נשמה יתירה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
מנגד, ה[[רמב"ן]] מביא כי ביום השבת ישנה התעלות רוחנית ושכלית מיוחדת {{ציטוטון|ברך ה' את היום הזה וקדשו- שזימן אותו לקבל בו הנפש תוספת חכמה יותר מכל הימים}}. בדומה לכך, ה[[ספורנו]] במקום מסביר כי הנשמה היתירה מאפשרת לאדם להכין את עצמו טוב יותר לעבודת הבורא. | מנגד, ה[[רמב"ן]] מביא כי ביום השבת ישנה התעלות רוחנית ושכלית מיוחדת {{ציטוטון|ברך ה' את היום הזה וקדשו- שזימן אותו לקבל בו הנפש תוספת חכמה יותר מכל הימים}}. בדומה לכך, ה[[ספורנו]] במקום מסביר כי הנשמה היתירה מאפשרת לאדם להכין את עצמו טוב יותר לעבודת הבורא. | ||
===השפעה רוחנית שמשפיעה על הגשמית=== | ===השפעה רוחנית שמשפיעה על הגשמית=== | ||
ב[[ערוך השולחן]] | ב[[ערוך השולחן]] {{#makor-new:אורח חיים רצז א|קיצור-שולחן-ערוך-ערוך-השולחן-או"ח|רצז|א}} מסביר כי מקור הנשמה היתירה של השבת הוא רוחני, אך הוא משפיע גם על הגופניות של האדם. לדבריו, בשבת גם הגיהנום שובת וממילא יש בכך חולשה לנפש ולכן יש צורך בהרחת בשמים בהבדלה על מנת להחזיר כוחות אלו. | ||
==ברכת הבשמים ונשמה יתירה ביום טוב== | ==ברכת הבשמים ונשמה יתירה ביום טוב== | ||
הראשונים נחלקו האם ישנה נשמה יתירה גם ביום טוב. ה[[רשב"ם]] אמר שגם ביום טוב יש נשמה יתירה, אך [[תוספות]] וראשונים נוספים כתבו שאין נשמה יתירה ביום טוב. | הראשונים נחלקו האם ישנה נשמה יתירה גם ביום טוב. ה[[רשב"ם]] אמר שגם ביום טוב יש נשמה יתירה, אך [[תוספות]] וראשונים נוספים כתבו שאין נשמה יתירה ביום טוב. | ||
גרסה מ־21:50, 12 באוגוסט 2020
|
|
נשמה יתירה היא תוספת רוחנית שמגיעה לאדם ביום השבת. על מנת להקל על יציאת הנשמה היתירה במוצאי השבת, תיקנו חכמים לברך על הבשמים- שמהם נהנית הנשמה.
מקור
הגמרא ביצה טז א מבארת כי למרות שהקב"ה נתן למשה ולעם ישראל את השבת, הוא לא אמר לו מראש על עניין הנשמה היתירה. הגמרא מסבירה כי בשבת יש לאדם נשמה יתירה העוזבת אותה בצאת השבת"אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: 'שבת וינפש', כיון ששבת - ווי, אבדה נפש"".
מהות הנשמה היתירה
רווחה גשמית
באופן פשוט, משמעות הנשמה היתירה היא רוחב הלב שיש לאדם בכך שאוכל ונח ובשבת ואיננו טרוד בעסקיו. באופן זה פירש רש"י בגמרא " רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרווחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו".
השפעה רוחנית
מנגד, הרמב"ן מביא כי ביום השבת ישנה התעלות רוחנית ושכלית מיוחדת "ברך ה' את היום הזה וקדשו- שזימן אותו לקבל בו הנפש תוספת חכמה יותר מכל הימים". בדומה לכך, הספורנו במקום מסביר כי הנשמה היתירה מאפשרת לאדם להכין את עצמו טוב יותר לעבודת הבורא.
השפעה רוחנית שמשפיעה על הגשמית
בערוך השולחן אורח חיים רצז א מסביר כי מקור הנשמה היתירה של השבת הוא רוחני, אך הוא משפיע גם על הגופניות של האדם. לדבריו, בשבת גם הגיהנום שובת וממילא יש בכך חולשה לנפש ולכן יש צורך בהרחת בשמים בהבדלה על מנת להחזיר כוחות אלו.
ברכת הבשמים ונשמה יתירה ביום טוב
הראשונים נחלקו האם ישנה נשמה יתירה גם ביום טוב. הרשב"ם אמר שגם ביום טוב יש נשמה יתירה, אך תוספות וראשונים נוספים כתבו שאין נשמה יתירה ביום טוב. פועל יוצא של מחלוקת זו הוא בברכה על הבשמים בהבדלה של יום טוב. הרחת הבשמים נועדה לעודד את האדם לאחר שהנשמה היתירה עזבה, וממילא לשיטת תוספות אין לברך על הבשמים בצאת יום טוב משום שאין עזיבה של הנשמה היתירה, וכן נפסק להלכה.
אמנם, יש שכתבו שביום טוב אין נשמה יתירה כשל שבת, אך יש בה נשמה יתירה במדרגה נמוכה יותר. מסיבה זו, אין מברכים על הבשמים ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת, משום שישנה מעבר הדרגתי מהנשמה היתירה של שבת לנשמה במדרגת יום טוב שו"ת דברי יציב או"ח קכג.
זמן כניסת הנשמה היתירה
יש מספר דעות בנוגע לזמן בו הנשמה היתירה מגיעה. יש שכתבו שהנשמה נכנסת באדם בערב שבת המהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק חלק א סימן קמ"ח, ומנגד יש מהמקובלים שהביאו שכבר ביום שישי לאחר חצות היום נכנסת הנשמה היתירה ולכן נהגו האבלים לקום מאבלותם ציץ אליעזר חלק ז, סימן מ"ט.
נשמה יתירה מתווספת
הבן איש חי כתב כי הופעת הנשמה היתירה מחולקת לשלוש חלקים- נפש רוח ונשמה. הוא מסביר כי חלק מהנשמה היתירה מגיעה כבר מיום רביעי, בו נכנסים לשבת הקרבה, וחלק בחמישי ובשישי. גם בליל שבת עצמו ישנם שלוש קבלות של תוספת שבת כך שתוספת הנפש מגיעה באמירת "בואי כלה", תוספת הרוח באמירת ברכו קודם ערבית ותוספת הנשמה באמירת "ופרסום עלינו ועל ירושלים עירך סוכת רחמים ושלום" הלכות שנה שניה - בפרשת וירא.
במקור אחר, הרחיב הבן איש חי וכתב כי גם במהלך השבת עצמה מגיעה עוד נשמה יתירה. כך לאחר ליל השבת מגיעה תוספת נוספת של רוח באמירת "ה' שפתי תפתח" בתפילת שחרית. ולאחריה, בחזרת הש"ץ במוסף באמירת כתר נוספת תוספת נשמה באמירת "איה" כחלק מ"איה מקום כבודו".