מצוות התלויות בארץ: הבדלים בין גרסאות בדף

הלכות כלאיים, ובהן חמש מצוות ומתוכן שתיים תלויות בארץ:

(א) שלא לזרוע זרעים כלאיים.

(ב) שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם.

הלכות מתנות עניים, ובהן שלוש עשרה מצוות ומתוכן עשר תלויות בארץ:

(א) להניח פיאה

(ב) שלא יכלה הפיאה

(ג) להניח לקט

(ד) שלא ילקט הלקט

(ה) לעזוב עוללות בכרם

(ו) שלא יעולל הכרם

(ז) לעזוב פרט הכרם

(ח) שלא ילקט פרט הכרם

(ט) להניח השכחה

(י) שלא ישוב לקחת השכחה

הלכות תרומות, ובהן שמונה מצוות וכולן תלויות בארץ (ראו "תרומות ומעשרות"):

(א) להפריש תרומה גדולה

(ב) להפריש תרומת מעשר

(ג) שלא יקדים תרומות ומעשרות זה לזה, אלא יפריש על הסדר

(ד) שלא יאכל זר תרומה

(ה) שלא יאכל אפילו תושב כוהן או שכירו תרומה

(ו) שלא יאכל ערל תרומה

(ז) שלא יאכל כוהן טמא תרומה

(ח) שלא תאכל חללה תרומה, ולא מורם מן הקודשים.

הלכות מעשר, ובהן מצווה אחת והיא תלויוה בארץ (ראו "תרומות ומעשרות"):

(א) להפריש מעשר ראשון בכל שנה ושנה משני הזריעה, וליתנו ללויים.

הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ובהן תשע מצוות וכולן תלויות בארץ (ראו "תרומות ומעשרות"):

(א) להפריש מעשר שני

(ב) שלא להוציא דמיו בשאר צורכי בני אדם, חוץ מאכילה ושתייה וסיכה

(ג) שלא לאוכלו בטומאה

(ד) שלא לאוכלו באנינות

(ה) שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים

(ו) שלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלים

(ז) שלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלים

(ח) להיות נטע רבעי כולו קודש, ודינו להיאכל בירושלים לבעליו כמעשר שני לכל דבר

(ט) להתוודות וידוי המעשר.

הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, ובהן תשע מצוות וכולן תלויות בארץ:

(א) להפריש ביכורים ולהעלותן למקדש

(ב) שלא יאכל הכוהן ביכורים חוץ לירושלים

(ג) לקרות עליהן

(ד) להפריש חלה לכוהן

(ה) לתת זרוע ולחיים וקיבה לכוהן

(ו) ליתן לו ראשית הגז

(ז) לפדות בכור הבן וליתן פדיונו לכוהן

(ח) לפדות פטר חמור וליתן פדיונו לכוהן

(ט) לערוף פטר חמור, אם לא רצה לפדותו.

הלכות שמיטה ויובל, ובהן עשרים ושתיים מצוות וכולן תלויות בארץ:

(א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית

(ב) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו

(ג) שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו

(ד) שלא יקצור הספיח כנגד הקוצרים

(ה) שלא יבצור הנזירים כנגד הבוצרים

(ו) שישמיט מה שתוציא הארץ

(ז) שישמיט כל הלוואתו

(ח) שלא ייגוש ולא יתבע הלווה

(ט) שלא יימנע מלהלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו

(י) לספור שנים שבע שבע

(יא) לקדש שנת חמישים

(יב) לתקוע בשופר בעשירי לתשרי כדי לצאת עבדים חופשי

(יג) שלא תיעבד אדמה בשנה זו

(יד) שלא יקצור ספיחיה כנגד הקוצרים

(טו) שלא יבצור נזיריה כנגד הבוצרים

(טז) ליתן גאולה לארץ בשנה זו, והוא דין שדה אחוזה ושדה מקנה

(יז) שלא תימכר הארץ לצמיתות

(יח) דין בתי ערי חומה

(יט) שלא ינחל כל שבט לוי בארץ ישראל, אלא נותנין להן ערים מתנה לשבת בהן

(כ) שלא ייקח שבט לוי חלק בביזה

(כא) ליתן ללויים ערים לשבת ומגרשיהם

(כב) שלא יימכר מגרש עריהם, אלא גואלין לעולם בין לפני היובל בין לאחר היובל.