ברכת האילנות: הבדלים בין גרסאות בדף

ברכת האילנות היא ברכה הנאמרת פעם בשנה כאשר האדם רואה אילנות מלבלבים. הברכה היא שבח על התחדשות הבריאה ועל ההנאה הנגזרת לאדם ממנה, ועל כן מברכים ברכה זו רק פעם בשנה. זמן הברכה הינו בכל תקופת הלבלוב אך המנהג לברך בימי חודש ניסן ובעיקר בתחילתו.

ניתן לברך רק על פריחת האילן בהתחדשותו, מי שרואה אילן שפירותיו הספיקו לגדול לא יברך עליהם

מקור ונוסח

בגמרא בברכות (מג, ב) מובאים דברי רב יהודה האומר שמי שיוצא ביומי ניסן ורואה אילנות מלבלבים עליו לברך: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".

ברכה זו נפסקה להלכה בראשונים ובשו"ע פסק שיש לאומרה בשם ומלכות כך שנוסח הברכה להלכה:"בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהַנּוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם". יש שנהגו לומר לפני הברכה סדר "לשם ייחוד" ולאחריה פרקי תהילים תהלים קכב א ותהלים קכח א.

טעם הברכה

הרא"ה ‏^[1] הסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. ערוך השולחן אורח חיים רכו א כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם.

טעם נוסף נמצא בדברי המקובלים שאמרו כי ברכה זו היא תיקון לנשמות נפטרים שהתגלגלה נשמתם בעצי השדה ובעשבים, ובזמן הברכה צריך לבקש רחמים על נשמתם.

זמן הברכה

מדברי הגמרא משמע שזמן הברכה הוא דווקא בימי ניסן, אך הריטב"א ראש השנה יא א כתב שיומי ניסן הם רק דוגמא, ולמעשה ניתן לברך בכל מקום לפי מה שמלבלב. כשיטת הריטב"א פסק הבאר היטב וכן רוב הפוסקים כולל המשנ"ב משנה ברורה רכו א. יש המדייקים דבר זה מדברי השו"ע עצמו שכתב שאחרי שהפירות כבר גדלו אין לברך- משמע שסובר שניתן לברך גם לאחר חודש ניסן משום שלא סביר שהפירות יגדלו קודם לכן ‏^[2].

על אף שמעיקר הדין ניתן לברך גם לפני או אחרי חודש ניסן, המקובלים כתבו שלכתחילה עדיף לברך בחודש ניסן משום שהברכה יוצרת תיקונים גדולים הנעשים רק בחודש ניסן ‏^[3]. יש האומרים שהמברך ברכת האילנות לאחר שעבר ניסן אינו יכול לברך בשם ומלכות ‏^[4].

מכיוון שיש מחלוקת האם ניתן לברך קודם לראש חודש ניסן, גם מי שרואה עץ מלבלב לפני חודש ניסן, עדיף שיחכה לחודש ניסן על מנת לצאת ידי חובת כל הדעות ואין חל כאן דין של זריזין מקדימין למצוות. המנהג הרווח בימינו הוא לברך ברכת האילנות לאחר תפילת שחרית של ר"ח ניסן ועדיף לברך ברכה זו בציבור משום ברוב עם הדרת מלך.

לכל השיטות ניתן לברך את ברכת האילנות בלילה כל עוד רואה את האילנות כראוי‏^[5].

בחצי הכדור הדרומי של כדור הארץ (דרום אמריקה, דרום אפריקה, אוסטרליה ועוד) מברכים ברכת האילנות בתשרי, שהוא תחילת האביב שם. אך אם בירך ברכת האילנות בחודש ניסן ונסע בחודש אייר למדינות אלו – אינו מברך שנית בתשרי, כי ברכה זו מברכים פעם בשנה על כללות הבריאה.

פירות ועלים

מכיוון שיש צורך לברך על ההתחדשות הטבעית של הפרי, צריך לברך רק במידה וכבר רואה את הפרח ואם רואה רק עלים לא יברך אורח חיים רכו א. את הברכה יש לברך דווקא על עצי פרי ולא רק עצי סרק. לכתחילה יש המהדרים לברך ברכת האילנות על שני עצים ויש המעדיפים ששני העצים יהיו משני זנים שונים, אך אין הדבר מעכב.

המרדכי ברכות קמח כתב שבמידה וכבר גדלו הפירות לא נחשב כבר שרואה את ההתחדשות ולא יכול לברך, אך הטור אורח חיים רכו כתב שניתן לברך כל עוד הפירות לא גדלו. הב"ח חידש שאין מחלוקת בין הטור והמרדכי אלא שמדובר בשני מקרים- אם כבר ראה את האילן קודם לכן בלי פירות, אינו רשאי לברך לאחר מכן כשיש עליו פירות כדברי הטור. מאידך, אם מדובר באילן שעדיין לא ראה וכעת יש עליו פירות- רשאי לברך עליו כדברי המרדכי וכן נפסק בדברי המשנ"ב כחילוק הב"ח.

ברכה מחוץ לעיר

מכיוון שלשון הגמרא היא "האי מאן דנפיק ביומי ניסן" כך שמדובר על מי שיוצא בימי ניסן, יש שכתבו שראוי לברך את ברכת האילנות מחוץ לעיר. אמנם, רוב הפוסקים כתבו שהגמרא לא כתבה שיש לצאת בדווקא ואין לדייק שיש עדיפות לצאת מחוץ לעיר ולברך. הרב חיים פלאג'י התייחס לשאלה זו מועד לכל חי א, ז והביא כי המנהג בקושתא שלא לחוש ליציאה מהעיר וכדבריו "רבני אלפין מברכים בעד החלון בהיותם בביתם, ואינם זזין ממקומם ועומדים ומברכים, ואפילו שאינם זקנים והם גבורי כח, אינם אומרים נצא לשדה ונברך. ומנהג עט"ר מז"ה הי"ם הגדול לברך בחצרו שהיה לו אילנות".

חיוב נשים בברכה

את ברכת האילנות ניתן לברך רק בזמן הפריחה והלבלוב ולכן על פי הכלל הפוטר נשים ממצוות שהזמן גרמא היו אמורות הנשים להיפטר ממצווה זו. אבל, יש הסוברים שברכת האילנות איננה מוגדרת כמצווה שהזמן גרמה משום שהמצווה איננה תלויה בזמן אלא היא ברכה על ההתחדשות הטבעית בכל זמן שתתרחש. ראיה לדבר ניתן למצוא במצוות ביכורים. למרות שניתן להביא את הביכורים לבית המקדש רק עד לחנוכה, עדיין הנשים היו מביאות ביכורים. הסיבה לכך היא משום שמעיקר הדין ניתן להביא ביכורים כל השנה, וממילא איננה תלויה בזמן מסוים, אלא שרק עד חנוכה ניתן היה להשיג פירות מגילה כ ב.

מאידך, יש הסוברים שיש לחלק בין מצוות הבאת הביכורים לברכת האילנות ולכן אין נשים חייבות בברכת האילנות הרב מרדכי אליהו שו"ת הרב הראשי סימן יח שאלה יב. להלכה, נשים הנוהגות כמנהג אשכנז מברכות בכל מקרה על מצוות עשה שהזמן גמרא, ולפי הרב עובדיה יוסף גם נשים הנוהגות כמנהג ספרד יברכו על ברכת האילנות ילקוט יוסף הלכות ברכות אך הרב מרדכי אליהו פסק שמחמת הספק עדיף שנשים לא יברכו.

ברכת האילנות בשבת

מעיקר הדין אין מניעה לברך ברכת האילנות בשבת, אך כף החיים הביא שיש שחששו שמא יטלטל או יתלוש בשבת ולכן נמנעו מלברך בשבת‏^[6]. אמנם יש החולקים על איסור זה מכיוון שמדובר חשש רחוק ואף השו"ע כבר פסק אורח חיים שלו י שמותר להריח הדס מחובר בשבת ואין חשש שיתלשו, וכן אין הסובר שאסור לברך ברכת "שככה לו בעולמו" (על צמחים נאים במיוחד) בשבת על אף שהחשש זהה בשני המקרים.

ייתכן להסביר שחששו של כף החיים נובע מהמנהג לקחת פרח מן האילן לאחר הברכה ולברך עליו בורא עצי בשמים, כאשר הוא חושש שגם בשבת ינהגו כך בטעות. טעם נוסף המובא בכף החיים הוא טעם קבלי האומר שמאחר שבברכת האילנות בוררים את ניצוצות הקדושה מהמאכל יש בכך איסור בורר‏^[7]‏^[8].

מאידך, רוב הפוסקים האשכנזים וחלק מהספרדים קבע שאין לחשוש לטעם הקבלי וניתן לברך ברכת האילנות גם בשבת וכן פסק הרב עובדיה יוסף‏^[9]. יתרה מכך, האדר"ת, נהג לברך דווקא בשבת על מנת להשלים למאה ברכותנפש דוד חלק ב אות יט ויש הנוהגים כך גם כיום.

גדר הברכה

בגמרא בברכות ‏^[10] מובאת ברכה דומה שמברך מי שרואה אילנות יפים " ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו". הפוסקים ‏^[11] הסבירו שלמרות הדמיון בין הברכות, אין להשוות ביניהם. בברכת שככה לו בעולמו האדם רשאי לברך רק על אילנות יפים במיוחד, ועל כן בימינו לא נהגו לברך ברכה זו ‏^[12] אך ברכת האילנות איננה על יופי האילן אלא על ההתחדשות הטבעית.

האם יש חיוב לחפש עצים לברכה?

בעקבות גדר זה ניתן לברך ברכת האילנות רק פעם בשנה אף אם רואה אילנות יפים יותר לאחר מכן, משום שכבר שיבח את התחדשות הטבע ‏^[13]. לכן, בעוד ברכת "שככה לו בעולמו" מוגדרת כברכת הראייה (כעין ברכת עושה מעשה בראשית), ברכת האילנות מוגדרת כברכת השבח על ההתחדשות בעולם (כעין ברכת המאורות בקריאת שמע). חלוקה זו ניתן למצוא אף בסדר השו"ע עצמו שכתב את דין ברכת האילנות בסימן בפני עצמו (סימן רכו) ולא כלל אותו יחד עם שאר ברכות השבח (סימן רכה).

יוצא אם כן, שבעוד בברכות הראייה האדם מתחייב רק מרגע שבו הוא רואה, בברכות האילנות החיוב כבר קיים מראש, אך רק כאשר האדם רואה בפועל את הפריחה הוא רשאי לברך עליה. כך לדוגמא, אין חיוב על האדם לראות ברק על מנת לברך עליו, אך ברגע שרואהו הוא מתחייב בברכה. מאידך, החיוב לברך ברכת האילנות חל על האדם ללא קשר לנעשה, אבל רק כאשר הוא רואה את הפריחה בפועל הוא יכול לברך את הברכה ‏^[14].

ברכה על עצי סרק ועורלה

עצי סרק

בעל ההלכות קטנות ‏^[15] פסק שאין לברך ברכת האילנות על עצי סרק וכן נפסק במשנ"ב. יש שהסבירו שהטעם הוא משום שהברכה היא גם על התחדשות הבריאה וגם על ההנאה שהאדם מקבל מהתחדשות זו ולכן אין לברך על אילנות סרק שאין מהן הנאה ‏^[16]. מנגד, יש האומרים שיש הנאה גם בעצים שיש בהם ריח טוב {{היעב"ץ במור וקציעה}} ולכן מי שכבר בירך על עץ המפיץ ריח לא יברך שוב על עץ מאכל משום ספק ברכות להקל.

עצי עורלה

רבי עקיבא איגר ‏^[17] הסתפק האם ניתן לברך ברכת האילנות על עצי עורלה. מצד אחד יש בהם לבלוב וממילא ניתן לברך על ההתחדשות בהם, ומאידך מכיוון שלא ניתן ליהנות מהם האם ניתן לברך עליהם "ליהנות בהם בני אדם"?

להלכה מכיוון שיש בדבר מחלוקת אחרונים, לכתחילה עדיף שלא לברך על עצי עורלה ואם בירך לא יברך שוב.

ראה גם

• תבנית:הידעת?/ג' ניסן ה'תש"ע
• תבנית:הידעת?/א' ניסן ה'תשע"ב - ברכת האילנות בשבת
• תבנית:הידעת?/ב' ניסן ה'תשע"ב - ברכת האילנות בלילה

קישורים חיצוניים

• ברכת האילנות באתר ישיבה
• הלכות וטעם ברכת האילנות באתר ישיבה

הערות שוליים