הרב צבי ישראל טאו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏תולדות חייו: תיקונים)
שורה 5: שורה 5:
נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מ[[גליציה]] בתום [[מלחמת העולם הראשונה]]. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן [[השואה]] התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה ל[[ישראל|מדינת ישראל]].  
נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מ[[גליציה]] בתום [[מלחמת העולם הראשונה]]. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן [[השואה]] התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה ל[[ישראל|מדינת ישראל]].  


ב[[ישראל|ארץ ישראל]] החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]).לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה.{{הערה|"הרב צבי (האנס) טאו הגיע למרכז הרב ב-1957 ומאז היה לתלמידו הקרוב של הרצי"ה, אלא שרק בסוף שנות השישים, ולאחר שרבני "הזרם המרכזי" התרחקו קצת מהישיבה, החל להתגבש מעמדו הבכיר" (אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, עמ' 183). "'מרכז' העומדת בשנות השבעים והשמונים במידה רבה בסימן דמותו הנערצת של הרב צבי טאו, יד ימינו ואולי יורשו של הרצי"ה" (גדעון ארן, "בין חלוציות ללימוד תורה", אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), '''מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים (ג)''', אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג, עמ' 65). "מאמצע שנות השישים הלכה והתחזקה תופעה חדשה ב'מרכז', הנובעת גם מהגישה החדשה של הרב טאו וחוגו, לפיה רבנים שונים נשארים עם משפחותיהם שנים רבות בקריית משה, לומדים בישיבה ומתוך עקרון לא מתכננים את עתידם המקצועי או הרבני. כך התעצם 'הכולל' של מרכז, כעולם תרבותי וסוציולוגי בפני עצמו, ובראשו הזוג טאו, אשר הפכו להיות הדמויות הבכירות והוותיקות, מבין האברכים" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 32). "הרצי"ה העריץ את הרבנית טאו, קם לכבודה בקביעות, והסיכומים שכתבה לשיעוריו (אליהם נכנסה ביחד עם אברכי הישיבה) נחשבו למוסמכים ביותר ועל פיהם ערך הרב אביהו שוורץ את הספר "מתוך התורה הגואלת". במקביל עלה מאוד קרנו של הרב טאו, עליו אמר הרצי"ה בהמשך: "ברוך ה' שעשה לנו את ר' צבי. הרמב"ם כותב שאברהם אבינו הוא עמודו של עולם, ור' צבי הוא עמוד הישיבה". הרצי"ה החל לשלוח תלמידים רבים להתייעץ עם הרב טאו, ובמקביל כל העת, גם הרבנית חנה הפכה למודל עבור נשות האברכים" (שם). "וכך מביא גם הרב אביהו שוורץ, מפי הרצי"ה: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה (רמת הגולן), ואל הכל", מתוך התורה הגואלת ב, עמ' קסו" (שם).}}  
ב[[ישראל|ארץ ישראל]] החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]). לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה.{{הערה|"הרב צבי (האנס) טאו הגיע למרכז הרב ב-1957 ומאז היה לתלמידו הקרוב של הרצי"ה, אלא שרק בסוף שנות השישים, ולאחר שרבני "הזרם המרכזי" התרחקו קצת מהישיבה, החל להתגבש מעמדו הבכיר" (אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, עמ' 183). "'מרכז' העומדת בשנות השבעים והשמונים במידה רבה בסימן דמותו הנערצת של הרב צבי טאו, יד ימינו ואולי יורשו של הרצי"ה" (גדעון ארן, "בין חלוציות ללימוד תורה", אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), '''מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים (ג)''', אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג, עמ' 65). "מאמצע שנות השישים הלכה והתחזקה תופעה חדשה ב'מרכז', הנובעת גם מהגישה החדשה של הרב טאו וחוגו, לפיה רבנים שונים נשארים עם משפחותיהם שנים רבות בקריית משה, לומדים בישיבה ומתוך עקרון לא מתכננים את עתידם המקצועי או הרבני. כך התעצם 'הכולל' של מרכז, כעולם תרבותי וסוציולוגי בפני עצמו, ובראשו הזוג טאו, אשר הפכו להיות הדמויות הבכירות והוותיקות, מבין האברכים" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 32). "הרצי"ה העריץ את הרבנית טאו, קם לכבודה בקביעות, והסיכומים שכתבה לשיעוריו (אליהם נכנסה ביחד עם אברכי הישיבה) נחשבו למוסמכים ביותר ועל פיהם ערך הרב אביהו שוורץ את הספר "מתוך התורה הגואלת". במקביל עלה מאוד קרנו של הרב טאו, עליו אמר הרצי"ה בהמשך: "ברוך ה' שעשה לנו את ר' צבי. הרמב"ם כותב שאברהם אבינו הוא עמודו של עולם, ור' צבי הוא עמוד הישיבה". הרצי"ה החל לשלוח תלמידים רבים להתייעץ עם הרב טאו, ובמקביל כל העת, גם הרבנית חנה הפכה למודל עבור נשות האברכים" (שם). "וכך מביא גם הרב אביהו שוורץ, מפי הרצי"ה: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה (רמת הגולן), ואל הכל", מתוך התורה הגואלת ב, עמ' קסו" (שם).}}  


הוא סירב לבקשת הרצי"ה להעביר שיעור כללי, אך גישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך בישיבה.{{הערה|"במהלך השנים התפתחה במרכז הרב מנהיגותו של הרב טאו, וגישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך. הוא אמנם סירב להעביר "שיעור כללי" בישיבה, אך נתפס בעיני רוב רבניה כממשיכו של הרב צבי יהודה" (יואב שורק, [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART2/678/184.html ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי?], באתר מקור ראשון). "הרב צבי יהודה... ביקש ממנו להעביר את השיעור הכללי בישיבה, אך הוא לא רצה בענוותנותו" ([[הרב שלמה אבינר]], [https://www.כsrugim.co.il/636859-עשר-הערות-על-הרב-צבי-טאו עשר הערות על הרב צבי טאו], באתר סרוגים, 13 בינואר 2022). "הרב טאו נשאר בישיבה ומעמדו המשיך להתחזק; בתקופה מסוימת אף העביר 'שיעורים כלליים' בגמרא, כנראה מתוך רצון של הרצי"ה להתחיל לבצר את מעמדו כיורש עתידי" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 39). "לפי עדויות של תלמידי מרכז באותה תקופה, שיעורים אלו נפסקו לאחר זמן מסוים, בגלל שהיו ארוכים ועיוניים מאוד" (שם)}} הוא שימש כמתווך בין הרצי"ה לפעילי גוש אמונים, שבמקרים מסוימים אף הכפיפו עצמם למרותו,{{הערה|חגי סגל, '''אחים יקרים''', ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1987, עמ' 39–40. גרשון נדיבי, [https://gershonnedivi.wordpress.com/2016/07/11/בעקבות-תלמידי-הרב-צבי-יהודה/ בעקבות תלמידי הרב צבי יהודה], "ערב שבת", 3 במרץ 1989}} והוביל את המאבק לפתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים.{{הערה|הרב בנימין לאו, [https://musaf-shabbat.com/2011/03/03/קצה-הקו-בנימין-לאו/ קצה הקו], באתר מקור ראשון. אילת כהנא, [https://www.makorrishon.co.il/news/462883/ "הרב דפק על השולחן ואמר: צריך לעזור לשרנסקי"], באתר מקור ראשון, 28 בפברואר 2022}} הוא היה אחראי בפועל על קבלת התלמידים לישיבה,{{הערה|1=הרב דוד בן מאיר, [https://www.youtube.com/watch?v=ynt8FTxifXs יום השנה לרבנו הרצי"ה] באתר יוטיוב, דקה 3}} הוכר כסגנו של הרצי"ה, ושימש כסמכות הגבוהה ביותר מתחתיו בישיבה.{{הערה|"טאו קיבל אסמכתא מהרצי"ה, הוכר כסגנו ואף כמועמד בכיר לרשת אותו... בשנים האחרונות נשא טאו בתפקיד ראש הישיבה בפועל והיה לאישיות הדומיננטית ב"מרכז"" (ארן, '''קוקיזם''', [http://www.xn----0hceek4dct2d.com/בין-ישיבה-חסידית-וליטאית-חלק-14-מתוך-פרק-3/ עמ' 242]). "מבחינת הרצי"ה, חוגו של הרב טאו וכנראה גם מבחינת רוב תלמידי הישיבה, לא היה ספק רציני בכך שהרב טאו יחליף את הרצי"ה לאחר מותו, וכדבריה של בורגנסקי באמצע שנות השבעים: "נראה סביר שגם לעתיד לא יתהווה משבר ירושה מאחר והסגן זוכה ללגיטימציה בחוג הרמי"ם והאברכים הקרובים לראש הישיבה שהוא גדול למדי ובעל השפעה"... הרצי"ה ביקש שיעלו לתורה בשבת את הרב טאו בקביעות, ולתלמיד שהתאכזב שהוא שולח אותו לרב טאו, אמר: "אני והוא, הוא ואני, זה עניין אחד". לעיתים ביטא מפורש את עדיפותו על רבנים אחרים, כנראה מחוגו של הרב שפירא: "הציע לאנשים מישוב אחד להתייעץ עם ר' צבי, כאשר הם העלו שמו של תלמיד חכם אחר מתלמידי רבנו, אמר להם: "הוא פרטי, ר' צבי הוא כללי". בפורים תשל"ד העלו את הרצי"ה לתורה והוא סרב לברך עד שהרב טאו "יתפוס את מקומו הראוי לו במזרח", ליד ארון הקודש, מעשה שיכול להתפרש כמינוי הרב טאו לראש ישיבה עתידי... כבר אז שימש לצד הרצי"ה, כסמכות בלתי רשמית שבכוחה לפטר ולקבל רמי"ם" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 37-36). "נחשב בעיני האברכים כסגנו וממשיכו של ראש הישיבה" (מיכל בורגנסקי, '''הכולל בחברה הישראלית: ה-Case של מרכז הרב''', רמת גן, תשל"ז, עמ' 74–75). "הסמכות השניה במעלה הן בתחום הלימודי והן בתחום הארגוני. הוא זוכה ליוקרה ולכוח השפעה במקום השני אחר ראש הישיבה - בישיבה ובכולל. מעמדו בא מכוח האצלה של ראש הישיבה... הוא ממלא בדרגה הגבוהה ביותר את כל כללי המערכת הריבודית. מצטיין במידותיו, מקורב לראש הישיבה, מצטיין בתור תלמיד חכם. על כן הוא זוכה לליגיטימציה למעמדו. מעמדו וסמכויותיו צמחו עם הזמן - כיום זוכה למיסוד חלקי בלבד של התפקיד, כתוצאה מתהליך מתמשך המשתרע על פני תקופה של שנים." (מיכל בורגנסקי, "בעיות סטרוקטורליות", שם, עמ' 4-3)}}
הוא סירב לבקשת הרצי"ה להעביר שיעור כללי, אך גישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך בישיבה.{{הערה|"במהלך השנים התפתחה במרכז הרב מנהיגותו של הרב טאו, וגישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך. הוא אמנם סירב להעביר "שיעור כללי" בישיבה, אך נתפס בעיני רוב רבניה כממשיכו של הרב צבי יהודה" (יואב שורק, [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART2/678/184.html ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי?], באתר מקור ראשון). "הרב צבי יהודה... ביקש ממנו להעביר את השיעור הכללי בישיבה, אך הוא לא רצה בענוותנותו" ([[הרב שלמה אבינר]], [https://www.כsrugim.co.il/636859-עשר-הערות-על-הרב-צבי-טאו עשר הערות על הרב צבי טאו], באתר סרוגים, 13 בינואר 2022). "הרב טאו נשאר בישיבה ומעמדו המשיך להתחזק; בתקופה מסוימת אף העביר 'שיעורים כלליים' בגמרא, כנראה מתוך רצון של הרצי"ה להתחיל לבצר את מעמדו כיורש עתידי" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 39). "לפי עדויות של תלמידי מרכז באותה תקופה, שיעורים אלו נפסקו לאחר זמן מסוים, בגלל שהיו ארוכים ועיוניים מאוד" (שם)}} הוא שימש כמתווך בין הרצי"ה לפעילי גוש אמונים, שבמקרים מסוימים אף הכפיפו עצמם למרותו,{{הערה|חגי סגל, '''אחים יקרים''', ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1987, עמ' 39–40. גרשון נדיבי, [https://gershonnedivi.wordpress.com/2016/07/11/בעקבות-תלמידי-הרב-צבי-יהודה/ בעקבות תלמידי הרב צבי יהודה], "ערב שבת", 3 במרץ 1989}} והוביל את המאבק לפתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים.{{הערה|הרב בנימין לאו, [https://musaf-shabbat.com/2011/03/03/קצה-הקו-בנימין-לאו/ קצה הקו], באתר מקור ראשון. אילת כהנא, [https://www.makorrishon.co.il/news/462883/ "הרב דפק על השולחן ואמר: צריך לעזור לשרנסקי"], באתר מקור ראשון, 28 בפברואר 2022}} הוא היה אחראי בפועל על קבלת התלמידים לישיבה,{{הערה|1=הרב דוד בן מאיר, [https://www.youtube.com/watch?v=ynt8FTxifXs יום השנה לרבנו הרצי"ה] באתר יוטיוב, דקה 3}} הוכר כסגנו של הרצי"ה, ושימש כסמכות הגבוהה ביותר מתחתיו בישיבה.{{הערה|"טאו קיבל אסמכתא מהרצי"ה, הוכר כסגנו ואף כמועמד בכיר לרשת אותו... בשנים האחרונות נשא טאו בתפקיד ראש הישיבה בפועל והיה לאישיות הדומיננטית ב"מרכז"" (ארן, '''קוקיזם''', [http://www.xn----0hceek4dct2d.com/בין-ישיבה-חסידית-וליטאית-חלק-14-מתוך-פרק-3/ עמ' 242]). "מבחינת הרצי"ה, חוגו של הרב טאו וכנראה גם מבחינת רוב תלמידי הישיבה, לא היה ספק רציני בכך שהרב טאו יחליף את הרצי"ה לאחר מותו, וכדבריה של בורגנסקי באמצע שנות השבעים: "נראה סביר שגם לעתיד לא יתהווה משבר ירושה מאחר והסגן זוכה ללגיטימציה בחוג הרמי"ם והאברכים הקרובים לראש הישיבה שהוא גדול למדי ובעל השפעה"... הרצי"ה ביקש שיעלו לתורה בשבת את הרב טאו בקביעות, ולתלמיד שהתאכזב שהוא שולח אותו לרב טאו, אמר: "אני והוא, הוא ואני, זה עניין אחד". לעיתים ביטא מפורש את עדיפותו על רבנים אחרים, כנראה מחוגו של הרב שפירא: "הציע לאנשים מישוב אחד להתייעץ עם ר' צבי, כאשר הם העלו שמו של תלמיד חכם אחר מתלמידי רבנו, אמר להם: "הוא פרטי, ר' צבי הוא כללי". בפורים תשל"ד העלו את הרצי"ה לתורה והוא סרב לברך עד שהרב טאו "יתפוס את מקומו הראוי לו במזרח", ליד ארון הקודש, מעשה שיכול להתפרש כמינוי הרב טאו לראש ישיבה עתידי... כבר אז שימש לצד הרצי"ה, כסמכות בלתי רשמית שבכוחה לפטר ולקבל רמי"ם" (אברמוביץ', '''התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו''', עמ' 37-36). "נחשב בעיני האברכים כסגנו וממשיכו של ראש הישיבה" (מיכל בורגנסקי, '''הכולל בחברה הישראלית: ה-Case של מרכז הרב''', רמת גן, תשל"ז, עמ' 74–75). "הסמכות השניה במעלה הן בתחום הלימודי והן בתחום הארגוני. הוא זוכה ליוקרה ולכוח השפעה במקום השני אחר ראש הישיבה - בישיבה ובכולל. מעמדו בא מכוח האצלה של ראש הישיבה... הוא ממלא בדרגה הגבוהה ביותר את כל כללי המערכת הריבודית. מצטיין במידותיו, מקורב לראש הישיבה, מצטיין בתור תלמיד חכם. על כן הוא זוכה לליגיטימציה למעמדו. מעמדו וסמכויותיו צמחו עם הזמן - כיום זוכה למיסוד חלקי בלבד של התפקיד, כתוצאה מתהליך מתמשך המשתרע על פני תקופה של שנים." (מיכל בורגנסקי, "בעיות סטרוקטורליות", שם, עמ' 4-3)}}

גרסה מ־14:45, 3 במאי 2023

הרב צבי ישראל טאו הוא מתלמידי של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ועוסק בחינוך, ולימודי אמונה ומחשבת ישראל, בעיקר כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק. הוא נחשב לנשיא ישיבת הר המור.

תולדות חייו

נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מגליציה בתום מלחמת העולם הראשונה. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן השואה התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה למדינת ישראל.

בארץ ישראל החל ללמוד בישיבת הדרום (רבו היה הרב יהודה עמיטל). לאחר מכן עבר לישיבת מרכז הרב שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת הרב קוק, והחל להעביר שיעורים בישיבה.‏[1]

הוא סירב לבקשת הרצי"ה להעביר שיעור כללי, אך גישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך בישיבה.‏[2] הוא שימש כמתווך בין הרצי"ה לפעילי גוש אמונים, שבמקרים מסוימים אף הכפיפו עצמם למרותו,‏[3] והוביל את המאבק לפתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים.‏[4] הוא היה אחראי בפועל על קבלת התלמידים לישיבה,‏[5] הוכר כסגנו של הרצי"ה, ושימש כסמכות הגבוהה ביותר מתחתיו בישיבה.‏[6]

לאחר פטירת הרב צבי יהודה הכהן קוק מונה הרב שפירא לראש הישיבה (כשהרב שאול ישראלי לצידו). והדבר עורר מחאה מצד רמי"ם בישיבה.‏[7] במכתב עליו חתמו הרב טאו, הרב מרדכי שטרנברג, הרב עמיאל שטרנברג, הרב עודד ולנסקי, הרב יהושע צוקרמן, הרב יעקב לבנון וכן הרב שלמה אבינר, דרש הרב טאו שהרב שפירא יקרא ראש ישיבה, אך לו עצמו תהיינה סמכויות שוות וזכות וטו בענייני ההנהלה: כספים, קבלה וסילוק של תלמידים ורמי"ם, וייצוג הישיבה כלפי חוץ.‏[8] הדרישות לא התקבלו. אף שהרמי"ם התריעו שהדבר יגרור את הפסקת פעילותם בישיבה, הם המשיכו ללמד בה, בעקבות פתק השכנת שלום שתלה הרב טאו.‏[9]

הקמת ישיבת הר המור

המתחים בינו לבין הרב שפירא לגבי דרך הנהגת הישיבה והציבור בכלל הגיעו לשיא בשנת ה'תשנ"ז, כאשר עלתה כוונה לשלב מכון הוראה באופן רשמי במסגרת הישיבה, שגם יתמוך בתקציבה (באופן דומה לנהוג בישיבות הסדר רבות). הרב טאו התנגד בתוקף להכנסת מסגרת אקדמית לישיבה, ובעקבות הפולמוס שנוצר פרש מן הישיבה עם שישה מן הר"מים וכן חלק נכבד מתלמידי הישיבה ואברכיה (בפרט מהתלמידים המבוגרים), והקים עמם את ישיבת הר המור.

בישיבת הר המור הרב טאו מכהן בתפקיד כנשיא הישיבה. הוא אינו מעורב בניהולה השוטף אך מכריע בנושאים אידאולוגיים, ונחשב כמורה דרך לישיבות שהוקמו ע"י תלמידיו (המכונות "ישיבות הקו") בהן ישיבת שבי חברון, ישיבת איילת השחר, ישיבת מדברה כעדן ועוד.

בי' בניסן תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית חנה שהיתה אשת חינוך ותלמידת חכם ידועה, והעבירה שיעורים רבים. בשנת תשס"ח התחתן בשנית עם בתיה כהן.

ממשנתו

עיקר מצות יישוב הארץ על ידי האומה כולה

עיקר מצות יישוב ארץ ישראל[10] הוא כיבוש הארץ ושלטון עם ישראל עליה. ואף שגם היחיד חייב לעלות לארץ ולדור בה[11], מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של המצוה הכללית של האומה כגוף לאומי. בתקופת הגלות, בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת מדינת ישראל חוזר עם ישראל לקיים את המצוה (סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז).

ממילא מובן שההתייחסות למאבק תנועת 'גוש אמונים' על שלמות כמאבק על מצוה פרטית בלבד - מחטיאה את המטרה העקרית של המאבק, משום שמטרתו המרכזית היא להבליט ולחזק את מצות יישוב ארץ ישראל הציבורית-הממלכתית (סולו המסילה עמ' מג).

לאור זאת יש לנהל את כל המאבקים במדיניות כושלת של הממשלה. תמיד לחזק את היסוד הלאומי, וכשם שאין גודעים את העץ כולו בשביל לקטוף ממנו פירות - כך יש להימנע מלהשיג הישגים פרטיים על חשבון הפסד כללי (סולו המסילה עמ' נט-סא).

התודעה הלאומית

בבסיס כל תנועה חברתית, וכל שכן תנועת עם, עומדת תודעה חיונית, כלומר: אידאולוגיה שממלאת את לבבות הציבור ע"י הסברה הגיונית פשוטה המסוגלת לחדור ללבבות[12] (סולו המסילה עמ' יד הערה ב). בלי תודעה - אין אפשרות לשום תנועה ציבורית להתקיים[13].

בגלות פסקה התודעה הלאומית, ועם ישראל ראה את עצמו כאוסף של יחידים או קהלות, אך לא כאומה[14] (סולו המסילה עמ' יג). כל השאיפות והרצונות שלנו היו במישור האישי הפרטי או הקהילתי בלבד[15].

בהגיע עת התחייה, הופיעה מצב נפשי שהביא לתחושה שלא תתכן עוד גלות. הלבבות התמלאו בשאיפה לקום ולפעול לתקומתה של האומה בארצה, לבנין מדינתה וממלכתה. התעוררות התודעה הלאומית היא המהוה את ההבדל הברור שבין גלות לגאולה. והעובדה שהתעוררות זו התפשטה בכל רבדי האומה (צדיקים, בינוניים ורשעים; ספרדים ואשכנזים; עניים ועשירים) היא סימן הסימנים של הקץ המגולה[16] (סולו המסילה עמ' יד-טז).

לכן, כוונתו ומגמתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בכל מאמריו וכרוזיו ובכל הפעולות המעשיות אותן דחף, הייתה לחזק ולעורר את התודעה הלאומית, שחולשתה גורמת לחוסר יכולת עמידה בפני לחצים ותכתיבים של גויים ביחס לשלטוננו על ארץ ישראל, ובניינה נותן עז, כח וגבורה הן בקרב והן במאבק פוליטי מול אומות העולם. ותודעה זו היא המכשירה את הופעת הכח הלאומי-רוחני-קדוש-אלקי של עם ישראל (סולו המסילה עמ' נג).

סירוב פקודה בפינוי יישובים

מספר פעמים הרב טאו יצא מפורשות נגד סירוב פקודה אף כאשר מצווים על עקירת יישובים בארץ ישראל, משום שזה גורם לדבריו חילול הקודש של מדינת ישראל(דרוש מקור) שהיא "יסוד כיסא ה' בעולם" כדברי הראי"ה.

מתלמידיו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מספריו

הרב טאו איננו כותב ספרים, אולם תלמידיו מוציאים ספרים משיעוריו. הרב טאו עצמו איננו עובר על ספריו, אך הוא סומך את ידיו על אישורו של הרב עמיאל שטרנברג העובר על הספרים:

  • לאמונת עתנו - סידרה המקיפה חלקים נרחבים במשנתו של הרב טאו, והיא נחשבת לספרו היסודי. סידרה זו נכתבה ע"י הרב יאיר דיאמנט, והוגהה ע"י הרב זאב נוימן. בעריכת הכרכים הראשונים השתתף גם הרב מרדכי (מוטי) הס. עד כה יצאו לאור שישה עשר כרכים (ומפתח לספרי הרב טאו):
    • פרקים בהלכות ציבור - בירור רעיוני בענייני הדור והתקופה.
    • כנ"ל.
    • בין קודש לחול - חלקו הראשון של הספר מכיל מאמרים העוסקים בענייני תלמוד תורה ומהווים מערכה שלמה על הגישה היחס ללימוד תורה בדורנו‏[17]; חלקו השני של הספר עוסק בהתמודדות עם רבות מתופעות התרבות המערבית המטריאליסטית השולטת בזמנינו.
      בכרך זה נוסף גם המאמר "זכרו ראשונות" שיצא קודם לכן בחוברת נפרדת, והוא עוסק בגישה למאבקים על שלימות הארץ, והוא מהוה המשך לכרכים הראשונים של הסדרה.
    • אוזר ישראל בגבורה - בענייני מלחמות ישראל והמוסריות.
    • זכור ברית אברהם - פירוש לעקידה בסידור עולת ראי"ה.
    • ראשונים כמלאכים - סידרת שיעורים בעין אי"ה על סוגית "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" (שבת נה:-נו.) המבררת את ענקיותם של גדולי האומה, ואת הסדר הנכון בלימוד תורה שבכתב.
    • העוז והענווה - סדרת שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "יען כי גבהו בנות ציון" (שבת סב:), המהווים ניתוח מוסרי של כוח הדמיון למעלותיו ולחסרונותיו והשפעותיהם על היחיד והציבור, ושל מידת הגאוה - הערכה חיצונית של האדם את עצמו - והשלכותיה על היחיד, על החברה ועל האומה.
    • אעירה שחר - הסבר תהליכי הגאולה שנמשלה ליקיצה מתרדמה עפ"י סדרי היקיצה של האדם.
    • כן עשה הלל - שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל" (שבת ל:), המבררים את מעלת מידת הענווה האמיתית, מקורה הפנימי ויכולותיה המעשיות, לעומת ענווה שיטחית וחיצונית.
    • חסדך ליודעך - שיעורים בעין אי"ה על סיפורו של רשב"י (שבת לג:), העוסקים בלימוד על ענייני פנימיות התורה, מעלתם, קדושתם, השפעתם על הלומד אותם בטהרה ומבטם על העולם וחולשותיו ועל תיקונו השלם‏[18].
    • הנה ימים באים- בירורים בציפיית הישועה.
    • ממדבר מתנה- סוגיות בנושא לימוד תורה.
    • עזרך מקודש- תחיית הקודש המוכרחה לבוא על גבי תחיית החול, מתוך פנקס מא' של מרן הרב זצ"ל.
    • אבינה לאחריתם- חובת הסדר של תחיית החול ורק לאחר מכן תחיית הקודש.
  • סולו המסילה - התודעה הלאומית הישראלית כיסוד בהלכות ציבור. ספר זה הוא ליקוטי פסקאות משיעוריו (בעיקר מהספר 'לאמונת עתנו' אך גם ממקומות אחרים[19]) שנערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א.
  • צדיק באמונתו יחיה - נכתב ונערך ע"י הרב נתנאל אלישיב שליט"א. הספר מטפל בגישה ללימוד תורה עפ"י המסורת של עם ישראל (לעומת גישות נוכריות כביקורת המקרא ו"תנ"ך בגובה בעינים") ואת הערך של תקופת הילדות האישית והלאומית וטהרתה.
    (חלקים מספר זה יצאו לראשונה בחוברת "צדיק באמונתו יחיה"[20]. חוברת זו עוררה פולמוס ציבורי רחב[21] בענין הגישה ללימוד תורה שבכתב וסיפורי המקרא).
  • נשמה לעם עליה – שיעורים של הרב טאו בימי ההתנתקות שנערכו ע"י הרב חנן אידלשטיין שליט"א[22].
  • נושא אלומותיו - ערכה של החקלאות בישראל. נערך ע"י הרב אבנר שלו, ירושלים תשס"ח. הספר כולל עיסוק בערך של החקלאות בישראל, בתפיסת ייעודו על עם ישראל כעם חקלאי, והתמודדות רוחנית עם תרבות המסחר המודרנית.
  • צדקה תרומם גוי- על עניינה של הצדקה
  • הארת התשובה והגאולה- "ערכם של הרהורי תשובה ביחיד ובאומה".
  • הקודש והמקדש- חוברת בענייני בין המיצרים

מאמרים נוספים

עשרות משיחותיו של הרב טאו, יוצאות לאחר עריכה ראשונית בחוברות (בהוצאת מכון 'שירת ישראל').

בנוסף, ניתן למצא מאמרים המכילים סיכומי שיעורים של הרב טאו במקומות נוספים:

  • בסדרת ספרים על המועדים (הכוללת את הספרים: "כי עין בעין יראו"[23], "לתשובת השנה"[24], "אל מול פני המנורה" שני חלקים[25] ועוד.
  • בחוברות "ערוגות הבושם" (בטאון ישיבת הר המור) ניתן למצא כמה משיעורי הרב טאו בנושאים שונים[26]:
  1. אשר ילמדון ליראה אותי[27] - על לימוד תורה כמחנך ליראת שמים[28] (גליון א עמ' קפז-קצח);
  2. וזהב הארץ ההיא טוב[29] - בעניין תורת ארץ ישראל (גליון ב עמ' קצז-ריא);
  3. לְבִינת עתנו - עניינו של יום שיחרור ירושלים[30] (גליון ג עמ' קפט-קצט);
  4. אפילו נוטל את נפשך - בענין אהבת ה' ודבקות עליונה עד כדי מסירות נפש (גליון ד עמ' קסא-קעז);
  5. לכו נא ונִוָכְחָה[31] - דרך התוכחה המתאימה לדור בלימוד עניינם של אבות האומה (גליון ה עמ' קעא-קפא);
  6. על הקודש והמקדש - עניינו של בית המקדש והאבלות עליו (גליון ו עמ' רלז-רסה).

ועוד.

כמו כן, ניתן למצא מאמרים שלו במקומות נוספים:

  • על ממלכתיות, ממשלה ומדינה - בעקבות אירועי ה"מחתרת", בתוך ארצי ה' חורף תשנ"א.

קישורים חיצוניים

מאמרי הרב טאו שליט"א

מכתבים ציבוריים שפרסם[32]:

הערות שוליים

  1. ↑ "הרב צבי (האנס) טאו הגיע למרכז הרב ב-1957 ומאז היה לתלמידו הקרוב של הרצי"ה, אלא שרק בסוף שנות השישים, ולאחר שרבני "הזרם המרכזי" התרחקו קצת מהישיבה, החל להתגבש מעמדו הבכיר" (אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, עמ' 183). "'מרכז' העומדת בשנות השבעים והשמונים במידה רבה בסימן דמותו הנערצת של הרב צבי טאו, יד ימינו ואולי יורשו של הרצי"ה" (גדעון ארן, "בין חלוציות ללימוד תורה", אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), מאה שנות ציונות דתית: היבטים רעיוניים (ג), אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג, עמ' 65). "מאמצע שנות השישים הלכה והתחזקה תופעה חדשה ב'מרכז', הנובעת גם מהגישה החדשה של הרב טאו וחוגו, לפיה רבנים שונים נשארים עם משפחותיהם שנים רבות בקריית משה, לומדים בישיבה ומתוך עקרון לא מתכננים את עתידם המקצועי או הרבני. כך התעצם 'הכולל' של מרכז, כעולם תרבותי וסוציולוגי בפני עצמו, ובראשו הזוג טאו, אשר הפכו להיות הדמויות הבכירות והוותיקות, מבין האברכים" (אברמוביץ', התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו, עמ' 32). "הרצי"ה העריץ את הרבנית טאו, קם לכבודה בקביעות, והסיכומים שכתבה לשיעוריו (אליהם נכנסה ביחד עם אברכי הישיבה) נחשבו למוסמכים ביותר ועל פיהם ערך הרב אביהו שוורץ את הספר "מתוך התורה הגואלת". במקביל עלה מאוד קרנו של הרב טאו, עליו אמר הרצי"ה בהמשך: "ברוך ה' שעשה לנו את ר' צבי. הרמב"ם כותב שאברהם אבינו הוא עמודו של עולם, ור' צבי הוא עמוד הישיבה". הרצי"ה החל לשלוח תלמידים רבים להתייעץ עם הרב טאו, ובמקביל כל העת, גם הרבנית חנה הפכה למודל עבור נשות האברכים" (שם). "וכך מביא גם הרב אביהו שוורץ, מפי הרצי"ה: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה (רמת הגולן), ואל הכל", מתוך התורה הגואלת ב, עמ' קסו" (שם).
  2. ↑ "במהלך השנים התפתחה במרכז הרב מנהיגותו של הרב טאו, וגישתו ללימוד משנת הרב קוק התבססה כדרך המלך. הוא אמנם סירב להעביר "שיעור כללי" בישיבה, אך נתפס בעיני רוב רבניה כממשיכו של הרב צבי יהודה" (יואב שורק, ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי?, באתר מקור ראשון). "הרב צבי יהודה... ביקש ממנו להעביר את השיעור הכללי בישיבה, אך הוא לא רצה בענוותנותו" (הרב שלמה אבינר, עשר הערות על הרב צבי טאו, באתר סרוגים, 13 בינואר 2022). "הרב טאו נשאר בישיבה ומעמדו המשיך להתחזק; בתקופה מסוימת אף העביר 'שיעורים כלליים' בגמרא, כנראה מתוך רצון של הרצי"ה להתחיל לבצר את מעמדו כיורש עתידי" (אברמוביץ', התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו, עמ' 39). "לפי עדויות של תלמידי מרכז באותה תקופה, שיעורים אלו נפסקו לאחר זמן מסוים, בגלל שהיו ארוכים ועיוניים מאוד" (שם)
  3. ↑ חגי סגל, אחים יקרים, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1987, עמ' 39–40. גרשון נדיבי, בעקבות תלמידי הרב צבי יהודה, "ערב שבת", 3 במרץ 1989
  4. ↑ הרב בנימין לאו, קצה הקו, באתר מקור ראשון. אילת כהנא, "הרב דפק על השולחן ואמר: צריך לעזור לשרנסקי", באתר מקור ראשון, 28 בפברואר 2022
  5. ↑ הרב דוד בן מאיר, יום השנה לרבנו הרצי"ה באתר יוטיוב, דקה 3
  6. ↑ "טאו קיבל אסמכתא מהרצי"ה, הוכר כסגנו ואף כמועמד בכיר לרשת אותו... בשנים האחרונות נשא טאו בתפקיד ראש הישיבה בפועל והיה לאישיות הדומיננטית ב"מרכז"" (ארן, קוקיזם, עמ' 242). "מבחינת הרצי"ה, חוגו של הרב טאו וכנראה גם מבחינת רוב תלמידי הישיבה, לא היה ספק רציני בכך שהרב טאו יחליף את הרצי"ה לאחר מותו, וכדבריה של בורגנסקי באמצע שנות השבעים: "נראה סביר שגם לעתיד לא יתהווה משבר ירושה מאחר והסגן זוכה ללגיטימציה בחוג הרמי"ם והאברכים הקרובים לראש הישיבה שהוא גדול למדי ובעל השפעה"... הרצי"ה ביקש שיעלו לתורה בשבת את הרב טאו בקביעות, ולתלמיד שהתאכזב שהוא שולח אותו לרב טאו, אמר: "אני והוא, הוא ואני, זה עניין אחד". לעיתים ביטא מפורש את עדיפותו על רבנים אחרים, כנראה מחוגו של הרב שפירא: "הציע לאנשים מישוב אחד להתייעץ עם ר' צבי, כאשר הם העלו שמו של תלמיד חכם אחר מתלמידי רבנו, אמר להם: "הוא פרטי, ר' צבי הוא כללי". בפורים תשל"ד העלו את הרצי"ה לתורה והוא סרב לברך עד שהרב טאו "יתפוס את מקומו הראוי לו במזרח", ליד ארון הקודש, מעשה שיכול להתפרש כמינוי הרב טאו לראש ישיבה עתידי... כבר אז שימש לצד הרצי"ה, כסמכות בלתי רשמית שבכוחה לפטר ולקבל רמי"ם" (אברמוביץ', התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו, עמ' 37-36). "נחשב בעיני האברכים כסגנו וממשיכו של ראש הישיבה" (מיכל בורגנסקי, הכולל בחברה הישראלית: ה-Case של מרכז הרב, רמת גן, תשל"ז, עמ' 74–75). "הסמכות השניה במעלה הן בתחום הלימודי והן בתחום הארגוני. הוא זוכה ליוקרה ולכוח השפעה במקום השני אחר ראש הישיבה - בישיבה ובכולל. מעמדו בא מכוח האצלה של ראש הישיבה... הוא ממלא בדרגה הגבוהה ביותר את כל כללי המערכת הריבודית. מצטיין במידותיו, מקורב לראש הישיבה, מצטיין בתור תלמיד חכם. על כן הוא זוכה לליגיטימציה למעמדו. מעמדו וסמכויותיו צמחו עם הזמן - כיום זוכה למיסוד חלקי בלבד של התפקיד, כתוצאה מתהליך מתמשך המשתרע על פני תקופה של שנים." (מיכל בורגנסקי, "בעיות סטרוקטורליות", שם, עמ' 4-3)
  7. ↑ יואב שורק, ההתחרדות של הרב טאו תגרום לשבר דתי-לאומי?, באתר מקור ראשון
  8. ↑ מכתב מכ"ב אדר התשמ"ב (שמונה ימים לאחר פטירת הרצי"ה). צילום המכתב מופיע בפורום אוצר החכמה. המכתב מצוטט בחלקו בעבודת הדוקטורט של אברמוביץ', התיאולוגיה הממלכתית של הרב צבי טאו וחוגו, עמ' 38-37.
  9. ↑ מורדי מילר, ציר הרשע הטכנולוגי, באתר השילוח
  10. ↑ המנוסחת על ידי הרמב"ן (בהוספות לספר המצוות מ"ע ד): "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".
  11. ↑ ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סו בתו"ד) ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה (כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה), וכבר המשילו האחרונים למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" (כלומר: שאף על העליה בגלות יש שכר, כמו כל שאר הכשר מצוה).
  12. ↑ כלומר: כדי שתקום תנועה ותמשוך אחריה המוני אנשים, – אין די ברעיונות עיוניים מופשטים, ואף לא בפרסומות, גימיקים, תקשורת, פוליטיקה, הפגנות והתיישבות, אלא – נדרשת יצירת תודעה, כלומר: רעיונות המתפתחים בהכרה ובהרגשה חיונית של הלב. אין די בפגישה עם מעשים של מסירות נפש או, לחילופין, רעיונות מופשטים בלבד, אלא נדרשים רעיונות מוסריים היוצרים קניין בלב (ע"י הרבה דברי רגש ודמיון והרבה דוגמאות ומשלים ואמרות כנף).
  13. ↑ לדוגמא, העובדה שקייימים ארגוני חסד איננה בשל היותם של יחידים בודדים בעלי מסירות נפש על מטרה זו בלבד, אלא בשל העובדה שהכרה בדברי חשיבותם הגדולה של ארגונים אלו מכיפה שכבות רחבות באוכלוסיה, המוכנים 'לתת כתף' ולסייע להם.
  14. ↑ ר' לנתיבות ישראל (מהד' תשל"ט) עמ' עח.
  15. ↑ ר' ספר הברית (לרבי אליהו פנחס הורוויץ זצ"ל, ח"א מאמר י פ"ד, מהדו' פיעטרקוב דף נד, ד"ה ודרשתי וחקרתי): "ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה, וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל, מרבים העם ללמוד משניות, גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו - מה נשאר לנו עוד? ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון. ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה... ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי ש...כולם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב"ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה"ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה"ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול... למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי (עפ"י ישעיהו מב, כב), זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל... אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעולם הזה או לעוה"ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי... ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא ית' מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינכם חסים כ"א על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו (פאטערלאנד) היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא..." ע"ש שהאריך בגודל החיוב בזה.
  16. ↑ ר' שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סוף סי' סו): "כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה... ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה..." עכ"ל. וכן במכתב הנצי"ב זצ"ל (שיבת ציון ח"ב עמ' 7): "אך הנגלות לנו, כי כאשר התעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו בכל מקום אשר אנחנו מפוזרים, וקול המון כקול שדי בדברו ע"י נביאיו, ע"כ עלינו להמשך אחרי קול דבריו זה...".
  17. ↑ הכרך כולל מאמרים בנושאים: מסירות נפש ללימוד תורה; הבנת המושג "כלל ישראל", ומתוכו הבנת ערכה של תורה (כסיגנון הרצי"ה: "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך: "ונתן לנו את תורתו".; תפקידם של תלמידי חכמים ורבנים בבניין האומה; העיסוק בחכמת הקבלה; ועוד.
  18. ↑ ראה נתקבלו במערכת (מאת הרב יואל קטן): "הכרך ה'עשירי קודש' מסדרת ספרי 'לאמונת עתנו' הכוללים את שיעוריו המיוחדים של הרב טאו שליט"א, רבם של רבני ישיבת 'הר המור' ובנותיה, עוסק בתורת הנסתר, ומעמיק ומרחיב בדברי מרן הראי"ה שעיקרם פרושׂ על פני כתריסר עמודים בכרך הראשון של הספר 'עין אי"ה' על מסכת שבת. בל"ו פרקים מבוארים ומורחבים דברי מרן הרב זצ"ל סביב סיפור בריחתם של רשב"י ובנו למערה, ומנסים לצייר לנו את היחס הנכון בין החכמה האלוקית העליונה האידאלית לבין התגשמותה והתבטאותה בעולם שלנו. הטוב והרע, הצדיקות והרשע, האידיאל והמציאות, ועוד ניגודים הקיימים בעולם, נידונים בספר זה בכובד ראש ובעמקות, כדרכו של הרב טאו שליט"א. העריכה המוקפדת של תלמידו הרב יאיר דיאמנט, עם המקורות וההערות שהוסיף בסוף הספר, מביאים ללומד דבר שלם ונקי, ואם כי אינה דומה שמיעה לקריאה – תורת הרב טאו בביאור דברי הראי"ה מונחת בסדרת ספרים זו לפני הרבים, גם אלו שמחוץ למעגלי 'ישיבות הקו', וכל הרוצה יבוא וילמד. במקביל יצאה לאור חוברת ובה מפתח ערכים למובאות בכתבי הרב זצ"ל בעשרת כרכי 'לאמונת עתנו', שתועלתה מובנת מאליה."
  19. ↑ מקצתם לא פורסמו כלל ומקצתם פורסמו בבמות אחרות (ראה "כי עין בעין יראו" עמ' קח-קמט; בספר 'אחים יקרים: קורות המחתרת היהודית', מאת חגי סגל, עמ' 217-216; בעיתון נקודה(דרוש מקור); בביטאון 'ארצי' גיליון ה, חורף תשנ"א; ועוד).
  20. ↑ מהד' ירושלים, חנוכה תשס"ב.
  21. ↑ לדוגמא ר' עלון שבות - בוגרים, גליון יז; כמה מהמאמרים שהתפרסמו בענין בעיתון הצופה; מאמר מאת הרב משה ליכטנשטיין שליט"א; מאמר מאת שאול שיף; ועוד.
  22. ↑ שני מאמרים בספר זה (מתוך ארבעה) יצאו קודם לכן בחוברות: "ונשאר גם הוא לאלקינו"; "וקוי ה' יחליפו כח".
  23. ↑ על מועדי חודש אייר: יום הזכרון, יום העצמאות ויום שיחרור ירושלים. מהד' ירושלים התשס"ג. בספר שלושה שיעורים מאת הרב טאו: (א) על קדושת הזמנים ומהותו של חודש אייר (עמ' קח-קכא), (ב) על ערכם של יום העצמאות ומדינת ישראל (עמ' קכב-קמט), (ג) על קדושת ירושלים כנשמת הלאומיות של עם ישראל (עמ' רמו-רעג).
  24. ↑ על מועדי תשרי.
  25. ↑ על חנוכה. רוב החלק השני הוא שיעורים של הרב טאו.
  26. ↑ המאמרים בחוברות א-ג נערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א והרב זאב נויימן שליט"א, ומכאן ואילך נערכו ע"י תלמידים עלומי שם.
  27. ↑ מלשון הכתוב (דברים ד, י).
  28. ↑ המאמר יצא לאור בעריכה אחרת ב'צדיק באמונתו יחיה'.
  29. ↑ מלשון הכתוב (בראשית ב, יב) שדרשוהו חז"ל (בראשית רבה פר' טז אות ד): "אין תורה כתורת ארץ ישראל".
  30. ↑ מתוך דברים שנשא הרב טאו בהיכל ישיבת מרכז הרב, ביום שיחרור ירושלים תשמ"ב.
  31. ↑ עפ"י לשון הכתוב (ישעיהו א, יח).
  32. ↑ מסודרים לפי תאריך שליחתם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=הרב_צבי_ישראל_טאו&oldid=159991"