יהושע בן פרחיה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''יהושע בן פרחיה''' היה [[תנא]] בדור השני לזוגות, בן זוגו של [[נתאי הארבלי]]. שניהם קבלו מ[[יוסי בן יועזר]] איש צרדה ו[[יוסי בן יוחנן]] איש [[ירושלים]]. הוא היה נשיא ה[[סנהדרין]] וראש החכמים בימי יוחנן כהן גדול. תלמידיו היו [[רבי שמעון בן שטח]], [[יהודה בן טבאי]] ולהבדיל [[ישו הנוצרי]]<ref>אמנם ה[[ראב"ד]] בספר שלשלת הקבלה כותב כי ישנה מחלוקת בין חז"ל שאומרים כך לבין חכמי ההיסטוריה שאומרים כי ישו היה בימי הורדוס, שהיה לפני יהושע בן פרחיה, ומסכם כי "קבלת אמת היא בידינו". אמנם, יש שכתבו כי היו שניים שנקראו ישו- ישו הנוצרי מייסד הנצרות אכן היהנ בימי הורדוס, אך היה ישו שני, שאף הוא חטא והחטיא את הרבים, שהיה תלמידו.</ref>. ה[[גמרא]] ({{מקור|סוטה מז ע"א}}) מספרת, שכאשר [[ינאי המלך]] החל לרדוף אחרי חכמי ישראל ברח לאלכסנדריה שב[[מצרים]], וכאש הצליח גיסו של המלך [[רבי שמעון בן שטח]] לעשות שלום בין המלך לחכמים, שלח אגרת לרבו יהושע בן פרחיה ובה מבקש שישוב לירושלים, בדרך של חידה: "מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה?" הבין יהושע ב"פ כי הסכנה בירושלים חלפה והחליט לחזור לירושלים. בדרך נכנס לאכשניה אחת, בה כיבדו אותו בכבוד הראוי לראש הסנהדרין, והוא אמר: "כמה נאה אכסניא זו", אמר לו תלמידיו ישו הנוצרי: רבי, אבל עיניה של בעלת האכסניא טרוטות! אמר לו רשע! בכך אתה עוסק, הוציא [[שופר]] ו[[נידוי|נידה]] אותו. כל יום ישו היה בא אליו להתיר נידויו ולא קבל. בהמשך חשב לקבלו חזרה, אולם ישו בא כשהיה באמצע [[קריאת שמע]], וסימן לו בידיו שימתין עד שיגמור לקרוא קריאת שמע ואז יתיר נידויו, אך ישו הבין שכוונת רבו לדחותו. מה עשה? הלך ועבד [[עבודה זרה]] והחטיא את הרבים (בכך שיסד את ה[[נצרות]]). לאחר זמן בא לישו לשכנעו  לחזור ב[[תשובה]], אך ישו אמר לו כי קבל ממנו כי המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. חז"ל ראו את המעשה הזה של דחייתו של ישו הנוצרי כמהלך מוטעה, וכך כתבו {{מקור|שם|כן}}: "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כ[[אלישע]] שדחפו ל[[גחזי]] בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו".  
'''יהושע בן פרחיה''' היה הנשיא בדור השני לזוגות. בן זוגו היה אב בית הדין [[נתאי הארבלי]]. שניהם קבלו מ[[יוסי בן יועזר]] איש צרדה ו[[יוסי בן יוחנן]] איש [[ירושלים]].
 
מובאות בשמו הלכות מועטות. ב[[מסכת אבות]] מובא בשמו מאמר אחד: "[[עשה לך רב]] וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם ל[[כף זכות]]" {{מקור|משנה אבות א ו|כן}}.
 
תלמידיו היו [[שמעון בן שטח]], [[יהודה בן טבאי]].
 
==דחיית ישו הנוצרי==
עפ"י ה[[גמרא]] ({{מקור|סוטה מז ע"א}}), כאשר [[ינאי המלך]] החל לרדוף אחרי חכמי ישראל, ברח יהושע לאלכסנדריה שב[[מצרים]]. וכאשר הצליח [[שמעון בן שטח]], שהיה גיסו של המלך, לעשות שלום בין המלך לחכמים, שלח אגרת לרבו יהושע בן פרחיה ובה מבקש שישוב לירושלים, בדרך של חידה: "מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה?" הבין יהושע ב"פ כי הסכנה בירושלים חלפה והחליט לחזור לירושלים. בדרך נכנס לאכשניה אחת, בה כיבדו אותו בכבוד הראוי לראש הסנהדרין, והוא אמר: "כמה נאה אכסניא זו", אמר לו תלמידו ישו הנוצרי<ref>אמנם ה[[ראב"ד]] בספר שלשלת הקבלה כותב כי ישנה מחלוקת בין חז"ל שאומרים כך לבין חכמי ההיסטוריה שאומרים כי ישו היה בימי הורדוס, שהיה לפני יהושע בן פרחיה, ומסכם כי "קבלת אמת היא בידינו". אמנם, יש שכתבו כי היו שניים שנקראו ישו - ישו הנוצרי מייסד הנצרות אכן היהנ בימי הורדוס, אך היה ישו שני, שאף הוא חטא והחטיא את הרבים, שהיה תלמידו.</ref>: רבי, אבל עיניה של בעלת האכסניא טרוטות! [כלומר לא נאות] אמר לו רשע! בכך אתה עוסק, הוציא [[שופר]] ו[[נידוי|נידה]] אותו. כל יום ישו היה בא אליו להתיר נידויו ולא קבל. פעם אחת החליט לקבלו חזרה, אולם ישו בא כשהיה באמצע [[קריאת שמע]]. יהושע ב"פ סימן לו בידו שימתין עד שיגמור לקרוא קריאת שמע, אך ישו הבין שכוונת רבו לדחותו, הלך ועבד [[עבודה זרה]] והחטיא את הרבים (בכך שיסד את ה[[נצרות]]). לאחר זמן בא לישו לשכנעו  לחזור ב[[תשובה]], אך ישו אמר לו כי קבל ממנו כי המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
 
חז"ל ראו את המעשה הזה של דחייתו של ישו הנוצרי כמהלך מוטעה, וכך כתבו {{מקור|שם|כן}}: "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כ[[אלישע]] שדחפו ל[[גחזי]] בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו".  


ב[[מסכת אבות]] מובא בשמו מאמר אחד: " [[עשה לך רב]] וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם ל[[כף זכות]]" {{מקור|משנה אבות א ו|כן}}. 
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]]
{{תנאים}}
[[קטגוריה:תנאים]]
[[קטגוריה:תנאים]]
[[קטגוריה:הזוגות]]
[[קטגוריה:הזוגות]]

גרסה אחרונה מ־10:33, 17 באפריל 2015

יהושע בן פרחיה היה הנשיא בדור השני לזוגות. בן זוגו היה אב בית הדין נתאי הארבלי. שניהם קבלו מיוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים.

מובאות בשמו הלכות מועטות. במסכת אבות מובא בשמו מאמר אחד: "עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" (משנה אבות א ו).

תלמידיו היו שמעון בן שטח, יהודה בן טבאי.

דחיית ישו הנוצרי[עריכה]

עפ"י הגמרא (סוטה מז ע"א), כאשר ינאי המלך החל לרדוף אחרי חכמי ישראל, ברח יהושע לאלכסנדריה שבמצרים. וכאשר הצליח שמעון בן שטח, שהיה גיסו של המלך, לעשות שלום בין המלך לחכמים, שלח אגרת לרבו יהושע בן פרחיה ובה מבקש שישוב לירושלים, בדרך של חידה: "מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה?" הבין יהושע ב"פ כי הסכנה בירושלים חלפה והחליט לחזור לירושלים. בדרך נכנס לאכשניה אחת, בה כיבדו אותו בכבוד הראוי לראש הסנהדרין, והוא אמר: "כמה נאה אכסניא זו", אמר לו תלמידו ישו הנוצרי[1]: רבי, אבל עיניה של בעלת האכסניא טרוטות! [כלומר לא נאות] אמר לו רשע! בכך אתה עוסק, הוציא שופר ונידה אותו. כל יום ישו היה בא אליו להתיר נידויו ולא קבל. פעם אחת החליט לקבלו חזרה, אולם ישו בא כשהיה באמצע קריאת שמע. יהושע ב"פ סימן לו בידו שימתין עד שיגמור לקרוא קריאת שמע, אך ישו הבין שכוונת רבו לדחותו, הלך ועבד עבודה זרה והחטיא את הרבים (בכך שיסד את הנצרות). לאחר זמן בא לישו לשכנעו לחזור בתשובה, אך ישו אמר לו כי קבל ממנו כי המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

חז"ל ראו את המעשה הזה של דחייתו של ישו הנוצרי כמהלך מוטעה, וכך כתבו (שם): "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו".

הערות שוליים

  1. אמנם הראב"ד בספר שלשלת הקבלה כותב כי ישנה מחלוקת בין חז"ל שאומרים כך לבין חכמי ההיסטוריה שאומרים כי ישו היה בימי הורדוס, שהיה לפני יהושע בן פרחיה, ומסכם כי "קבלת אמת היא בידינו". אמנם, יש שכתבו כי היו שניים שנקראו ישו - ישו הנוצרי מייסד הנצרות אכן היהנ בימי הורדוס, אך היה ישו שני, שאף הוא חטא והחטיא את הרבים, שהיה תלמידו.