תנאי: הבדלים בין גרסאות בדף

@ אם אין בו שליחות מוכח שהמעשה (חליצת המנעל) הוא העיקר ולא התוצאה (התרת הזיקה). וכיוון שהמעשה הוא העיקר - לא אתי דיבור (תנאי) ומבטל מעשה (חליצה). ולכן תנאי יועיל רק בדין שיש בו שליחות, שאז לא המעשה הוא העיקר {{מקור|אור שמח אישות י-ב סוף ד"ה אולם בזה|כן}}.

@ מכך שכל התנאים הכתובים בתורה הם בדינים שיש בהם שליחות, משמע שתנאי מועיל רק בדין שיש בו שליחות (גזירת הכתוב) {{מקור|תוס' גיטין עה. ד"ה לאפוקי, וכן כתבו לגבי הדין של מתנה על מה שכתוב בתורה|כן}}<ref>גם בדין זה יש שהביאו מקורות אחרים, הובאו בערך [[מתנה על מה שכתוב בתורה#מקור_וטעם]] ד"ה בטעם.</ref>{{מקור|}}.

'''בדין שבדיבור מועיל תנאי''' אפילו אם אין בו שליחות, מדין אתי דיבור ומבטל דיבור {{מקור|(מנחת חינוך שסח-א [יח] ד"ה ולכאורה (לגבי נזירות שמשון), מקור חיים תמח, הובא בספר המקנה לג-ח (לגבי הפקר))}}.

'''בקידושי ביאה''' לבבלי מועיל תנאי {{מקור|בבלי:כתובות עד.|כן}}, אך לירושלמי {{מקור|קידושין ב-ה|כן}} ולתוספתא {{מקור|קידושין ג-ח|כן}} לא.

'''בהפקר''' (כשמפקיר נכס) חקר הבית אפרים האם יועיל תנאי, שהרי שליח אינו מועיל בהפקר<ref>דנו בזה בערך [[הפקר#פרטי_הדין]] ד"ה שליח.</ref>, ומילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי {{מקור|בבלי:כתובות עד.|כן}}. אך המקור חיים {{מקור|תמח|כן}} כתב שאפשר להפקיר על תנאי, וביאר שכיוון שהפקר הוא בדיבור, אתי דיבור (של התנאי) ומבטל דיבור (של ההפקר) אע"פ שאינו בשליחות {{מקור|הביאם ספר המקנה לג-ח|כן}}. והקובץ שיעורים כתב שאפשר שתנאי מועיל בהפקר {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא תנא, לגבי "על מנת שלא יזכה בו פלוני"|כן}}.