בין אדם לחברו: הבדלים בין גרסאות בדף

מצוות ועבירות המתקיימות מתוך יחס האדם לזולת.

מצוות שבין אדם לחברו לדוגמא: השבת אבידה, צדקה. עבירות שבין אדם לחברו לדוגמא: גניבה, לשון הרע.

מקור וטעם[עריכה]

במהותן של מצוות ועבירות שבין אדם לחברו דנו האם הן בפעולה או בתוצאה, כגון האם המצווה לתת את הצדקה (פעולה) או שלעני יהיה ממון (תוצאה), וכן האם האיסור הוא לגנוב מחברו (פעולה) או שיחסר לחברו (תוצאה). מהקובץ שיעורים (ח"ב כג-ו,ז) משתמע שכל המצוות והעבירות שבין אדם לחברו הן בתוצאה (פריעת בעל חוב, פדיון שבויים, חובל באביו ורציחה). וכן כתב האתוון דאורייתא (יג ד"ה והנה) שכל המצוות שבין אדם לחברו הן בתוצאה. אמנם הגר"ש שקאפ כתב שבכל מצוות גמילות חסד מתקיימת מצווה בכל פעולה שהאדם עושה למען חברו, גם אם התוצאה עדיין לא נעשתה, כגון בהשבת אבידה - אפילו לקיחתה ממקום האבידה היא כבר מצווה, גם קודם שהחזירה לבעליה ^[1] וכן מצאנו שנחלקו לגבי מתנות לאביונים בפורים, רציחה, גזל וגניבה, שיש צד שהן בפעולה.

לחברו או למקום[עריכה]

לגבי כמה מצוות ועבירות דנו האם הן בין אדם לחברו או בין אדם למקום:

1. השבת גופו ^[2].
2. השבת עבוט ^[3].
3. כיבוד אב ואם ^[4].
4. איסור לפני עיוור במכשיל בעבירה ^[5].
5. איסור רציחה ^[6].

בדינים שונים[עריכה]

אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והאתוון דאורייתא יג חילק שבמצוות שבין אדם למקום מי שנאנס לא עבר על האיסור כלל, ובבין אדם לחברו עבר, שהרי חברו הצטער, ורק פטור מעונש^[7].

מצוות צריכות כוונה - במצוות שבין אדם לחברו, כגון צדקה ומשלוח מנות - ספר המקנה נג-ט ד"ה בספר כתב שלכו"ע אין צריך כוונה, אך הפרי מגדים הובא במשנה ברורה תרצה-ד כתב לגבי מתנות לאביונים ומשלוח מנות שאפשר שצריך כוונה ^[8].

אין שליח לדבר עבירה. אך כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים האם יש שליח לדבר עבירה והמשלח חייב. ויש שחילקו שבעבירות שבין אדם למקום אין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור, אך בעבירות שבין אדם לחברו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס'.

דברים שבלב אינם דברים. אך בדינים שבין אדם למקום, כגון ביטול חמץ, נחלקו הראשונים: יש אומרים שגם בזה דברים שבלב אינם דברים, והמאירי כתב שכיוון שהוא בין אדם למקום, ורחמנא ליבא בעי - הווי דברים מאירי פסחים לא: ד"ה אמר המאירי (בפירושו למשנה ד), והביא שם גם את הדעה החולקת.

העוסק במצווה פטור מן המצווה, אך מצווה שבין אדם למקום אינה פוטרת ממצווה שבין אדם לחברו, משום שפטור רק ממצווה שדומה למצווה שעוסק בה שדי חמד ח"ד ע-מה ד"ה ומי שעוסק, עמוד 435.

זקן ואינה לפי כבודו יש אומרים שפטור זה לא נאמר במצוות שבין אדם לחברו ^[9], אולם יש שלא כתבו כן ^[10].

ראו גם[עריכה]

• בין אדם למקום
• צדקה
• גמילות חסדים

הערות שוליים[עריכה]