הספינות עגנו מערבית לסלעי החוף (לא היה שובר גלים), והעולים הורדו מן הספינות לחוף בסירות.
במאה ה-19 עברו בנמל אניות משש חברות ספנות אירופאיות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים. היה זה לאחר שהוקם ביפו מגדלור והותקנו קווי טלגרף תקינים, מלבד שרותי הדואר שכבר פעלו.
ענף יצוא ההדרים היה בראשית ימי ההתיישבות היהודית ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. נמל יפו שימש כנמל המשלוח של יצוא זה, ועל שמו נודעו התפוזים הארץ ישראלים בעולם כ"תפוזי Jaffa]].
מאז פתיחת נמל אשדוד בנובמבר 1965 הופסקה פעילותם של נמלי יפו ותל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות. עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל דיג. כיום מהווה הנמל מקום היסטורי ותיירותי.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מקור : עדינה בנבנישתי טיול ביפו ובנווה צדק
- ↑ בתי הבאר - הארמונות הנעלמים של יפו
- ↑ מקור: זאב וילנאי, זכרונות ארץ ישראל כרך ב' עמ' 317
- ↑ על שמו גם רחוב מרכזי בעיר רחוב יפת
- ↑ אגדות ארץ ישראל
- ↑ מקור:כרך ב' עמ' 315 תאור מפורט של המלחמה הזאת מובא על גיליון גומא בכתב הירוגליפי במוזיאון הבריטיבלונדון
- ↑ פרק י"ח,א'
- ↑ פרק ה' י"ז
- ↑ ב' ב' ט"ו
- ↑ י"ד, י'
- ↑ מקור:י"ב, ג' -ו'
- ↑ יהודה הימית - כשם אחד הרחובות הראשיים ביפו של ימינו
- ↑ מלחמות היהודים ספר ג' פרק ט א'- ג'
- ↑ מקור: עופר רגב ממוחמד עלי וחברה להגנת הטבע, (מתוך) "טבע וארץ" טבת תשנ"ד. ינואר 1994 . חוברת מס' 2, מובא באתר סנונית [1]
- ↑ מקור: צבי אילן אתמולים.
- ↑ מקור: חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
- ↑ מבנה החווה שוחזר ומצוי היום בחצר משרדי חברת החשמל בתל אביב
- ↑ בבדיקות מעבדה שנעשו אכן התברר כי העץ מקורו מארצות הברית
- ↑ מצוטט בספרו של זאב וילנאי עמ' 59
- ↑ 20.0 20.1 מקור:אורי מילשטיין
- ↑ http://www.palestineremembered.com/Jaffa/Jaffa/index.html
- ↑ נתון שונה מהנ"ל ממקור אחר
- ↑ בברכת משה לשבט יששכר ספר דברים ל"ג, י"ט
- ↑ מקור=מעין ג' נהר כ"ב מצוטט בעמוד 25 לספר וגם [http://hebrew.grimoar.cz/azulaj/chesed_le-avraham
- ↑ המוזיאון פתוח, בתיאום מראש, לקב' מאורגנות.
- ↑ מקור: שמואל אביצור, עמ'15
- ↑ חללי מגפת ה"כולרה" מיפו, משנת 1902, נקברו ב"בית הקברות טרומפלדור" - היום בתל אביב- ומאז קברי היהודים רק בתל אביב.
לקריאה נוספת[עריכה]
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל -כרך א' וכרך ב':
- פרק י"א, ראשית ההתחדשות היישוב היהודי ביפו, ר' י.ש. אלישר, במחצית הראשונה של המאה ה-19** פרק י"ב, עולי מרוקו מחדשים את היישוב היהודי ביפו, זכרונות זקני יפו מפי ש. בן ציון, 1838
- פרק כ"ג - יפו וירושלים והתחבורה ביניהן, פ.כהנוב, 1877 - 1885 - הנסיעה בין יפו וירושלים, יפו בשנת תרל"ז, ישראל דב פרומקין, חברת "עזרת אחים".
- פרק ס"ב, חן מנעוּלי מרכז המושבות ביפו, משה סמילנסקי 1890 - כרך ב'
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950
- שמואל אביצור, נמל יפו בגאותו ובשקיעתו 1865 - 1965, הוצאת מלוא, 1972
- אלי שילר, יפו ואתריה, (בתוך) קרדום מרץ - אפריל 1981
- מירון בנבנשתי, ערי ארץ ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל - ירושלים, 1984 - יפו , עמ' 63 - 66
- רות קרק, יפו צמיחתה של עיר 1799 - 1917, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשמ"ה - 1995
- זאב ענר, לטייל עם ההיסטוריה - תעלומות ומסתורין בארץ ישראל, כנרת הוצאה לאור, 2007 - עלילות התייר הראשון בארץ ישראל - יפו - יפת העמים.
קישורים חיצוניים[עריכה]
