פרשני:בבלי:חולין צב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין צב ב

חברותא[עריכה]

אחת -  שאין כותבין כתובה לזכר, שאף על פי שהם מייחדים להם זכר למשכב מכל מקום אינם מקילים ראש עד שיכתבו להם כתובה.
ואחת - שאין שוקלין בשר המת במקולין שאף על פי שהם אוכלים בשר אדם אינם מוכרים אותו באטליז בפרהסיא (פירוש אחר - בשר בהמה שמתה מעצמה אינם מוכרים באטליז).
ואחת - שמכבדין את התורה.
שנינו במשנה: ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף.
ומקשינן: והא קא חזינן דאית ליה כף לעוף, שיש בשר המקיף סביב עצם הירך שלו?
ומתרצינן: אית ליה, אבל לא עגיל! שהבשר המקיף אינו עגול אלא שטוח לרוחב, ואינו דומה לכף, ובגיד הנשה נאמר "אשר על כף הירך", הלכך אינו נוהג בעוף.
בעי רבי ירמיה: אית ליה לעוף ועגיל, אם נזדמן עוף שהכף אצלו עגול, או אית ליה לבהמה ולא עגיל, שנזדמנה בהמה שהכף אינו עגול אצלה - מאי?
האם בתר דידיה אזלינן כל עוף וכל בהמה נידונים לפי מה שהם, ואותו העוף שהכף עגול אצלו אסור גיד הנשה שלו, והבהמה אשר כף רגלה אינו עגול לא יאסר גיד הנשה שלה, או דלמא, בתר מיניה אזלינן. וכיון שבדרך כלל לעוף אין כף עגול ולבהמה יש לה כף עגול, הרי כל מין העוף מותר וכל מין הבהמה אסור?
ומסקינן: תיקו!
שנינו במשנה: ונוהג בשליל. רבי יהודה אומר: אינו נוהג בשליל, וחלבו מותר.
אמר שמואל: "וחלבו מותר" דקתני בסיפא דמתניתין, לאו סיום דברי רבי יהודה הוא, אלא לדברי הכל הוא.
והוינן בה: "חלבו" דמאי? באיזה חלב מדובר שהכל מודים בו? אילימא חלבו דשליל, והא מיפלג פליגי ביה תנא קמא ורבי יהודה?
דתניא: גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו של השליל אסור! דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: אינו נוהג בשליל וחלבו של השליל מותר! ואמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מחלוקת דרבי מאיר ורבי יהודה: בעובר בן תשעה חדשים שנמצא חי במעי הבהמה לאחר שנשחטה, והלך רבי מאיר לשיטתו! שלפי שהוא סובר שעובר בן תשעה חי אינו ניתר בשחיטת אמו ככל עובר הנמצא במעי אמו לאחר שחיטתה אלא הוא כבהמה בפני עצמה וטעון שחיטה, ולכן גם גיד הנשה שלו וחלבו אסור. ורבי יהודה לשיטתו! שרבי יהודה סובר שאפילו בן תשעה חי ניתר בשחיטת אמו, ואינו כבהמה בפני עצמה אלא הוא כאחד מאיברי אמו, ולפיכך אין בו איסור גיד הנשה וחלבו.
ואלא שמא תאמר שמשנתנו מדברת בחלבו דגיד שומנו של גיד הנשה (בכל בהמה לא בשליל), ועל זה אמר שמואל שלדברי הכל מותר, תיקשי, והא מיפלג פליגי בה?
דתניא: גיד הנשה מחטט אחריו בכל מקום שהוא, כשמוציאו מן הירך, וחותך שמנו של הגיד מעיקרו, אפילו היכן שהוא בלוע ומושרש בבשר דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: גוממו חותכו עם השופי, בקו ישר עם כף הירך, שרק את השומן הבולט על הכף צריך לחתוך משום מראית העין אבל השרשים של השומן (וגם של הגיד) שבתוך הבשר מותרים באכילה.
הרי שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, ולדעת רבי מאיר שומן הגיד אסור!
ומתרצינן: לעולם בחלבו דגיד מיירי, ומה שאמר שמואל שלדברי הכל מותר, היינו, שמן התורה אפילו רבי מאיר מודה שהוא מותר, אלא שהוא אוסר מדרבנן. ומודה שמואל דלרבי מאיר מדרבנן אסור.
דתניא, כמו ששנינו בברייתא, שלרבי מאיר רק מדרבנן אסור. דתניא: ושמנו של גיד הנשה מותר. וישראל קדושים נהגו בו איסור!
ודייקינן: מאי לאו, ברייתא זו רבי מאיר היא. שהרי רבי יהודה מתיר לגמרי את השומן אפילו מצד המנהג. ואם כן, מוכח דרבי מאיר היא, דאמר: שהשומן מותר מן התורה ואסור רק מדרבנן!
ומקשינן: ממאי דרבי מאיר היא? דלמא רבי יהודה היא (ומה שרבי יהודה מתיר הוא מעיקר הדין אבל מצד מנהג אסור). אבל לרבי מאיר, מדאורייתא נמי אסור שומן הגיד?
ומתרצינן: לא סלקא דעתך שרבי מאיר אוסר מן התורה. דתניא: גיד הנשה מחטט אחריו בכל מקום שהוא ושמנו מותר! מאן שמעת ליה דאית ליה שגיד הנשה צריך חטיטה? רבי מאיר! שאמר כן לעיל בברייתא. וקאמר "שמנו מותר"! הרי שרבי מאיר מתיר שומן הגיד ובהכרח שמה שאוסר במקום אחר אינו אלא מדרבנן.
אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב: לא אסרה תורה בגיד הנשה אלא קנוקנות שבה! הגידין הדקים שמתפצלים מגיד הנשה, שהם רכים ויש בהם טעם, אבל הגיד עצמו שעל כף הירך אינו אסור לפי שהוא קשה ואין בו טעם אלא כעץ בעלמא הוא.
עולא אמר: הגיד אף על פי שעץ הוא מכל מקום התורה חייבה עליו! (והקנוקנות מותרים כדלקמן).
אמר אביי כוותיה דעולא מסתברא! דאמר רב ששת אמר רב אסי: חוטין הדקין שבחלב אסורין מדרבנן ואין חייבין עליהן כרת משום חלב.
אלמא אמרינן "חלב" אמר רחמנא ולא חוטין! הכא נמי "גיד" אמר רחמנא ולא קנוקנות!
גופא: אמר רב ששת אמר רב אסי: חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן. חוטין שבכוליא אסורין ואין חייבין עליהן.
לובן כוליא הנמצא בחריץ שבכליה וחודר לתוך הכליה, פליגי בה רבי ורבי חייא: חד אסר משום חלב וחד שרי.
רבה ממרטט ליה מוציאו לגמרי עד השרש, וכן רבי יוחנן ממרטט ליה. רב אסי גאים ליה חתך את הלובן שעל הכליה בלבד, אבל מה שחודר לתוך הכליה אכל.
אמר אביי כוותיה דרבי אסי מסתברא! דאמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל:

דרשני המקוצר[עריכה]