כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(טעות במקור) |
||
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון | [[כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון]] (בעברית: "כל שתקנו חכמים, כעין של תורה תקנו") הוא כלל הלכתי האומר כי לרוב חכמים קובעים את תקנותיהם בדומה לציוויי התורה. | ||
==מקור וטעם== | |||
הגמרא במספר מקומות (לדוגמא {{#makor-new:פסחים ל ב|בבלי-פסחים|ל|ב}}) כותבת כי תקנות חכמים דומות בגדריהן למצוות התורה. ה[[רשב"א]] {{מקור|שו"ת הרשב"א א סא}} הסביר כי חכמים עשו כן על מנת שלא יבואו לזלזל בתקנותיהם. לכן, כללים מסוימים הנוגעים לדיני תורה חלים גם בתקנות חכמים, כגון [[אין שליח לדבר עבירה]], [[אין איסור חל על איסור]] וכדומה. | |||
דוגמא לדבר ניתן לראות בתקנת חכמים בטבילה לבאים לעזרה, גם אם הם טהורים {{מקור|יומא ל, ב}} {{מקור|יומא לא, א}}. הסיבה לטבילה זו היא כדי שאדם יעלה על ליבו שמא טמא הוא, ולא יכנס עד הערב שמש. טבילה זו דורשת שלא תהיה חציצה על בשרו של הטובל, למרות שהטבילה אינה אלא מדרבנן ומטרתה להזכר בטומאה ישנה של הטובל, ולמרות שלצורך זה היה אפשרי לטבול בלי הסרת חציצה, מ"מ תקנו חכמים טבילה זו שיטבול ללא חציצה. זאת משום שכל שתקנו חכמים, כעין של תורה תקנו. היינו, שכיון שטבילה של תורה צריכה להיות ללא חציצה, גם טבילה שחיובה מדרבנן ואפילו לסיבה מסויימת שחציצה לא מפריעה לה, תהיה לפי דין הטבילה שמן התורה. | |||
==יוצאים מהכלל== | |||
ישנם תקנות חכמים שלא תוקנו בדומה לדין התורה. ה[[חזון איש]] הסביר כי הדבר תלוי בסברת חכמים בתקנתם וכי נתנו דעתם בכל תקנה האם יש לתקנה כעין דאורייתא או שאין להקפיד על כך (חזון איש דמאי טז יז). | |||
דוגמא לכך ניתן למצוא בתקנת חכמים על טומאת [[בעל קרי]] שבניגוד לדין תורה התירו לו לומר דברי תורה ואף לטבול במים שאובים. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
[[מיקרופדיה תלמודית:כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון|כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון]] בפרויקט מיקרופדיה תלמודית |
גרסה אחרונה מ־20:43, 2 בדצמבר 2021
|
כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (בעברית: "כל שתקנו חכמים, כעין של תורה תקנו") הוא כלל הלכתי האומר כי לרוב חכמים קובעים את תקנותיהם בדומה לציוויי התורה.
מקור וטעם[עריכה]
הגמרא במספר מקומות (לדוגמא פסחים ל ב) כותבת כי תקנות חכמים דומות בגדריהן למצוות התורה. הרשב"א שו"ת הרשב"א א סא הסביר כי חכמים עשו כן על מנת שלא יבואו לזלזל בתקנותיהם. לכן, כללים מסוימים הנוגעים לדיני תורה חלים גם בתקנות חכמים, כגון אין שליח לדבר עבירה, אין איסור חל על איסור וכדומה.
דוגמא לדבר ניתן לראות בתקנת חכמים בטבילה לבאים לעזרה, גם אם הם טהורים יומא ל, ב יומא לא, א. הסיבה לטבילה זו היא כדי שאדם יעלה על ליבו שמא טמא הוא, ולא יכנס עד הערב שמש. טבילה זו דורשת שלא תהיה חציצה על בשרו של הטובל, למרות שהטבילה אינה אלא מדרבנן ומטרתה להזכר בטומאה ישנה של הטובל, ולמרות שלצורך זה היה אפשרי לטבול בלי הסרת חציצה, מ"מ תקנו חכמים טבילה זו שיטבול ללא חציצה. זאת משום שכל שתקנו חכמים, כעין של תורה תקנו. היינו, שכיון שטבילה של תורה צריכה להיות ללא חציצה, גם טבילה שחיובה מדרבנן ואפילו לסיבה מסויימת שחציצה לא מפריעה לה, תהיה לפי דין הטבילה שמן התורה.
יוצאים מהכלל[עריכה]
ישנם תקנות חכמים שלא תוקנו בדומה לדין התורה. החזון איש הסביר כי הדבר תלוי בסברת חכמים בתקנתם וכי נתנו דעתם בכל תקנה האם יש לתקנה כעין דאורייתא או שאין להקפיד על כך (חזון איש דמאי טז יז). דוגמא לכך ניתן למצוא בתקנת חכמים על טומאת בעל קרי שבניגוד לדין תורה התירו לו לומר דברי תורה ואף לטבול במים שאובים.
לקריאה נוספת[עריכה]
כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון בפרויקט מיקרופדיה תלמודית