רבי יצחק ליאון: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (4 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי יצחק ב"ר אליעזר אבן צור | '''רבי יצחק ב"ר אליעזר אבן צור ליאון''' היה מחכמי איטליה בשלהי תקופת ה[[ראשונים]], מחבר ספר "'''מגילת אסתר'''" על [[ספר המצוות לרמב"ם]]. | ||
חי ופעל באיטליה במאה הט"ז. מוצא משפחתו מאנקונה שבספרד. | חי ופעל באיטליה במאה הט"ז. מוצא משפחתו מאנקונה שבספרד. | ||
דבריו בד"כ אינם מובאים להלכה, אלא לעתים כחלק מדיון ופלפול. וכן בשולחן ערוך לא הובאה ממנו אף הלכה. | |||
והחיד"א בספרו שם הגדולים מדגיש שאין זה הגאון ר' יצחק דיליאון המפורסם, חברו של מהר"י אבוהב; אלא חכם אחר איטלקי ששמו יצחק ליאון (ולא דיליאון). | |||
ספרו '''מגילת אסתר''' על ספר המצוות לרמב"ם (כולל יישובים להשגות שהשיג ה[[רמב"ן]] על ה[[רמב"ם]]) נדפס לראשונה בונציה בשנת שנ"ב, ומאז לא נדפס בשלמות. בספר המצוות במהדורת "שבתי פרנקל" ו"[[מוסד הרב קוק]] נדפס שוב בשלמות. | ספרו '''מגילת אסתר''' על ספר המצוות לרמב"ם (כולל יישובים להשגות שהשיג ה[[רמב"ן]] על ה[[רמב"ם]]) נדפס לראשונה בונציה בשנת שנ"ב, ומאז לא נדפס בשלמות. בספר המצוות במהדורת "שבתי פרנקל" ו"[[מוסד הרב קוק]] נדפס שוב בשלמות. אולם ע"פ ספר "שם הגדולים" של החיד"א מחבר הספר הוא רבי יצחק די לאון מ[[ספרד]]. | ||
==שיטתו בענין ישוב הארץ== | ==שיטתו בענין ישוב הארץ== | ||
ר' יצחק נודע בעיקר בעקבות דבריו שכתב על מצוות [[יישוב ארץ ישראל]]. הוא הגיב להשגתו של הרמב"ן {{מקור|מצוות:השגות הרמב"ן לספר המצוות שכחת העשין ד$שכחת העשין לרמב"ן, מצווה ד|כן}} לפיה ה[[רמב"ם]] השמיט את מצוות ישוב ארץ ישראל. לדבריו. הרמב"ם לא מנה מצווה זו מפני שסבר שאינה | ר' יצחק נודע בעיקר בעקבות דבריו שכתב על מצוות [[יישוב ארץ ישראל]]. הוא הגיב להשגתו של הרמב"ן {{מקור|מצוות:השגות הרמב"ן לספר המצוות שכחת העשין ד$שכחת העשין לרמב"ן, מצווה ד|כן}} לפיה ה[[רמב"ם]] השמיט את מצוות ישוב ארץ ישראל. לדבריו. הרמב"ם לא מנה מצווה זו מפני שסבר שאינה נוהגת בימינו: "ונראה לי, כי מה שלא מנאה הרב (הרמב"ם) הוא לפי '''שמצוות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה, רק בימי [[משה]] ו[[יהושע]] ו[[דוד]] וכל זמן שלא גלו ישראל מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצווה זו נוהגת לדורות עד עת בוא ה[[משיח]]''', כי אדרבה, נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף [[מסכת כתובות|כתובות]] {{מקור|בבלי כתובות קיא א$קיא ע"א|כן}} שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה והוכיחוהו מפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'" ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה. ומה שאמר הרמב"ן שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ [[מלחמת מצווה]] זהו כאשר לא נהיה משועבדים. ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ זהו דוקא בזמן ש[[בית המקדש]] קיים, '''אבל עכשיו אין מצווה לדור בה'''... לכך נאמר שבוודאי מצווה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו". | ||
היו חכמים שהכריעו כשיטתו ([[רבי צדוק הכהן מלובלין]], {{מקור|ר' צדוק מלובלין - דברי סופרים יד$"דברי סופרים" י"ד}}<ref>וראה בדברי [[הרב אליעזר מלמד]] ב"[[פניני הלכה]]- זמנים" פ"ד הל' [[יום העצמאות]] סעיף ה' סוף הערה 3 ו[[הרב שלמה אבינר]] בקונטרס "שלא יעלו בחומה" הערה 168 (בשם הרב בצלאל כהן) שהסבירו שגם לפי דבריו לאחר הקמת [[מדינת ישראל]] מצווה זו נוהגת. וראה בספר 'נחלת יעקב' לרב יעקב זיסברג ח"ב עמ' 715-815. </ref>; [[רבי יואל טייטלבוים]]{{דרוש מקור}} ועוד), אך רובם המכריע של גדולי ישראל חלקו עליו ופסקו כרמב"ן ({{מקור|פתחי תשובה אבן העזר עה ו}} בשם "כל הפוסקים ראשונים ואחרונים"; {{מקור|אגרות משה אבן העזר קב}}{{דרוש מקור}} ועוד). | היו חכמים שהכריעו כשיטתו ([[רבי צדוק הכהן מלובלין]], {{מקור|ר' צדוק מלובלין - דברי סופרים יד$"דברי סופרים" י"ד}}<ref>וראה בדברי [[הרב אליעזר מלמד]] ב"[[פניני הלכה]]- זמנים" פ"ד הל' [[יום העצמאות]] סעיף ה' סוף הערה 3 ו[[הרב שלמה אבינר]] בקונטרס "שלא יעלו בחומה" הערה 168 (בשם הרב בצלאל כהן) שהסבירו שגם לפי דבריו לאחר הקמת [[מדינת ישראל]] מצווה זו נוהגת. וראה בספר 'נחלת יעקב' לרב יעקב זיסברג ח"ב עמ' 715-815. </ref>; [[רבי יואל טייטלבוים]]{{דרוש מקור}} ועוד), אך רובם המכריע של גדולי ישראל חלקו עליו ופסקו כרמב"ן ({{מקור|פתחי תשובה אבן העזר עה ו}} בשם "כל הפוסקים ראשונים ואחרונים"; {{מקור|אגרות משה אבן העזר קב}}{{דרוש מקור}} ועוד). ומספר אחרונים התייחסו ישירות לשיטתו ודחו אותה מכל וכל (פאת השולחן ואבני נזר וכו'). | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה אחרונה מ־18:05, 24 בספטמבר 2021
|
|
רבי יצחק ב"ר אליעזר אבן צור ליאון היה מחכמי איטליה בשלהי תקופת הראשונים, מחבר ספר "מגילת אסתר" על ספר המצוות לרמב"ם.
חי ופעל באיטליה במאה הט"ז. מוצא משפחתו מאנקונה שבספרד. דבריו בד"כ אינם מובאים להלכה, אלא לעתים כחלק מדיון ופלפול. וכן בשולחן ערוך לא הובאה ממנו אף הלכה. והחיד"א בספרו שם הגדולים מדגיש שאין זה הגאון ר' יצחק דיליאון המפורסם, חברו של מהר"י אבוהב; אלא חכם אחר איטלקי ששמו יצחק ליאון (ולא דיליאון).
ספרו מגילת אסתר על ספר המצוות לרמב"ם (כולל יישובים להשגות שהשיג הרמב"ן על הרמב"ם) נדפס לראשונה בונציה בשנת שנ"ב, ומאז לא נדפס בשלמות. בספר המצוות במהדורת "שבתי פרנקל" ו"מוסד הרב קוק נדפס שוב בשלמות. אולם ע"פ ספר "שם הגדולים" של החיד"א מחבר הספר הוא רבי יצחק די לאון מספרד.
שיטתו בענין ישוב הארץ[עריכה]
ר' יצחק נודע בעיקר בעקבות דבריו שכתב על מצוות יישוב ארץ ישראל. הוא הגיב להשגתו של הרמב"ן (שכחת העשין לרמב"ן, מצווה ד) לפיה הרמב"ם השמיט את מצוות ישוב ארץ ישראל. לדבריו. הרמב"ם לא מנה מצווה זו מפני שסבר שאינה נוהגת בימינו: "ונראה לי, כי מה שלא מנאה הרב (הרמב"ם) הוא לפי שמצוות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה, רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו ישראל מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצווה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח, כי אדרבה, נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות (קיא ע"א) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה והוכיחוהו מפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'" ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה. ומה שאמר הרמב"ן שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ מלחמת מצווה זהו כאשר לא נהיה משועבדים. ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ זהו דוקא בזמן שבית המקדש קיים, אבל עכשיו אין מצווה לדור בה... לכך נאמר שבוודאי מצווה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו".
היו חכמים שהכריעו כשיטתו (רבי צדוק הכהן מלובלין, "דברי סופרים" י"ד[1]; רבי יואל טייטלבוים(דרוש מקור) ועוד), אך רובם המכריע של גדולי ישראל חלקו עליו ופסקו כרמב"ן (פתחי תשובה אבן העזר עה ו בשם "כל הפוסקים ראשונים ואחרונים"; אגרות משה אבן העזר קב(דרוש מקור) ועוד). ומספר אחרונים התייחסו ישירות לשיטתו ודחו אותה מכל וכל (פאת השולחן ואבני נזר וכו').
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ וראה בדברי הרב אליעזר מלמד ב"פניני הלכה- זמנים" פ"ד הל' יום העצמאות סעיף ה' סוף הערה 3 והרב שלמה אבינר בקונטרס "שלא יעלו בחומה" הערה 168 (בשם הרב בצלאל כהן) שהסבירו שגם לפי דבריו לאחר הקמת מדינת ישראל מצווה זו נוהגת. וראה בספר 'נחלת יעקב' לרב יעקב זיסברג ח"ב עמ' 715-815.