מיזם אגרות הראיה של הוצאת "מאבני המקום" מאגד מידע היסטורי, הארות ומקבילות לכל אגרת, מתוך חכמת ההמונים.

רקע לאגרת

רקע זה נוגע לאגרות השמיטה בכלל.

בשנת תר"ע חלה שנת שמיטה בא"י. הראי"ה, שהחל את תפקידו כרבן של יפו והמושבות זמן לא רב לפני סוגיה זו, ניקלע לסערה גדולה בא"י של אז. מחד, היישוב הישן שטען כי יש לקיים את השמיטה לחומרתה, קרי הפקרת הקרקעות והפסקת ההתיישבות החלקאית (שעליה התבססה הכלכלה של היישוב החדש). מאידך, אנשי היישוב החדש שטענו כי לא יוכלו להתקיים בא"י אם ישמרו את השמיטה כעיקר הדין. מה גם, שפקידי הברון שהיו אמונים על העבודה, לא התירו לחקלאים להפסיק את העבודה. הראי"ה נקרע בין שתי המחנות. לבסוף, אילן גדול שניתלה עליו הראי"ה הוא "היתר מכירה" – חידוש הלכתי שמבוסס על מכירת הקרקע לגוי באופן כזה שניתן להמשיך לעבד אותה בתנאים מסויימים. בהיתר זה לראשונה נעשה שימוש ע"י ר' משה בן יוסף טראני (המבי"ט) ואומץ ע"י רבני חובבי ציון. לאחר פרסום היתר זה געש הישוב בא"י. רבני ירושלים ואנשי היישוב הישן קראו כנגד הראי"ה וראו בכך חילול מצוות שמיטה. פשקווילים וכרוזים הפוגעים בראי"ה אישית הופצו ברחובות ירושלים. אף ידיד קרוב, ר' דוד בן זאב וילוסקי, הרידב"ז, שיצא להגנתו של הרב בעבר, ניהל עם הראי"ה התכתבות ארוכה ותקיפה.

אחד הפתרונות שהוצע ע"י ר' חיים ברלין (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין, אחד מרבותיו של הראי"ה) הוא "קופת שומרי שביעית". קופה זו אמורה הייתה להיאסף מאנשי היישוב ומחו"ל, ובכך לאפשר לחקלאים להפקיר אדמותיהם ולא להיפגע כלכלית.

הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים

נמען האגרת

האגרת

ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, י"ב אייר תרס"ט.

לכבוד גאוני עוזנו, צפירות תפארתנו ועטרות ראשינו, מרן הגרש"ס והגר"ח ברלין שליט"א,

יראו בטוב ד' בארץ חיים לאוי"ט.

שלו' שלו' למרנן ורבנן ולתורתם הק'.

זה מקרוב הגיעני מכתב מת"ח יקר אחד מבני ציון היקרים, ובו כתוב שעלה על דעת הדר"ג שי' לעשות איזה תיקון בדבר השביעית הבעל"ט, שתהי' יכולה להיות נשמרת כהלכתה מבלי סמיכה על היתירים של דוחק להפקיע המצוה הקדושה הזאת, שאלי' נשאנו עינינו מאז גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. ולא באתי בזה כ"א להודיע, שהנני נכון ג"א הצעיר למינקט בשיפולי גלימייהו דרבנן קדישי הדרת גאונם שי', ולעדור עמם במערכת עבודה תמה זאת בעה"י בל"נ.

והנה הדבר פשוט, שאחרי כל הטצדקי אשר נקוה שיזמין השי"ת, הבוחר בארץ חמדה לתת לעם קדשו, בעבור ישמרו חוקיו ועדותיו, לא נוכל להמלט מלהשתמש בהיתר המכירה, לכה"פ על רוב הפירות והכרמים, מפני שהפסק חיבור המסחר של שנה אחת יוכל חלילה להפך את כל מצב המסחר גם לשנים הבאות, ובכגון דא אין דנין אפשר משא"א. אבל כל הקרקעות של ירקות ותבואה, שהם חמורים באמת יותר מהכרמים והפירות, מפני שאלה האחרונים רוב המלאכות שלהן הוא לאוקמי אילנא, וישנם כמה פתחים להתיר ע"פ עומקא דדינא, שאין כאן מקום ביאורם, וגם ע"ד ענין המסחר וההוצאה לחו"ל גם כן ישנם דרכי היתר, שראוי לסמוך עליהם בשעה"ד גדול כזה, בצירוף היתר המכירה. אבל קרקעות הזריעה, שבהם אין שייך הפסד לשנים הבאות, ועבודותיהן הנן חמורות טובא, ודאי ראוי לנו להתאמץ לקרא בקול גדול לאחינו נוצרי תורה ומצות באהבה, שירימו תרומה לחזק את ידי השובתים בחריש ובקציר^[1]. וכאשר חפץ ד' בידינו יצלח תהי' בזה אתחלתא גדולה וטובה, להחל השרשת מצות שבת הארץ בקרב עם ד' עובדי אדמת הקודש. והנני יוצא בזה מאת פני קדשם בצפייה לתשובתם הטהורה, והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו הנקרא על עמו ועל נחלתו, חותם בברכה מלונ"ח,

הק' אברהם יצחק ה"ק

אזכורים בספרים ובמאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים