מצוות תלמוד תורה: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה

מצווה להגות בתורה. המצווה היא ללמוד חכמת התורה ^[1]. וחובה ללמוד המקרא כולו, ששה סדרי משנה, ותלמוד ^[2]. אחר שלמד מקרא ומשנה מצוות תלמוד תורה היא שיעסוק כל ימיו בתלמוד, ויקרא במקרא לעיתים מזומנות ^[3]. כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה ^[4]. בכל זמן שהוא פנוי מעסקיו מחוייב בתלמוד תורה^[5]

• "בכל רגע ושעה ויום שאדם בטל מדברי תורה, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות" - רבי חיים ויטאל שערי קדושה, חלק ב, שער ה.
• "אין לפטור עצמו מעשה דתורה, במה שיקיימה אחר כך, כי בכל רגע ורגע היא זמנה" - חפץ חיים, באר מים חיים, עשין יב.

• חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה ^[6]

גדרי מצוות "ושננתם לבניך"

מצוות ושננתם לבניך" מחייבת שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו. היינו שכאשר ישאלו אותו שאלה בתורה יידע לענות. מצווה זו מחייבת ללמוד בעיון ובעמקות בכל חלקי התורה, כדי שיוכל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אף שמצוות לימוד התורה מתקיימת בכל מה שלומד, מצוות החידוד בתורה מתקיימת במשך זמן רב על ידי שלומד דרכי ההעמקה בתורה ודרכי החידוד והפלפול בתורה בספר אור ישראל, להגרי"ס זצ"ל כתב וז"ל: "...דרכי הלימוד לידיעת התורה למלאת המצווה של ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו והוא להשתלם בחכמת התורה לרכוש לו ידיעות ולחדד השכל שיוכל לפלפל בחכמה ולב נבון לסברה ישרה לא בשעה אחת יולד זה התכלית כי אם בהמשך הזמן בהרבה ימים ושנים וכפי עמלו ויגיעתו כן יגיע לתכלית הנרצה. נמצא כי דרכי הלימוד לידיעת התורה הוא על להבא...". ובספר 'סדר היום' כתב וז"ל "...וזה היה המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודיבורים קשים ואע"פ שנראה כאיבוד זמן אחר שאין מוציאין ממנו לא דין ולא משפט מפני העניין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק העניניים כאשר יגיעו לידו כדי שיוציא לאור משפט ומי שלומד בעניין אחר נצלל במים אדירים והעלה חרס בידו ומוציא שם רע על חמדת התורה הקדושה והעמוקה כי נראה לו שאין עניין התורה כי אם אותו הדבר שעולה בדעתו בתחילת עיונו...".

מקור וטעם

במקורו הר"ן^[7] הביא את דרשת הגמרא^[8] "ושננתם" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב האור שמח^[9] ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי קבלה. והרמב"ם^[10] הביא את הפסוק "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". והאבן האזל^[11] הביא שיש יותר משלושים מצוות עשה ולא תעשה על ביטול תורה.

במהות המצווה ייסדו האחרונים שיש שתי מצוות: לימוד תורה, וידיעת התורה^[12]. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי מצוות ממש, או שהם שני פרטים באותה מצווה ^[13].

בדינו נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי ^[14], או לא ^[15].

לצד שמצווה ללמוד בכל רגע פנוי, המצווה היא ללמוד את כל התורה כולה, אלא שבשעה שלומד פרק אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום דלא גרע מהעוסק במצווה פטור מן המצווה^[16]. עיקר מצוות תלמוד תורה מתקיימת בלימוד תורה שבעל פה שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה{{{1}}}.

ללמד לאחרים

במניין המצוות נחלקו הראשונים כיצד למנות את המצוות ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין (גריפ"פ עשין יד בתחילתו):

1. יש רק מצווה אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים (רמב"ם).
2. יש שתי מצוות - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים (רס"ג וסמ"ק).
3. יש שלוש מצוות - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים (בה"ג).

[[

בסדר המצוות היראים (כה) והסמ"ק (קה) הקדימו את המצווה ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך הרמב"ם^[17] הקדים את המצווה ללמד את בנו, אח"כ את תלמידיו, ואח"כ ללמוד בעצמו.

כמו כן, ישנו איסור ללמד לתלמיד שאינו הגון.

פרטי הדין

אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה (וכן צדקה וגמילות חסדים), מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את ה[[���צווה]] רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש^[18].

בית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו. ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:

1. מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
2. מדין כופין על המצוות.
3. מדין [[נכס� דבר נש אינון ערבין ליה]].

דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח (יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור).

מצוות לאו להנות ניתנו. ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו (ט"ז יו"ד רכא-מג).

שומע כעונה - הסתפק השערי תשובה (מז-ב) האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך על השמיעה ברכות התורה. והשולחן ערוך הרב בהלכות תלמוד תורה כתב שיש דין שומע כעונה לענין מצות "ולמדתם" שהיא דווקא בלימוד בפה לשיטתו.

ברכת התורה - חקרו בה בין שלושה צדדים:

1. ברכת השבח - על נתינת התורה (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
2. ברכת המצוות - על החיוב ללמוד תורה (דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה).
3. ברכת הנהנין - על שמחת הלב בלימוד (קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין).

כוונה בלימוד תורה

לשמה

בספר 'אוהב ישראל' לרבי יהושע מאפטה זצ"ל בפרשת כי תצא לפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז), כתב:

"...כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע".

ביטול תורה

• בגמרא נאמר שאסור לבטל תורה ממי שלומד אותה, ואפילו ציווה עליו המלך לאסוף חיילים למלחמה אין לבטל לומדי תורה מלימודם לשם כך^[19]

לקריאה נוספת

• ספר נפש החיים שער רביעי - עוסק במצוות תלמוד תורה
• מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק א - מאת רש"ר הירש - בתוך 'המעין' טבת תשמט, עמוד 23.
• מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק ב - מאת רש"ר הירש בתוך 'המעין' ניסן תשמט, עמוד 24.
• ספר 'בנין עולם', שעוסק בהרחבה במצוות תלמוד תורה

הערות שוליים