יהדות טורקיה: הבדלים בין גרסאות בדף

בית הכנסת "נוה שלום" - המקור:ויקישיתוף, צילם:Aussieturk79

יהדות טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. כבר בימי הבית השני התיישבו יהודים ב"אסיה הקטנה" כבר בימי "אלכסנדר הגדול" בשנים 323-332 לפנה"ס. לאחר חורבן הבית השני הגיע לטורקיה גל נוסף של הגירה. יש הסבורים כי בסוף המאה השנייה לספירה, היו כמיליון יהודים באסיה הקטנה, בעיקר בערי המסחר המרכזיות.

שרידי בית כנסת מהמאה ה-4 לפה"ס נמצאו בעיר סרדיס, המרוחקת כ- 50 ק"מ מאיזמיר, הייתה פעם אחת הערים הגדולות בהיסטוריה. שמה של סרדיס היה "Sfard" , אולי "ספרד" המוזכרת בספר עובדיה, שנאמר:"וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב (א', כ"א).לבית הכנסת הייתה רצפת מוזאיקה יפה וקירות משיש. הקירות נהרסו ברעידת אדמה, אך רוב הרצפה נשמרה עד היום והיא מושכת תיירים מכל העולם. השיפוצים שנערכו בשנת 1970 מעידים כי הקהילה הייתה בעלת אמצעים גבוהים.

באיזמיר היו יהודים כבר במאה הרביעית לספירה. הקהילה היהודית בסמירנה מוזכרת בכתבים נוצריים. עדויות ארכיאולוגיות לקיום הקהילה היהודית בסמירנה, נמצאו בכתובות יווניות מהמאות השניה והשלישית לספירה, המצביעות שלקהילה הייתה סמכות להעניש כל איש אשר יתנהג בחוסר כבוד לקהילה. עדות נוספת היא ציור של מנורת בית המקדש שנלקחה על ידי טיטוס מבית המקדש שנמצא על חותמת קרוב לאיזמיר.

בתקופה הביזנטית הייתה באסייה הקטנה ובארצות הבלקן קהילה יהודית "רומאיונטים", אשר הגיע מארץ ישראל.

"האימפריה העות'מאנית" הזמינה את היהודים שגורשו מספר ומפורטוגל. הם הגיעו לספרד בעקבות הזמנת הסולטן "באיזיט השני". הם היו במשך 300 שנה לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה של המדינה. ארבע ערים באימפריה: איסטנבול, איזמיר, צפת - בארץ ישראל וסלוניקי - ביוון, היו למרכזה של [[יהדות ספרד]. בשנת 1900 מנתה יהדות ספרד 300,000 נפש. רובם היגרו למדינות העולם: ליבשת אמריקה, לארצות המזרח התיכון ולארץ ישראל. היום הקהילה היהודית מונה 27,000 יהודים. פעילים במדינה 23 בתי כנסת, מהם 16 באיסטנבול. לקהילה היהודית באיסטנבול בית ספר יסודי ועל יסודי ובאיזמיר - בית ספר יסודי.

אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל להכשרת רבנים לקהילות יהודיות בתפוצות, מדווח בשבועון "מקור ראשון" בספטמבר 2008 כי: "היהודים במדינה התורכית, המוסלמית-חילונית" חוששים לבטחונם. דרישות בטחון גבוהות בכניסב לבתי כנסת, משרדי הרבנות ובניני הקהילה - תופעה שהחמירה לאחר שני הפיגועים בבית הכנסת "נוה שלום" שבאיסטנבול. מחשש לבטחונם, אין יהודי טורקיה נוהגים לשוחח בשפתם הלדינו ורק זקני הקהילה עדיין שומרים על השפה.

בימי האימפריה העות'מאנית

שרידי בית הכנסת בסרדיס - המקור: ויקישיתוף, מעלה התמונה:AtilimGunesBaydin

אוניה שנשלחה להציל יהודים מספרד בשנת 1495 - המקור:ויקישיתוף, מעלה התמונה:Shuppiluliuma

בית כנסת "חמדת ישראל" - המקור:ויקישיתוף, צילם:Aussieturk79

אחרי כיבוש העיר בורסה על ידי העות'מאנים בשנת 1324, הסולטן אישר לבנות את בית הכנסת "עץ החיים" שהיה בשימוש במשך 600 שנה. מאז הקמתה של מדינת ישראל ב- 1948 עלו מרבית היהודית לישראל ונשארו בה כ- 140 יהודים. שני בתי כנסת נשארו פעילים והמרשים ביניהם הוא בית הכנסת ג'רוש Gerush Synagogue. בית הכנסת שופץ בשנת 1700, הרצפה שלו בלתי רגילה, מעגל של עמודים סובב את הבמה במרכז החדר, תומך את הכיפה. יש ספסלים לאורך הקירות, התיבה מנגד לכניסה, מעל לדלת הכניסה יש מנורות. התורה של בית הכנסת הובאה אליו על ידי יהודים שהיגרו אליה לפני 500 שנה ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל.

הסולטן באיזיט השני, פירסם הצהרה ובה הוא בקש ממושלי האימפריה "לא לסרב לכניסת יהודים או לגרום להם קשיים, אלא לקבל אותם בסבר פנים יפות". הוא העניק לפליטים רשות להתיישב בתחומי האימפריה והעניק להם אזרחות עות'מאנית. הוא הזמין 150,000 מהיהודים והעניק להם אדמה, שחרור ממסים ועידוד ממשלתי אחר. ואכן הם באו לאיסטנבול, איזמיר ואדנה. פליטים אלה סייעו לקידומה של המדינה. בין השאר הקימו את בית הדפוס הראשון במדינה. דוד ושמואל איבן נחמיאס יסדו את בית הדפוס בשנת 1493 באיסטנבול.

לפי סיפור עממי, הסולטן הטורקי הכריז על העדר התבונה של פרננדו השני, מלך ספרד: "אתם קוראים לפרננדו מלך חכם, אך בגרשו את היהודים הוא הופך את המדינה שלו לענייה ואת שלנו לעשירה!". היהודים פיתחו יוזמות עיסקיות, הרחיבו את המסחר עם ארצות אחרות, לא מעט בזכות יוצאי ספרד שגם הם עברו לגור בערי הנמל האגן ההים התיכון. השליטים הטורקיים לא סמכו על נאמנות הנוצרים וכך המסחר עם ארצות אירופה התנהל רק על ידי יהודים.

הקהילות היהודיות העיקריות ברחבי האימפריה העות'מאנית היובערים אלו: איסטנבול, סראייבו - היום עיר הבירה, והעיר הגדולה ביותר במדינת בוסניה והרצגובינה, סלוניקי - העיר השנייה בגודלה ביוון ומערי הנמל החשובות שבה, "אדירנה" בחלק האירופאי של טורקיה - ליד הגבול עם יוון ובולגריה, "ניקופוליס" ביוון, ירושלים וצפת בארץ ישראל, דמשק בסוריה, במצרים ובפנים טורקיה ב"אנטוליה" בבורסה העיר, טוקט (Tokat) ו"אמסיה". הקהילה באיזמיר הוקמה מאוחר יותר. היהודים החלו להתיישב באיזמיר בכמות משמעותית בסוף המאה ה- 16 כאשר איזמיר הפכה לעיר נמל ראשית באימפריה העותומנית.

על תרומת היהודים שהגיעו מספרד לגודל האוכלוסיה ניתן ללמוד מעובדה כי בזכותם מספר המשפחות היהודיות בירושלים עלה מ-70 ל-1,500 ובצפת מ-200 ל-3,000 ובכך הייתה למרכז היהודי הגדול בארץ. בדמשק היו 500 משפחות. ובאיסטנבול היית הקהילה של 30,000 נפש עם 44 בתי כנסת !

החסות בשיטת ה"מילט"

יהדות טורקיה חיו בסובלנות תחת השלטון העות'מאני, אשר החיל את שיטת ה"מילט" על עדות המיעוטים ברחבי האימפריה. השיטה דגלה באוטונומיה פנימית ודתית לכל עדה דתית. החכם באשי מונה למנהיג העדה ולו היו סמכויות מלאות כלפי בני העדה. על היהודים לא חלו הגבלות על חייהם או עיסוקם , חוץ מתשלום "מס הגולגולת", חובת נשיאת פריטי לבוש חיצוני, איסור רכיבה על סוסים ומניעת השתתפות בשירות צבאי שחל גם על כל אלא שאינם בני דם האיסלם.

היו בין יהודי טורקיה שהגיעו למשרות בכירות, כמו בימיו של מהמט השני שר הכספים חכים יעקוב פאשה (Hekim Yakup Pasa) ובימי מורט השני הרופאים: משה חמון (Moses Hamon) ואברהם דה-קסטרו.

בימי איברהים הראשוןנפגעה העדה האשכנזית בעיר, בעקבות הופעתו של שבתאי צבי במאה ה-17 אשר עוררה מחלוקת בקהילה היהודית ופוררה את אחידותה. המלחמות עם "ממלכת ונציה" גרמו לכך שיהודים יעברו לעיר הנמל איזמיר.

במאות ה-18 וה-19 ירדה חשיבות יהדות טורקיה. דמות יוצאת דופן הייתה של דניאל דה-פונסקה(Daniel de Fonseca) שהיה נשיא בית הדין של הרופאים ונטל חלק בפעילות פוליטית. בשנת 1887 היו חמישה יהודים חברי ה"פרלמנט" הטורקי.

בעת החדשה

היו מבין יהודי טורקיה שנטלו חלק במהפכה של "הטורקים הצעירים" והשתלבו במימשל של "אבי טורקיה" -כמאל אתא טורק. בימי מלחמת העולם הראשונה נלחמה תורכיה נגד בריטניה, ניסתה לכבוש את "תעלת סואץ" במצרים ובכך לנתק את בריטניה ממקור עושה הודו. בתגובה בריטניה החליטה לכבוש את ארץ ישראל. במשך כל התקופה, יהדות טורקיה סייע רבות לישוב היהודי בארץ, אשר נחשד בחוסר נאמנות בעקבות גילוי "מחתרת ניל"י". המשך כל התקופה היה חשש כי התקדים של גירוש העם הארמני למדבר הסורי, שגרם למוות מיליון וחצי נפשות, ייחול על הישוב היהודי בארץ.

אתא טורק, בין הרפורמות שהנהיג הוא העניק שוויון זכויות ליהודים. יחד עם זאת, הוטלו עליהם מגבלות כמו איסור הוראת העברית. כמו כן, כפי שהיה כבר מקובל בארצות אירופה, ליהודים הותר להינשא בטקס דתי רק לאחר עריכת נישואים אזרחיים.

ב- 1933 אתא טורק הזמין 600 פרופסורים יהודיים, שהיו מאוימים על ידי הנאצים יהדות טורקיה - מבוא היסטורי

בין שתי המלחמות שימשה איסטנבול ויהודיה כמקום מעבר בין ארצות אירופה לבין ארץ ישראל. היא המשיכה בכך גם בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר שמרה על נטרליות בין הצדדים. בין השנים 1940 - 1950 רוב יהודי טורקיה עלו לארץ ישראל. מספרם נאמד ב-100,000.

הקמת מדינת ישראל לא בשרה טובות ליהדות טורקיה. טורקיה המוסלמית נאלצה ליישר קו עם שאר מדינות האיסלם. יחד עם זאת, הקהילה הצליחה למצוא את "שביל הזהב": להיות נאמנה לשלטון ולשמור על חייה היהודים.

אירועי טרור נגד בתי הכנסת בעיר פגעו ביהודיה. אך השלטונות נקטו בכל המאמצים על מנצ להגן על אזרחיה היהודים.

אתר יהדות טורקיה בישראל מסכם: "היהודים תורמים רבות לטורקיה בכלכלה, בתרבות ובחיים הפוליטיים, מהתקופה העותומנית ועד היום ברפובליקה הטורקית. חומר רב ניתן לראות במוזיאון Quincentennial Foundation Museum in Mecidiyeköy. על יהדות טורקיה באיסטנבול."

לקריאה נוספת

• אליהו בירנבוים, לפני שתשכח השפה, "מקור ראשון", 12 ספטמבר 2008.

קישורים חיצוניים

• המרכז למורשת יהדות טורקיה