הרב בנימין יהושע זילבר: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב בנימין יהושע זילבר היה מגדולי פוסקי ההלכה בציבור החרדי, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בטריסק שבפולין בשנת תרס"ו לר' ברוך זילבר. בצעירותו לווה אביו סכום כסף על מנת שיסע ללמוד בישיבה בורשה, אולם הוא לא הצליח את דרכו בורשה וחזר הביתה. בדרכו הביתה, פגש באדם שהמליץ לו על ישיבת בריסק, והוא עבר ללמוד שם במשך כשנתיים. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת נובהרדוק בעיר מזריטש, אצל הרב דוד בליאכר. זמן קצר לאחר הגעתו לישיבה (בהיותו בן 13 בלבד), הדביקו לו חבריו את הכינוי 'בנימין הצדיק' כשמו של האמורא בנימין הצדיק.

בשנת תרצ"ג עלתה קבוצה מתלמידי נובהרדוק לארץ, והקימה את ישיבת 'בית יוסף- נובהרדוק' בבני ברק. וחבריו לספסל הלימודים נספרים כי הבחינו פתאום שהוא נעלם. לאחר זמן נודע להם שהוא התחתן, ומפני שבנובהרדוק מתחתנים בגיל מאוחר יחסית, עזב את הישיבה.

במשך הזמן התקרב הרב זילבר לרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש", שהעריך אותו מאוד, עד כדי שהחז"א חתם על האגרות ששלח לו במילים "דבוק באהבתו".

הרב זילבר איבד בשואה את בני משפחתו שנשארו באירופה.

הוא התגורר בבני ברק (למעט תקופה קצרה בה התגורר בירושלים ולמד בישיבת אוהל תורה בראשות הרב משואל יצחק הילמן), ולא נשא משרה רבנית רשמית, למעט תקופה קצרה ששימש כמשגיח רוחני ופוסק בישיבת בית התלמוד בירושלים.

נהג במנהגי מוסר כדרך ישיבות נובהרדוק כגון תענית דיבור רצופה במשך 40 יום מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים, חשבון נפש קבוע, הקפדה לשבת על קצה הכסא בלי להישען, הליכה ביום כיפור ללא נעליים כלל ועוד.

בשנת תשמ"ג נפטרה אשתו. בהמשך, נישא בשנית לאלמנת הרב עוזיאל משה רוטשטיין, מחבר ספרי "נחלת משה", והיא נפטרה כשלושה שבועות לפניו.

בשנת תשמ"ט היה מהרבנים הליטאים הבודדים שלא הצטרפו לדגל התורה שפרשה מאגדות ישראל, ונשאר ב"אגודה". בעקבות זאת צורף כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והיה החבר הליטאי היחיד בה. בישיבות המועצה הביע דעות ימניות נחרצות והתנגד בנחרצות להסכמי אוסלו ותכנית ההתנתקות, וסבר (יחד עם חברים נוספים במועצת גדולי התורה) כי הם יכניסו את עם ישראל למצב של סכנה ופיקוח נפש.

בשנותיו האחרונות עבר להתגורר בביתר עילית. נפטר סמוך לראש השנה תשס"ט.

דרכו ההלכתית[עריכה]

הרבה מדרכו ההלכתית קיבל מהחזון איש. הוא סבר שאין להחמיר מדי ואין להקל מדי בפסיקה, אלא ללכת כפי ההלכה. יחד עם זאת, היה בעל אומץ לב בפסיקה. בהקדמת פירושו 'בית ברוך' הוא כותב שבמקרים בהם ישנם חילוקי דעות בין המשנה ברורה לבין החזון איש הוא לפעמים הכניס את ראשו בין ההרים הגדולים והכריע כפי הדעה שנראתה לו נכונה יותר, ולא תמיד הסתפק בדרך הקלה שמעניק הכלל ההלכתי של פסיקה כ'בתראי' (כאחרונים). על דרכו ההלכתית הוא כותב בעצמו בהקדמת ספרו 'מקור הלכה' שבאמת אין לו שיטה ודרך, ו"אינני אלא כעני המלקט פירורים משולחן מלכים". אולם הוא מעמיק יותר וטוען שדרכו יוצאת מתוך ההנחה שאין דרך אחת נכונה, ושכל דרכי הלימוד הן אהובות, וכולן באות להשלים את התכלית האמיתית ולהגיע לנקודה המרכזית.

ספריו[עריכה]

• שו"ת אז נדברו (14 כרכים).
• בית ברוך- על ספר "חיי אדם" בו הוא משלים את דברי החיי אדם ומוסיף לו את מה שהתחדש בהלכה מזמנו מתוך חשובי הפוסקים, ובראשם המשנה ברורה. חיבור זה כולל שלושה כרכים ומגיע עד דיני ברכות הנהנין. חיבור זה נכתב לאחר שהרב זילבר הבין כי המשנה ברורה לא יכול להיות נחלת ההמונים מפני שאינו מסודר וברור, ולכן החליט להפיץ את לימוד הספר חיי אדם בציבור.
• ברית עולם- ספר המתמצת את הלכות שבת. ככל הנראה זה היה הספר הראשון מסוג זה, עוד לפני שיצא הספר 'שמירת שבת כהלכתה'. במשך שנים שימש הספר להקניית הידע הבסיסי של הלכות שבת במוסדות חינוך שונים. ספר זה נכתב על מנת להנחיל את לימוד ההלכה בציבור, בעצתו של האדמו"ר מביאלה.
• תורת ההסתכלות- על ענייני שמירת העיניים.
• מקור הלכה- על מסכת שבת
• שביתת הארץ- על הלכות שמיטה. בספר זה מצדד הרב זילבר כשיטת רבו החזו"א בענין היתר המכירה, אולם למרות זאת הוא מרבה לצטט את ספרו של הראי"ה קוק "שבת הארץ" שאותו הגדיר כאחד מהספרים החשובים ביותר שנכתבו בתחום זה^[1].
• משנת בנימין

פירושים על ספרי המוסר של רבינו יונה גירונדי

• פירוש על ספר שערי תשובה
• פירוש על "שערי העבודה"
• פירוש על ספר היראה
• פירוש על "אגרת התשובה"

קישורים חיצוניים[עריכה]

• יואל יעקובי, צדיק באמונתו, אתר ישיבה