כיסוי ראש לנשים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(תוקנו שגיאות קלות)
אין תקציר עריכה
 
(31 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''כיסוי ראש לנשים''' הוא חיוב ההלכה לאשה נשואה. להלן קטעים מתוך הספר "כבודה בת מלך", להגאון רבי משה ווינער שליט"א, מרבני ארצות הברית.
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{לשכתב|כל הערך=כן|סיבה=כתוב בסגנון לא מתאים לאתר ויקישיבה}}
{{לא הלכה}}


==פריעת ראש במקצת==
'''כיסוי ראש לנשים''' הוא חיוב ה[[הלכה]] לאשה נשואה לכסות ראשה.


כשם שאסור לאשה נשואה לגלות את כל שיער הראש, כך אסור לה בהחלט לגלות מקצת מן השערות. ובכלל אזהרה זו, אסור לגלות חלק קטן משיער הראש (כמו מקום התחלת גידול השערות בראש המצח, וכדו') אפילו במשהו. כמו כן, אסור לה לגלות שערות קצרות שחוץ לצמתה, דהיינו מטפחת הראש. ואסור לה לגלות שערות הצדעים, דהיינו ליד האזנים.
== מקור ==
אין שום צד היתר להקל בגילוי שערות הראש מפני "מנהג המקום", כי בדיני התורה, הדרישה המינימלית היא ההלכה, הקובעת כי חל איסור מוחלט לגלות אפי' חלק משערות הראש כנ"ל. ואף שבהלכות צניעות יש פרטים המשתנים לפי מנהג המקום, היינו כשהמנהג מחמיר יותר מן ההלכה. אבל מובן ופשוט שאין בכחו של המנהג להתיר איסור מפורש בהלכה. ולכן, אפי' במקרה שרוב נשי המקום אינן נזהרות בגילוי שיער חוץ למטפחת הראש וכדו', אין בזה שום היתר או הצטדקות לנוהגות כן. ועל מנהג כזה נאמר "מנהג אותיות גהנם".


==פאה נכרית==
בגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב א$כתובות עב.|כן}} מבואר שיש איסור לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור איסור זה הוא בפסוק העוסק באשה [[סוטה]] {{מקור|במדבר ה, יח|כן}}: "וְהֶעֱמִיד הַ[[כהן|כֹּהֵן]] אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".{{ש}}[[רש"י]] {{מקור|רש"י כתובות עב א$במקום (ד"ה אזהרה)}} מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק<ref>וראה ב{{מקור|מאירי כתובות עב א$מאירי שם (במשנה)}} שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ '''הָ'''אִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.</ref>:
# הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, [[מידה כנגד מידה]] כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל<ref>דברים דומים נמצא ב{{מקור|מדרש אגדה נשא ה יח$מדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח)}}, וכן ב{{מקור|תרגום יונתן במדבר ה יח$תרגום יונתן}}, פירוש הטור הארוך ו{{מקור|תולדות יצחק במדבר ה יח$תולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום}}.</ref>.
# מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).


לרוב הפוסקים, פאה נכרית נחשבת ככיסוי מספיק לשיער האשה, (בתנאי שהפאה מכסה היטב את כל שערותיה, כמובן). ואף אם הפאה יותר יפה כשיער ממש ויותר, אין בזה איסור, מכיון שהפאה היא דבר זר, ולא שיער עצמה.  
שער האשה אף מוגדר: "[[ערווה]]"<ref>להשלכות עניין זה לגבי [[קריאת שמע]] ו[[תפילה]] - ראה בערך: [[שער באשה ערווה]].</ref> {{מקור|בבלי:ברכות כד א$ברכות כד.|כן}}, ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות {{מקור|שו"ע אה"ע כא, א|כן}}.


===חלק מהמתירים פאה נוכרית===
== תוקף ==


(מתוך ספר שיראה אור בקרוב, ברשותו של המחבר)
דאורייתא או דרבנן? עשה או לא תעשה? מ[[תרי"ג מצוות]] או לא?


== טעם חיוב כיסוי הראש ==


א. הגאון הספרדי רבי יהושע בועז זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, ב"שלטי הגבורים" על הרי"ף (שבת כ"ט ע"ב מדפי הרי"ף. נדפס בשנת שי"ד) התיר לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכתב ששיער תלוש אינו ערוה, ואין בו משום פריעת ראש. וכתב: "ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן, דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש".
בספר [[תרומת הדשן]] {{מקור|תרומת הדשן י$סי' י|כן}} כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"<ref>ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4990&catId=441 מאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ]. אולם יש שהעירו {{מקור|(ראה}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=377&catId=441 בתגובה לדבריו]{{מקור|, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד)}} שבמקורות אלו לא מבואר שהוא '''טעם''' חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=816&catId=441 מדרבנן לחלק מהפוסקים]).</ref> {{מקור|- פריצות של האנשים|כן}}, ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר {{מקור|בבלי כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}}, מפני שלא מצויים בה גברים<ref>פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים '''בדרך כלל''', ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים.</ref>.


ב. הגאון רבי משה אסרליש (רמ"א) זצ"ל, רבן של כל בני הגולה, בספרו דרכי משה על הטור (סי' ש"ג ס"ק ו'), על דברי הטור שמותר לצאת בחוטי שיער בשבת, פסק להלכה כשלטי הגיבורים שמותר לאשה נשואה ללכת בפאה נכרית גלויה. ובשולחן ערוך (סי' ע"ה סעיף ב') פסק כמותו לענין ק"ש, וציין שמקור דין זה הוא בשלטי הגיבורים. ובדרכי משה שם הפנה לדבריו בסי' ש"ג, שם הביא באריכות את דברי שלטי הגיבורים וכתב שמותר לאשה נשואה ללכת בפאה נכרית מגולה: "ועיין לקמן סי' ש"ג, כתבתי דשערות תלושות שלובשות נשים כדי שתיראה בעלת שיער אינן ערוה".
ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא [[גזירת הכתוב]] '''ולא''' מחשש שמא יגרמו [[הרהורי עבירה]] לגברים{{דרוש מקור}}. והביאו כמה ראיות לדבריהם:
# דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה [[שכל|שׂכל]] ו[[הגיון]] יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של [[קידושין]] לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520534#msg520534 פורום 'לדעת'] שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:{{ש}}
# [[אשת איש]] איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
# עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" {{מקור|משלי ט, יז|כן}}.
יש לציין ש[[הרב עזריאל הילדסהיימר]] נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' {{מקור|משלי ט, יז|כן}}, ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" {{מקור|שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר א או"ח ח$שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח|כן}}. [http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.345 ובפשטות דבריו] משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.</ref> {{מקור|(}}[[הרב שלום משאש]]{{מקור|, בספרו}} [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4431&catId=446 שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז]{{מקור|, וכעי"ז ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח]{{מקור| ד"ה והנה אם באנו; ועוד)}}.
# יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן [[קריאת שמע]] {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ו או"ח יג$שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג}}{{מקור|, ובמקורות שהובאו שם)}}. "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" {{מקור|(הרב משאש ב}}[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4428&catId=446 שו"ת תבואות שמש, שם]{{מקור|)}}.


ג. הגאון רבי אברהם אבלי זצ"ל, בספרו "מגן אברהם" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ה'), הביא מקור לדברי הרמ"א מדברי המשנה ב"חוטי שיער", ופסק להלכה כש"ג, וכתב שדברי הבאר שבע הם דברים דחויים: "דלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים".
==== ראיות ממקור החיוב ====


ד. הגאון רבי שמואל הלוי קעלין זצ"ל, בספרו "מחצית השקל" (על המג"א סי' ע"ה ס"ק ה'). ביאר את ראיית המג"א מהגמ': "ועיקר ראייתו מסיפא דילדה לא תצא בשיער של זקנה דלמא מחכי ותסירן מפני הבושה ומייתי לה ד' אמות, ועל כרחך במגולה מיירי, דהא חיישינן דמחכי עלה", ומשמע שפסק כמג"א וכש"ג.
רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=123&st=&pgnum=807 מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח.]{{מקור|, ד"ה ואולם אחר}}<ref>והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$ח"ה אה"ע סי' ה אות ה|כן}}. </ref>{{מקור|)}} למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים<ref>מעניין לציין, ש[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg605879#msg605879 יש שהביאו] שבשו"ת יביע אומר {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$ח"ד אה"ע סי' ג# אות א|כן}} הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: '''(א)''' מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה {{מקור|(וראה }} {{מקור|במדבר רבה ט טז$במדבר רבה פרשה ט סי' טז}}{{מקור|)}}. '''(ב)''' מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה {{מקור|(ראה}} {{מקור|בבלי:סוטה ח ב$סוטה ח:}}{{מקור|)}}, הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור {{מקור|(וראה}} {{מקור|תוס' רי"ד:כתובות עב א$תוס' רי"ד שם}}{{מקור|)}}.{{ש}}המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.</ref>. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא [[גזרת הכתוב]], ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר ב[[ש"ס]].
 
מאידך, [[רבי יצחק עבאדי]] בשו"ת אור יצחק {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=386 אה"ע סי' ג]<ref>מובא ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520408#msg520408 פורום 'לדעת'] וכן [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=342&catId=441 בקישור] ע"ש.</ref>{{מקור|)}} כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה<ref>וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.{{ש}}ועוד מבואר ב{{מקור|בבלי:סוטה ט א$סוטה ט.}} שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.{{ש}}והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.{{ש}}ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."{{ש}}ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה {{מקור|(ראה}} {{מקור|הושע ב, ה}}{{מקור|, ובמפרשי הפשט שם)}}. וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. '''יצויין''' ששני הכיוונים היסודיים הללו {{מקור|שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה|כן}} הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.</ref>. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1525&st=&pgnum=389 עמ' שפז]<ref>והובאו דבריו בקצרה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg519763#msg519763 פורום 'לדעת'].</ref>{{מקור|)}} מאריך להביא ראיות לדבריו.


ה. הגאון רבי יוסף תאומים זצ"ל, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" (על המג"א או"ח סי' ע"ה, אשל אברהם ס"ק ה'), כתב להתיר פאה ברה"ר וכן הבין בדברי הרמ"א: "בדרכי משה אות ז' בשם הגהות אלפסי החדשים, מותר לנשואה לצאת בפאה נכרית מגולה לרה"ר בחול".
== האם החיוב לנשים נשואות בלבד או גם לרווקות? ==


ו. הגאון רבי יהודה אשכנזי זצ"ל, בספרו "באר היטב" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ח'), פסק כרמ"א, ובאה"ע סי' קט"ו ס"ק י' פסק כש"ג כפי שהעתיקו הרמ"א.
רבים מהפוסקים כתבו ש[[בתולה|בתולות]] אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות {{מקור|(}}{{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב|לא}}{{מקור|, וכפשטות ה}}{{מקור|שולחן ערוך או"ח עה, ב}}{{מקור|)}}, אך יש חולקים {{מקור|אף בדעת השולחן ערוך|כן}} וסוברים שצריכות לכסות ראשן {{מקור|היעב"ץ על השו"ע שם|כן}}.


ז. הגאון רבי מרדכי יפה זצ"ל, תלמידו המובהק של הרמ"א, בספרו "לבוש התכלת" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'), פסק כרמ"א.
וי"א שאסור לרווקות לצאת בשער פזור {{מקור|(מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש}}<ref>וראו עוד [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1590 אנציקלופדיה תורנית 'דעת'], ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', [[הרב שלמה אבינר]], ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.</ref>{{מקור|)}}.


ח. הגאון רבי אליהו שפירא זצ"ל, בספרו "אליה רבה" (על הלבוש או"ח סי' ש"ג ס"ק י"ח), פסק כש"ג: "כתב בשלטי גבורים (שבת דף כט. אות א') דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, אפי' עשויה משערותיה".
==== גרושות ואלמנות ====


ט. הגאון רבי אליהו מווילנא זצ"ל, בחיבורו ביאור הגר"א (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב') הביא מקור לדברי הרמ"א מהמשנה ד"חוטי שיער", כדברי המג"א, ומדלא חלק עליהם משמע שפסק כמותם, וגם הבין שהרמ"א התיר ברה"ר (כי בחוטי שיער מותר לצאת לרה"ר)
על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש{{דרוש מקור}}. אולם מפאת הצורך של [[גרושה|גרושות]] ו[[אלמנה|אלמנות]] צעירות להתחתן מחדש, יש רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש{{דרוש מקור}}, וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי‏‏<ref>‏[http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7710&searchMode=0&index=1 שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי]‏.</ref>.


י. הגאון רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ג') פסק כש"ג ואף הבין כך בדברי הרמ"א, כשאר האחרונים: "כל זה כתב רמ"א ע"פ הגה באלפסי פרק במה אשה, ופסק על פי זה בסי' ש"ג שלא אמרו שיער באשה ערוה אלא דוקא שערות הדבוקים לבשרה ממש, אבל בנחתכו אין בהם משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש".
== המקום המחוייב בכיסוי הראש ==


יא. הגאון רבי יהושע וולק כ"ץ זצ"ל, בעל ה"סמ"ע", בספרו "פרישה" (על הטור או"ח סי' ש"ג) פסק כש"ג וכרמ"א: "מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה".
בית; חצר; רשות הרבים


יב. הגאון רבי שלמה חלמא זצ"ל, בעל "מרכבת המשנה" על הרמב"ם, בספרו "שולחן תמיד" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה), פסק כרמ"א.
== סוג כיסוי הראש ==


יג. הגאון רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" (על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט) פסק כש"ג: "ודוקא שיער שלהן, אבל פאה נכרית אפי' דרכה לכסות אינה ערוה, אפילו בגלוי. הגהת אלפסי".
בהמשך הגמרא {{מקור|בבלי:כתובות עב ב$כתובות עב:|כן}} מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך [[מבוי]] כשלראשה קלתה {{מקור|(יש מפרשים}}<ref>{{מקור|רש"י:כתובות עב ב$רש"י שם ד"ה קלתה}}.</ref>{{מקור|: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים}}<ref>[[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד מהל' אישות הי"ב|כן}}. וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.</ref>{{מקור|: מטפחת)}} בלבד{{הערה|ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב ב$שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}.}}.


יד. הגאון רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, דיין בעיר קראקא, בספרו "עולת תמיד" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'. נדפס בשנת תמ"א) פסק כרמ"א.
מדין [[דת יהודית]] {{מקור|(מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה}}<ref>ראה {{מקור|רש"י:כתובות עב א$רש"י כתובות עב.}} ו{{מקור|מאירי:כתובות עב א$מאירי שם}} ועוד.</ref>{{מקור| וחיובו מ}}[[דרבנן]]<ref>ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.</ref>{{מקור|)}} אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו ה[[ראשונים]] בטעם הדבר:
* יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" {{מקור|שיטה מקובצת כתובות עב א$שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא|כן}}. לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
* ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד {{מקור|(- צעיף}}<ref>{{מקור|הגהות מיימוניות אישות כד יב$הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו)}}; {{מקור|ר' עובדיה מברטנורא כלים כט, א$הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א}}; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.</ref>{{מקור|)}} החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה {{מקור|- מטפחת|כן}} שעל ראשה בלבד" {{מקור|(}}{{מקור|רמב"ם אישות יג יא$רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א}}{{מקור|; ו}}{{מקור|רמב"ם אישות כד יב$פכ"ד הי"ב}}{{מקור|; ועוד)}}. וכן פסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|שו"ע אה"ע קטו ד$אה"ע קטו, ד|כן}}.{{ש}}וכתב  ב{{מקור|באר שבע יח$שו"ת באר שבע (סי' יח)}} שלשיטה זו  אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, {{מקור|[המכסה את הראש וחלק מהגוף}}{{דרוש מקור}}{{מקור|- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל}}<ref>ראה ב[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg520311#msg520311 פורום 'לדעת']: "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."</ref>{{מקור|, כדי שלא תראה צורת השְׂערות}}<ref>כך הסביר [[הרב ניסים קרליץ]] {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=54 חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה]{{מקור|)}}: "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". {{מקור|(מובא ב}}[http://ladaat.net/forum/index.php?topic=26352.msg526472#msg526472 פורום 'לדעת']{{מקור|)}}</ref>{{מקור|]}}. וכן פסק המשנה ברורה {{מקור|ביאור הלכה עה$ביאור הלכה סי' עה ד"ה מחוץ לצמתן|כן}}: "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".{{ש}}ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה {{מקור|ב"ח אה"ע קטו$ב"ח שם סוף ס"ק א ד"ה ואיזו היא|כן}} או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו{{דרוש מקור}}, אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את '''כל''' השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו {{מקור|תשובה מאהבה א מח$שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח ד"ה ובאמת במחילת|כן}}.


טו. הגאון רבי יעקב ב"ר שמואל זצ"ל אב"ד צויזמיר, בשו"ת "בית יעקב" (סי' קנ"ב. נדפס בשנת תנ"ו), ביאר את ראיית הש"ג ממסכת נזיר להיתר פאה נכרית.
בזמנינו פשט ה[[מנהג]] אצל כמעט{{הערה|1=אך [[הרב בנימין זילבר]] מציין ששמע שב[[ירושלים]] יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר]{{מקור|)}}. ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.}} '''כל''' הנשים<ref>מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.</ref>, ואף אצל נשים [[יראת שמים|יראות שמים]] ו[[צדיק|צדיקוֹת]], להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:
* יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים<ref>וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.</ref>, ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
* ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו '''כל''' הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא<ref>{{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב)}} ושו"ת שמש ומגן ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&hilite=6343ccde-9e72-45fe-b3b0-ffed79d78c65&st=%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%93&pgnum=271
ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמט, ד"ה וקודם כל אשיב]; מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=203&hilite= ספר חן וכבוד עמ' קסג])</ref>. ויש שפקפקו בזה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=883&st=&pgnum=64 שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ]: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, '''וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה'''"}}.


טז. הגאון רבי פנחס אויערבאך זצ"ל, מגדולי דייני קראקא, בספרו "הלכה ברורה" על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ב'. נדפס בשנת תע"ז), מביא את המג"א ופוסק כמותו.
====פאה נכרית====


יז. הגאון הספרדי רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו), בחידושיו על הטור או"ח סי' ע"ה, ובחידושיו באה"ע ח"א סי' כ"א אות ז', ובחידושיו באה"ע ח"ב סי' כ"א אות ג', ובסי' קט"ו אות ט"ז, הביא כמה וכמה מהפוסקים המתירים פאה נכרית, רמ"א, ש"ג, מג"א, ובית יעקב, ומשמע פשוט שדעתו להתיר כמותם. ובמקום אחד (מתוך ארבעה מקומות) הביא גם את דעת הב"ש, ותיכף ציין למג"א שדחה את דבריו.
{{ערך מורחב|ערך=[[פאה נכרית]]}}
פאה נכרית היא כיסוי לראש דמוי שיער, עשוי משיער אנושי טבעי או משיער סינתטי. ונחלקו הפוסקים האם כיסוי כזה מועיל לענין חיוב הנשים לכסות את ראשן עפ"י דין תורה.


יח. הגאון רבי שלמה זלמן מירקש זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר דליטא, בספרו "שולחן שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקל"א), פסק כרמ"א.
ב[[שלטי הגבורים]]<ref>שלטי גיבורים שבת (דף כד ע"ב) לדפי הרי"ף; עין משפט {{מקור|בבלי:נזיר כח ב$נזיר כח:}}</ref> כתב, שנראה להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, והביא ראיות לדבריו. אולם לעומתו [[רבי יששכר בער איילנבורג]] בשו"ת באר שבע {{מקור|באר שבע יח$סי' יח|כן}} האריך לדחות דברי השלטי הגבורים, והביא שגם רבי יהודה קצנלבויגן חלק על דברי שילטי הגיבורים.


יט. הגאון הספרדי רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליא זצ"ל, בספרו "שבת של מי" על מסכת שבת (דף סד: ד"ה מתני'. נדפס בליוורנו בשנת תקס"ז), ביאר את הגמ' כדעת הש"ג וכתב שפסק כמותו אליה רבה ושאר אחרונים: "יוצאת אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה. פירש רש"י בין משלה תלושים, ע"כ. איכא למידק מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דתלושין הן, דאי מחוברות מהיכא תיתי דלא תצא. ויש לומר דאתא לאורויי לן דמתני' מיירי באשה נשואה דאסורה לצאת בשערותיה מחוברות, דשיער באשה ערוה, ולא התירו אלא כשהן תלושות, וכמש"כ הרב שלטי הגיבורים, והביאו הרב אליה רבה בסי' ש"ג ושאר אחרונים".
במהלך הדורות [[פאה נכרית/שיטות הפוסקים|הצטרפו פוסקים רבים]] לכל אחת משתי שיטות אלו. גם בדורנו יש מהפוסקים האוסרים חבישת פאה נכרית, יש המתירים זאת, ויש שאף ממליצים על פאה נכרית ככיסוי הראש המועדף בדורנו.


כ. הגאון רבי ברוך ייטלס זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (סי' מ"ז. נדפס בשנת תקפ"ו), וכתב שם "מי יכול לדון את מי שהתקיף ממנו בעל מגן אברהם ז"ל ודעימיה. וגם רבינו מורנו הרמ"א פה בסי' ע"ה, ויותר מזה בדרכי משה סי' ש"ג, כתב בפירוש שמותר לצאת אשה בשערות גלויות בין אם שערות עצמה בין של חברתה. וגם הגאון בעל הלבושים פה בסי' ע"ה מסכים עם הרמ"א שמותר לצאת לאשה בשערות גלויות פאה נכרית אלא שמחלק בין שערות עצמה אחר שנתלשו לשערות חברתה. וא"כ לפ"ז יש לסמוך עליהן כעל יתד התקוע, כי מבארן אנו שואבין ומפיהן אנו חיין ועיני כל העדה עליהם והן המה עמודי הוראה". ולבסוף אסר רק פאות הנעשות משערות מתים, והיום בלאו הכי אין מייצרים פאות משערות מתים, אלא מנשים עניות הגוזזות שערן ומוכרות. וגם על פאות אלו גופא כתב "ואם אין יניחו להם כי יש להם על מה שיסמוכו, דהיינו הרב שלטי הגבורים וארי שבחבורה הרב מגן אברהם בעיקר הדין".
== גירושי אשה שלא מכסה ראשה ==


כא. הגאון הספרדי רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, ר"מ ומו"צ בעיר צנעא, מגדולי פוסקי תימן, בספרו "שתילי זיתים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ה') פסק כעטרת זקנים, שכתב כדברי הש"ג.
== אמירת דברים שבקדושה מול שער אשה ==


כב. הגאון הספרדי רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תקצ"ח), העתיק דברי המג"א בהיתר פאה נכרית והוסיף עליהם.
== מנהג גילוח השער לנשים נשואות ==


כג. הגאון רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, בשו"ת "כרם שלמה" (אה"ע סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו), פסק כש"ג ותירץ לפיו את הגמ' בכתובות דף ס"ו (וראה עוד באו"ח סי' ע"ה): "לכן נראה לי דמיירי בפאה נכרית, עיין בנזיר דף כ"ח ע"ב, ובגליון הש"ס שם, ואף דהלשון נתעטפה בשערה משמע דהשיער שלה מגופה הוי, יש לומר דאין הכרח, דאף אם קנתה מאחרים שלה מקרי".
יש עדות בקרב האשכנזים, בעיקר מיוצאי הונגריה וגליציה{{הערה|1=למשל, ראה דברי [[הרב משה שטרנבוך]] {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ב תרצב$תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20026&st=&pgnum=561 דף תקנז]{{מקור|, ד"ה וביותר הנה)}} שכתב: "וביותר הנה יש מחוזות ובמיוחד באונגרין וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי... וכן נהוג ומקובל ביישוב הישן בעיה"ק ירושלים, אבל הספרדים לא נהגו כן... וכן באשכנז, רוסיה וליטא לא שמעו מעולם מהאי מנהגא כלל".}}, הנוהגות לגלח את כל שער הראש של הנשים הנשואות{{דרוש מקור}}. הרקע ההיסטורי לתקנה זו, מתי נוסדה וע"י מי, איננו ברור לחלוטין{{הערה|1=ראה בשו"ת משנה הלכות שם, וכן ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=10390 פורום אוצר החכמה] וב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=938&st=&pgnum=140 פורום ספרים וסופרים]. וראה במקורות המוזכרים בהערות להלן.}}, ויש מי שכתב שהדבר תוקן ע"י ועד ארבע ארצות {{מקור|דברי יציב אה"ע לח$שו"ת דברי יציב אה"ע סי' לח|כן}}.


כד. הגאון הספרדי המפורסם ביושר עיונו, רבי משה כרייף זצ"ל מתוניס, בספרו "באר משה" על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב), כתב כדעת הש"ג וחיזק את דבריו וראייתו ממסכת נזיר. וכתב שם "ומיהו יש להבין כוונת הגליון [בעל השלטי גיבורים], מאיזה טעם הוה סלקא דעתך דאסור. ונראה דדרך הפאה נכרית שהיו עושים, היה מנהגם להניחו מגולה. והוה סלקא דעתך דאסור, מפני  מראית העין, שיאמרו שערה ממש, ושיער באשה נשואה ערוה".
בטעם המנהג ישנם כמה הסברים{{הערה|1=ראה {{מקור|מנחת יצחק ז ג$שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ג}}; {{מקור|שבט הלוי ד קט$שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קט}} ו{{מקור|שבט הלוי י פא$שם ח"י סי' פא אות ח}}; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=938&st=&pgnum=140 שו"ת להורות נתן חי"א סי' קה]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46140&st=&pgnum=373 שו"ת ראש אליהו אה"ע סי' ח]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46506&st=&pgnum=359 הגיוני הפרשה, בראשית עמ' שסב] ואילך.}}:
* חשש חציצה בטבילה{{הערה|יש שפקפקו בחשש זה {{מקור|(}}{{מקור|אגרות משה יו"ד ב פ$שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' פ}} {{מקור|ו}}{{מקור|יביע אומר ד יו"ד א$שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב}}{{מקור|)}}.}}.
* חשש סחיטה בטבילה בשבת{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39103&st=&pgnum=109 העמק שאלה (פרשת אחרי, שאילתא צו אות ז, בתו"ד)]: "...ובאמת בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן, ולהכי הקילו בדבר לטבול בשבת". הובאו דבריו במנחת יצחק שם וכן בשו"ת משנה הלכות {{מקור|(}}{{מקור|משנה הלכות ט תיט$ח"ט סי' תיט}}{{מקור|,}} {{מקור|משנה הלכות יב צה$חי"ב סי' צה}} {{מקור|ו}}{{מקור|משנה הלכות יג קמב$חי"ג סי' קמב}}{{מקור|)}}.}}.
* חשש שחלק מהשערות יתגלו בחוץ{{הערה|1=למשל, ראה דברי [[הרב משה שטרנבוך]] שם {{מקור|(}}{{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ב תרצב$תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20026&st=&pgnum=561 דף תקנז]{{מקור|, ד"ה וביותר הנה)}} שכתב: "יש מחוזות ובמיוחד בהונגריה וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי, ואמנם לא מצאנו לזה שום מקור מן הדין, אבל עיקרו כגדר וסייג, שחששו שאם לא יגלחו עלולים לגלות מקצת שערות, וע"כ קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם לצניעות יתר לגלח השערות לגמרי..."}} (וע"פ הקבלה{{הערה|ראה משנה ברורה {{מקור|משנה ברור עה יד$סי' עה ס"ק יד|כן}}: "ובזוהר {{מקור|זוהר ג נשא קכה ב$פרשת נשא (קכה:)}} החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה, דגרמא מסכנותא לביתא, וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וסטרא אחרא לשרות בביתא, וכ"ש אם הולכות בשוקא כך, ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה, ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור".}} גם בבית).
* טעם המנהג מסתרי תורה.


כה. הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, אב"ד טעלז, בשו"ת "עדות ביהוסף" (סי' כ"ט. נדפס בשנת תרכ"ו), ע"ש שהאריך הרבה ליישב הקושיות על דעת שלטי הגיבורים.
יש שהתנגדו למנהג זה{{הערה|ויש לזה כמה טעמים {{מקור|(ראה}} {{מקור|יביע אומר ד יו"ד א$שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב}}{{מקור| וש"נ)}}: '''(א)''' חז"ל תקנו כמה תקנות כדי שאשה לא תתגנה על בעלה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת סד ד$שבת סד:}} {{מקור|בבלי:יומא עח ב$יומא עח:}} {{מקור|בבלי:בבא קמא פב א$ב"ק פב.}} {{מקור|בבלי:יבמות מב א$יבמות מב.}}{{מקור|)}}, ובגילוח הראש יש גנאי גדול לאשה, שהשער מייפה את האשה{{הערה|ויש מי שכתב שמחמת מנהג זה הורגלו חלק מנשות האשכנזים בפאה נכרית ([[הרב מאיר מאזוז]]{{דרוש מקור}}).}}, ואין רצון האדם באשה מגולחת {{מקור|בבלי:נזיר כח א$נזיר כח.|כן}}. '''(ב)''' מחמת "[[לא ילבש]] גבר שמלת אשה" {{מקור|דברים כב, ה|כן}}, אסור לאשה לגלח ראשה כאיש {{מקור|שולחן ערוך אה"ע קפב, ה|כן}}.}}, ובפרט במקום שגברים נוהגים לגלח שער ראשם {{מקור|שואל ומשיב א א סה$שו"ת שואל ומשיב מהדו' א ח"א סי' סה|כן}}.


כו. הגאון רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, בעל ה"תניא", ב"שו"ע הרב" (או"ח סי' ע"ה סעיף ד'. נדפס בשנת תרל"א), כתב להתיר פאה ברה"ר "וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, שהוא אסור מן התורה באשת איש".
{{הערות שוליים|טורים=כן}}


כז. הגאון הספרדי רבי יצחק אבולעפיא זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'. נדפס בשנת תרל"א) כתב "ודאי שיש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרה"ר". ואמנם במסקנתו כתב שמנהג בנות עירו שיוצאות בפאה רק לחצר, אבל לא חזר בו מטעמי ההיתר שכתב לפני כן להתיר גם ברה"ר, והתיר בשופי במקום שנהגו. ובתשובה זו הביא גם את פסק בית הדין של ארם צובא, שפסקו להתיר לכתחילה במקום שנהגו.
[[קטגוריה:גילוי עריות]]
 
[[קטגוריה:צניעות]]
כח. הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.
[[קטגוריה:נישואין]]
 
כט. הגאון הספרדי רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל.
 
ל. הגאון הספרדי רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.
 
לא. עוד גאון אחד בדור שלפניהם שהוזכר בשו"ת פני יצחק הנ"ל (כי בדברי הגאון רבי משה הררי מבואר שכבר נחלקו בזה מהר"א שמעא זצ"ל ומהר"א סתהון זצ"ל, וא"כ אחד מהם התיר).
 
לב. הגאון רבי שמעון סידאן זצ"ל, רבה של העיר טירנויא והגליל, בספרו "שבט שמעון" (חלק ג', קידושין ל"א. נדפס בשנת תרמ"ח) כתב: "בפאה נכרית מתיר השלטי גיבורים בשבת דף ס"ד, והוכיח כן מהגמ' שם. והמג"א בסי' ע"ה ס"ק ה' מביא בשם באר שבע לאסור פאה נכרית לאשה, והוא חולק עליו ומסכים עם הש"ג".
 
לג. הגאון רבי וואלף ברייער זצ"ל, אב"ד דק"ק טאב והגליל, בשו"ת "נחלת בנימין" (סי' כ"ו. נדפס בשנת תרמ"ט) כתב: "ויש להמתיק טעמא דהגהת אלפסי שהובא בדרכי משה וברמ"א הנ"ל... כל זמן שהשערות מחוברות מקרי "שערך" ותאוה המה לעיניים, אמנם אם פאה נכרית על ראשה לא הוי קילוס. וכן אם השערות תלושין, אף שחוזרת ומתקשטת בהם, מכל מקום שוב לא תאוה היא וליכא שבח ולא מקרי ערוה, כך נראה לענ"ד והבן".
 
לד. הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל, ראש ישיבת נובהרדוק ומגדולי הדור ההוא, חמיו של הנצי"ב מוולווז'ין, בספרו "ערוך השולחן" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ו'. נדפס בשנת תרנ"א), פסק כרמ"א, ובסי' ש"ג כתב שחוטי שיער הם פאה נכרית.
 
לה. הגאון רבי שמואל הכהן בורשטיין זצ"ל, אב"ד שיטאווא, בספרו "מנחת שבת" (על קיצור שו"ע, הלכ' שבת סי' פ"ד ס"ק ס"ב. נדפס בשנת תרנ"ז), כתב: "והנה במדינתנו פשט המנהג ללבוש הפאה נכרית אפי' בין הנשים הכשרות, והלואי שכל הנשים ילבשו פאה נכרית הנ"ל ולא יבואו לגלות שערותיהן".
 
לו. הגאון רבי יעקב שלום סופר זצ"ל (בנו של ה"מחנה חיים"), דיין ומו"צ בעיר פעסט, בספרו "תורת חיים" על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ז'. נדפס בשנת תרנ"ז). וכתב שם "ועיין עוד מגן אברהם ס"ק ה' לענין שיער נכרית. וכבר האריכו בזה המפרשים דהעיקר כמגן אברהם בשמיה דשלטי גיבורים, ודלא כבאר שבע".
 
לז. הגאון המקובל רבי אליהו מני זצ"ל, רבה של חברון, בספרו "שיח יצחק" (נדפס בשנת תרס"ב) פסק כרמ"א.
 
לח. הגאון רבי מאיר הלוי זצ"ל, בספרו "שמן המאור" (על המג"א או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תרס"ה) פסק כש"ג וכרמ"א: "וכן הוא בשלטי הגיבורים שהוא מקור הדין".
 
לט. הגאון הספרדי רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, בספרו "כף החיים" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק י"ט וס"ק כ'. נדפס בשנת תרס"ה), כתב: "וכל שכן שיער נכרית. וכן כתב בשלטי הגבורים, דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו'. דלא כבאר שבע סי' י"ח שחולק עליו והאריך בדברי דיחוי, מגן אברהם ס"ק ה'. וכן היא הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ז"ל", ומשמע ברור מדבריו שהסכמת האחרונים כרמ"א, היא כנגד הב"ש שאותו דחה המג"א.
 
מ. הגאון רבי חיים יעקב הלוי קרוייזר זצ"ל, רב דק"ק דאלינא, בספרו "באר יעקב" על שולחן ערוך (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נכתב בשנת תרס"ו), כתב: "כתב בש"ג דמותר לכתחילה, דלא כב"ש שחולק עליו, מג"א. ועיין בעטרת זקנים דהלבוש כתב דשיער של עצמה אף אחר שנחתכה וחיברה בראשה אסור לקרות ק"ש כנגדה, ובדרכי משה כתב להדיא דלא שנא משערותיה אי משערות חברתה... וכאן באשל אברהם כתב, במדינות אלו שיוצאין בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע, ע"כ, וכן פסק בעל התניא דמותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, ואפי' במקום שדרכן לכסות מותר לקרות ק"ש כנגדה, וכן פסק בדה"ח".
 
מא. הגאון רבי מיכאל זאב זאבאצקי זצ"ל, אב"ד דק"ק פראשאוויץ, בספרו "מתנה טובה" (שבת ס"ד ע"ב. נדפס בשנת תרס"ח), כתב: "דברי התוס' והש"ג והפירוש הנ"ל נכונים וברורים, ודברי הגאון יעב"ץ ז"ל תמוהים".
 
מב. הגאון רבי שבתי פיינבערג זצ"ל, רב במיכיילישאק (ווילנא), בספרו "אפיקי מגינים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב' ס"ק י"ב. נדפס בשנת תרס"ט), כתב: "וכל שכן פאה נכרית, כצ"ל. דמותר לכתחילה לצאת בו אפי' מגולה, ואפי' חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה יש להקל. אחרונים".
 
מג. הגאון רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב העיר פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (סי' כ"ו. נכתב בשנת תרע"ד), כתב "אודות אשר הרבה מנשי החרדים הנוהגים היתר בפאה נכרית... אנו סומכין בזה הזמן על המקילין, דאין כאן איסור כלל אם שערותיה מכוסות בפאה נכרית".
 
מד. הגאון רבי שלום יוסף הלוי פייגנבויים זצ"ל, אב"ד דק"ק לאקאטש, בשו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד. נדפס בשנת תרצ"א) כתב "אוי לנו שכך עלתה בימינו, שגם נשואות נשאו ראש בגלוי ובפרהסיה יוצאות בשוק פרועות לשמצה... ואפי' בפאות הנכריות שהיו נוהגות מקדמת דנא, שבזה כבר פשט ההיתר מכמה פוסקים ע"פ השלטי גיבורים וכו', מאסו אלה פרות הבשן... והלואי היינו ניצולין בקולא זו ולא באנו לידי פרצה זו".
 
מה. הגאון רבי אברהם צבי קליין זצ"ל, אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" (חלק ב' סי' י'. נכתב בשנת תרצ"ב) כתב "המתירים יש להם על מה לסמוך, ובפרט בדורינו זה... בוודאי מותר".
 
מו. הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל, בספרו "משנה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו. נדפס בשנת תרצ"ג) כתב "וכתב הפמ"ג, דבמדינות שיוצאין הנשים בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע, ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל" ורק במקום שנהגו להחמיר כתב שיש להחמיר מפני מראית העין, כדברי המגן גיבורים.
 
מז. הגאון רבי מנחם סג"ל פולאק זצ"ל, אב"ד סרנטש והגליל, בשו"ת "חלק לוי" (סי' ל"ח. נדפס בשנת תרצ"ד), פסק כש"ג ויישב מה שהקשה עליו "ישועות יעקב".
 
מח. הגאון רבי חיים זלמן צבי שרל זצ"ל, אב"ד אייזפוטע, בספרו "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו) כתב ובתפארת ישראל שם כתב וזה לשונו, "וקשה לי, הרי אסור משום מראית העין, מדמתחזי כפרועת ראש..." ולענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, דהא כיוון דדרך הנשים כן, לעשות פאה נכרית על ראשן, כבר ידוע הוא לכל. וכמו בזמנינו דידוע דנשים צדקניות נושאות על ראשן פאה נכרית... ככל זה אין שום מראית עין והוא פשוט".
 
מט. הגאון רבי יצחק מאיר פצינר זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך" (על הרמב"ם הלכ' אישות, פרק י"ג הלכה י"א בהערה. נדפס בשנת תרח"צ) כתב "בשלטי הגיבורים בפרק במה אשה דמביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית, מהנשנה במשנה דיוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר... באמת יש הוכחה משם דמותרת לגמרי ואף לצאת לרה"ר, דהרי שאלו שם בטעם דמותר לצאת עם זה בשבת לחצר, ולא גזרינן משום רה"ר וע"ש, ואי נימא דלרה"ר מצטרף מה דאינה יוצאה גם בחול משום צניעות, לא שייך למיגזר".
 
נ. הגאון רבי ישראל ישעיה ב"ר אברהם זצ"ל, נכד הט"ז, בספרו "באר היטב" הקדמון, בהערות לשו"ע או"ח סי' ע"ה, פסק כש"ג וכרמ"א.
 
נא. הגאון רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, בספר דברי חכמים - מקור חכמה (הקדמון, נדפס בשנת תנ"ב) באו"ח סימן ע"ה סעיף א', כתב כדברי הרמ"א להתיר פאה נכרית.
 
נב. הגאון הספרדי רבי יצחק למפרונטי זצ"ל, בספרו "פחד יצחק" (אות ש', ערך "שיער באשה ערוה". נדפס בשנת תק"י) כתב "הרמ"ך תשובה צ' מתיר לאשה לעשות פאה נכרית משערותיה אחרי התגלחה".
 
נג. הרמ"ך בתשובה צ', שהוזכר בדברי "פחד יצחק" הנ"ל (אפשר שכוונתו לרבי משה הכהן מלוניל, מגדולי הראשונים, חי בדורו של הרמב"ם וכתב השגות על משנה תורה, ולדברי ספר "בעל יוחסין" גם השיב לו הרמב"ם על השגותיו).
 
נד. הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים ז"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ע"ה חלק על ה"עטרת זקנים" והתיר לעשות פאה גם משערות תלושות של האשה עצמה, וכתב שבעל "עטרת זקנים" טעה בהבנת דברי הלבוש.
 
נה. הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל, בהגהותיו "גליון מהרש"א" שבסוף מסכת כתובות (עב.) בד"ה ראשה פרוע דאורייתא הוא, ציין לפרי מגדים (או"ח סי' ע"ה סק"ה) שהתיר פאה נכרית ברשות הרבים.
 
נו. הגאון המקובל רבי אברהם מיוחס זצ"ל, מרבני ירושלים, בשו"ת "שדה הארץ" (חלק ג', יו"ד הלכות נדרים סי' י'. נדפס בשנת תקמ"ח), הביא את דברי הש"ג וחיזק את דבריו, וזה לשונו שם: "דמכאן יש היתר כמו שכתב בגליון [בעל הש"ג], דמדקאמר בש"ס [נזיר כח:] ולתנא קמא אפשר בפאה נכרית, הרי מזה נשמע להדיא דמותר לנשים נשואות לתת שערות בראשיהן".
 
נז. הגאון רבי אליהו גוטמייכר זצ"ל מגריידיץ, בהגהותיו למסכת ברכות (כד:) בד"ה שיער האשה, ציין לשלטי הגיבורים בנזיר (כח:) ובשבת (סד:) שהתיר פאה נכרית.
 
נח. הגאון רבי יעקב יהושע פאלק זצ"ל, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פני יהושע"  (שבת דף נז: ודף נח. נדפס בשנת תקט"ז) כתב להקשות על תוס', דפשיטא שהאשה תלך עם הפאה ברה"ר ולא תתבייש אלא תתפאר בתכשיטה הנאה, ומוכח מדבריו שמדובר בפאה נכרית מגולה, ומותר לצאת עמה לרה"ר. וזה לשונו שם, "משום דמחכו עלה... ולכאורה יש לתמוה דהא אדרבה לקמן מסקינן איפכא אליביה דרב מה שהתירו פיאה נכרית בחצר טפי מבהנך, היינו כדי שלא תתגנה על בעלה. ואמרינן נמי התם בחוטי שער דזקינה בשל ילדה שבח הוא לה... ונראה דוחק לומר דנהי דבחצר שבח הוא לה כדי שלא תתגנה כיון שאין לה שיער, כמש"כ הרב ברטנורא, מ"מ ברה"ר גנאי הוא לה מהאי טעמא גופא. ועוד דמלשון רש"י לקמן משמע דפאה נכרית הוי מקישוטים הנאים".
 
נט. הגאון רא"מ הורוביץ זצ"ל מפינסק, בהגהותיו לשבת (דף נז: בתוס' ד"ה אי, ע"ש).
 
ס. הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תקפ"ט), דחה את כל הראיות שהביא בבאר שבע בשם זקנו המהר"י פדוואה, וכתב שם "ועל כן יפה כתב המגן אברהם שאין דברי הבאר שבע מחוורין. מ"מ זה ודאי, דאם אין מנהג המקום כן, שילכו הנשים בפאה נכרית, ודאי יש לאסור משום מראית העין... וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם, ועל כן ליבתהו רוח טהרה לעורר מדנים על זה".
 
סא. הגאון רבי מרדכי זאב ב"ר יצחק אהרן סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון, והתירו שם במקום שנהגו, אע"פ שהם נכדי המהר"י פדוואה, שהוא ראש וראשון לאוסרים, והיום נהגו בזה בכל מקום.
 
סב. הגאון הספרדי רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א). אמנם שדי חמד הסתפק בדעתו כי יש כעין סתירה בדבריו, אבל אם נתבונן בכל המקומות בהם כתב כנה"ג בענין זה, נראה שבהערות על הטור אה"ע סי' כ"א אות ה' הביא את הש"ג וגם את הב"ש שחולק עליו, ושם באות ז' גם הזכיר את שתי הדעות. אבל באה"ע סי' קט"ו, ששם עיקר הלכות כיסוי הראש, הביא רק את דברי הש"ג שבפאה נכרית אין משום יוצאת וראשה פרוע, ולא הזכיר שיש חולקים עליו. וכן באו"ח סי' ש"ג, הביא רק את הש"ג ולא הזכיר את הב"ש. ובספר "שיירי כנה"ג" שהוא משנה אחרונה שלו, ונכתב לאחר ספר כנה"ג, באו"ח סי' ע"ה הביא רק את דעת הרמ"א שמותר לקרוא ק"ש כנגד פאה נכרית, ולא הזכיר אי מי שחולק עליו. ואף מהפמ"ג משמע שהבין מדבריו כן, דבסי' ש"ג מציין הפמ"ג שיש לעיין בענין זה בכנסת הגדולה וגם בשיירי כנה"ג. ולכאורה, בשלמא מה שמפנה הפמ"ג לעיין בדברי הכנה"ג ניחא, שהרי שם מביא את דברי הש"ג, אך לאיזה ענין הוסיף הפמ"ג שיש לעיין גם בשיירי כנה"ג, ששם לא דיבר בזה כלל. ועל כרחך כוונת הפרי מגדים דמשתיקתו שם בשיירי כנה"ג מוכח שלא הכריע לאיסור, וכדביארנו. ואחר כל זאת ברור שדעתו להתיר כש"ג וכרמ"א.
 
סג. הגאון הספרדי רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב), דיני ק"ש של ערבית, פסק כהש"ג להתיר לבישת פאה נכרית.
 
סד. הגאון הספרדי רבי חיים פלאג'י זצ"ל, בספרו "רוח חיים" (חלק אה"ע סי' כ"א אות ג'. נדפס בשנת תרכ"ח), כותב "הנשים הבאות מערי פראנקיאה לערי טורקיאה יע"א ואין דעתן לחזור, צריכות לנהוג איסור לכסות השיער שלהן, אפי' יהיו השערות פאה נכרית" ומוכח בבירור מדבריו שבמקום שנהגו הנשים ללכת בפאה נכרית אין בזה איסור כלל ועיקר, ורק במקום שלא נהגו ללכת בפאה נכרית יש "סרך איסור" כדבריו בהמשך ע"ש.
 
סה. הגאון רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל, בעל ה"חוות יאיר", בספרו "מקור חיים" על השו"ע (או"ח סי' ע"ה), כתב "וכל שכן פאה נכרית. הגהות אלפסי הגדולים, ומפורש שם אפי' דידה עבידא לכסות שיער דידה. אבל מש"כ אפי' דרכה לכסות לא מפורש שם, ועיין פרק ד' דנזיר דף כ"ח ע"ב. גם בספר מוסף הערוך ערך קפליטין מייתי ירושלמי דמותר", והבין שיש ראיה מהירושלמי להתיר פאה נכרית (שהרי אח"כ כתב "אבל בי"ב דרשות אוסר להתקשט בהם", והיינו באותה פאה שהתיר הערוך, הי"ב דרשות חולק ואוסר. ומסתמא לא היה הירושלמי לפניו, וראה רק את מוסף הערוך שכתב "קפליטין - ירושלמי, היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום ראשה פרוע, פירוש בלשון רומי, שיער ותלתלים ופאה נכרית, עכ"ל". ו"מוסף הערוך" לא הזכיר כלל בדבריו שזה רק בחצר, ואדרבה סתימת דבריו משמע שאין בה כלל פירוע ראש בכל גוונא, והשמיט סוף דברי הירושלמי "הדא דתימא בחצר", כיון שעיקר דברי הערוך בא לפרש פירוש המילות ולא הלכות). ואח"כ עשה מהדורא בתרא לפרש את כל מה שחלק על המג"א והט"ז (כמפורש בהקדמה שלו), ושם לא כתב כלום כנגד דברי המג"א, ועל כרחך שפסק כמותו.
 
סו. הגאון רבי דוד יהודה זילברשטיין זצ"ל, בשו"ת "שבילי דוד" (או"ח סי' ב'. נדפס בשנת תרמ"ד), כתב שרמ"א דיבר רק במקום שנהגו ללבוש פאה, אך במקום שלא נהגו אסור. והיום נהגו בזה בכל אתר ואתר.
 
סז. הגאון רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספרו "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" (על השו"ע סי' ע"ה. נדפס בשנת תרמ"ט), כתב וזה לשונו: "כמו גבי שיער דאינו אסור באינו מחובר לה". ומשמע מדבריו דהיה פשוט לו היתר פאה נכרית.
 
סח. הגאון מהר"ם שיק זצ"ל, בדבריו ביורה דעה סי' שמ"ט (וכיון שהיה תלמיד החת"ס, יהיה מכאן סיוע נוסף להסוברים שהחת"ס זצ"ל אסר פאה נכרית רק לבני משפחתו, כדמשמע מצוואתו, ולא לכלל ישראל).
 
סט. הגאון רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", בשו"ע הקצר שחיבר בהלכ' תפילה, הנקרא "דרך החיים" (סי' כ"ו סעיף ל"ב. נדפס בשנת תרנ"א), כתב כפסק הרמ"א, "פאה נכרית, אפי' דרכה לכסות מותר".
 
ע. הגאון הספרדי רבי מתתיה אברהם צורמאני זצ"ל, אב"ד בוקרשט, הביא דבריו בשו"ת "וישב יוסף" (יורה דעה סי' ב'. נדפס בתרס"ה) ע"ש, וכתב שם "יכולה היא שתגן בפאה נכרית, וזה הלכה רווחת, ופוק חזי וכו', דכאן נמצאת הרבנית אשת הגאון המפורסם כקש"ת מאיר בעל המחבר "אבני גזית" והיתה הולכת בפאה נכרית, גם אנן חלקנו בחיים, למה נחמיר גם בזה".
 
עא. הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, רב קהילת ברלין וראש בית המדרש לרבנים בגרמניה, בשו"ת רבי עזריאל (חלק ב', אה"ע סי' ל"ו, נדפס בשנת תרנ"ט) וכתב שם "אין בזה דת יהודית. והמחמיר חומרא גדולה כזו עליו להביא ראיות מוחלטות... וא"כ מה שרצה לומר כי הפאה גרועה יותר ויותר ממטפחת באמת לא נראה כן, אלא עדיפה יותר ויותר שמכסה כל הראש במכסה גמורה".
 
עב. הגאון רבי אליהו מרדכי הלוי וואלקובסקי זצ"ל, בספרו "שולחן הטהור" על מסכת ברכות (דף כ"ד ע"א, מערכת השולחן ס"ק כ"ב. נדפס בשנת תרע"א).
 
עג. הגאון רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים (הגר"ש סלאנט זצ"ל כתב על ספרו כי הוא החיבור הראשון מתורת ארץ ישראל שנתחבר מראשית היישוב האשכנזי בירושלים), מצאצאי רבי יהונתן אייבשיץ, בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" (יבמות מח. ד"ה וגלחה), כתב "מכאן תשובה לאותם המבהילים פה עיר הקודש בחומרות אשר לא שערום אבותינו בשערות הראש של נשים לאונסן לגלחן.. כי מפורש אמרו בסוגיה כאן שגילוח לאשה ניוול הוא לה, ובנזיר (כח.) ס"ל לר"מ כי הבעל מפר לנזירות אשתו... ואף לת"ק דס"ל דאפשר בפאה נכרית, הרי אותם המבהילים אוסרים אף פאה נכרית, אף לבעליהם, נגד גמ' מפורשת זו ועוד סוגיות. וכבר השיגו על ספר באר שבע (סי' י"ח) שאוסר פאה נכרית".
 
עד. הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל, בנו בכורו של הנצי"ב מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין ובאחרית ימיו מרבני ירושלים, בשו"ת "נשמת חיים" (סי' קל"ה אות ד'. נדפס בשנת תרע"ג) כתב שלא צריך בזמן הזה שני כיסויים, ומטפחת המכסה את כל הראש לגמרי עדיפה מפאה נכרית. ומשמע מדבריו שפאה נכרית מותרת, ורק מטפחת עדיפה ממנה.
 
עה. הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל, רבה של ירושלים, כפי שהעיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו, בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב) אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, כדאיתא שם: "סיפר לי הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א, שאביו מו"ר זצוק"ל סיפר לו: הגאון ר' יצחק בלאזר זצ"ל עלה לירושלים עם זוגתו הרבנית ע"ה בזיווג שני, היא לבשה פאה נכרית. בירושלים לא לבשו פאה נכרית, ודיברו איתו שזוגתו תפשוט את הפאה הנכרית. בא הגה"צ ר"י בלאזר לרבה של ירושלים הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל, ואמר לו שיגיד לו אם פאה נכרית אסור מהדין או רק תקנה בירושלים, שאם אסור מהדין אז יגיד לה להפשיט את הפאה, אבל אם רק תקנה אז לא יגיד לה. ואמר לו הגאון ר' שמואל סלנט, שאין זה מהדין, רק תקנה, ולא אמר לה, ולא הפשיטה והלכה בפאה נכרית בירושלים, ולא שם הגה"צ ר' יצחק בלאזר לב ללועזים עליו".
 
עו. הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, כפי שהעיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא.
 
עז. הגאון בעל המחבר שו"ת "יד הלוי" (נדפס בשנת תרפ"ח), הובאו דבריו בספר "דברים אחדים" להגאון רבי אליהו קלאצקין זצ"ל (עמ' ל"ב), ופשוט מדין ק"ו.
 
עח. הגאון רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, בספר "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א), כתב להתיר לבישת פאה נכרית במקום שהמנהג כן, כדברי פמ"ג ומגן גיבורים, אפי' בשערות עצמה שנחתכו ואח"כ חיברה לראשה.
 
עט. הגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד בקהל יראים קרלסרווה, בשו"ת "סתרי ומגיני" (חלק ב' סי' מ"ד, נדפס בשנת תרצ"ב), ובין דבריו כתב "וגם לחוש אחשדא שיסברו הרואים שהיא שערות עצמה היא חומרא גדולה, דכיון שיודעים העולם שיכולין עתה לעשות הפאה נכרית יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה, אמאי נחשוד אותה".
 
פ. הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, אב"ד דק"ק צאנז קלויזנבורג (נכד ה"דברי חיים" שאסר פאה נכרית), בספר "לפיד האש" המספר על תולדות חייו, מובא "העבירו קול במחנה, הרבי קיים את הבטחתו והעניק לכל חתן וכלה מן היראים כדי סיפוק צרכיהם, בתנאי שתכסה ראשה בפאה נכרית... וכה הקימו בתים כשרים בישראל". ועוד מובא שם, "העניק שי כספי מיוחד, חמישים דולר במזומנים, לכל כלה שתיאות לכסות ראשה בפאה נכרית". והגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א כתב בקובץ אור ישראל (ל"ו), שהאדמורי"ם נכדי ה"דברי חיים" מצאנז לא הקפידו על מה שאסר פאה נכרית, כי אסר גם משי שחור הנראה כשיער וזה דבר שאין הציבור יכול לעמוד בו.
 
פא. מחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, ע"ש שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים.
 
פב. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, הרב מבריסק, הביא דבריו בספר "עובדות והנהגות" (חלק ב' עמ' מ"ז), שאמר על ענין הפאה שיש היתר בזה, ו"הנח להם לישראל", והדברים ידועים ומפורסמים בשמו, וידוע כמה היה צועק על כל פירצה בחומת היהדות ולא נושא פנים לאיש.
 
פג. הגאון רבי יוסף גרינוואלד זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק פאפא, בשו"ת "ויען יוסף" (או"ח סי' מ"א), כתב "הלא זהו מחלוקת קדומה מגאוני דור שלפנינו שהיו אוסרין ומתירין פאה נכרית לאשה נשואה... והחתם סופר בצוואתו כתב פאה נכרית אני אוסר עליכם, נראה מפורש שלזרעו אסר אבל לכולי עלמא לא היה בידו לאסור". ועל הפאות הארוכות כתב שראוי לצעוק ע"ז, כי אסור אף בבתולה.
 
פד. הגאון רבי דוב בעריש ווידנפלד זצ"ל, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד), כתב שם שפאה היא מנהג צניעות.
 
פה. הגאון הספרדי רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק ז', אה"ע סי' צ"ד).
 
פו. הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה" (חלק ב' אה"ע סי' ל"ה) כתב "כבר נהגו בהרבה קהילות של בני ישראל, בהרבה מדינות, להתיר לנשים נשואות ללכת בפאה נכרית המכסה את כל הראש. וכן, ראינו גדולי תורה המפורסמים לצדיקים, שנשותיהן שומרות דיני תורתנו הקדושה בקפדנות, והולכות בפאה נכרית".
 
פז. הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת הר צבי (אה"ע ח"א סי' פ"ט), כתב "ועל דבר פאה נכרית... גם בזה הותר הדבר בכל גלילות שלנו ואין לנו כח לאסור".
 
פח. הגאון הספרדי רבי יוסף משאש זצ"ל, ראב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בשו"ת "מים חיים", וכ"כ גם ב"אוצר המכתבים" (חלק ג' סי' אלף תתפ"ד, ע"ש, ופשוט מדין קל וחומר).
 
פט. הגאון הספרדי רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, הרב הראשי לעדת הספרדים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז, נדפס בשנת תרצ"א) כתב "ונראה בטעם הדבר, דהוא משום דקים להו לרבנן, שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, דכיון שאין להיצה"ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור".
 
צ. הגאון רבי מרדכי ליב ווינקלער זצ"ל (גדול הדור בהונגריה בזמנו), בספרו "לבושי מרדכי" (מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח. נדפס בשנת תרצ"ב). וס"ל שצריך כיסוי נוסף תחת הפאה, וכן המכסה במטפחת צריכה כיסוי נוסף מדין שני כיסויים.
 
צא. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, אב"ד מינסק וראש ישיבת תפארת ירושלים, מגדולי פוסקי ארה"ב, בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע חלק ב' סי' י"ב) כתב "רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים, והם הרמ"א שם ובסימן ש"ג בדרכי משה, והמג"א והפמ"ג, וכן משמע גם מהגר"א שסובר כן, שלא אסרו בזה משום מראית העין. וכמעט שמוכרח מהגמ' פרק במה אשה".
 
צב. הגאון רבי חיים כסאר זצ"ל, מגדולי חכמי תימן בדור האחרון, בשו"ת "החיים והשלום" (אבן העזר סי' ג'), כתב "לענין פאה נכרית אין בה איסור מצד עצמה, אלא שיש מחמירין לענין שבת שלא לצאת בה לרה"ר כמו שכתב מרן ז"ל בסימן ש"ג. דאם איתא דאסורה מצד עצמה, למה אמרו חז"ל יוצאה אשה בפאה נכרית לחצר, תיפוק לי דאסורה מצד עצמה, אלא ודאי אין בה איסור מצד עצמה וכמו שכתבתי לעיל לענ"ד. וזה שהורה שאיסור חמור הוא וכו', הפליג על זה יותר מדאי. ולפיכך לא נכנס מ"ש בזה עוברת על דת, ויש לה כתובה. ופוק חזי מאי עמא דבר מזמן קדמון".
 
צג. הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, חבר בית הדין הגדול בירושלים, מגדולי רבני תימן, הובאו דבריו בספר "המשביר", אוסף תשובות מארי (עמ' 40), וכתב שם "פאה נוכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדוקטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נוכרית. ועיין פירוש המשניות [להרמב"ם] שבת פרק ו' משנה ה', ומחלקות האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד".
 
צד. הגאון הספרדי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים הספרדיים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" חלק א' (סי' י"א), וכן בחלק ב' (הלכות ק"ש הלכה ט"ז) כתב "שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".
 
צה. הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל, רב הקהילה החרדית בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), כתב למחות נגד המעיזים פניהם נגד הפמ"ג ומשנ"ב ומסלפים את דעתם, וכתב "והרי המשנ"ב הוא שהסכים לפסק הפמ"ג, וא"כ לא בלבד על הפמ"ג אנו סומכין אלא אף על המשנ"ב".
 
צו. הגאון רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר האחרון מליובאוויטש, הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים ליקוטי שיחות ואגרות קודש, וכתב שם "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנין בבני בנין".
 
צז. הגאון הספרדי רבי שלום משאש זצ"ל, הרב הראשי וראב"ד ירושלים, רבה של יהדות מרוקו, בשו"ת "תבואות שמש" ושו"ת "שמש ומגן" (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו - י"ז) כתב "עוד כתב הגאון לאסור משום שנעשית במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם היא פאה נכרית, ויש בזה פריצות, וגם גורמת להרהורי עבירה הקשים מעבירה... והנה אמת נכון הדבר, אבל הלא עכ"פ לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם, ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט.
 
והנה אם באנו לשפוט בשכל הישר, נראה ברור שהיום שנשארים בגילוי הראש לגמרי, לא ניתוסף שום הרהור בין אתמול קודם שנישאת להיום אחר שנישאת, שלא נראה שום שינוי בגופה שיעורר ההרהור, ודוקא בימי קדם שהיו מכסין ראשם משעת הנישואין והלאה, אז אם תחזור לראותה מגולה באיזה מקרה, ודאי שיש גירוי יצר, כיון דאתמול מכוסה, והיום רואה דבר חדש, שערותיה מגולות, לא כן באלו שלא כיסו לעולם, אין כאן הפתעה ולא הרהור חדש, גם חציפות אין כאן בדבר שהכל עושין, ומטעם זה התירו לקרות ק"ש כנגד הנשים הבאים מאירופה שרגילין לגלות ראשן, וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור... ולכן לענ"ד, אדרבה ראוי להקל בזה לנשים צדקניות לעשות פאה נכרית, ולהשוותן עם שאר נשים שעושין באיסור, והם יעשו בהיתר, ולא יהיו בין הנשים כחוכא ואטלולא. וגם לגבי הבעלים שלהם ראוי לחוש שיהיו נשיהם מלובשות בהיתר לרוח הזמן, ולא בשביל שאני זכר ות"ח הפסדתי שתהיה אשתו פחותה משאר נשים. וגם כדי שלא יבוא לחשוב ולהביט באשה אחרת....
 
רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית. ובפרט שיש איתנו הרבה פוסקים מגדולי הספרדים גם כן שהתירו, הלא הם משפטי עוזיאל וישכיל עבדי וכף החיים שכתב שכן הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א. ובספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד' כתב שיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו' ע"כ, הבאתי כל דבריהם בספרי תבואות שמש שם. והיום ראיתי שגם הגאון בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר... ולכן נראה לי עיקר לדינא כמש"כ בספרי תבואות שמש שם, שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר".
 
צח. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, בספרו "שולחן שלמה" (חלק א' סי' ש"ג אות י"ב), כתב "פאה נכרית שבזמנינו חשיבא כעין כובע לצניעות ומותר לצאת בו לרה"ר". ובספר "ועלהו לא יבול" (מכתבים מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל, חלק א' עמ' שי"ד) כתב "לא למחות בהנוהגים להקל כהמשנה ברורה, במקום ששומרי תורה נוהגים להקל, ולא למחות חס ושלום בנשי חב"ד".
 
צט. הגאון רבי משה שטרן זצ"ל, מגדולי פוסקי ארה"ב, בשו"ת באר משה (חלק ז' סי' ה'), וכתב שם "עם כל זה יכולים לדעת עד היכן התירו לדעת כמה רבותינו הראשונים קישוט נשים לבנות ישראל הכשרות". כמו כן הסכים על הספר "כבודה בת מלך" שכתב להעדיף פאה נכרית על מטפחת, ועבר על כל הספר.
 
ק. הגאון רבי ישראל יעקב פיעקארסקי זצ"ל, רב ואב"ד דק"ק בית יעקב ור"מ ישיבות תומכי תמימים בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך", ושם גם הביא ראיה לדבריו שפאה היא כגוף זר ולא שייך בה פריצות כשיער האשה, וכתב שם "עיין סנהדרין (קיב.) לענין פאה נכרית דאשה צדקנית שבעיר הנדחת, דאמר שם אי דמחובר בגופה כגופה דמי והוי כמו מלבוש דחשיבי כגוף וניצלים, או דלא חשיב כמלבוש ע"ש היטב. ומבואר משם דפאה נכרית הוי דבר חוץ לגופה ולא גרע ממלבוש רגל".
 
קא. הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל, ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח", כתב "ועתה גם יצא להילחם מלחמתה של תורה, להצדיק בנות ישראל הנוהגות ומקיימות צניעותן וקדושתן לאור גדולי הפוסקים שהתירו את הפאה. ואלו ואלו דברי אלקים חיים".
 
קב. הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח) כתב "בנוגע למנהג של ספרדים שכתב היביע אומר (אה"ע חלק ה' סי' ה'), שמנהג הנשים הספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות. ועוד, שהרי ראש המתירים היה ספרדי, ולא הזכיר שיש בזה איזה מנהג... ונראה פשוט דבמקום שהמנהג להקל אין הבדל בין רה"ר לחצר, וכו', מכח הסברה, דמה לי כיסוי זה או זה, דכל שמתקיים ופרע ראש האשה, הוי בכלל כיסוי. והמשנה ברורה דכתב דיש על מי לסמוך, בספרו גדר עולם התיר בפשיטות, ומדכתב במשנה ברורה דבמקומות שאין המנהג כן אסור משום מראית העין, משמע דהמדובר באינו ניכר היטב דהוי פאה".
 
קג. הגאון רבי משה ווינער שליט"א, מרבני ארצות הברית, בספרו "כבודה בת מלך" כתב "פאה נכרית נחשבת ככיסוי מספיק לשיער האשה. ואף אם הפאה יותר יפה כשיער ממש ויותר, אין בזה איסור, מכיון שהפאה היא דבר זר, ולא שיער עצמה".
 
קד. הגאון רבי אפרים גרינבלאט שליט"א, אב"ד במעפיס ארה"ב, בשו"ת רבבות אפרים (חלק ו' סי' ת"ס ענף ז', וחלק ז' סי' רמ"ג וסי' תכ"ט), כתב "אנו בני אשכנז מתירים ללכת בפאה נכרית וסמכינן אפוסקים שמתירים, ראה למשל בפמ"ג או"ח סי' ע"ה באשל אברהם אות ב' וזה לשונו, "במדינות שיוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על דעת המתירים". וכן התיר להדיא הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל באגרות משה אה"ע ב' סי' י"ב... גם הכף החיים או"ח סי' ע"ה ס"ק י"ט התיר ללכת בפאה נכרית, גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז אה"ע סי' ט"ז מתיר ללכת בפאה נכרית, "ועינינו רואות שכן נהגו נשי רבנים ואדמורי"ם ואין פוצה פה". גם בשו"ע הרב התיר ללכת בפאה, ע"ש או"ח ס"ד סי' ע"ה, וכך גם התיר המשנ"ב שם".
 
קה. הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א') כתב "מאחר שפשטות הרמ"א, ולבוש, ופמ"ג, והגר"א בביאורו לשו"ע (אף שבפירושו למשנה בשבת מביאו באופן שאין ראיה מהמשנה דשרי, מ"מ בעיקר הדין נראה דס"ל דשרי, שכך מסיק בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ע"ה, ע"ש), וכן המשנה ברורה, והפוסק האחרון מהספרדים "כף החיים" (סי' ע"ה ס"ק י"ט), מסיק להלכה שהסכמת האחרונים כרמ"א להתיר פאה נכרית, ודלא כ"באר שבע" ע"ש, והלא אלו הם הפוסקים שסומכים עליהם אפי' באיסור סקילה, וא"כ בזה גופא יש למיקל עמוד גדול לסמוך עליו".
 
קו. הגאון רבי יוחנן סופר שליט"א, נכד החת"ס, האדמו"ר מערלוי, בספרו "אפריון חתנים" (סי' י"ח) ובספר "אמרי סופר", כתב שגם החת"ס אסר רק למשפחתו: "שיש מקום לומר שכתבו דרך משא ומתן של הלכה שאין דברי הב"ש דחויים, כי באמת לא מצאנו בשום מקום שהחת"ס אסר לבישת פאה נכרית, וגם בדרשותיו שדרש ברבים לא אסרם במפורש, וראה בדרשות חת"ס (רנ"ב טור ב') משנת תקצ"ד שדיבר אודות חומר האיסור גילוי שערות, ומסיים והארכתי בזה מפני צורך השעה וכו'. והא דלא אסר החת"ס בהחלט לבישת פאה נכרית, יש לומר דהתחשב בדעת הגדולים המתירים, וביניהם המגן אברהם (סי' ע"ה ס"ק ה') ופמ"ג שם באשל אברהם"
 
קז. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, בוידאו שפורסם בתקשורת מפגישתו עם כמה רבנים, אמר שפאה היא כיסוי ראש לכתחילה ולא בדיעבד. וזה לשונו: לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הגרי"ש "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".
 
קח. הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בספרו שונה הלכות (חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב) כתב "ובמקומות שנהגו לילך יש לסמוך על המקילין. ומשמע שאפי' בשיער של עצמה שנחתך ועשתה ממנו פאה מותרת". ובאורחות רבנו הקה"י כתב "אמר לי הגר"ח קנייבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".
 
קט. הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, בספרו "חוט שני" (הלכ' שבת ח"ג, בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א), וכתב שם "והרמ"א מיקל, ואפי' בשיער של עצמה שנחתך יש להקל".
 
קי. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה", מתלמידי החזו"א והגר"א קוטלר זצ"ל, בשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סי' ג'), כתב "ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת".
 
קיא. הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ דק"ק אופקים, מח"ס "שיח תפילה", ועוד ספרים רבים, כתב בספרו "שערי תורת הבית" להתיר לבישת פאה, ולהעדיף לבישת פאה מלבישת מטפחת שאינה מכסה את כל הראש.
 
קיב. הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מנהיגם של חסידי ברסלב, בספר שיחות מוהרא"ש (חלק ט') כתב "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות".
 
קיג. בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש, בכרוז שפרסמו בעת הסערה בענין הפאות מהודו, כתבו "כבר ידועה דעתו הנחרצת של כ"ק אדמו"ר שיש יתרון בכיסוי הראש ע"י פאה יותר מכיסויים אחרים, וראה באגרות קודש כרך י"ט עמוד תכ"ח ובכרך י' עמוד קפ"ו ובכרך ט"ז עמוד ש"ל".
 
קיד. הגאון רבי חיים הלוי פרדס שליט"א, אב"ד תל אביב, בספרו "תורתך שעשועי" (פרשת נשא), כתב "ידועה היא מחלוקת הפוסקים בענין הפאה הנכרית לנשים, שהיו רבנים וקהילות שהחמירו בענין, אך רוב הפוסקים נהגו היתר בדבר, ויש להן לבנות ישראל על מה שתסמכנה".
 
קטו. הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס נטעי גבריאל, בקובץ אור ישראל ל"ו, כתב "נמצא שהתירו ללבוש פאה נכרית שנעשה למטרת קישוט ונוי, וא"כ אין נפק"מ באיזה שיער, אלא שצריכין ליזהר שיהיה באופן צניעות".
 
קטז. הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד). וכתב שם "רבים מהאוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות, וגם טעם האוסרים דיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום מהאי טעמא. וגם איכא מגדולי האוסרים שהוא מחמת לגדור גדר המנהג דהיה במקומותם ולבלתי ליתן שינוי בזה, והוי שייכא נמי טפי איסורא דבחוקותיהם לא תלכו (המוזכר בשו"ת תשובה מאהבה ועוד) שהשינוי היה מחמת פריצות העכו"ם".
 
קיז. הגאון רבי חיים דב אלטוסקי שליט"א, ר"מ בישיבת אור תורה וחתן הגרח"פ שיינברג שליט"א, בספרו "חידושי בתרא" על מסכת שבת והפוסקים (דף סד:), ובספר "חידושי בתרא" על משנה ברורה (הלכות ק"ש). וכתב שם "אין לדחות דשאני פאה נכרית דמתני', דלא היו מומחים כבזמנינו והיה ניכר שאין השיער שלה, מה שאין כן כשאין להכיר שאין השיער שלה יש להחמיר בכל הדינים כאילו שיער שלה מגולה, דזה אינו דהא רש"י והשלטי גיבורים הנ"ל פירשו שעושה כן כדי "שתיראה בעלת שיער", ואם יש להכיר דאין השיער שלה איך תיראה על ידה כ"בעלת" שיער, אלא על כרחך גם בזמנם היו מומחים ואע"פ כן מותר".
 
קיח. הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א, רב דקהל חסידים רמת אלחנן, וחבר הבד"צ בני ברק, בהסכמה לספר "כפתור ופרח" כתב "המקילות והולכות בפאות צנועות וכמנהג מקומותיהן, נוהגות כדין, וח"ו לקטרג עליהם".
 
קיט. הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, הרב הראשי של כפר חב"ד, כתב במכתב לנשות כפר חב"ד "על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית... אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר".
 
קכ. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, הובאו דבריו בקובץ בית הלל (קובץ י"ט), וכתב שם "בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה... ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב".
 
קכא. הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א, בספר "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, בהערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), כתב בזה הלשון "אין לי להרחיב ולהעמיק בשרשי דין זה בגמ' ובפוסקים, כי כבר הספרים מלאים מענין זה... התחילו אצל האשכנזים לפני כמה דורות לחבוש פאות פשוטות, ועכשיו שנתקבצו מכל קהילות ישראל לארץ ישראל, נתפשט על ידיהם ענין זה גם אצל הספרדים והתימנים, ולא עוד אלא שעכשיו מייפים אותם ביותר...
 
אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם. וידוע שזה לא יתכן בדורנו... ואי אפשר להיות כל איש שורר בביתו להכריח אשתו בכך, והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם (עיין בתשובותי עולת יצחק ח"א סי' קמ"ח אות ד' וסי' קנ"א אות ב', וחלק ב' סי' רל"ד אות ו' ז'. ועוד). ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים".
 
===האוסרים פאה נוכרית===
 
*באר שבע
*הרב עובדיה יוסף  בשו"ת יביע אומר ח"ה אבהע"ז סימן ה
*שו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סימן נט
*דעת תורה למהרש"ם או"ח סימן עה
*לחמי תודה לרב צבי הירש הורוויץ
*שנות חיים (לרב שלמה קלוגר) סי' שטז
*תשורת ש"י ח"א סי' תקע
*שו"ת שאילת יעב"ץ
 
===האם עדיף פאה נוכרית או מטפחת/כובע===
 
יש כמה וכמה פוסקים הטוענים שיש להעדיף לבישת פאה נכרית על כיסוי השיער ע"י מטפחת או כובע, מכיון שבהן קשה לכסות כל השיער בתמידות. לעומת זאת יש פוסקים אחרים שאומרים שיש להעדיף כיסוי הראש ע"י מטפחת או כובע (חלק מהמקורות הובאו בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבה"ע סימן ה')
 
"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות, והרי רואים במוחש, אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השער בלתי מכוסה (על כל פנים במשך זמן קצר), זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול וכהפסק דין בשו"ע" (ספר ליקוטי שיחות ליובאוויטש, חלק י"ג עמ' קפ"ט). עוד מעלה בלבישת פאה נכרית (לאפוקי כובע ומטפחת), דבפאה נכרית אין הברירה בידה להעביר הפאה נכרית מעל ראשה (וממילא לגלות שערותיה) במקום נסיון, מה שאין כן במטפחת וכדו', דקל מאוד להסירה, ואין בהסרת מטפחת בושה כל כך וכו' (ראה ספר ליקוטי שיחות שם עמ' קפ"ח - ק"צ).
 
לטענת המעדיפים פאה נוכרית, האוסרים פאה נכרית  היא חומרא העלולה לפעמים להביא לידי הרבה קלקולים. שלהמחמיר שתלבש מטפחת או כובע במקום פאה נכרית, הרי צריכה האשה להיזהר ביותר שכל שיערה ממש יכוסה תמיד במטפחת, שזהו דבר קשה וכנ"ל. אבל בלאו הכי (שלפעמים מקצת שערה תתגלה מתחת המטפחת), הרי יצא שכרה בהפסדה, שגילוי שערות ממש איסור חמור הוא פי כמה מפאה נכרית אף לדעות המחמירים (דת והלכה סי' א'). ועל דבר אלה הלובשות מטפחת על גבי הפאה נכרית (ומקצת הפאה נכרית מגולה) לחוש לדעות המחמירים הנ"ל, יש לומר דגם בזה יש חשש קלקול, שהרי לעיני הרואים (ובפרט מרחוק) מראה הפאה נכרית (ובפרט המובחרות) כמראה שיער ממש, ונראה כאילו הולכות במקצת שיער עצמה מגולה, ואיכא בזה משום חשד ומראית עין.

גרסה אחרונה מ־20:14, 7 בפברואר 2022
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: כתוב בסגנון לא מתאים לאתר ויקישיבה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שימו לב! הנכתב בויקישיבה הינו להרחבת ידע בלבד ואינו בא לפסוק הלכה.
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!


כיסוי ראש לנשים הוא חיוב ההלכה לאשה נשואה לכסות ראשה.

מקור[עריכה]

בגמרא (כתובות עב.) מבואר שיש איסור לאשה שלא לצאת לרשות הרבים או לשוק וראשה פרוע. מקור איסור זה הוא בפסוק העוסק באשה סוטה (במדבר ה, יח): "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה...".
רש"י במקום (ד"ה אזהרה) מסביר שני פירושים כיצד נלמד דין זה מהפסוק[1]:

  1. הסיבה שהכהן פורע את ראש הסוטה הוא בכדי לְנַוֶל, לגנות ולבזות אותה, מידה כנגד מידה כמו שהיא עשתה, בכדי להתנאות בפני הבועל[2].
  2. מזה שהכהן פורע את ראש האשה - סימן שעד כה הוא היה מכוסה. נשמע מכאן ש"אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש". ורש"י מוסיף: "וכן עיקר" (כמו הפירוש השני).

שער האשה אף מוגדר: "ערווה"[3] (ברכות כד.), ואסור לגבר לראות שער אחת מכל העריות (שו"ע אה"ע כא, א).

תוקף[עריכה]

דאורייתא או דרבנן? עשה או לא תעשה? מתרי"ג מצוות או לא?

טעם חיוב כיסוי הראש[עריכה]

בספר תרומת הדשן (סי' י) כתב שאיסור גילוי הראש של נשים נשואות ברשות הרבים "איננו אלא משום פריצות דגברי"[4] (- פריצות של האנשים), ובזה נימק את טעם הדין שמותר לאשה לגלות את שערה בחצר (כתובות עב:), מפני שלא מצויים בה גברים[5].

ויש מהאחרונים שכתבו שיסוד החיוב לכסות הראש הוא גזירת הכתוב ולא מחשש שמא יגרמו הרהורי עבירה לגברים(דרוש מקור). והביאו כמה ראיות לדבריהם:

  1. דעת רבים מהפוסקים שבתולות אינן צריכות לכסות את ראשן. ואם חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מחמת הרהור הגברים - "איזה שׂכל והגיון יאמר שבשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?"[6] (הרב שלום משאש, בספרו שו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע סי' יז, וכעי"ז בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קלח ד"ה והנה אם באנו; ועוד).
  2. יש מהפוסקים שכתבו שבזמנינו שנהגו נשים נשואות לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי ראש שלא כדין, אין איסור לקרוא כנגדן קריאת שמע (ראה שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יג, ובמקורות שהובאו שם). "וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור" (הרב משאש בשו"ת תבואות שמש, שם).

ראיות ממקור החיוב[עריכה]

רבי אברהם (בר צבי הירש) תאומים בספרו שו"ת 'חסד לאברהם' (מהד' תנינא, ח"ב, אה"ע סי' פז, דף לח., ד"ה ואולם אחר[7]) למד מפירושו הראשון של רש"י שיש לאסור כיסוי הראש ע"י פאה נכרית, וזאת משום שלפירוש זה שורש האיסור של פריעת הראש הוא מחמת הפריצות שיש בהתקשטות והתנאות האשה בשערה לפני גברים[8]. כל זה לפירוש הראשון של רש"י, אך לפירוש השני של רש"י יתכן שחיוב האשה שלא לצאת פרועת ראש הוא גזרת הכתוב, ולא מחמת הפריצות וההתקשטות בפני בני אדם. והחסד לאברהם מאריך להוכיח שפירושו הראשון של רש"י הוא העיקר בש"ס.

מאידך, רבי יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג[9]) כתב לדייק מדברי רש"י בפירושו הראשון - פירוש הפוך לחלוטין: שמטרת כיסוי הראש היא כדי שלא תהיה מנוולת ומבוזה[10]. והוסיף שאף הפירוש השני לא חולק בזה על הפירוש הראשון. ובהמשך (עמ' שפז[11]) מאריך להביא ראיות לדבריו.

האם החיוב לנשים נשואות בלבד או גם לרווקות?[עריכה]

רבים מהפוסקים כתבו שבתולות אינן צריכות לכסות ראשן, ויכולות אף לפרוע את שערן ולצאת עם שיער פזור. הדבר נלמד מכך שהותר לקרוא קריאת שמע מול שיער הבתולות (שו"ת יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה אות ב, וכפשטות השולחן ערוך או"ח עה, ב), אך יש חולקים (אף בדעת השולחן ערוך) וסוברים שצריכות לכסות ראשן (היעב"ץ על השו"ע שם).

וי"א שאסור לרווקות לצאת בשער פזור (מגן אברהם שם, מובא גם במ"ב עי"ש[12]).

גרושות ואלמנות[עריכה]

על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש(דרוש מקור). אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, יש רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש(דרוש מקור), וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי‏‏[13].

המקום המחוייב בכיסוי הראש[עריכה]

בית; חצר; רשות הרבים

סוג כיסוי הראש[עריכה]

בהמשך הגמרא (כתובות עב:) מובא שמותר לאשה לצאת מחצר לחצר דרך מבוי כשלראשה קלתה (יש מפרשים[14]: סל שנהוג לסחוב על הראש, ויש בו בית קיבול כלפי מטה לכיוון הראש - כדי שיישב טוב, וכלפי מעלה - להכניס בתוכו פשתן ודברים נוספים; ויש מפרשים[15]: מטפחת) בלבד‏[16].

מדין דת יהודית (מנהג שנהגו בו בנות ישראל, שאין חובתו מפורשת בתורה[17] וחיובו מדרבנן[18]) אסור לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוּק כששערה מכוסה ע"י קלתה בלבד, ונחלקו הראשונים בטעם הדבר:

  • יש אומרים שהטעם שאסור לצאת לרשות הרבים כשלראשה קלתה בלבד הוא מחמת ש"אי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם. בשם רש"י מהדורה קמא). לשיטה זו מותר לאשה לצאת לרשות הרבים או לשוק כשלראשה מטפחת ראש או כובע המכסה היטב את שערה.
  • ויש אומרים שהטעם הוא מפני שצריכה האשה "שיהיה עליה רדיד (- צעיף[19]) החופה את כל גופה כמו טלית" ו"לא תצא אשה בשוק בכִפה (- מטפחת) שעל ראשה בלבד" (רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"א; ופכ"ד הי"ב; ועוד). וכן פסק בשולחן ערוך (אה"ע קטו, ד).
    וכתב בשו"ת באר שבע (סי' יח) שלשיטה זו אין די במטפחת ראש או כובע או פאה נכרית המכסים היטב את כל השערות, אלא יש צורך בכיסוי נוסף - רדיד, [המכסה את הראש וחלק מהגוף(דרוש מקור)- כפשטות לשון הרמב"ם הנ"ל[20], כדי שלא תראה צורת השְׂערות[21]]. וכן פסק המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' עה): "לילך בשוק וחצר של רבים לכולי עלמא אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה - מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה".
    ויש המפרשים ששיטה זו איננה חולקת על קודמתה באופן עקרוני, ואף לשיטה זו האיסור לצאת במטפחת הוא דווקא במטפחת שיש בה נקבים ורואים מקצת משערה (ב"ח שם סוף ס"ק א) או במטפחת שאינה מכסה את השער במלואו(דרוש מקור), אך במטפחת ראש אטומה או בפאה נכרית המכסה היטב את כל השער - מותר לצאת לשוק או לרשות הרבים, אף לשיטה זו (שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מח).

בזמנינו פשט המנהג אצל כמעט‏[22] כל הנשים[23], ואף אצל נשים יראות שמים וצדיקוֹת, להסתפק בכיסוי ראש אחד, ולא ללבוש רדיד נוסף, ולא מחו בידם חכמים. ונחלקו חכמי דורנו בטעם הדבר:

  • יש שכתבו שייתכן שטעם הדבר מפני שהמנהג כדעת הפוסקים שאין צורך בשני כיסויים[24], ודי בכיסוי אחד אטום שלא רואים דרכו כלל את השער, והרדיד נצרך רק בכדי לכסות את השער היטב.
  • ויש שכתבו שטעם הדבר מפני שחיוב דת יהודית תלוי במנהג בנות ישראל הכשרות, ואם נהגו כל הנשים להסתפק בכיסוי אחד - מנהג חדש מבטל את הישן, והן רשאיות לעשות כמנהגן, ובלבד שלא תצאנה פרועות ראש, שאיסור זה מדאורייתא[25]. ויש שפקפקו בזה‏[26].

פאה נכרית[עריכה]

ערך מורחב - פאה נכרית

פאה נכרית היא כיסוי לראש דמוי שיער, עשוי משיער אנושי טבעי או משיער סינתטי. ונחלקו הפוסקים האם כיסוי כזה מועיל לענין חיוב הנשים לכסות את ראשן עפ"י דין תורה.

בשלטי הגבורים[27] כתב, שנראה להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, והביא ראיות לדבריו. אולם לעומתו רבי יששכר בער איילנבורג בשו"ת באר שבע (סי' יח) האריך לדחות דברי השלטי הגבורים, והביא שגם רבי יהודה קצנלבויגן חלק על דברי שילטי הגיבורים.

במהלך הדורות הצטרפו פוסקים רבים לכל אחת משתי שיטות אלו. גם בדורנו יש מהפוסקים האוסרים חבישת פאה נכרית, יש המתירים זאת, ויש שאף ממליצים על פאה נכרית ככיסוי הראש המועדף בדורנו.

גירושי אשה שלא מכסה ראשה[עריכה]

אמירת דברים שבקדושה מול שער אשה[עריכה]

מנהג גילוח השער לנשים נשואות[עריכה]

יש עדות בקרב האשכנזים, בעיקר מיוצאי הונגריה וגליציה‏[28], הנוהגות לגלח את כל שער הראש של הנשים הנשואות(דרוש מקור). הרקע ההיסטורי לתקנה זו, מתי נוסדה וע"י מי, איננו ברור לחלוטין‏[29], ויש מי שכתב שהדבר תוקן ע"י ועד ארבע ארצות (שו"ת דברי יציב אה"ע סי' לח).

בטעם המנהג ישנם כמה הסברים‏[30]:

  • חשש חציצה בטבילה‏[31].
  • חשש סחיטה בטבילה בשבת‏[32].
  • חשש שחלק מהשערות יתגלו בחוץ‏[33] (וע"פ הקבלה‏[34] גם בבית).
  • טעם המנהג מסתרי תורה.

יש שהתנגדו למנהג זה‏[36], ובפרט במקום שגברים נוהגים לגלח שער ראשם (שו"ת שואל ומשיב מהדו' א ח"א סי' סה).

הערות שוליים

  1. ↑ וראה במאירי שם (במשנה) שפירש שהלימוד נעשה מדין בלשון הפסוק: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" - זאת ולא אחרת.
  2. ↑ דברים דומים נמצא במדרש אגדה (הוצאת ר"ש בובר, נשא, פרק ה סי' יח), וכן בתרגום יונתן, פירוש הטור הארוך ותולדות יצחק (להרי"צ קראו) במקום.
  3. ↑ להשלכות עניין זה לגבי קריאת שמע ותפילה - ראה בערך: שער באשה ערווה.
  4. ↑ ישנם מקורות נוספים בדברי הראשונים והאחרונים שפריעת השער היא "פריצות", כפי שהובא במאמר מאת הרב אברהם ליפשיץ. אולם יש שהעירו (ראה בתגובה לדבריו, ובפרט בסעיפים ד, ו, יא-יב, יד; ועוד) שבמקורות אלו לא מבואר שהוא טעם חובת כיסוי הראש, אלא שההולכת בשער מגולה הוא "פריצות", ואפשר לפרש שזה מחמת שמשנה מהנוהג, וכל שינוי מהנוהג יש בו חוסר צניעות; אך אין זה עיקר טעם חובת כיסוי הראש (והביאו ראיות לדבריהם, בכוונת הראשונים הנ"ל). ולכן במקומות שנפוץ המנהג ללכת בפאה נכרית או אפילו בשר מגולה, לא שייך בזה "פריצות" (לביאור זה), אע"פ שייתכן שיש לאֳסרו מטעמים אחרים (שער מגולה - מגזרת הכתוב, ופאה נכרית - מדרבנן לחלק מהפוסקים).
  5. ↑ פשטות לשונו מורה שהכוונה שלא מצויים בה גברים בדרך כלל, ולכן, מן התורה מותר אף אם רואים אותה גברים בודדים.
  6. ↑ ראה בפורום 'לדעת' שהובאו שתי תשובות לקושיא זו:
    1. אשת איש איסורהּ חמור יותר, ולכן החמירה תורה ג"כ יותר וחששה שמא יבואו להרהר בשְׂערה, מה שלא חששנו לו גבי פנויה.
    2. עוד אפשר לתרץ שהרהור הוא תוצאה של העובדה שהוא אסור עליה ואינו יכול לשאת אותה ו"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (משלי ט, יז).
    יש לציין שהרב עזריאל הילדסהיימר נשאל על טעם ההיתר לבתולות לצאת פרועות ראש, והשיב: "ליכא קושיא, דהרהור תלוי באיסור, ו'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' (משלי ט, יז), ומשום דמותר לבתולות - לילך, על כן ליכא איסור בזה" (שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סי' ח). ובפשטות דבריו משמע שסובר כדברי הרב משאש הנ"ל.
  7. ↑ והובאו דבריו בתמצית בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה אות ה).
  8. ↑ מעניין לציין, שיש שהביאו שבשו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות א) הביא שני הסברים לפירוש הראשון של רש"י: (א) מחמת שפרעה ראשה להתנאות בפני הבועל - לכן מבזים אותה בפריעת ראשה (וראה במדבר רבה פרשה ט סי' טז). (ב) מחמת שכיסתה ראשה בשיראין נאים בכדי להתנאות על בועלה (ראה סוטה ח:), הכהן היה מנוולה ע"י פרוע ראש - מידה כנגד מידה. ומכיון שנחשב לניוול - סימן שאסור (וראה תוס' רי"ד שם).
    המעניין, שהפירוש הראשון שהביא הוא פירוש ה'חסד לאברהם' שהובא בפנים; והפירוש השני - הוא קרוב מאד לפירוש הרב יצחק עבאדי המובא בפנים להלן.
  9. ↑ מובא בפורום 'לדעת' וכן בקישור ע"ש.
  10. ↑ וזה לשונו: "...מפורש יוצא מרש"י [הנ"ל], שעניין כיסוי הראש באשה הוא כדי שלא תיראה מנוולת... וכן כתב בתוס' רי"ד שם: 'אי נמי בסוטה שעושים כן כדי לנוולה', אלמא ניוול הוא לאשה לצאת בפירוע ראש.
    ועוד מבואר בסוטה ט. שסוטה נענשת מידה כנגד מידה, ואיתא שם: היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה וכו'. וצריך ביאור, שאם נראית נאה בשערה לנואף, אם כן זה לא ניוול, ובגמ' כתוב: לפיכך הוא סותר את שערה כדי לנוולה.
    והדברים פשוטים לענ"ד, דוודאי השערות כמות שהם באשה נראים כניוול, אבל כשעשויים קליעות היא נראית נאה, ולכן כיוון שקילעה שערה לנואף, הכהן סותר שערה כדי שתתנוול. ואם לא היו שערותיה קלועות כשבאה לכהן, הוא רק צריך לגלות ראשה ומתנוולת, ואם שערותיה היו עשויות קליעות, הוא גם סותר קליעתה כדאיתא בגמ'.
    ולכאורה צ"ע, דאם הניוול הוא בראש מגולה ושיער פרוע בלי קליעות, מניין לנו שצריך כיסוי הראש אם יש לה קליעות. וצריך לומר שהתורה על הרוב תדבר, ורוב פעמים היא נראית מנוולת מפני שראשה פרוע בלי קליעות. וכיוון שציוותה התורה לכסות השיער, אסור לגלותו גם באופן שקלעה את שערה יפה, שאין בזה ניוול, דכך היא גזירת הכתוב..."
    ויש להעיר שדבריו מחודשים מאד, ובפשטות, אף שישנם חלקים מאד נאים בגוף האשה - גילוייָם בחוץ הוא ביזוי לה (ראה הושע ב, ה, ובמפרשי הפשט שם). וכפי הנראה כך סבר ה'חסד לאברהם' הנ"ל. יצויין ששני הכיוונים היסודיים הללו (שאסור פריעת הראש נועד להצניע יופי האשה מחשש להרהורי עבירה; שאסור פריעת הראש נועד למנוע את ניוול האשה) הובאו בהערה לעיל מדברי היביע אומר.
  11. ↑ והובאו דבריו בקצרה בפורום 'לדעת'.
  12. ↑ וראו עוד אנציקלופדיה תורנית 'דעת', ובמקורות שהובאו שם; וכן בספר 'גן נעול', הרב שלמה אבינר, ירושלים תשמ"ה, עמ' 35-36,52,54.
  13. ↑ ‏שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי‏.
  14. ↑ רש"י שם ד"ה קלתה.
  15. ↑ רמב"ם (פכ"ד מהל' אישות הי"ב). וראה להלן שלשני פירושים אלו ישנה השלכות להלכה.
  16. ↑ ויש שנימקו זאת בכך ש"אין שערותיה נראים כל כך לבני מבוי בין הנסרים" (שיטה מקובצת שם בשם רש"י מהדורה קמא).
  17. ↑ ראה רש"י כתובות עב. ומאירי שם ועוד.
  18. ↑ ראה בספר 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 32 הערה 3, ובמקורות המצוינים שם. וראה גם להלן בסוף הפסקה ובהערות.
  19. ↑ הגהות מיימוניות (ס"פ כד מהל' אישות אות ו); הרב מברטנורא, כלים פכ"ט מ"א; שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה; ועוד.
  20. ↑ ראה בפורום 'לדעת': "הבאר שבע מדגיש שיש ללכת בשני כיסויים גמורים, אחד על השני. שלא לדבר על השו"ע ורמב"ם, שהצריכו רדיד, והרמב"ם כתב שזהו רדיד החופה את כל גופה, יחד עם הראש, כמו הרעלות שנהוגות כיום בסעודיה..."
  21. ↑ כך הסביר הרב ניסים קרליץ (חוט שני, אה"ע סי' כא ס"ב, עמ' נד, ד"ה ונראה): "ונראה דהא דבעינן ב' כיסויים לשיער שבראשה, דהיינו מלבד הקלתה שעל ראשה בעינן נמי רדיד עליה, אין פירושו דיש דין שיהיו שערותיה מכוסים בב' כיסויים, אלא הפירוש דבכיסוי אחד נראה עדיין צורת השערות, ובזה סגי לדת משה, אבל דת יהודית היא שלא יראה אף צורת השערות, אף שהן מכוסות, ולכן אם יש עוד כיסוי עליהם לא נראה גם צורת השערות". (מובא בפורום 'לדעת')
  22. ↑ אך הרב בנימין זילבר מציין ששמע שבירושלים יש משפחות שנשותיהן מקפידות ללבוש רדיד (שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ במוסגר). ואף בתקופתנו יש נשים החוזרות ללבוש שאל.
  23. ↑ מדובר על נשים מארצות מוצא שונות: מעדות המזרח ומעדות אשכנז, מחוגים וממגזרים מגוונים.
  24. ↑ וראה 'גן נעול' הנ"ל, עמ' 35 ובהערה 16, ועמ' 52 הערה 3.
  25. ↑ שו"ת יביע אומר (ח"ד אה"ע סי' ג אות ב) ושו"ת שמש ומגן ([https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&hilite=6343ccde-9e72-45fe-b3b0-ffed79d78c65&st=%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%93&pgnum=271 ח"ב אה"ע סי' טז, עמ' רמט, ד"ה וקודם כל אשיב]; מובא בספר חן וכבוד עמ' קסג)
  26. ↑ שו"ת אז נדברו ח"י סי' כח, סוף עמ' פ: "ואני נבוך כעת מאד במה מתקיים בימינו המנהג של רדיד... ויתכן שכיון שעיקר דת יהודית הוא משום מנהג - אם אין המנהג כן מתבטל הדין גם לדיני אבן העזר, וצע"ג בזה, דמסתבר מאד דאפי' אם נאמר דלענין כתובה נשתנה ההלכה אבל לא מה שנוגע לצניעות עצמה"
  27. ↑ שלטי גיבורים שבת (דף כד ע"ב) לדפי הרי"ף; עין משפט נזיר כח:
  28. ↑ למשל, ראה דברי הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב דף תקנז, ד"ה וביותר הנה) שכתב: "וביותר הנה יש מחוזות ובמיוחד באונגרין וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי... וכן נהוג ומקובל ביישוב הישן בעיה"ק ירושלים, אבל הספרדים לא נהגו כן... וכן באשכנז, רוסיה וליטא לא שמעו מעולם מהאי מנהגא כלל".
  29. ↑ ראה בשו"ת משנה הלכות שם, וכן בפורום אוצר החכמה ובפורום ספרים וסופרים. וראה במקורות המוזכרים בהערות להלן.
  30. ↑ ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קט ושם ח"י סי' פא אות ח; שו"ת להורות נתן חי"א סי' קה; שו"ת ראש אליהו אה"ע סי' ח; הגיוני הפרשה, בראשית עמ' שסב ואילך.
  31. ↑ יש שפקפקו בחשש זה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' פ ושו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב).
  32. ↑ העמק שאלה (פרשת אחרי, שאילתא צו אות ז, בתו"ד): "...ובאמת בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן, ולהכי הקילו בדבר לטבול בשבת". הובאו דבריו במנחת יצחק שם וכן בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' תיט, חי"ב סי' צה וחי"ג סי' קמב).
  33. ↑ למשל, ראה דברי הרב משה שטרנבוך שם (תשובות והנהגות ח"ב סי' תרצב דף תקנז, ד"ה וביותר הנה) שכתב: "יש מחוזות ובמיוחד בהונגריה וגאליציה שהאשכנזים לא הסתפקו בכיסוי שער ראשן, אלא דקדקו גם שמיד אחר החתונה יגלחו הנשים את שערות ראשן לגמרי, ואמנם לא מצאנו לזה שום מקור מן הדין, אבל עיקרו כגדר וסייג, שחששו שאם לא יגלחו עלולים לגלות מקצת שערות, וע"כ קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם לצניעות יתר לגלח השערות לגמרי..."
  34. ↑ ראה משנה ברורה (סי' עה ס"ק יד): "ובזוהר פרשת נשא (קכה:) החמיר מאוד שלא יתראה שום שער מאשה, דגרמא מסכנותא לביתא, וגרמא לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וסטרא אחרא לשרות בביתא, וכ"ש אם הולכות בשוקא כך, ע"כ בעאי איתתא דאפילו קורות ביתה לא יחמון שערה חדא מרישאה, ואי עבדית כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים מה זית וכו' בנהא יסתלקון בחשובין על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכל ברכאן דלעילא וברכאן דלתתא בעותרא בבנין ובני בנין עכ"ל בקיצור".
  35. ↑ ויש מי שכתב שמחמת מנהג זה הורגלו חלק מנשות האשכנזים בפאה נכרית (הרב מאיר מאזוז(דרוש מקור)).
  36. ↑ ויש לזה כמה טעמים (ראה שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סי' א אות ב וש"נ): (א) חז"ל תקנו כמה תקנות כדי שאשה לא תתגנה על בעלה (שבת סד: יומא עח: ב"ק פב. יבמות מב.), ובגילוח הראש יש גנאי גדול לאשה, שהשער מייפה את האשה‏[35], ואין רצון האדם באשה מגולחת (נזיר כח.). (ב) מחמת "לא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה), אסור לאשה לגלח ראשה כאיש (שולחן ערוך אה"ע קפב, ה).
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=כיסוי_ראש_לנשים&oldid=156297"