פרשני:אגרות הראיה: אגרת קמא: הבדלים בין גרסאות בדף
הראל זילבר (שיחה | תרומות) (←האגרת) |
|||
שורה 4: | שורה 4: | ||
= רקע לאגרת = | = רקע לאגרת = | ||
אגרתו של הרב צבי פסח פרנק עליה השיב הראי"ה נמצאת בידינו. האגרת עוסקת במינוי רב מסויים במושבה עקרון (עוד בעניין זה עיין ברקע ל[[פרשני:אגרות הראיה: אגרת כה|אגרת כה]]), ובשאלה על סוגיית מדביק פת במסכת שבת: | |||
בעה"י יום א' כ"ג לחדש אייר, לסדר "הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני א' הכהן" תרס"ח פעה"ק ירושת"ו | |||
מרוכב ערבות, אלפי רבבות, ברכות מאליפות וישועות, יחדיו יהיו תמים על ראש צדיק, גבר בכלא, איש סגולה, הנודע לתהילה, ה"ה הרב הגאון מופת הדור והדרו, איש האשכולות, החכם הכולל, כקש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א רב ואב"ד בעה"ק יפו ת"ו והמושבות. | |||
אחרי דרך מבוא השלום והברכה האה"ר כמשפט להדר"ג הרמה, ולכל הנלוים לו שיחי', אמרתי לבוא בבקשה אחת קטנה וגדולה היא אלינו, בהיות כידוע המושבה עקרון דורשת אין לה איש שהגיע להוראה, ונפשם בשאלתם שיהי' ישיבתו קבועה שם ולהיות מצוי לענות להם בדבר ד' זו הלכה למעשה, להורות להם בכל עת את המעשה אשר יעשון כנהוג בכל קהילות הקדש אשר אחינו נחתים שם, ובאשר כי אתרא דרב הוא כת"ר, וכנפי תורתו ומצודתו פרושה על המושבות אשר מסביב למחנהו קדש, ועל פיו יצאו ויבאו, לכן אמרתי להציע לפני הדר"ג שיחי' ולהעמיד לפניו חד מבני עלי' ה"ה הרב הגדול חו"ב מוה"ר ר' יעקב יוסף הלוי נ"י והוא מעולי גולה זה – כביר מעיר לידא, והוא חתן בנו של מוח"ז הרב הגאון וכו' ר' חיים יעקב שפירא שליט"א הראב"ד בפעה"ק ת"ו, ואחרי כי קרוב הוא לי לא אאריך בשבחו, וגם שלא בפניו לא אמר רק מקצת שבחו במילתא דעבידא לגלויי, כי משרה זו הולמתו ע"י סמיכת חכמים אשר סמכו ידיהם עליו מגדולי ירושלים ת"ו, והנה זה בא במגילת ספר כתוב הדר לאמר כי הוא מוכשר להוראה, גם הוא מפורסם לירא שמים מצוין, וגם מכבר ידעתיו לבעל מדות טבות עד להפליא, ומוחזקני בו שיהי' סר תמיד למשמעת כת"ר בכל הענינים על צד היותר טוב, וגם לו יד לדרוש בדברי אגדה המושכים את הלב, ובכלל הוא דבר השוה לכל נפש, וביחוד להרב הנ"ל יצמח מזה טובה גדולה, כי אחרי עמלו ויגיעו בתוה"ק זה כמה מתוך דחק גדול כידוע מהלחץ אשר ימצא את בני ציון היקרים אשר נפשם חשקה בתורה, הנה מה טוב ומה נעים להקל עולו וטרדת הפרנסה ממנו למען ילך בכחו זה לשקוד על דלתי תוה"ק מתוך הרוחה, לאחר שכבר קיימה מעוני, וידע הדר"ג שענין זה תלוי רק בהסכמתו. ואם יכשר בעיניו להסכים עליו אז יש לפניו דרכים הרבה להחלץ מן המצר בעה"י ע"י הספקתו מפעה"ק שינתן לו רק באופן זה כשיתקבל בהמושבה, מפני טעמים שונים. ומדעתי את כבוד הדר"ג שי' כאשר כבר תכנתי את רוחו הטהור להיות שואף תמיד להגדיל תורה ולהאדירה, ודרכו בקדש לחזק הני ברכי דרבנן דשלהי ולהעמידם בקרן אורה. תקותי חזקה שדברי יכנסו באזניו ויזדרז להודיעני במוקדם עצתי אמונה באופני הסכמתו לטובה. גם כבוד מוח"ז הרב הגאון רחי"ש הי"ו דורש בשלומו ובקשני לכתוב בשמו לכת"ר ולבקשו על כל הנ"ל. | |||
ועל של עכשיו אני בה, שנתעוררתי כעת בהא דמיבעי לן שבת ד' ע"א הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה או לא, ופירשו התוס' דאי לא התירו מיפטר מסקילה (ופשוט דה"ה מכרת), ו[ל]כאורה הדבר ברור דפטור משום שנחשב לאנוס בסוף המלאכה דבלא"ה אין שייך לפוטרו מדין שמים, וקשה לי אם נחשבנו לאנוס הרי אונס זה כבר הי' גלוי מתחלה בשעה שהדביק וידוע' הי' שלאחר שידביק יהי' אנוס ולא יוכל לרדות, א"כ אדרבה היא הנותנת לחייבו כרת וסקילה, וכדפשיטא לן בהזורק ד' אמות ברה"ר דלא מיפטר ממיתה בחרטתו לאחר שיצא האבן מידו, וכדכתבו התוס' שבועות ד' בשבועה שאוכל ככר זה היום והשליכו לנהר דלא מיפטר רק מטעם לשאב"מ, ומינה למ"ד לוקין לוקה אף דאנוס הוא בסוף היום, ובירושלמי שם פ"ג חשיב כלאו שיש בו מעשה, ומאן פלגינן לומר דלענין להתחייב בסופו נחשב לאנוס ולהחשב כאונס שידוע מתחלה כמו בזורק לא חשיב, והאיך נאחז ברגל בשני ראשין. חדא ועוד קא אמינא, דמסוגיה זו קשה לי שיטת הראב"ד (בפ"א מה' מילה) דפליג על הרמב"ם בהי' ערל כל ימיו, ולא בעי שיהי' מזיד על לבסוף אלא אפילו אם נאנס או שגג לבסוף מחויב כרת להראב"ד, והא בסוגיא דהכא פשיטא לן דאי לא התירוהו לרדות פקע ממנו חיוב כרת אף דבאמת מזיד הוא בתחלתו ועיקרה של מלאכה נעשית בזדון, והרי גם שם מוכרח לומר דחיוב כרת על בטול המצוה לא נגמר רק בביטולו כל ימיו, וכל עוד שהוא חי טרם נגמר גוף האיסור, דהא אם ימול נפקע ממנו חיוב כרת לכו"ע, הרי דלא חייבה תורה כרת על בטול מצות מילה במקצת ימי חייו, ואם כי יש לי בזה הרבה הרהורי דברים עכ"ז אמרתי להציע לפני הדר"ג שי' ולשמוע מפיו דבר ד' אמת. | |||
כצאתי את פני מכתי אחוי קידה קמי' דמר, ועיני לשמים נשאות ברחמי ותחנוני שישלח לנו כהן צדק, וכסאו יוכן כשמש ויהלום, כחפצו וכחפץ מוקירו כערכו הרם והמצפה לתשובתו הקרובה. | |||
צבי פסח פראנק | |||
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים = | = הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים = |
גרסה אחרונה מ־14:27, 13 באפריל 2023
|
מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.
רקע לאגרת[עריכה]
אגרתו של הרב צבי פסח פרנק עליה השיב הראי"ה נמצאת בידינו. האגרת עוסקת במינוי רב מסויים במושבה עקרון (עוד בעניין זה עיין ברקע לאגרת כה), ובשאלה על סוגיית מדביק פת במסכת שבת:
בעה"י יום א' כ"ג לחדש אייר, לסדר "הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני א' הכהן" תרס"ח פעה"ק ירושת"ו
מרוכב ערבות, אלפי רבבות, ברכות מאליפות וישועות, יחדיו יהיו תמים על ראש צדיק, גבר בכלא, איש סגולה, הנודע לתהילה, ה"ה הרב הגאון מופת הדור והדרו, איש האשכולות, החכם הכולל, כקש"ת מו"ה ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א רב ואב"ד בעה"ק יפו ת"ו והמושבות.
אחרי דרך מבוא השלום והברכה האה"ר כמשפט להדר"ג הרמה, ולכל הנלוים לו שיחי', אמרתי לבוא בבקשה אחת קטנה וגדולה היא אלינו, בהיות כידוע המושבה עקרון דורשת אין לה איש שהגיע להוראה, ונפשם בשאלתם שיהי' ישיבתו קבועה שם ולהיות מצוי לענות להם בדבר ד' זו הלכה למעשה, להורות להם בכל עת את המעשה אשר יעשון כנהוג בכל קהילות הקדש אשר אחינו נחתים שם, ובאשר כי אתרא דרב הוא כת"ר, וכנפי תורתו ומצודתו פרושה על המושבות אשר מסביב למחנהו קדש, ועל פיו יצאו ויבאו, לכן אמרתי להציע לפני הדר"ג שיחי' ולהעמיד לפניו חד מבני עלי' ה"ה הרב הגדול חו"ב מוה"ר ר' יעקב יוסף הלוי נ"י והוא מעולי גולה זה – כביר מעיר לידא, והוא חתן בנו של מוח"ז הרב הגאון וכו' ר' חיים יעקב שפירא שליט"א הראב"ד בפעה"ק ת"ו, ואחרי כי קרוב הוא לי לא אאריך בשבחו, וגם שלא בפניו לא אמר רק מקצת שבחו במילתא דעבידא לגלויי, כי משרה זו הולמתו ע"י סמיכת חכמים אשר סמכו ידיהם עליו מגדולי ירושלים ת"ו, והנה זה בא במגילת ספר כתוב הדר לאמר כי הוא מוכשר להוראה, גם הוא מפורסם לירא שמים מצוין, וגם מכבר ידעתיו לבעל מדות טבות עד להפליא, ומוחזקני בו שיהי' סר תמיד למשמעת כת"ר בכל הענינים על צד היותר טוב, וגם לו יד לדרוש בדברי אגדה המושכים את הלב, ובכלל הוא דבר השוה לכל נפש, וביחוד להרב הנ"ל יצמח מזה טובה גדולה, כי אחרי עמלו ויגיעו בתוה"ק זה כמה מתוך דחק גדול כידוע מהלחץ אשר ימצא את בני ציון היקרים אשר נפשם חשקה בתורה, הנה מה טוב ומה נעים להקל עולו וטרדת הפרנסה ממנו למען ילך בכחו זה לשקוד על דלתי תוה"ק מתוך הרוחה, לאחר שכבר קיימה מעוני, וידע הדר"ג שענין זה תלוי רק בהסכמתו. ואם יכשר בעיניו להסכים עליו אז יש לפניו דרכים הרבה להחלץ מן המצר בעה"י ע"י הספקתו מפעה"ק שינתן לו רק באופן זה כשיתקבל בהמושבה, מפני טעמים שונים. ומדעתי את כבוד הדר"ג שי' כאשר כבר תכנתי את רוחו הטהור להיות שואף תמיד להגדיל תורה ולהאדירה, ודרכו בקדש לחזק הני ברכי דרבנן דשלהי ולהעמידם בקרן אורה. תקותי חזקה שדברי יכנסו באזניו ויזדרז להודיעני במוקדם עצתי אמונה באופני הסכמתו לטובה. גם כבוד מוח"ז הרב הגאון רחי"ש הי"ו דורש בשלומו ובקשני לכתוב בשמו לכת"ר ולבקשו על כל הנ"ל.
ועל של עכשיו אני בה, שנתעוררתי כעת בהא דמיבעי לן שבת ד' ע"א הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה או לא, ופירשו התוס' דאי לא התירו מיפטר מסקילה (ופשוט דה"ה מכרת), ו[ל]כאורה הדבר ברור דפטור משום שנחשב לאנוס בסוף המלאכה דבלא"ה אין שייך לפוטרו מדין שמים, וקשה לי אם נחשבנו לאנוס הרי אונס זה כבר הי' גלוי מתחלה בשעה שהדביק וידוע' הי' שלאחר שידביק יהי' אנוס ולא יוכל לרדות, א"כ אדרבה היא הנותנת לחייבו כרת וסקילה, וכדפשיטא לן בהזורק ד' אמות ברה"ר דלא מיפטר ממיתה בחרטתו לאחר שיצא האבן מידו, וכדכתבו התוס' שבועות ד' בשבועה שאוכל ככר זה היום והשליכו לנהר דלא מיפטר רק מטעם לשאב"מ, ומינה למ"ד לוקין לוקה אף דאנוס הוא בסוף היום, ובירושלמי שם פ"ג חשיב כלאו שיש בו מעשה, ומאן פלגינן לומר דלענין להתחייב בסופו נחשב לאנוס ולהחשב כאונס שידוע מתחלה כמו בזורק לא חשיב, והאיך נאחז ברגל בשני ראשין. חדא ועוד קא אמינא, דמסוגיה זו קשה לי שיטת הראב"ד (בפ"א מה' מילה) דפליג על הרמב"ם בהי' ערל כל ימיו, ולא בעי שיהי' מזיד על לבסוף אלא אפילו אם נאנס או שגג לבסוף מחויב כרת להראב"ד, והא בסוגיא דהכא פשיטא לן דאי לא התירוהו לרדות פקע ממנו חיוב כרת אף דבאמת מזיד הוא בתחלתו ועיקרה של מלאכה נעשית בזדון, והרי גם שם מוכרח לומר דחיוב כרת על בטול המצוה לא נגמר רק בביטולו כל ימיו, וכל עוד שהוא חי טרם נגמר גוף האיסור, דהא אם ימול נפקע ממנו חיוב כרת לכו"ע, הרי דלא חייבה תורה כרת על בטול מצות מילה במקצת ימי חייו, ואם כי יש לי בזה הרבה הרהורי דברים עכ"ז אמרתי להציע לפני הדר"ג שי' ולשמוע מפיו דבר ד' אמת.
כצאתי את פני מכתי אחוי קידה קמי' דמר, ועיני לשמים נשאות ברחמי ותחנוני שישלח לנו כהן צדק, וכסאו יוכן כשמש ויהלום, כחפצו וכחפץ מוקירו כערכו הרם והמצפה לתשובתו הקרובה.
צבי פסח פראנק
הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים[עריכה]
נמען האגרת[עריכה]
האגרת[עריכה]
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ח אייר תרס"ח.
לכבוד ידידי חביבי הרב המאוה"ג אוצר תורה ויראת שמים מו"ה צבי פסח פרנק שליט"א, חד מביד"צ בעי"ק ירושת"ו.
ע"ד הרב מוהרי"י הלוי נ"י, שהציע כת"ר למנותו בעקרון ת"ו, הנני סומך בזה על כת"ר, דקים לי בגוי' טובא, ועדותו נאמנת לי, שראוי והגון הוא האיש לאותה איצטלא.
אמנם בשכבר הימים הציע לפני הגר"ז בראווערמאן שליט"א את הרב ר' דוד טיקטין נ"י, ועד כה לא ידעתי למה נשתקע הדבר. ע"כ אם הרד"ט הנ"ל כבר משך ידו מענין זה, מאיזה טעם שיהי', אז אין מצדי מניעה, ואקוה לעזור על ידו בע"ה בכל היכולת. כי מאד עגמה נפשי על ביטול הרבנות בעקרון, אחרי שכבר דף 179@ נתכוננה. ואולי יחונן ד' ית"ש, ונוכל לקבע רבנות גם ביתר המושבות, למען ישוב להן תואר מלא של ערי ישראל עם קדוש.
וע"ד הערתו בד' תוס'[1] דהדביק פת, למה יפטר באנוס ע"פ תק"ח בסוף המעשה. ההסבר הוא לע"ד, משום די"ל שזה הכח שנתנה תורה לחכמים, להעמיד דבריהם בשוא"ת אף נגד ד"ת, הכונה היא שמסרה תורה ליד חכמים לבטל את כח המצוה, וה"ה כשהוא נוגע לאיסור לבטל את כח האיסור, כיון שהענין הוא עכשיו שוא"ת. וניחא בזה שיטת הר"י, בפ"ק דברכות, בק"ש לאחר חצות, שתמהו ע"ז, דאיזה שייכות יש כאן ליש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת, ולפ"ד עיקר ענין זה הוא מה שיש בידם לבטל צד המצוה או צד האיסור שיש בזה, וממילא אין זה דומה כלל לשאר אונסין, שלא נסתלק שם האיסור ממקומו, אבל כשחכמים ציוו שלא ירדה נסתלק האיסור מהאפי' ההולכת ונגמרת, ונשארה רק פעולת הדיבוק, שאין בה מצד עצמה סקילה וכרת.
וגוף סברא זו שנוי' היא במחלוקת. דלד' תוס' יבמות צ'[עמוד? דיבור המתחיל?], דנקטו דסדין בציצית חשוב שוא"ת דוקא מטעם דחיוב ציצית בא אחר העיטוף, אבל מצד עצמו הי' זה קו"ע, נראה דלא הופקעה המצוה, שאם הופקעה המצוה הרי אין כאן קו"ע כלל, כיון שפטרוהו איננו עושה שום איסור בלבישת הבגד. אמנם השא"ר[2] באמת כ', דהעיקר הוא דהוי הענין מצד עצמו שוא"ת, וזה נוטה לסברתנו, שעשו את המצוה כאילו אינה מצוה, וה"נ עשו את האיסור, הבא בשוא"ת, כאילו הוא היתר.
הנני מוכרח לקצר מפני הטרדא. אחתום בברכה ואה"ר כנה"י ונפש ידי"ע דוש"ת,
הק' אברהם יצחק ה"ק הנ"ל
באה"ר אדר"ש כ' ח"ז דכת"ר הרב הגאון רח"י שפירא שליט"א. הנ"ל
אזכורים בספרים ובמאמרים[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
הערות שוליים
הקדמה | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ | נא | נב | נג | נד | נה | נו | נז | נח | נט | ס | סא | סב | סג | סד | סה | סו | סז | סח | סט | ע | עא | עב | עג | עד | עה | עו | עז | עח | עט | פ | פא | פב | פג | פד | פה | פו | פז | פח | פט | צ | צא | צב | צג | צד | צה | צו | צז | צח | צט | ק | קא | קב | קג | קד | קה | קו | קז | קח | קט | קי | קיא | קיב | קיג | קיד | קטו | קטז | קיז | קיח | קיט | קכ | קכא | קכב | קכג | קכד | קכה | קכו | קכז | קכח | קכט | קל | קלא | קלב | קלג | קלד | קלה | קלו | קלז | קלח | קלט | קמ | קמא | קמב | קמג | קמד | קמה | קמו | קמז | קמח | קמט | קנ | קנא | קנב | קנג | קנד | קנה | קנו | קנז | קנח | קנט | קס | קסא | קסב | קסג | קסד | קסה | קסו | קסז | קסח | קסט | קע | קעא | קעב | קעג | קעד | קעה | קעו | קעז | קעח | קעט | קפ | קפא | קפב | קפג | קפד | קפה | קפו | קפז | קפח | קפט | קצ | קצא | קצב | קצג | קצד | קצה | קצו | קצז | קצח | קצט | ר | רא | רב | רג | רד | רה | רו | רז | רח | רט | רי | ריא | ריב | ריג | ריד | רטו | רטז | ריז | ריח | ריט | רכ | רכא | רכב | רכג | רכד | רכה | רכו | רכז | רכח | רכט | רל | רלא | רלב | רלג | רלד | רלה | רלו | רלז | רלח | רלט | רמ | רמא | רמב | רמג | רמד | רמה | רמו | רמז | רמח | רמט | רנ | רנא | רנב | רנג | רנד | רנה | רנו | רנז | רנח | רנט | רס | רסא | רסב | רסג | רסד | רסה | רסו | רסז | רסח | רסט | רע | רעא | רעב | רעג | רעד | רעה | רעו | רעז | רעח | רעט | רפ | רפא | רפב | רפג | רפד | רפה | רפו | רפז | רפח | רפט | רצ | רצא | רצב | רצג | רצד | רצה | רצו | רצז | רצח | רצט | ש | שא | שב | שג | שד | שה | שו | שז | שח | שט | שי | שיא | שיב | שיג | שיד | שטו | שטז | שיז | שיח | שיט | שכ | שכא | שכב | שכג | שכד | שכה | שכו | שכז | שכח | שכט | של | שלא | שלב | שלג | שלד | נוספות א | נוספות ב | נוספות ג | נוספות ד | נוספות ה | נוספות ו | נוספות ז | נוספות ח | נוספות ט | נוספות י | נוספות יא | נוספות יב | נוספות יג