תלמידי רבי עקיבא: הבדלים בין גרסאות בדף

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

לרבי עקיבא היו עשרים וארבע אלף תלמידים, אשר מתו בין פסח לעצרת, בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. לאחר מכן הלך רבי עקיבא ולימד עוד תלמידים בודדים, והם שהמשיכו את מסורת תורה שבעל פה.

מיהם תלמידי רבי עקיבא?[עריכה]

בגמרא (בבלי יבמות סב, ב) מסופר כי שנים-עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו במיתה רעה (שהיא אסכרה) בפרק זמן אחד (מפסח ועד עצרת), מפני שלא נהגו כבוד זה לזה‏^[1], והיה העולם שומם [מתורה], עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנה להם את התורה, ואלו הם: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע, והם-הם העמידו תורה אותה שעה.

בדברי הגמרא הללו מבואר, שלאחר מיתת תלמידי רבי עקיבא, הלך רבי עקיבא ולימד חמישה תלמידים (הנקראים בלשון הגמרא "רבותינו שבדרום"). לעומת זאת, במדרש (בראשית רבה סא, ג) נכתב שבסוף העמיד רבי עקיבא שבעה תלמידים, והם: רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב; ויש אומרים ששבעת תלמידים הם: רבי יהודה, רבי נחמיה, רבי מאיר, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר‏^[2]. ויש גורסים (קהלת רבה יא, ו) ששבעת התלמידים הם: רבי יהודה, רבי נחמיה, רבי מאיר, רבי יוסי, רבי שמעון בן יוחאי, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי יוחנן הסנדלר. וצריך עיון וליבון במה נחלקו דעות אלו, ומדוע בגמרא הובאו רק חמישה‏^[3].

רבי עקיבא אומר ( בבלי יבמות סב, ב): לָמַד תורה בילדותו - ילמד תורה בזקנותו; היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר (קהלת יא, ו): "בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים". ואכן רבי עקיבא קיים בעצמו את דרשתו (קהלת רבה יא, ו), נאה דורש ונאה מקיים.

חמשת תלמידי רבי עקיבא, הם עמודי תורה שבעל פה^{(דרוש מקור)}, והם מוסרי התורה העיקריים שדרכם עברה תורה שבעל פה לדורות שלאחריהם (ראה: הקדמת הרמב"ם ליד החזקה), וכדברי רבי יוחנן (בבלי סנהדרין פו, א): סתם משנה [- כלומר, כשהמשנה מביאה דברים בסתם, ללא חולק] - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי – רבי שמעון, וכולם אליבא דרבי עקיבא (שאמרו זאת ממה ששמעו מרבי עקיבא). ויש אומרים שלכן נקרא רבי עקיבא - 'סתימתאה' (רש"י בכורות ל, א, ד"ה תיתי לי), ויש חולקים (רש"י מגילה ב, א, ד"ה סתימתאה).

כמו כן, מוזכרים בדברי חז"ל עוד תלמידים של רבי עקיבא:

• [רבי] שמעון בן עזאי היה תלמיד חבר של רבי עקיבא (בבלי בבא בתרא קנח, ב)‏^[4]
• רבי שמעון השקמוני (בבלי בבא בתרא קיט, א)
• רבי חנן בן פיטום (בבלי תענית כב, ב)‏^[5]
• רבי יהושע בן הורקינוס (בבלי סוטה כז, ב ורש"י שם)
• מנימין גר מצרי (בבלי יבמות עו, ב)

• הרמב"ם כתב (פירוש הרמב"ם למשנה עדויות ב, ו) שגם רבי ישמעאל קיבל מרבי עקיבא (הקדמה ליד החזקה לרמב"ם), ויש לכך מקורות מסוימים בדברי חז"ל, אך בדרך כלל משמע בש"ס שרבי ישמעאל היה חברו (קרית מלך שם). ויש מי שכתב שאפשר שלדעת הרמב"ם רבי ישמעאל היה רבו של רבי עקיבא (כסף משנה כלים יח, יג).
• משמע בדברי הרמב"ם שגם רבי חנניה בן תרדיון למד אצל רבי עקיבא (ראה: הקדמת הרמב"ם ליד החזקה), אך לא ברור מה המקור לכך בדברי חז"ל‏^[6].

יש מתלמידי רבי עקיבא שלמדו אף אצל חכמים אחרים, כגון רבי מאיר ששימש גם את רבי ישמעאל (בבלי עירובין יג, א). וכך נהגו גם חבריו (הקדמה ליד החזקה לרמב"ם)‏^[7].

מדברי רבי עקיבא לתלמידיו[עריכה]

שאלו תלמידיו את רבי עקיבא: אי זו היא גדולה תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא עושה אותה. אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה, באברהם הוא אומר (בראשית טו, ו): 'ויחשבה לו צדקה', ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו, כה): 'וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות', ולא עוד אלא שבא דוד ופירש (תהלים לו, ז): 'צדקתך כהררי א-ל' (מדרש משלי ו, ד).

כשנהרגו רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל, אמר רבי עקיבא לתלמידיו: הכינו עצמכם לפורענות, שאילו טובה הייתה עתידה לבוא בדורנו, היו רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל מקבלים אותה ראשונים [ולא היו נפטרים], ועכשיו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורינו, ונסתלקו הצדיקים מבינותינו, ועכשיו פורענות בא עלינו (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין יח). לא השלים הדיבור עד שתפסו לרבי עקיבא וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, ועליהם נאמר (תהלים קטז, טו): 'יקר בעיני ד' המותה לחסידיו' (מדרש אגדה שמות כב, כב).

אמר רבי עקיבא לתלמידיו (מדרש אגדה שמות כד, י): 'שכתגיעו למקום שיש טהור, אל תאמרו: מים מים'^{[דרושה הבהרה]} (בבלי חגיגה יד, ב).

יש המביאים‏^[8] כי שאלו תלמידיו את רבי עקיבא בן יוסף: 'במה זכית לחכמה מפוארה?' אמר להם: 'מעולם לא הרהרתי לדבר עבירה ולא דיברתי עם אשה כשהייתה נדה ולא הסתכלתי בכהנים בזמן שפורשים כפיהם'. ומכאן שאסור לעשות כן‏^[9].

מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא ואמרה לו: 'ראיתי כתם'. אמר לה: 'שמא הייתה לך מכה?' אמרה לו: 'כן, [הייתה מכה] וחייתה [- הבריאה]'. אמר לה: 'שמא יכולה להתגלע [- להיפתח] ולהוציא דם?' אמרה לו: 'הן', וטיהרה רבי עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם?! שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, שנאמר: 'ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה' - דם ולא כתם (משנה נדה ח, ג).

מסופר במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א פרק כא): "מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ושונה לתלמידיו ונזכר לו מה שעשה בילדותו אמר מודה אני לפניך ה' א-להי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות בשוק".

אמר רבי יהודה: מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שהיה קושר את התפילין שלו בלשונות של תכלת ולא אמר לו דבר, מפני שלא ראה אותו (בבלי מנחות לה, א).

תלמיד אחד היה יושב לפני רבי עקיבא ופניו משונים [- החווירו מצער^{(דרוש מקור)}]. אמר לו רבי עקיבא למה? והשיבו התלמיד: ראיתי בחלומי שלושה דברים קשים: באדר אני מסתלק [- נפטר], ואת ניסן לא אראה, ומה שזרעתי לא אאסוף. אמר לו רבי עקיבא: שלושתם טובים הם: בהדר התורה אתה מתעלה, ואין אתה בא לידי ניסיון‏^[10], ומה שאתה זורע הם הילדים שאתה מוליד, לא תאסוף ותקבור (ירושלמי מעשר שני ד, ו).

מהנהגות רבי עקיבא עם תלמידיו[עריכה]

לעיתים היה רבי עקיבא אומר דבר בכדי לחדד את התלמידים^{[דרושה הבהרה]} (בבלי עירובין יג, א).

עוד ניתן ללמוד על דרכי הלימוד והחינוך של רבי עקיבא לתלמידיו וחינוכם מהמסופר במסכת דרך ארץ (פרקי בן עזאי ה, ב): מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לתלמידיו, הביא להם שני תבשילין: אחד חי ואחד מבושל. בתחילה הביא להן חי, הפיקח שבהן אחז את הקלח בידו אחת ותלשו, לא בא אחריו, משך ידו הימינו, ואכל פתו ריקן. הטיפש שבהן אחז את הקלח בשתי ידיו ותלשו. אמר לו רבי עקיבא: לא כך, בני, אלא הנח עקבך עליו בתוך הקערה ותלשהו. ואחר כך הביא להן מבושל, אכלו ושתו ונסתפקו, ואחר שאכלו ושתו, אמר להם: בניי, לא עשיתי לכם כל כך, אלא כדי לבדוק אתכם, אם יש בכם דרך ארץ אם לאו.

מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וטִאטא לפניו חיה, אמר לו: 'רבי, החייתני'! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים (בבלי נדרים מ, א).

סיפורים אודות תלמידי רבי עקיבא[עריכה]

מעשה בתלמידי רבי עקיבא שהיו הולכים לכזיב. פגעו בהן ליסטים, אמרו להן: 'לאן אתם הולכים?' אמרו להן: 'לעכו'. כיון שהגיעו לכזיב פירשו. אמרו להן: '[תלמידי] מי אתם?' אמרו להן: 'תלמידי רבי עקיבא', אמרו להן: 'אשרי רבי עקיבא ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם' (בבלי עבודה זרה כה, ב).

מובא בראשונים (תוספות נדרים נ, א) כי פעם אחת נצרכו רבי עקיבא ותלמידיו למעות, והלכו אצל מטרוניתא ללוות ממנה. אמר לה רבי עקיבא: מי את חפצה שאתן לך ערב? אמרה לו: מי שאמר והיה העולם וים הגדול. קבע לה זמן לפירעון. כשהגיע הזמן חלה רבי עקיבא ולא בא, הלכה אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרבי עקיבא חולה ואינו יכול לפרוע את החוב, והוא העמידך ערב לי. מה עשה הקדוש ברוך הוא? באותו היום השתטית בת הקיסר ונטלה ארגז מלא אבני טובות ודינרי זהב, וזרקה לתוך הים, וצָפַה והתגלגלה לאותו מקום שהייתה אותה מטרוניתא יושבת על שפת הים, מיד נטלה אותו הארגז והלכה לה, ומצאה בתוכו ממון רב. לימים נתרפא רבי עקיבא ובא אצלה ומעותיו בידו לפירעון חובו. אמר לה: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שחליתי באותו הזמן [שקבענו, ולא יכולתי לבוא לשלם], עכשיו - הרי כל ממונך בידי לתִתו לך. אמרה לו: חזרתי אצל הערב והוא פרע כל החוב, והא לך מה שנתן לי יותר [מחוב]. וסיפרה לו כל המעשה והכניסתו בבית גנזיה ונתנה לו מתנות גדולות (מהעודף שהיה בארגז מעבר לחוב), ומאותו ממון שהחזירה לו נתעשר רבי עקיבא (ר"ן נדרים נ, א).

מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שהיה יושב בראש עשרים וארבעה אלף תלמידים, פעם אחת יצא לשוק של זונות וראה שם אשה זונה ואהב אותה, והיה שליח משתלח בינו לבינה עד עת הערב [- לתאם ביניהם את המחיר ושאר פרטים], לעת הערב עלתה על הגג וראתה אותו כשהוא יושב בראש התלמידים כשר צבא, והיה גבריאל עומד על ימינו, אמרה בלבה: אוי לה לאשה שיכשל בה אדם גדול כמו זה, שהוא דומה למלך, שכל מיני פורענות של גיהנם מוכנים לה, אלא אם יקבע איתי - אציל אותו ואותי מדינה של גיהנם. כיון שבא אצלה אמרה לו: בני, מפני מה אתה מאבד חיי העולם הבא בשביל שעה אחת בעולם הזה?! לא נתקררה דעתו, עד שאמרה לו: בני, מקום שאתה אוהב [- מקום התורף שבגוף האשה] מלוכלך ומטונף מכל אברים ואין כל בריה יכולה להריח ריחו, ולא נתקררה דעתו עד שתפשה אותו בחוטמו והניחתו על אותו הקבר [- כינוי למקום התורף], כיון שהריח ריחו - נמאס בפניו ולא נשא אשה לעולם. יצאה בת קול ואמרה אשה פלונית [- אותה זונה] ואיש פלוני מזומנים לחיי העולם הבא (תנא דבי אליהו זוטא כב).

אבלות על מיתת תלמידי רבי עקיבא[עריכה]

כפי שהוזכר, בתלמוד מובא שעשרים וארבע אלפי תלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת (בימי ספירת העומר). בדברי הגאונים וראשוני הראשונים‏^[11] מצאנו שמטעם זה נהגו להימנע מלהינשא בימים אלו (בין פסח לעצרת), משום אבלות על תלמידי רבי עקיבא‏^[12]. ומבואר בדבריהם שהמנהג הוא רק להימנע מנישואין (ולא מקידושין, מפני שעיקר השמחה היא בנישואין), וגם שאין מדובר באיסור גמור, ולכן מי שעבר וכנס את ארוסתו בימים אלו - אין עונשים אותו, אבל לכתחילה אין להינשא בימים אלו.

במקורות מאוחרים יותר‏^[13] מופיע גם המנהג שלא להסתפר בימים אלו. כמו כן, במקורות אלו מצאנו מחלוקת אם המנהג להימנע מדברים אלו (נישואין ותספורת) הוא בכל הימים שבין פסח לעצרת או שרק עד ל"ג בעומר או שיש הבדל לגבי כך בין נישואין לתספורת‏^[14].

למעשה בשולחן ערוך (או"ח תצג) נפסק שהמנהג להימנע מנישואין ותספורת הוא רק עד ל"ג בעומר, אלא שנחלקו מרן הבית יוסף והרמ"א אם גם בל"ג בעומר עצמו ניתן להסתפר. מנהג נוסף מובא בדברי הרמ"א, לפיו ניתן להסתפר עד ראש חודש אייר, ולאחר מכן אסור עד עצרת.

כמו כן, כתבו האחרונים (מגן אברהם תצג, א) שנהגו להימנע מריקודים ומחולות בימים אלו‏^[15] (משנה ברורה תצג, ג). ואחרוני האחרונים כתבו‏^[16] שיש להימנע גם משמיעת כלי נגינה בימים אלו (ערוך השולחן או"ח תצג, ב).

הערות שוליים